מועצה אזורית

רשות מקומית ישראלית שמנהלת מספר יישובים

בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ובשטחי יהודה ושומרון ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות בעמותה מרכז השלטון האזורי בישראל.

  גבולות תחום השיפוט של המועצות האזוריות

מאפייניםעריכה

מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות ה-30 של המאה ה-20 והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר, כ-73,673 תושבים. מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר, עם 57 יישובים. מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר – כארבעה מיליון דונם, שהם כ-18% משטחה של ישראל.

מועצה אזורית אלונה היא בעלת מספר היישובים הקטן ביותר (3 יישובים).

מועצות אזוריותעריכה

להלן רשימה מעודכנת לסוף שנת 2019 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[1]. נתוני האוכלוסייה לקוחים מאומדני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לסוף חודש מרץ 2022[2].

מספר מועצה אזורית מחוז מספר יישובים מספר תושבים (2022) מאוכלס על ידי שטח תחום השיפוט (בקמ"ר)
1 מטה בנימין יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

28 74,100 יישובים יהודים 1,000
2 מטה יהודה ירושלים 64 62,596 יישובים יהודים וערבים 481
3 שומרון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

28 50,553 יישובים יהודים 2,800
4 עמק חפר מרכז (השרון) 44 43,043 יישובים יהודים 130
5 עמק יזרעאל צפון 38 40,309 יישובים יהודים ובדואים 332
6 חוף הכרמל חיפה 26 35,702 יישובים יהודים ויישוב ערבי 195
7 דרום השרון מרכז (השרון) 31 34,386 יישובים יהודים 96
8 הגלבוע צפון 32 32,241 יישובים יהודים וערבים 252
9 מטה אשר צפון 32 31,238 יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי 216
10 משגב צפון 35 30,340 יישובים יהודים ובדואים 162
11 גזר מרכז (השפלה) 25 27,628 יישובים יהודים 114
12 גוש עציון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

14 25,919 יישובים יהודים 69
13 חבל מודיעין מרכז (השפלה) 24 24,130 יישובים יהודים 129
14 באר טוביה דרום 23 23,890 יישובים יהודים 128
15 לב השרון מרכז (השרון) 19 23,747 יישובים יהודים 55
16 מנשה חיפה 24 21,924 יישובים יהודים וערבים 112
17 הגליל העליון צפון 29 19,715 יישובים יהודים (קיבוצים) 296
18 גולן צפון 31 19,491 יישובים יהודים 1,087
19 חוף אשקלון דרום 21 19,382 יישובים יהודים 181
20 אל קסום דרום 7 17,392 יישובים בדואים 39
21 מרום הגליל צפון 24 15,989 יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי 178
22 שדות דן (עמק לוד) מרכז (השפלה) 9 15,971 יישובים יהודים 32
23 אשכול דרום 32 15,183 יישובים יהודים 733
24 חוף השרון מרכז (השרון) 14 14,895 יישובים יהודים 50
25 מרחבים דרום 17 14,644 יישובים יהודים 495
26 עמק המעיינות צפון 24 14,499 יישובים יהודים 249
27 עמק הירדן צפון 22 14,447 יישובים יהודים 186
28 לכיש דרום 19 13,919 יישובים יהודים 378
29 זבולון חיפה 14 13,822 יישובים יהודים ובדואים 61
30 נווה מדבר דרום 4 13,392 יישובים בדואים 33
31 שפיר דרום 14 13,076 יישובים יהודים 82
32 הגליל התחתון צפון 18 12,809 יישובים יהודים 193
33 מגידו צפון 13 12,257 יישובים יהודים 173
34 מעלה יוסף צפון 22 11,482 יישובים יהודים 93
35 בני שמעון דרום 13 11,464 יישובים יהודים (וגם יישובים בדואים לא חוקיים). 375
36 שדות נגב דרום 16 11,090 יישובים יהודים 115
37 נחל שורק מרכז (השפלה) 7 10,181 יישובים יהודים 28
38 הר חברון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

14 10,180 יישובים יהודים 1,000
39 יואב דרום 13 9,207 יישובים יהודים ויישוב בדואי 199
40 שער הנגב דרום 12 9,195 יישובים יהודים 180
41 רמת נגב דרום 14 8,663 יישובים יהודים ויישוב בדואי 4,097
42 אל-בטוף צפון 4 8,437 כפרים ערבים ובדואים 4
43 בוסתן אל מרג' צפון 4 8,146 כפרים ערבים 9
44 ברנר מרכז (השפלה) 6 8,049 יישובים יהודים 37
45 מבואות החרמון צפון 13 7,594 יישובים יהודים 135
46 חבל יבנה מרכז (השפלה) 7 6,884 יישובים יהודים 37
47 גן רווה מרכז (השפלה) 9 6,640 יישובים יהודים 43
48 ערבות הירדן יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

20 6,185 יישובים יהודים 860
49 גדרות מרכז (השפלה) 7 5,181 יישובים יהודים 14
50 חבל אילות דרום 12 4,690 יישובים יהודים 2,631
51 הערבה התיכונה דרום 7 3,802 יישובים יהודים 1,538
52 אלונה חיפה 3 2,276 יישובים יהודים (מושבים) 27
53 מגילות יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

6 2,073 יישובים יהודים 750
54 תמר דרום 5 1,580 יישובים יהודים 1,571

בחירות במועצות אזוריותעריכה

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעיתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות[3]. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג) פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.[4]

באוקטובר 2018 נערכו לראשונה בחירות לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות באותו יום.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה