לוקהיד F-117 נייטהוק

מטוס הקרב החמקן הראשון בעולם
(הופנה מהדף F-117)

לוקהיד F-117 נייטהוקאנגלית: Lockheed F-117 Nighthawk) הוא מטוס הקרב החמקן הראשון בעולם. הוא פותח בחשאי באזור 51 על ידי חברת לוקהיד האמריקאית, ונחשף לציבור רק בנובמבר 1989 בבסיס נליס של חיל האוויר האמריקני בנבדה, למרות שהיה בשירות האמריקנים משנת 1983, והשתתף בפלישה לפנמה בשנת 1989. המטוס היה בשירות חיל האוויר האמריקני בלבד.

F-117 נייטהוק
F-117 Nighthawk
F-117 Nighthawk Front.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס תקיפה חמקן
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
יצרן לוקהיד קורפוריישן
טיסת בכורה 18 ביוני 1981
תקופת שירות 15 באוקטובר 198322 באפריל 2008
צוות 1
יחידות שיוצרו 64
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מחיר 42.6 מיליון דולר. 111.2 מיליון דולר בשקלול עלויות פיתוח.[דרוש מקור]
ממדים 
אורך 20.09 מטר
גובה 3.78 מטר
מוטת כנפיים 13.20 מטר
שטח כנפיים 73 מ"ר
משקל ריק 13,381 ק"ג (29,500 ליברות)
משקל המראה מרבי 23,814 ק"ג (52,500 ליברות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ביצועים 
מהירות מרבית 1,040 קמ"ש (646 מייל לשעה)
טווח טיסה מרבי 2,110 ק"מ (1311 מייל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חימוש 
פצצות תא חימוש פנימי לשני כלי נשק מהסוגים הבאים:
GBU-10 Paveway II ,GBU-12 Paveway II
,GBU-27 Paveway III ,BLU 109 ,WCMD ועוד.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנעה 
שני מנועי סילון טורבו-מניפה ג'נרל אלקטריק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרשים
LOCKHEED F-117A NIGHT HAWK.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מטוס זה נבנה במטרה לפעול בשטח אויב מבלי להתגלות במכ"ם. דרישה זו הכתיבה את צורתו יוצאת הדופן. המטוס בנוי ברובו מחומרים מרוכבים אל מתכתיים, שאינם מחזירים אותות מכ"ם, וצורתו הזוויתית מיועדת להפחית את הד המכ"ם שלו. כונסי האוויר שלו מכוסים רשת שמסתירה את החלקים הנעים והחמים של קדמת המנוע וכך מקטינה את חתימת המכ"ם שלו ונחירי הפליטה בנויים כמלבנים מוארכים שמפזרים את החום ומקטינים את החתימה התת-אדומה של המטוס. בנוסף הוא צבוע בצבע סופג מכ"ם שמקטין גם הוא את החזרת אותות המכ"ם. תכונות אלו מקשות על סוללות נ"מ ומטוסי קרב עוינים לגלותו ולשגר עליו חימוש.

חימושו של המטוס, טילים או פצצות, נמצא בתא פנימי בבטן המטוס כדי להימנע מחתימת המכ"ם שהם יוצרים. F-117 הוא מטוס קרב, אך תוכנן בעיקר על מנת לתקוף כוחות קרקע. המטוס חסר תותח וחימושו העיקרי הוא פצצות מונחות לייזר דוגמת GBU-12 ו-GBU-24. חסרונו העיקרי ביחס למטוסי קרב אחרים הוא שלמטוס אין יכולת לשאת טילי אוויר-אוויר על כנפיו, שוב משיקולי חמקנות. ב-F-22 ראפטור, מטוס העליונות האווירית החדש של חיל האוויר האמריקאי, נפתרה בעיה זו על ידי פיתוח יכולת שיגור טילי אוויר-אוויר מתוך תא פנימי בבטן המטוס.

היסטורית פיתוחעריכה

 
פס הייצור של ה-F 117 בידי סדנת הבואשים.
 
"האב בלו" (Have Blue), האב טיפוס של ה-F 117.
  ערך מורחב – סדנת הבואשים

במהלכה של מלחמת וייטנאם, טילי קרקע-אוויר המודרכים בידי מכ"ם גבו מחיר כבד מחיל האוויר האמריקאי. בתגובה לכך, החל הפיתוח של חמקן, שיועד להיות בלתי-נראה עבור מכ"ם. בדומה לווייטנאם כך היה גם במלחמת יום הכיפורים, כאשר מטוסי מקדונל דאגלס F-4 פנטום בשירות חיל האוויר הישראלי ספגו אבדות כבדות מצד מערכות סוללת ה-2K12 קוב שהייתה בשירות צבא מצרים[1]. התאוריה המקורית של החמקן פותחה בידי הפיזיקאי והמתמטיקאי הסובייטי פיוטר אופימצב (Пётр Уфимцев; יליד 1931). ב-1964 פרסם אופימצב תאוריה לפיה התדר החוזר של המכ"ם אינו תלוי בגודלו של המטוס אותו הוא קולט, אלא חתך זווית הראש שלו. אופימצב טען שהוא יכול לחשב את חתך טווח הראיה של המכ"ם לרוחב פני הכנף ולאורך שפתו. על בסיס השערה זאת, העריך אופימצב כי אפילו מטוס גדול יכול לשמש כחמקן. בהתחשב בפיתוח האווירי של אותה העת, עבודתו של אופימצב לא הוערכה עקב היותה לא-יציבה. היה זה רק שנים מאוחר יותר כאשר אנליסט בשירות לוקהיד מרטין עבר על פני עבודתו של אופימצב ונעזר בה עבור פיתוח החמקן האמריקאי[2].

פריצת דרך ראשונית בפיתוח המטוס הגיע לבסוף מצדה של מחלקת "סדנת הבואשים" של תאגיד לוקהיד מרטין. ב-1975 הניחו מהנדסים שמשטחים מעוקלים משקפים תדרי מכ"ם לכיוונים רבים, באופן דומה לכך שבועת סבון משקפת את אור השמש. הונח כי במצב שבו זוויות המטוס יהיו שטוחות, בדומה לצלעותיו של יהלום, מספר החזרי התדרים יוגבל באופן משמעותי. הדרישות לשינוי זוויות המבנה של המטוס הובילו להידבקות הכינוי "יהלום חסר תקווה" שכן היו ספקות רבות לגבי היכולת לתפעל את מטוס שכזה ורק לאחר לחץ ממושך העניקה DARPA אשרה לקידום ההצעה של לוקהיד ב-1977[3]. בראש תוכנית הפיתוח עמד בן ריץ' (Ben Rich), שפעל תחת הדירקטור של סדנת הבואשים, קלארנס "קלי" ג'ונסון, ובהמשך גם ירש אותו.

הפיזיקאי ג'יימס קלרק מקסוול בזמנו פרסם מערך משוואות שיכולות לנבא כיצד גוף בעל צורה נתונה יפזר, או ישקף, קרינה אלקטרומגנטית. שני מהנדסי סדנת הבואשים, ביל שרודר (Bill Schroeder) ודניס אוברהולזר (Dennis Overholser) פיצחו את המשוואות של מקסוול ביחס להצעות של ריץ' בשנת 1975[4]. עבור הוכחת היתכנות של ההצעה של ריץ' עבור חמקן, החלו בסדנת הבואשים בפיתוח האב טיפוס של ה-F 117, "האב בלו" (Have Blue), אשר יצא לטיסת בכורה בינואר או פברואר 1978[5]. מחירו של האב טיפוס 37 מיליון דולר אמריקאי[4]. במהלך ניסויי האב טיפוס נעשה שימוש במערכת טיסה-על-חוט המבוסס על המערכת של ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון[1]. לאחר הצלחת מערכת הטיסה-על-חוט בייצוב האב טיפוס, החל הפיתוח של ה-F 117 מתוכו. המשטחים ופרופילי הקצוות הותאמו לכך שמכ"ם עוין יחזיר אותות קרן צרה ככל הניתן, שיופנו בזווית כך שלא ישובו לגלאי המכ"ם של האויב. לכל הדלתות והלוחות הנפתחים במטוס נבנו קצוות משוריינים קדימה ואחורה כדי לשקף מכ"ם. מבנה המטוס בנוי בעיקר מאלומיניום, עם טיטניום באזורי המנוע ומערכות הפליטה. המשטח החיצוני של המטוס מצופה בחומר סופג מכ"ם (RAM). שטח חתך מכ"ם (שח"ם) של ה-F-117 נאמד בין 10 ס"מ ל-100 ס"מ[6].

טיסת הבכורה של ה-F 117 נעשתה ב-18 ביוני 1981. לוקהיד קורפוריישן בנתה 59 מטוסי F-117 בנוסף לחמשת מטוסי הפיתוח הראשונים במתקן הניסויים בברבנק, קלפורניה[7], שהועברו לאזור 51 בנבדה להרכבה והטסה, כאשר ה-F 117 המבצעי הראשון התקבל על ידי חיל האוויר של ארצות הברית ב-23 באוגוסט 1982[5]. ה-F 117 נכנס לשירות רשמי ב-15 באוקטובר 1983. מטוסי ה-F 117 תופעלו תחילה בידי היחידה הטקטית 4,450 שבסיסה בנליס. לקראת סוף 1989 פורסם פרויקט הפיתוח של החמקן לציבור הרחב. בעבור הפיתוח של ה-F 117 נדרשו מספר גורמי מפתח מצד גורמים בכירים, כגון תמיכה חזקה ומתמשכת בתוכנית מבכירי מחלקת ההגנה וחיל האוויר, נכונות להאציל סמכויות לדרג המהנדסים בסדנת הבואשים, המאפשרת מענה מהיר לבעיות המבוססות על הבנה מעמיקה של קשיי הפיתוח וסובלנות על אף הסיכון וחוסר הוודאות ששרר לגבי תוצאות התוכנית[8].

מאפיינים כללייםעריכה

 
תרשים F-117.

הנעהעריכה

לנוכח הצורה האווירודינמית הבלתי-יציבה של ה-F 117, הוא מונע על בסיס הנעה וקטורית עם 2 מנועי טורבו מניפה של חברת ג'נרל אלקטריק מדגם F404 בדחף של 48.0 קילו ניוטון. ההנעה הווקטורית משמשת עבור הטיית הסילון של המנועים ובכך כוונון התנועה של המטוס[9]. הנעה וקטורית מאפשרת תמרונים שאינם אפשריים עבור מטוסים ללא הנעה וקטורית, תכונה הנקראת "תמרוניות-על" (super-maneuverability) המקנה להם יתרון גדול בקרב אוויר[10]. בעזרת התמרוניות-על ה-F 117 יכול לבצע המראה ונחיתה אנכית. מבנה המנועים מורכב מטיטניום עמיד בלחץ הסילון, אשר בשימוש בו יתרון של משקל ויתרון של כמות (ישנם מרבצי טיטניום גדולים באזור האגן הגדול)[11]. בנוסף להנעה הווקטורית נעשה כאמור גם שימוש בארבע מערכות בקרת טיסה טוס-על-חוט ממוחשבת התורמת בדיוק ובהורדת משקל בנוסף להליך הייצוב של המטוס[12].

סדרת מנועי 'ג'נרל אלקטריק F404'‏ (General Electric F404) הייתה מבין המנועים הרבגוניים ביותר מסוגה. זהו מנוע טורבו-סילון הכולל טורבינת גז המייצרת אנרגיה מכנית בעזרת בערה ומדחף הנעזר באנרגיה המכנית בשביל להסיע את האוויר. בין לבין המנוע בשימוש גם במטוסי בואינג F/A 18 הורנט, A-4SU סופר סקייהוק בשירות הכוחות המזוינים של סינגפור ומטוסים נוספים[13]. בתחילת שנות השמונים התקינה נורת'רופ גראמן את ה-F404 במטוס קרב חד-מנועי מסוג F-5, שבהמשך גם היה נתון לשימוש בנורת'רופ F-20 טייגרשארק[14]. בערך בתקופה שבה לוקהיד מרטין זכתה בחוזה עבור פיתוח ה-F 117 בשנת 1978, F 18 של מקדונל דאגלס הגיע לראשונה לשמיים. ג'נרל אלקטריק עיצבה את מנוע ה-F404 החדש במיוחד עבור ה-F 18. ה-F404, בעל מוניטין אמין לתחזוקה, קל משקל ובעל מחיר סביר, השיג מוניטין מוצלח במהרה. ה-F404 הפך גם לאפשרות מסקרנת עבור ה-F 117, שהיה באותה העת בפיתוח סודי. ללא ידיעה של כמעט איש מלבד המהנדסים בפס ייצור של ג'נרל אלקטריק במסצ'וסטס, הפיתוח של מנוע נוסף עבור ה-F 117 נשמר בסודיות מוחלטת. זו הייתה גרסה כמעט זהה ל-F404 של ה-F 18. המנועים שיועדו עבור F-117 הופרדו בפס הייצור שבו נבנו מאלו שיועדו עבור ה-F 18[15].

מנוע F404 שוקל כ-13,000 קילוגרם[16]. מהירות מרבית של ה-F 117: מאך 0.92 (617 מייל/שעה, 993 ק"מ/שעה), מהירות שיוט: 0.92 מאך. טווח טיסה מקסימלי: 1,720 ק"מ. גובה מרבי: 45,000 רגל (13,716 מטר). ב-F 117 ניתן לבצע תדלוק אווירי. שטח כנף: 780 רגל² (73 מ"ר).

מבנה המטוס והאווירודינמיקהעריכה

העיצוב הייחודי של ה-F 117 בעל המושב היחיד סיפק יכולות לחימה יוצאות דופן. ה-F 117 דומה בגודלו למקדונל דאגלס F-15 איגל. למטוס מבנה זוויות חדות עשויות אלומיניום, טיטניום ונירוסטה. מבחינה חיצונית, מטוס ייחודי זה מורכב מהיבטים רבים לכיוון אנרגיית המכ"ם הרחק מהפילטר שקולט את התדרים, בדומה לעיצוב ההרכב של "היהלום חסר התקווה" של האב טיפוס האב בלו. על מנת להוריד את חתך המכ"ם שלו (RCS), גוף המטוס לא בנוי ממתכת אשר מחזירה תדרי מכ"ם אלא כוללת שכבה דקה של חומר בולע מכ"ם, אשר אינו מחזיר את התדר. למטוס זנבות תאומים המייצרים באחוריו צורת "V" ואלו מרוכבים מגרפיט תרמופלסטיק[16]. כל הפתחים במטוס (פליטות מנועים, פתחי אוורור וכו') מכוסים ברשתות או במסכים להפחתת השתקפות המכ"ם.

על מנת להפחית את עלות וזמן הפיתוח של ה-F 117, נעשה שימוש בחומרה ברכיבי מדף בכמה מקרים. המטוס מצויד גם ביחידת כוח עזר הנגזרת גם כן מתכונה נוספת של ה-F 18 המאפשרת התנעה עצמית של המנועים הראשיים ומספקת כוח חשמלי והידראולי עבור גיבוי בעת צורך. שלושה מחשבים של IBM, הנגזרים מאלה המשמשים מעבורת חלל, מניעים את האוויוניקה של המטוס. מערכת אוויוניקה דיגיטלית מהווה את הלב של פלטפורמת ההפצצה המדויקת של ה-F 117, המגבירה את יעילות המשימה ומפחיתה את עומס העבודה של הטייס[17].

אוויוניקהעריכה

  ערך מורחב – אוויוניקה

תא הטייס של המטוס מצויד במערכת תצוגה עילית (HUD) התורמת להתמצאות של הטייס באשר מתרחש בשטח, מחווני תצוגה רב תכליתיים, ומערכת מפות דיגיטלית נעה. תפקידי הניווט מטופלים על ידי טבעת לייזר של גירוסקופ ומערכת זיהוי מיקום גלובלית (GPS). לביצוע משימת הפצצות הליליות, ה-F 117 אשר כונה "מטוס הסילון השחור" (Black Jet) נעזר במערכת זיהוי, התמקדות וייעוד בעזרת קרינה אלקטרומגנטית תת-אדומה (IRADS) עם יכולת התמקדות בגורמים הנמצאים קדימה ומטה למיקום המטוס באוויר. פונקציית מיקוד הלייזר של ה-IRADS מנחה את מערך התחמושת המדויקת שנושא ה-F 117 בדיוק קטלני. למרות שמטוס זה יכול להשתמש במגוון אמצעי לחימה טקטיים ומדויקים, הנשק המועדף בשימוש היה פצצת ה-GBU 27 המודרך בלייזר, שפותח במיוחד עבור ה-F 117. עם יכולתו לחדור מעל 6 מטרים של בטון מזוין, יכול ה-F 117 להביא להשמדת בונקרים ובורות פיקוד והדרכה לוגיסטית ומקלטי נשק ומטוסים של האויב הנמצאים על הקרקע[18].

תכנון מפורט של משימות לאזורי מטרות מוגנים מאוד מתבצע על ידי מערכת תכנון משימות אוטומטית, שפותחה במיוחד כדי לנצל את היכולות הייחודיות של ה-F 117. מערכת זו, המנצלת את טכנולוגיית המחשב המהירה, מחשבת את נתיב הטיסה הבטוח ביותר לנוע דרכו אל עבר המטרה ובחזרה בהתחשב במערכות המכ"ם הסובבות. ה-F 117, בעזרת התדלוק האווירי, יכול לתמוך בהתחייבות צבאית ברחבי העולם, והוא מהווה גורם הרתעה מרכזי בתוך הכוחות הצבאיים האמריקאים. ה-F 117 נותר בחזית הטכנולוגית באמצעות מערכת מתוכננת לשיפור מערכות הנשק.

למטוס ה-F 117 אין מכ"ם משל עצמו וכאשר חודר שטח עוין בטיס כל האנטנות שלו מוחבאות בכדי להימנע מקליטתו בידי מכ"ם אויב. למטוס תוכננה מערכת אחת שנועדה לתפקד לזיהוי גורם עוין בדומה למכ"ם, אך המערכת מושבתת בעת מבצע התקפי, מכיוון שכל האנטנות מוסתרות[19].

ייעוד מבצעיעריכה

 
ה-F 117 ממטיר פצצות בעת טיסה, 31 בדצמבר 2007.
 
F-117 מטייסת הקרב ה-9 "אבירי ברזל", מבסיס חיל האוויר הולומן, ניו מקסיקו, טס משימת אימון מעל מדבר ניו מקסיקו.

מטרות מבצעיותעריכה

על אף העובדה שה-F 117 נודע כמטוס קרב, הוא למעשה פעל מבצעית כמטוס תקיפה מפציץ. המטוס לא יועד לקרבות אוויר אך כאשר הועלתה האפשרות של קרב אווירי על הפרק בעת הפיתוח של המטוס, קרבות ניסוי הוכיחו כי הוא מסוגל להתביית בקרב אווירי על מטרות אויב דרך טילים מונחים בקרינה תת-אדומה[20]. נכון ל-1988, ההנהגה הצבאית והמדינית האמריקאית ניסו לשמור את קיומו של ה-F 117 בסודיות מידיעת הציבור אך לנוכח דליפת מידע הפנטגון הודיע לציבור הרחב על השימוש במטוס[21]. מבחינה מבצעית ה-F 117 מעולם לא שימש עבור קרבות אוויר[22]. למטוס יש שני מסעי נשק, אחד לכל אחד מנשקיו העיקריים, שהם פצצות מונחות לייזר. דרך מערכת האוויוניקה של המטוס, מערכת המחשוב הפנימית יכולה להתאים עצמה לטיסה לילית ולקליטה בעזרת חיישן של עצמים מרוחקים[23].

היות שה-F 117 הוא מטוס הנע במהירות תת-קולית, פעילותו המבצעית בעת הפצצת מטרות תלויה כמעט לחלוטין במערכת החמקנות שלו[24]. הודות ליכולת החמקנות שלו ולאוויוניקה, ה-F 117 היה בעל יכולת גבוהה בחדירה לתוך שטח עוין ובהתבייתות על מטרות אויב בקרקע[25]. כל כלי הנשק הנושאים על ידי ה-F 117 מאובטחים במעגן טרפזי ייחודי שמורד בלחץ הידראולי. מבנה זה מבוסס על מפרט העיצוב הראשוני של המטוס, שקבע כי עליו להיות מסוגל לשאת חלק נרחב מכלל סוגי הנשק במלאי חיל האוויר האמריקאי. במקרה זה, ה-F 117 מסוגל, לפחות בתיאוריה, לשאת נשק מונחה מכ"ם כגון טילי אוויר-אוויר AIM-7 ספארו. רק מספר מצומצם של ניסויים קרקעיים של המטוס בירי של טילי AIM 9 סיידוויינדר הושלמו[26].

חימושעריכה

נשיאת טילי Pavewayעריכה

למטוס 2 מפרצי נשק פנימיים (ניתן לטעון שתי פצצות או טילים בלבד):

  • GBU-10 Paveway II - טיל מודרך לייזר (LGB) קל משקל שפותח בשיתוף בין לוקהיד מרטין וחברת ריית'און. למנחה הלייזר רמת אמינות ודיוק גבוהים וסיבולת התנהלות בתנאי אקלים קיצוניים. לטיל שלוש גרסאות שונות בהרכבן החיצוני ובשימוש שלהן. מתוך שלוש הגרסאות, גרסת התחמושת המהפכנית של לוחמת אוויר-קרקע GBU-10 (MK-84) כוללת פצצת MK-84 לא מונחית במשקל 2,000 פאונד[27]. נתוני ממדים: אורך - 4.48 מטר (14 רגל ו-9 אינץ'), קוטר - 45 סנטימטר (18 אינץ'). טווח הטיל: מעל ל-9.6 קילומטרים (6 מייל)[28].
  • GBU-12 Paveway II - חלק מסדרת הטילים מודרכי הלייזר שפותחו בשיתוף בין לוקהיד מרטין וריית'און. בטיל ראש נפץ מסוג Mk82 במשקל 500 פאונד. טילי Paveway הם כלאיים; בליבה של כל אחד מהן פצצה. ערכת הנחיית לייזר ממוחשבת משולבת עם כל פצצה כדי להוסיף את מידת הדיוק הנדרשת. ההערכה מורכבת מסדרת מערכות בקרת מחשב בקצה הקדמי של הנשק וקבוצת מנועי אוויר מאחור. כאשר המטרה מוארת בלייזר - אווירית או קרקעית - סנפירי ההכוונה בקצות הטיל מגיבים לאותות מקבוצת הביקורת ומנווטים את הנשק אל ​​המטרה. כנפי היגוי על גבי מנועי האוויר האחוריים תורמים לעילוי והיציבות האווירודינמית הדרושים לתמרון בטיסה[29].
  • GBU-27 Paveway III - טיל מודרך לייזר אשר במקור פותח מתוך ה-GBU 24 בכדי שיותאם עבור ה-F 117. ייחודו של הטיל הוא ביכולתו לשאת פצצות החודרות מטרות קשות. לפי נתוני חיל האוויר האמריקאי, ה-GBU 27 פגע ב-70 אחוז מהמטרות שלו. ה-GBU 27 תוכנן במיוחד לשימוש על ידי מערכת ה-F 117 המתקדמת לתקיפת יעדים קשים עמוק בשטח עוין. ה-GBU 27 מכיל פצצה משופרת של BLU-109 בת 2,000 פאונד שפותחה בשנת 1985 תחת שם הפרויקט "HAVE VOID". ה-BLU 109 כולל מערכת השהייה של מערכת השימוש בנפץ מרגע ההתנגשות עם המטרה, וזאת עבור חדירתה. הוא נושא 550 פאונד של חומר נפץ ויכול לחדור יותר משישה מטרים של בטון מזוין[30].

לכלל הטילים מסדרת Paveway מצורפת מערכת JDAM (ראשי תיבות של Joint Direct Attack Munition), מערכת זנב ההופכת פצצות אוויר שעד כה נפלו במסלול בליסטי חופשי למדויקות, המכונות "פצצות חכמות"[31]. הפצצה פותחה על ידי חיל האוויר האמריקני במשותף עם חיל הים האמריקני בעקבות לקחי מלחמת המפרץ[32] ומיוצרת על ידי חברת בואינג האמריקאית. השימוש המבצעי הראשון שלה היה ב"מבצע כוח מאוחד" בשנת 1999.

יכולת נשיאת נשק גרעיניעריכה

במקור, תוכנית הפיתוח הבכירה שהולידה את ה-F 117 כללה את המטרה שהמטוס יוכל לשאת את רוב כלי הנשק שהיה לחיל האוויר האמריקאי להציע עבור מטוסי הקרב והתקיפה הטקטיים שלו נכון לאותה העת - שנות ה-70[33]. בהתייחס לחישוב המגבלות והחוזקות של המטוס צומצם תפריט הנשק המבצעי שלו במידה ניכרת. ובכל זאת, כל ממשקי תא הטייס ויכולות החמקנות ודיוק מערכות התקיפה המגוונות נכללו בעיצוב - כולל האפשרות להיענות להוראה לשאת ולהפעיל פצצות נשק גרעיני מסוג B61 ו-B57, שתיהן מהוות נשק גרעיני טקטי[34].

  • B61 - פצצה גרעינית ומהווה את מאגר הנשק התרמו-גרעיני העיקרי של ארצות הברית מסוף המלחמה הקרה עם ייצור של מעל 3,100 פצצות[35]. ה-B61, שלו מספר גרסאות, הוא למעשה משפחת פצצות המבוססות על עיצוב יחיד של נשק בסיסי ומערכת ממוחשבת. המערכת הממוחשבת של ה-B61 הותאמה כדי לשמש כמה ראשי נפץ נוספים - W-80, W-81, W 84 ו-W-85. הפצצה קלת משקל ביחס לפצצות נשק גרעיני שונות, ומותאמת לשיגור מגובה נמוך. לפצצה עיצוב מערכת נשק מודולרית.
  • B57 - פצצה גרעינית טקטית שפותחה בידי תעשיית המלחמה האמריקאית במהלך תקופת המלחמה הקרה המוקדמת. ייצור הפצצה החל בשנת 1957 תחת המותג Mk 57. היא נועדה לתעופה טקטית מהירה ובעלת גוף יעיל לעמוד בטיסה במהירות על-קולית. אורך הגוף הוא 3 מטר, קוטר - 37.5 ס"מ. משקל הפצצה עמד על כ-227 ק"ג. ה-B57 היה בייצור בין השנים 1963 עד 1967. בסך הכל יוצרו מעל 3,000 פצצות, האחרונה שבהם פורקה ביוני 1993. רוב מטוסי הקרב, המפציצים והנגמ"שים בשירות חיל האוויר האמריקאי, כמו גם כמה מסוקים ימיים, כולל סיקורסקי SH-3 סי קינג, יכולים לשאת את ה-B57. לפצצה פותחו שש גרסאות שונות[36].

היסטוריה מבצעיתעריכה

המטוס השתתף במגוון עימותים, בהם: הפלישה האמריקאית לפנמה, מלחמת המפרץ, מלחמות יוגוסלביה ומלחמת עיראק.

הפלישה לפנמהעריכה

  ערך מורחב – הפלישה האמריקאית לפנמה

בעקבות מאבקים בין ארצות הברית לממשלת פנמה אשר רוכזו בעיקר בשאלת השליטה על תעלת פנמה ובהתרחקות פנמה מסביבת ההשפעה האמריקאית, ממשל ג'ורג' הרברט ווקר בוש החל ב-1989 ב"מבצע מטרה צודקת" - הפלישה האמריקאית לפנמה, שנועדה להדיח ולהעמיד למשפט את העריץ מנואל נורייגה ולפזר את צבא פנמה. המבצע התקיים בין ה-20 בדצמבר 1989 ל-31 בינואר 1990.

עבור טיסה מבסיסיו בארצות הברית ועד לפנמה, נדרשו חמישה תדלוקים אוויריים של ה-F 117 בדרכו. שניים מתוכם התקיימו בשמי מפרץ יוקטן, שהפריד את חצי האי יוקטן במקסיקו מקובה. במבצע מטרה צודקת הוטסה לעבר פנמה טייסת בת שמונה מטוסי F 117 מתוכם שניים היו מטוסי רזרבה במערך. שני מטוסים קיבלו הוראה לשוב לבסיס טופיקה לאחר התדלוק האווירי הראשון. שני המטוסים המובילים תקפו בסיס צבאי בריו האטו, 65 מייל דרום-מערב לפנמה סיטי[37]. ארבעת מטוסי ה-F 117 הנותרים נועדו להשתתף במבצע מסווג ללכידת הדיקטטור נורייגה. רגע לפני הכניסה למרחב האווירי של פנמה, המשימה לתפוס את הדיקטטור בוטלה כאשר המודיעין דיווח שהוא לא נמצא בכל אחד מהיעדים הפוטנציאליים. לאחר המתקפה עם הגיחה של המטוסים, טייסת ה-F 117 שבה למקום מבטחים מסווג, ייתכן שהיה זה בסיס אווירי בטקסס[38].

בגיחה הבאה נשלחה טייסת ה-F 117 לתקוף את צריפי צבא פנמה שהכילו שתי פלוגות רגלים. המטרה הייתה הפלת פצצות MK-84 בידי טילי GBU-10 Paveway II קרוב מספיק למיקומם של בניינים כך שההדף יקשה על כוחות צבא פנמה הישנים לזהות את יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית בנחיתתה על הקרקע. הפצצות הופלו במרחק של 50 מטרים בלבד מהצריפים, אך הערפל באקלים היווה כשל אסטרטגי בהנחתת יחידת הריינג'רס. סגן גנרל קרל שטיינר, מפקד הקורפוס האווירי ה-18 במהלך המבצע, בחר ב-F 117 למבצע עקב הדיוק שלה והסיכוי הגבוהה כי תצליח להגניב את יחידת הריינג'רס לקרקע. המודיעין של צבא פנמה עלה על התוכנית האמריקאית שלוש שעות לפני יציאתה לפועל. מעבר לשינוי כיוון הרוחות עם התקרבות המטוסים למטרה, שינוי תוכנית ההתקפה ברגע האחרון הוביל לכשל לוגיסטי כך שכל אחד מהמטוסים הפיל את הפצצה בזמנו ולא כולם באופן אחיד[37].

למרות הכשלים בתוכנית המתקפה האסטרטגית המקורית, הגנרל שטיינר טען מאוחר יותר כי הוא מרוצה מהתוצאות מכיוון שלמרות שפלוגות החי"ר הפנמיות כבר היו פרוסות וערניות, הפיצוצים עדיין יצרו בלבול ניכר, כאשר חיילים אחרים נראו "מתרוצצים באזור בתחתונים" וכמה חיילים בשדה התעופה "משליכים את נשקם ובורחים." ארבעה סיירים נהרגו ויותר מתריסר נפצעו בקרב על הקרקע שלאחר ההפצצות, אך ה-F 117 ללא ספק הפחית את קנה המידה של ההתכתשות בין פלוגות צבא פנמה ליחידת הריינג'רס[39]. הפלישה לפנמה הייתה למבצע הראשון של ה-F 117 בשטח[40].

מלחמת המפרץ הראשונהעריכה

  ערך מורחב – מלחמת המפרץ

מהלך המלחמהעריכה

בעקבות הפלישה העיראקית לכווית באוגוסט 1990, עמדה ארצות הברית בראש קואליציה בת 34 מדינות שמטרתה להניס את הכוחות העיראקים מאדמת כווית ולהשיב את ריבונותה של האחרונה. במהלך מלחמת המפרץ נשא ה-F 117 בתפקיד עיקרי בהפצצת עמדות מפתח של הצבא העיראקי כגון מרכזי תקשורת; מתקני מחקר, פיתוח, ייצור ואחסון לנשק גרעיני וכימי; ועוד מגוון מטרות - במיוחד מקלטי מפציצים בשדות תעופה עיראקים רבים. כסוס עבודה של הקואליציה, ה-F 117A רשם במלחמה כמעט 1,300 גיחות קרב תוך כדי 6,905 שעות טיסה קרביות. במהלך משימתם, טייסי ה-F 117A השתמשו ביותר מ-2,000 טונות של חומר נפץ בהנחיה מדויקת עם שיעור פגיעה של יותר מ-80 אחוז[41].

 
שני מטוסי F-117A לקראת המראה במשימת סיור קרבית מעל עיראק ב-13 במרץ 1998, בסיס האוויר אל-ג'אבר, כווית, במסגרת מבצע תצפית דרומית.
 
מכל למאגר נפט באזור בתי זיקוק שהופצץ על ידי הקואליציה במהלך המערכה האווירית במלחמת המפרץ. המכל המשיך לבעור מספר ימים לאחר התקיפה.

ב-2 באוגוסט החלה הפלישה העיראקית לכווית וב-6 נחתם הסכם שהתיר לצבאות הקואליציה בראשות ארצות הברית לפעול על אדמת ערב הסעודית בכדי למנוע התמשכות של הפלישה העיראקית לעבר סעודיה ובכדי להחל במתקפת נגד לשחרור כווית. ב-19 באוגוסט 22 מטוסי F-117 מבסיס חיל האוויר האמריקאי בטונופה, נבדה, הגיעו לבסיס הפעילות בסעודיה, ממנו יצאו לגיחות נגד מטרות עיראקיות. ב-2 בדצמבר הגיעו הגיעו עוד 18 מטוסים לבסיס הפעילות בסעודיה[42].

המערכה האווירית במלחמת המפרץ נשאה תפקיד מכריע במלחמה. בנקודה זאת, על אף הפופולריות של המטוס בתערוכות אוויריות, מידה לא מבוטלת של סודיות עדיין אפפה אותו. בשעה 2:51 לפנות בוקר (שעון סעודיה), 17 בינואר 1991, יצאה גיחה ראשונה של טייסת F 117 על מטרות באזור מרכז עיראק[43]. גיחה זאת סימלה את תחילת מבצע "סופת מדבר" (Operation Desert Storm). במהלך הגיחה הופצץ מטה הפיקוד של שדרי המכ"מים העיראקים אשר בבגדאד. לאורכה של המלחמה, אך ורק ה-F 117 ביצע הפצצות לתוך הבירה העיראקית[44]. בהמשך נשלח גל הפצצה שני בשעה 04:00 לפנות בוקר וגל שלישי בשעה 08:00 בבוקר. מתוך 49 מטוסים, 28 פגעו במטרותיהם. בין מטרות אלו היו עיקרי המרכזים האסטרטגיים שלהם הייתה חשיבות נחרצת בעבור המודיעין העיראקי.

מזג האוויר החל להטריד את הפעילות של ה-F 117 במפרץ. בלילה השני הייתה סופת חול קשה ורק 23 מטרות אכן נפגעו. בנוסף על כך, הופל מטוס עיראקי מסוג אדנאן-1 (Adnan 1), פיתוח של איליושין Il-76 סובייטי. רק שש הפצצות מוצלחות הושגו בלילה השלישי. בלילה הרביעי הדברים התהפכו לטובה כאשר 17 מטרות הושמדו וכך היה גם בלילה החמישי. בלילה בין ה-21–22 בינואר היה מזג אוויר שהיטיב עם הפעילות הצבאית ואפשר ל-14 מטוסים לרשום 26 פגיעות ושתי החמצות על מטרות בסביבות בגדאד. מטרות אלו כללו: מפקדת משרד ההגנה העיראקי, מפקדת חיל האוויר, מפקדת ביטחון פנים, ארמון הנשיאות, סוללות של טילי קרקע-אוויר שנשבו בידי כווית, ומתקן לוחמה ביולוגי שהיה בתהליך פיתוח[45].

הערכה וביקורת פעילות המטוסעריכה

במהלך המבצע, רא מטה הפיקוד האמריקאי, נורמן שוורצקופף, אפשר פרסום לידיעת הציבור של צילומי הפצצות ליליות של מטוסי F-117 באור תת-אדום. ב-26 בינואר הגיעו לסעודיה שמונה מטוסי F-117A נוספים. ב-28 בינואר 1991, כל הגיחות הושעו מכיוון שעיראק ניסתה לקדם הסדר. כשנחשף בסוף המלחמה שהיו כמעט 480 גיחות ללא נפילות, הופנתה ביקורת מסוימת כלפי הביצועים של ה-F 117 בהפצצות, בהתחשב באחוזי הפגיעה. המפקדים האחראים לא פעם שינו יעדים ברגע האחרון בעיקר בעקבות קשיי מזג אוויר.

15 אחוז מהגיחות המתוכננות במהלך 10 הימים הראשונים בוטלו בעקבות ראות לקויה או תנאי שמיים מעוננים ומעורפלים. תקרות ענן של 5,000 עד 7,000 רגל היו נפוצות, במיוחד במהלך הימים האחרונים של המערכה הקרקעית לשחרור כווית[42]. כיסוי עננים נמוך מנע לעיתים קרובות מ-F 117A להשיג את המטרות שלהן הוא כיוון. כמו כן, במשך 43 ימים מטוסי ה-F 117 נייטהוק והטייסים שלהם טסו ברצף משימות של 5.4 שעות בממוצע כל משימה, והטילו פצצות על מרכז העיר בגדאד, לעיתים קרובות בהפצצת אתרים שלהם היו מקורבים תושבים חפים מפשע[46].

למרות הכישלונות הללו, ה-F 117A התגלה כבעל ערך רב במהלך מלחמת המפרץ. ביום הראשון של המלחמה, רק 36 מטוסי F-117A (פחות מ-2.5% מהנכסים הטקטיים של קואליציית האו"ם) היו בחזית המפרץ, ובכל זאת הם תקפו 31% מהמטרות באותו יום. במהלך 24 השעות הראשונות, 30 F-117A תקפו 37 יעדים שסווגו בידי מטה הפיקוד האמריקאי כבעלי ערך גבוהה בעיראק. פעילות ה-F 117A לפגיעה במטרות בבגדאד, אשר עיוורו את מכונת המלחמה העיראקית עוד בלילה הראשון, השביתה בפועל 7,000 טילי קרקע-אוויר מכווני מכ"ם, 7,000 תותחי נ"מ ו-800 מטוסי קרב לצד שלל המכ"מים ומרכזי הפיקוד שהנחו אותם[47].

מלחמות יוגוסלביהעריכה

  ערכים מורחבים – מבצע כוח מאוחד, הפלת מטוס F-117A בשמי סרביה

במסגרת מלחמות יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה בהנהגת הרודן סלובודן מילושביץ' ביצעה סדרה נרחבת של פשעי מלחמה נגד עמים שונים כקרואטים ובוסניאקים. שיאם של פשעי מלחמה אלו הגיע במהלך רצח העם הבוסני. בהמשך המאבק, במסגרת מלחמת קוסובו, נאט"ו צידדה בצבא שחרור קוסובו נגד כוחותיה של סרביה בכדי לאלץ את הממשלה הסרבית להביא לקץ מלחמת האזרחים בקוסובו בין הצבא של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וכוחות פרה-צבאיים סרביים לבין צבא שחרור קוסובו, כך הוגדרה מטרתה העיקרית. ממשל ביל קלינטון פעל למנוע רצח עם נוסף שיבוצע בידי הצבא הסרבי, הפעם בתושביה האלבנים של קוסובו[48]. במסגרת כך הוצא לפועל מבצע כוח מאוחד של צבאות נאט"ו נגד סרביה ומונטנגרו.

ביום ראשון, 21 בפברואר 1999, 12 מטוסי F-117A נחתו בבסיס האווירי אביאנו, אשר באיטליה, כדי לתמוך בפעולות אוויריות אפשריות של נאט"ו מעל אדמת הרפובליקה לשעבר של יוגוסלביה. פריסת הכוחות הוכרזה עוד ב-17 בפברואר, וצוותי אוויר, תחזוקה ואנשי תמיכה אשר מנו כ-250 איש החלו להגיע למטוסי תובלה בואינג C-17 גלובמאסטר III ב-20 בפברואר. 12 מטוסי ה-F-117A הגיעו בארבע ספינות נפרדות. ב-24 במרץ החלה נאט"ו במבצע של צבאות הברית כמאמץ לאלץ את הנשיא מילושביץ' להגיע להסדר שלום בקוסובו. הגיחות הראשונות התקיימו לאחר 13:00 בצהריים. מטוסי F-117 הפציצו מטרות מכ"ם ונ"מ בפרברי הבירה הסרבית בלגרד. תצפיתנית איטלקית דיווחה: "ה-F 117A טסו רק בשעות הלילה ולעיתים קרובות כל שנים עשר (המטוסים) שוגרו. נעשה שימוש בסימני זיהוי שונים בעת גיחות עם יחידות אחרות הן באביאנו והן בבסיסים אחרים באיטליה."

הפלת מטוס F-117A בשמי סרביהעריכה

 
החופה ומושב הטייס של מטוס ה-F 117A שהופל בשמי סרביה ב-27 במרץ 1999 כפי שהם מוצגים במוזיאון התעופה של בלגרד.
 
עלון תעמולה סרבי שהופץ לאחר ההפלה ובו נכתב "מצטערים, לא ידענו שמדובר במטוס חמקן".

ב-08:00 בבוקר ה-27 במרץ יחידת נ"מ של צבא סרביה שהפעילה סוללת נ"מ מדגם S-125 נייבה הצליחה ליירט F-117A. הטייס נטש את המטוס והוצא מאזור הקרבות על ידי יחידות איתור וחילוץ. הפלת מטוס ה-F 117A בשמי סרביה ב-27 במרץ 1999 הייתה ההפלה היחידה של מטוס ה-F 117 והיא פגעה קשות במוניטין שלו כמטוס בלתי נראה. בשונה ממבצע סופת מדבר בעיראק, במהלך מבצע כוח מאוחד נעשה שימוש חוזר באותן דרכים אוויריות. במהלך הגיחות הצבאיות כולן הוטס ה-F 117 לצד מטוס לוחמה אלקטרונית נורת'רופ גראמן EA-B6 פרוולר. המטוס שהופל טס לבדו מכיוון שבאותו היום מזג האוויר חייב את ה-EA B6 להישאר על הקרקע. על הגיחה של מטוסי ה-F 117 בבודדים נודע לצבא הסרבי דרך מודיעין חשאי שפעל באיטליה, אשר בה היו בסיסי חילות נאט"ו[19].

מפקד סוללת הטילים החליט להציב מארב למטוסי החמקן, תוך פריסת סוללות S-125 נייבה בזווית ירי טובה על טווח דפוס הטיס האווירי של מטוסי נאט"ו כשהם טסו חזרה לאיטליה. הכוחות הסרבים מצאו פרצה ביכולת החמקן מכיוון שניתן לזהות מטוסי חמקן על ידי מכ"מים מכוונים בתדר גבוה למטווחים קצרים. עם זאת, מהלך זה עדיין דורש לטאטא את השמיים אחר מטרות שונות, ובתוך כך להאיר את החמקנים כמטרות יחידות על גבי שדר המכמ"ים של האויב. פרצה זאת בעצם יכולת החמקנות של המטוס לא רק נתנה לכוחות הסרבים העוינים הזדמנות להניס את מטרות מטוסי החמקן הרחק מהמיקום המקורי שלהם, אלא גם הותיר פגיעה אפשרית של טילי נ"מ[49].

בשלושים באפריל התרחשה תקרית נוספת, כאשר שני טילי קרקע-אוויר התבייתו וכמעט הפילו מטוס F-117 נוסף בעת גיחה שביצע[50]. הפלת ה-F 117 שימשה רבות את התקשורת היוגוסלבית כתעמולה אם כי היא לא נמשכה לזמן רב שכן מלחמת קוסובו הסתיימה מספר חודשים לאחר מכן. חלקים מהמטוס שהופל נשלחו לרוסיה ולסין בעבור מחקרים של אותן ארצות, והשאר הוכנסו למוזיאון התעופה של בלגרד, שם הם מוצגים עד היום[51].

מהלך המשך המלחמהעריכה

ב-1 באפריל 1999 הפנטגון הודיע ​​על תוכניות לשלוח 13 מטוסי F-117A נוספים לאירופה ב-4 באפריל. (פריסה שנייה שכללה 13 מטוסים כדי להחליף את המטוס שנפל ב-27 במרץ). גורמים תקשורתיים שונים העירו שה-F 117A מיושן כעת. ביום שבת, 3 באפריל, כ-250 צוותי אוויר, תחזוקה ואנשי תמיכה החלו להגיע לבסיס התעופה שפנגדהלם, גרמניה, על סיפון מטוסי תובלה C-5 גלקסי ו-C-141 סטארליפטר[52]. ביום ראשון, 4 באפריל, נחתו 13 מטוסי ה-F 117A בשפנגדהלם לאחר טיסה של 12 שעות מבסיס חיל האוויר הולומן בארצות הברית. מטוס אחד המשיך לאביאנו, והתחבר עם הפריסה הראשונה ללקיחת מקומו של המטוס שהופל. רק 33 שעות לאחר מכן החלה הפריסה השנייה בביצוע הגיחה הראשונה שלה לשמי סרביה ומונטנגרו.

בסוף מאי הועברו מטוסי ה-F 117A ואנשי הצוות של אביאנו כולם לשפנגדהלם. מנקודה זו, כל מבצעי ה-F 117A הוטסו מבסיס התעופה שפנגדהלם, גרמניה. מטוסי תובלה רבים נכחו בפינוי של הבסיס באביאנו, שכן שימשו לפריסה מחדש של מטוס ה-F 117A המבוסס על אביאנו לשפנגדהלם. לאחר שמטוסי ה-F 117A עזבו את אביאנו, מקומם בבסיס התמלא במטוסי ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון. מהלך זה איחד מחדש את שתי פריסות מטוסי ה-F 117. ב-10 ביוני 1999 השעתה נאט"ו את ההתקפות האוויריות נגד סרביה ומונטנגרו לאחר 78 ימי גיחות הפצצה ללא הרף. בין ה-8 ל-9 ביוני, מטוסי ה-F 117A טסו ביותר מ-850 גיחות ללא נפילה אחד. ככלל, מטוסי נאט"ו טסו יותר מ-34,000 גיחות במבצע שנמשך 11 שבועות. ב-21 ביוני 1999 מזכיר ההגנה ויליאם כהן אישר את התחלת הפריסה מחדש של מטוסי ה-F 117 בארצות הברית.

מיום חמישי ה-24 ביוני ועד יום שבת ה-26 ביוני הגיעו מטוסי תובלה שהובילו את אנשי אגף הקרב ה-49 שתפעלו את מטוסי ה-F 117 לבסיס הולמן בארצות הברית. ביום שישי ה-25 ביוני, 11 המטוסים הראשונים של F-117 נחתו חזרה בבסיס חיל האוויר לנגלי. ביום רביעי, 30 ביוני 1999, 2 מטוסי F-117A האחרונים שבו לבסיסם בארצות הברית. המטוסים הגיעו חזרה לבסיסיהם עם סימוני משימה - כפי שהיה כאשר ה-F 117A חזר ממלחמת המפרץ[53].

מלחמת עיראקעריכה

  ערך מורחב – מלחמת עיראק

ב-2003 פרצה מלחמת עיראק כאשר ארצות הברית בהנהגת ממשל ג'ורג' ווקר בוש עמדה פעם נוספת בראשות קואליציה רחבה של מדינות, קבעה לעצמה למטרה להביא את משטר סדאם חוסיין לקיצו כחלק מתוך המלחמה העולמית בטרור. בליל המלחמה הראשון, ה-20–21 במרץ, יצאו מטוסי F-117 לגיחה לילית נרחבת שמטרתה לכרות את ראשי מערכות הנ"מ והמכ"ם העיראקיות[54]. מטוסי ה-F 117 המריאו מבסיסים בקטר וטסו לעבר מטרות אסטרטגיות בבגדאד, טיסה בת שש שעות (הלוך חזור). בשעה 03:00 לפנות בוקר המריאו שני מטוסי F-117 ובשעה 05:30 בדיוק הפציצו מטרות מיועדות בלב בגדאד[55].

הפצצות של מטרות אסטרטגיות בידי ה-F 117 הגיעו לשיאן בהפצצה של מקום מפגש מיועד של נשיא עיראק סדאם חוסיין, ניסיון התנקשות שכשל. לפי הרשויות העיראקיות, 10 בני אדם נהרגו בהתקפה - למרות שסדאם חוסיין כנראה לא היה ביניהם[56].

השוואת חמקנים: F-117, F-22 ו-F 35עריכה

ה-F 117 לקח חלק פעיל לאורכה של מלחמת עיראק, אם כי המצב הנתון של ההגנה האווירית שפיתח הצבא העיראקי באותה תקופה וההתחמשות הנרחבת של מטוסי דור רביעי שאינם חמקניים כגון F-14 טומקט ומקדונל דאגלס F-15E סטרייק איגל הפחיתו במידה ניכרת את הצורך בחמקנות מטוסים. כניסתו של הלוקהיד F-22 ראפטור לשירות בדצמבר 2005 סימנה את כניסתו של מטוס הקרב החמקני הראשון שהפך מוכן לשירות קרבי מאז ה-F 117 נייטהוק. ה-F 22 ראפטור כלל חתך מכ"ם משופר מזה של ה-F 117, ושילב אותו עם המהירות, הגובה, יכולת התמרון והרב-גוניות של מטוס קרב בעל עליונות אווירית ברמה גבוהה בדומה ל-F 15 - פלטפורמה הרבה יותר מעשית מה-F 117 שהייתה מנוונת ביכולותיה בקרבות אוויר[57].

בעוד שמפרצי הפצצות של ה-F 22 מוגבלים במידה מסוימת בבחינת גודלם, משמע שהמטוס אינו מסוגל לשאת נשק גרעיני או פצצות חדירה של עובי דופן רחב כפי שיכול ה-F 117 נייטהוק, הצטרף אליו בשנת 2015 מטוס קרב חמקן נוסף, ה-F 35, שביכולותיו כולל מסוגלות לפרוס תחמושת כבדה יותר בקטרים ​​גבוהים יותר. ה-F 35, למרות שהוא איטי במידה ניכרת, נמוך יותר ובעל יכולת תמרון נחותה לעומת הראפטור, עדיין הקדים את ה-F 117 בהיבטים אלה, עם חתך מכ"ם דומה לנייטהוק וציפויי מבנה מטוס חמקניים ומערכות לוחמה אלקטרוניות מתוחכמות יותר, כל זאת בכדי לשפר עוד יותר את יכולת השרידות שלו. עד לכניסת ה-F 35 לשירות, ה-F 117 הוצא משירות כבר במשך שש שנים - שכן הוצא רשמית משירות ב-2008, 25 שנים לאחר שהוכרז לראשונה ככשיר ללחימה[58].

לאחר היציאה הרשמית משירותעריכה

באפריל 2008 סיים המטוס את שירותו בחיל האוויר האמריקני ופינה את מקומו לטובת ה-F-22 ואחר כך ה-F-35. מטוסי קרב F-117 נייטהוק ממשיכים להישמר בשירותי מילואים ומוטסים על ידי טייסי חיל האוויר האמריקאי, ולפי הדיווחים שמאושרים לכדי פרסום ממטה חיל האוויר האמריקאי, המטוסים משמשים לבדיקת טכנולוגיות התגנבות והתגנבות נגדית - מהלכי פיתוח שנושאים חשיבות רבה בהתמודדות צבאית שנועדה לשמור על עליונות אמריקאית מעל לחיל האוויר של צבא השחרור העממי (הרפובליקה העממית של סין), חיל האוויר הרוסי וחיל האוויר האיראני[59].

מספר דיווחים לא מאומתים מצביעים על כך שמצבו של ה-F 117 עשוי בהחלט להיות פעיל באופן רחב על אף הוצאתו הרשמית משירות, כאשר מספר דיווחים מצביעים על כך שהמטוסים נפרסו במבצעים בעיראק ובסוריה במשימות קרב ב-2016 - מבצע נחישות טבועה. פריסות אלו נועדו כביכול כיוזמה למטרות ניסוי שיטות התגנבות בשימוש לוחמה אלקטרונית משופרת. הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית התייחסו למטוס ה-F 117 נייטהוק כאיום פוטנציאלי עד לשנת 2016 - ייתכן וזאת על סמך מידע מודיעיני כלשהו, ​​מה שמעיד על כך שהפלטפורמה של המטוס עודנה ממשיכה למלא תפקיד בתכנון מערך ההגנה האמריקאי[60]. בלי קשר להערכת מעמדו וטווח שימושו בחיל האוויר האמריקאי, היכולות והביצועים של ה-F 117 נשארות מתחת לאלו של מטוסי קרב של הדור החמישי, ולנוכח התקדמות הפיתוח של מערכות ל"א בידי צבאות שונים, הפרצות ביכולותיו של המטוס הופכות אותו לפגיע יותר ויותר[58].

באוקטובר 2021 פרסם חיל האוויר האמריקאי סרטונים של אימוני טיס של F-117 מעל שמי קליפורניה[61][62].

לקריאה נוספתעריכה

  • AIR VANGUARD 16, LOCKHEED F-117 NIGHTHAWK STEALTH FIGHTER, PENTAGON US, 2014
  • LOCKHEED MARTIN, F-117 Nighthawk Fast Facts - World’s First Operational Stealth Aircraft, November 2019
  • National Security Archive, NIGHTHAWKS OVER IRAQ: A CHRONOLOGY OF THE F-117A STEALTH FIGHTER IN OPERATIONS DESERT SHIELD AND DESERT STORM, Office of History, January 1992

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Don Hollway, Stealth Secrets of the F-117 Nighthawk, HistoryNet, ‏2020-01-17 (בAmerican English)
  2. ^ History M. A., Information and Library Science M. S., History and Political Science B. A., Facebook Facebook, Stealth Fighter: Lockheed F-117 Nighthawk, ThoughtCo (באנגלית)
  3. ^ How the Skunk Works Fielded Stealth, Air Force Magazine (בAmerican English)
  4. ^ 1 2 F-117 Development, F-117 Stealth Fighter Association (בAmerican English)
  5. ^ 1 2 40 years of the Nighthawk, Skies Mag (בAmerican English)
  6. ^ F-117A Nighthawk Stealth Fighter - Airforce Technology, www.airforce-technology.com (בBritish English)
  7. ^ F-117 Nighthawk Fast Facts; World’s First Operational Stealth Aircraft, Lockheed Martin (לוקהיד מרטין), ‏November 2019
  8. ^ Giles K. Smith, Acquisition Lessons of the Stealth Fighter, 1996-01-01
  9. ^ Airplane - Vectored Thrust, NASA (נאס"א)
  10. ^ W. B. Herbst, Supermaneuverability,, 1984-01-01
  11. ^ Eric R. Force and Scott Creely, Titanium mineral resources of the Western U.S.—an update - Ione Basin, California, ‏2000
  12. ^ Alex Hollings, Why the F-117 Nighthawk Is Such a Badass Plane, Popular Mechanics, ‏2019-08-12 (בAmerican English)
  13. ^ F404, www.globalsecurity.org
  14. ^ GE - Aviation: F404, web.archive.org, ‏2006-03-10
  15. ^ Cole Massie, This GE-Powered Stealth Aircraft Still Awes Aviation Enthusiasts 40 Years Later, The GE Aviation Blog | Aerospace & Flight News, ‏2021-06-18 (בAmerican English)
  16. ^ 1 2 About the F-117, F-117 Stealth Fighter Association (בAmerican English)
  17. ^ The Black Jet, Air Force Magazine (בAmerican English)
  18. ^ F-117A Nighthawk System program office, FAS - Military analysis network
  19. ^ 1 2 Dario Leone, An in depth analysis of how Serbs were able to shoot down an F-117 stealth fighter during Operation Allied Force (ניתוח מעמיק של האופן שבו הצליחו הסרבים להפיל מטוס קרב חמקני F-117 במהלך מבצע כוח מאוחד), The Aviation Geek Club, ‏26 במרץ 2020
  20. ^ F-117 Stealth Fighter? The truth about air-to-air combat in the Nighthawk, Sandboxx, ‏2021-10-07 (בAmerican English)
  21. ^ Alex Hollings, The 'stealth fighter' that wasn't: Why the F-117 Nighthawk is still misunderstood, Business Insider (בAmerican English)
  22. ^ military - Was the intended purpose of the F-117 Nighthawk originally a stealth-fighter?, Aviation Stack Exchange
  23. ^ Weapons - F-117a Stealth | The Gulf War | FRONTLINE | PBS, www.pbs.org
  24. ^ LOCKHEED F-117 NIGHTHAWK - STEALTH FIGHTER, The Pentagon, פרק TECHNICAL SPECIFICATIONS; Operational analysis, עמ' 30
  25. ^ F-117A NIGHTHAWK (Retired), Air Combat Command (בAmerican English)
  26. ^ LOCKHEED F-117 NIGHTHAWK - STEALTH FIGHTER, The Pentagon, פרק TECHNICAL SPECIFICATIONS; Weapons systems, עמ' 44
  27. ^ Paveway II Plus Laser Guided Bomb (LGB) - Airforce Technology, www.airforce-technology.com (בBritish English)
  28. ^ GBU-10 Paveway II, www.af.mil
  29. ^ Guided Bomb Unit-12 (GBU-12) Paveway II - Smart Weapons, web.archive.org, ‏2020-10-09
  30. ^ Guided Bomb Unit-27 (GBU-27) - Smart Weapons, gulflink.health.mil
  31. ^ Joint Direct Attack Munition JDAM, Military.com (באנגלית)
  32. ^ עסקי אוויר - חיל-האוויר סיים את קליטתן של פצצות מונחות חדשות מסוג JDAM (מתוך בטאון חיל האוויר: גיליון מס' 149), חיל האוויר הישראלי
  33. ^ Tyler Rogoway, The Stealthy F-117 Nighthawk Could Have Executed Nuclear Strikes Against The Soviet Union, The Drive (באנגלית)
  34. ^ How America Planned to Use the World’s First Stealth Jets For Nuclear Attacks Against the Soviet Union, Military Watch Magazine, ‏1 באפריל 2021
  35. ^ The B61 (Mk-61) Bomb - Intermediate yield strategic and tactical thermonuclear bomb, ‏9 בינואר 2007
  36. ^ B57 Tactical Free-Fall Bomb, www.globalsecurity.org
  37. ^ 1 2 Wilson, George C. (24 בדצמבר 1989). "'STEALTH' PLANE USED IN PANAMA". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-30 באוקטובר 2021. 
  38. ^ A Small War in Panama, Air Force Magazine (בAmerican English)
  39. ^ F-117A: Operation Just Cause (Panama), www.f-117a.com
  40. ^ Twitter, Instagram, Email, Facebook, 1st Combat for Stealth Fighter--Panama Airfield Bombed, Los Angeles Times, ‏1989-12-24 (בAmerican English)
  41. ^ Weapons - F-117a Stealth | The Gulf War | FRONTLINE | PBS, www.pbs.org
  42. ^ 1 2 The Gulf War 30 Years Later: Successes, Failures, and Blind Spots, War on the Rocks, ‏2020-09-09 (בAmerican English)
  43. ^ FIREWORKS OVER BAGHDAD: WHEN THE F-117 STEALTH FIGHTERS DROPPED THE FIRST BOMBS OF OPERATION DESERT STORM, The Aviation Geek Club, ‏2018-01-16 (בBritish English)
  44. ^ Peter Suciu, Why F-117 Airstrikes on Baghdad Were the Ultimate Showcase for Stealth, The National Interest, ‏2020-05-21 (באנגלית)
  45. ^ Desert Storm, Air Force Magazine (בAmerican English)
  46. ^ William F. Owen, The Bad Lessons of Desert Storm - Mida, מידה, ‏2015-08-06
  47. ^ F-117A: Desert Storm, www.f-117a.com
  48. ^ HAROLD “PHIL” MYERS - CHIEF HISTORIAN AIR FORCE INTELLIGENCE, SURVEILLANCE, AND RECONNAISSANCE AGENCY, CHRONOLOGY - AMERICAN AEROSPACE EVENTS, 2009, פרק 24 March, עמ' Operation ALLIED FORCE/NOBLE ANVIL/PHOENIX DUKE II.
  49. ^ Sebastien Roblin, That's Embarrassing: In 1999, Yugoslavia Shot Down an F-117 Nighthawk, The National Interest, ‏2020-08-13 (באנגלית)
  50. ^ Thomas Newdick, Yes, Serbian Air Defenses Did Hit Another F-117 During Operation Allied Force In 1999, The Drive (באנגלית)
  51. ^ Calin Aneculaesei, The Only Country to Shoot Down a F-117 Nighthawk, Medium, ‏2020-08-14 (באנגלית)
  52. ^ Remembering the F-117 Nighthawk, Spangdahlem Air Base (בAmerican English)
  53. ^ f-117a.com: The Black Jet Website, www.f-117a.com
  54. ^ Adam J. Hebert, Early and late, the Air Force went downtown with swift, time-critical attacks. - The Baghdad Strikes (מוקדם ומאוחר, חיל האוויר יצא ללב העיר עם התקפות מהירות וקריטיות בזמן. - ההפצצות בבגדאד), AIR FORCE Magazine, ‏July 2003
  55. ^ THE STORY OF THE F-117 NIGHTHAWK AIRSTRIKES OVER BAGHDAD THAT MARKED THE BEGINNING OF OPERATION IRAQI FREEDOM, The Aviation Geek Club, ‏2017-01-04 (בBritish English)
  56. ^ Assassination attempt alters battle plan, the Guardian, ‏2003-03-20 (באנגלית)
  57. ^ F22 Raptor vs. F117, www.size-explorer.com (באנגלית)
  58. ^ 1 2 The Rise and Fall of the F-117 Nighthawk as a Prime American Stealth Fighter; From Desert Storm to Rumoured Cover Missions in Syria (עלייתו ונפילתו של ה-F 117 נייטהוק כמטוס הקרב החמקני האמריקאי העיקרי; מסופת המדבר ועד למשימות כיסוי משוערות בסוריה), Force Comparison, ‏3 ביוני 2019
  59. ^ Caleb Larson, Has America's F-117 Nighthawk Found Life After Retirement?, The National Interest, ‏2021-06-23 (באנגלית)
  60. ^ Alex Hollings, 13 years after retirement, stealthy F-117s popped up again to train against US Air Force fighter jets, Business Insider (בAmerican English)
  61. ^ David Cenciotti, Stunning 4K videos show F-117s operating in California more than a decade after the stealth jet retired, Business Insider (בAmerican English)
  62. ^ Caleb Larson, Straight Out of Retirement: The F-117 Nighthawk Isn’t Done Yet, The National Interest, ‏2021-11-11 (באנגלית)