וושינגטון ויזארדס

קבוצת כדורסל מהעיר וושינגטון, ארצות הברית
(הופנה מהדף וושינגטון בולטס)

וושינגטון ויזארדסאנגלית: Washington Wizards) היא קבוצת כדורסל מהעיר וושינגטון די. סי. שבארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מזרחי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם קפיטל ואן ארנה. בעונת 1977/1978, אז נקראה וושינגטון בולטס, זכתה הקבוצה באליפות ה-NBA היחידה בתולדותיה.

וושינגטון ויזארדס
Washington Wizards
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1961
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי קפיטל ואן ארנה (20,356 מושבים)
מיקום וושינגטון די. סי., ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית הדרום-מזרחי
היסטוריה שיקגו פקרס (1961–1962)
שיקגו זפרס (1962–1963)
בולטימור בולטס (1963–1973)
קפיטל בולטס (1973–1974)
וושינגטון בולטס (1974–1997)
וושינגטון ויזארדס (1997–הווה)
בעלים טד לאונסיס
נשיא ג'ים ואן סטון
מנכ"ל טומי שפרד
מאמן סקוט ברוקס
צבעי תלבושת כחול, אדום, לבן
תארים
אליפויות ליגה 1
1978
אליפויות אזוריות 4
1971, 1975, 1978, 1979
תלבושת
מדי בית וחוץ של וושינגטון ויזארדס
Kit body washingtonwizards association.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts washingtonwizards association.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body washingtonwizards icon.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts washingtonwizards icon.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

היסטוריהעריכה

השנים הראשונות (1961–1967)עריכה

המועדון החל את דרכו בשנת 1961 בעיר שיקגו, בתור שיקגו פקרס ("Chicago Packers"), כקבוצת ההרחבה הראשונה בהיסטוריה של ליגת ה-NBA. בעונת הבכורה של הפקרס בלט בה הסנטר וולט בלאמי, אשר זכה בתואר רוקי העונה לאחר שרשם ממוצעים של 31.6 נקודות ו-19.0 ריבאונדים למשחק. על אף הצטיינותו, רשמה הקבוצה את מאזן הניצחונות הנמוך ביותר בליגה; 18–62. לקראת עונתה השנייה שינתה הקבוצה את שמה לשיקגו זפרס ("Chicago Zephyrs"), וצירפה את טרי דיסינג'ר אשר זכה אף הוא בתואר רוקי העונה.

בשנת 1963 עבר המועדון לבולטימור, מרילנד, והפך לבולטימור בולטס ("Baltimore Bullets").[1] קודם לעונת 1964/1965 ערכו הבולטס טרייד גדול, כאשר שלחו את דיסינג'ר, רוד ת'ורן ודון קוג'יס לדטרויט פיסטונס, תמורת ביילי האוול, דון אול, ואלי ג'ונס ובוב פרי. הטרייד התגלה כמוצלח; בסיום אותה עונה העפילה הקבוצה לראשונה לפלייאוף ה-NBA, ואף הגיעה לשלב גמר המערב, בו הפסידה ללוס אנג'לס לייקרס.

תקופת וס אנסלד (1967–1979)עריכה

 
וס אנסלד, אחד מכוכבי הקבוצה בין השנים 1968–1981

בסוף שנות ה-60, בחרו הבולטס שני שחקנים שבהלך השנים הפכו לחברי היכל התהילה: ארל מונרו, נבחר בדראפט 1967 במקום השני, ווס אנסלד, שנבחר במקום השני בדראפט 1968. הקבוצה השתפרה בצורה דרמטית, מ-36 ניצחונות בעונה הקודמת ל-57 בעונת 1968/1969, ואנסלד זכה גם בפרס רוקי השנה וגם בפרס ה-MVP של העונה הסדירה. הבולטס הגיעו אל הפלייאוף עם ציפיות גדולות להעפלה לשלבים הגבוהים, אך הם הודחו בסיבוב הראשון בידי ניו יורק ניקס. בעונה שלאחר מכן נפגשו הקבוצות שוב, אך אף על פי שהסדרה התארכה לשבעה משחקים, הבולטס נוצחו בסופה שוב בידי הניקס.

בעונת 1970/1971, סיימו הבולטס את העונה הסדירה במאזן 42-40 ופגשו שוב את הניקס בפלייאוף, הפעם בגמר המזרח. הניקס סבלו מהעדרו של ויליס ריד ששימש קפטן הקבוצה, הבולטס שלא סבלו מפציעות ניצלו את העדרו, ובמשחק השביעי שנערך במדיסון סקוור גארדן, שחקנה של הבולטס, גאס ג'ונסון קלע סל מכריע בשלב מאוחר של המשחק שהביא את הבולטס לניצחון 93-91 ולהתקדם לגמר ה-NBA לראשונה בתולדות המועדון. בגמר ה-NBA הובסו הבולטס בסוויפ על ידי מילווקי באקס החזקים עם כרים עבדול-ג'באר (שהיה ידוע בשנת 1971 בשמו המקורי, לו אלסינדור) ואוסקר רוברטסון.

לאחר הטרייד שהעביר את ארל מונרו לניו יורק ניקס וגאס ג'ונסון לפיניקס סאנס, נשארו הבולטס מועמדים לפלייאוף לכל אורך שנות ה-70. לאחר שלא התעלו במהלך עונת 1971/1972, השתפרו הבולטס דרמטי לאחר שרכשו את אלווין הייז מיוסטון רוקטס ובחרו בדראפט את קווין פורטר.

לאחר התחלה איטית החלו הבולטס להסתער בתחילת חודש דצמבר, כאשר הם השיגו מאזן של 10-4 בדרך לזכייה בתואר אליפות הבית המרכזי, שנה שלישית ברציפות. הבולטס פגשו שוב את ניו יורק ניקס בפלייאוף של שנת 1973, ונוצחו בפעם הרביעית בחמשת המפגשים בין המועדונים בשנים האחרונות.

בשנת 1973, עבר המועדון ללנדובר, מרילנד והפך לקפיטל בולטס; אין להתבלבל עם קבוצת ההוקי וושינגטון קפיטלס מליגת ה-NHL, הם שינו את שמם לוושינגטון בולטס עונה לאחר מכן. במהלך חודש נובמבר 1973, בעוד המועדון ממתין להשלמת הבנייה של אולמם החדש בלנדובר, שיחקו הבולטס את משחקיהם הביתיים באולם קולד פילד האוס בקמפוס של אוניברסיטת מרילנד בקולג' פארק. אולם הקפיטל סנטר (שנודע לאחר מכן בשם יו אס איירווייז ארנה) החל נחנך ב-2 בדצמבר 1973, במשחק בו גברו על סיאטל סופרסוניקס. לאורך אמצע שנות ה-70, המשיכו הבולטס לשחק כמה משחקים מידי עונה בבולטימור.

את עונת 1974/1975 סיימו הבולטס במאזן של 60-22 וחזרו אל הפלייאוף. באותה השנה השיגו הבולטס מאזן של 36-5 בבית באולם הקפיטל סנטר. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם הצליחו לשרוד לאחר שבעה משחקים נגד באפלו ברייבס לאחר ששתי הקבוצות נצחו את כל משחקי הבית שלהם. בגמר המזרח, הצליחו הבולטס לגבור על האלופה היוצאת, בוסטון סלטיקס בשישה משחקים והתקדמו לגמר ה-NBA. הבולטס היו פייבוריטים לנצח בסדרת הגמר, אך הופתעו בידי ריק בארי שהנהיג את גולדן סטייט ווריורס בארבעה משחקים, כאשר במשחק הרביעי הם הפסידו בקפיטל סנטר.

ההלם מהפסד סדרת הגמר חלחל לעונת 1975/1976 כשהבולטס מנצחים 12 משחקים פחות מהעונה הקודמת, בפלייאוף הם הודחו בידי קליבלנד קאבלירס בשבעה משחקים. בסיומה של העונה פיטרו הבולטס את המאמן הראשי קיי. סי. ג'ונס, למרות היו לו 62% אחוזי הצלחה כמאמן הבולטס.

 
אלווין הייז, אחד מכוכבי הקבוצה בין השנים 1972–1981

בעונת 1976/1977 תחת המאמן הראשי דיק מוטה, הפסידו הבולטס שוב את תואר אליפות הבית המרכזי, עונה שנייה ברציפות. אלווין הייז סיים שישי בממוצע הכדורים החוזרים למשחק באותה העונה, 12.5 כדורים חוזרים למשחק. לאחר שגברו בשלושה משחקים בסיבוב הראשון של הפלייאוף נגד קליבלנד קאבלירס, עלו הבולטס ליתרון 2-1 בסיבוב השני נגד יוסטון רוקטס. עם סיכוי לעלות ליתרון של 3-1 במשחק הביתי, הפסידו הבולטס 107-103 כאשר הרוקטס ממשיכים ומנצחים את הסדרה בשישה משחקים.

למרות העובדה שבשורות הבולטס שיחקו וס אנסלד ואלווין הייז, שני חברי היכל התהילה לעתיד, סיימו הבולטס את עונת 1977/1978 במאזן של 44-38 בתום העונה הסדירה ולא נחשבו כמועמדים לזכייה באליפות ה-NBA, אך העיתונאי מסן אנטוניו, דן קוק, השתמש במשפט המפורסם, "זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה". משפט זה הפך לקריאת הקרב של הבולטס כשהם מסיימים ריצת פלייאוף שהובילה אותם לגמר ה-NBA, בו גברו על סיאטל סופרסוניקס בשבעה משחקים והביאו אליפות ספורט מקצועני ראשונה לבירה וושינגטון די. סי., לראשונה מזה 36 שנים.

בעונת 1978/1979 עברו הבולטס לבית האטלנטי, זוכים באליפות הבית בעונתם הראשונה בו. הם נכנסו לפלייאוף 1979 לאחר שהפסידו ב-8 מתוך 11 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה אתה סיימו במאזן 54-28. בפלייאוף הבולטס היו קרובים להדחה מול אטלנטה הוקס כאשר נקלעו לפיגור של 3-1 לאחר ארבעה משחקים, אך הצליחו לשרוד ולנצח במשחק השביעי והמכריע.

בגמר המזרח, שוב נקלעו הבולטס לפיגור 3-1 הפעם מול סן אנטוניו ספרס, אך הצליחו לבצע קאמבק מרשים ונצחו את שני המשחקים הבאים בסדרה, כופים על הספרס משחק שביעי בקאפ סנטר. הבולטס הסתערו שוב ולאחר פיגור משמעותי במהלך הרבע הרביעי הצליחו לגבור על הספרס בהנהגתו של ג'ורג' גרווין 107-105, במה שנחשב לאחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים בתולדות ה-NBA ולהתקדם לסדרת הגמר למפגש חוזר מול סיאטל סופרסוניקס.

במשחק הראשון של סדרת הגמר, גברו הבולטס על הסוניקס 99-97, בזכות שתי זריקות עונשים שהכריעו את ההתמודדות. אך למרות פתיחה זו, הבולטס הפסידו בארבעת המשחקים הבאים, ואת הסדרה כולה לסיאטל, הייתה זו האליפות היחידה בתולדות הסופרסוניקס. הבולטס היו המועדון היחיד שהופיע בארבע סדרות גמר במהלך שנות ה-70.

תקופת אכזבות בפלייאוף (1979–1988)עריכה

התבגרותו של סגל השחקנים ופציעות החלו לתת את אותותיהם בבולטס. בעונת 1979/1980, הבולטס בקושי הצליחו להגיע אל משחקי הפלייאוף, כאשר הם מצליחים לתפוס את המקום השישי והאחרון בשובר שוויון וזאת אף על פי שנפלו למאזן שלילי של 39-43 בתום העונה הסדירה. בפלייאוף, הם נוצחו בסוויפ בסדרה של שני משחקים בידי פילדלפיה 76'. שנה לאחר מכן כשלו הבולטס ולא הצליחו להיכנס אל משחקי הפלייאוף, לראשונה מזה 13 שנים. וס אנסלד פרש ואלווין הייז הועבר ליוסטון רוקטס בעונה שלאחר מכן.

בעונת 1980/1981, הבולטס הציגו יכולת טובה תחת המאמנים ג'ין שו ודון מורן, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 43-39, ועל אף שהתקדמות אל חצי גמר המזרח במשחקי הפלייאוף, נראה היה בבירור כי הם איבדו את תבנית ההצלחה של שנות ה-70. אך, למרות דעיכה זו המשיכו הבולטס לשחק בכישרון שאפיין אותם במהלך אותן שנים. הם הצליחו לסיים את העונה הסדירה במאזן חיובי, אך בבית האטלנטי התחרותי, הבולטס עדיין סיימו אחרונים והחמיצו את הפלייאוף. בשתי העונות הבאות המשיכו הבולטס לשחק כדורסל בינוני, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן שלילי, אך, עדיין מצליחים להתברג לפלייאוף, לאחר שהנהלת הליגה הרחיבה את מספר הקבוצות המשתתפות ל-16; בשתי העונות הודחו הבולטס כבר בסיבוב הראשון.

בעונת 1985/1986, רכשו הבולטס את מאנוט בול, שהתמחה בחסימת זריקות. באותה עונה, חסם בול 397 פעמים (שיא מועדון), כחלק מ-716 החסימות אותן השיגה הקבוצה כולה (שיא מועדון). אך הבולטס סיימו במאזן 39-43 מאכזב, והודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בידי פילדלפיה 76'. הבולטס רכשו את הסנטר מוזס מלון מפילדלפיה תמורת הסנטר ג'ף רולנד בעונה שלאחר מכן מתוך תקווה להשתפר. מלון הוביל את הקבוצה בנקודות כשהוא משיג 24.1 נקודות בממוצע למשחק, הוא חבר אל ג'ף מלון שהשיג 22.0 נקודות בממוצע למשחק. הבולטס הצליחו להשיג מאזן של 42-40 בסיומה של העונה הסדירה, הייתה זו הפעם האחרונה בה סיימה הקבוצה במאזן חיובי עד לעונת 1996/1997. הבולטס הודחו בשלושה משחקים בידי דטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון של פלייאוף 1987.[2]

בדראפט 1987 בחרו הבולטס את מאגסי בוגס כבחירה ה-12, בוגס שהתנשא לגובה 1.60 מטר היה השחקן הנמוך בהיסטוריה של ה-NBA. לאחר פתיחה חלשה פוטר המאמן קווין לוגרי לאחר 27 משחקים כאשר הבולטס החזיקו מאזן של 8-19. כדי להחליף את לוגרי, שכרו הבולטס את כוכבם לשעבר וס אנסלד. תחת שרביט האימון של אנסלד השתפרו הבולטס והצליחו להגיע שוב למשחקי הפלייאוף, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 38-44. לאחר שהפסידו בשני המשחקים הראשונים בחוץ לדטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון של פלייאוף 1988, השיבו הבולטס לחימה והביאו את הסדרה למשחק חמישי ומכריע, לאחר שני ניצחונות ביתיים. במשחק החמישי הובסו הבולטס ב-21 נקודות. יחלפו עוד 9 שנים לפני שהבולטס ישובו אל הפלייאוף.

