עוצבת סיני

עֻצְבַּת סִינַי (אוּגדה 252, "אוּגדַת סיני", וגם "מפקדת הכוחות המשוריינים בסיני") היא אוגדת מילואים משוריינת בפיקוד הדרום, והעוצבה הקבועה הראשונה שהוקמה בצה"ל. מפקד האוגדה הנוכחי הוא תת-אלוף יהודה ואך. מפקדת העוצבה נמצאת במרכז הלאומי לאימונים ביבשה, ומפקד העוצבה שימש כמפקד הבסיס עד לשנת 2016.

עוצבת סיני

תג היחידה של עוצבת סיני
פרטים
מדינה
שיוך	צה"ל
סוג	אוגדת מילואים משוריינת
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1968–הווה (כ־56 שנים)
מלחמות	מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים   מלחמת לבנון הראשונה   מלחמת לבנון השנייה מבצע צוק איתן[דרוש מקור] מלחמת חרבות ברזל
פיקוד
יחידת אם	פיקוד הדרום
דרגת המפקד	תת-אלוף
מפקד נוכחי	תא"ל יהודה ואך
מפקדים	מפקדי האוגדה

העוצבה הוקמה ב-1968, לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני ולהקים חזית ישראלית איתנה בהגנת הגבול הישראלי-מצרי. את הפיקוד על העוצבה החדשה קיבל האלוף אברהם אדן.

העוצבה לקחה חלק פעיל במלחמת ההתשה (1969–1970) תחת פיקודו של האלוף שלמה להט, וכן במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), כשנטלה חלק נכבד בקרבות בסיני ובצליחת תעלת סואץ תחת פיקודם של האלופים אברהם מנדלר (שנהרג במהלך הקרבות) וקלמן מגן.

במלחמת לבנון הייתה העוצבה בין הכוחות הפורצים בגזרה המזרחית בלבנון במסגרת הגיס הצפוני.

העוצבה השתתפה בכל מלחמות ישראל מאז מלחמת ששת הימים ועד למלחמת חרבות ברזל.

מבנה

תרשים מבנה האוגדה לפי תקן נאט"ו לסימון כוחות

יחידות עוצבת סיני
תג	שם	מספור	הערות
חטיבות מילואים
	חטיבת הנגב	12	חטיבת חיל רגלים
	חטיבת ירושלים	16	חטיבת חיל רגלים
	חטיבת הראל	10	חטיבת חיל שריון
	חטיבת המחץ	14	חטיבת חיל שריון
	עוצבת התבור	454	חטיבת אש
יחידות מסייעות
	אגד לוגיסטי אוגדתי (אלו"ג)
	גדוד תקשוב אוגדתי (גדחי"ק)

היסטוריה

הקמה ופעילות עד מלחמת יום הכיפורים

עוצבת סיני הוקמה בשנת 1968 עת הוחלט על ידי המטה הכללי של צה"ל לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני תחת מפקדה קבועה, בה שתי חטיבות משוריינות : חטיבה 401 וחטיבה 14, אגד ארטילרי וכוחות נוספים. באותה תקופה התרחשו תקריות אש רבות בקו תעלת סואץ, כך שהכרחי היה לחזק ולבצר את הכוחות הקיימים בגזרה. עוצבת סיני שימשה בתהליך ההתבצרות של צה"ל, אשר כלל הקמת מעוזים, בונקרים ומתקנים נוספים, בתוקף היותה מאגדת את כל הכוחות הסדירים בחצי-האי. המשימה כללה, בנוסף לעבודה בשטח, גם משימות אבטחה מורכבות, פתיחת צירים, הקמת מתרסים כהגנה בפני צליפות ועוד. משימות אלו בוצעו במקביל לאימוני צמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה – אימוני השריון הבסיסיים) ולאימונים חטיבתיים. מפקד העוצבה הראשון, האלוף אברהם אדן (ברן), מונה גם למפקד צוות שהכין תוכנית מקיפה להגנת סיני. בד בבד תבניות ה"מעוזים", העמדות והשיירות הלכו והתגבשו לקו מוצבים.

