ויקיפדיה

הומוסקסואליות גברית

גברים שנמשכים לגברים אחרים

עיינו גם בפורטל

פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, בהומואים, בטרנסג'נדרים ובביסקסואלים.

גברים הומוסקסואלים הם גברים בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית (הרכב של המילים "הומו" (יוונית: זהה) ו-"סקס" (לטינית: מין); ביחד: "מין זהה"), דהיינו גברים בעלי משיכה מינית ורגשית לגברים.

שני סמלי מאדים שלובים זה בזה אשר מייצגים לעיתים רבות הומוסקסואליות גברית.

חלק מהגברים שהם ביסקסואלים והומו-רומנטיים עשויים להזדהות גם כגברים הומוסקסואלים, וישנם גם גברים הומוסקסואלים רבים שנוטים להזדהות כקוויר.

גברים הומוסקסואלים ממשיכים להתמודד עם אפליה ניכרת בחלקים רבים ברחבי העולם, ובמיוחד ברוב יבשת אסיה ויבשת אפריקה. במדינות המערב גברים הומוסקסואלים רבים עדיין חווים אפליה בחיי היומיום,[1] אם כי כמה גברים הומוסקסואלים מוצהרים הצליחו לאורך השנים לזכות בהצלחה רבה כולל להפוך לראשי מדינות או ממשלות, כמו במקרים של קסאבייה בטל (לוקסמבורג), אדגארס רינקביצ'ס (לטביה), וליאו ורדקר (אירלנד).

בעוד שהמילה "הומוסקסואל" יכולו להתייחס לכל מי שנמשך באופן בלעדי לבני אותו המין (כולל לסביות), המונח "גברים הומוסקסואלים" מתייחס ספציפית לגברים בעלי נטייה הומוסקסואלית.

הומוסקסואליות גברית בהיסטוריה העולמית

עריכה

בתרבויות שהושפעו מהדתות האברהמיות, החוק והכנסייה הגדירו מעשי סדום כעבירה על החוק האלוהי או כפשע נגד הטבע. אף על פי כן הנוהג לגנות מין אנאלי המבוצע בין גברים קדם עוד לאמונה הנוצרית.[2] לאורך רוב ההיסטוריה הנוצרית רוב התאולוגים והזרמים הנוצרים ראו בהתנהגות הומוסקסואלית כהתנהגות לא מוסרית או כחטא.[3][4] לאורך השנים היו היסטוריונים שהתייחסו לאישים בולטים שונים בהיסטוריה, כולל סוקרטס, לורד ביירון, אדוארד השני ואדריאנוס, כהומוסקסואלים או ביסקסואלים.

באפריקה

עריכה
  ערך מורחב – הומוסקסואליות במצרים העתיקה
 
ציור קיר של חנומחוטפ וני ענח' חנום בו הם מחובקים ונוגעים זה באפו של חברו

סברה רווחת היא שהעדות ההיסטורית המוקדמת ביותר להומוסקסואליים הם חנומחוטפ וני ענח' חנום(אנ') אשר חיו במצרים הקדומה בסביבות 2400 לפני הספירה. חנומחוטפ וני ענח' חנום היו שני פקידים בכירים בארמון של פרעה. בקברם נמצאו מספר ציורים שמתארים אותם מחובקים ונוגעים זה באפו של חברו, מעשה שאשר באמנות המצרית העתיקה סימל נשיקה.

הקולוניזציה של יבשת אפריקה על ידי מעצמות אירופה במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 הוביל לכך שבמדינות רבות באפריקה חוקקו חוקים מחמירים נגד ביצוע מעשה סדום, וזו נחשבת בדרך כלל לסיבה המרכזית לכך שבחלק גדול ממדינות אפריקה ישנם כיום חוקים כה מחמירים נגד גברים הומוסקסואלים.[5] שלושת המדינות באפריקה בהם קיים עונש מוות לגברים הומוסקסואלים הם מאוריטניה, בניגריה (בחלק מתחומי השיפוט במדינה), ובסומליה (רק במחוז הדרומי ביותר של המדינה).[6][7][8]

באמריקה

עריכה
  ערך מורחב – הומוסקסואליות בפרו העתיקה
 
קרמיקה פרה-קולומביאנית של שני גברים המקיימים מין אוראלי

לאורך השנים התגלו באמריקה עדויות ארכאולוגיות לקיומם של אקטים מיניים הומואירוטיים בין גברים בתרבויות רבות שקדמו לכיבוש של אמריקה הלטינית, בהם האצטקים, בני המאיה, הקצ'ואים, תרבות מוצ'ה, התרבות הזפוטקית, ואימפריית האינקה.[9][10][11]

הקונקיסטאדורים הספרדים היו מזועזעים מכך שגילו שמעשי סדום היו שכיחים בקרב גברים ילידים רבים, והדבר נחשב בעיניהם כראייה לנחיתותם לכאורה של אותם האוכלוסיות.[12] הקונקיסטאדורים הזכירו רבות בכתביהם את מעשי הסדום שמבוצעים על ידי הילידים על מנת לתאר אותם כברברים ומכאן להצדיק את הכיבוש שלהם ואת ההמרה הכפוייה שלהם לנצרות. כתוצאה מההשפעה והכוח הגוברים של הקונקיסטאדורים, בהדרגה החלו גם המנהיגים של האוכלוסיות הילידות לגנות מעשים הומוסקסואלים. במהלך התקופה שלאחר הקולוניזציה האירופית של אמריקה, האינקוויזיציה הייתה אחראית על העמדה לדין של אנשים על מעשים הומוסקסואלים, ולעיתים רבות אף קבעה גזר דין מוות על ביצוע מעשי סדום. בעקבות כך גברים הומוסקסואלים רבים בחרו להסתיר את זהותם ואף להתחתן עם נשים לצורך כך, וחלקם הפכו לאנשי דת על מנת להסתיר את נטייתם המינית.[13]

בשנת 1658 האינקוויזיציה במלכות המשנה של ספרד החדשה עצרה 123 גברים בחשד להומוסקסואליות. אף על פי שרבים מהם הצליחו להימלט, בית הדין המלכותי גזר עונש מוות על 14 גברים מרקעים חברתיים ואתנים שונים, אשר נשרפו למוות.

במזרח אסיה

עריכה
 
ציור משנת 1750 לערך של סמוראי מנשק שחקן קבוקי

ישנם עדויות רבות בהיסטוריה הקדומה של מזרח אסיה להומוסקסואליות גברית. ישנם עדויות להומוסקסואליות גברחץ בסין עוד משנת 600 לפני הספירה לערך. הומוסקסואליות גברית הוזכרה גם רבות ביצירות מפורסמות בספרות הסינית. אינטראקציות מיניות בין גברים מתוארות בין היתר ברומן הקלאסי "חלום החדר האדום". בספרות של שושלת מינג, כמו בין היתר "ביאן אר צ'אי" (弁而釵/弁而钗), הוצגו אף מערכות יחסים הומוסקסואליות בין גברים כמהנות יותר ו"הרמוניות" יותר מיחסים הטרוסקסואלים.[14] בכתבים משושלת ליו סונג מאת וואנג שונו נטען אף כי הומוסקסואליות גברית בסין הייתה נפוצה כמו הטרוסקסואליות במהלך סוף המאה ה-3.[15] ההתנגדות להומוסקסואליות גברית בסין החלה לפי ההערכות בתקופת ימי הביניים בשושלת טאנג (618–907 לספירה), ומיוחסת בעיקר להשפעה הגוברת של ערכים נוצריים ואיסלאמיים בסין באותה התקופה,[16] אך לא התבססה במלואה עד שהחלו מאמצי ההתמערבות של סין לקראת סוף שושלת צ'ינג ובמהלך תקופת הרפובליקה הסינית (1912–1949).[17]

באירופה

עריכה

בתקופה הקלאסית

עריכה
  ערך מורחב – הומוסקסואליות ביוון העתיקה, הומוסקסואליות ברומא העתיקה
 
שרפה על המוקד של שני גברים שהורשעו בקיום יחסי מין, מחוץ לחומות ציריך שבשווייץ (1482).

העדויות המוקדמות ביותר במדינות המערב למקרים של הומוסקסואליות גברית הם מיוון העתיקה. מערכות היחסים הללו התקיימו בין גברים "נורמליים" לגברים צעירים אשר היו מאהביהם. יחסים בין גברים בוגרים, לעומת זאת, עדיין נחשבו במידה רבה לטאבו בתרבות היוונית העתיקה. לאור החשיבות בחברה היוונית של טיפוח הגבריות של הגברים הבוגרים, הומוסקסואליות בין גברים בוגרים ממעמד חברתי דומה נחשבו לבעייתיים במיוחד, ולרוב אנשים נמנעו מכך בשל סטיגמה חברתית.[18]

הסטיגמה הזו, לעומת זאת, לא חלה על גברים יווניים שלקחו על עצמם התפקיד המיני האקטיבי, בעוד שאלו שלקחו על עצמם התפקיד המיני הפסיבי "הפכו נשיים". ישנן עדויות רבות במחזות התיאטרון של אריסטופאנס למקרים בהם גברים שלקחו על עצמם את התפקיד המיני הפסיבי היו מושא ללעג בחברה היוונית הקדומה.[19]

ישנם אף חוקרים שטוענים שניתן למצוא דוגמאות להומוסקסואליות גברית בספרות של יוון העתיקה, כמו במקרה של אכילס ופטרוקלוס ביצירה "איליאדה".[20] ברומא העתיקה מקרים של הומוסקסואליות גברית היו קיימים בעיקר בין גברים חופשיים מבוגרים לבין גברים עבדים או גברים צעירים חופשיים שלקחו על עצמם התפקיד המיני הפסיבי. בעוד שהקיסר הרומאי אדריאנוס היה ידוע היה ידוע בקשריו ההומוסקסואלים עם יווני בשם אנטינואוס, הקיסר הנוצרי תאודוסיוס הראשון גזר חוק ב-6 באוגוסט 390 אשר לפיו גברים שלקחו על עצמם התפקיד המיני הפסיבי צריכים להישרף על המוקד.[21][22]

בתקופת הרנסאנס

עריכה

בתקופת הרנסאנס בערים עשירות בצפון איטליה – ובמיוחד ונציה ופירנצה – הומוסקסואליות גברית הייתה נפוצה למדיי על פי המודל שהיה קיים ביוון העתיקה ובקרב הרומאים.[23][24] על אף שהומוסקסואליות גברית הייתה נפוצה למדיי באותה התקופה, השלטונות נהגו באות העת להעמיד לדין, לקנוס ולכלוא אנשים רבים על כך.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-13 ברוב אירופה היה מקובל להוציא אנשים להורג כעונש על יחסים הומוסקסואלים.[25]

במזרח התיכון

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
 
איור מתוך הספר "סוואקוב אל-מנקיב" מהמאה ה-19 המתאר יחסי מין הומוסקסואליים בין גברים צעירים

באשור העתיקה הומוסקסואליות גברית הייתה נפוצה. באותה העת הדבר לא נאסר, אנשים לא נשפטו על כך, והדבר לא נחשב לבלתי מוסרי. חלק מהטקסטים הדתיים מכילים תפילות לברכות אלוהיות על מערכות יחסים הומוסקסואליות.

בעת המודרנית

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

רדיפת גברים הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית

עריכה
  ערך מורחב – רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית
 
במחנות הריכוז של גרמניה הנאצית גברים הומוסקסואלים חויבו לענוד טלאי משולש ורוד על הבגד העליון

במהלך תקופת שלטונו של אדולף היטלר גרמניה הנאצית כלאה גברים הומוסקסואלים במחנות ריכוז, סירסה אותם, והרגה אותם.

מבחינה היסטורית גרמניה החלה את הרדיפה של גברים הומוסקסואלים עוד ב-1871 בעקבות חקיקת סעיף 175 השנוי במחלוקת שהתקבל בעקבות איחוד הקיסרות הגרמנית ואסר על יחסים אינטימיים בין גברים בגרמניה הנאצית. באותה העת החוק חל רק על גברים שביצעו אקטים מיניים עם גברים אחרים כמו מין אנאלי ומין אוראלי, בעוד שגברים שהתנשקו או התמזמזו עם גברים אחרים לא נענשו באותה העת במסגרת חוק זה.[26]

ב-1935 הנאצים בחרו לשנות את ההגדרה של החוק כדי לטפל ב"פרצות" בחוק. בהתאם לתיקון של החוק כל ה"ביטויים" של הומוסקסואליות הוגדרו כפשעים עליהם ניתן להישפט. בעקבות כך החלה בפועל הרדיפה של כל הגברים ההומוסקסואלים באשר הם. באותה העת נשיקות, אוננות הדדית ומכתבי אהבה בין גברים נחשבו לסיבות לגיטימיות לביצוע מעצרים של גברים הומוסקסואלים.

בין 1933 ל-1945, על פי ההערכות המשטר הנאצי עצר כ-100,000 גברים הומוסקסואלים, מתוכם כ-50,000 נשפטו באופן רשמי. רוב האנשים הללו ריצו זמן בכלא, בעוד שלפי ההערכות בין 5,000 עד 15,000 אנשים נכלאו במחנות הריכוז של גרמניה הנאצית. לטענת הפרופסור הגרמנירודיגר לאוטמן, אשר הוא מחוקרי הלהט"ב הבולטים בגרמניה, ייתכן ששיעור התמותה של הגברים ההומוסקסואלים במחנות הריכוז היה בסביבות 60%. הגברים ההומוסקסואלים במחנות הריכוז סבלו ממידה חריגה של אכזריות מצד שוביהם והנאצים ערכו בהם גם ניסויים רפואיים שונים כאשר הם ניסו למצוא "תרופה" להומוסקסואליות.[27]

משבר האיידס בארצות הברית

עריכה

מגפת האיידס נחשבת לתקופה הקטלנית ביותר בהיסטוריה המודרנית לגברים הומוסקסואלים. בתחילה, המגפה הייתה חמורה במיוחד בארצות הברית. בשנת 1980, תושב סן פרנסיסקו, קן הורן, הגיע למרכז לבקרת מחלות ומניעתן עם סרקומת קפושי. הוא זוהה רטרואקטיבית כחולה הראשון של מגפת האיידס בארצות הברית.[28] ב-1981 לורנס מאס היה העיתונאי הראשון בעולם שכתב על מגפת האיידס בעיתון New York Native.[29] התאריך הרשמי לפרוץ המגפה במערב הוא ה-5 ביוני 1981. ביום זה דווח על חמישה צעירים הומוסקסואליים מלוס אנג'לס שלקו בדלקת ריאות הקשורה לאיידס (הם לקו בה במהלך מחצית השנה שקדמה לתאריך פרוץ המגפה).[30] השם איידס ניתן למחלה רק בשנת 1982, לאחר שבמשך תקופה מסוימת היא נקראה G.R.I.D. (קיצור של Gay-Related Immunodeficiency Disease, "כשל חיסוני של הומוסקסואלים") משום שבתחילה הסברה הרווחת הייתה שהמחלה משפיעה רק על גברים הומוסקסואלים.[31] מגפות מקומיות החלו בערים הגדולות של ארצות הברית, ובראשן ניו יורק וסן פרנסיסקו.

לאור התפשטות מחלת האיידס שטרם קיבלה אז את שמה בשנת 1982 הקים המחזאי האמריקני לארי קרמר את הארגון "משבר הבריאות של הגברים ההומואים"(אנ') שמטרתו הייתה לגייס כספים לסיוע לחולי איידס, ולקדם מחקר רפואי בנושא.

במהלך השנים הראשונות של המגפה כמות ניכרת של מידע מוטעה אודות המחלה הפך נפוץ ברחבי העולם. בין אותן השמועות שהפכו נפוצות הייתה השמועה שניתן להידבק באיידס אם רק נמצאים באותו החדר עם גבר הומוסקסואלי, או אם גבר הומוסקסואל נוגע בך. רק באפריל 1984 הודיעה שרת הבריאות האמריקנית מרגרט הקלר במסיבת עיתונאים כי המדען האמריקני רוברט גאלו גילה את כי נגיף ה-HIV הוא זה שגורם למחלה. בספטמבר 1985, במהלך כהונתו השנייה הזכיר נשיא ארצות הברית רונלד רייגן לראשונה את האיידס בפומבי לאחר שנשאל על כך שהממשל שלו נמנע מלממן מחקר רפואי של מחלת האיידס.[32][33] ארבעה חודשים לאחר מכן, אנתוני פאוצ'י, מנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות, הצהיר ש"מיליון אמריקאים כבר נדבקו בנגיף ושמספר זה יקפוץ לפחות ל-2 מיליון או 3 מיליון תוך 5 עד 10 שנים".[34] עיקר האנשים שמתו מאיידס במהלך העשור הראשון להפרצות המחלה היו גברים הומוסקסואלים, נשים טרנסיות וגברים ביסקסואלים. בעוד שמשבר האיידס הפך בסופו של דבר למגפה עולמית, ונכון לשנת 2019 כל מקרי המוות הכרוכים באיידס כללו כ-32.7 מיליון מקרי מוות ברחבי העולם.[35]

המעמד המשפטי של גברים הומוסקסואלים בחברה המודרנית

עריכה

אפריקה

עריכה

ישנן 54 מדינות באפריקה המוכרות על ידי האו"ם או האיחוד האפריקאי. ב-34 מהמדינות הללו יחסים בין גברים הומוסקסואלים אסורים במפורש.[36] בדו"ח משנת 2015 של ארגון Human Rights Watch צוין שבבנין וברפובליקה המרכז-אפריקאית יחסים בין גברים הומוסקסואלים אינה אסורה במפורש, אף על פי כן בפועל החוקים הקיימים באותן המדינות מיושמים באופן שונה כלפי הגברים ההומוסקסואלים מאשר אלו המיושמים כלפי הגברים ההטרוסקסואליים.[37] במאוריטניה, בצפון ניגריה, בסומלילנד ובסומליה על פי החוק גברים מקבלים עונש מוות על מעשים הומוסקסואלים.[36][38] בסיירה לאון, טנזניה ואוגנדה על פי החוק גברים מקבלים מאסר עולם בגין מעשים הומוסקסואלים, אף על פי שחוק זה אינו נאכף באופן עקבי בסיירה לאון. בניגריה ישנם כיום חוקים אשר גרמו לכך שעבור בני משפחה, וחברים של גברים הומוסקסואלים בלתי חוקי להביע תמיכה בגלוי בהומוסקסואליות גברית, וניגריה נודעת במיוחד בשל העמדות הנוקשות שלה כלפי גברים הומוסקסואלים.[39][40] החוק הניגרי קובע כי כל אדם הטרוסקסואלי שמנהל, עד או מסייע לפעילות בין גברים הומוסקסואלים חייב לקבל על פי החוק עונש של 10 שנות מאסר.[41] באוגנדה ארגונים פונדמנטליסטים נוצריים מארצות הברית היו הממנים של המהלך לחוקק חוק שיטיל עונש מוות על גברים הומוסקסואלים.[42] הצעת החוק נפסקה כבלתי חוקתית על ידי בית המשפט העליון של אוגנדה פסק לבסוף ב-2014 שהצעת החוק היא בלתי חוקתית, אף על פי שישנה תמיכה רחבה בקרב הציבור באוגנדה להוספת החוק לספר החוקים וייתכן בהחלט שבעתיד יהיו ניסיונות נוספים לקדם את הצעת החוק שוב.[43][44] מכל המדינות באפריקה שמדרום לסהרה, דרום אפריקה היא המדינה הליברלית ביותר ביחס שלי כלפי גברים הומוסקסואלים. ב-2006 דרום אפריקה הפכה למדינה החמישית בעולם בה זוגות חד מיניים רשאים להתחתן, והחוקה של דרום אפריקה מבטיחה כיום לזוגות של גברים הומוסקסואלים ולסביות שוויון זכויות והגנה מלאים. דרום אפריקה היא המדינה היחידה באפריקה שבה אפליה של להט"ב היא אסורה מבחינה חוקית. עם זאת, אפליה חברתית נגד גברים הומוסקסואלים דרום אפריקאים קיימת בפועל עדיין באזורים הכפריים של המדינה, שם יש עדיין יש אוכלוסייה מסורתית ודתית.[45]

בקאריביים

עריכה

ביבשת אמריקה (הן באמריקה הצפונית והן באמריקה הדרומית), הומוסקסואליות גברית היא חוקית בכל המדינות (למעט גיאנה). לעומת זאת, בתשע מדינות באזור הקריביים ביצוע "מעשה סדום" נחשב לעבירה פלילית לפי החוק של אותן המדינות. אותן תשע המדינות הן ברבדוס, סנט וינסנט והגרנדינים, דומיניקה, סנט קיטס ונוויס, גרנדה, סנט לוסיה, אנטיגואה וברבודה, גיאנה וג'מייקה. בג'מייקה החוק מתיר לתת תקופת מאסר לגברים שמקיימים יחסי מין עם גברים. אף על פי כן מותר לנשים בג'מייקה, על סמך החוקים הקיימים, לקיים יחסי מין עם נשים אחרות,[46] אם כי ישנה עודנה סטיגמה חברתית קשה כלפי לסביות בחברה הג'מייקנית.[47]

היו בעבר מקרים בהם גברים הומוסקסואלים עברו עינויים פיזים וחוו אלימות מצד משטרת ג'מייקה. בשנת 2013 ארגון אמנסטי אינטרנשיונל דיווח ש"גברים הומוסקסואלים ולסביות הוכו, נחתכו, נשרפו, נאנסו ונורו על רקע מיניותם. ... אנו מודאגים מכך שהדיווחים הללו הם רק קצה הקרחון. הומוסקסואלים רבים בג'מייקה מפחדים מדי ללכת לרשויות ולבקש עזרה".[48] כתוצאה מהאלימות הזו, מאות גברים הומוסקסואלים מג'מייקה ביקשו לאורך השנים להגר למדינות עם המקפידות על זכויות האדם של תושביהם.[49]

באיים הקריביים, כמו במדינות מתפתחות רבות ברחבי העולם, הזהות ההומוסקסואלית מיוחסת לעיתים רבות להתמערבות,[50] ובשל כך קיימת באותו האזור האמונה הנפוצה שהומופוביה היא מוצדקת כדרך להתנגד לקולוניאליזם.

במזרח אירופה

עריכה

במהלך המאה ה-21 ישנה שחיקה הדרגתית ניכרת בזכויות של גברים הומוסקסואלים במזרח אירופה. ברפובליקה הרוסית של צ'צ'ניה הפכו נפוצים מקרי היעלמויות כפויות של גברים צ'צ'נים הומוסקסואלים (חטיפות שבוצעו בחשאי, מאסרים, עינויים, ואפילו הוצאה להורג ללא משפט שבוצעה על ידי הרשויות הצ'צ'ניות). מספר לא ידוע של גברים, שנעצרו משום שנחשדו כהומוסקסואלים ביסקסואלים, מתו בעת שהייה במתקני כליאה.[51][52] כלי תקשורת עצמאיים וארגוני זכויות אדם דיווחו שגברים הומוסקסואלים נשלחים למתקני כליאה חשאיים בצ'צ'ניה, אשר תוארו על ידי עד ראייה כ"מתקני כליאה סגורים, שאיש אינו יודע רשמית על קיומם".[53] לאורך השנים היו מספר מקרים בהם של גברים הומוסקסואלים שניסו לברוח מצ'צ'ניה, אך נעצרו על ידי המשטרה הרוסית ונשלחו חזרה לצ'צ'ניה.[54] הגברים ההמוסקסואלים שנכלאים באותם מתקני הכליאה מוחזקים שם בצפיפות גבוהה ביותר, כאשר בסביבות 30 עד 40 אנשים נמצאים בכל חדר מעצר (אשר בגודל שניים עד שלושה מטרים), ומעטים מהם זוכים למשפט. ישנם גם עדויות לכך שהם מוכים באופן תדיר על ידי שוביהם (מתחת למותניים עם צינורות פוליפרופילן), שם מעונים במכות חשמל ושהסוהרים נוהגים לירוקים בפניהם. במקרים מסוימים חלק אף נפטרו במתקני הכליאה כתוצאה מהעינויים.[55][56] נכון לשנת 2021 המצב בצ'צ'ניה עדיין ממשיך להחמיר עבור אוכלוסיית הגברים ההומוסקסואלים. ישנם גם מדינות אחרות במזרח אירופה בהן הזכויות של גברים הומוסקסואלים ממשיכות להידרדר.[57] נשיא פולין אנדז'יי דודה התחייב לאסור לימוד על גברים הומוסקסואלים בבתי הספר בפולין, התחייב להקים "אזורים חופשיים מלהט"ב", וכמו גם התחיב לאסור נישואים בין זוגות חד מיניים, ואת האפשרות של אותן הזוגות לאמץ ילדים.[58]

במזרח התיכון ובצפון אפריקה

עריכה

החוקים הקיימים בחלק גדול ממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה הם מהחוקים הקשים והעוינים ביותר הקיימים כיום בעולם נגד גברים הומוסקסואלים. מין בין גברים אסור במפורש ב-10 מתוך 18 מדינות אזור המזרח התיכון וב-6 ממדינות המזרח התיכון יש עונש מוות על מעשים הומוסקסואלים. העלייה בכוח של הפונדמנטליזם איסלאמי במדינות מסוימות השפיע רבות על האלימות הקיצונית שמופנה כלפי גברים הומוסקסואלים. בעוד שבבחריין, קפריסין, הגדה המערבית, טורקיה, לבנון, ישראל, ירדן ועיראק אין עונש על מעשים הומוסקסואלים, במדינות סוריה, עומאן, קטר, כווית ומצרים מעשים הומוסקסואלים בין גברים הם בלתי חוקיים ומי שנתפס צפוי לקבל על כך עונש מאסר ממושך. ישראל היא המדינה המתקדמת ביותר במזרח התיכון בכל הנוגע לזכויות להט"ב והיא אף מכירה במגורים משותפים של בני זוג הומוסקסואלים, עם זאת עם השנים הועלו גם ביקורות מצד אנשי אקדמיה כמו שרה שולמן וג'ייסון ריצ'י על פינקוואשינג בישראל.[59][60] ואף על פי שנישואים חד מיניים אינם חוקיים בישראל, ישנה תמיכה ציבורית רחבה בהכרה וברישום של נישואים חד מיניים שנערכו במדינות אחרות.

באיחוד האמירויות, בערב הסעודית, באיראן ובקטר מקובל אף לתת עונש מוות על ביצוע מעשים הומוסקסואלים בין גברים. ברצועת עזה ובתימן העונש המקובל על מעשים הומוסקסואלים בין גברים יכול להיות הן עונש מוות או לחלופין מאסר ממושך בהתאם למעשה שבוצע. בסקר מקיף שבוצע בשנת 2018 ברחבי אזור המזרח התיכון על ידי מרכז המחקר פיו נמצא שבסביבות 80% מהנשאלים סברוו שהומוסקסואליות היא "בלתי מקובלת מבחינה מוסרית",[61] אם כי אחרים טענו שהמספר האמיתי של האנשים שתומכים בזכויות של גברים הומוסקסואלים אינו ברור בשל הפחד הקיים בקרב רבים מתגובות נגד ועונשים על עמדות מסוימות.[62]

באמנות ובתרבות העכשווית

עריכה

באופנה

עריכה

מאז תחילת המאה ה-20 גברים הומוסקסואלים מילאו תפקידים מרכזיים בתעשיית האופנה העולמית, הן כמעצבי אופנה והן כמייסדים של בתי אופנה בולטים. גברים הומוסקסואלים בולטים במיוחד בתעשיית האופנה העולמית לאורך השנים כוללים בין היתר את מעצב האופנה הספרדי-בסקי כריסטובל בלנסיאגה, את מעצב האופנה הצרפתי כריסטיאן דיור, ואת מעצב האופנה הצרפתי איב סן-לורן.

באמנויות

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

ייצוג באמנות ובמדיה

עריכה

הייצוב של גברים הומוסקסואלים במדיה המערבית התפתחה באופן ניכר לאורך השנים, ומשקפת את השינויים בעמדות חברתיות בנושא. בעוד שבתחילה לעיתים רבות גברים הומוסקסואלים הוצגו בטלוויזיה ובקולנוע באופן שהנציח סטריאוטיפים שליליים. כמו כן בתחילת הדרך הדמויות של גברים הומוסקסואלים לרוב לא היו הדמויות הראשיות בסרטי מיינסטרים. לרוב אותן הדמויות היו דמויות משנה סטריאוטיפיות, המוצגות כקורבנות או כנבלים.[63]

לקראת סוף המאה ה-20 חלה באופן הדרגתי עלייה בייצוגים חיוביים ומגוונים של גברים הומוסקסואלים במדיה. בנוסף לכך יוצרים וכותבים הומוסקסואלים מוצהרים החלו לעיתים רבות להשתתף בהפקות שונות וכתוצאה מכך נוצרו גם סרטים וסדרות שהיו אותנטיות יותר וסייעו להציג לראשונה באופן מדויק יותר את החוויות שחווים הומוסקסואלים גברים בחברה. לסדרות טלוויזיה כמו "וויל וגרייס", "הכי גאים שיש", ו"משפחה מודרנית" היה תפקיד משמעותי בלאתגר את הסטריאוטיפים שהיו קיימים בעבר בחברה אודות גברים הומוסקסואלים וסייעו בהאנשה של דמויות הומוסקסואליות במדיה.

בריאות

עריכה

מקרים של התעללויות

עריכה

גברים הומוסקסואלים רבים ברחבי העולם, אשר מהווים קבוצת מיעוט בחברה אשר הטרוסקסואלית ברובה, נמצאים בסיכון מוגבר עוד מגיל צעיר לחוות גילויי אלימות פיזית ולעיתים אף מינית בשל נטייתם המינית.[64] בארצות הברית ההערכה היא שמספר הגברים ההומוסקסואלים שעברו התעללות מינית או שהתעללו בהם בילדות הוא בסביבות 20%.[65]

במהלך חייהם הבוגרים, גם גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים נמצאים בסיכון ניכר לחוות התעללות פיזית ולעיתים אף מינית.[66] לגברים הומוסקסואלים וביסקסואלים שעברו התעללות בילדותם יש לעיתים רבות שיעור גבוה יותר של מחלות מין, סבירות גבוהה יותר לכפייתיות מינית וסיכון מוגבר להידבק בנגיף ה-HIV.[66] לגברים הומוסקסואלים שחוו התעללות מינית ישנה לעיתים רבות גם הערכה עצמית נמוכה יותר, תחושת ערך עצמי מעוותת, וקושי ליצור קשר רגשי בריא עם אנשים אחרים.

בריאות מינית

עריכה
 
כרזה בווייטנאם הקוראת לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים להקפיד על מין בטוח על מנת להימנע מלהידבק ולהדביק אחרים בנגיף ה-HIV

ברחבי העולם גברים הומוסקסואלים, גברים ביסקסואלים וגברים אחרים המקיימים יחסי מין עם גברים נוטים להתמודד עם אתגרים ניכרים מבחינת הבריאות המינית הכללית שלהם. לפי דו"ח של UNAIDS משנת 2018, לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים יש סיכון גבוה פי 27 להידבק בנגיף ה-HIV בהשוואה לקבוצות דמוגרפיות אחרות. שיעורי ההידבקות החדשים בנגיף ה-HIV עבור גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים משתנים ממדינה למדינה ומאזור לאזור, אף על פי כן, לפי דו"ח של האו"ם שפורסם בשנת 2018 כ-57% מכלל המקרים החדשים באמריקה הצפונית, במרכז אירופה ובמערב אירופה של הידבקות בנגיף ה-HIV היו של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים; כ-41% מכלל המקרים החדשים באמריקה הלטינית של הידבקות בנגיף ה-HIV היו של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים; כ-25% מכלל המקרים החדשים אסיה, באיי האוקיינוס השקט ובאיים הקריביים של הידבקות בנגיף ה-HIV היו של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים; כ-20% מכלל המקרים החדשים במזרח אירופה, מרכז אסיה, צפון אפריקה והמזרח התיכון של הידבקות בנגיף ה-HIV היו של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים; כ-12% מכלל המקרים החדשים במערב אפריקה ומרכז אפריקה של הידבקות בנגיף ה-HIV היו של גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים.[67]

במדינות להן יש אוכלוסיות אשר מגוונת במיוחד מבחינה אתנית, כמו ארצות הברית, צרפת ובריטניה, המקרים החדשים של הידבקות בנגיף ה-HIV בקרב גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים גבוה באופן לא פרופורציונלי בקרב אוכלוסיות ממעמד הפועלים ובקהילות של האוכלוסייה השחורה.[68][69][70] בארצות הברית שיעור נשאי נגיף ה-HIV גבוהה במיוחד כיום בקרב גברים הומוסקסואלים ממוצא היספני ולטיני באזור הגבול בין ארצות הברית למקסיקו[71] וכמו גם במיוחד בקרב גברים אפרו-אמריקאיים ששוכבים עם גברים באזור דרום ארצות הברית.[72] באזור דרום ארצות הברית גברים אפרו-אמריקאיים שהם הומוסקסואלים, ביסקסואלים וכל יתר הגברים האפרו-אמריקאים ששוכבים עם גברים מהווים 6 מכל 10 המקרים החדשים של הידבקות בנגיף ה-HIV בקרב כל הנבדקים האפרו-אמריקאים באותו האזור של המדינה.

גברים צעירים שהם הומוסקסואלים, ביסקסואלים וכל יתר הגברים ששוכבים עם גברים נמצאים בסיכון גבוה יותר באופן ניכר לחוות בעיות אחרות הקשורות לבריאות מינית. גברים צעירים רבים אשר מקיימים יחסי מין עם גברים אחרים, וחלקם נוטים לעשות זאת בלי קונדום, נמצאים בסיכון מוגבר להידבק במחלות מין כאשר הם לא מקפידים על מין בטוח. כתוצאה מכך, לגברים רבים שהם הומוסקסואלים, ביסקסואלים וכל יתר הגברים ששוכבים עם גברים יש שיעור גבוה יותר של מחלות מין, כולל כלמידיה וזיבה. בארצות הברית כ-83% מכל מקרי ההידבקות בעגבת ראשונית ומשנית הם של קבוצת אוכלוסייה זו.

יחס הדתות

עריכה

יחס היהדות

עריכה
  ערך מורחב – להט"ב ויהדות

התורה אוסרת על שני גברים לקיים משכב זכר. מקור האיסור הוא מהפסוק בספר ויקרא: ”וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא” (ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק כ"ח). העונש של העובר על איסור זה נלמד מהפסוק: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם” (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ג). העונש לעובר על איסור זה במזיד, בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו, הוא מיתת בית דין בסקילה.

כמו במקרים אחרים של עבירה על דיני עריות, העבירה חלה גם על העראה (יחסי מין ראשוניים).[73] על פי שולחן ערוך, בכל דיני העריות ההעראה היא חדירה של עטרת הפין.[74] תחת פרשנות כזו איסור משכב זכר חל על יחסי מין אנאליים בלבד. עם זאת, במקרה של הוצאת זרע, ישנו איסור נוסף של הוצאת זרע לבטלה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הומוסקסואליות גברית בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "The Effects of Negative Attitudes on Gay, Bisexual, and Other Men Who Have Sex with Men". CDC. U.S. Department of Health & Human Services. 18 בינואר 2019. ארכיון מ-10 בינואר 2022. נבדק ב-1 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "sow illegitimate and bastard seed in courtesans, or sterile seed in males in defiance of nature." Plato in The Laws (Book VIII p.841 edition of Stephanus) or p.340, edition of Penguin Books, 1972.
  3. ^ Gnuse, Robert K. (במאי 2015). "Seven Gay Texts: Biblical Passages Used to Condemn Homosexuality". Biblical Theology Bulletin. SAGE Publications on behalf of Biblical Theology Bulletin Inc. 45 (2): 68–87. doi:10.1177/0146107915577097. ISSN 1945-7596. S2CID 170127256. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Koenig, Harold G.; Dykman, Jackson (2012). Religion and Spirituality in Psychiatry. Cambridge: Cambridge University Press. p. 43. ISBN 9780521889520. the overwhelming majority of Christian churches have maintained their positions that homosexual behavior is sinful
  5. ^ Buckle, Leah (באוקטובר 2020). "African sexuality and the legacy of imported homophobia". Stonewall. ארכיון מ-9 ביוני 2021. נבדק ב-8 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Carroll, Aengus; Lucas Paoli Itaborahy (במאי 2015). "State-Sponsored Homophobia: A World Survey of Laws: criminalisation, protection and recognition of same-sex love" (PDF). International Lesbian, Gay, Bisexual, Trans and Intersex association. ארכיון (PDF) מ-23 באפריל 2019. נבדק ב-5 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Mendos, Lucas Ramón (2019). State-Sponsored Homophobia 2019 (PDF). Geneva: ILGA. p. 359. ארכיון (PDF) מ-22 בדצמבר 2019. נבדק ב-9 בפברואר 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ "Here are the 10 countries where homosexuality may be punished by death". The Washington Post. 16 ביוני 2016. ארכיון מ-29 ביוני 2014. נבדק ב-25 באוגוסט 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Pablo, Ben (2004), "Latin America: Colonial", glbtq.com, אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2007, נבדק ב-1 באוגוסט 2007 {{citation}}: (עזרה)
  10. ^ Murray, Stephen (2004). "Mexico". In Summers, Claude J. (ed.). glbtq: An Encyclopedia of Gay, Lesbian, Bisexual, Transgender, and Queer Culture. glbtq, Inc. אורכב מ-המקור ב-2 בנובמבר 2007. נבדק ב-1 באוגוסט 2007. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  11. ^ Sigal, Pete (2003). Infamous Desire: Male Homosexuality in Colonial Latin America. The University of Chicago Press. ISBN 9780226757049.
  12. ^ Mártir de Anglería, Pedro. (1530). Décadas del Mundo Nuevo (אורכב 29.05.2010 בארכיון Wayback Machine). Quoted by Coello de la Rosa, Alexandre. "Good Indians", "Bad Indians", "What Christians?": The Dark Side of the New World in Gonzalo Fernández de Oviedo y Valdés (1478–1557), Delaware Review of Latin American Studies, Vol. 3, No. 2, 2002.
  13. ^ Hamnett, Brian R. (1999). Concise History of Mexico. Port Chester NY US: Cambridge Univ. Press. pp. 63–95. ISBN 978-0-521-58120-2.
  14. ^ Kang, Wenqing. Obsession: male same-sex relations in China, 1900–1950, Hong Kong University Press. Page 2
  15. ^ Geng, Song (2004). The fragile scholar: power and masculinity in Chinese culture. Hong Kong University Press. p. 144. ISBN 978-962-209-620-2. ארכיון מ-26 בפברואר 2021. נבדק ב-22 בינואר 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  16. ^ Hinsch, Bret. (1990). Passions of the Cut Sleeve. University of California Press. p. 77-78.
  17. ^ Kang, Wenqing. Obsession: male same-sex relations in China, 1900–1950, Hong Kong University Press. Page 3
  18. ^ Meredith G. F. Worthen (10 ביוני 2016). Sexual Deviance and Society: A Sociological Examination. Routledge. pp. 160–. ISBN 978-1-317-59337-9. ארכיון מ-16 באוקטובר 2020. נבדק ב-8 בפברואר 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  19. ^ Oxford Classical Dictionary entry on homosexuality, pp.720–723; entry by David M. Halperin.
  20. ^ Morales, Manuel Sanz; Mariscal, Gabriel Laguna (2003). "The Relationship between Achilles and Patroclus according to Chariton of Aphrodisias". The Classical Quarterly. 53 (1): 292–295. doi:10.1093/cq/53.1.292. ISSN 0009-8388. JSTOR 3556498.
  21. ^ Skinner, Marilyn (2013). Sexuality in Greek and Roman Culture. Ancient Cultures (2nd ed.). Wiley-Blackwell. ISBN 978-1-4443-4986-3.
  22. ^ Mackay, Christopher S. (2004). Ancient Rome: A Military and Political History. Cambridge University Press.
  23. ^ Rocke, Michael, (1996), Forbidden Friendships: Homosexuality and male Culture in Renaissance Florence, ISBN 0-19-512292-5
  24. ^ Ruggiero, Guido, (1985), The Boundaries of Eros, ISBN 0-19-503465-1
  25. ^ Kurtz, Lester R. (1999). Encyclopedia of violence, peace, & conflict. Academic Press. p. 140. ISBN 0-12-227010-X. ארכיון מ-14 באפריל 2021. נבדק ב-22 בינואר 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  26. ^ Giles, Geoffrey J (2001). Social Outsiders in Nazi Germany. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. p. 240.
  27. ^ "Remembering LGBT people murdered in the Holocaust". Morning Star (באנגלית). 27 בינואר 2020. ארכיון מ-27 בינואר 2020. נבדק ב-22 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ KQED LGBT Timeline. Kqed.org. Retrieved on 3 December 2011.
  29. ^ Kinsella, James (1989). Covering the Plague: AIDS and the American Media (באנגלית). Rutgers University Press. p. 28. ISBN 9780813514826.
  30. ^ Centers for Disease Control (ביוני 1981). "Pneumocystis pneumonia--Los Angeles" (PDF). MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report. 30 (21): 250–2. PMID 6265753. ארכיון (PDF) מ-13 באפריל 2010. נבדק ב-7 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ Altman, Lawrence K. (11 במאי 1982). "New Homosexual Disorder Worries Health Officials". The New York Times. ארכיון מ-30 באפריל 2013. נבדק ב-7 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "The President's News Conference, September 17, 1985". אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Boffey, Philip (18 בספטמבר 1985). "Reagan Defends Financing for AIDS". The New York Times. ארכיון מ-18 במרץ 2021. נבדק ב-7 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Boffey, Philip (14 בינואר 1986). "AIDS In the Future: Experts Say Deaths Will Climb Sharply". The New York Times. ארכיון מ-28 בפברואר 2009. נבדק ב-4 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Global HIV & AIDS statistics — 2020 fact sheet". UN AID. United Nations. ארכיון מ-4 בדצמבר 2019. נבדק ב-8 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 "State Sponsored Homophobia 2016: A world survey of sexual orientation laws: criminalisation, protection and recognition" (PDF). International Lesbian, Gay, Bisexual, Trans and Intersex Association. 17 במאי 2016. ארכיון (PDF) מ-2 בספטמבר 2017. נבדק ב-19 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Ferreira, Louise (28 ביולי 2015). "How many African states outlaw same-sex relations? (At least 34)". ארכיון מ-22 באפריל 2019. נבדק ב-28 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ Boni, di Federico. "Sudan, cancellata la pena di morte per le persone omosessuali - Gay.it". www.gay.it (באיטלקית). ארכיון מ-16 ביולי 2020. נבדק ב-26 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Akuson, Richard (17 באפריל 2019). "Nigeria is a cold-blooded country for gay men – I have the scars to prove it". CNN. ארכיון מ-21 במרץ 2021. נבדק ב-13 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Adebayo, Bukola (12 בדצמבר 2019). "Nigeria is trying 47 men arrested in a hotel under its anti-gay laws". CNN. ארכיון מ-24 בפברואר 2021. נבדק ב-13 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "African Anti-Gay Laws". Laprogressive.com. 20 בפברואר 2014. ארכיון מ-5 בנובמבר 2018. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Wu, Tim (21 בינואר 2013). "Evangelizing Hatred". Slate. ארכיון מ-3 בפברואר 2021. נבדק ב-14 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Bhalla, Nita (10 באוקטובר 2019). "Uganda plans bill imposing death penalty for gay sex". Reuters. ארכיון מ-2 בפברואר 2021. נבדק ב-14 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Fitzsimons, Tim (16 באוקטובר 2019). "Amid 'Kill the Gays' bill uproar, Ugandan LGBTQ activist is killed". NBC News. ארכיון מ-2 בפברואר 2021. נבדק ב-14 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ Daniels, Joseph (5 במרץ 2019). "Rural school experiences of South African gay and transgender youth". Journal of LGBT Youth. 16 (4): 355–379. doi:10.1080/19361653.2019.1578323. S2CID 151030057. ארכיון מ-9 במרץ 2022. נבדק ב-14 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  46. ^ "LGBT Vacations in Jamaica". Responsible Travel. Association of British Travel Agents. ארכיון מ-15 במרץ 2021. נבדק ב-21 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "Human Rights Violations of Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender (LGBT) people in Jamaica" (PDF). The George Washington University Law School. United Nations Human Rights Committee. ארכיון (PDF) מ-18 במאי 2021. נבדק ב-22 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Jamaica's Gays: Protection from Homophobes Urgently Needed". Amnesty International, compiled by GayToday.com. ארכיון מ-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-14 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ "Gay Jamaican wins U.S. asylum". Qnotes Online. ארכיון מ-19 באפריל 2015. נבדק ב-14 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "Dangerous Living". First Run Features. ארכיון מ-11 בנובמבר 2009. נבדק ב-5 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Smith, Lydia (10 באפריל 2017). "Chechnya detains 100 gay men in first concentration camps since the Holocaust". International Business Times UK. ארכיון מ-7 בנובמבר 2019. נבדק ב-16 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Reynolds, Daniel (10 באפריל 2017). "Report: Chechnya Is Torturing Gay Men in Concentration Camps". The Advocate. ארכיון מ-16 ביוני 2019. נבדק ב-16 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ "Расправы над чеченскими геями (18+)". Новая газета - Novayagazeta.ru. 4 באפריל 2017. ארכיון מ-4 באפריל 2017. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Chechnya: Escaped gay men sent back by Russian police". BBC News. 6 בפברואר 2021. ארכיון מ-9 בפברואר 2021. נבדק ב-13 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "People are being beaten and forced to 'sit on bottles' in anti-gay 'camps' in Chechnya". The Independent. 11 באפריל 2017. ארכיון מ-14 באפריל 2019. נבדק ב-13 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "Chechnya has opened concentration camps for gay men". PinkNews. ארכיון מ-4 באוקטובר 2019. נבדק ב-13 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ "Two Gay Men Returned to Chechnya Face 'Mortal Danger,' Rights Group Says". VOA. Agence France-Presse. 8 בפברואר 2021. ארכיון מ-8 בפברואר 2021. נבדק ב-13 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ Ash, Lucy (20 בספטמבר 2020). "Inside Poland's 'LGBT-free zones'". BBC News. ארכיון מ-8 בפברואר 2021. נבדק ב-13 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ "Israel: The Mythical Safe Space For Palestinian LGBTQ Community Members". رصيف 22. 22 בדצמבר 2019. ארכיון מ-29 ביוני 2020. נבדק ב-27 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Ritchie, Jason (2015). "Pinkwashing, Homonationalism, and Israel-Palestine: The Conceits of Queer Theory and the Politics of the Ordinary: Pinkwashing, Homonationalism, and Israel-Palestine". Antipode. 47 (3): 616–634. doi:10.1111/anti.12100.
  61. ^ El Feki, Shereen (2015). "The Arab Bed Spring? Sexual Rights in Troubled times across the Middle East and North Africa". Reproductive Health Matters. 23 (46): 38–44. doi:10.1016/j.rhm.2015.11.010. JSTOR 26495864. PMID 26718995.
  62. ^ Tomen, Bihter (2018). "Pembe Caretta: LGBT Rights Claiming in Antalya, Turkey". Journal of Middle East Women's Studies. 14 (2): 255–258. doi:10.1215/15525864-6680400. S2CID 149701166 – via Project MUSE.
  63. ^ Mazur, M. A.; Emmers-Sommer, T. M. (2002). "The Effect of Movie Portrayals on Audience Attitudes about Nontraditional Families and Sexual Orientation". Journal of Homosexuality. 44 (1): 157–179. doi:10.1300/j082v44n01_09. PMID 12856761. S2CID 35184339.
  64. ^ Brady, Stephen (2008). "The impact of sexual abuse on sexual identity formation in gay men". Journal of Child Sexual Abuse. 17 (3–4): 359–76. doi:10.1080/10538710802329973. PMID 19042606. S2CID 21407054. ארכיון מ-21 באפריל 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  65. ^ Catania, Joseph (14 בינואר 2009). "High Rates of Childhood Sexual Abuse Contributing Factor in Spread of HIV". Oregon State University. ארכיון מ-21 באפריל 2021. נבדק ב-28 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ 1 2 Cook, Ph.D., Joan M.; Ellis, Amy (29 באוגוסט 2019). "Sexual abuse against gay and bi men brings unique stigma and harm". The Conversation. ארכיון מ-21 באפריל 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "UNAIDS Data 2018" (PDF). UNAIDS. United Nations. ארכיון (PDF) מ-18 במרץ 2021. נבדק ב-28 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "HIV and AIDS in the United Kingdom". Avert. ארכיון מ-23 באוגוסט 2018. נבדק ב-28 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ Supervie, Virginie; Ndawinz, Jacques D.A.; Lodi, Sara; Costagliola, Dominique (31 ביולי 2014). "The undiagnosed HIV epidemic in France and its implications for HIV screening strategies". AIDS. 28 (12): 1797–804. doi:10.1097/QAD.0000000000000270. PMC 4262966. PMID 24681416. {{cite journal}}: (עזרה)
  70. ^ "Diagnoses of HIV Infection in the United States and Dependent Areas, 2018: Gay, Bisexual, and Other Men Who Have Sex with Men". Centers for Disease Control and Prevention. 6 במאי 2020. ארכיון מ-5 במרץ 2021. נבדק ב-28 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "HIV/AIDS en la Frontera" (PDF). NASTAD. Arizona Department of Health Services. ארכיון (PDF) מ-21 באפריל 2021. נבדק ב-28 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ "HIV in the Southern United States" (PDF). Centers for Disease Control and Prevention. ארכיון (PDF) מ-19 במרץ 2021. נבדק ב-28 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ד, עמוד ב'
  74. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ'. לעניין קצה הפין ראו ט"ז ס"ק ה' ובית שמואל ס"ק ג'.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הומוסקסואליות_גברית&oldid=39961052"