קרב מגידו (609 לפנה"ס)

קרב מקראי

בשנת 609 לפנה"ס מצא יאשיהו מלך יהודה את מותו במגידו מידי פרעה נכו מלך מצרים, כמסופר במקרא, בשעה שפרעה היה בדרכו צפונה, כדי לסייע בקרב לבני בריתו האשורים כנגד הבבלים.

קרב מגידו
מבט מתל מגידו מזרחה לעבר צומת מגידו חושף את חלקה הדרומי של בקעת מגידו
מבט מתל מגידו מזרחה לעבר צומת מגידו חושף את חלקה הדרומי של בקעת מגידו
תאריך סוף אביב, או תחילת קיץ, שנת 609 לפנה"ס[1]
משך הקרב: יום אחד
מקום בקעת מגידו, ממלכת יהודה[1]
קואורדינטות
32°35′00″N 35°11′00″E / 32.58333333°N 35.18333333°E / 32.58333333; 35.18333333 
עילה ניסיון לבלום את מעבר הצבא המצרי בארץ ישראל, ובכך למנוע את הסיוע לאשורים במלחמתם נגד הבבלים
תוצאה ניצחון מצרי, מות יאשיהו, והפיכת יהודה למדינת וסאלית של השושלת ה-26
הצדדים הלוחמים
מנהיגים
נכו השני  יאשיהו מלך יהודה 
מפקדים

נכו השני

יאשיהו מלך יהודה

כוחות

לא ידוע

לא ידוע

אבדות

לא ידוע

לא ידוע, אך כנראה אבדות רבות

המעשה מתואר באופן שונה בספר מלכים ובספר דברי הימים, ונחלקו החוקרים בשאלת נסיבות מותו של יאשיהו.

המחקר החדש נוטה לקבל את הדעה לפיה בדרכו צפונה זימן אליו פרעה נכו את המלכים הוואסאלים הכפופים למצרים, לרבות יאשיהו, כדי שיישבעו אמונים לו אישית (שכן סמוך לפני כן הוא ירש את אביו פסמתיך הראשון), ובחר להמית את יאשיהו מסיבות שלגביהן יש השערות שונות במחקר. פרשנות כזו יכולה להתאים לתיאור הלקוני של המאורע בספר מלכים.

לעומת זאת, עד שנות ה-90 של המאה ה-20 המחקר קיבל כמעט ללא עוררין את גרסת ספר דברי הימים באשר לקרב מגידו, סיפור מקראי על קרב שלכאורה נערך בין ממלכת יהודה לממלכת מצרים בסביבות מגידו ובו מצא יאשיהו את מותו. את גרסת דברי הימים אימצו הספרים עזרא החיצוני וקדמוניות היהודים[1], אולם למקורות אלו אין ערך היסטורי עצמאי. הקרב, אם התקיים, הסתיים בניצחון מצרי.

אין עוררין על כך שיאשיהו מלך יהודה אכן מת מידי פרעה נכו במגידו בשנת 609 לפנה"ס באופן זה או אחר, וזוהי עובדה היסטורית המקובלת על הכול. נחלקו הדעות האם יאשיהו כבר היה וסאל מצרי טרם מותו, או שמא השתעבדה ממלכת יהודה למצרים רק לאחר המתת יאשיהו. על הקרב מסופר במקרא בספר דברי הימים, בעוד שבספר מלכים מוזכרת רק המתת יאשיהו בידי פרעה נכו במגידו.

רקע היסטורי גאופוליטי

עריכה

האימפריה האשורית נמצאה בתהליך של קריסה ובמקומה החלה לעלות בבל בתור מעצמה. פרעה פסמתיך הראשון, מייסד השושלת ה-26, איחד את מצרים מחדש בשנות שלטונו הארוכות (664 עד 610 לפנה"ס), ביסס את עצמאותה לאחר נסיגת האשורים ממנה, ואף כרת עימם ברית בעקבות נסיגתם ממצרים ובהמשך גם מארץ ישראל[2]. שאיפתו המרכזית הייתה להטות את מאזן שלוש המעצמות לטובתו על ידי תמיכה צבאית באשורים הקורסים וכפועל יוצא החלשת הבבלים, אשר ראו עצמם כיורשי האימפריה האשורית. בשנת 609 לפנה"ס כבש הצבא הבבלי את חרן (אליה הועברה הבירה לאחר כיבוש נינוה בשנת 612 לפנה"ס). לאחר כיבוש חרן הועברה הבירה לכרכמיש ואשור-אובליט השני, מלך אשור, הזעיק את המצרים לעזרתו פעם נוספת (הקודמת הייתה בשנת 610 לפנה"ס). מחשש להתחזקות הבבלים עלה נכו השני עם צבאו צפונה כדי להילחם בהם לצד בעלי בריתו האשורים. הצבא המצרי והאשורי ניסו לכבוש מחדש את חרן, אולם הדבר לא עלה בידם והם נסוגו לכיוון כרכמיש[3][4].

קרב כרכמיש, אשר התרחש בשנת 605 לפנה"ס בין הבבלים בפיקודו של נבוכדנצר השני לבין המצרים והאשורים בפיקודו של נכו השני ואשור-אובליט השני, הסתיים בהפסד הברית המצרית-אשורית ובנסיגת הצבא המצרי חזרה למצרים[5].

רקע היסטורי: ממלכת יהודה בימי יאשיהו

עריכה

ממלכת יהודה ספגה מכה ניצחת בעת מסע סנחריב בימי המלך חזקיהו (שנת 701 לפנה"ס). רוב הממלכה חרבה, חלקים מאנשיה הוגלו וכוחה ניטל ממנה, הגם שירושלים לא נכבשה. במאה השביעית לפנה"ס החלה יהודה להתאושש בהדרגה, עם שינוי המדיניות האשורית וכינון "השלום האשורי" ברחבי האימפריה. בימי מלכותו הארוכים של מנשה מלך יהודה (55 שנים) השתקמה הממלכה לאיטה אך לא חזרה לעוצמתה הקודמת, שגם כן לא הייתה רבה מאד[6].

בשלהי ימי מנשה וראשית מלכות יאשיהו, שהומלך בגיל 8 לאחר רצח אביו אמון מלך יהודה (בן מנשה), החלה אשור לסגת ממצרים ולאחר מכן גם מארץ ישראל. לפי כל הסימנים תפסה את מקומה מצרים כבר בימי פסמתיך הראשון. יאשיהו הרחיב כנראה את גבולות ממלכתו לדרום, שם עברו דרכי הסחר העשירות לערב, ואולי גם לאזור השומרון[7].

קיים זרם במחקר אשר הולך אחרי השבחים המופלגים שהמקרא מעניק ליאשיהו, ומאמין שממלכתו כללה את מרבית שטחי ממלכת ישראל לשעבר.[8] זרם אחר, חדש יותר, סבור כי הדבר אינו אפשרי ואף אין לו עדויות חוץ מקראיות, ושעם כניסת מצרים לאזורנו הפכה ממלכת יהודה תחת יאשיהו לממלכה וסאלית של מצרים.[9]

הקרב במגידו

עריכה

בעבר, העמדה המקובלת במחקר דבקה בגרסת קיום הקרב למרות הקשיים שבה. חוקרים רבים, ובפרט חוקרים ישראלים, שחזרו את ממלכת יאשיהו כממלכה מקומית גדולה שאכן הצליחה להשתלט מחדש על כל ארץ ישראל, וסברו כי בכל זאת ייתכן שיאשיהו העז לנסות לחסום את צבא האימפריה בעוברו סמוך לגבולותיו.[8] החל משנות ה-90, חוקרים רבים קיבלו את עמדתו של נדב נאמן, שהציע להסתמך על התיאור שבספר מלכים, שאינו מזכיר קרב. לדעתו, לא התקיים במגידו קרב בין יאשיהו למצרים, אלא הוצאה להורג של יאישהו בידי פרעה. כל שחזורי הקרב המופיעים להלן מסתמכים על מחקרים שנערכו טרם פרסום וקבלת השחזור של נאמן, ולפיכך לא לקחו בחשבון שחזור זה, אולם נראה כי שחזורים אלו עדיין נפוצים למדי במחקר ובספרות הפופולרית.

תיאור הקרב בספר דברי הימים

עריכה

קרב מגידו כאמור אינו מתואר כלל בספר מלכים ב', אלא כתוב רק כי נכו המית אותו ועבדיו הביאוהו מת לירושלים. לעומת זאת בספר דברי הימים ב' מתואר הקרב בפירוט יחסי, ובו מסופר כי יאשיהו נפצע קשה במהלך הקרב, פונה לירושלים ושם נפטר[10].

בשנת 609 לפנה"ס, בדרכם צפונה כדי לסייע לבעלי בריתם האשורים מול הצבא הבבלי, עבר הצבא המצרי בפיקודו של נכו השני בארץ ישראל לאורך דרך הים. לפי השחזור המקבל את קיום קרב מגידו כעובדה היסטורית הרי יאשיהו מלך יהודה, חשש ממעשה זה של המצרים, כנראה בגלל תועלת מדינית עתידית שסבר שיוכל להפיק מהבבלים, או בגלל ברית שכבר הספיק לכרות עמם, וסירב לתת למצרים לעבור[11]. נכו הזהיר את יאשיהו שלא יפריע לו במעבר:

וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה-לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא-עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל-בֵּית מִלְחַמְתִּי, וֵאלֹהִים, אָמַר לְבַהֲלֵנִי: חֲדַל-לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר-עִמִּי, וְאַל-יַשְׁחִיתֶךָ

אולם יאשיהו התעלם מן האזהרה המצרית, וניסה לעצור את הצבא המצרי בבקעת מגידו, שם הובס ונהרג:

וְלֹא-הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ, כִּי לְהִלָּחֵם-בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ, וְלֹא שָׁמַע אֶל-דִּבְרֵי נְכוֹ, מִפִּי אֱלֹהִים; וַיָּבֹא, לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ. וַיֹּרוּ, הַיֹּרִים, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי, כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד. וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן-הַמֶּרְכָּבָה, וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו

רבי יונתן סבור שיאשיהו דרש את הפסוק ”וחרב לא תעבור בארצכם”[12] כהצדקה להתקפה[13], אולם צבא מצרים קודם שעלה להילחם בבבל, בשנת 610 לפנה"ס, לא הופרע על ידי יאשיהו, דבר שרומז כי אם אכן התקיימה ברית בין יהודה לבבל, הרי שהיא נוסדה בין שני האירועים האלה.

תיאור הקרב במקורות מאוחרים

עריכה

בספר עזרא החיצוני מובא תיאור כמעט זהה לזה שמופיע בדברי הימים ב'[14]. גם יוסף בן מתתיהו מתייחס בספרו קדמוניות היהודים לקרב מגידו. תיאורו של מתיתיהו דומה אמנם לזה המתואר בדברי הימים ב', אולם כולל פרטים נוספים על שהתרחש:

נכו מלך מצרים אסף צבא ויצא אל עבר נהר פרת להלחם במדים ובבבלים... וכשהגיע לפני מגידו העיר, שהייתה שייכת למלכות יאשיהו, נעצר על ידי יאשיהו וחילו מלעלות דרך ארצו על המדים. ונכו שלח אליו כרוז ואמר לו, שאין הוא יוצא למלחמה עליו, אלא שדרכו היא אל נהר פרת; וגזר עליו שלא יקניטו... אולם יאשיהו לא שעה לדברי נכו ונהג כך, כאילו אין בדעתו להרשות לו לעבור בארצו... כי כשהיה עורך את חילו ורץ במרכבתו מאגף לאגף, ירה בו אחד המצרים חץ והפסיק את התלהבותו לקרב. כי הפצע גרם לו כאב גדול, והוא ציוה לתקוע ולהחזיר את הצבא וחזר ירושלימה. שם מת מן המכה ונקבר בקברי אבותיו בפאר רב...

קדמוניות יהודים, ספר עשירי, 74-77

מתוך דבריו של יוסף בן מתתיהו ניתן להבין כי לפני תחילת הקרב עבר יאשיהו במרכבתו בין אגפי צבאו ועודד אותם להילחם, עד הרגע שבו נפגע מחץ שפצע אותו אנושות. יש חוקרים הסבורים כי ייתכן שלרשות בן מתיתיהו עמד מקור היסטורי נוסף אודות הקרב עליו התבסס בכתיבתו, אשר אבד ברבות השנים. מנגד, הארכאולוג האמריקאי אריק ה. קליין מעריך שתיאורו של בן מתיתיהו מבוסס על הכתוב בדברי הימים ב', ועל ניתוח הקרב מנקודת מבטו בתור מצביא[15].

ניתוח הקרב

עריכה
 
פסל ארד של פרעה נכו השני (מוזיאון ברוקלין, ניו יורק)

חיים הרצוג ומרדכי גיחון בספרם "מלחמות התנ"ך" מציינים כי להחלטה של יאשיהו למנוע את המעבר של המצרים בארץ ישראל הייתה משמעות סמלית רבה, שכן הייתה זאת הפעם הראשונה מאז יציאת מצרים בה התעמתו היהודים מול מצרים במערכה. יתר על כן, גם לבחירת שדה הקרב הייתה חשיבות רבה היות שבדרך זאת יכול היה יאשיהו להפגין את העדיפות של צבאו על פני הצבא המצרי בקרב בשטח פתוח (בקעת מגידו) על פני לוחמת גרילה (נחל עירון, ואדי מילק). לטענתם ניצחונו של יאשיהו היה יוצר הרתעה כנגד כל פולש עתידי. הרצוג וגיחון מציינים כי מנקודת מבט טקטית התכוון יאשיהו, ככל הנראה, לתקוף את נכו בטרם יספיק צבאו להתארגן בצאתו מהמעברים הצרים לעמק יזרעאל, ולאחר מכן ילחץ את המצרים אל רכס הכרמל בפעולה משולבת של חיל רגלים ומרכבות. לרשותו של יאשיהו עמדה האפשרות לסגת אל העיר מגידו במידה שהיה מתקשה להביס את המצרים בקרב ישיר[3].

נכו הצליח, ככל הנראה, לנחש את תוכניתו של יאשיהו וסביר להניח שקידם את קשתיו על מנת שאלה יוכלו לתת מענה ראשוני להתקפה של צבא יהודה. מחברי הספר מוסיפים כי בדומה לפקודת בן הדד השני, מלך ארם, לקשתיו לפגוע באחאב בקרב ברמות גלעד, כך נהג גם נכו ופקד על קשתיו לאתר ולפגוע במרכבה המלכותית. מותו של יאשיהו חרץ למעשה את גורל הקרב[3].

