צפורה

צִפֹּרָה היא דמות מקראית, בתו של רעואל (יתרו) כהן ממדין. ציפורה היא אשתו של משה רבנו. לצפורה ומשה נולדו שני בנים: גרשם ואליעזר. היא מוזכרת במקרא פעמים בודדות בלבד, אולם חכמי ישראל ייחדו לה מדרשים שונים שהרחיבו על דמותה.

צפורה

לידה	ארץ מדין
פטירה	ב'תפ"ז (2487 לבריאת העולם) ערבות מואב
מקום קבורה	קבר האימהות[דרוש מקור]
אב	יתרו
בן זוג	משה רבנו
צאצאים	גרשום, אליעזר
מספר צאצאים	2
תקופה	עבדות מצרים
עיסוק	רועה
בתנ"ך	ספר שמות, פרק ב', פסוקים י"ח–כ"ב, ספר שמות, פרק ד', פסוקים כ"ד–כ"ו

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

— ספר שמות, פרק ד', פסוקים כ"ד–כ"ו

צפורה מלה את בנה. ציור מעשה ידי פייטרו פרוג'ינו משנת 1482, הקפלה הסיסטינית.

נישואיה למשה

צפורה נולדה לרעואל, כהן דת מדייני. כשמשה ברח ממצרים למדין, הוא פגש את ציפורה ואחיותיה בעת שרעו את צאן אביהן וניסו להשקות אותו. הן הותקפו על ידי רועים, ומשה הציל אותן מידיהם.

”וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.” ()

על פי מדרש רבה, "רצה צפורה אחריו [אחרי משה] והביאה אותו. ולמה נקרא שמה ציפורה? שטיהרה הבית כציפור". על פי מדרש פתרון תורה (פרשת שמות) שמה האמיתי הוא פניני וכונתה ציפורה כי הייתה כרוכה אחרי משה כצפור.

על פי ילקוט שמעוני, יתרו גילה שמשה הוא נמלט מפרעה, ועל כן כלא אותו במשך עשר שנים, וצפורה הביאה לו בחשאי לחם ומים. ”ויהי מקץ עשר שנים אמרה צפורה לאביה: נשלח ונראה אם מת הוא או חי, ואביה לא ידע כי היא כלכלתו, ויען רעואל: הנהיה כדבר הזה להיעצר גבר עשר שנים, ולא יאכל, ויחיה? ותען צפורה לאמור: הלא שמעת כי א-להי העברים גדול ונורא הוא, ומפליא להם בכל עת, וישלח אל הבור, ויוציאוהו, ויגלחוהו, ויאכל לחם”.

מדרש אחר בשם "מדרש השכם" מתאר את נישואיהם כמין סיפור אהבה, וכותב שצפורה תבעה מאביה שישיאה למשה. סיפור נוסף מובא במכילתא על פיו: ”בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְיִתְרוֹ: "תֵּן לִי צִפֹּרָה בִתָּךְ לְאִשָּׁה!" אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: "קַבֵּל עָלֶיךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמַר לָךְ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָךְ לְאִשָּׁה!" אָמַר לוֹ: "מַהוּ?" אָמַר לוֹ: "בֵּן שֶׁיִּהְיֶה לָךְ תְּחִלָּה, יִהְיֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה! מִכָּן וְאֵילָךְ, לְשֵׁם שָׁמַיִם." וְקִבֵּל עָלָיו. אָמַר לוֹ: "הִשָּׁבַע לִי!" וַיִּשָּׁבַע לוֹ”.

על פי חלק מהמפרשים היא הייתה צעירה מאוד בעת נישואיה. על פי השל"ה היא הייתה גלגול של הבל.

בניה של צפורה

שני בניה של צפורה הם גרשום ואליעזר. באופן יוצא דופן, התנ"ך משייך אותם לאמם צפורה ולא לאביהם משה: "וייקח יתרו את צפורה אשת משה...ואת שני בניה" (שמות יח ג-ד), "..ואשתך ושני בניה עמה" (שם, ו). השיוך של הבנים לאמם נעשה גם על ידי המספר וגם בציטוט ישיר מדברי יתרו, דבר שלא היה נפוץ במקרא, כי הבנים תמיד משויכים לאב המשפחה ויורשים אותו ואת מעמדו. ייתכן שיש כאן רמז מטרים להדחה שלהם מאוחר יותר מן הכהונה הגדולה.

הטקסט מספר מעט מאוד על בניה של צפורה, לעומת ההרחבה בספור על בניו של אהרון וצאצאיהם. שמו של גרשום מופיע ברמז בספור ההתנחלות של שבט דן בצפון כמי שבנו (הנער) היה הכהן בביתו של מיכה (שופטים יז, ז) ואחרי כן כהן לשבט דן בצפון 'עד גלות הארץ' (שופטים יח, ל). הטקסט מדבר על גלות ממלכת ישראל (ב-722 לפני הספירה) אבל מחבר לכאן גם את פרשת עלי בשילה, שהתרחשה מאות שנים קודם לכן. הקישור הזה מרמז שגם עלי היה מצאצאי משה ועם חורבן שילה נחלש גם מעמד הכהונה של צאצאיה של צפורה.

מילת הבן

ערך מורחב – ציפורה במלון

כאשר משה הולך בציווי ה' להראות אותות ומופתים לפני פרעה כדי שיוציא את עם ישראל ממצרים, בא מלאך בכוונה להרוג אותו.

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

— ספר שמות, פרק ד', פסוקים כ"ד–כ"ו

פירוש הדברים: כאשר משה היה בדרך, לעת לילה במקום לינתו (מלון הוא מקום הלינה), בא מלאך ורצה להמיתו ("לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש עונש מיתה").

מסביר רש"י באיזה אופן המלאך רצה להורגו: "והיה המלאך נעשה כמין נחש, ובולעו מראשו ועד ירכיו, וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה ציפורה שבשביל המילה הוא". ציפורה חתכה את עורלת בנה אליעזר והשליכה אותה לרגליו של משה ("ותגע לרגליו"). מיד לאחר מכן עזב המלאך את משה.

המלבי"ם מפרש: "חתן דמים אתה לי - "באשר בית יתרו היו אצטגנינים, חשבו שמה שישראל מלים את עצמם הוא מפני ששולט עליהם כוכב מאדים, ועל ידי דם המילה ישכך חמת הכוכב הרע הזה... ובאשר משה הרג את המצרי חשבה מפני שנולד במזל מאדים... ורצתה לבטל זה על ידי דם המילה, ואמרה חתן דמים אתה לי, רוצה לומר שאתה מחותן לי ואתה מחותן גם כן לכוכב של דם, ורצתה לבטל הוראת הכוכב שהוא מחותן אליו".

צפורה ביציאת מצרים

”וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת-צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ.” (ספר שמות, פרק י"ח, פסוק ב'). - מכאן ניתן ללמוד כי משה שילח את צפורה לתקופה מסוימת. בתקופה זו היא חזרה אל אביה יתרו במדיין. מאוחר יותר כאשר בני ישראל מגיעים להר סיני, מצטרף אליהם יתרו ומביא עמו את צפורה וילדיה. הטקסט לא מספר על תגובתו של משה לחזרתה אליו. השתיקה הזאת תופיע שוב כאשר אחותו מרים מדברת בזלזול על אשתו ומשה לא יוצא להגנתה. דווקא האל הוא שנוקט פעולה ומעניש את מרים.

במדרשים מובא שמשה גירש את ציפורה כדת וכדין. הסיבה לכך מובאת אצל רש"י. כאשר משה חזר למצרים כדי לגאול את עמו, הוא נפגש בדרך באחיו אהרן שמבקר אותו על כך שהביא עמו אשה וילדים שעלולים להסתכן במצרים, ומשכנע אותו לשלחם חזרה למדין. בספר העמק דבר נכתב: "אחר שלוחיה - עדיין דבקה דעתה בו, אף על פי שהייתה כמגורשת."

האישה הכושית

ערך מורחב – האישה הכושית

מרים מתלוננת באוזני אהרן על אודות האישה ה"כושית" אשר לקח משה, כלומר אודות שנתגרש ממנה אחר מתן תורה. על פי הפירוש המקובל האישה הכושית היא צפורה. ”וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.” (ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק א')

לפי הבבלי: ”על אודות האישה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה” (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד ב')

רש"י מבאר שהייתה אישה יפה, ולכן נקראת כושית, כי:

1. "הכל מודים ביופייה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי"
2. כושית בגימטריה יפת מראה
3. "על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה"

ר' אברהם אבן עזרא מפרש את הדברים כפשוטם ואומר כך: ”זו הכושית היא צפורה כי היא מדינית ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים וכן כתוב ירגזון יריעות ארץ מדין ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל וצפורה היתה שחורה ודומה לכושית”.

קברה

מתחם קבר האמהות בטבריה בו טמונה, על פי מסורת מאוחרת, צפורה לצד יוכבד ומרים

ערך מורחב – קבר האמהות

מקום קבורת צפורה אינו נזכר בתנ"ך, אך על פי מסורת יהודית מאוחרת (כ-2500 שנה אחרי מותה) המופיעה לראשונה בספר המסע 'תוצאות ארץ ישראל', צפורה קבורה לצד יוכבד ומרים בטבריה.

ערך מורחב – מות משה

על פי ספר התמונה ופירושו הנלווה, צפורה נקברה במערת המכפלה שבחברון, לצד משה.

אצל יחזקאל הטראגיקן

צפורה היא אחת הדמויות במחזה "יציאת מצרים" מאת יחזקאל הטראגיקן, מחזאי יהודי שחי באלכסנדריה במאה השנייה לפני הספירה. המחזה לא שרד ברובו, אולם שני קטעים שבהם מופיעה צפורה שרדו. בקטע הראשון מתארת צפורה למשה את ארצה, המכונה "לוב": ”כָּל זֹאת הִיא אֶרֶץ לוּב וְזֶה שְׁמָהּ, הַזָּר.” בקטע אחר מתוארת צפורה משוחחת עם דמות לא מזוהה בשם כּוּשׁ ואומרת לו: ”אִשָּׁה לַזָּר הַזֶּה נָתַן אוֹתִי אָבִי.”. סביר להניח שכוש הוא אחיה של צפורה המכונה כאמור "אשה כושית" צפורה עצמה אומרת למשה: ”יוֹשְׁבוֹת בָּהּ [במדין] מִשְׁפָּחוֹת מִמּוֹצָאִים שׁוֹנִים. כּוּשִׁים שְׁחוֹרֵי הָעוֹר” כמו כן ייתכן שהשימוש במילה "הזר" כלפי משה לאורך המחזה, מעידה על חוסר שביעות רצון של ציפורה מהנישואים.

אזכורים בתרבות הפופולרית

מקור שמה של חברת הקוסמטיקה "ספורה" (Sephora) הוא הלחם בין שמה של ציפורה לבין המילה היוונית "sephos", שמשמעה "יופי".

דמותה של ציפורה הופיעה במספר עיבודים קולנועיים לסיפורו של משה, ביניהם בסרט "עשרת הדיברות" בגילומה של איבון דה קרלו, בסרט "נסיך מצרים" בדיבובה של מישל פייפר, ובסרט "אקסודוס: אלים ומלכים" בגילומה של מריה ולוורדה.

לקריאה נוספת

• אילנה פרדס, "ציפורה וחתן הדמים: נשים כמיילדות עם בספר שמות". תיאוריה וביקורת 7 (1995), עמ' 89–98.
• אילנה פרדס, "ציפורה והמאבק לשחרור" בתוך הבריאה לפי חוה. ישראל: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006. עמ' 63–79.
• רחל רייך. האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, תל אביב: הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2005. עמ' 91–99.
• מתי שמואלוף, קריאה פמיניסטית בתפקידה של ציפורה ביצירת המונותיאזם, בתוך "א-מיתיות: מגדר, צדק במדרש", הוצאת ידיעות אחרונות, 2009.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צפורה בוויקישיתוף

• צפורה (אשת משה), דף שער בספרייה הלאומית