פתיחת התפריט הראשי

שלום סבא

אמן ישראלי

זיגפריד שלום סֶבָּא (Siegfried Shalom Sebba;‏ 14 בינואר 1897, גרמניה12 בפברואר 1975, גרמניה) היה צייר, מעצב תפאורה, צלם ומאייר ספרים ישראלי.

שלום סבא
Saba 1940h001.jpg
שלום סבא (1940)
לידה 14 בינואר 1897
טילזיט,הקיסרות הגרמנית
פטירה 12 בפברואר 1975 (בגיל 78)
הופהיים-אם-טאונוס, גרמניה
לאום ישראלי, גרמני
יצירות ידועות הגז, הרועה הצעיר
פרסים והוקרה פרס דיזנגוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייו ויצירתועריכה

סבא נולד במזרח פרוסיה למשפחה חרדית. אביו היה בנקאי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הגרמני. שירת בחזית המערבית ואף נפצע. לאחר שחרורו מן הצבא למד ארכיטקטורה, מתמטיקה ופיזיקה בדנציג וקניגסברג ורכש את הכשרתו האמנותית בקניגסברג ובברלין. באמצע שנות העשרים וראשית שנות השלושים ערך מסעות בדרום מזרח אסיה (אינדונזיה וחצי האי המלאי) וצפון אפריקה (מצרים והמדבר הנובי, אלג'יריה, תוניסיה ומדבר סהרה). לחלק מן המסעות יצא ככתב מאייר ומדווח בשליחות העיתון פרנקפורטר צייטונג. כן ביקר בפינלנד, צרפת וחבל הבלקן. עסק בציור, איור ספרים[1] ועיצוב תפאורות במה להצגות בברלין, מינכן ודרמשטאדט (למשל: "אדיפוס המלך" של אנדרה ז'יד). כמו כן פרסם מאמרים בנושא עיצוב חלל הבמה בתיאטרון ובאופרה[2]. עם עליית הנאצים לשלטון נמלט לבזל ומשם לסטוקהולם, שם המשיך לעצב תפאורות לבמה. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והשתקע בגבעתיים. עזב את הארץ בשנת 1967[3] והשתקע בהופהיים-אם-טאונוס שבמערב גרמניה שם חי עד יום מותו.

עם עלייתו לארץ ישראל זנח זמנית את הציור (למעט ציורים ורישומי הכנה שעשה לתלבושות הצגות בתיאטרון הבימה) ופתח בתל אביב (רחוב רנ"ק 13) סדנה לצילום ולייצור כלי נחושת דקורטיביים. חזר לציור בשנת 1944. בשנותיו בארץ צייר מספר ציורי קיר שהגדול שבהם, "אחווה" (1956-8), הושמד עם הריסת בית המלין בתל אביב בשנת 2018. מאלה שרדו ציורי קיר בטכניון בחיפה ובבית יד-לבנים בגבעתיים. כן יצר קיר פסיפס גדול מלבנים הניצב במתחם הגן הארכאולוגי אשקלון (1954). סבא עיצב את התפאורה והתלבושות לארבע הצגות בתיאטרון הבימה בשנות השלושים והארבעים: "וילהלם טל" על פי מחזהו של פרידריך שילר (1936); "מרד המתים" של אירווין שו (1937); "המגפה הלבנה" של קארל צ'אפק (1938); "אדיפוס המלך" של סופוקלס (1947). החל משנת 1959 ועד שנת 1966 עיצב ואייר את כריכותיהם של תשעה ספרים שראו אור בהוצאת עם עובד (ספריה לעם)[4].

סגנונו של שלום סבא מגלה השפעה חזקה של תנועת "החפציות החדשה" (Neue Sachlichkeit) הגרמנית ובמיוחד של מקס בקמן (Max Beckmann). משנות העשרים ועד ראשית שנות החמישים מופיעים בציוריו דמויות ועצמים כבדים ומסיביים בעלי נפחיות עגלגלה המודגשת בקווי מתאר עבים וברורים.

במסגרת מסורת הציור הישראלית, ניתן לראות בסבא את אחד האמנים הטרום-כנעניים הבולטים באותן השנים. ציורו המפורסם "הגז" משנת 1947 (אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות; הציור זכה בפרס דיזנגוף בשנת 1952) מחבר בין תפיסה כנענית אודות הקשר הפולחני בין אדם לאדמה ולחקלאות, לבין תפיסת "היהודי החדש" ("יהדות השרירים" של מקס נורדאו; "בראש ובראשונה – ידיים" של מאיר יערי). בציור אחר משנת 1946, "הרועה הצעיר" (גרסה נוספת של ציור זה נעשתה בשנת 1960), מופיע רועה צאן המחזיק בידיו טלה. הציור משתלב עם מוטיב "הרועה הנאמן" הנפוץ בתרבויות האזור: מדמותו של הרועה בתבליטים מסופוטמיים, ועד דמותו בדתות המונותאיסטיות (משה רבנו, ישו). ציורים אלה נעשו בהשראת ביקוריו התכופים של סבא בקיבוץ אפיקים שם התגורר ידידו הצייר לאו רוט.

עבודותיו של שלום סבא הוצגו בשלוש תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות בשנים 1945, 1955 ו-1961. בתערוכה של שנת 1945 הציג סבא כמעט אך ורק עבודות שיצר מאז חזר לצייר כשנה קודם לכן. מרביתן של אלה נחלקו מבחינת נושאיהן לשלוש קבוצות עיקריות: סדנתו של הצלם (בציורים אלה בלט מוטיב מכונת ההגדלה המכוסה בבד אשר כונתה על ידי סבא "הסוס העיוור"); סדנת הפסל בלילה (עבודות שנעשו בעקבות ביקוריו של סבא בסדנאותיהם של משה ציפר ויצחק דנציגר, עמם היה מיודד); "מחזור מספר בראשית" שכללה שבע סצנות דרמטיות מספר בראשית. בתערוכה של שנת 1955 - תקופה בה הקדיש רבות מזמנו ומרצו לאמנות קירונית (ציורים ותבליטים) ברחבי הארץ - הציג סבא "חמש קומפוזיציות לציורי קיר על נושאים תנ"כיים" (כמתואר בכותרת קטלוג התערוכה). אלה היו חמישה תצלומים מוגדלים של חלק מסדרת רישומים קטני מידות, שחלקם נעשה בעיפרון וחלקם בטמפרה על נייר. רישומים אלה תיארו אירועים דרמטיים מספר בראשית וספר שמות:- נח משלח את היונה; אברהם בפרשת לך לך; עקדת יצחק; יעקב נאבק במלאך ומשה שובר את לוחות הברית. רישומים אלה היוו את סיכום מחקריו של סבא מאז שנת 1947 ואילך במה שכונה בפיו: "הרחבת החלל בתיאור הציורי". בכולם תואר המחזה בפרספקטיבה נועזת ובלתי שגרתית שהקנתה לו איכויות מונומנטליות.

בתערוכתו האחרונה במוזיאון (1961) הציג סבא את סדרת "האלמנטים" המהווה את שיא יצירתו המאוחרת. בסדרה זו קרא האמן תיגר על ההפשטה המוחלטת של חברי קבוצת אופקים חדשים. כמי שהיה אמון על מסורת "החפציות החדשה", סירב סבא לוותר על האובייקט כפי שעשו רבים מאמני קבוצת אופקים חדשים. בסדרת "האלמנטים" צייר סבא אלמנטים של מזון כחלב, ענבים, רימונים ועוד (בשנת 1960) ואלמנטים של חומרים כעץ, ברזל וכדומה (בשנת 1961). אלה הוצגו בדרך כלל כשהם מונחים על גבי משטחים נוקשים כאשר הן קווי המתאר הסגורים (מעין גריד בנוסח מונדריאן) והן (ובעיקר) הצבע מדגישים את חומריותם ו"מהותם" (ובמקרה של המזון אף טעמיהם) של האלמנטים ואת השתלבותם במרחב סביבם. לדברי קרלהיינץ גבלר - מחוקרי יצירתו של סבא - נהג האחרון להכין כשלושים גרסאות שונות של כל "אלמנט" בהן התקדם בצעדים קטנים ובדייקנות הולכת וגדלה אל נוסחה המוגמר והסופי של כל עבודה. "את תוקפם שואבים האלמנטים במידה רבה מתוך התפיסה המדויקת של מרקמיהם, מבנם, סמיכותם וצבעם הייחודי. האלמנט קובע באמצעות צבעו המיוחד, הקיים רק בו, את "המונוכרומיה המדורגת" של התמונה; כלומר - כל הצבעים המופיעים בתמונה הינם גוונים ושבירות לצבע הבסיסי והקובע של האלמנט הנדון. סבא מטפל בצבע האופייני ובמרקם העליון של התמונה - זה הנתפס מבחינה אופטית - במסירות וקפדנות כה רבים, והוא מוליכם עד לנקודה המדויקת ביותר. כך, ולמרות ההפשטה הטמונה בצירוף הצורות הלא-נטורליסטיות, אי אפשר להימנע מהחשק להשוותו לאמנים הקלאסיים..."[5].

במהלך שנת 1961 יצר סבא ארבע עבודות גדולות יחסית במדיומים שונים (עירוב של קולאז', טמפרה, גואש ועוד על מצעי עץ ונייר) בעקבות ביקור בקיסריה ועתיקותיה. שלוש מהן כונו על ידו "ארכאולוגיה" והרביעית כונתה "קיסריה". עבודות אלו נעשו לאחר שיצר, כהרגלו, רישומי הכנה רבים. בדיעבד היו אלו עבודותיו הגדולות האחרונות. לאחר ששב מגרמניה, שם הציג תערוכה בהופהיים-אם-טאונוס בשנת 1963, התמקד סבא באמנות הקולאז'. משנת 1964 ועד מותו בגרמניה בשנת 1975 יצר סבא למעלה ממאה קולאז'ים קטנים, שנושאיהם חידתיים, ואשר נצנוצי האור שלהם יוצרים עולם קסום ואפוף מסתורין. מעין "ברכת פרידה מהעולם החלדי המוכר"[6].

מבחר תערוכות יחיד בישראלעריכה

אוספים ציבורייםעריכה

גלריהעריכה

כתביו בנוגע לתאוריה של אמנות הציור ועיצוב תפאורת במהעריכה

  • זיגפריד סבא, "Variable Raumillusion Im Buhnenbild", בתוך כתב העת Die Scene, ברלין, פברואר 1927, עמ' 49–53.
  • שלום סבא, "לתיקונו של בימוי האופרה", בתוך כתב העת במה, גיליון ב', אפריל 1940, עמ' 59.
  • שלום סבא, "מכתב ליוסף אופין (1953)", בתוך: שלום סבא, ספר התערוכה הרטרוספקטיבית, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 81–88.
  • שלום סבא, "פרספקטיבה קירונית חדשה: טקסטים מאת שלום סבא", בתוך: שלום סבא, ספר התערוכה הרטרוספקטיבית, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 89–97.
  • שלום סבא, "על הלשון האסוציאטיבית של הצבע", בתוך: שלום סבא, ספר התערוכה הרטרוספקטיבית, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 111–112.

לקריאה נוספתעריכה

סרט דוקומנטריעריכה

שלום סבא 1975-1897, כתיבה: גליה בר-אור, בימוי והפקה: עדנה קוברסקי, עדן הפקות בע"מ, 1995 (כ-14 דקות).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אייר את הספרים הבאים:- א. Venus mit dem Orgelspieler מאת מרטין בורמן (Borrmann), ברלין, 1922; ב. Sunda - Eine Reise Durch Sumatra גם הוא מאת מרטין בורמן, פרנקפורט, 1925.
  2. ^ בכתב העת Die Scene שראה אור בברלין. מקצתם פורסמו אחרי עלייתו ארצה בכתב העת "במה".
  3. ^ קרלהיינץ גבלר, "ציורי האלמנטים", בתוך: "שלום סבא", המשכן לאמנות עין חרוד, 1994, לעיל, עמ' 122. זאת בניגוד לנטען במספר מקורות כי סבא עזב את הארץ כבר בשנת 1963. גבלר קובע (הן בספרו והן בפרסומים אחרים) כי סבא אכן הצטרף בשנת 1963 לחוג האמנים שיוצג על ידי הגלריסטית ופטרונית האמנות הגרמניה חנה בקר פון ראט, ואף יצא להופהיים ונכח בתערוכת היחיד שערכה לו האחרונה שם. אולם שב לאחר מכן ארצה ועזב לגרמניה רק בשנת 1967 עם נישואיו לגב' הנרייטה (רבקה) קפלן. בקביעתו של גבלר תומכות מספר עדויות ובהן, למשל, העובדה כי סבא אייר את הכריכה לספר "יופי עלי אדמות" שראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1966 (ראו הערה להלן) מה שמאשר כי באותה שנה שהה עדיין בארץ.
  4. ^ ספרי סדרת ספריה לעם כדלקמן: "גשר הדרינה"/אנדריץ' (מס' 20 משנת 1959), "מורה הדרך"/נאראיאן (מס' 21 משנת 1960), "האינקויזיטורים"/אנדז'ייבסקי (מס' 45 משנת 1961), "מות יומת המלך"/רינו (מס' 48 משנת 1962), "השושנה הלבנה"/טראון (מס' 51 משנת 1962), "וזרח השמש"/המינגוי (מס' 56 משנת 1962), "חירות או מוות"/קאזאנצאקיס (מס' 58+59 משנת 1963), "ניצחון"/קונרד (מס' 60 משנת 1963), "יופי עלי אדמות"/ראמיז (מס' 94 משנת 1966).
  5. ^ קרלהיינץ גבלר, "ציורי האלמנטים" בתוך: שלום סבא, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 120. תרגום מגרמנית: ד"ר אוריאל אדיב.
  6. ^ קרלהיינץ גבלר, לעיל, עמ' 122.