תקופת השפל (1988–2001)עריכה

 
"קפיטל ואן ארנה", אולמה הביתי של הקבוצה מאז שנת 1997 (נקרא בעבר "MC סנטר" ו-"ורייזון סנטר")

את עונת 1988/1989 החלו הבולטס במאזן של 5-1, אך תקוות לעונה מוצלחת נמוגו במהרה לאחר שנוצחו ב-16 מ-18 המשחקים מאמצע חודש דצמבר לאמצע חודש ינואר. הבולטס סיימו את העונה הסדירה במאזן 31-51, וזאת למרות עונה מצוינת של ג'ף מלון וברנרד קינג, שהשיגו ממוצע של 24.3 ו-22.3 נקדות למשחק, בהתאמה, והובילו את הקבוצה.

קרן האור היחידה בעונת 1990/1991, אותה סיימו הבולטס במאזן 30-52, הייתה הצלחת מאמצי חזרתו של ברנרד קינג כשהוא החלים מניתוח בברכו לאחר פציעה ממנה סבל עוד בתקופתו בניו יורק ניקס בעונת 1984/1985, את העונה הוא סיים שלישי בטבלת הקלעים עם 28.4 נקודות בממוצע למשחק. בשנת 1990, מינתה הנהלת המועדון את סוזאן אומאלי כנשיאת הקבוצה, האישה הראשונה המכהנת כנשיאת מועדון בהיסטוריה של ה-NBA. סוזן או'מאלי היא בתו של פיטר או'מאלי - עורך דין חשוב ממדינת מרילנד ונשיאה לשעבר של וושינגטון קפיטלס. [3]

את עונת 1991/1992 סיימו הבולטס במאזן 25-57 ואת עונת 1992/1993 במאזן 22-60, עקב פציעות רבות ויכולת לא יציבה.

מכת הפציעות המשיכה להטריד את הבולטס כאשר שחקני מפתח כרקס צ'אפמן וקלברט צ'ייני, הבחירה השישית בדראפט 1993, החמיצו חלק מהעונה, ופרביס אליסון החמיץ כמעט את העונה כולה. התוצאה הייתה מאזן עלוב של 24-58 בסיומה של עונת 1993/1994, אך עזרה מאוניברסיטת מישיגן הייתה בדרכה; בדראפט של שנת 1994 בחרו הבולטס את ג'וואן הווארד והעבירו את טום גוגליוטה יחד עם שלוש בחירות סיבוב ראשון של הדראפט לגולדן סטייט ווריורס תמורת הזכויות עבור כריס ובר. בעוד העונה מתחילה עם הבטחה, פציעת כתף של ובר (באופן איירוני במשחק נגד הווריורס) גרמה לו להחמיץ 19 משחקים והבולטס השתרכו מאחור במשך כל העונה, אותה סיימו במאזן הגרוע בתולדות המועדון, 21-61. ובר הציג ממוצעים של 20.1 נקודות למשחק, ו-6.9 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, אך סירב לניתוח שהיה אמור לתקן את כתפו הפגועה. דחיה שהתבררה כיקרה עונה לאחר מכן.

נראה היה כי עונת 1995/1996 הסתיימה עוד לפני בהחלה עבור הבולטס כאשר ב-21 באוקטובר ובר פרק את כתפו במשחק קדם עונה נגד אינדיאנה ופתח את העונה ברשימת הפצועים. הוא חזר למגרשים ב-27 בנובמבר, אך מתח את כתפו ב-29 בדצמבר במשחק מול ניו יורק ניקס. לאחר שהכל קיוו כי מצבה של הכתף ישתפר לאחר מנוחה, אלץ ובר לעבור לבסוף ניתוח ב-1 בפברואר שהשאיר אותו מחוץ לקווים לשארית העונה, הבולטס השיגו מאזן של 9-6 יחד עם ובר כאשר הוא קולע 23.7 נקודות בממוצע למשחק (הגבוה בקבוצה) ו-7.6 כדורים חוזרים, 5 אסיסטים, ו-1.8 חטיפות בממוצע ב-37.2 דקות משחק בממוצע כאשר יכול היה לשחק. פציעות של שחקנים אחרים כולל מארק פרייס (ששיחק רק 7 משחקים) ורוברט פאק (ששיחק 31 מתוך 82 משחקי העונה הסדירה). נקודת האור של העונה הייתה בחירתו של ראשיד וולאס כבחירה הרביעית בדראפט 1995 ומשחקו של הווארד. ג'וואן הווארד השיג ממוצעי שיא לקריירה שלו באותה העונה כאשר קלע 22.1 נקודות ו-8.1 כדורים חוזרים בממוצע למשחק והחזיק את תקוות הפלייאוף של הבולטס בחיים. עד לסיומה של העונה השתפרו הבולטס למאזן של 39-43 והחמיצו במעט את הפלייאוף.

לפני עונת 1996/1997, החזיקו הבולטס סגל שחקנים שהראה שעורר תקוות גדולות על הנייר. כאשר סגל השחקנים הורכב מגאורגה מורשאן, השחקן הגבוה בליגה המתנשא לגובה של 2.31 מטר, שני פורוורדים אתלטיים (ג'ואן וובר) ואחד הפויינט גארדים המובילים של הליגה, רוד סטריקלנד. לאחר פתיחה חלשה של 22-24. שהביאה לפיטוריו של המאמן ג'ים ליינאם. ברני ביקרסטאף, עוזר המאמן של קבוצת האליפות של הבולטס משנת 1978, נקרא כדי להקים לתחייה את מועדונו לשעבר. הבולטס הגיבו הייטב, ונצחו 16 מ-21 המשחקים הבאים כדי לסיים את העונה במאזן 44-38, המאזן הטוב ביותר של המועדון מאז עונת 1978/1979. ההתעוררות המאוחרת הביאה את הבולטס למרחק נגיעה מקליבלנד קאבלירס במאבק על המקום השמיני, המוביל למשחקי הפלייאוף. במחזור האחרון של העונה הסדירה, במשחק בין שני המועדונים שהמנצח בו עולה למקום השמיני והאחרון במרוץ לפלייאוף, הבולטס התעלו והצליחו לנצח את הקאבלירס, 85-81, דוחקים אותם מהמקום השמיני ועולים למשחקי הפלייאוף לאחר בצורת הפלייאוף הארוכה בתולדות המועדון. ובעוד הבולטס נוצחו בסוויפ בידי שיקגו בולס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הם הפסידו בשלושת המשחקים בהפרש כולל של רק 18 נקודות, סימן שהעיד כי יש להתחשב ביכולתה של הקבוצה.

ובר הוביל את הבולטס ברשימת הקלעים עם 20.1 נקודות בממוצע, בכדורים חוזרים עם 10.3 בממוצע, בחסימות עם 1.9 בממוצע, ובאחוזי קליעה עם 51.8% בממוצע למשחק, בעוד סטריקלנד משיג 17.2 נקודות בממוצע ו-1.54 חטיפות בממוצע למשחק ומסיים חמישי בליגה עם 8.9 אסיסטים בממוצע למשחק. מורשאן שלט בצבע והוביל את הליגה באחוזי קליעה 59.9% בממוצע למשחק. הבולטס גם קיבלו תמורה מקלברט צ'ייני (10.6 נקודות בממוצע למשחק) וטרייסי מארי (10 נקודות בממוצע למשחק).

הבולטס הופכים לוויזארדסעריכה

בשנת 1995, הודיע בעלי וושינגטון בולטס, אייב פולין, על שינוי שמו של המועדון עקב הקשר בין השם בולטס לאלימות, צליל שגרם לו לחוסר נוחות הולך וגובר עם השנים, בעיקר עקב שיעור הפשיעה והאלימות שגאו בעיר וושינגטון בתחילת שנות ה-90. הקש ששבר את גב הגמל הייתה ההתנקשות בחיי ראש הממשלה יצחק רבין.[4] תחרות נערכה לבחירת שם חדש למועדון והשמות צומצמו לדרגונס, אקספרס, סטאליונס, סי דוגס (כלבי הים), או ויזארדס.[5] ב-15 במאי 1997, הפכו וושינגטון בולטס רשמית לוושינגטון ויזארדס. השם החדש עורר מחלוקת מסוימת עקב היותה של העיר וושינגטון בעיקרה עיר אפרו-אמריקנית ואילו השם ויזארד הוא דרגה בארגון הקו קלוקס קלאן. סמל חדש נחשף וצבעי הקבוצה שונו מאדום, לבן וכחול המסורתיים וכחול, שחור וברונזה כמו צבעיה של קבוצת ההוקי וושינגטון קפיטלס הנמצאת גם היא בבעלותו של פולין. באותה השנה עברו הוויזארדס לאולם ה-MCI סנטר, הנקרא עתה ורייזון סנטר. הוירזון סנטר משמש גם כביתם של הקפיטלס, וושינגטון מיסטיקס מליגת ה-WNBA וקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ג'ורג'טאון.

בשנת 1998 הפכו הוויזארדס לקבוצת האחות של וושינגטון מיסטיקס מליגת ה-WNBA, ונשארה כזו עד שנמכרו בשנת 2005 לחברת לינקולן הולדינגס (בראשות טד לאונסיס), שהוא שותף גם בבעלות על וושינגטון קפיטלס. אך, עם רכישתם של הוויזארדס בידי לאונסיס בשנת 2010, הפכו שוב הוויזארדס והמיסטיקס לקבוצות אחיות.

את עונת 1997/1998 החלו הוויזארדס המחודשים עם חמישה משחקי בית רצופים בקפיטל סנטר לפני שעברו ל-MCI סנטר ב-2 בדצמבר. הוויזארדס סיימו את העונה במאזן 42-40 כולל ארבעה ניצחונות רצופים בסיומה של העונה אך החמיצו במעט את הפלייאוף. שיאי העונה היו, כריס ובר שהוביל את הקבוצה עם 21.9 נקודות בממוצע ו-9.5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. סטריקלנד הוביל את הליגה באסיסטים עם 10.5 בממוצע למשחק לפני שנפצע לפני סיומה של העונה הסדירה. טרייסי מארי השיג 15.1 נקודות בממוצע למשחק כשהוא עולה מהספסל, כולל משחק שיא של 50 נקודות מול גולדן סטייט. הסחות דעת מחוץ לפרקט הובילו לטרייד ששלח את כריס ובר לסקרמנטו קינגס תמורת מיץ' ריצ'מונד ואוטיס ת'ורפ במהלך חודש מאי, 1998.

הוויזארדס סיימו את העונה המקוצרת עקב שביתת השחקנים במאזן 18-32. מיץ' ריצ'מונד הוביל את הקבוצה עם 19.7 נקודות בממוצע למשחק. בעונת 1999/2000, סיימו הוויזארדס את העונה הסדירה במאזן 29-53. מיץ' ריצ'מונד הוביל את הקבוצה עם 17.4 נקודות בממוצע למשחק. בעונת 2000/2001, תחת המאמן החדש לאונרד המילטון, בחרו הוויזארדס את ריצ'רד המילטון כבחירה השביעית בדראפט 1999, בעונתו הראשונה הוביל המילטון את הקבוצה עם 18.1 בממוצע למשחק, אך המועדון סיים את העונה עם המאזן הגרוע בהיסטוריה של המועדון, 19-63

ב-23 בפברואר 2001 היו הוויזארדס מעורבים בטרייד ענק ימים ספורים לפני מועד סיום העברות בליגה. הקבוצה שלחה את ג'וואן הווארד, אובינה אקזי, וקלווין בות' לדאלאס מאבריקס. בתמורה, קיבלו הוויזארדס את יוברט דייוויס, קורטני אלכסנדר, כריסטיאן לייטנר, לוי ואט ואית'ן תומאס, יחד עם 3 מיליון דולר במזומן.

תקופת מייקל ג'ורדן (2001–2003)עריכה

 
ג'ורדן במדי הוויזארדס, 14 באפריל 2003

לאחר שפרש משורות שיקגו בולס בתחילת שנת 1999, במהלך חודש ינואר 2000, הפך מייקל ג'ורדן לנשיא פעולות הכדורסל של וושינגטון ויזארדס כמו גם למחזיק בחלק מיעוט מהבעלות על המועדון. בחודש ספטמבר 2001 חזר ג'ורדן מפרישה בגיל 38 כדי לשחק בעבור הוויזארדס. ג'ורדן ציין כי הוא חוזר בשל "האהבה למשחק". עקב חוקי ה-NBA, נאלץ ג'ורדן לוותר על חלקו בבעלות המועדון. לפני פגרת האולסטאר, היה ג'ורדן אחד משני שחקנים בלבד בליגה שהשיג יותר מ-25 נקודות, 5 אסיסטים, ו-5 כדורים חוזרים בממוצע למשחק[6] הוא הוביל הוויזארדס למאזן של 26-21. לאחר פגרת האולסטאר, ברכיו של ג'ורדן לא יכלו לשאת העומס בעונת משחקים מלאה והוא סיים את העונה ברשימת הפצועים. את העונה סיימו ג'ורדן והוויזארדס במאזן של 37-45, שיפור של 18 משחקים מהעונה הקודמת.

