המרכז הרפואי שמיר
המרכז הרפואי שמיר (עד שנת 2017 נקרא "המרכז הרפואי אסף הרופא")[1], הוא בית חולים במתחם צריפין, בשטחה המוניציפלי של באר יעקב. בית החולים שייך למערכת הבריאות הממשלתית בישראל, והוא משרת את תושבי באר יעקב, ראשון לציון, נס ציונה, רמלה, לוד, בית דגן, מודיעין-מכבים-רעות, המועצות האזוריות גזר ושדות דן וכן כל היישובים לאורך כביש 1 מבית דגן עד מבואות בית שמש, סה"כ כ-1,680,000 נפש. במרכז הרפואי כ-3,700 עובדים והוא משתרע על שטח של כ-305 דונם.
 | |
 | |
| על שם |
יצחק שמיר  |
|---|---|
| מאפייני הארגון | |
| סוג | בית חולים כללי, מרכז למחקר רפואי |
| אוניברסיטה | אוניברסיטת תל אביב |
| בעלים | מדינת ישראל |
| מנכ"ל | ד"ר אסנת לבציון-קורח |
| היסטוריה | |
| תאריך ייסוד | 1948 |
| שמות קודמים | סרפנד, מרכז רפואי אסף הרופא |
| שירותים | |
| מיטות | 891 |
| https://www.shamir.org/ | |
| גאוגרפיה | |
| מיקום | באר יעקב (צריפין) |
| קואורדינטות | 31°58′00″N 34°50′23″E / 31.9666°N 34.839781°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   המרכז הרפואי שמיר  מצפון: __ חולון, __ בת ים ממזרח: __ מועצה אזורית שדות דן מדרום: __ באר יעקב, __ נס ציונה, __ מועצה אזורית גן רווה ממערב: הים התיכון תחום בתוך שטח העיר: __ שפד"ן | |
  | |
היסטוריה
עריכה
ב-1912 הקימו העות'מאנים בית חולים במחנה הצבאי סרפנד. בתום מלחמת העולם הראשונה, עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים עברו בית החולים והמחנה לשליטת הבריטים. בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל שימש בית החולים את חיל האוויר המלכותי הבריטי והיו בו 100 מיטות. בעקבות רעידת האדמה בארץ ישראל בשנת 1927 הובאו לבית החולים בסרפנד הנפגעים מרמלה[2]. בשנת 1937 הועבר בית החולים לידי הצבא הבריטי. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה תוגבר בית החולים והוכן לקליטת פצועים[3]. אל בית החולים הובאו פצועים ארץ ישראליים שנפצעו במלחמה[4][5]. בית החולים המשיך לפעול לפחות עד מרץ 1948[6][7][8][9]. ב-23 במרץ 1948 גנבו יהודים שישה רובים ממשמר בית החולים[10]. בית החולים נסגר בהוראת מפקד הכוחות הרפואיים בצבא הבריטי בארץ ישראל ונתפס על ידי יחידות הפלמ"ח במאי 1948.
ב-14 ביולי 1948 ביקש מטה השרות הרפואי מהמטכ"ל את פינוי הפלמ"ח מסרפנד, לשם הקמת בית חולים. ב-9 בספטמבר 1948 יחידה מבית החולים הארעי פתח-תקוה, אשר נסגר, הועברה לסרפנד לשם הכנת בית החולים והתאמתו לקבלת חולים. ב-24 בספטמבר 1948 לפי הוראת ד"ר חיים שיבר (שיבא), קצין רפואה ראשי, הועברו בסיס האימונים ומחנה המעבר של השירות הרפואי, לרבות בית הספר לחובשים, ממחנה תל-ליטווינסקי (תל השומר) למחנה סרפנד (צריפין). ב-20 באוקטובר 1948 מונה ד"ר ליאו זיידנברג כמפקד בית החולים. ב-22 באוקטובר 1948 הודיע ד"ר שיבר על פתיחת בית החולים מס' 13, בסרפנד עם 100 מיטות. בסוף אותו חודש נוספו עוד 150 מיטות ובהן 30 עבור בנות חיל הנשים. בית החולים היה מיועד לחולים היכולים לשרת את עצמם, לרבות חולי קדחת (מלריה) לשם המשך טיפול, וכן למטופלים בשלבי החלמה במקרים אורתופדיים וכירורגיים אשר פונו מבתי חולים אחרים.
ב-13 בפברואר 1949 נפתח על יד בית החולים סרפנד בית החולים פ/2 לטיפול בחולים פסיכוטיים. ב-1 במרץ 1949 התמזג בית החולים מס' 8 (ביל"ו) עם בית החולים סרפנד. רב-סרן ד"ר משה (מכס) לינדנפלד מונה למנהל ראשי.
באוגוסט 1949 העביר הצבא את בית החולים, על 450 המיטות שבו שהיו בצריפים, לידי משרד הבריאות[11]. ב-16 בספטמבר 1949 אימץ משרד הבריאות את בית החולים ומאז הוא פועל כבית חולים ממשלתי. בנובמבר 1949 נשלם סלילת כביש גישה לבית החולים[12] ובתחילת 1950 נסלל כביש גישה מכיוון ראשון לציון[13]. לצד בית החולים הוקם בית ספר לאחיות[14]. בין השאר נשלחו לשם חולים רבים ממחנות העולים. לטענת המצדדים בקיומה של פרשת חטיפה או אימוץ כפוי של עולים מארצות המזרח, בעיקר תימן, היה לבית החולים חלק בהליך[15].
בין השנים 1951–1975 ניהל את בית החולים הד"ר אליעזר גלטנר.
ב-1952 נקרא בית החולים על שם אסף בן ברכיהו (המכונה אסף הרופא)[16], כחלק ממגמה לקרוא לבתי חולים על שמות אנשי רפואה מההיסטוריה של העם היהודי.
בשנות האלפיים הוקמו ברחבת הכניסה, כמו בבתי חולים רבים אחרים בישראל, מרכז מסחרי ("קניון אסף") ובית מלון לנוחות משפחות המתאשפזים והיולדות.
בשנת 2017 הכיל המרכז הרפואי 869 מיטות כלליות, 110 מיטות אשפוז יום, 80 מיטות גריאטריות, 63 עריסות יונקים ו-21 חדרי ניתוח, מתוכם 6 חדרי ניתוח במסגרת אמבולטורית. בשנה זו אושפזו במרכז הרפואי 52,456 חולים, 162,018 איש טופלו במחלקת המיון. בשנה זו בוצעו במרכז הרפואי 21,792 ניתוחים, 1925 צנתורים ו-9,212 לידות (נכון ל-2017).
באפריל 2017, אחרי 69 שנים בהן הוא נקרא ע"ש אסף הרופא הוכרז במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבריאות יעקב ליצמן, כי שמו ישונה והוא יקרא על שם יצחק שמיר, ראש הממשלה לשעבר. על אף ההכרזה על שינוי השם, עדיין בחלק מהפרסומים הרשמיים של בית החולים, כמו גם במערכת המוסדות של משרד הבריאות, ואף בקרב הציבור הרחב בית החולים נקרא בשמו הקודם – "אסף הרופא"[17].
תוכניות עתידיות
עריכה| פרק זה עוסק במיזם עתידי | |
בשנים הבאות מתכונן בית החולים להתרחב בעקבות פינוי בסיס צריפין, במסגרת פרויקט העתקת בסיסי צה"ל לנגב, במסגרת ההרחבה יתרחב שטח בית החולים בכ-140 דונם. בנוסף לכך יתווספו אליו כ־1,500 מיטות, מרכז להשתלת איברים, מערך טראומה לטיפול בחבלות ראש ויועבר אליו המכון לרפואה משפטית, כיום המכון נמצא בשכונת אבו כביר שבדרום תל אביב[18]. על פי התכנון העבודות יחלו ב-2021 ויסתיימו בהדרגה ב-2048.
בתי ספר אקדמיים
עריכההמרכז הרפואי מסונף לפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, באוניברסיטת תל אביב ולומדים בו דרך קבע סטודנטים לרפואה מאוניברסיטת תל אביב. במרכז הרפואי פועלים שלושה בתי ספר בתחומים פרא-רפואיים, בהם מלמדים רופאי המרכז הרפואי ובהם מסלולי לימוד ייחודיים ומסלולי הסבה לאקדמאים. בתי הספר הם:
- בית הספר לסיעוד, שהוקם בשנת 1949 וקיים מסלול לימודים של שלוש שנים בתוספת שנה של עבודה מעשית. את המחזור הראשון סיימו 24 אחיות[19], ובית הספר התקשה לגייס תלמידות כדי למלא את התקן הרצוי של 50 תלמידות בכל מחזור[20]. כיום מסונף בית הספר לאוניברסיטה העברית.
