מגש הכסף (סדרת טלוויזיה)

סדרת טלוויזיה דוקומנטרית על המצב הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל

מגש הכסף היא סדרת טלוויזיה דוקומנטרית זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה על המצב הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל שנוצרה על ידי דורון צברי ואמיר בן-דוד בשנת 2015. הסדרה מורכבת משלושה פרקים: הפרק הראשון מועבר על ידי גיא רולניק, הפרק השני על ידי ירון זליכה והפרק השלישי על ידי דני גוטווין. הסדרה שודרה בערוץ 8.

מגש הכסף
צילום מסך מתוך פתיח הסדרה
צילום מסך מתוך פתיח הסדרה
סוגה תעודה
יוצרים דורון צברי
אמיר בן דוד
בימוי דורון צברי
משתתפים גיא רולניק
ירון זליכה
דני גוטווין
ארץ מקור ישראלישראל ישראל
שפות עברית
מספר עונות 1
מספר פרקים 3
הפקה
מפיק דנה כהן
חברת הפקה דנה כהן הפקות
עורכים אמיר בן-דוד
מוזיקה חיים פרנק אילפמן
אורך פרק 55 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 8
רשת שידור בישראל HOT
תקופת שידור מקורית אוקטובר 2015 – 28 באוקטובר 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

על פי רולניק, תוך שבועיים מעלייתה לשידור, נחשפו יותר ממיליון איש לסדרה ולסרטונים קצרים מתוכה שהופצו ויראלית באינטרנט.[1]

פרק ראשון - השליחות של גיא רולניק

עריכה

נושאים

עריכה
  1. ישראל נשלטת על ידי קבוצה קטנה של בעלי הון.
  2. החברים המעטים בקבוצה זו מממנים זה את זה תוך שהם עושים שימוש בכספו של הציבור.
  3. אותה קבוצה קטנה שולטת באמצעי התקשורת המרכזיים: ערוץ 2, מעריב, ידיעות אחרונות ועוד.
  4. האחראים מטעם המדינה לאינטרס הציבורי עוברים לעבוד בעסקים של קבוצת בעלי ההון. הם מתקשים לרסן את מעסיקיהם-לעתיד.
  5. בנק הפועלים ובנק לאומי שולטים בכ-60% מהאשראי במדינה.
  6. במדינת ישראל שוחד וקימבונים עדיפים על כישרון ונכונות לעבוד. שחיתות היא נורמה מקובלת.
  7. השירות הציבורי בישראל מסורבל, מיושן, עסוק בהישרדות.
  8. תקציב הביטחון מנופח ואינו שקוף לביקורת ציבורית.

מרואיינים

עריכה

פרק שני - ירון זליכה שומר הקופה

עריכה

נושאים

עריכה
  1. שיעורי העוני בישראל הם הגבוהים ביותר בעולם המערבי, אף כי ישראל אינה מדינה ענייה.
  2. ישראל היא מדינה מאוד בלתי-שוויונית. קיים פער גדול מאוד בין עניים לעשירים.
  3. הממשלה בישראל מעדיפה באופן עקבי את בעלי ההון על פני האזרח הפשוט.
  4. בישראל יש לחברות הגדולות פטור כמעט מלא מתשלום מיסים.
  5. התחרותיות בשוק הישראלי מאוד נמוכה ולכן המחירים גבוהים מאוד. קיימים בישראל הרבה מונופולים.
  6. משאבי הטבע של המדינה לא נמכרו במכרז כראוי, אלא חולקו חינם למקורבים.
  7. השחיתות הגבוהה בישראל היא גורם משמעותי לפערים הגדולים ברמת החיים.
  8. הממשלה גרמה במדיניותה לכך שמחירי הדיור בישראל יזנקו כלפי מעלה.

לסיכום: השיח הציבורי מוסט בכוונת מכוון מנושאי דיור, מיסוי, גז, יוקר מחיה, חינוך וחברה לפוליטיקה ולהפחדה.

מרואיינים

עריכה

פרק שלישי - דני גוטוויין ושודדי מדינת הרווחה

עריכה

המרצה משווה בין פינלנד, שהיא מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית לבין ישראל, שלהגדרתו שולטת בה מדיניות ניאו ליברלית. בשנת 1977, עם עליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון, התחיל פירוק שלטון הכלכלה הריכוזית במדינה וריסוק ההסתדרות על כל נכסיה.

שלב ההרס (19841979)

עריכה

האינפלציה הייתה אחד המכשירים לפירוק הכלכלה הישנה, בכך שהרסה את יכולת האזרחים לתכנן את חייהם. ביטול הסובסידיות על מוצרי היסוד גרם לעליית מחירים בעשרות אחוזים. המע"מ עלה מ-8% ל-12% והריבית עלתה מ-26% ל-57%. הצעדים האלה הרסו את התשתית הכלכלית של חברת העובדים וההסתדרות.

מפעלים רבים נסגרו ועשרות אלפי אנשים פוטרו מעבודתם. אנשים רבים פנו בשלב זה לבורסה, כדי לנסות לשמור על ערך כספם. המניות הבנקאיות ווסתו עד שב-1983 קרסו גם הן.

תוכנית הייצוב - הפרטה ושלטון הכסף (1985–?)

עריכה

קמה ממשלת אחדות והיא עצרה במחי-יד את האינפלציה הדוהרת. התחיל קיצוץ נרחב בתקציבי משרדי הממשלה, שבעקבותיו ירדה רמת השירותים הציבוריים וכך הוכשרה הדרך להשתלטות בעלי ההון על המשק ועל נכסיו. מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס שיתפה פעולה עם המדיניות הנאו-ליברלית. לאחר מכן, בתקופת כהונתו השנייה של רבין כראש ממשלה 1995-1992 חלה הגדלה בתקציבי החינוך, הבריאות והרווחה והועברו כספים רבים למגזר הערבי, שעד אז הופלה לרעה. באותו זמן התחוללה ההפרטה הגדולה ביותר: אל על, בזק, צים, בנק הפועלים, בנק לאומי, כימיקלים לישראל, IDB, כור, שקם, מספנות ישראל ועוד. בסה"כ 17 חברות הופרטו.

חיסול העבודה המאורגנת

עריכה

בתקופת חיים רמון כיו"ר ההסתדרות נותקה ההסתדרות מקופת החולים ובכך חוסלה העבודה המאורגנת בישראל. ב-1977 80% מהעובדים במדינה היו מאורגנים. ב-2015 רק 25% מהעובדים מאורגנים.

בריאת הטייקונים

עריכה

השלטון המפריט נזקק לבעלי הון כדי למכור להם את נכסיו. כיוון שלא נמצאו לו כאלה, הוא נאלץ ליצור אותם בעצמו וכך עלו לגדולה האחים עופר, משפחת דנקנר, יצחק תשובה ודומיהם. אנשים אלה עשו שימוש בכספי הציבור והכניסו את הרווחים לכיסיהם הפרטיים.

עליית תרבות המגזרים

עריכה

במקום רעיון כור ההיתוך שביטא בשנים הראשונות למדינה שאִיפָה לאחד בין השונים, המדינה המופרטת הדגישה את ההבדלים בין המגזרים והמעמדות. דוגמה לכך היא עליית ש"ס, שפעלה ועשתה חייל באופן פלגני.

חיזוק ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון על חשבון היישובים בגבולות הקו הירוק

עריכה

בשטחים הוקמה מדינת רווחה עם תקציבים גדולים ובנייה מואצת. אזרחים שלא היה להם סיכוי להצליח בתחומי גבולות 67 קיבלו תנאי חיים משופרים בהתנחלויות. דוגמאות (לפי נתוני שנת 2012):

בקו הירוק ביהודה ושומרון
השקעה בילד בשנה בדימונה - 3,700 ש"ח בהר חברון: 24,500 ש"ח
מספר ממוצע של ילדים בכיתה בארץ - 31.4 בהתנחלויות - 21.7
השקעה בתושב בשנה בעיירת פיתוח - 1,892 ש"ח בהתנחלויות - 2,695 ש"ח
מענקי איזון בחינוך לתושב בעיירות פיתוח - 671 ש"ח בהתנחלויות 1,108 ש"ח

הכספים מועברים מהממשלה באמצעות החטיבה להתיישבות. התנחלות בית אל קיבלה 51,500,000 ש"ח, סכום גבוה ממה שקיבלו יחד כל יישובי הנגב והגליל.

כל אלה גרמו לכך שעלה מספר המתנחלים ובשנת 2015 הוא 400,000.

תקופת נתניהו בכלכלת ישראל

עריכה

במהלך שנות כהונתו בנימין נתניהו מעדיף לחזק את אנשי ההון על חשבון האזרח הפשוט. לכן הוא "מפחית, מייעל ומצמצם"[2] את הסקטור הציבורי.

ישראל בהשוואה למדינות העולם:

בישראל בעולם
השקעה ממוצעת לנפש בבריאות $31 ב-OECD‏ $82
מיטות בבתי החולים לכל 1,000 איש 1.9 באירופה 3.4
מכשירי MRI למיליון איש 3 ב-OECD‏ 12.6
תחבורה ציבורית ההשקעה בישראל 15% מהממוצע בעולם כולו
מספר ילדים לגננת 27 ב-OECD‏ 14

מדיניות נחוצה

עריכה

יש לטפח את המעמדות הנמוכים ולחזק את הפריפריה. כך ישראל תוכל להגיע לממוצע נתוני ה-OECD תוך שלוש שנים ולשליש הגבוה של הנתונים תוך 6 שנים.

מרואיינים

עריכה

ביקורות ומחלוקות

עריכה

באתר העין השביעית פורסם כי ערן טיפנברון, העורך הראשי של אתר "ynet" מקבוצת ידיעות אחרונות, שבמסגרתו משודרים התכנים של HOT באינטרנט, נתן הוראה ישירה לא להעלות את פרקי הסדרה לאתר, דבר המחזק את טענותיו של רולניק בסדרה בנושא האינטרסים הזרים של התקשורת בישראל.[3]

ביקורת על הסדרה

עריכה

הצלחתה של הסדרה לוותה גם בביקורות. לדברי המבקרים הסדרה עשויה באופן מוטה. על פי רוגל אלפר הצגת הדברים בסדרה נעשית בשפת סרטי תעמולה, כך שלצופים קשה לערער על הנאמר בסדרה.[4] טיעון נוסף הוא שהסדרה מציגה אג'נדה כלכלית המזוהה עם תנועות השמאל, ולא ניתן איזון לדעות המזוהות עם הימין הכלכלי.[5]

ביקורת על פרק 1

עריכה

בפרק הראשון של הסדרה טוען גיא רולניק כי בישראל לא קיים חופש עיתונאי אמיתי, המאפשר לעסוק בבעיית הריכוזיות במשק הישראלי באופן ביקורתי. כנגד טענה זאת כתב רוגל אלפר כי ערוץ 2 סיקר בהרחבה ובאהדה את אירועי המחאה החברתית בשנת 2011, סיקר בהרחבה את מחאת הקוטג', אף על פי שעפרה שטראוס היא מבעלי הערוץ, וביקר את חברת קוקה-קולה על המחירים שהיא גובה, אף על פי שמוזי ורטהיים המחזיק בזכיינית קוקה קולה בארץ, גם הוא מבעלי הערוץ. הערוץ ביקר גם את מתווה הגז, ושלי יחימוביץ' מקבלת בו במה נרחבת לשטוח את משנתה.[6]

ביקורת על פרק 3

עריכה

על פי חלק מהמבקרים, הפרק השלישי בסדרה שמעביר דני גוטווין, מקטלג אותה פוליטית, זאת בניגוד להצהרות יוצרי הסדרה כי "זה לא פרויקט של הימין או השמאל". התייחסותו של גוטווין בסוף הפרק להתנחלויות מבטאת זאת.[7][5]

בנוסף, נטען שדבריו של גוטווין סותרים את תמונת המציאות שהציגו גיא רולניק וירון זליכה בשני הפרקים הראשונים. גוטווין עצמו תקף בעבר מספר פעמים את רולניק, ואף ראה בו כמי ש"פועל, למעשה, לקדם את משטר ההפרטה בנוסח נתניהו".[4][7][8]

על ההשוואה שגוטווין עורך בין פינלנד לישראל וטענתו שפינלנד היא מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית, הועלתה הטענה הנגדית שלמעשה על פי מספר מדדים, פינלנד היא מדינה יותר קפיטליסטית מישראל.[9]

משה פוקסמן, המשנה למנכ"ל מרכז מורשת מנחם בגין פנה במכתב תלונה למועצת שידורי הכבלים והלווין ביחס לפרק השלישי בסדרה, שבו לטענתו מוצג "נרטיב שקרי שאינו מעוגן במציאות" בהקשר לכהונתו של מנחם בגין בראשות הממשלה והמדיניות הכלכלית-חברתית שהוביל.[10]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה


הקודם:
2014 - כביש 90
פרס האקדמיה לטלוויזיה - תוכנית תעודה
2015 - מגש הכסף
הבא:
2016 - צל של אמת