ספקות לגבי היסטוריות הקרב לאור פרטי תיאורו

עריכה

כנגד הדעה שרווחה בשעתו בדבר ההיסטוריות של הקרב, היו שסברו דווקא לאור פרטי תיאורו כי מדובר בתיאור בלתי היסטורי, המצאה של כותבי ספר דברי הימים. חוקרים אלה מבססים את טענתם על כך שסיפור מותו של יאשיהו מפגיעת חץ במהלך הקרב ועד קבורתו בירושלים, דומה במידה רבה לתיאורי מותו של אחאב בקרב מול הארמים ורציחתו של אחזיה מלך יהודה על ידי יהוא. לפיכך הועלתה האפשרות שהמספר המקראי השתמש בפרטים מסיפורים אלה לתיאור מותו של יאשיהו[16]. פרט נוסף המוזכר בתיאור שבדברי הימים הוא יעדו של פרעה נכו: "לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל-פְּרָת". אולם לדברי יצחק קלימי, פרט זה גם הוא איננו אותנטי אלא נוסף, כנראה, על פי הכתוב בירמיהו מו, ב: "... עַל-חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר-הָיָה עַל-נְהַר-פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ"; ושם מדובר בכלל על קרב אחר, קרב כרכמיש שנזכר לעיל[17]. האפשרות שהתיאור המורחב בדברי הימים בדוי מעיקרו מחזקת את שחזורו של נדב נאמן בדבר הריגת יאשיהו בעת הגיעו לחדש שבועת אמונים לפרעה, בין אם משום כוונתו או הצלחתו של יאשיהו לספח את השומרון, עמק יזרעאל והגליל, או בשל מדיניות הפרו-בבלית שהנהיג[18], או מסיבות אחרות שהועלו.

מות יאשיהו במגידו: גרסת הוצאתו להורג לפי המחקר החדש

עריכה

בעוד שמצרים תחת פסמתיך הראשון ויורשו נכו הייתה מעצמה אזורית חזקה, יהודה הייתה ממלכה מקומית לא גדולה, ולכן קשה היה להבין כיצד קראה תיגר על המעצמה האדירה שבגבולה. כל זה לפי גרסת ספר דברי הימים, המאוחר יותר והנחשב אמין פחות מאשר ספר מלכים. לפיכך הציע נדב נאמן[19][20] להסתמך על התיאור הלקוני בספר מלכים כפשוטו: "בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ", תיאור שאינו מזכיר שום קרב. כיוון שפסמתיך הראשון עשה בארץ ישראל כבשלו ואף עבר בה במסעו צפונה בשנת 610 לפנה"ס, שיער נאמן כי בימיו החליפה מצרים את אשור כאימפריה השלטת בארץ ישראל, ומלכי הארץ לרבות יאשיהו נשבעו לו אמונים כוסאלים. באותה שנה, לאחר מסעו, מת פסמתיך ואת מקומו ירש פרעה נכו השני. הלה חזר ויצא למסע לעזרת האשורים בשנת 609 לפנה"ס, בעקבות אביו, כשהוא עובר בדרך החוף של ארץ ישראל. כיוון ששבועת הנאמנות הוסאלית הייתה אישית, צריך היה נכו לחדש את שבועת הוסאלים שלו בארץ ישראל בשבועה אישית מולו, ועשה זאת במגידו, צומת דרכים חשובה אליה יכלו להגיע כל השליטים הוסאלים מכל רחבי הארץ. לשם, לפי שחזור זה, יצא גם יאשיהו.[20]

השאלה מדוע המית פרעה נכו את יאשיהו במקום לקבל ממנו את שבועת הנאמנות נותרה פתוחה. אפשר כי אכן רצה לבלום את התפשטות והתחזקות ממלכתו.[20] אפשרות אחרת היא כי בהתרחבות דרומה פגעה יהודה באינטרסים המצרים שבדרכי הסחר העשירות לערב[21]. אפשרות רחוקה יותר שהועלתה במחקר היא כי יושבי יהודה עצמם התלוננו על יאשיהו בשל הרפורמה הדתית העקובה מדם אשר כפה עליהם;[22] ואכן, מייד לאחר מותו התבטלה רפורמה זו והעם חזר למנהגי הפולחן הקדומים שלו כבר תחת מלכותו הקצרה של יהואחז, שגם עליו נאמר "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו"[23], וכך עשו גם הבאים אחריו עד חורבן הבית הראשון.

שחזורו של נדב נאמן זכה בהדרגה לתמיכת המחקר בעשור שלאחר פרסומו, שכן הוא פתר את הקשיים אשר צוינו למעלה בהשערה על קיום קרב מגידו.[9][24]

תוצאות מותו של יאשיהו

עריכה

על פי התיאור המקראי, לאחר מות יאשיהו בידי פרעה נכו, ירש אותו בנו יהואחז, כנראה בהשפעת תומכי הבבלים. יהואחז מלך במשך שלושה חודשים בלבד עת זומן על ידי פרעה נכו לרבלה שעל גדות נהר האורונטס, שם הודח והוגלה למצרים. נכו המליך את אחיו הגדול יהויקים, שנאלץ לשלם מס כבד ותפקד הלכה למעשה בתור שליט בובה של המצרים[25].

יהויקים ובנו יהויכין קידמו מדיניות פרו-מצרית מובהקת, אשר הובילה לפעולה צבאית של הבבלים נגד יהודה ולגלות יהויכין, ובסופו של הדבר לגלות בבל בשנת 586 לפנה"ס[26].

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, p.90. ISBN 978-0472067398.
  2. ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 277–278.
  3. ^ 1 2 3 חיים הרצוג, מרדכי גיחון, מלחמות התנ"ך, הוצאת ידיעות ספרים, ירושלים, 1981, עמ' 181-182.
  4. ^ Micheal Roaf, Cultural Atlas Of Mesopotamia and the ancient near east. Time-Life books. 1991, p.186, p.198. ISBN 0-705406458.
  5. ^ Micheal Roaf, Cultural Atlas Of Mesopotamia and the ancient near east. Time-Life books. 1991, p.198. ISBN 0-705406458.
  6. ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 262–270.
  7. ^ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 277–278, 282–284.
  8. ^ 1 2 יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא (מהדורה שלישית מתוקנת וערוכה בידי אנסון רייני), כרטא, תל אביב, 1964–1995, עמ' 106–107, מפות 158–159.
  9. ^ 1 2 ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 277–286.
  10. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל'
  11. ^ בשל החלשות האימפריה האשורית הורחבו בתקופתו של יאשיהו גבולות ממלכת יהודה צפונה וכללו את השומרון, עמק יזרעאל והגליל.
  12. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ו'
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ב, עמוד ב'
  14. ^ עזרה החיצוני, פרק א', פס' כ"ג-ל' 
  15. ^ Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, p.96-97. ISBN 978-0472067398.
  16. ^ Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, p.95. ISBN 978-0472067398.
  17. ^ יצחק קלימי, ספר דברי הימים: כתיבה היסטורית ואמצעים ספרותיים, ספריית האנציקלופדיה המקראית יח (ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ס), עמ' 83–85.
  18. ^ Cline, Eric H, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age. University of Michigan Press. 2002, p.99. ISBN 978-0472067398.
  19. ^ נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו, ציון נ"ד, תשמ"ט, עמ' 17–71.
  20. ^ 1 2 3 נדב נאמן 1991 – Nadav Na'aman, The Kingdom og Judah under Josiah, Tel Aviv 18, 1991, pp. 3-71
  21. ^ השערת ברוך הלפרן Baruch Halpern, מצוטטת אצל ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל : ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 286.
  22. ^ יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, תל אביב, 2016, עמ' 42. בן-נון אף מקביל אפשרות זו למקרה דומה בממלכת בבל, שם הדיח כורש הפרסי את נבונאיד, המלך הרפורמטור הבבלי, והחזיר לממלכה את פולחנה הקודם לשביעות רצון תושביה.
  23. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ב
  24. ^ יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, תל אביב, 2016, עמ' 29–42.
  25. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוקים ל"אל"ד
  26. ^ חיים הרצוג, מרדכי גיחון, מלחמות התנ"ך, הוצאת ידיעות ספרים, ירושלים, 1981, עמ' 185-186.