רות גלר
רות גלר-אשכר (נולדה בשם רות גלר ב-16 באוקטובר 1923) היא שחקנית ישראלית.
 | |
| לידה |
16 באוקטובר 1923 (בת 96) קמניץ, רפובליקת ויימאר |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| שנות הפעילות | 1950-הווה |
| שפה מועדפת |
עברית |
| עיסוק |
שחקנית, שחקנית תיאטרון |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיהעריכה
ראשית דרכהעריכה
גלר נולדה בקמניץ שברפובליקת ויימאר (כיום גרמניה) ב-1923, ועלתה לארץ ישראל ב-1935, בילדותה, לאחר עליית הנאצים לשלטון. היא למדה נגינה בפסנתר מהמורים פרנק פלג ורבקה בורשטיין-ארבר. במהלך מלחמת העצמאות שירתה בלהקה הצבאית הארצית ("המרכזית")[1] יחד עם שמואל סגל, שרגא פרידמן ואחרים. לאחר מכן נסעה לפריז ולמדה משחק אצל ז'אן-לואי בארו; עם שובה ארצה קיבלה תעודת הוראה לדרמה ממשרד החינוך. גלר היא בעלת תואר ראשון בהיסטוריה וספרות מהאוניברסיטה הפתוחה, ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל מאוניברסיטת תל אביב.
תיאטרוןעריכה
ב-1950 החלה להופיע בתיאטרון הקאמרי. בשלב זה עוד נודעה כמוזיקאית לא פחות משחקנית: מבקר "מעריב" אורי קיסרי כתב על השתתפותה במחזה "מאז גן עדן" מאת ג'יי .בי. פריסטלי: "רות גלר הוכיחה, שגם פסנתרניות טובות עלולות לפעמים לבצע בכשרון תפקיד שאינו לירי אלא דרמטי."[2] מיכאל משה רנדל, מבקר "חרות", ציין בטורו על העלאת "הילולת רפאים" מאת נואל קווארד בקאמרי: "לעומת זאת, גרמה לי נחת-רוח השחקנית הצעירה - הגברת רות גלר, שהבטיחה גדולות... עכשו נתנה הגברת גלר דמות בולטת ובימתית, - במובן הטוב של מלה זו."[3] ב-1951 הופיעה לראשונה בקולנוע בתפקיד קטן בסרט "תולדות כפר אחד", שהופק מטעם ויצו. באמצע שנות החמישים החלה לשחק גם בתיאטרון זירה, בין היתר במחזות "הזמרת הקרחת" ו"הפינג'אן". באותן שנים השתתפה גם בהכנת תסכיתי רדיו.
בשנות השישים הייתה חברה באנסמבל תיאטרון זווית. ב-1965 הופיעה בהצגה "מי יציל את הפלח" בבימת השחקנים - תיאטרון שהיה מסונף להבימה. בראשית 1966 שיחקה ב"הבימה" לראשונה, כשגילמה את גברת סורברי, אשת הקברן, במחזמר "אוליבר" שהתבסס על "אוליבר טוויסט". בנוסף, שיחקה במועדון צוותא באותה תקופה. בשנים הבאות היא המשיכה להופיע בשלושת המוסדות. באוקטובר 1968 גילמה את רות במחזה "הצילו" שהועלה בידי תיאטרון קליבן ונאסר על ידי הצנזורה לאחר שלוש הופעות. ב-1971 הופיעה ב"בית ברנרדה אלבה" בהפקת תיאטרון החאן; ב-2001 השתתפה בהצגה שוב, במהלך הרצתה על ידי הבימה. ב-1972 שיחקה את הברונית ב"השפן לשלטון" של ברוך ברקין, שהועלה בתיאטרון המרתף. היא השתתפה בעשרות הצגות לאורך השנים.
שיחקה את גברת פירס בשתי ההפקות של "גבירתי הנאווה", ב-1969 עם רבקה רז, וב-1986 עם ריטה.
ב-2010 זכתה גלר בפרס הבמה לילדים ונוער לשחקנית הראשית הטובה ביותר על השתתפותה ב"דור 3.5" של תיאטרון הנפש.[4]
על המסךעריכה
בנוסף לקריירה שלה על הבמה, הרבתה גלר לשחק בקולנוע ובטלוויזיה: היא הופיעה ב"מבצע יונתן", בסרט "חמסין" מ-1982, "אבא גנוב 2", בסדרה "משפט קסטנר" מ-1994, ב"זבנג!", "מלך של קבצנים", "בוקר טוב אדון פידלמן", "סברי מרנן", "שתיקת הצופרים", "רמזור", "בנות הזהב", "סרוגים", "המיוחדת", "פצועים בראש", "שטיסל", "חטופים", "לאהוב את אנה", "בלתי הפיך", "יום האם", "עמק תפארת", "חברות", "מיתה טובה" ו"לצבי יש בעיה".
פילמוגרפיהעריכה
טלוויזיהעריכה
קולנועעריכה
| סרט | במאי | תפקיד | שנה |
|---|---|---|---|
| דרייבר | יהונתן אינדורסקי | 2017 | |
| תערובת מרה | דרור זהבי | 2015 | |
| הדיקטטור הקטן (סרט קצר) | נורית כהן | 2015 | |
| 10% ילדה שלי | אורי בר-און | 2015 | |
| הפיליפינית (סרט קצר) | ענת דן | 2014 | |
| המסע של האנה | ג'וליה פון היינץ | 2014 | |
| מיתה טובה | שרון מימון, טל גרניט | 2014 | |
| מנתק המים | עידן הובל | 2013 | |
| עמק תפארת | הדר פרידליך | 2011 | |
| התפרצות X | איתן צור | 2010 | |
| החזקים שורדים | אלן טסמה | 2009 | |
| מלך של קבצנים | אורי פסטר | 2007 | |
| חיי אהבה | מריה שרדר | 2006 | |
| שתיקת הצופרים | אורי ענבר | גולדה מאיר | 2003 |
| אהבה ממבט שני | מיכל בת-אדם | 1998 | |
| אחרי החגים | אמנון רובינשטיין | 1994 | |
| זמן אמת | אורי ברבש | אמא של נדב | 1991 |
| אבא גנוב 2 | אבי כהן | אחות | 1989 |
| עתליה | עקיבא טבת | 1984 | |
| לנה | איתן גרין | 1982 | |
| חמסין | דניאל וקסמן | מלכה | 1981 |
| טרנזיט | דניאל וקסמן | 1980 | |
| מבצע יונתן | מנחם גולן | בת ערובה משוחררת | 1977 |
| רחוב 60 | ג'ורג' עובדיה | 1976 |
קישורים חיצונייםעריכה
רות גלר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- רות גלר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- רות גלר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
רות גלר, באתר AllMovie (באנגלית)- רות גלר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- רות גלר באתר הבמה
- רות גלר באתר הבימה
הערות שולייםעריכה
- ^ הלהקה המרכזית
- ^ אורי קיסרי, גן העדן היה קאמרי במקצת, מעריב, 27 במרץ 1950
- ^ מ.מ. רנדל, "הילולת רפאים" בתאטרון קאמרי, חרות, 21 ביולי 1950
- ^ כרמית ספיר ויץ. "הוכרזו זוכי פרסי הבמה לילדים ונוער". מעריב, 22 באוגוסט 2010.