פתיחת התפריט הראשי

במת השחקנים

לוגו בשנת 1968, כחטיבה של התיאטרון הקאמרי

במת השחקנים או בימת השחקנים הייתה קבוצת תיאטרון שנוסדה ב-1965 על בסיס יוצרים צעירים ובהם: אמנון מסקין, מיכאל כפיר, לאורה ריבלין, גדליה בסר, אילן תורן, אלכס אנסקי, הלל נאמן, לבנה פינקלשטיין ואסי דיין.

בנובמבר 1968, שלוש שנים לאחר היווסדה, חדלה בימת השחקנים לפעול כמסגרת עצמאית ושולבה בתיאטרון הקאמרי כחטיבה.[1] עם זאת כעבור שנה עברו כמה מחבריה הבולטים, בהם מסקין וזהרירה חריפאי להתגורר בחיפה ולפעול במסגרת תיאטרון חיפה.[2]

היסטוריהעריכה

בשנת 1965 התקיימה במסגרת המוסדית של התיאטרון הקאמרי סדנת תיאטרון שנועדה לבחון העלאת הצגות חדשניות ולערוך ניסויים תיאטרוניים מתקדמים יחסית לתיאטרון רפרטוארי, שעיקרם מתן ביטוי אישי לשחקנים צעירים. הלל נאמן היה הוותיק שבחברי הסדנה ועודד קוטלר שימש כמדריך ומלווה מקצועי. בנובמבר אותה שנה הקימו אמנון מסקין, שפרש לצורך כך מתיאטרון הבימה, הלל נאמן ומיכאל כפיר תיאטרון חדש שהתבסס על הסדנה, שחרת על דגלו להיות תיאטרון רפרטוארי צעיר, חדשני, יצירתי ופורץ דרך. ההצגה הראשונה שהועלתה הייתה מחזהו של יוסף בר-יוסף "תמר יולדת בן" בבימויים של נאמן ומסקין. חלק מן השחקנים המשיכו להיות מועסקים במקביל על ידי הקאמרי ורבים מהם הוגדרו כ"כוכבים" אשר יכלו להשתכר שכר גבוה בהצגות בידוריות אך בחרו בדרך הקשה של חברות בקבוצת תיאטרון חלוצית הפונה לקהל חובבים צר.[3] ההצגות הבאות שהועלו, ערב מערכונים מאת טנסי ויליאמס והצגה לפי מחזה מקורי בשם "הנזירים" מאת עמוס קינן, לא נחלו הצלחה.[4] אולם הבית של התיאטרון היה "אולם בית הרופא" ברחוב הפטמן בתל אביב.

התיאטרון לא הצליח לעמוד על רגליו מבחינה כלכלית, גם הרפרטואר שלו לא יצר קו אחיד וברור, ובעוד ארבע ההצגות הבאות שהעלה קצרו בדרך כלל שבחים ("טלמכוס קליי", "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים", "סיפור אוריה" ו"השלום"),[5] אחרות גררו ביקורות קטלניות בעיתונות, בעיקר על עבודת הבימוי ובחירת הרפרטואר. תוך זמן קצר החלו חברי הקבוצה לחפש תיאטרון בית שיפרוש עליהם את חסותו, דבר שגרר את עזיבתו של נאמן את הקבוצה. בשנת 1966 הופיעו במסגרת תיאטרון הבימה[6] וב-1968 ניסו לייצר יחד עם תיאטרון החאן ועיריית ירושלים תיאטרון עירוני ירושלמי שיהפוך להיות תיאטרון הבית של תיאטרון ירושלים שהיה עתיד להחנך ב-1970.[7] לבסוף חתמו על הסכם הצטרפות לתיאטרון הקאמרי כחטיבה נפרדת שהמשיכה להעלות הפקות תחת הכותרת "בימת השחקנים". אולם גם במסגרת זו פעלו זמן קצר יחסית וכעבור שנה הביא עודד קוטלר את חברי הקבוצה לפעול במסגרת תיאטרון חיפה, עובדה שנתנה דחיפה אמנותית משמעותית לתיאטרון החיפאי בשנות השבעים.

הפקות בולטותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה