פתיחת התפריט הראשי

שְׁמוּרַת יַעַר רֵיחָן הוא שמורת טבע המהווה את אחת השמורות החשובות ביותר במרחב העצום של השומרון חסר היערות[1]. היער נמצא בצפון השומרון ליד כפר אום א-ריחאן והיישובים ריחן וטל מנשה. בתחום השמורה נמצאות שתי בריכות מים עונתיות קטנות שאחת מהן צמודה לבית היערן. באזור אתר ארכאולוגי על שטח של 30 דונם ובו שרידי עיירה מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל. ליד יער ריחן מצוי יער שקד, הסמוך ליישוב שקד. השטח הטרשי, שאינו נוח לעיבוד, והמרחק ממנו ליישובים השכנים, שאינו נוח לרועי צאן - גרמו לכך שהחורש נשמר בצורתו הטבעית: צפוף מאוד וניתן להלך בו רק בשבילים שהוכנו למטרה זו.

יער ריחן
REICHANVIEW2011.jpg
מראה כללי של היער מגג בית היערן
מידע
אזור צפון השומרון
כניסה חינם
שטח 2,673 דונם
תאריך הכרזה 9 באפריל 1991
קואורדינטות 32°28′42″N 35°07′46″E / 32.4783505°N 35.129509°E / 32.4783505; 35.129509
צומח
שריד נדיר של חורש השומרון. מינים מגוונים
שמורת יער ריחן באתר "טבע ונופים בישראל"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חָטְמִית זיפנית

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

באזור היער נמצאו שרידי יישובים מהתקופה ההלניסטית והתקופה הרומית בארץ ישראל שהשתמרו במצב טוב עד המאה ה-20. שהמרכזי בהם היה "חרבת אום ריחן"[2]. האתר נסקר לראשונה בידי הקרן לחקר ארץ ישראל בשנת 1882 ונמצאו בו שרידי מבנים בנויים אבני גזית מהוקצעות ומסותתות ומגדל שמירה[3]. בשנת 1968 נסקר שוב במסגרת סקר הר מנשה. בסקר זה מתוארת חירבת אום א-ריחן כאתר שגודלו שלושים דונם, אשר השתמרו בו שרידי מבנים, מודגשת הבניה המסיבית ומבני מאוזוליאום הרוסים בקרבת האתר שבאחד מהם נראים שני סרקופגים[4]. בשנת 1969 ערך הארכאולוג זאב ייבין חפירת הצלה בשני מבנים בשולי האתר. במסגרת זו נחפרו המאוזוליאום וכן מבנה קבורה גדול ומפואר. באתרים אלו נמצאה קרמיקה מהמאות השלישית הרביעית לספירה[5].

בתקופת המנדט הבריטי, מאחר שהאזור היה מאוכלס בדלילות, שרד בו שטח בן 20,000 דונם ובו יער טבעי, וממשלת המנדט הכריזה עליו בתור שמורת יער. השמירה על היער נאכפה בצורה קפדנית, הוקם בית שומר בלב היער ונאסרה רעיית צאן וכריתת עצים (איסור שנאכף גם בתקופת השלטון הירדני)[6].

ב-9 באפריל 1991 הוכרז שטח של 2,673 דונם כשמורה ביהודה ושומרון[7].

צמחיית היערעריכה

ייצור הפחמיםעריכה

היער נמצא בקרבת אזור המשמש לייצור פחם עץ. מרכזי העיבוד הם בסביבות אום אל פחם, (מכאן שמה: "אם הפחמים"), וליד העיירה הערבית יעבד. ההנחה היא שיער ריחן הוא שריד ליער גדול יותר, אשר עציו שימשו בעבר לייצור פחמים. שלטונות המנדט הבריטי והשלטון הירדני הקפידו כי היער לא ייפגע. לאחר מלחמת ששת הימים חומר הגלם העיקרי לייצור פחמים הגיע מפרדסי פרי ההדר שנעקרו מתוך הקו הירוק. איכות הפחמים שהתקבלו מעצי פרי ההדר הייתה מעולה ולא היה צורך בעצי היער המקומי.

תמונות מיער ריחןעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מקור: מיכאל זהרי, עמ' 193.
  2. ^ צבי אלון, ריחן של עתיקות, דבר, 15 באוגוסט 1980
  3. ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 64
  4. ^ אדם זרטל וניבי מרקם, סקר הר מנשה, כרך שלישי – מנחל עירון לנחל שכם, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 2000
  5. ^ שמעון דר, יגאל טפר וזאב ספראי "אום ריחן": רעננה, הוצאת החברה להגנת הטבע והקיבוץ המאוחד - 1986 עמוד: 5
  6. ^ אפרים תלמי, שמורות טבע חבויות בשומרון, דבר, 8 באפריל 1969
  7. ^ מקור: עמנואל הראובני
  8. ^ מקור: רת"ם – מרכז מידע לצמחי ישראל