ב-3 במרץ 1969 הכריז נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר רשמית על פתיחה במלחמת ההתשה, ובשלב זה הייתה תשתית הביצורים והמעוזים כמעט מוכנה.

באפריל 1969 מונה האלוף שלמה (ציץ') להט למפקד העוצבה, בעיצומה של מלחמת ההתשה. המצרים הפגיזו מדי יום את קו המוצבים במטחי ארטילריה כבדים, ומפקד העוצבה בחר להמליץ שלא לתקוף את המצרים בעוצמה, כדי שלא להרחיב את מעגל העימות.

בשנים 1970–1973 שררה רגיעה יחסית בגזרת העוצבה. מפקד העוצבה בשלביה האחרונים של מלחמת ההתשה, האלוף דן לנר, הקפיד על מלאכת הסברה מקיפה בין חיילי המעוזים, לגבי חשיבות ומשמעת השהייה במקום. במקביל, הוחלט בצה"ל על מעבר לאסטרטגיות של יוזמות התקפיות. עוצבת סיני המשיכה במאמץ המתמשך לביצור קו המוצבים ("קו בר-לב"), כאשר מפקד העוצבה ואלוף הפיקוד אריאל שרון הבינו כי המצרים יכולים לחצות את התעלה בכל מקום ובכל זמן. לאור מצב זה נוהלו בעוצבה תרגילי-פתע רבים לתגובות על מתקפות דמה של האויב. אלוף אברהם (אלברט) מנדלר, שנכנס לפקד על העוצבה בתקופה זו, הקפיד לשמור על מורל חייליו במטרה למתן את תחושת הניתוק מהעורף.

מלחמת יום הכיפורים

בצהרי יום שני, 8 באוקטובר 1973, אמור היה האלוף אלברט מנדלר לפנות את מקומו בפיקוד על העוצבה לתא"ל קלמן מגן, שאמור היה לעלות בדרגה. עם זאת, בצהרי יום שישי, 5 באוקטובר, הוכרזה כוננות בגזרה.

ביום שבת, 6 באוקטובר 1973, בשעה 14:00, פרצה מלחמת יום הכיפורים. בכל החזיתות דווח על הפגזות כבדות, וכוחות קומנדו מצריים החלו לצלוח את התעלה בסירות גומי. תוכנית המגננה של צה"ל, שנודעה בשם "פקודת שובך יונים", התבססה על עיכוב המצרים בקו המעוזים ולא עלתה יפה. המצרים צלחו את התעלה וגשריהם שנפגעו על ידי חיל האוויר תוקנו במהירות. העוצבה נפגעה קשות, אולם על-אף המצב הקשה ניהל האלוף מנדלר את המערכה בשלווה ובביטחון.

בבוקר יום שני החלה מתקפת נגד בגזרה המרכזית, אשר נבלמה על ידי המצרים ככל שקרבו הטנקים אל התעלה. אוגדות מילואים נוספות הוכנסו לגזרה על-פי הוראתו של אלוף הפיקוד שמואל גונן (גורודיש). ביום השני למלחמה נותרו בעוצבה 130 טנקים בלבד (שהם כמחצית הכוח), ותוכנית טיהור קו-התעלה אשר כללה חדירה אל המעוזים שנפלו השתבשה. אלוף מנדלר הורה לסייע למעוזים המכותרים על ידי ארבעת קני הארטילריה אשר נותרו ברשותו, אולם המעוזים נפלו בזה אחר זה. ב-13 באוקטובר הגיע אלוף מנדלר עם מפקדתו לחפ"ק חטיבה 164^{[דרוש מקור]} שהייתה במהלך קרב, ובאחד מקטעי הדרך, בעת שעלה עם הנגמ"ש לעמדת תצפית, נפגע על ידי פגז ישיר ונהרג במקום. בתחקיר שנערך לאחר המלחמה הועלתה האפשרות כי המצרים הצליחו לזהות את נגמ"ש הפיקוד כאשר האלוף לא שמר על כללי הקוד ברשת הקשר. תא"ל קלמן מגן היה אמור להחליף את מנדלר בפיקוד על האוגדה ב-7 באוקטובר, החלפה שנדחתה עקב פרוץ המלחמה^{[דרוש מקור]}. כעת הוזעק מגן, לפקד על העוצבה מן הגזרה הצפונית עליה פיקד, ולצורך כך הועלה לדרגת אלוף בטקס קצר בחמ"ל הפיקוד. מגן שירת בעוצבה מאז הקמתה ונחשב למפקד מוערך, לכן עם הגיעו לפקד על העוצבה הצליח להחזיר את כוחות העוצבה לעשתונותיהם ולנסוך בהם ביטחון, אף על פי ששכלו את מפקדם.

כבר ב-18 באוקטובר הוחלט כי עוצבת סיני היא שתצלח את התעלה ותתקוף לכיוון העיר סואץ. הכוחות הצולחים השמידו בסיסי טילים מצריים וטיהרו את האזור כולו, תוך כיתור הארמייה השלישית של מצרים. העוצבה הפגועה והמדוללת פעלה בצמוד לאוגדה 162, תחת פיקודו של אלוף אברהם אדן, במטרה להשלים את כיתורה של הארמייה המצרית לפני הכרזתה של הפסקת האש.

עם הרגיעה התמסר אלוף מגן לתנופת בנייה ושיקום. לאחר חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, בקילומטר ה-101, נרתמה העוצבה ליצירת הקו החדש, 10 ק"מ מזרחית לתעלה, ולקליטת טנקים חדשים. באחת השבתות בהן נותר מגן במפקדה מצאו אותו חייליו לעת בוקר בקרונו ללא רוח חיים, לאחר שנדם לבו. עם מותו של האלוף מגן קיבל האלוף יקותיאל אדם את הפיקוד על העוצבה.

פעילות בין מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון

לאחר תקופה קצרה בתפקיד עזב אדם לתפקיד אלוף פיקוד הדרום, ובמקומו נכנס לתפקיד תא"ל אברהם רותם, שקיבל על עצמו את משימת גיבוש העוצבה מחדש וכניסה לשגרת אימונים צה"לית. תא"ל אברהם ברעם קיבל את הפיקוד על העוצבה, לקראת שלב ב' של הנסיגה על-פי הסכמי הביניים. תא"ל ברוך הראל (פינקו), שהחליף את ברעם בתפקיד מפקד העוצבה, השקיע מאמצים רבים בהחתמת קצינים לצבא הקבע, ונאלץ להיאבק בשוק האזרחי הקורץ ובתדמית הלא-זוהרת של צה"ל שלאחר המלחמה.

בדצמבר 1978, בזמן תחילת תהליך השלום עם מצרים, מונה תא"ל יוסי פלד למפקד העוצבה. בחודשים הראשונים לתהליך השלום, התייצבה העוצבה על קו-ההגנה החדש וגיבשה נוהלי בט"ש, שכללו מגעים עם המצרים. מפקד העוצבה הבא, תא"ל אהוד ברק, החליט לשים דגש על צמצום הצורך באלתורים תוך-כדי לחימה. ברק אימן את חייליו לפעול גם באזורים שונים: יחידות העוצבה קיימו תרגילים שונים עם יחידות חי"ר ושריון סמוכות לה.

ב-1981 החל צה"ל בהכנות לקראת חדירה ללבנון. יחידות העוצבה נקראו שוב ושוב לרמת הגולן במגמה לגרום לצה"ל לכלול אותה במערך הכוננות באזור, ובתרגילים הגיעה האוגדה ה"דרומית" לתוצאות טובות יותר מהעוצבות ה"צפוניות". לפיקוד על העוצבה התמנה תא"ל עמנואל סקל. בשל המעברים התכופים מסיני לרמת הגולן, זכתה העוצבה לכינוי "סינרמה". במהלך אותה שנה הועברו 2 גדודי טנקים וגדוד הנדסה של האוגדה לאוגדה 162, ואילו חטיבת המילואים של האוגדה - חטיבה 576 הועברה לאוגדה 720.

מלחמת לבנון הראשונה ולאחריה

עם מתן פקודת הכניסה ללבנון, במבצע שלום הגליל, תחת פיקודו של תא"ל (לימים אלוף) עמנואל סקל, הייתה העוצבה הכח הפורץ בגזרה המזרחית. המשימה הראשונה שהוטלה עליה ועל חטיבה 7 שהוכפפה לה מבצעית יחד עם כוחות נוספים, הייתה השמדת מחבלים לאורך ציר התנועה הקשה ומאוחר יותר יצירת מגע עם הכוחות הסורים שיצאו לפנים לקדם את פני האוגדה. ימי הקרבות, מנקודת הראות של לוחמי העוצבה, הסתיימו ביום השישי למלחמה וחודשו רק מאוחר יותר, בשלבי אחזקת הגזרה ובניית הקו בלבנון מול הכוחות הסוריים וקבלת האחריות על כל מרחב הגזרה המזרחית. בחודש יוני 1983 התחלפו מפקדי האוגדה ותא"ל יעקב לפידות קיבל את הפיקוד על העוצבה, בזמן שהעוצבה הייתה בכוננות מתמדת מול הצבא הסורי ומול אפשרות של התלקחות מלחמה מחודשת. בתום שנתיים של שירות קשה, יצאה העוצבה מלבנון. תקופת האימון הבאה, שהתקיימה בבקעת הירדן, התאפיינה בהתארגנות לוגיסטית יסודית.

לקראת אפריל 1985 חזרה העוצבה ללבנון. עם החלטת הממשלה על הנסיגה מלבנון, הוחל במפקדת העוצבה בתכנון מדויק של יום הנסיגה האחרון, וביום הזיכרון תשמ"ה נסוגה העוצבה מלבנון לרמת הגולן, והותירה כוחות קטנים ברצועת הביטחון. לאחר הפינוי מלבנון ב-1985 הוחלט על פירוק האוגדה הסדירה והפיכתה לאוגדת מילואים. האוגדה התמזגה עם אוגדה 440, וקיבלה אחריות על הגנת הגבול עם מצרים מחולות רפיח ועד הר הנגב. בשנת 2004 התמזגה עם אוגדה 380 (מתקן צאלים).

במהלך השנים האחרונות מבצעת העוצבה תפקידי בט"ש לאורך גבול ישראל-מצרים, תוך המשך השמירה על כשירות מבצעית של יחידותיה הסדירות ושל יחידות המילואים שלה, ובהן עוצבת שועלי מרום.

מלחמת חרבות ברזל

ביום הטבח בעוטף בשמחת תורה, כוחות האוגדה השתתפו בלחימה ובהגנה על היישובים במשימות חילוץ והגנה על היישובים והצירים. יחידה שלה נסעה לקו הגבול לחסום באש את הפרצות, ויחידה אחרת ביצעה משימות שבאופן רגיל לא שייכות לצבא. למשל פינוי מאות הרכבים שבתוכם שכבו גופות במשך שלושה ימים, על ציר רעים־בארי.

במסגרת התמרון הקרקעי ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל פתחה האוגדה יחד עם כוחות נוספים שהוכפפו אליה במתקפה על העיירה בית חאנון במטרה לטהר אותה ממחבלי החמאס וארגוני הטרור ברצועת עזה. בנוסף, תמרנה האוגדה גם במרחב ג'באליה. במהלך הקרבות, האוגדה חיסלה מאות מחבלים, בהם גם מפקדים בכירים, וסיכלה מנהרות ותשתיות צבאיות של חמאס. הכוחות השמידו בין השאר בסיסי לחימה של חמאס הכוללים עמדות לחימה קדמיות, ומתחברות באמצעות מערכות מנהור למפקדות במוקדי אוכלוסייה אזרחית. לאחר כחודשים של לחימה, כבשה האוגדה את העיירה וסיימה את משימתה בגזרה. בתום הקרבות, חלק מיחידות האוגדה פעלו תחת פיקוד אוגדות אחרות במשימות שונות בכל רחבי הארץ, בין היתר בגזרת ח'אן יונס.

סמל היחידה

תג היחידה של עוצבת סיני עד שנת 2023

סמל היחידה מורכב מפסים צבעוניים אלכסוניים: האדום המסמל את הקרבות העקובים מדם במלחמות בהן השתתפה העוצבה בסיני, הצהוב המסמל את המרחב המדברי שבו העוצבה לוחמת, וביניהם צבעי חיל השריון — שחור וירוק — הפורצים את הגבולות. מסגרת הסמל בצבע כחול מסמלת את גבולותיו של חצי-האי, המוקף מים מרוב עבריו.

גדודי הנדסה קרבית אוגדתיים

סמל העוצבה, בתוספת חרב ופיצוץ, שימש כבסיס לסמל ותג היחידה של מספר גדודי הנדסה קרבית. הוא שימש את גדוד 601 בשנים שהיה כפוף לאוגדה (בשנות ה-70 של המאה ה-20), בשנת 1982 הוקם באוגדה גדוד הנדסה סדיר – גדוד 606 (מעוז) ותג זה שימש את הגדוד בשנות פעולתו באוגדה (כולל במלחמת לבנון השנייה), וכיום משמש כתג גדוד 603 של חיל ההנדסה הקרבית, שהוקם ב-1993 כגדוד סדיר אחרי שנים ששירת כגדוד מילואים.

מפקדי האוגדה

בין מפקדי האוגדה נמנים:

שם	תקופת כהונה	הערות
אברהם אדן	1968 – 1969	לימים מפקד פיקוד הדרום
שלמה להט	1969 – 1970	לימים ראש אכ"א וראש עיריית תל אביב-יפו
דן לנר	1970 – 1972
אלברט מנדלר	1972 – 1973	נהרג במלחמת יום הכיפורים
קלמן מגן	1973 – 1974	נפטר בעת מילוי תפקידו
יקותיאל אדם	1974	לימים ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל
אברהם רותם	1974 – 1975	לימים ראש מחלקת ההדרכה
אברהם ברעם	1975 – 1977
ברוך הראל	1977 – 1978
יוסי פלד	1978 – 1980	לימים מפקד פיקוד הצפון
אהוד ברק	1980 – 1981	לימים הרמטכ"ל ה-14, שר הביטחון וראש הממשלה
עמנואל סקל	1981 – 1982	מפקד מפקדת חילות השדה
יעקב לפידות	1982 – 1983	לימים מפקד המכללה לביטחון לאומי
עמוס כץ	1983 – 1985
יום-טוב תמיר	1985 – 1986
יוסי מלמד	1986 – 1989
צביקה קן-תור	1989 – 1991
אורי אגמון	1991 – 1994
יצחק איתן	1994 – 1995	לימים מפקד פיקוד המרכז
מאיר גחטן	1995 – 1997
ישראל זיו	1997 – 1999	לימים ראש אגף המבצעים
מאיר כליפי	1999 – 2001	לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
יוסי סילמן	2001 – 2002
דן ביטון	2002 – 2005	לימים ראש אט"ל
עוזי מוסקוביץ'	2005 – 2007	לימים ראש אגף התקשוב
גיא צור	2007 – 2009	לימים מפקד זרוע היבשה
אבי אשכנזי	2009 – 2012
רוני נומה	2012 – 2014	לימים מפקד פיקוד המרכז
מיקי אדלשטיין	2014 – 2016	לימים נספח צה"ל בארצות הברית
סער צור	יולי 2016 – פברואר 2018	לימים מפקד מערך התמרון
יניב אלאלוף	פברואר 2018 – אוגוסט 2019
דדו בר כליפא	אוגוסט 2019 – מאי 2022	לימים ראש אגף כוח אדם
איציק כהן	18 במאי 2022 – אוגוסט 2022	ממלא מקום מפקד האוגדה
מורן עומר	אוגוסט 2022 – אוגוסט 2024	מפקד האוגדה במלחמת חרבות ברזל
יהודה ואך	אוגוסט 2024 –	מפקד האוגדה במלחמת חרבות ברזל

לקריאה נוספת

• עמנואל סקל, ימי לבנון – אוגדה 252 במלחמת שלום הגליל, ליאור שרף, 2019

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עוצבת סיני בוויקישיתוף

• עדות ברוך הראל, סגן מפקד האוגדה במלחמת יום הכיפורים, בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• אלוף (מיל') עמנואל סקל, ‏אוגדת סיני במלחמת שלום הגליל, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 39-32
• אוגדה 252 במלחמת יום הכיפורים - מסמכים, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים