תקופת התחייה

תקופת התחייה הוא כינוי לתקופה בת כשבעים שנה בספרות העברית - מראשית שנות השמונים של המאה ה-19 ועד להקמת מדינת ישראל. בלב תקופת התחייה עמדה התמורה המודרנית בחיי היהודים במזרח אירופה, לצד חיבת ציון והציונות, העליות לארץ ישראל ויישובה. תקופה זו נחשבת לאביב של הספרות העברית החדשה.

נסיבות היסטוריות

בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19 תנועת ההשכלה הייתה בירידה. רעיונותיה למאבק לשוויון זכויות בקרב העמים והניסיונות לגיבוש סוציאליזם עברי, והמלחמה לתיקונים בדת, הלכו והתפוגגו. פרעות סופות הנגב נגד היהודים ברוסיה בתחילת שנות השמונים הביאו להתפכחות. ובאין רוח חיים לתנועת ההשכלה, לא נותר מהספרות העברית החדשה כי אם מליצה ריקה במאספים ספרותיים.

מששקעה שמשה של תנועת ההשכלה, זרחה שמשה של תנועת התחייה. סופרים גילו כי חיבת ציון היה הרעיון הגנוז בספרות העברית החדשה, שרוב סופריה קודם לכן לא השכילו להבין את תכליתה. העלייה הראשונה, הקמת המושבות הראשונות בא"י, הקמת ההסתדרות הציונות, תחיית הלשון העברית, הפיחו עוז בספרות העברית, עד שבמהרה אי-אפשר היה עוד להבחין בין סיבה ומסובב. רבים מהסופרים נרתמו לדחוף את תנועת התחייה להתארגנות פוליטית ומעשית.

"האסיף" שנת תרמ"ה (1885)

המודרניזציה של חיי היהודים, עד כדי יציאה של חלק מהעם אל מחוץ לתחומי הדת והמסורת; ההתלבטות בין בית המדרש לבין האוניברסיטה, אהבת תורה ומדע של תלמידי חכמים משכילים ושל מלומדים יהודים מומחים בתחומם, הכמיהה לטבע, ייסוד ספרות ועיתונות ביידיש ותיאטרון יהודי, ההכרה הלאומית החילונית גם מעבר לחוגי הציונות, כל אלו הביאו להרחבת התחומים בהם הספרות העברית עסקה, ולפלורליזם ספרותי.

באותה תקופה הייתה פולין חלק מרוסיה מבחינה מדינית, ומבחינה תרבותית יחידה בפני עצמה. בסמיכות לשאיפות לעצמאות לאומית של העם הפולני, יהודי פולין התעוררו להכרה לאומית חדשה. שלושה סופרים ממשכילי פולין - דוד פרישמן, י. ל. פרץ, ונחום סוקולוב - בביקורת חריפה נגד ספרות ההשכלה, ביצירה ספרותית עצמית חדשה, ובייסוד מאספים המתאימים לרוח התחייה (כגון "האסיף", "ספר השנה", "לוח אחיאסף") הצליחו תוך שנים ספורות להביא לשינוי טעם, לעבור ולהעביר את הספרות העברית מתקופה לתקופה.

כתב נחום סוקולוב: "פרישמן היה כיצחק ליבוּש פּרץ, כמוני, ועוד אחרים, נושא ונשוא של תקופת המעבר מן ההשכלה אל התחייה. שורשינו כולנו היו בתקופה ידועה, במדרגות ונטיות שונות, ברחוב היהודים, בבית המדרש הישן, ששאפו אחרי כן להשכלה, שספגו את הספרות העברית, תינוקות של בית-הספרות, שלמדו מעצמם, שהחלו לכתוב כשהם עדיין בחיתוליהם, ושהתאמצו אחרי-כן, במידה פחות או יותר מוצלחת, להשתחרר מן הטשטוש והערפליות של אותה תקופה קודמת, ולעבור, איש לפי יכולתו וטעמו העיקרי, אל מה שהלך הלוך והתרקם בחיי האומה ובספרותה ושאר צורות יצירתה".

ויעקב פיכמן כתב: "פולין שימשה, איפוא, בספרות הצעירה יסוד משחרר, כמו בתקופת הצמיחה של החסידות. היא פוצצה את הקליפה – ערערה את המבוצר, המנודבך, בלבלה כל סגנון שבכתב בבקשה צינורות החיוּת הנסתרת בדברים משוללי שיגרה, משוללי קביעות: כל זה שאודסה המנדלאית בנתה עליו, נשענה עליו. החסידות לא הייתה עוד דוגמה לצורה, לנוסח, כי אם רוח עוקרת, מסערת, מחדשת".

מרכזים ספרותיים, כתבי-עת, סופרים, משוררים, מבקרים

חוג הסופרים היהודים באודסה (1916). מימין לשמאל: שמעון פרוג, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ש. אנ-סקי ויהושע חנא רבניצקי

במזרח-אירופה קמו שני מרכזי ספרות עברית גדולים: באודסה ובוורשה. הוצאה לאור של עיתונים יומיים עם מדורי ספרות, ושל מאספים ספרותיים המדברים לליבו של העם; היווסדות הוצאות ספרים חדשות, והמקום המרכזי של לימודי ספרות בבתי הספר של התנועה הציונית, יצרו לראשונה קהל קוראים עברי גדול (בן עשרות אלפי אנשים) של ספרות עברית יפה. בוורשה ובאודסה הסתופפו מאות משוררים, סופרים, עורכים, מבקרים, מתרגמים, ומוציאים לאור עבריים, והתוצאה מה שנחשב לתור הזהב של הספרות העברית החדשה. סופרי אודסה שמו דגש על אמת-בניין חמורה ופיתחו את הצורה הספרותית המוקפדת של מעט המחזיק את המרובה, תוך גישה למדנית-מסורתית כבדת ראש. הסופר מנדלי מוכר ספרים יצר את ה"הנוסח" (נוסח אודסה), סגנון סיפורי אמנותי מקורי, ששימש מופת לסופרי התקופה. אצל סופרי וורשה, שהייתה מרכז דפוס עברי, ואשר נהרו אליה סופרים עבריים מכל העולם, גילוי הרוח הפנימי היה עיקר, תוך פתיחות לרוחות חדשות, ושאיפה לצחות לירית. סופרים צעירים נעו בין אודסה התובענית לבין וורשה המשחררת, בין צורות אמנותיות לבין רוחות מנגנות, סופגים משני העולמות. בנוסף היו מרכזים של ספרות עברית בסנקט פטרבורג ובמוסקבה.

הדור הראשון של סופרי תקופת התחייה פעל בעיקר במזרח-אירופה, ובהמשך התקופה עבר מרכז הכובד של הספרות העברית לארץ ישראל. מאפייני ספרות התחייה היו ליריות, יצירה לאומית ויצירה טבעית כלל-אנושית, צורה אמנותית של ספרות יפה, פובליציסטיקה, חזון וריאליזם, שיבה לאוויר ולטבע ולנוף של ארץ-ישראל, תרגומים ממיטב ספרות העולם, ועושר סגנונות. הסוגות הספרותיות העיקריות היו השיר הלירי, השיר התיאורי, הפואמה, האידיליה, שירה בפרוזה, הפיליטון, הסיפור הקצר, המסה, והרומן. בהשפעת התעוררות רוח הלאום, רבים מהאנשים, בין כותבים בין קוראים, לא הסתפקו בשירה לירית אישית, וביקשו יצירה אפית, ומצאוה בסוגת הפואמה (ובכללה האידיליה), סוגה מרכזית בתקופת התחייה, ששימשה את גדולי משורריה לחיבור מיטב יצירותיהם, ושבאמצעותה זכו להשראה.

תוכן חוברת ט' של הירחון הספרותי מעברות, א"י 1920

עם גדולי הסופרים והמשוררים בדור הראשון של תקופת התחייה נמנים מנדלי מוכר ספרים, אחד העם, נחום סוקולוב, י. ל. פרץ, דוד פרישמן, מרדכי צבי מאנה, חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ואחרים. עם כתבי העת הספרותיים החשובים של התקופה: "הדור" ו"התקופה" בעריכת דוד פרישמן, "השילוח" בעריכת אחד העם ולאחר מכן ביאליק, "הפרדס" בעריכת יהושע חנא רבניצקי, "הצפירה" "האסיף" ו"ספר השנה" בעריכת נחום סוקולוב, "הזמן" בעריכת דוד פרישמן ולאחר מכן פסח גינזבורג. המשורר יצחק קצנלסון חיבר שני מחזות על תקופת התחייה: "מנדלי עם הקבצנים" שגיבורו מנדלי מוכר ספרים, ו"המתמיד וצלו" - על ביאליק בישיבת וולוז'ין.

עם חשובי המשוררים והסופרים העבריים שעלו לא"י בעלייה השנייה והשלישית, וכוננו את הספרות העברית החדשה בא"י נמנים יוסף חיים ברנר, יעקב פיכמן, ש. בן ציון, יוסף צבי רימון, אהרן דוד גורדון, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', ש"י עגנון, דוד שמעוני, ברל כצנלסון, דבורה בארון, רחל, ר' בנימין, יעקב שטיינברג, יעקב רבינוביץ, אשר ברש, א. ראובני, דב קמחי, אהרן אברהם קבק, יצחק למדן, אורי צבי גרינברג, ש. שלום, אביגדור המאירי, אלישבע, אברהם ברוידס, ואחרים. אליהם יש לצרף סופרים ילידי הארץ ואנשי העלייה הראשונה, שהבולטים שבהם: יהודה בורלא ומשה סמילנסקי. כתבי העת הספרותיים העיקריים שפעלו בא"י באותה תקופה היו "הפועל הצעיר" בעריכת יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן, "רביבים" בעריכת יוסף חיים ברנר, "האדמה" בעריכת יוסף חיים ברנר ור' בנימין, "העומר" בעריכת ש. בן ציון, "מעברות" בעריכת יעקב פיכמן, "מולדת" בעריכת ש. בן ציון ולאחר מכן יעקב פיכמן, "הדים" בעריכת יעקב רבינוביץ ואשר ברש, "דבר" - מוסף בעריכת ברל כצנלסון, "הארץ" בעריכת משה גליקסון, "הישוב" בעריכת יששכר-דב בר-דרורא, "כתובים" בעריכת אליעזר שטיינמן, "מאזנים" בעריכת י"ד ברקוביץ ופישל לחובר, "גליונות" בעריכת יצחק למדן.

לארץ ישראל הייתה השפעה מחדשת עצומה על הספרות העברית החדשה. אף-על-פי שהסופרים והמשוררים שעלו לא"י כבר רכשו את יסודות הספרות באודסה ו/או בוורשה, וחיברו והוציאו לאור יצירות וספרים בחוץ לארץ, הרי משנשמו את אווירה של א"י ומשחוננו את עפרה, הפכו לבריות חדשות. לדוגמה, כך כתבה רחל כצנלסון על דוד שמעוני, משורר העלייה השנייה: "קרה לו מה שקרה לרבים שאינם סופרים: פרק החיים שבחוץ-לארץ הוא מעין הקדמה, שלפעמים גם אינו מכיל את העיקר שבאדם. ואחריו, בתוך הארץ - תקופת היצירה, פריחת הכוחות, והשיבה למקור... הוא למד כאן את יחס הרצון אל החיים, את בת-הצחוק המפויסת וההומור הבטוח של האדם שמצא את חלקו, שנשתל על ידי איזה מעיין מרווה - אז נולדה מחדש שירתו, אז נולד סגנונו העצמאי, אז התחיל לתת לנו מה שהיה ביכולתו לתת".

השירה העברית הארץ-ישראלית, במיוחד זו של דוד שמעוני ושל יוסף צבי רימון, התאפיינה בחתירה לפשטות ולאמת.

בד בבד עם התפתחות הספרות העברית החדשה, צמחה ביקורת ספרות עברית איכותית. עם מבקרי הספרות הבולטים של התקופה נמנים דוד פרישמן, יעקב פיכמן, יוסף חיים ברנר, מרדכי רבינזון, פישל לחובר, יוסף קלוזנר, שמואל ליב ציטרון, דוד אריה פרידמן, שלמה צמח, שלום שטרייט, יעקב רבינוביץ, ישורון קשת, ישראל כהן, ואחרים.

פואמות מרכזיות בתקופת התחייה

היוצר	שם הפואמה	שנת הוצאתה לאור	בכתב-עת ספרותי/עיתון/ספר
חיים נחמן ביאליק	הַמַּתְמִיד	תרנ"ח, תרס"ב	השילוח כרך ג, חוברת ג-ה; בספרו "שירים"
חיים נחמן ביאליק	מֵתֵי מִדְבָּר	תרס"ב	השילוח, כרך ט, חוברת מט-נד
שאול טשרניחובסקי	בְּרִית מִילָה (אידיליה מחיי היהודים בטַבְרִיָּה)	תרס"ב	ספר-השנה, שנה שלישית
שאול טשרניחובסקי	לְבִיבוֹת (או "לביבות מבושלות")	תרס"ג	השילוח, כרך יא, טבת-סיון
חיים נחמן ביאליק	בְּעִיר הַהֲרֵגָה (או "משא נמירוב")	תרס"ד	הזמן, מס' 86
חיים נחמן ביאליק	הַבְּרֵכָה	תרס"ו	השילוח כרך טו, חוברת ד-ו
שאול טשרניחובסקי	כְּחֹם הַיּוֹם (אידיליה)	תרס"ו	השילוח כרך טו, חוברת ד-ו
חיים נחמן ביאליק	מְגִלַּת הָאֵשׁ (מאגדות החורבן)	תרס"ו	השילוח כרך טו, חוברת ד-ו
דוד שמעוני	בַּיַּעַר בְּחֶדֶרָה (אידיליה)	תרע"ד	הפועל הצעיר, שנה שביעית, מס' 22-20
יעקב פיכמן	רוּת	תרפ"א	התקופה, ספר שנים-עשר, תמוז-אלול
דוד שמעוני	יוֹבֵל הָעֶגְלוֹנִים (אידיליה)	תרפ"ב	הפועל הצעיר, שנה חמש-עשרה, מס' 23-22
אורי צבי גרינברג	אימה גדולה וירח (עשר פואמות)	תרפ"ה	ספרו בהוצאת הדים, תל אביב
יצחק למדן	מַסָּדָה: פואימה	תרפ"ז	ספרו בהוצאת הדים, תל אביב
יעקב פיכמן	יְמֵי שֶׁמֶשׁ: פואימות	תרצ"ד	ספרו בהוצאת שטיבל
דוד שמעוני	מַצֵּבָה: אִידִילְיָה	תרצ"ו	כנסת דברי סופרים לזכר ח. נ. ביאליק
דוד שמעוני	ספר האידיליות	תש"ד	ספרו בהוצאת מסדה, תל אביב

ראו גם

• המרכז הספרותי העברי בוורשה
• התנועה הרומנטית
• השילוח
• התקופה
• המהלך החדש בספרות העברית
• התלוש בספרות העברית
• תחיית הלשון העברית

לקריאה נוספת

• יעקב פיכמן, אמת בניין: סופרי אודיסה, ירושלים: מוסד ביאליק, 1951.
• יעקב פיכמן, רוחות מנגנות: סופרי פולין, ירושלים: מוסד ביאליק, 1952.
• פישל לחובר, שירה ומחשבה: מסות ומאמרים, תל אביב: דביר, תשי"ג 1953

• מרדכי רבינזון, ספרותנו החדשה: תולדות ספרותנו העברית החדשה, וילנה: הוצאת רוזנקרנץ ושריפטזטצר, תרע"ג.
• מרדכי רבינזון, דיוקנאות מסופרי הדור: מסות, ירושלים: דפוס הסולל, תרצ"ב.
• צבי לוז, משוואת שיר: מסות על שירה ופרשנות השוואתית, תקופת התחיה, הוצאת עקד, 1981.
• גרשון שקד, הסיפורת העברית 1880–1980, כרכים א'-ה', הוצאת הקיבוץ המאוחד וכתר, 1977–1998
• גרשון שקד, ‏'ספרות עם פינה משלה' – הערות אחדות ליחסים שבין ספרות לחברה בסיפורת העברית ה'ריאליסטית' בין שתי מלחמות-עולם בארץ-ישראל, קתדרה 28, יוני 1983, עמ' 132-119 (קטע מעובד מתוך כרך ב', פרסום מוקדם)
• גרשון שקד, המחזה העברי ההיסטורי בתקופת התחייה, מוסד ביאליק, ירושלים, 1970.
• בנימין הרשב, שירת התחייה העברית – אנתולוגיה היסטורית-ביקורתית, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תש"ס 2000
• בנימין הרשב, לשון בימי המהפכה - המהפכה היהודית המודרנית ותחיית הלשון העברית. ירושלים: כרמל, האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ח, 2008
• יפה ברלוביץ, להמציא ארץ, להמציא עם: תשתיות ספרות ותרבות ביצירה של העלייה הראשונה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשנ"ו, 292 עמ'

קישורים חיצוניים

• יעקב פיכמן, הקדמה לספר "סופרי אודיסה", באתר פרויקט בן-יהודה
• יעקב פיכמן, נוסח פולין, באתר פרויקט בן-יהודה
• נחום סוקולוב, דוד פרישמן, באתר פרויקט בן-יהודה
• בן אביגדור, הספרות העברית החדשה ועתידותיה, באתר פרויקט בן-יהודה
• בן אביגדור, הספרות העברית הצעירה, באתר פרויקט בן-יהודה
• בן אביגדור, ביריד ספרותנו, באתר פרויקט בן-יהודה
• יוסף חיים ברנר, מֵהַסִּפְרוּת וְהָעִתּוֹנוּת שֶׁבָּאָרֶץ [הספרות העברית בארץ ישראל], באתר פרויקט בן-יהודה
• אשר ברש, הספרות העברית - ספרות של עם, באתר פרויקט בן-יהודה
• אשר ברש, למצב הספרות העברית, באתר פרויקט בן-יהודה
• חיים נחמן ביאליק, הספרות והסופר העברי, באתר פרויקט בן-יהודה
• י. ליכטנבום, טבע הארץ בספרותנו החדשה, הגה, 11 בפברואר 1944
• יעל צור, מתיה קם, תקופת התחייה, באתר "תרבות•il"

הערות שוליים

היסטוריה של עם ישראל

ה'תרמ"א-ה'תש"ח - תקופת התחייה