ימי בין המצרים

שלושת השבועות בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב
Disambig RTL.svg המונח "שלושת השבועות" מפנה לכאן. לערך העוסק בביטוי "שלוש השְבוּעוֹת" במשמעו כנימוק תלמודי להתנגדות לציונות, ראו שלוש השבועות.
יהודים מתאבלים על חורבן בית המקדש הראשון, באיור של גוסטב דורה למגילת איכה.

יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים[1]) לצום תשעה באב (היום שבו חרב בית המקדש).

ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב.

בשלוש השבתות של ימי בין המצרים קוראים לאחר קריאת התורה שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם. הפטרות אלו מכונות "תלתא דפורענותא", ובשבע השבתות שאחריהן קוראים הפטרות המכונות "שבע דנחמתא".

נבוכדנצר מלך בבל מוביל את צבאו אל תוך ירושלים הנצורה. שלושה שבועות לאחר מכן נחרב בית המקדש הראשון. איור משנת 1670.

תוכן עניינים

מקור הביטויעריכה

הביטוי "בין הַמְצָרִים"[2] מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (מגילת איכה, פרק א', פסוק ג'). המדרש מפרש: בין המצרים "ביומין דעקא [=בימי הצרות] משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי"[3].

גדולי המוסר דרשו על הפסוק שמתוך צערו של אדם ליבו מתעורר לתשובה[דרוש מקור].

מנהגיםעריכה

על פי המדרש אין ללכת בימים אלו בצהרי היום, ואין להכות בהם את התלמידים מחשש לסכנת 'קטב מרירי'. חששות אלו הובאו בספרי ההלכה‏‏‏‏[4].

במשך הדורות נוספו מנהגים נוספים לימים אלו שהתקבלו בקרב רוב העדות:

  • ברכת שהחיינו: בספר חסידים[5] הביא מנהג חסידי תקופתו שנמנעו מלאכול פירות חדשים וכדומה כדי להימנע מברכת שהחיינו בכל ימי בין המצרים, הרב יעקב מולין[6] התיר לברך שהחיינו בפדיון הבן או בברית מחשש ביטול הברכה דבריהם הובאו בשלחן ערוך[7]. גם בשבתות יש מתירים לברך[דרוש מקור], אך בשם האר"י כתבו שאף בשבת יש להימנע מלברך שהחיינו, ומכל מקום, המקילים בשבת, יכולים לברך שהחיינו אף בראש חדש.
  • שמיעת מוזיקה: הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר[8] כתב שאין לעשות ריקודים ומחולות בימים אלו, על סמך דבריו נהוג כיום שלא לשמוע מוזיקה בימים אלו זולת בסעודות מצווה, בערוצי רדיו חרדיים נוהגים להשמיע בימים אלו מוזיקה ווקאלית.
  • איסור תספורת: ביהדות אשכנז נוהגים להימנע מתספורת וגילוח בכל ימי בין המצרים[9].
  • איסור נישואין: ברוב העדות אין עורכים נישואין בכל ימי בין המצרים, ובכל העדות אוסרים זאת בשבוע שחל בו תשעה באב. במקרה בו החתן לא קיים עדיין מצוות פריה ורבייה (כלומר לא נולדו לו בן ובת) יש דעות מקלות, אך נהגו ברוב הקהילות להחמיר ולדחות את החתונה לאחר תשעה באב. מותר להתארס ללא סעודה.
  • אמירת תיקון חצות: יש שנהגו על פי האר"י לקרוא תיקון רחל מתוך תיקון חצות בצהרי ימי החול בכל תקופת ימי בין המצרים (פרט לימי שישי ושבת, ופרט לערב ר"ח ור"ח וכן פרט לתשעה באב עצמו).

תשעת הימיםעריכה

תשעת הימים הוא כינוי לימים שמתחילים בראש חודש אב ומסתיימים במוצאי תשעה באב. חז"ל קבעו כי: "משנכנס אב ממעטין בשמחה".(תענית כו ב)[10]

מיעוט שמחה ומסחרעריכה

בימים אלו אסור לבנות בניין של שמחה, ובכלל זה לסייד או לצבוע את הבית או לשפץ דבר שאין בו צורך דחוף. כמו כן אסרו חז"ל לעסוק במקח וממכר של שמחה, כגון קניית רהיטים חדשים או בגדים חדשים, אלא אם כן יש חשש להפסד ממון או לצורך גדול. בימים אלו נוהגים גם לדחות דיונים משפטיים עם גוי עד לאחר עשרה באב.

בגדים מכובסיםעריכה

כמו כן בימים אלו אסור ללבוש בגדים מכובסים, וכן אסור ללבוש בגדים חדשים אפילו בשבת, גם אם הבגדים נקנו לפני ראש חודש אב. אסור גם לכבס או לגהץ בגדים, וכן אסור להתרחץ רחיצה של תענוג (דוגמאות לרחיצה שאינה של תענוג: רחיצה במים פושרים לאדם בריא וכן רחיצה במים חמים לזקן או מצונן וכדומה).

מנהג מקובל בקרב ימאים בישראל הוא שבין א' באב לבין ט' באב לא נכנסים לים מפני שהוא סוער ומסוכן[דרוש מקור]. יש כאלו שמקדימים את תקופת איסור הכניסה לים מספר שבועות קודם (לפעמים ההארכה מתחילה מ-י"ז בתמוז).

שבוע שחל בו תשעה באבעריכה

שבוע שחל בו תשעה באב הוא כינוי לימים שבין מוצאי השבת שלפני תשעה באב, הנקראת שבת חזון, לבין י' באב בחצות היום.

בימים אלו אסור מצד תקנת חכמים להסתפר ולכבס בגדים, לכן גם עדות שלא נהגו באיסורים אלו במהלך כל תשעת הימים או כל ימי בין המצרים, כמו רוב קהילות הספרדים והתימנים, נוהגים בהם בשבוע שחל בו תשעה באב. כמו כן נהגו להחמיר שלא ללבוש בגדים מכובסים ולא להתרחץ רחיצה של תענוג.

תשעה באבעריכה

 
תבליט שער טיטוס ברומא, בו מופיעים כלי בית המקדש השני, הנישאים בתהלוכת הניצחון הרומית לאחר דיכוי המרד הגדול.
  ערך מורחב – תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית לזכר חורבן שני בתי המקדש ביום זה. תשעה באב הוא יום האבל הגדול ביותר של תקופת ימי בין המצרים, והחמור שבין ארבע התעניות לזכר החורבן לאורך השנה. הגמרא מביאה ברייתא המסבירה כיצד הוחלט על התאריך תשעה באב כיום חורבן בית המקדש הראשון, לאור המקורות הסותרים המציינים את יום החורבן כז' באב וכי' באב:

אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה.
הא כיצד: בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו.

 
יהודים יושבים על הרצפה ומתאבלים על חורבן ירושלים. מתוך ספר מתחילת המאה ה-18, המתאר מנהגים יהודיים.

תענית תשעה באב היא היחידה שבה נהוגים חמשת האיסורים החלים ביום כיפור: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המיטה. כמו כן, תשעה באב הוא היום היחיד בשנה שבו אסור ללמוד תורה. בניגוד לשאר התעניות, תענית זו נמשכת יממה שלמה, מהשקיעה עד צאת הכוכבים למחרת.

עשרה באבעריכה

בספר ירמיה (נב, יב–יג) נאמר שנבוזראדן שרף את בית המקדש בעשירי באב: "בחודש החמישי בעשור לחודש". בעקבות זאת, נאמר בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כט,א), שב"תשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו (במקדש) את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו (דהיינו כל יום עשירי באב)". התלמוד מביא אף את מימרתו של רבי יוחנן, שאמר: "אלמלי הייתי באותו הדור, לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף".

מנהגי אבילות בעשרה באבעריכה

בתלמוד הירושלמי מסופר על כמה אמוראים שצמו יומיים: בתשעה באב ובעשרה בו, או בתשעה באב ובליל י' באב.[11] הפוסקים קבעו ש"אנו בזמן הזה - תש כוחנו" ולכן לא ניתן לצום יומיים.[דרוש מקור] אך עם זאת מנהג ראוי הוא להמשיך את מקצת מנהגי האבלות בעשרה באב. היישום המעשי של מנהגי אבלות אלה שנוי במחלוקת בין הפוסקים. לדעת השולחן ערוך אין לאכול בשר ולשתות יין בכל יום עשרה באב (וכך נוהגים בני עדות המזרח), בעוד שלדעת הרמ"א מנהגי אבלות אלה אינם נוהגים אלא עד חצות היום (וכך נוהגים בני אשכנז). כמה פוסקים אשכנזים מאוחרים יותר קבעו כי יש לנהוג גם במנהגי אבלות אחרים (איסור תספורת, כביסה ורחיצה) בעשירי באב, וכך נוהגים בני אשכנז, בעוד שבקרב בני עדות המזרח הדעות חלוקות.

כאשר תשעה באב חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון, אין נוהגים מנהגי אבלות אלה, משום שבצאת הצום כבר עבר י' באב. עם זאת, לדעת הרמ"א יש להימנע מלאכול בשר ולשתות יין במוצאי הצום, כהמשך האבלות שנהגה במהלך היום. גם כאשר תשעה באב חל ביום חמישי מקלים בכמה ממנהגי האבלות (כגון תספורת וכיבוס), כדי שלא לפגוע בהכנות לשבת.

איסור אכילת בשר ושתיית ייןעריכה

איסור על אכילת בשר ושתיית יין מופיע במשנה רק לגבי הסעודה המפסקת בערב תשעה באב. אולם ברוב עדות ישראל הרחיבו איסור זה חל גם על ימים הקודמים לתשעה באב.

ביהדות אשכנז ועדות נוספות נהגו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בכל תשעת הימים פרט לסעודות שבת וסעודות מצווה אחרות (כגון ברית מילה).

רוב הספרדים נוהגים באיסור זה החל מב' באב (לאחר ראש חודש אב עצמו), וחלקם רק בשבוע בו חל תשעה באב. בכמה קהילות ספרדיות לא קבלו את החומרה שלא לשתות יין ומקפידים רק על אכילת בשר[דרוש מקור]. יש מקילים לאכול בשר שנשאר מסעודות שבת גם בשבוע שחל בו תשעה באב, ובפרט לחולים או בסעודת מלווה מלכה. בקרב קהילות גאורגיה, יש שנהגו להחמיר ולהימנע מאכילת בשר, כבר מראש חודש (כגון קהילת יהודי העיר כוטאיסי). ויש שנהגו להקל ולאכול בשר, בראש חודש עצמו, ולאחריו ואילך להימנע מאכילת בשר (כגון קהילת קולאשי).

אצל חלק מהתימנים (ההולכים בדרך כלל לפי שיטת הרמב"ם) לא התקבל המנהג להחמיר, והולכים לפי עיקר הדין ואין אוכלים בשר ושותים יין רק בסעודה המפסקת, על אף שהרמב"ם עצמו כן מזכיר את המנהג: "וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו (=שבוע זה, דהיינו שבוע שחל בו תשעה באב), ולא ייכנסו למרחץ, עד שיעבור התענית. ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החודש, עד התענית".[12]

קיום סיומי מסכתותעריכה

מנהג חסידים לעשות בתשעת הימים שמראש חודש אב ועד תשעה באב ("תשעת הימים") סיומי מסכת. מפיצי המנהג, אשר נקשר בשמם, הם חסידי חב"ד, הנוהגים אף לקיים סיומי מסכת משודרים ברדיו. הדבר נומק על ידי הרב מנחם מנדל שניאורסון בטעם של הוספת שמחה של מצווה המותרת.[13] בימים אלו שממעטין בהם בשמחה[14] הרב שניאורסון אף הוסיף במקום אחר בדבריו "וגם כאשר יבוא משיח צדקנו קודם תשעת הימים, יעשו את ה'סיומים', ויזכו להתחיל ולסיים ספרים אחרים בתורתו של משיח".[15]

נימוק נוסף למנהג מובא על ידי רבי יצחק מאיר אלתר, בעל "חידושי הרי"מ", האדמו"ר הראשון של חסידות גור, שקבע לערוך סיומי מסכת כדי להרבות באהבת חברים, אהבת חינם, כנגד שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש. על פי נימוק זה סיימו אדמו"רי גור מסכת בכל יום מ"תשעת הימים".

היו שהתירו לאכול בשר ולשתות יין בסעודות סיומי המסכת, אך היו מן הפוסקים שקבעו שלגבי בשר ויין בשבוע שחל בו תשעה באב (ולנוהגים מראש חודש אב – אזי כבר מראש חודש), אסור להזמין לסעודה אלא למניין מצומצם, מלבד הקרובים ובעל המצוה ואשתו ובניו, והשאר – יאכלו מאכלי חלב.

האדמו"ר החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, שהנהיג את הדבר בחסידות חב"ד, היה נוהג לעשות סיומי מסכתות בכל יום מ"תשעת הימים", אף בלא סעודה בבשר ויין לאחריהם.[16]

המנהג בחסידויות השונותעריכה

בתשעת הימים:

ביום תשעה באב:

לאחר תשעה באב:

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • מרדכי גנוט, לוח דבר בעתו (יוצא בכל שנה מאז ה'תשמ"ו, בכתיבה השתמשתי בלוח לשנת ה'תשס"ו, שם בעמ' 1000, 1010–1012, 1030)
  • הרב יוסף שמחה גינזבורג, לוח השבוע – הלכות ומנהגי חב"ד, בתוך "התקשרות", גליונות 626 (כ"ה בתמוז ה'תשס"ו), 627 (ג' באב ה'תשס"ו), 628 (י' במנחם-אב ה'תשס"ו) ועוד גליונות. יצא לאור בספר, קיץ 2014.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אף שבספר ירמיהו כתוב שהחומות נבקעו בתשעה לתמוז באירוע שהביא לחורבן בית המקדש הראשון, אך בתלמוד הירושלמי מוסבר שהמצור על ירושלים שיבש את מניין הזמן של אנשי העיר, והחומות נבקעו למעשה בשבעה עשר בתמוז במסגרת האירועים שהביאו לחורבן בית ראשון כמו גם חורבן בית שני.
  2. ^ בעדה הקווקזית נהוג לקרוא לתקופה זו 'סוהורוני'
  3. ^ איכה רבה א,כט
  4. ^ ספר הרוקח סימן שט. הגהות מימוניות (מנהגי תשעה באב) ובשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"א, סעיף י"ח
  5. ^ סימן תת"מ
  6. ^ שו"ת מהרי"ל לא
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"א, סעיף י"ז
  8. ^ ספר מגן אברהם סימן תקנא אות י'
  9. ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"א, סעיף ד'
  10. ^ הובא להלכה גם בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"א
  11. ^ מסכת תענית פ"ד ה"ו.
  12. ^ משנה תורה, זמנים, הלכות תעניות, פרק ה' הלכות ו–ח
  13. ^ ישנו פתגם הידוע (בשם אחד מהאדמו"רים ממונקאטש), המפרש את דברי חז"ל: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" – ש'ממעטין' העניינים הבלתי-רצויים דתשעת-הימים 'בשמחה', על ידי ההוספה בשמחה, באופן המותר על-פי שולחן ערוך".
  14. ^ ספר השיחות תשמ"ח חלק ב' עמ' 564, 708.
  15. ^ שיחת שבת פרשת מטות, כ"ג בתמוז ה'תשמ"א, בסופה.
  16. ^ ספר המנהגים חב"ד עמ' 46.
  17. ^ ספר-השיחות תש"נ חלק ב' עמ' 579 הערה 189.
  18. ^ "ועל ידי זה תהיה מעלה נוספת – שני סיומים (בתשעה באב עצמו ובמוצאי תשעה באב)… ש'כפול' קשור עם הגאולה" – 'התוועדויות' תשמ"ט חלק ד' עמ' 94.
  19. ^ ספר השיחות תנש"א חלק ב' עמ' 733.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.