פתיחת התפריט הראשי

שמואל מרקוביץ'

ראש ישיבה ישראלי
(הופנה מהדף שמואל מרקוביץ)

ביוגרפיהעריכה

נולד וגדל ברמת גן לרב צבי מרקוביץ, ראש ישיבת קרלין-סטולין וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה, ולרבקה, בתו של הרב שבתי יגל. למד בישיבת פוניבז' לצעירים אצל הרב אהרן יהודה לייב שטינמן[1], והחל מאלול תשכ"ב בישיבה הגדולה. היה מתלמידיהם הקרובים של ראשי הישיבה הרב אלעזר מנחם מן שך והרב שמואל רוזובסקי. בתחילת קיץ תשכ"ט מונה לכהן כגבאי העליות בישיבה, תפקיד בו החזיק עד חורף תשל"א. בשנות ה-70 נשא את ציפורה, בתו של נשיא הישיבה, הרב אברהם כהנמן.

לאחר נישואיו סייע לחותנו בניהול הישיבה, יחד עם גיסו הרב אליעזר כהנמן. בשנת 1988 מונה הרב מרקוביץ לר"מ בישיבה, לאחר תקופה קצרה בה כיהן כר"מ בישיבת גרודנא באשדוד שלאחריה שב לישיבת פוניבז'.

לאחר פטירתם של שלושת ראשי הישיבה הוותיקים התגלע סכסוך בישיבת פוניבז'. על פי פסיקת בית דין, החל הרב מרקוביץ בחודש אייר תשס"א באמירת השיעור היומי לבני שיעור ג', ברוטציה עם ראשי הישיבה האחרים, הרב גרשון אדלשטיין והרב ברוך דב פוברסקי. בחודש מרחשון ה'תשס"ב החל באמירת "שיעור כללי" ובכך הפך למעשה לראש ישיבה.

בקיץ תשס"ד החל במסירת שיחת מוסר בישיבה מדי מוצאי שבת.

באמצע שנות ה-90, לאחר שחותנו חדל לתפקד בשל מצבו הבריאותי, החלו מאבקי ירושה חריפים בינו לבין גיסו, הרב אליעזר כהנמן. בבוררות שהתקיימה בין שני הצדדים קיבל הרב אליעזר כהנמן את הבעלות על המוסדות הפיזיים של הישיבה, ולרב מרקוביץ ניתנה סמכות רוחנית, לצד הרב אדלשטיין והרב פוברסקי. בשנת תשס"ה (2005), לאחר שנכשל יישום הבוררות, נחלקו הישיבה וכולל האברכים שעל ידה לשתי ישיבות נפרדות. בראשות האחת, המנוהלת על ידי עמותת "מסורת התורה", עומד הרב מרקוביץ[2]. ובראשות השנייה, שבנשיאות גיסו, עומדים הרב גרשון אדלשטיין והרב ברוך דב פוברסקי. הרב מרקוביץ קיבל את תמיכת הרב יוסף שלום אלישיב ולאחר פטירתו נתמך על ידי הרב שמואל אוירבך. ברב אליעזר כהנמן תמכו הרב נסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי. הרב מיכל יהודה ליפקוביץ שתמך ברב כהנמן, תקף בחריפות חריגה את הרב מרקוביץ[3].

עמדותיועריכה

הרב מרקוביץ דוגל בהגברת התחרותיות בין התלמידים, בבחינת "קנאת סופרים תרבה חכמה", מושג שבעיניו הוא המאפיין הבולט של ישיבת פוניבז'. הוא דורש בשיחותיו את מיצוי הכוחות הרוחניים של תלמידיו, גם כאשר הדבר כרוך במאמץ[4] ותובע שיקבלו על עצמם קבלות של שעות לימוד רבות ברציפות, בפרט בימי שישי ושבת[5]. הוא מתנגד ללימוד של בחורי ישיבה תמורת מלגות כספיות, כולל במסגרות של ישיבת בין הזמנים או מבחנים.

עומד בנשיאות של מוסדות תורה נוספים, בהם ישיבות לצעירים בבני ברק, ירושלים ובית שמש, וכן של רשת כוללים שהקים בין השנים תשנ"ה-תשס"א, עם סניפים בערים ירושלים, מודיעין עילית, בית שמש ואלעד. הכוללים מיועדים עבור בוגרי הישיבה המעוניינים להמשיך ללמוד במתכונת הלימוד בישיבת פוניבז'. לצד החזקתם הגשמית, הוא מוסר שיעורים ושיחות בבתי המדרש.

הרב מרקוביץ מזוהה עם מפלגת בני תורה שהוקמה עקב המחלוקת בציבור הליטאי ומשתתף בכינוסיה. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013 הורה לתלמידיו להצביע למפלגה. עם זאת, בשונה מעמדת מנהיגה הרוחני של המפלגה, הרב שמואל אוירבך, הוא מאפשר לתלמידיו להתייצב בלשכות הגיוס לצורך דחיית שירות ורובם הגדול מהם עושים זאת[6][7].

מתגורר בבני ברק ואב לחמישה. חתנו הגדול, הרב מיכאל קופמן מונה על ידו בקיץ תשע"ו לר"מ בישיבתו.

ספרי שיעוריו ושיחותיועריכה

שיעוריו יצאו לאור על ידי תלמידיו. שיעורים על מסכת סנהדרין[8] ומסכת גיטין[9] בשנת תשנ"ז ובשנת תשס"ז[10], שיעורים במסכת נדרים (פרק נערה המאורסה) בשנת תשנ"ח, "סגן הכהנים" - שיעורים בסוגיא דרבי חנינא סגן הכהנים בתשע"ט.

שיחותיו יצאו לאור בקונטרסים "ליל הסדר"[11] על חג הפסח בשנת תשס"ח, "קבלת התורה"[12] על חג השבועות ומתן תורה בשנת תשס"ד, "לתשובת השנה" על הימים הנוראים בשנת תשס"ט, "מאה ברכות"[13] על ענייני מאה ברכות בשנת תשע"א.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה