גרשון שופמן

סופר ישראלי
(הופנה מהדף ג. שופמן)

גרשון שוֹפְמן (בגרמנית: Schoffmann; נכתב לעיתים גרשֹם שופמן, 28 בפברואר 1880, ט"ז באדר תר"מ12 ביוני 1972) היה סופר עברי בן דור התחייה. חתן פרס ביאליק (תש"ז 1946) ופרס ישראל (תשט"ז 1956). אמן הסיפור הקצר וקצרצר.

גרשון שופמן
לידה 28 בפברואר 1880
אורשה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביוני 1972 (בגיל 92)
גדרה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דניאל פרסקי וגרשון שופמן (משמאל), גראץ, אוגוסט 1930
הסופר גרשון שופמן ורעייתו רות (אנני)

ביוגרפיה

עריכה

גרשון שופמן נולד לזלמן דוב (אלתר), חסיד קוידנוב, ולפייגה חיה בת יוסף לוין בעיר אורשה שבפלך מוהילוב, ברוסיה הלבנה (שבאימפריה הרוסית; כיום בבלארוס), למשפחה יהודית חסידית בת ארבעה ילדים. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי, למד בחדר ובישיבה ועבד לכלכלת משפחתו. את סיפוריו הראשונים החל לכתוב בגיל 19. בגיל 21 נסע לעיר ורשה, שהייתה באותם ימים מרכז של ספרות עברית במזרח אירופה. בשנת 1902 פרסם קובץ ראשון ובו שבעה מסיפוריו בשם "סיפורים וציורים", בהוצאת "תושיה" של בן אביגדור. הוא התוודע שם אל גדולי המספרים היהודים ובראשם י"ל פרץ, יוסף חיים ברנר ואורי ניסן גנסין וכמו כן זכה לתמיכה ולהערכה מצד מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, סופר אשר שופמן העריץ. שלוש שנים שירת בצבא הצאר, בעיר הוֹמל, והמשיך לכתוב גם בשירותו הצבאי.

לאחר פרוץ מלחמת רוסיה–יפן ב-1904 ערק מהצבא ונמלט ללבוב, משם שלח את סיפוריו ל"השילוח" (שיצא באודסה בעריכתו הספרותית של ביאליק) ומאוחר יותר ל"המעורר" בלונדון, בעריכתו של ברנר. שנה מתקופת חייו בלבוב התגורר עם ברנר, אך דרכיהם נפרדו כאשר התאהבה בת זוגו של ברנר בשופמן, וברנר עלה לארץ ישראל. עם זאת, הם שמרו על קשר עד למותו של ברנר. תקופת מגוריו בלבוב הייתה תקופה פורייה ביצירתו, והוא הרבה לכתוב על בתי הבושת בסביבת מגוריו ועל הומוסקסואליות. בשנת 1913 עבר מלבוב לווינה, שם העביר את שנות מלחמת העולם הראשונה כפליט. בשנת 1914 הוציא את כתביו המקובצים בהוצאת מוריה של ביאליק.

בשנת 1920, בגיל 40, נשא את אנני (רות) פלאנק, נערה אוסטרית קתולית שהתגיירה כבת 20[1] ממשפחת איכרים, הקים עמה בית בכפר האוסטרי וֶצֶלְסְדוֹרְף (Wetzelsdorf) שליד גראץ (מאז האנשלוס זהו אחד מרובעי העיר). בני הזוג חיו בכפר 17 שנה ונולדו להם בן ובת - משה ואסתר. הם נשארו נשואים עד למותו.

במשך שנים הסתייג מעלייה לארץ, בעיקר לאחר רצח ברנר ביפו. אולם ביולי 1938, עקב סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית ורדיפת היהודים, במהלכה נעצר שופמן,[2] עלה עם משפחתו לארץ ישראל, בגיל 58. הוא נתקבל בנמל תל אביב על ידי משלחת סופרים שכללה את שאול טשרניחובסקי, אשר ברש, שלמה הלל'ס, יעקב פיכמן ודוד שמעוני.[3] לכבוד בואו נערכו באוגוסט מסיבה של אגודת הסופרים[4] וקבלת פנים בבית ברנר.[5] שופמן השתקע עם אשתו וילדיו בתל אביב, פרסם מציוריו ומסיפוריו ב"דבר"[6] ובהוצאת "עם עובד".

אחיו זליג ואחותו חסיה, שניהם צעירים ממנו נספו בשואה.

ב-1954 עבר לחיפה, בעקבות הצעתו של אבא חושי, ראש העיר חיפה, להעניק דירות במתנה לסופרים. ב-1957, עם פרישתו של דוד זכאי מעריכת דבר, הפסיק שופמן לכתוב בעיתון.[7] ב-1960 הוציאו הוצאות "עם עובד" ו"דביר" את כל כתביו בחמישה כרכים.

בשנת תש"ז (1946) זכה שופמן בפרס ביאליק, בשנת 1953 בפרס רופין[8] ובשנת תשט"ז (1956) זכה בפרס ישראל.[9] כן היה אזרח כבוד של העיר חיפה.

שופמן נפטר בקיץ 1972 בבית החולים הרצפלד בגדרה,[10] בגיל 92. נקבר בבית העלמין חוף הכרמל. שלושה שבועות לאחר מותו, נפטרה אשתו רות ונקברה לצדו.[11]

על שמו קרויים רחובות בבאר שבע ובחיפה.

בתחילת 2017 הופיע לראשונה אוסף סיפורים מן השנים 1913–1938 בתרגום לגרמנית.

כתיבתו

עריכה

שופמן נחשב לאומן הסיפור הקצרצר. סיפוריו הם "דקים", מרוכזים ופיוטיים. שופמן ניחן בהסתכלות חדה וחריפה, ובמילים מועטות, בהן הוא מצליח לתאר אפיזודות מחיי היומיום.[12] דוגמה לכתיבתו הממוקדת:

בתוך קהל צפוף, בתיאטרון או באולם זמרה יש שלאיש (או לאשה) נעשה רע פתאום והוא נופל מתעלף. רוב האנשים מסביב סוטים מעליו מתרחקים, משתמטים ורק שניים נמצאים תמיד, שחשים לעזרתו.

"השניים"

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רות שופמן למנוחות, דבר, 10 ביולי 1972
  2. ^ העבראישער שריפטשטעלער ג. שאפמאן געווען ארעסטירט אין גראץ, ביאליסטאקער אונזער עקספרעס, 21 באפריל 1938 (ביידיש).
  3. ^ ג. שופמן בא, דבר, 19 ביולי 1938.
  4. ^ מסיבה לכבוד ג. שופמן, דבר, 10 באוגוסט 1938
  5. ^ קבלת פנים לג. שופמן, דבר, 22 באוגוסט 1938.
  6. ^ ראו למשל: ג. שופמן, הגם אתה?, דבר, 13 בינואר 1939; ג. שופמן, בין גלבוע וגלעד, דבר, 21 באפריל 1939; ג. שופמן, שתי רשימות, דבר, 13 בספטמבר 1939.
  7. ^ נורית גוברין, מאופק אל אופק: ג’ שופמן, חייו ויצירתו, 2 כרכים, תל אביב: יחדיו, אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ג 1982, עמ' 258.
  8. ^ ג. שופמן וב. זוסמן - חתני פרס רופין, דבר, 12 בינואר 1953.
  9. ^ חולקו 12 "פרסי ישראל" תשט"ז, דבר, 17 באפריל 1956.
  10. ^ מת הסופר גרשון שופמן, דבר, 13 ביוני 1972.
  11. ^ מתה רות שופמן, דבר, 9 ביולי 1972; רות שופמן למנוחות, דבר, 10 ביולי 1972.
  12. ^ י. יציב, גרשון שופמן, דבר, 10 בינואר 1947.


הקודם:
יעקב פיכמן
פרס ביאליק
1946
הבא:
אורי צבי גרינברג