- בית הספר לפיזיותרפיה, שנפתח בדצמבר 1953[21]. במשך שנים רבות נוהל בית הספר על ידי יוספה דנציגר. כיום הוא מסונף לאוניברסיטת תל אביב.
- בית הספר לרנטגנאות ודימות רפואי, שנפתח בשנת 1998, הפועל בשיתוף עם אוניברסיטת בר-אילן ועוד 4 בתי-ספר אחרים.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של המרכז הרפואי שמיר
המרכז הרפואי שמיר, ברשת החברתית פייסבוק
המרכז הרפואי שמיר, סרטונים בערוץ היוטיוב
מרכז רפואי אסף הרופא (באר יעקב), דף שער בספרייה הלאומית- דורון אביגד, "תאי הלחץ הם הייפ עולמי, אבל יש גם טרנד סופר מסוכן, של בניית תאי לחץ פיראטיים", באתר גלובס, 6 ביולי 2019
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
עריכה- ^ איתי גל, אחרי 69 שנה: "אסף הרופא" ייקרא ביה"ח יצחק שמיר, באתר ynet, 26 במרץ 2017
- ^ רעש גדול בארץ ישראל - ברמלה, דואר היום, 12 ביולי 1927
- ^ גבריאל צפרוני, בסרפנד - מרכז הצבא, הַבֹּקֶר, 14 באפריל 1940
- ^ חייל סומא שנפקחו עיניו, משמר, 10 ביולי 1945
- ^ באר יעקב, הַבֹּקֶר, 23 בספטמבר 1945
- ^ חיים יפת, בחברת בית־הדין הצבאי בשטח שלטון הכנופיות, הַבֹּקֶר, 19 בפברואר 1948
- ^ מעשה תגמול של חיילים, הַבֹּקֶר, 26 בפברואר 1948
- ^ 28 חיילים נהרגו בפיצוץ רכבת ליד רחובות, דבר, 1 במרץ 1948
- ^ השערוריה של המעבר הפתוח לשיירת הכנופיות דרך באר יעקב, המשקיף, 26 במרץ 1948
- ^ יהודים הוציאו נשק מביה"ח הצבאי בבאר־יעקב, המשקיף, 24 במרץ 1948
- ^ משלחת ישראלית תנסה לקנות בתי-חולים מוכנים באיטליה, דבר, 24 באוגוסט 1949
חולי השתפת - בלי בנינים לאשפוז, דבר, 7 בספטמבר 1949 - ^ כבישים חדשים, דבר, 13 בנובמבר 1949
- ^ כבישים חדשים בסלילתם, דבר, 17 בפברואר 1950
- ^ הרשמת תלמידות לבתי הספר לאחיות, חרות, 31 במרץ 1950
- ^ נתן שיפריס, "בנתיב היעלמותם של ילדי ישראל הנעדרים", בתוך: טובה גמליאל ונתן שיפריס, ילדים של הלב: היבטים חדשים בחקר פרשת ילדי תימן, תל אביב: הוצאת רסלינג, תשע"ט 2019, עמ' 329
- ^ אנשים ומוסדות, דבר, 24 במרץ 1952
- ^
עופר אדרת, יצחק ראש הממשלה: בית החולים אסף הרופא משנה את שמו, ולא כולם מרוצים, באתר הארץ, 5 באפריל 2017
- ^ ענבר טויזר, כך יהפוך ביה"ח אסף הרופא למרכז הרפואי הגדול בישראל, באתר ynet, 21 ביולי 2019
- ^ מחזור אחיות בבית החולים אסף הרופא, דבר, 15 בספטמבר 1952
- ^ בית ספר לאחיות, דבר, 16 במאי 1952
- ^ מרכז לשיקום חולי שיתוק יפתח כנראה באפריל ב"אסף הרופא", דבר, 6 בנובמבר 1953
הופעל המרכז לשיקום ילדים, דבר, 5 באוגוסט 1954
