במת השחקנים
במת השחקנים או בימת השחקנים הייתה קבוצת תיאטרון שנוסדה ב-1965 על בסיס יוצרים צעירים ובהם: אמנון מסקין, עודד קוטלר, מיכאל כפיר, לאורה ריבלין, גדליה בסר, אילן תורן, אלכס אנסקי, הלל נאמן, לבנה פינקלשטיין ואסי דיין.
בנובמבר 1968, שלוש שנים לאחר היווסדה, חדלה בימת השחקנים לפעול כמסגרת עצמאית ושולבה בתיאטרון הקאמרי כחטיבה[1]. עם זאת כעבור שנה עברו כמה מחבריה הבולטים, בהם מסקין וקוטלר להתגורר בחיפה ולפעול במסגרת תיאטרון חיפה[2].
היסטוריה
עריכה"במת השחקנים" החלה בסדנת תיאטרון שנהגו אמנון מסקין ועודד קוטלר לערוך פעם או פעמיים בשבוע לשחקנים צעירים. מטרתה הייתה לפתח את היכולות של השחקנים, לעבוד על תפקידים חדשים ולערוך ניסויים תיאטרוניים שלא יכלו לבצע במסגרת התיאטרון הרפרטוארי, מאחר שבמסגרת זו הבמאי מחליט מי ישחק ובאיזה תפקיד, ואין לשחקן מתחיל יכולת להשפיע על בחירה זו[3].
לאחר שלוש שנים החליטו להקים תיאטרון חדש[3], שהתבסס על הסדנה, ושחרת על דגלו להיות תיאטרון רפרטוארי צעיר, חדשני, יצירתי ופורץ דרך[4]. התיאטרון החל לפעול בנובמבר 1965, שלמסקין וקוטלר הצטרפו, הלל נאמן ומיכאל כפיר כמייסדים[5]. ההפקה הראשונה שהעלתה הקבוצה, במרץ 1966, הייתה עיבוד של מחזה אמריקאי בשם "מי יציל את הפלאח" מאת פרנק ד. גילרוי (אנ'), בתרגום תרצה אתר. במקור המחזה, "?Who'll Save the Plowboy", עסק בחקלאי אמריקאי הפוגש לאחר חמש עשרה שנים בחבר שהציל אותו בזמן מלחמת העולם השנייה. בגרסה העברית השניים נפגשים חמש עשרה שנים לאחר מלחמת העצמאות. במחזה שיחקו: הלל נאמן, מיכאל כפיר, דפנה סלנט, רות גלר-אשכר ודן קדם. הוא עלה בחסות ומימון "הבימה" באולם הקטן שלו[6][7]. הקבוצה עבדה במקביל על הפקה נוספת, מחזהו של יוסף בר-יוסף "תמר יולדת בן" בבימויים של נאמן ומסקין. אך לאחר חודשיים, מאחר שהמחזה "מי יציל את הפלאח" לא הצליח מסחרית, החליט "הבימה" לבטל את החסות על הקבוצה, והיא החליטה להמשיך להציג את המחזה בעצמה ברחבי הארץ ללא החסות[8].
בסוף 1966 העלתה הקבוצה את המחזה "אהבה מיוחדת במינה", שלושה מערכונים מאת טנסי ויליאמס בבימוי אמנון מסקין[9] והצגה לפי מחזה מקורי בשם "הנזירים" מאת אלי קינן. בתחילת 1967 עלה המחזה "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים", מאת המחזאי הבריטי דייוויד האליוול (אנ'), בתרגום רבקה משולח, ובבימוי עודד קוטלר[10]. במחזה השתתפו ליאורה ריבלין, אלכס אנסקי, קוטלר, מסקין ובן ציון מוניץ, והוא היה ההצלחה המסחרית והביקורתית הראשונה של הלהקה[11]. הצגתה הבאה של הלהקה, "עלילות טלמאכוס קליי" מאת לואיס ג'ון קרלינו רשמה הצלחה נוספת[12]. המחזה תורגם על ידי תרצה אתר ועלה באוגוסט 1967, בבימוי אמנון מסקין ובכיכובם של אסי דיין ולבנה פינקלשטיין, שלשניהם היה זה תפקיד ראשון על הבמה[13]. בנובמבר 1967 החליף השחקן מוטי ברכאן את אסי דיין בתפקיד הראשי[14]. מחזה נוסף שעלה בסוף אותה שנה היה "סיפור אוריה", מאת בנימין גלאי, בבימוי עודד קוטלר. מחזה שהוא מעין הקבלה בין אגדה אצטקית והסיפור התנ"כי, בהשתתפות אמנון מסקין, מיכאל כפיר, הלל נאמן, ולבנה פינקלשטיין[15].
באוקטובר 1967, אריה זקס, שמונה כמנהל האמנותי של תיאטרון החאן בירושלים, שהיה אז בשלבי הקמה, הזמין את "במת השחקנים" לעבור לירושלים ולפועל כחלק מצוות השחקנים של התיאטרון החדש. לאחר שהיו על סף חתימת הסכם, המהלך בוטל בעקבות התפטרותו של זקס מתפקיד המנהל האמנותי, לאחר שלא קיבל את החופש האמנותי שהובטח לו, וההנהלה הציבורית שמונתה לתיאטרון ביקשה לשלוט ברפרטואר. בנוסף היו חילוקי דעות בתוך קבוצת "במת השחקנים" לגבי המעבר לירושלים[16]. בעקבות ההיכרות עם זקס, הוא הוזמן לביים בתל אביב עם צוות "במת השחקנים" את הקומדיה היוונית "השלום", שעלתה באפריל 1968, עם צוות שכלל בין היתר גם את לבנה פינקלשטיין וטוביה צפיר. את הכוראוגרפיה למחזה יצרה גליה גת, רקדנית להקת בת שבע, ואת התלבושות והמסכות יצרה עדה המאירית[17]. המחזה זכה לביקורות נלהבות[18]. לאחר שהוצג פעם אחת בירושלים, באולם "בית העם", פנו גורמים דתיים לעירייה ודרשו שלא יוצג יותר, מאחר שבסצנה אחת לקראת סיום המחזה מופיעה אחת השחקניות בחזה חשוף[19]. עקב כך עבר המחזה מאולם "בית העם", שהיה בבעלות העירייה, לאולם "מיטשל" בירושלים שהיה שייך להסתדרות[20]. באוגוסט 1968, עלה המחזה "כל יום אותו סיפור" מאת ג'יימס סונדרס, בבימוי בן ציון מוניץ, שהיה מעצב התאורה של הלהקה וגם שיחק במספר הפקות קודמות, וקיבל את ההזדמנות גם לביים[21].
במאי 1968 הושאל עודד קוטלר כבמאי לתיאטרון "המעגל" של פיליפ דיסקין בירושלים[22], בכדי לביים את "כך משתעשעת אמי המשוגעת", מאת אן ג'ליקו, שעלה באולם "החאן"[23]. בספטמבר החל משא ומתן על איחוד בין "המעגל" ו"במת השחקנים" בחסות עיריית ירושלים, במטרה להקים תיאטרון עירוני ירושלמי שיפעל באולם תיאטרון ירושלים, שהיה עתיד להחנך ב-1970, והאולם הקיים ב"חאן הירושלמי"[24]. אך לבסוף חתמה הקבוצה על הסכם הצטרפות לתיאטרון הקאמרי כחטיבה נפרדת, תוך הבטחה שהלהקה תשמור על עצמאותה ועל האג'נדה האמנותית שלה[25]. במסגרת הקאמרי המשיכה הקבוצה לעלות הפקות תחת הכותרת "בימת השחקנים". ההצגה הראשונה שהציגה הקבוצה בקאמרי הייתה "חדרים", שני מחזות קצרים של הרולד פינטר ("החדר" ו"האוסף"), בבימויו של עודד קוטלר, עם עדנה פלידל, אמנון מסקין, טוביה צפיר, אלכם פלג וליאורה ריבלין[26].
גם במסגרת הקאמרי פעלו זמן קצר יחסית, וכעבור שנה עברו חברי הקבוצה לפעול במסגרת תיאטרון חיפה, לאחר שעודד קוטלר מונה כמנהל אמנותי של התיאטרון[27], עובדה שנתנה דחיפה אמנותית משמעותית לתיאטרון החיפאי בשנות השבעים.
הפקות
עריכה- 1966 – מי יציל את הפלאח, מאת פרנק ד. גילרוי, בבימוי אמנון מסקין
- 1966 – אהבה מיוחדת במינה, שלושה מערכונים מאת טנסי ויליאמס, בבימוי אמנון מסקין
- 1967 – נזירים, מאת אלי קינן, בבימוי עמוס מוקדי
- 1967 – מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים, מאת דייוויד האליוול, בבימוי עודד קוטלר
- 1967 – טלמכוס קליי, מאת לואיס ג'ון קרלינו (אנ'), בבימוי אמנון מסקין
- 1967 – סיפור אוריה, מאת בנימין גלאי, בבימוי עודד קוטלר
- 1968 – השלום, מאת אריסטופאנס, בבימוי אריה זקס
- 1968 – כל יום אותו סיפור, מאת ג'יימס סונדרס, בבימוי בן ציון מוניץ
- 1968 – חדרים, מאת הרולד פינטר, בבימוי עודד קוטלר (במסגרת הקאמרי)
- 1969 – אלפי, מאת ויל נורטון, בבימוי עודד קוטלר (במסגרת הקאמרי)[28]
- 1969 – שידוכין, בבימוי מייקל אלפרדס (במסגרת הקאמרי)
- 1969 – שירת הברבור, מאת אנטון צ'כוב, בבימוי אמנון מסקין
- 1970 - קי. די. דאפורד, מאת דייוויד האליוול, בבימוי עודד קוטלר[29]
פרסים
עריכה- באוקטובר 1968 זכה עודד קוטלר בפרס כינור דוד, בקטגוריית במאי השנה בתיאטרון, על בימוי "סיפור אוריה" ו"כך משתעשעת אמי המשוגעת"[30].
- בדצמבר 1968 זכתה "במת השחקנים" בפרס ההצגה המקורית הטובה ביותר של המועצה הציבורית לתרבות ואמנות לשנת תשכ״ח, על העלאת המחזה "סיפור אוריה"[31].
קישורים חיצוניים
עריכה
- מידע על במת השחקנים בקטלוג הספרייה הלאומית
- דן לחמן, תולדות התיאטרון הישראלי, אימגו, 4 ביולי 2006
הערות שוליים
עריכה- ^ "במת השחקנים" הצטרפה ל"קאמרי", על המשמר, 12 בנובמבר 1968
- ^ שמואל האוזר, "במת השחקנים" תשולב בחיפה, על המשמר, 16 בדצמבר 1969; משה בן שאול, פרידה מ"במת השחקנים", מעריב, 18 בדצמבר 1969
- ^ 1 2 נגה מירון, "בימת השחקנים" מהי?, על המשמר, 25 במרץ 1966
א. כנרתי, "לא באנו להציל את התיאטרון", למרחב, 1 במרץ 1966 - ^ שרגא הר-גיל, תיאטרון נולד, מעריב, 18 במרץ 1966
- ^ טלילה בן-זכאי, מזל טוב: תיאטרון חדש, מעריב, 9 בנובמבר 1965
- ^ רחל אורן, מי יציל את הפלח בפעם השנייה, דבר, 18 בפברואר 1966
חיים גליקשטיין, ארבע הצגות בינוניות, למרחב, 25 במרץ 1966 - ^ במת השחקנים בחסות "הבימה" ", דבר, 31 בינואר 1966
- ^ א. כנרתי, בין הקלעים, למרחב, 12 במאי 1966
- ^ מי? מה ? מתי? - תיאטרון, מעריב, 21 באוקטובר 1966
- ^ חוה נובק, המלחמה בסריסים, דבר, 19 בינואר 1967
- ^ דב בר-ניר, כיבושים תיאטרוניים, על המשמר, 10 בפברואר 1967
עזרא זוסמן, במת השחקנים, דבר, 17 בפברואר 1967 - ^ הצלחה של "במת השחקנים", על המשמר, 27 באוגוסט 1967
רחל אורן, אלה עלילות טלמכוס קלי, דבר, 11 באוגוסט 1967 - ^ משה בן שאול, בנו של אודיסוס הולך להוליבוד, מעריב, 4 באוגוסט 1967
- ^ חוה נובק, מוטי ברקן במקום אסי דיין, דבר, 8 בנובמבר 1967
- ^ אברהם עוז, "סיפור אוריה' בבימת השתקנים" ", למרחב, 3 בנובמבר 1967
יורם קניוק, אחרי בכורה - סיפור אוריה, דבר, 25 באוקטובר 1967
הדה בושס, כוכבים ומזלות - מחזאי ובמאי מתווכחים מעל הבמה, הארץ, 7 בספטמבר 1967 - ^ דליה שחורי, היכן "קבור הכלב" - בחאן??, על המשמר, 24 בנובמבר 1967
רם עברון, סכנה של הרס עצמי, למרחב, 23 בנובמבר 1967 - ^ טלילה בן זכאי, "השלום" התחיל לרוץ, מעריב, 9 באפריל 1968
- ^ יורם קניוק, אחרי בכורה - "השלום" לאריסטופנס ב"במת השחקנים", דבר, 21 באפריל 1968
משה נתן, עדלאידה למען השלום, למרחב, 26 באפריל 1968
דב בר-ניר, שלוש הנאות תיאטרוניות, על המשמר, 26 באפריל 1968
רם עברון, השלום כנערה עירומה, למרחב, 10 באפריל 1968
סטפאן גלברט, גישושי שלום ב...אולימפוס, על המשמר, 15 במאי 1968 - ^ המחזות הרציניים והנועזים ביותר בתבלין של עירום, "העולם הזה", גיליון 1597 מ-10 באפריל 1968, עמוד 25
- ^ תמר אבידר, החזה החשוף של השחקנית במחזה "השלום' ־ הפריע לדתיים בירושלים, מעריב, 21 באפריל 1968
- ^ אחרי בכורה - זה לא צחוק להיות קדוש, דבר, 26 באוגוסט 1968
- ^ קוטלר ל"מעגל", דבר, 22 במאי 1968
- ^ משה בן שאול, כך משתעשעת הכנופיה, מעריב, 19 ביולי 1968
- ^ איחוד "במת השחקנים" ו"מעגל" יקים תיאטרון ירושלמי, על המשמר, 22 בספטמבר 1968
- ^ "במת השחקנים" מצטרפת ל"הקאמרי" כגוף עצמאי, מעריב, 11 בנובמבר 1968
- ^ ס. גלברט, עודד קוטלר מציג את פינטר, על המשמר, 7 בנובמבר 1968
משה בן-שאול, מאחרוי הדלת, מעריב, 1 בנובמבר 1968 - ^ יעקב העליון, עודד קוטלר - מנהל של התיאטרון בחיפה - אתו עוברת גם "במת השחקנים", מעריב, 15 בדצמבר 1969
נחתם ההסכם על הצטרפות חברי 'במת השחקנים" לתיאטרון חיפה, דבר, 21 בדצמבר 1969 - ^ אורי קיסרי, "אלפי" - על הנייר ועל הבמה, מעריב, 24 באוקטובר 1969
יורם קניוק, אחרי בכורה - "אלפי" -בבימת השחקנים שליד התיאטרון הקאמרי, דבר, 2 באוקטובר 1969 - ^ יעקב העליון, "דאפורד" - לסיום דרכה של "במת השחקנים" בתל־אביב, מעריב, 30 בדצמבר 1969
חוה נובק, כל העולם במה, דבר, 3 בפברואר 1970 - ^ חולקו פרסי כנור דוד - פרס מיוחד לחנה רוביבא, הארץ, 21 באוקטובר 1968
- ^ פרם ההצגה המקורית לבמת השחקנים, הארץ, 9 בדצמבר 1968