חפץ חיים (קיבוץ)
חָפֵץ חַיִּים הוא קיבוץ דתי ליד גדרה. היישוב עלה לקרקע ב-25 באפריל 1944 והוא הראשון שהקימה תנועת פועלי אגודת ישראל[3]. הקיבוץ הוא חלק ממועצה אזורית נחל שורק ומונה כיום כ-530 תושבים[4].
 בית הכנסת ביישוב
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | המרכז |
| מועצה אזורית | נחל שורק |
| גובה ממוצע[1] | 76 מטר |
| תאריך ייסוד | 1944 |
| תנועה מיישבת | פועלי אגודת ישראל |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 575 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -1.9% בשנה |
(למפת השפלה רגילה)   חפץ חיים  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
הקמת הקיבוץ
עריכהמקימי הקיבוץ היו עולים מיהדות גרמניה שעלו ארצה בעקבות עליית הנאצים לשלטון ב-1933. העולים התיישבו באופן זמני בשתי קבוצות הכשרה בכפר סבא ובפתח תקווה, לקראת הקמת קיבוץ.
חברי הגרעין ביקשו לקיים קיבוץ השומר תורה ומצוות. וכקיבוץ אשר לו שדות חקלאיים הקפידו מאוד על קיום המצוות התלויות בארץ, וקיבלו עליהם את הכרעותיו ההלכתיות של החזון איש. הקיבוץ נקרא על־שם הספר "חפץ חיים" לרבי ישראל-מאיר הכהן מראדין בשל הערכת חברי־הקיבוץ את הרב, ועלייתם להכשרה בסמיכות לפטירתו.
הקבוצה בפתח תקווה מנתה כשבעה מייסדים שגרו באוהלים, גם בימי הקרה והגשם. כעבור זמן־מה ביקשה העירייה שיעזבו את המקום היות שלא הייתה להם בעלות על הקרקע. אמו של אחד החברים, יצחק וייל, קנתה פרדסים בסביבת גדרה, ובחנוכה הם עברו לשם והתגוררו באוהלים. התנאים היו קשים - חום מחניק, צפיפות, ותעסוקה דלה שהובילה לחוסר־פרנסה. כמו כן, נוצרו חיכוכים בין הרווקים לבין בעלי־המשפחות לגבי הוצאות משק הבית, אך למרות חבלי־הלידה הרבים, נבנו צריפים ונרכשו בעלי־חיים, והחברים עברו הכשרות חקלאיות והתכוננו לקראת העלייה לקרקע.
את אדמות קיבוץ חפץ חיים קנתה הקרן הקיימת לישראל ועליהן התיישב קיבוץ כפר סאלד ב-15 באוגוסט 1937 במסגרת מבצע חומה ומגדל. לאחר מספר שנים עברו תושבי המקום, ב-13 בנובמבר 1942, לאצבע הגליל, לכפר סאלד[5].
שנה וחצי לאחר מכן עברו חברי גרעין קיבוץ חפץ חיים, חלוצים דתיים מגרמניה, חברי "עזרא" ו"נוער אגודת ישראל/הנוער האגודתי" (ששהו בהכשרה משנת 1933[6]ליד כפר סבא ובגדרה), אל האדמות הנטושות של כפר סאלד. בלילה הראשון ישנו בקיבוץ רק 12 חברים וחברה אחת. לאחר העלייה, הקיבוץ כמעט והתפרק בתום כל שנת שמיטה, אך הצליח לשוב ולעמוד על רגליו.
שינויים מבניים
עריכה
לקראת סוף שנות התשעים של המאה ה-20, שקע הקיבוץ בחובות כבדים ולכן החל בתהליך הפרטה, כפי שהתרחש במרבית הקיבוצים בארץ[7]. כיום הקיבוץ סיים לחלוטין את התהליך ונמצא בעיצומו של תהליך שיוך דירות לחברים, פועל יוצא של מימוש ההפרטה.
אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות אירח הקיבוץ רבים ממפוני גוש קטיף במלון והעניק להם יחס חם ותומך, ועל כך זכה מהם לשבחים רבים. קשר חזק נוצר עם קהילת גני טל שהחליטו להתיישב על אדמות הקיבוץ במסגרת פתרון־הקבע. ההסכם נחתם בנובמבר 2008[8]. ב-2010) הוקם היישוב גני טל ממערב לחפץ חיים על אדמות שהיו שייכות לקיבוץ.
הדת בקיבוץ
עריכההקיבוץ היה הראשון מסוגו, והראשון שהיה חבר בתנועת אגודת ישראל, וגם עלה על אדמות הקרן הקיימת. משום כך, עמד הקיבוץ, לראשונה בשיח ההלכתי, בפני שאלות רבות הנוגעות ליחסי דת וחקלאות - בין היתר עלו שאלות בדבר קיום המשק בשנת־שמיטה, חליבה בשבת, ביצה שנולדה בשבת וכדומה. השאלות הובאו לרבני הקיבוץ, וחלקן הופנו לחזון איש, שהיה בקשר קרוב מאוד עם הקיבוץ ואף ביקר בו פעמים אחדות.
ביסודו היה הקיבוץ חרדי, וחבריו היו חניכי "עזרא" יוצאי גרמניה. היום הקיבוץ הוא בעל אופי דתי-לאומי, ופועלים בו שלושה בתי כנסת (אשכנזי, תימני וספרדי). רבני הקיבוץ הראשונים היו הרב הלל ברוקנטל והרב ד"ר קלמן כהנא. כמו כן כיהנו בקיבוץ הרבנים: הרב יהושע כ"ץ הרב יעקב פילבר, הרב ד"ר הושע רבינוביץ, הרב זאב פאטשינו וממשיך לכהן עד היום - הרב שמואל רוזנפלד, בנו של הרב פרופסור בן ציון רוזנפלד ואחיין של הרב שלמה רוזנפלד.
חינוך
עריכהבקיבוץ שוכנת אולפנת "צביה חפץ חיים" ופועלת תנועת נוער בני עקיבא. בעבר תנועת הנוער הייתה עזרא אך כיוון שתושבי הקיבוץ רצו להשתייך לזרם המרכזי של הצינות הדתית ובפרט הקיבוצים בישראל עברו לתנועת הנוער המרכזית בני עקיבא. בעבר שכן בקיבוץ בית ספר היסודי "ברויאר חפץ חיים" שהועבר ליד בנימין.
תעסוקה
עריכהענפי המשק כללו בעבר רפת, לול, מדגרה, גידולי שדה, מטע אבוקדו ופרדסים, ואילו כיום הם כוללים רפת, גידולי שדה, לול ומדגרה. כמו כן יש מאגרי קולחין שמספקים מים מושבים להשקיה לכל מושבי האזור. הקיבוץ עוסק גם בשירותי תיירות, במסגרתם פועלת 'מדרשת הארץ ומצוותיה', פארק מים, מלון "ציפורי בכפר" וגן אירועים "לילות קסומים". בקיבוץ נמצא גם מפעל "פאלאס" ליצור מגבונים לחים.
לקריאה נוספת
עריכה- נחמה מרקוס, לעבדה ולשמרה, עורך: אשר וסרטיל, הוצאת קיבוץ חפץ חיים, 1992 (ספר המסקר את כל תולדות קיבוץ חפץ חיים).
- רחל שנרב, מהצריף השוודי למעון בשומרון, הוצאת אופיר ביכורים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- על הקיבוץ באתר מועצה אזורית נחל שורק
- הרב מ.מ. ישר, בניך בוניך - תיאור ביקור בקיבוץ חפץ חיים, הפרדס תשרי תש"ח, עמודים 11–12
- עדה גבל, 'זרים להם לעולים אלה דרכי חיינו, דרכי החלוץ החרדי' – קיבוץ חפץ חיים בתקופת השואה ולנוכח קליטת הניצולים, ישראלים 3, סתיו 2011, עמ' 119–146
- מיכאל יעקובסון: סקירה על בית הכנסת וחדר האוכל בקיבוץ, באתר 'חלון אחורי', 20.4.13
- ביקור בחפץ חיים, דבר, 19 במאי 1959
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ ד"ר זאב וילנאי, "אנציקלופדיה לידיעת הארץ", הוצאת ידיעות אחרונות, 1956
- ^ יישובים וחלוקות. באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
- ^ יהודה זיו, "חוות שנלר", מתוך "טבע וארץ", מרץ-אפריל 1985, כ"ז 3 (בסוף המאמר פסקה בשם "איפה השער לנגב?") באתר "סנונית"
- ^ "כל מקום ואתר", מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כרטא 1980
- ^ שבעה קיבוצים ותיקים מבקשים עזרה, דבר, 24 באוקטובר 1961
- ^ עע"ם 418/12 אסף עסיס, עדי אסיס ואח' נ' מדינת ישראל