ג'ורדן הודיע כי הוא יחזור לעונת 2002/2003, והפעם הוא היה נחוש להביא תגבורת, כשהוא שולח את ג'רי סטקהאוס לדאלאס מאבריקס, בטרייד שערב ארבע קבוצות והחתים את לארי יוז מגולדן סטייט ווריורס. ג'ורדן אף קיבל על עצמו את תפקיד השחקן השישי העולה מהספסל כדי שברכיו יוכלו לשרוד את העונה הארוכה בת ה-82 משחקים. שילוב של מספר פציעות ושחקנים חסרי השראה הובילו את ג'ורדן חזרה להרכב הפותח, בו ניסה להרים את המועדון לאחר פתיחת עונה מקרטעת. את העונה הסדירה סיימו הוויזארדס במאזן 37-45. ג'ורדן סיים את העונה כשחקן היחיד של הוויזארדס ששיחק את כל 82 המשחקים והשיג 20.0 נקודות, 6.1 כדורים חוזרים, 3.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות ב-37 דקות בממוצע למשחק.[7]

לאחר העונה, פיטר פולין, המחזיק ברוב הבעלות על המועדון, הדיח את מייקל ג'ורדן מתפקידו, והכה בהלם את השחקנים, השותפים, ואת הציבור. ג'ורדן הרגיש נבגד, כשחשב שהוא יקבל חזרה לידיו את חלקו בבעלות על המועדון לאחר שקריירת המשחק שלו תגיע לקיצה, אך פולין הצדיק את מהלך פיטוריו של ג'ורדן כשציין את כי לג'ורדן הייתה השפעה מזיקה על הקבוצה, כמו ספסולו של הוג'ס כדי לפנות מקום לטיירון לו, בביצוע טריידים עלובים, ובשימוש בבחירה הראשונה בדראפט 2001 כדי לבחור את שחקן התיכונים קוואמי בראון.

תקופת גילברט ארינאס (2003–2010)עריכה

 
גילברט ארינאס, אחד מכוכבי הקבוצה בין השנים 2003–2011

את מקומו של ג'ורדן בתפקיד הניהולי תפס הג'נרל מנג'ר ארני גרנפלד, ואדי ג'ורדן (אין קשר משפחתי) מונה למאמן הקבוצה. ללא ג'ורדן, ולמרות החתמתו של מי שלעתיד יהפוך לשחקן אולסטאר, גילברט ארינאס, הקבוצה מעדה למאזן 25-57 בתום עונת 2003/2004.

בעונת 2004/2005 הציגה הוויזארדס (עתה בבית הדרום-מזרחי) את העונה הטובה ביותר שלה ב-26 השנים האחרונות, כאשר הם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 45-37 ומציינים את הפעם הראשונה בה המועדון מעפיל לפלייאוף תחת השם ויזארדס. במהלך הפגרה, ביצעה הקבוצה טרייד ושלחה את ג'רי סטקהאוס, כריסטיאן לייטנר, ואת זכויות הדראפט על דווין האריס לדאלאס מאבריקס בעבור אנטואן ג'יימיסון. במהלך העונה הסדירה, שלושת הסקוררים ארינאס, ג'יימיסון, ויוז זכו לכינוי "שלושת הגדולים". יוז הוביל את הליגה בחטיפות עם 2.89 בממוצע למשחק. ארינאס וג'יימיסון נבחרו שניהם לשחק בנבחרת המזרח למשחק האולסטאר, מציינים את הפעם הראשונה בה ישנם לוושינגטון שני שחקנים בנבחרת האולסטאר מאז ימיהם של ג'ף מלון ומוזס מלון שייצגו את הבולטס במשחק האולסטאר של שנת 1987.

ב-13 באפריל 2005 גברו הוויזארדס על שיקגו בולס, 93-82, הצליחו הוויזארדס להבטיח את מקומם בפלייאוף לראשונה מאז עונת 1996/1997. במשחק השלישי של הסיבוב הראשון גברו הוויזארדס על שיקגו בולס, וזכו בניצחון הפלייאוף הראשון שלהם מאז שנת 1988[8] וכדי להוסיף לתחושת ה"הגיע הזמן" הייתה העובדה כי המשחק השלישי בסדרה היה הראשון ששוחק בתחומי העיר וושינגטון.[9] בניצחון הוויזארדס במשחק החמישי בסדרה שנערך בשיקגו, קלע ארינאס את זריקת הניצחון עם השמע הבאזר[10] והוויזארדס עלו ליתרון הראשון בסדרת פלייאוף מאז שנת 1986. במשחק השישי בסדרה שנערך באולם ה-MCI סנטר, ג'ארד ג'פריס קלט כדור חופשי ובהתקפה מתפרץ שהסתיימה בהטבעה העלה את הוויזארדס ליתרון 32 שניות לסיום, מעניק לוויזארס ניצחון 94-91 וניצחון ראשון בסדרת פלייאוף מזה 23 שנים. הוויזארדס היו לקבוצה ה-12 בלבד בהיסטוריה של ליגת ה-NBA המצליחה לנצח סדרת פלייאוף לאחר שנקלעה לפיגור 2-0‏.[11] בחצי גמר המזרח, נוצחו הוויזארדס בסוויפ ביד מיאמי היט, המדורגת ראשונה במזרח.

בעונת 2005/2006 סבלו הוויזארדס מעליות וירידות. במהלך הפגרה שלפני העונה, רכשו הוויזארדס את קארון באטלר ואנטוניו דניאלס. במהלך העונה הרגילה, היו בסגל של הוויזארדס שוב שלושת בקלעים הטובים בליגה, שהפעם הורכב מארינאס, ג'יימיסון ובאטלר. הוויזארדס סיימו את העונה במאזן 42-40 והשיגו את הכרטיס החמישי לפלייאוף המזרח. הוויזארדס קלעו 101.7 נקודות בממוצע למשחק, ממוצע הנקודות הגבוה ביותר במזרח. לראשונה מאז שנת 1987 הצליחו הוויזארדס להעפיל שנה שנייה ברציפות למשחקי הפלייאוף. בסיבוב הראשון נפגשו הוויזארדס עם קליבלנד קאבלירס, והפסידו מולם בתוצאה 2–4.

לקראת עונת 2006/2007 החתימה הקבוצה את השחקן החופשי ד'שון סטיבנסון. ארינאס קלע שיא מועדון של 60 נקודות נגד לוס אנג'לס לייקרס ב-17 בדצמבר. הוא ואדי ג'ורדן נמנו לשחקן חודש ומאמן החודש (בהתאמה), של חודש דצמבר. ב-30 בינואר 2007, נפצע ג'יימיסון בברכו השמאלית במשחק נגד דטרויט פיסטונס. הוויזארדס נעצרו והשיגו רק 4 ניצחונות ב-12 המשחקים הבאים בלעדיו. ב-18 בפברואר הפך המאמן הראשי של הוויזארדס, אדי ג'ורדן, למאמן הקבוצה הראשון המאמן את נבחרת האולסטאר מאז דיק מוטה בעונת 1978/1979. ארינאס הופיע בפעם השלישית במשחק האולסטאר ואילו באטלר ערך את הופעת הבכורה שלו. ב-4 באפריל, נפצע ארינאס במניסקוס בברכו וסיים את העונה. מאמר בעיתון וושינגטון פוסט שהתפרסם ב-15 באפריל, צוין כי בהיעדרם של ארינאס ובאטלר ירדה התפוקה ההתקפית של הוויזארדס ב-42.3%, במה שמסתבר "כהפסד היקר ביותר" של קבוצה כל שהיא באמצע המירוץ אל הפלייאוף בהיסטוריה של ה-NBA‏.[12] למרות מאבקם בשלהי העונה בהיעדרם של ארינאס ובאטלר, הצליחו הוויזארדס להגיע אל פלייאוף המזרח, כשהשיגו את המקום השביעי במזרח עם מאזן של 41-41. בסיבוב הראשון פגשו שוב הוויזארדס את קליבלנד קאבלירס במפגש חוזר מהעונה שעברה, כשהפעם נוצחו הוויזארדס בסוויפ (0–4).

הוויזארדס הצליחו לשמור על רוב סגל השחקנים בעונת 2007/2008, והחתימו את הבחירות של דראפט 2007ניק יאנג ודומיניק מקגווייר. אית'ן תומאס החמיץ את העונה כולה לאחר שעבר ניתוח לב פתוח. לאחר 8 משחקים, נאלץ ארינאס לעבור שני ניתוחים שהשביתו אותו ל-68 המשחקים הבאים, הייתה זו אותה ברך בה נפצע עונה קודם לכן. באמצע העונה, נאלץ באטלר להיעדר מ-20 משחקים עקב פציעה. למרות כל הפציעות, הצליחו הוויזארדס להשיג מאזן של 43-39 בתום העונה הסדירה, שהספיק למקום החמישי במזרח ומפגש שלישי ברציפות עם קליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הקאבלירס גברו על הוויזארדס בפעם השלישית ברציפות, 4–2, וסיימו את שאיפות הפלייאוף של הוויזארדס.

הוויזארדס יצאו מהפגרה כשהם מצליחים להשאיר בסגל את שני חלקי הפאזל העיקריים של הקבוצה: ארינאס וג'יימיסון: ארינאס חתם על חוזה לשש שנים במועדון תמורת 111 מיליון דולר, בעוד ג'יימיסון חתם על חוזה לארבע עונות, תמורת 50 מיליון דולר. הוויזארדס הוסיפו את הגארדים די בראון וחואן דיקסון, ובחרו בדראפט את ג'בייל מגי כבחירה ה-18. בחודש ספטמבר 2008, עבר אירנאס ניתוח שלישי כדי לנקות נוזלים ושאריות מהניתוח הקודם, והיה צפוי להיעדר לפחות מהחודש הראשון של העונה. התחזית התבררה כקצרה מהמציאות, כאשר ארינאס נעדר חמישה חודשים עקב התמשכות הבעיות בברכו השמאלית לפני שחזר ב-29 במרץ 2009. כמו כן הייווד הודיע כי הוא יעבור ניתוח במרפקו הימני והיה צפוי להיעדר בין ארבעה לשישה חודשים. הוויזארדס והפסידו ב-15 מתוך 19 המשחקים הראשונים של העונה. ב-24 בנובמבר, פוטר המאמן אדי ג'ורדן לאחר התחלה של 10,-1 והוחלף בידי מאמן שהגיע מהצוות המקצועי של הקבוצה, אד טאפסקוט. כהמשך לפתיחה הגרועה המשיכו הוויזארדס וניצחו רק 14 מתוך 60 משחקים, וסיימו את העונה הסדירה במאזן הגרוע בתולדות המועדון; 19–63.

באמצע חודש אפריל 2009 הגיעו הוויזארדס להסכם עם פליפ סונדרס לתפקיד המאמן הראשי החדש של הקבוצה. אף על פי שהחזיקו את הסיכוי השני בטיבו לזכות בבחירה הראשונה בדראפט 2009, הוויזארדס נבחרו באופן אקראי רק לבחירה החמישית, בהגרלה לקביעת מיקום בחירת הקבוצות לדראפט. בחירה זו הועברה מאוחר יותר למינסוטה טימברוולבס, יחד עם תומאס, דריוס סונגאליה, ואולכסיי פצ'רוב, בתמורה לרנדי פוי ומייק מילר.[13] במהלך חודש נובמבר, נפטר בעל הרוב במועדון, אייב פולין בגיל 85. בעת פטירתו, היה פולין הבעלים של מועדון כדורסל לתקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. השליטה במועדון עברה לאלמנתו איירין, אף על פי שידוע היה כי בעל המיעוט במועדון, טד לאונסיס תכנן השתלטות על המועדון.

ב-24 בדצמבר 2009, נחשף כי גילברט ארינאס הודה כי החזיק נשק לא טעון בארונית חדר ההלבשה של הוויזארדס באולם ורייזון סנטר וכי הוא מסר אותם לאנשי האבטחה של המועדון. בעשותו כן, הפר ארינאס את חוקי ה-NBA נגד הבאת כלי נשק לתוך אולמות הכדורסל ואת חוקי העיר וושינגטון.[14] ב-1 בינואר 2010, דווח כי אריאנס וחברו לקבוצה ג'באריס קריטנטון החזיקו באקדחים בחדר ההלבשה של הוויזארדס בשל ויכוח ביניהם על חובות הימורים בערב חג המולד. בחודש ינואר השעתה הנהלת הליגה את ארינאס ללא הגבלת זמן וללא שכר בעודם מנהלים חקירה על התקרית. הקומישינר של הליגה דייוויד סטרן אמר בהצהרה שמסר כי ארינאס קרוב לוודאי יספוג עונש השעיה ממושך, "כי מעשיו הממושכים הביאו אותי למסקנה כי כרגע אינו נמצא מתאים לעלות על הפרקט במשחקי ה-NBA".[15] הנהלת הוויזארדס הוציאה הודעה בה היא מגנה את התנהגות השחקנים בציינה כי זה "בלתי מקובל".[16]

ב-13 בפברואר 2010, לאחר שהקבוצה השיגה מאזן של 17-33 באמצע העונה, ביצעו הוויזארדס טרייד על באטלר, הייווד וסטיבנסון, שנשלחו לדאלאס מאבריקס תמורת ג'וש הווארד, דרו גודן, קווינטון רוס וג'יימס סינגלטון. שלושה ימים מאוחר יותר, ביצעו הוויזארדס טרייד על אנטואן ג'יימיסון שנשלח לקליבלנד קאבלירס בתמורה לז'ידרונאס אילגאוסקאס, וקיבלו גם את אל ת'ורנטון מלוס אנג'לס קליפרס בטרייד שכלל שלוש קבוצות. עם גילברט ארינאס המושעה וקארון באטלר ואנטואן ג'יימסון שהועברו לקבוצות אחרות, סיימו הוויזארדס את העונה במאזן של 26–56, כולל מאזן עגום של 9–23 במשחקים האחרונים של העונה.

תקופת ג'ון וול (2010–הווה)עריכה

 
ג'ון וול, אחד מכוכבי הקבוצה מאז שנת 2010

לאונסיס השלים את השתלטותו על המועדון במהלך חודש יוני. קודם לכן הוא רכש את וושינגטון קפיטלס ואת וושינגטון מיסטיקס ממשפחת פולין.[17] לאונסיס נקט בגישה הנותנת תשומת לב מרכזית לאוהדי הקבוצה, כשהוא מקשיב למגיב לדאגותיהם של האוהדים דרך תיבת האי-מייל שלו או אתר האינטרנט האישי שלו.[18] הוא כתב גילוי דעת בו הוא מעלה 101 שינויים אותם הוא מקווה לבצע במועדון במהלך תקופת הבעלות שלו עליו, כולל שינוי צבעי המועדון חזרה לאדום, לבן, וכחול בתקופת הבולטס, ושקילת האפשרות לשנות את כינוי המועדון חזרה ל"בולטס" גם כן. נשיא הקבוצה ארני גרונפלד אישר כי צבעי המועדון ישונה חזרה לאדום, לבן, וכחול, בתחילת עונת 2011/2012. ב-10 במאי, חשפו הוויזארדס את צבעי המועדון החדשים, הקבוצה חזרה לצבעי האדום, לבן, וכחול המסורתיים מתקופת התהילה של וושינגטון בולטס של שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. לאונסיס טען כי החזרה לצבעי הבולטס היא מכוונת; המדים הנוכחיים לא מראים כל שייכות לתקופת קיומם של הוויזארדס למעט השם המופיע על הגופייה.

אף על פי שלוויזארדס היה רק הסיכוי החמישי בטיבו לזכות במקום הראשון בהגרלת הדראפט 2010 ‏(10.3%), זכו בו הוויזארדס ובחרו את הרכז, שחקן האול-אמריקן מאוניברסיטת קנטקי ג'ון וול. מאוחר יותר בפגרת שלפני העונה, רכשו הוויזארדס בטרייד משיקגו בולס את שיאן השלשות של הבולס, קירק היינריך ואת זכויות הדראפט של קווין סראפן תמורת זכויות הדראפט של ולדימיר ורמינקו.

בטרייד ענק שלחו הוויזארדס ב-18 בדצמבר את גילברט ארינאס לאורלנדו מג'יק תמורת רשארד לואיס. קירק היינריך הועבר לאטלנטה הוקס תמורת ג'ורדן קרופורד, מוריס אוונס ומייק ביבי, ובחירת סיבוב ראשון בדראפט 2011, שהתבררה כבחירה ה-18 בה בחרו הוויזארדס את כריס סינגלטון, אף על פי שמייק ביבי קנה את חוזהו בוויזארדס לאחר ששיחק שני משחקים בלבד במועדון וחתם לבסוף במיאמי היט. הוויזארדס סיימו את העונה במאזן 23-59, ושוב תפסו את המקום האחרון בבית הדרום-מזרחי.

אחרי שהוויזארדס פתחו את עונת 2011/2012 בהפסדים רבים, המאמן הראשי פליפ סונדרס פוטר והוחלף על ידי עוזרו דאז רנדי ויטמן. במרץ של אותה עונה הוויזארדס היו חלק מטרייד בין שלוש קבוצות שבו הם שלחו את ג'בייל מקגי ורוני טוריאף לדנוור נאגטס ואת ניק יאנג ללוס אנג'לס קליפרס ובתמורה קיבלו את ננה ובריאן קוק. הוויזארדס סיימו את העונה עם 20 ניצחונות ו-46 הפסדים, במקום ה-29 בליגה (בעונה זו התקיימו 66 משחקים בלבד בשל שביתת שחקנים). ביוני 2012 הוויזארדס שלחו את רשארד לואיס להורנטס ביחד עם בחירת דראפט ובתמורה קיבלו את אמקה אוקפור וטרבור אריזה.

בדראפט 2012 הוויזארדס בחרו את בראדלי ביל. באפריל 2013 ג'ייסון קולינס, שהצטרף לקבוצה בפברואר של אותה שנה יצא מהארון, מה שהפך אותו לשחקן הראשון שיצא מהארון כהומוסקסואל בכל אחת מארבע הליגות החשובות בארצות הברית. הוויזארדס סיימו את העונה עם 33 ניצחונות ו-49 הפסדים, במקום ה-12 במערב ובמקום הרביעי בבית שלהם.

בדראפט 2013 הוויזארדס בחרו את אוטו פורטר. ב-25 באוקטובר 2013, ארבעה ימים לפני תחילת העונה הבאה, הוויזארדס שלחו את הסנטר אמקה אוקפור ובחירה לדראפט הבא לפיניקס סאנס עבור הסנטר מרצ'ין גורטאט, שאנון בראון, מלקולם לי, וקנדל מרשל.

בעונת 2013/2014 הוויזארדס הגיעו לפלייאוף בפעם הראשונה מאז עונת 2007/2008. בסיבוב הראשון הוויזארדס שיחקו נגד בוסטון סלטיקס, וניצחו אותם בחמישה משחקים, הניצחון הראשון שלהם בסדרת פלייאוף מאז 2005. את הסדרה השנייה, שהם שיחקו נגד אינדיאנה פייסרס, הם הפסידו בשישה משחקים. טרבור אריזה עזב את הקבוצה בפגרה.

בפגרה בין עונות 2013/2014 ו2014/2015 פול פירס, ששיחק כבר בעונות רבות בליגה, חתם על חוזה לשחק שנתיים בקבוצה. בעזרתו הוויזארדס סיימו את העונה עם 46 ניצחונות ו-36 הפסדים, העונה הכי טובה שלהם מאז 1978/1979. את הסדרה הראשונה הם שיחקו נגד הטורונטו ראפטורס, שאותם ניצחו בארבעה משחקים, הניצחון הראשון בסדרת פלייאוף בארבעה משחקים בהיסטוריה של הקבוצה. את הסדרה השנייה הוויזארדס שיחקו נגד האטלנטה הוקס, שהיו מקום ראשון במזרח. במהלך הסדרה וול נפצע והסדרה הסתיימה אחרי שישה משחקים, בהפסד של הוויזארדס.

הוויזארדס לא הגיעו לפלייאוף בעונת 2015/2016. בעקבות העונה המאכזבת, המאמן הראשי רנדי ויטמן פוטר, ואותו החליף סקוט ברוקס שאימן בעבר את האוקלהומה סיטי ת'אנדר. הוויזארדס שינו את סמלם לכדור כשבסמל הצבעים כחול, לבן, אדום וכסף.

את עונת 2016/2017 הוויזארדס התחילו עם שני ניצחונות ושמונה הפסדים. למרות זאת, הם סיימו את העונה במקום הרביעי במזרח, עם 49 ניצחונות ו-33 הפסדים. זאת הייתה העונה הטובה ביותר שלהם מאז 1978/1979, ובעונה זו הם היו מקום ראשון בבית, גם לראשונה מאז 1978/1979. את הסדרה הראשונה הוויזארדס שיחקו נגד האטלנטה הוקס, וניצחו אותם בשישה משחקים. את הסדרה השנייה הם הפסידו בשבעה משחקים.

בעונת 2017/2018 האולם של הוויזארדס שינה את שמו לקפיטל ואן ארנה. הוויזארדס סיימו את העונה עם 43 ניצחונות ו-39 הפסדים, מספיק בשביל המקום השמיני במזרח, האחרון בפלייאוף. הקבוצה הפסידה את הסדרה הראשונה בשישה משחקים, שאותה שיחקו נגד הטורונטו ראפטורס, שהיו במקום הראשון במזרח.

לקראת עונת 2018/2019 תומאס בראיינט חתם בקבוצה. למרות שזה התגלה כשחקן חשוב ושברדלי ביל הצטיין בעונה זו, הוויזארדס לא הצליחו בעונה זו. בעונה זו דווייט הווארד נפצע אחרי ששיחק רק תשעה משחקים, וג'ון וול לא שיחק בעונה אחרי ניתוח שעבר בעקבות פציעה קודמת שלו. בנוסף על כך הוויזארדס העבירו בטרייד בעונה זו את קלי אוברה, אוטו פורטר, ומרקיף מוריס בטריידים. הוויזארדס לא הגיעו לפלייאוף בעונה זו, לראשונה מאז עונת 2015/2016.

אולמות ביתייםעריכה

סמלילי הקבוצהעריכה

מאמני הקבוצהעריכה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2019/2020:

מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
ג'ים פולארד 1961–1962 80 18 62 0.225
ג'ק מקמהון 1962 38 12 26 0.316
בובי לאונרד 1962–1964 122 44 78 0.361
באדי ז'נט 1964–1965 80 37 43 0.463 10 5 5 0.500
פול סימור 1965–1966 80 38 42 0.475 3 0 3 0.000
מייק פארמר 1966 9 1 8 0.111
באדי ז'נט (2) 1966 16 3 13 0.188
ג'ין שו 1966–1973 548 291 257 0.531 40 14 26 0.350 זכייה בפרס מאמן העונה (1969)
קיי. סי. ג'ונס 1973–1976 246 155 91 0.630 31 14 17 0.452
דיק מוטה 1976–1980 328 185 143 0.564 51 27 24 0.529 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1978)
ג'ין שו (2) 1980–1986 479 231 248 0.482 15 5 10 0.333 זכייה בפרס מאמן העונה (1969)
קווין לוגרי 1986–1988 122 57 65 0.467 8 2 6 0.250
וס אנסלד 1988–1994 547 202 345 0.369 5 2 3 0.400
ג'ים ליינם 1994–1997 210 82 128 0.390
בוב סטאק 1997 1 0 1 0.000
ברני ביקרסטאף 1997–1999 149 77 72 0.517 3 0 3 0.000
ג'ים ברובלי 1999 18 5 13 0.278
גאר הרד 1999–2000 44 14 30 0.318
דארל ווקר 2000 38 15 23 0.395
לאונרד המילטון 2000–2001 82 19 63 0.232
דאג קולינס 2001–2003 164 74 90 0.451
אדי ג'ורדן 2003–2008 421 197 224 0.468 26 8 18 0.308
אד טאפסקוט 2008–2009 71 18 53 0.254
פליפ סונדרס 2009–2012 181 51 130 0.282
רנדי ויטמן 2012–2016 377 178 199 0.472 21 12 9 0.571
סקוט ברוקס 2016–הווה 318 149 169 0.469 19 9 10 0.474

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)עריכה

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
הארי האנין 1961–1962
פרנק ליין 1962–1963
פול הופמן 1963–1965
באדי ז'נט 1965–1968
ג'רי זקס 1968–1973
בוב פרי 1973–1990 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1978)
2 זכיות בפרס מנהל העונה (1979, 1982)
ג'ון נאש 1990–1996
וס אנסלד 1996–2000
מייקל ג'ורדן 2000–2001
וס אנסלד 2001–2003
ארני גרונפלד 2003–2019
טומי שפרד 2019–הווה

הישגים ופרסיםעריכה

שיאים למשחק בודדעריכה

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2019/2020. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 60, גילברט ארינאס מול לוס אנג'לס לייקרס, 17 בדצמבר 2006.

ריבאונדים: 37, וולט בלאמי מול סנט לואיס הוקס, 4 בדצמבר 1964.

אסיסטים: 22, קווין פורטר מול אטלנטה הוקס, 5 במרץ 1975.

חטיפות: 9, גאס ויליאמס (1984), מייקל אדמס (1991) וג'ון וול (2010).

חסימות: 15, מאנוט בול מול אטלנטה הוקס (1986) ומול אינדיאנה פייסרס (1987).

שיאי קריירה בקבוצהעריכה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2019/2020, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974:[19]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישייםעריכה

MVP של העונה

MVP של סדרת הגמר

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאותעריכה

מספר שחקן עמדה שנים בקבוצה
10 ארל מונרו רכז/קלע 1967–1971
11 אלווין הייז פאוור פורוורד/סנטר 1972–1981
25 גאס ג'ונסון סמול פורוורד/פאוור פורוורד 1963–1972
41 וס אנסלד סנטר 1968–1981
45 פיל צ'ניר קלע 1971–1979

סגל שחקנים בעונת 2020/2021עריכה

סגל וושינגטון ויזארדס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
PG 2 ארצות הברית  ג'ון וול 1.93 מטרים 6 בספטמבר 1990 אוניברסיטת קנטקי
SG 3 ארצות הברית  בראדלי ביל 1.91 מטרים 28 ביוני 1993 אוניברסיטת פלורידה
PG 5 ארצות הברית  שבאז נייפיר (ח) 1.83 מטרים 14 ביולי 1991 אוניברסיטת קונטיקט
SF 6 ארצות הברית  טרוי בראון 1.98 מטרים 28 ביולי 1999 אוניברסיטת אורגון
PF 7 ארצות הברית  ג'רוד יוטוף (ח) 2.06 מטרים 19 במאי 1993 אוניברסיטת איווה
SF/PF 8 יפן  רוי הצ'ימורה 2.03 מטרים 8 בפברואר 1998 אוניברסיטת גונזגה
SF/PF 9 ישראל  סרביה  דני אבדיה (ד) 2.06 מטרים 3 בינואר 2001 ישראל / סרביה
SG 12 ארצות הברית  ג'רום רובינסון 1.93 מטרים 22 בפברואר 1997 בוסטון קולג'
C 13 ארצות הברית  תומאס בראיינט 2.08 מטרים 31 ביולי 1997 אוניברסיטת אינדיאנה
PG 14 ארצות הברית  איש סמית' 1.83 מטרים 5 ביולי 1988 אוניברסיטת וייק פורסט
SF 17 גרמניה  איזק בונגה 2.03 מטרים 8 בנובמבר 1999 גרמניה
C 18 לטביה  אנג'ס פסצ'ניקס 2.18 מטרים 20 בדצמבר 1995 לטביה
PG 20 ארצות הברית  גארי פייטון השני (ח) 1.91 מטרים 1 בדצמבר 1992 אוניברסיטת המדינה של אורגון
PF/C 21 גרמניה  מוריץ וגנר 2.11 מטרים 26 באפריל 1997 אוניברסיטת מישיגן
PG/SG 22 ארצות הברית  ג'ריאן גרנט (ח) 1.93 מטרים 9 באוקטובר 1992 אוניברסיטת נוטרדאם
SG 24 ארצות הברית  גאריסון מת'יוז (כ) 1.96 מטרים 10 באוקטובר 1996 אוניברסיטת ליפסקומב
C 28 צרפת  יאן מהינמי (ח) 2.11 מטרים 5 בנובמבר 1986 צרפת
PF 42 לטביה  דאוויס ברטאנס 2.08 מטרים 12 בנובמבר 1992 לטביה
PG -- ארצות הברית  קסיוס וינסטון (ד) 1.85 מטרים 28 בפברואר 1998 אוניברסיטת המדינה של מישיגן
C -- ארצות הברית  רובין לופז 2.13 מטרים 1 באפריל 1988 אוניברסיטת סטנפורד
PG -- ברזיל  ראול נטו 1.85 מטרים 19 במאי 1992 ברזיל
מאמן:

ארצות הברית  סקוט ברוקס


מקרא


קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וושינגטון ויזארדס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה