המכון הטכנולוגי של קליפורניה

המכון הטכנולוגי של קליפורניה
California Institute of Technology
אוניברסיטה
מוטו	The truth shall make you free
תקופת הפעילות	1891–הווה (כ־133 שנים)
בעלי תפקידים
נשיא	תומאס פ. רוזנבאום
סגל	1,331
סטודנטים
כלל הסטודנטים	2,238 (נכון ל־2017)
סטודנטים לתואר ראשון	1,000
סטודנטים לתארים מתקדמים	1,400
מיקום
מיקום	פסדינה, קליפורניה
מדינה	ארצות הברית
קואורדינטות	34°08′15″N 118°07′30″W / 34.1375°N 118.125°W
	www.caltech.edu
	(למפת לוס אנג'לס רגילה) המכון הטכנולוגי של קליפורניה

המכון הטכנולוגי של קליפורניה (באנגלית: California Institute of Technology; ידוע גם בכינוי Caltech) הוא אוניברסיטה פרטית שבסיסה בעיר פסדינה, בקליפורניה שבארצות הברית. במכון, שנוסד בשנת 1891, לומדים כ-1,000 סטודנטים לתואר ראשון וכ-1,400 סטודנטים לתארים מתקדמים, והוא מדורג באופן קבוע בין האוניברסיטאות המובילות בעולם.

המכון מנהל את המעבדה להנעה סילונית (JPL) של נאס"א, את מצפה הכוכבים פאלומר (הכולל את טלסקופ הייל - טלסקופ מחזיר אור מהגדולים בעולם) ואת מצפה הכוכבים קק בהוואי, והוא משכנו הנוכחי של פרויקט המסמכים של איינשטיין (EPP). האוניברסיטה חברה בהתאגדות אוניברסיטאות האוקיינוס השקט (APRU), באיגוד האוניברסיטאות הטכנולוגיות העצמאיות (AITU), בברית העולמית של אוניברסיטאות טכנולוגיות, באיגוד אוניברסיטאות המחקר (URA) ובפורום מנהיגי האוניברסיטאות העולמי (GULF).

היסטוריה

השנים הראשונות

הספרייה על שם רוברט מיליקן, הבניין הגבוה בקמפוס

המעבדה לפיזיקה על שם לי אלווין דוברידג'

המעבדות לביולוגיה בקאלטק

הטלסקופ במצפה הכוכבים פאלומר

המכון נוסד בשנת-1891 מכספי תרומה של הפוליטיקאי וראש עיריית פסדינה דאז, איימוס ת'רופ (Amos Throop). בתחילת דרכו נקרא המוסד אוניברסיטת ת'רופ והמכון הפוליטכני ת'רופ, כשהוא משמש כבית ספר להכשרת עובדים מקצועיים בתחומים שונים. בשנה הראשונה למדו במכון 31 תלמידים והוא כלל שישה חברי סגל בלבד.

שינוי משמעותי אירע בשנת 1907 כשלחבר הנאמנים של המוסד הצטרף ג'ורג' הייל. הייל, מייסד מצפה הכוכבים בהר וילסון, החל לפעול במרץ על מנת לגייס כספים וחוקרים במטרה להפוך את המוסד למכון מחקר מוביל. ב-1920 קיבל המוסד את שמו הנוכחי, ולמכון הצטרפו ארתור נויס, כימאי נודע והנשיא לשעבר של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ורוברט מיליקן, פיזיקאי נודע מאוניברסיטת שיקגו. מיליקן קיבל ב-1921 את תפקיד יו"ר מועצת המנהלים של המכון, וכיהן בתפקיד במשך 24 שנים במהלכן הפך המכון למוסד מחקר מוביל במדעים מדויקים ובפיזיקה בפרט. תוך עשור התרחב המוסד מ-359 תלמידים לתואר ראשון, 9 תלמידי תארים מתקדמים ו-60 חברי סגל, ל-510 סטודנטים לתואר ראשון, 138 לתארים מתקדמים ו-180 חברי סגל. מיליקן עצמו זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1923.

המכון התרחב עם פתיחת מחלקות לגאולוגיה, מדעי הרוח ומדעי החברה. ב-1928 נפתחה המחלקה לביולוגיה במכון על ידי הביולוג תומאס מורגן, מחלקה שהניבה שבעה פרסי נובל בנוסף לזה שהוענק למורגן עצמו ב-1933.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש המכון כחממה לפיתוחים עבור תעשיית הנשק האמריקאית, בפרט פותחו טכנולוגיות למרעומי קרבה, טילים, הנעה רקטית וניתוח יכולותיו של הטיל הבליסטי הגרמני V-2.

לאחר מלחמת העולם השנייה

ב-1946 מונה לי אלווין דוברידג' לנשיא המכון (הראשון שנשא בתואר זה). בהנהגתו של דוברידג' הוכפל מספר חברי הסגל, שטח הקמפוס גדל מ-30 ל-80 אקר, מספר הבניינים יותר משולש וענפים חדשים פרחו, בהם כימיה ביולוגית, גאוכימיה, פלאונטולוגיה ואסטרופיזיקה גרעינית. ב-1948 נחנך במצפה הכוכבים פאלומר טלסקופ מחזיר אור בקוטר 200 אינצ'ים (הגדול ביותר בעולם עד 1997).

רוברט בצ'ר, מבכירי החוקרים במעבדה הלאומית לוס אלמוס (LANL), הצטרף למכון ב-1949 כראש המחלקה לפיזיקה, מתמטיקה ואסטרונומיה ודחף לפיתוחו של ענף פיזיקת החלקיקים, מהלך שכלל בניית מאיץ חלקיקים חדש. בצ'ר גייס לסגל המכון מדענים מוכשרים רבים, בהם מארי גל-מאן וריצ'רד פיינמן, שנהיה לאחד מסמלי המכון באישיותו הססגונית והרצאותיו הנודעות.

תגליות וציוני דרך מדעיים מפורסמים

במהלך שנות קיומו של המכון הטכנולוגי נעשו בו מחקרים רבים שהובילו להתפתחות הידע האנושי:

החל מאמצע שנות ה-20 עבד במכון לינוס פאולינג שפיתח את תורת הכימיה הקוונטית והקשרים הכימים.
ב-1932 גילה קארל דייוויד אנדרסון את הפוזיטרון בקרינה קוסמית מה שהוכיח את קיומו של אנטי-חומר.
משנת 1930 פיתחו מדענים במכון את ענף הביולוגיה המולקולרית, בהם ג'ורג' בידל שגילה את תפקידם של גנים בתא ומקס דלבריק, ביופיזיקאי שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה על מחקריו.
ב-1930 הצטרף למכון תיאודור פון קרמן מהחוקרים החשובים בתולדות ענף אווירודינמיקה שהוא ותלמידיו דחפו את תעשיית התעופה והניחו את היסודות להקמת המעבדה להנעה סילונית.
בשנות ה-20 וה-30 בוצעו מחקרים פורצי דרך בתחום הסייסמולוגיה, מדענים במכון פיתחו שיטות חיזוי, מדידה וזיהוי של רעידות אדמה וצ'ארלס ריכטר פיתח את הנוסחא למדידת רעידות שהפכה למקובלת בעולם תחת השם סולם ריכטר.
הגאוכימאי קלייר קמרון פטרסון פיתח שיטת תיארוך רדיומטרי על בסיס איזוטופ של עופרת ואמד ב-1953 את גיל כדור הארץ בכ-4.55 מיליארד שנים, מספר המקובל בקהילה המדעית עד היום.
משנת 1954 עבד במכון רוג'ר וולקוט ספרי שעסק במחקר על חצויי־מוח וזכה על כך בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה ב-1981.
בשנות ה-60 גילה הפליאואקולוג היינץ לוונסטאם כי בעלי חיים משתמשים במגנטיט שבגופם על מנת לחוש בשדה המגנטי של כדור הארץ ולהיעזר בו בניווט.
במכון פעלו מדענים מגדולי החוקרים בענף אסטרופיזיקה, ביניהם רוברט וילסון וויליאם אלפרד פוֹלֶר, שבעבודתו שהתפרסמה ב-1957 הראה שמקור כל היצורים באבק כוכבים מהמפץ הגדול, באמצעות תהליך הנוקליאוסינתזה.
בתחום האסטרונומיה בולט המוסד לאורך השנים, מרטין ריס נשיא החברה המלכותית ואסטרונום בריטי נודע, אמר כי "אמנם ליקום אין מרכז, אך לאסטרונומים המרכז הוא בפסדינה". ב-1948 מיפו לראשונה מדעני המכון את כל החלל הנצפה מחצי הכדור הצפוני. ב-1963 זיהה מרטן שמידט באמצעות הטלסקופ מחזיר אור בהר פאלומר את הקוואזר 3C 273 הוא מצא שההסחה לאדום היא 15.8% מה שהעיד על מרחקו העצום מכדור הארץ, תגליתו של שמידט הייתה פורצת דרך בזיהוי קוואזרים ואפשרה לאסטרונומים מבט לתהליכים שהתרחשו מיליארדי שנים לפני היווצרות השמש. המכון אחראי על הפעלת מצפה הכוכבים קק יחד עם אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, מצפה הכוכבים פאלומר, ורדיו-טלסקופ במאונה קיאה בהוואי. בשטח המכון ממוקמת גם מעבדת התת-אדום של נאס"א (IPAC).

ארגון

יחידות אקדמיות

לאורך השנים שומר המכון על מתכונת של אוניברסיטה עם מספר מצומצם של סטודנטים ששמה דגש על איכות המחקר בה, בהתאם לכך קיימים באופן יחסי מספר קטן של חוגי לימוד לעומת אוניברסיטאות מובילות אחרות. עם זאת קיימות תוכניות משותפות עם מוסדות השכלה גבוהה אחרים בקליפורניה, כגון אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA).

המכון עצמו מחולק לשש חטיבות אקדמאיות על פי תחומי לימוד ומחקר:

סטודנטים, חברי סגל ועובדים

בשנת הלימודים של 23–2024 למדו במכון 1,023 סטודנטים לתואר ראשון ו-1,440 סטודנטים לתארים מתקדמים. למכון מעל 25,000 בוגרים בארצות הברית וברחבי העולם.

סגל המכון רחב מאוד ביחס לאוכלוסיית הסטודנטים (יחס 3:1 סגל–סטודנטים) וכולל 323 חברי סגל בכיר ו-558 סטודנטים לפוסט-דוקטורט.

מעבר לסגל ולסטודנטים עובדים במוסד 2,500 איש, ועוד 6,000 (ללא קבלני משנה) עובדים במעבדת JPL שבניהול המכון.^[1]

לימודי תואר ראשון

לימודי התואר מורכבים מ-4 שנות לימוד בנות 3 סמסטרים. תוכנית לימודי החובה לכל ההתמחויות כוללת קורסים במתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה מדעי הרוח והחברה, כן נדרשים הסטודנטים לעבודה מעשית במעבדה. במהלך שני הסמסטרים הראשונים הציונים הם על בסיס עובר או נכשל בלבד. לקראת סוף השנה הראשונה הסטודנטים מתבקשים לבחור התמחות (מכונה במוסד Option) אשר עיקר הקורסים המקצועיים בה נערכים בדרך כלל בשנתיים האחרונות של הלימודים.

במוסד נהוג "קוד כבוד", שהמוטו שלו הוא שאף חבר קהילת המכון (סטודנט או חבר סגל) לא ינצל יתרון לא הוגן על פני חבר אחר. קוד הכבוד מתבטא במתן גישה כמעט חופשית למעבדות, התבססות על מבחני בית ומבחנים בלתי מפוקחים.

בתים

החל מ-1931 אימץ המכון את שיטת הבתים הנהוגה באוניברסיטת אוקספורד. במוסד שמונה בתים שבכל אחד מהם מגורים ל-65 עד 130 סטודנטים וכוללים חדר אוכל, מועדון וועד מנהל עצמאי. בנוסף קיימים מעונות בתוך ומחוץ לקמפוס.

דירוגים בין-לאומיים

המכון מדורג באופן מסורתי בין האוניברסיטאות הטובות בעולם.

דירוג שאנגחאי: מקום 8 (2024)^[2]
דירוג Times Higher Education: מקום 7 (2024)^[3]
דירוג QS לאוניברסיטאות: מקום 15 (2024)^[4]
דירוג U.S. News & World Report: מקום 23 (2024–2025)^[5]

על פי דו"ח שפורסם באלמנך השנתי להשכלה גבוהה, שיעור הקבלה של סטודנטים לקאלטק ב-2023 עמד על 2.7% בלבד, לעומת 3.2% בהרווארד. נתון זה מציב את קאלטק בתור האוניברסיטה שהכי קשה להתקבל אליה בארצות הברית, נכון ל-2023.^[6]