ויקיפדיה

הפארק הלאומי הגעשי לאסן

פארק לאומי בצפון-מזרח קליפורניה

הפארק הלאומי הגעשי לאסן (באנגלית: Lassen Volcanic National Park), הוא פארק לאומי המשתרע על שטח הררי מיוער בן 430 קילומטרים רבועים, המתאפיין בתוואי נוף געשיים, בצפון-מזרח מדינת קליפורניה בארצות הברית.

הפארק הלאומי הגעשי לאסן
פומרולה בהר לאסן
פומרולה בהר לאסן
פומרולה בהר לאסן
מידע כללי
על שם Peter Lassen עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 9 באוגוסט 1916
מבקרים בשנה 536,068[2] (נכון ל־2016)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 430[1] קמ"ר
מיקום
מדינה קליפורניה בארצות הברית
מיקום מחוז שסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°29′16″N 121°30′18″W / 40.487659°N 121.504981°W / 40.487659; -121.504981
Lassen Volcanic
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפת הפארק הלאומי הגעשי לאסן
הר שסטה מפסגת לאסן

האזור היה תחת השפעה של פעילות געשית במשך מיליוני שנים, אבל ההיסטוריה הגאולוגית האחרונה של הפארק קשורה להר לאסן, הר געש שהוא כיפת הלבה הגדולה ביותר בעולם, והר הגעש הדרומי ביותר ברכס קסקייד.[3] ההר התפרסם בעקבות התפרצות געשית גדולה ב-1915. מקור החום לגעשיות באזור לאסן הוא הפחתה מול חוף צפון קליפורניה של לוח גורדה מתחת ללוח הצפון-אמריקאי.[4] האזור סביב פסגת לאסן עדיין פעיל געשית, כולל בריכות בוץ, פומרולות מצחינות, ומעיינות חמים מבעבעים.[5] הפארק הלאומי הגעשי לאסן הוא בין המקומות הבודדים בעולם שבו ניתן למצוא את כל ארבעת הסוגים של הרי הגעש (כיפת לבה, חרוט מגן, חרוט אפר והר געש שכבתי).[6]

הילידים האינדיאנים חיו באזור הפארק במשך אלפי שנים. הם היו ציידים-לקטים שנהגו להגיע לאזור במשך חלק מהשנה, צדו בעלי חיים וליקטו צמחים. המתיישבים הראשונים באזור ממוצא אירופאי הגיעו בתחילת המאה ה-19. שם ההר שנתן את שמו לפארק הוא מחווה לפטר לאסן (Peter Lassen‏; 1859-1800), נפח ממוצא דני שהוביל את המהגרים מעבר לפסגה זו אל עמק סקרמנטו בשנות ה-30 של המאה ה-19.

הפארק הלאומי הגעשי לאסן התחיל כשני מונומנטים לאומיים שהוכרזו על ידי נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט ב-6 במאי 1907: "המונומנט הלאומי חרוט האפר" (Cinder Cone National Monument), ו"המונומנט הלאומי פסגת לאסן" (Lassen Peak National Monument).[7] ב-9 באוגוסט 1916 שודרג מעמד האזור לפארק לאומי בעקבות ההתפרצות המרהיבה שנה קודם לכן.

הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, סוכנות פדרלית שמטרתה להגן על עושר משאבי הטבע והמשאבים התרבותיים של הפארק, המושכים למעלה מחצי מיליון מבקרים מדי שנה. הפארק הוא משכן לקרוב ל-800 מינים של צמחים,[8] וכ-300 מינים של בעלי חוליות.[9]

גאוגרפיה עריכה

הפארק הלאומי הגעשי לאסן משתרע על שטח הררי מיוער בן 430 קילומטרים רבועים בצפון-מזרח מדינת קליפורניה בתחומי מחוזות קליפורניה לאסן, פלומאס, שסטה וטהאמה. העיר הקרובה ביותר היא רדינג במרחק 75 קילומטרים מערבית לפארק. הערים הגדולות הקרובות הן סקרמנטו, כ-300 קילומטרים דרומית-מערבית לפארק, סן פרנסיסקו, כ-400 קילומטרים דרומית-מערבית לפארק ופורטלנד, יותר מ-700 קילומטרים צפונית לפארק. אל הפארק אפשר להגיע באמצעות כביש בין-מדינתי 5, וכביש 89 של קליפורניה חוצה אותו, כשהוא מטפס עד לגובה 2,594 מטרים מעל פני הים בנקודה על מדרונותיו של הר לאסן.

אורכו של הפארק מצפון לדרום הוא 20 קילומטרים, ורוחבו ממזרח למערב הוא 25 קילומטרים. הנקודה הגבוהה ביותר בפארק, פסגת לאסן, מתנשאת לגובה 3,187 מטרים. הר געש זה, השוכן בדרום-מערב הפארק, שייך לחלק הדרומי ביותר של רכס קסקייד. האזורים מערבית לפארק שייכים לעמק סקרמנטו, בעוד שהאזורים מזרחית לו הם חלק מהאגן הגדול. פסגת לאסן היא הפסגה היחידה בתחומי הפארק מעל ל-3,000 מטרים מעל פני הים, אבל מרבית שטח הפארק שוכנת בגובה שמעל ל-2,000 מטרים, כשבשום מקום הגובה לא פוחת מ-1,500 מטרים.

מרבית פסגות ההרים באזור הם הרי געש רדומים, בהם כאוס קראגס (Chaos Crags) בגובה 2,592 מטרים, הר ברוקאוף (Brokeoff Mountain) בגובה 2,592 מטרים וסינדר קון (Cinder Cone) בגובה 2,592 מטרים.

בחלק המערבי של הפארק יש צוקי לבה גדולים (הרים גדולים שנוצרו על ידי קילוחי לבה), לועות הרי געש משוננים ולועות גופרית מעשנים. האזור נחתך על ידי קניונים שנוצרו על ידי קרחונים והוא מנוקד באגמים ונחלים מהירים של מים זכים. החלק המזרחי של הפארק הוא רמת לבה נרחבת בגובה מעל ל-1,600 מטרים מעל פני הים. באזור יש חרוטי אפר קטנים,[10] והוא מיוער בעצי אורן ואשוח, ויש בו מעט נחלים. עמק וורנר (Warner Valley), המסמן את הקצה הדרומי של רמת לאסן, כולל אזורים של מעיינות חמים ("Boiling Springs Lake" (אגם המעיינות הרותחים), ("Devils Kitchen" (מטבח השטן) ו-"Terminal Geyser" (הגייזר הסופי))[10] עמק מיוער תלול זה כולל כרי דשא נרחבים שבאביב יש בהם שפע פרחי בר.

יש ארבעה הרי געש מטיפוס חרוט מגן בפארק, הר הרקנס (Mount Harkness), בפינה הדרום-מערבית של הפארק, הר רד (Red Mountain), בגבול הדרום-מרכזי, פסגת פרוספקט (Prospect Peak), בפינה הצפון-מזרחית ופסגת רייקר (Raker Peak), צפונית לפסגת לאסן. כל הרי הגעש הללו הם בגובה שבין 2,100 ל-2,500 מטרים מעל פני הים, וכל הר מסתיים בחרוט אפר.

 
מבט על הר סינדר קון (חרוט האפר) משביל סינדר קון המוביל אליו. העצים הם אורני ג'פרי (Pinus jeffreyi)

תוואי נוף געשיים רבים מצויים בקלדרה של הר טהאמה, הר הגעש שקדם לפסגת לאסן. "סולפור וורקס" (Sulphur Works – "מפעלי הגופרית") הוא אזור גאותרמי בין פסגת לאסן והר ברוקאוף שמשערים כי הוא מסמן אזור בסמוך למרכז של החרוט של הר טהאמה שאינו קיים עוד. אזורים גאותרמיים אחרים בקלדרה של הר טהאמה הם עמק "ליטל הוט ספרינגס" (Little Hot Springs Valley – "עמק המעיינות החמים הקטן"), "דיאמונד פוינט" (Diamond Point – "נקודת היהלום" - צינור לבה עתיק) ו"בומפאס הל" (Bumpass Hell – "הגיהנום של בומפאס"). הר ברוקאוף (2,815 מטרים), בצד השני של הקלדרה, הוא שריד מהסחיפה של הר טהאמה והפסגה השנייה בגובהה בפארק. הר קונרד (Mount Conrad), הר דילר (Mount Diller), וצוק פיילוט (Pilot Pinnacle) גם הם פסגות בשולי הקלדרה. בחלק מהמעיינות החמים חיים תרמופילים, חיידקים המסוגלים לשרוד בסביבה חמה במיוחד.[11]

אקלים עריכה

האקלים בפארק הלאומי הגעשי לאסן הוא אקלים אלפיני, כאשר האקלים ממערב הוא ים-תיכוני, בעוד שבאזורים ממזרח האקלים הוא צחיח למחצה. מכיוון שכל הפארק שוכן בגובה, החורפים קרים והקיצים חמימים בדרך כלל בגבהים שמתחת ל-2,300 מטרים מעל פני הים. מעל גובה זה האקלים קשה וקר, כשהטמפרטורות בקיץ קרירות. הטמפרטורות משתנות בהתאם לגובה. הטמפרטורה המינימלית שנמדדה הייתה 27°C-, והמקסימלית הייתה 40°C. כפור יכול להתרחש כל השנה, אם כי בין החודשים מאי לספטמבר הוא נדיר. החודשים יולי עד ספטמבר הם בדרך כלל שטופי שמש, כשהטמפרטורות ביום נעות בין 25°C ל-29°C.

כמות המשקעים בתחומי הפארק גבוהה עד גבוהה מאוד משום שרכס הרי החוף הפסיפי אינו חוסם את ענני הגשם המגיעים ממערב מהאוקיינוס השקט. הפארק מקבל יותר משקעים מכל מקום אחר ברכס קסקייד דרומית לשלוש אחיות (Three Sisters) באורגון. החודשים הגשומים ביותר הם מדצמבר עד מרץ, והחודשים שבהם יורדת כמות הגשם הקטנה ביותר הם יוני עד ספטמבר. שלג יורד בפארק מאוקטובר ועד אמצע יוני, ולכן הכביש המרכזי בפארק סגור בעונה זו. כמות השלג היורדת על מרכז המבקרים החדש סמוך לכניסה הדרום-מערבית בגובה 2,040 מטרים מעל פני הים היא סביב 11 מטרים, אף שהמרכז פונה מזרחה. סביב אגם הלן בגובה 2,500 מטרים כמות השלג השנתית היא בין 15 ל-18 מטרים, ככל הנראה המקום המושלג ביותר בקליפורניה. בנוסף, כמות השלג המצטברת באגם הלן בממוצע גבוהה יותר בכל תחנת מדידה הסמוכה להר געש ברכס קסקייד, כשהמקסימום הגיע ל-4.5 מטרים.[12] שלג שפונה לצד הדרכים יכול להישאר כל השנה.

אקלים בפארק הלאומי הגעשי לאסן
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 5 5.9 7.2 10.7 15.9 21.1 26.2 25.3 22.1 15.8 8.4 5.5 14.9
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -6.6 -6.2 -4.8 -2.4 1.4 4.9 7.6 6.7 4.7 1.1 -2.9 -5.5 -0.18
משקעים ממוצעים (מ"מ) 159.5 131.8 133.6 90.2 71.1 40.4 9.1 14.5 31 75.4 131.3 145.8 1,033
מקור: Manzanita Lake, California (045311)

הידרוגרפיה עריכה

 
הר לאסן נשקף באגם מנזניטה

הנחלים הקטנים בפארק שייכים לאגן הניקוז של הנהר סקרמנטו. נהר זה, שמקורו צפונית לפארק בסמוך להר שסטה, זורם מערבית לפארק לתוך עמק סקרמנטו. הנהר נשפך למפרץ סן פרנסיסקו, כלומר לאוקיינוס השקט, ואורכו 615 קילומטרים.

הנחלים בחלק המזרחי שייכים לאגן הגדול. לנחלים אלו אין מוצא אל הים והם זורמים לאגמים סגורים ומימיהם מתאדים.

אגמים רבים שוכנים בתחומי הפארק. ארבעת האגמים הגדולים ביותר הם אגם ג'וניפר (Juniper Lake), אגם סנאג (Snag Lake), אגם ביוט (Butte Lake) ואגם לואר טווין (Lower Twin Lake).

אף שאין כיום קרחונים בפסגת לאסן יש בו 14 שדות שלג קבועים.[13]

גאולוגיה עריכה

 
מפה גאולוגית של הפארק הלאומי הגעשי לאסן
 
מפה של אזור לאסן שבה מסומנים נביעות הידרותרמיות (נקודות אדומות) ותוואי נוף געשיים או שרידיהם (חרוטים צהובים). כמו כן מסומן ההיקף של הר טהאמה
 
המדרון ההרוס של הר ברוקאוף
 
עין וולקן על פסגת לאסן, מבט מאגם הלן

הסלעים העתיקים ביותר ברכס קסקייד נוצרו לפני כ-400 מיליון שנים כסלעי משקע בקרקעית האוקיינוס השקט. הם הוצבו על פני השטח של הקצה המערבי של מה שהיא כיום יבשת אמריקה הצפונית כתוצאה מתנועות לוחות טקטוניים קטנים לצפון-מערב. לחץ עז שהופעל על הסלעים המיר אותם לגנייס ולווחה. לוחות ימיים טקטוניים קטנים אלו התנגשו בלוח הצפון-אמריקאי הגדול לפני כ-90 מיליון שנים, והקרקע החלה להתרומם לאיטה. הכיוון של מרבית שלשלות ההרים מצפון-מערב לדרום-מזרח הוא תוצאה של התנגשות זו. ההרים שנוצרו אז נסחפו כמעט לחלוטין.

לפני כ-35–40 שנים התנגשו לוחות ימיים בזלתיים חדשים, לוח גורדה ולוח חואן דה פוקה בלוח הצפון-אמריקאי הגדול הרבה יותר, ובהיותם כבדים יותר עברו הפחתה מתחתיו תוך כדי המסה, יצירת מאגמה, געשיות ויצירת הרים, בהם הרי הגעש של רכס קסקייד, תופעה המוכרת כקשת הגעשית של רכס הקסקייד. קשת געשית זו היא חלק מטבעת האש, כינוי להרי הגעש שסביב שולי האוקיינוס השקט. הקשת הגעשית משתרעת מדרום-מערב קולומביה הבריטית ועד צפון קליפורניה, וכוללת שמונה עשרה פסגות געשיות. פסגת לאסן היא הפסגה הגעשית הדרומית ביותר. התהליך עדיין נמשך והרכס עדיין מתרומם.[14] קרוב ל-500 קילומטרים מהחוף שוקע מרכז לוח גורדה כמעט 2.5 סנטימטרים בשנה מתחת ללוח הצפון-אמריקאי.

היווצרות סלע האם של אזור הפארק עריכה

בסיס ההרים בפארק בנוי מסלעים מהקרטיקון שגילם כמה מיליוני שנים, דומים לאלו הנחשפים ברכס סיירה נבדה. סלעי משקע אלו נוצרים ממשקעים שהורבצו בזמן שהאזור היה מכוסה בים. לא רואים סלעים אלו בפני הקרקע של הפארק משום שהם כוסו אחר-כך בסלעים געשיים. האזור החל להתרומם בין לפני 35 ל-70 מיליון שנים במהלך האורוגנזה הלרמידית. השטח שהיה תחת הים ונחשף הפך תחילה לאזור ביצות תחת אקלים סובטרופי ונוצרו משקעים אורגניים, מה שמסביר את הנוכחות של פחם בתת-הקרקע. התרוממות רכס סיירה נבדה וההטיה שלו מערבה בקנוזואיקון יחד עם געשיות נרחבת יצרה להארים (זרמי בוץ עקב פעילות געשית) עצומים בפליוקן, שהפכו לתצורת טסקן (Tuscan Formation). תצורה זו אינה נחשפת בשום מקום בפארק הלאומי, אבל היא שוכנת מתחת לפני השטח במקומות רבים.

בנוסף בפליוקן, התפרצו קילוחי לבה בזלתית מסדקים בחלק הדרומי של הפארק. קילוחים אלו וקילוחים מאוחרים יותר כיסו שטחים גדולים יותר ויותר ובנו רמת לבה. בשלהי הפליוקן ובפליסטוקן כוסו קילוחי בזלת אלו בקילוחים רצופים של לבה אנדזיטית עבה ונוזלית, אותה מכנים הגאולוגים "לבות ג'וניפר" (Juniper lavas) ו"לבות האגמים התאומים" (Twin Lakes lavas). הגוון של לבת האגמים התאומים הוא שחור, מרקמה פורפירי ויש בה שפע של קסנוליתים של קוורץ.

קבוצה נוספת של קילוחי לבה המכונה "מגהץ" (Flatiron), התפרצה בתקופה זו וכיסתה את החלק הדרום-מערבי של אזור הפארק. בתקופה זו היה הפארק רמת לבה גדולה חסרת תווי נוף. אחר-כך התפרצו קילוחי הלבה המזרחית לאורך הגבול המזרחי של מה שהיא בימינו הפארק, תוך יצירת גבעות נמוכות שאחר-כך נסחפו והפכו לאזור טרשי.

התרוממות הרי הגעש עריכה

בין לפני 1.2 מיליון עד לפני 800,000 שנים, זרמו כמויות גדולות של לבה דקיטית וריוליטית והצטברו מעל כל האזור. ההתפרצויות הגעשיות התחדשו לפני כ-600,000 שנים. בתקופה זו החלה היווצרות הר געש שכבתי, הר טהאמה, בפינה הדרום-מערבית של הפארק. הוא היה בנוי משכבות מתחלפות של לבה אנדזיטית וטפרה (אפר געשי, ברקציה ופומיס), כשכמויות הטפרה הלכו וגדלו עם הגובה. בשיאו היה גובה ההר כ-3,400 מטרים ככל הנראה, ובסיסו השתרע על שטח באורך 24 קילומטרים וברוחב של 18 קילומטרים.

לפני כ-350,000 שנים ההר התמוטט לתוך עצמו בשלהי הפליסטוקן תוך יצירת קלדרה בקוטר שמעל ל-3 קילומטרים, וזאת לאחר שכל המאגמה התרוקנה מצינור ההזנה ומתא המאגמה שהזין את ההר כתוצאה מסדרה של התפרצויות. אחת מהתפרצויות אלו התרחשה במקום בו עומד כיום הר לאסן, והכילה דקיט נוזלית, שחורה זגוגיתית שיצרה שכבה בעובי 460 מטרים (ניתן לראות מחשופים של שכבה זו כעמודי סלע בבסיס הר לאסן).

במהלך עידני הקרח, המכונים בשם הקיבוצי עידן הקרח ויסקונסין (אנ'), שהתמשכו במשך כמה אלפי שנים, נוצרו קרחונים וסחפו את הרי הגעש העתיקים בפארק, כמו גם את מרבית השרידים של הר טהאמה. עם זאת תוואי הנוף האופייניים לפעילות הקרחונים (חריצים קרחוניים, מורנות) כוסו בטפרה ומפולות, או שנהרסו בהתפרצויות.

לפני כ-27,000 שנים החלה להיווצר פסגת לאסן ככיפת לבה דקיטית בצורת תל שהתרומם מתוך המדרון הצפון-מזרחי ההרוס של הר טהאמה. כאשר כיפת הלבה גדלה היא ניפצה את הסלעים מעליה, ואלו יצרו טבעת של דרדרת סלעים זוויתיים מסביב הר הגעש בעל המדרונות התלולים שצץ מתחתם. ההר נראה אז, ככל הנראה, כפי שנראים כיום "צוקי הכאוס" (Chaos Crags)[א] הסמוכים, שהם בני 1,100 שנים. פסגת לאסן הגיעה לגובהה הנוכחי בתוך זמן קצר יחסית, קרוב לוודאי תוך מספר שנים.

צורת פסגת לאסן עברה שינויים מפליגים בשל סחיפה קרחונית במהלך תקופת הקרחונים האחרונה של עידן הקרח הנוכחי מלפני 25,000 שנים עד לפני 18,000 שנים. לדוגמה, השקע דמוי הקערה על המדרון הצפון-מזרחי של ההר, המכונה קרקס קרחוני, נוצר משחיקה קרחונית של קרחון שהשתרע לאורך של 11 קילומטרים מהכיפה.[15] מרכז הצטברות השלג וממנו החלו הקרחונים היו פסגת לאסן, הר רד ופסגת רייקר. לכן מראים הרי געש אלו סימני שחיקה קרחונית יותר מהרי געש אחרים בפארק.

מאז נוצרו כיפות דקיטיות קטנות סביב לאסן. הגדולה שבהם, צוקי הכאוס, שוכנת צפונית לפסגת לאסן. פעילות געשית הכוללת התפרצויות פריאטיות (התפרצות שמקורה בקיטור), קילוחי לבה דקיטית ואנדזיטית וחרוטי אפר נמשכו עד התקופה המודרנית.

התפרצויות מודרניות עריכה

 
המדרון הצפון-מזרחי של פסגת לאסן, שבו נראה עדיין האזור שנפגע על ידי הלהארים וההתפרצות הצדית של 1915

סביב 1670 התמוטטו חלק מצוקי הכאוס (Chaos Crags – כיפת לבה שנוצרה לפני כ-1,000 שנים), ככל הנראה מהתפרצות פריאטית. כמעט 150 מיליון מטרים מעוקבים של שברי סלעים הועפו בסמוך להר הגעש, במקום הקרוי "כאוס ג'מבלס (Chaos Jumbles – ערבוביית הכאוס). בין 1630 ל-1670 זרמו קילוחי לבה מזרחה באזור אגם ביוט. ב-1650 התפרץ סינדר קון (חרוט האפר) השוכן כ-15 קילומטרים צפונית-מזרחית לפסגת לאסן, הר געש מטיפוס חרוט אפר. קילוחי הלבה מהתפרצות זו היו בלזתיים אנדזיטיים עד אנדזיט הידועים בכינוי שכבות הלבה הפנטסטיות (Fantastic Lava Beds). קילוחי הלבה חסמו את נתיבו של נחל ויצרו את אגם סנאג.

תקופת ההתפרצות האחרונה ביותר של פסגת לאסן החלה ב-1914, הגיעה לשיאה ב-1915 ונמשכה כשבע שנים. מפולת בוץ גדולה התרחשה ב-19 במאי 1915 כאשר לבה המסה את הקרח על פסגת לאסן. ההתפרצות החזקה ביותר בתקופה זו הייתה ב-22 במאי 1915 והיא שגרה אפר געשי וקיטור בעמוד התפרצות דמוי פטרייה בגובה של 10 ק"מ. הזרם הפירוקלסטי גרם להרס מוחלט עד לשישה קילומטרים צפונית-מזרחית להר הגעש. זו הייתה ההתפרצות האחרונה הגדולה ביותר בחלק היבשתי הרציף של ארצות הברית, עד להתפרצות של הר סנט הלנס ב-1980. הגעשיות בפארק מוגבלת מאז לפומרולות, בריכות בוץ מבעבע ומעיינות חמים. בהתחשב בכך שמקור הגעשיות בהר הוא בסחף צפונה של לוח חואן דה פוקה העובר הפתחה מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. הגאולוגים צופים שהפעילות הגעשית תיעלם כאשר הלוח יעבור כולו מתחת לאזור.[16]

 
 
בומפאס הל" (Bumpass Hell – "הגיהנום של בומפאס") כולל מעיינות רותחים, בריכות בוץ מבעבע ופומרולות

אקולוגיה עריכה

 
מין הפרפר Nymphalis californica הנפוץ בפארק באלפים ומקשה על הנהיגה בפארק בעונת הנדידה שלו בשל הצטברות של פרפרים מתים על חלונות המכוניות[17]
 
יער מחטניים, משמאל אורן ג'פרי מימין אורן לבן מערבי

הפארק הוא משכן לקרוב ל-800 מינים של צמחים,[8] וכ-300 מינים של בעלי חוליות.[9] מרבית העצים ביערות הם מחטניים. בהם אשוח אדום, המסוגל לחיות עד 300 שנים, ומגיע בפארק דרך קבע לגובה של יותר מ-50 מטרים ולקוטר בגובה חזה בין 75 ל-130 סנטימטרים.

צמחייה עריכה

מתחת לגובה של 2,000 מטרים הצמחייה היא בעיקר מחטניים, כולל אורן הזפת, אורן ג'פרי, אורן הסוכר, קלוצדרוס מפושק ואורן לבן (Pinus strobus). באזור אקולוגי זה צומחים גם השיחים חזרזר, Chimaphila umbellata (באנגלית Umbellate Wintergreen), ממשפחת האברשיים וציאנתוס (Ceanothus) ופרחי הבר מיוצגים על ידי האירוס ו-Corallorhiza maculata (באנגלית spotted coralroot).[18]

בין 2,000 ל-2,500 מטרים מעל פני הים יער המחטניים כולל אשוח אדום, אורן לבן מערבי, צוגה הררית ואורן מפותל. בין פרחי הבר באזור זה כלולים תורמוס, Wyethia mollis (באנגלית woolly mule's ears) וענבי דוב (Arctostaphylos uva-ursi).[18]

מעל 2,500 מטרים מעל פני הים ועד קו העצים העצים נדירים והצמחייה היא תת-אלפינית. עצים הגדלים באזור זה כוללים אורן לבן-קליפה וצוגה הררית. עצים אלו מכונים קרומהולץ (מגרמנית "עץ עקום") משום שצורתם מעוותת בשל משקל השלג והרוחות העזות.[19] הצמחייה כוללת גם צמחים קטנים כדוגמת קסטייחה, Lupinus lyallii (באנגלית Dwarf mountain lupine)‏, Phyllodoce breweri (באנגלית Purple mountain heath)‏, Cassiope mertensiana (באנגלית white mountain heather) ממשפחת האברשיים, Nama lobbii (באנגלית Lobb's fiddleleaf)‏ ו-Monardella villosa (באנגלית Coyote mint).[19][18]

צ'פארל - כינוי לחבורת צמחייה של שיחים מעוצים המותאמים היטב לאקלים הים-תיכוני, הגדלה בעיקר בקליפורניה ובצפון באחה קליפורניה, הוא אזור אקלוגי נוסף הקיים בכמה אזורים סלעיים ותלולים. סביבה זו מאופיינת בשיחים כדוגמת Arctostaphylos patula (באנגלית Greenleaf manzanita) ממשפחת האברשיים ומין האלון Quercus vaccinifolia (באנגלית Huckleberry oak).[19]

גדות הנהרות הן משכן לצפצפה רעדנית, המותאמת לאזורים החשופים דרך קבע לשריפות. העץ התחלף במינים פחות עמידים לשריפות כדוגמת אשוח לבן, מכיוון שבעבר נהגו שומרי הפארק למנוע שריפות. שירות הפארקים מנסה לחקור את ההשפעה של מניעת שריפות על עץ זה ומתכנן שריפות מתוכננות על מנת לסייע לצפצפה. עצים אחרים כדוגמת מין הערבה Salix scouleriana (באנגלית Scouler's willow), צפצפה בלסמית (Populus balsamifera) ואלנוס לבן גדלים אף הם באזורים לחים אלו, כמו גם בלמקנדה סינית (Belamcanda chinensis).

לשלג יש לעיתים גוון אדום בשל Chlamydomonas nivalis (באנגלית Watermelon snow), אצה הגדלה בשלג.

בעלי חיים עריכה

בעלי החיים בפארק הלאומי הגעשי לאסן כוללים: תשעה מינים של דגים, שישה מינים של דו-חיים, עשרה מינים של זוחלים, מעל ל-200 מינים של עופות ו-57 מינים של יונקים. מיני החולייתנים החיים בפארק כוללים:

היסטוריה עריכה

 
אישי – האחרון מבני שבט היאהי
 
דיוקנו של פטר לאסן שהפארק קרוי על שמו

הילידים האינדיאנים חיו באזור הפארק במשך אלפי שנים. במאה ה-18 היו ברחבי קליפורניה 103 שבטים שדיברו ב-21 שפות. הארכאולוגים חשפו עדויות על ארבעה שבטים של ילידים שחיו באזור הפארק, אם כי רק חלק מהשנה, משום שתנאי מזג האוויר קשים מאוד בחורף, ומשום שהמזון אז נדיר. בשל אופיים הנוודי, ומשום שהם נהגו לקלוע סלים ולא עסקו בקדרות, הם הותירו מאחוריהם רק מעט ראשי חצים מאבן וסכינים.[25]

בני שבט המאידו (Maidu) חיו דרומית ומזרחית לפארק עד אזור אגם אלמנור (Lake Almanor). בני שבט האצוגווי (Atsugewi) חיו צפונית לפארק לאורך נחל האט קריק (Hat Creek), ושבו לאזור הפארק באביב לצוד איילים. הם גם נהגו ללקט זרעים ופירות יער. צאצאיהם עדיין חיים באזור ומציגים למבקרים בפארק את מסורת הכנת הכלים של בני השבט.[25]

בני שבטי היאנה (Yana) והיאהי (Yahi) חיו מערבית לפארק, בסמוך לנחלים שמהם נהגו לדוג דגי סלמון. הם גם ניזונו מזרעים ופירות יער. בתקופת הקיץ הם נדדו למקומות גבוהים יותר שבהם האקלים היה קריר יותר והמזון היה יותר בשפע. שני שבטים אלו נכחדו במאה ה-19 כתוצאה ממאבקים עם מתיישבים ממוצא אירופאי שהגיעו במספרים גדולים לאזור. אף שההנחה המקובלת הייתה שהיאהי נטבחו לגמרי ב-1871 הופיע ב-1911 יליד משבט זה. האנתרופולוגים מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו כינו אותו "אישי" (Ishi), שפירושו "אדם" בשפת יאהי, ולמדו ממנו על תרבותו עד מותו משחפת ב-1916.[25][26]

ב-1821 קרא חוקר הארצות הספרדי דון לואיס אַרְגוּאֶיוֹ (Don Luis Arguëllo) לפסגת לאסן בשם סן חוזה (San José). באותה תקופה חקרו ציידי פרוות מטעם חברת מפרץ הדסון את העמקים של נהר הסקרמנטו ויובליו בחיפוש אחר פרוות. ג'דדיה סמית, צייד פרוות מפורסם עבר באזור ב-1828 וכינה את הר הגעש בשם "הר ג'וזף" (Mount Joseph). שם זה שונה ב-1841 ל"הר סנט גוז'ף" (Mount Saint Joseph) על ידי משלחת מחקר של ממשלת ארצות הברית.[27] ב-1848 גילה פטר לאסן (Peter Lassen), מהגר מדנמרק נתיב לקליפורניה. נתיב זה, הקרוי "שביל לאסן" (Lassen Trail), הוביל דרך האזור הגעשי מהגרים להתיישב בצפון קליפורניה. הפארק הלאומי, הר הגעש, היער הלאומי הסמוך ואחד ממחוזות קליפורניה קרויים כולם על שמו.[28] מהגרים רבים הגיעו לאזור בתקופת הבהלה לזהב בקליפורניה ב-1848. מהגרים אלו התיישבו באזור וחיו מחקלאות, כרייה ויערנות. עם זאת, אזור הפארק קיבל הגנה פדרלית שנועדה למנוע בירוא יערות מפורז.[25]

המחקרים המדעיים הראשונים באזור נערכו בשנים 1863–1864 כאשר הגאולוגים החליטו לחקור את האזור הגעשי. החוקר הראשון היה ויליאם ברואר (William H. Brewer), שטיפס על הר לאסן ב-29 בספטמבר 1863.[26] ב-6 במאי 1907 הכריז נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט על שני מונומנטים לאומיים באזור הפארק לעתיד: "המונומנט הלאומי חרוט האפר" (Cinder Cone National Monument), ו"המונומנט הלאומי פסגת לאסן" (Lassen Peak National Monument).[7]

החל ממאי 1914 ועד 1921 התרחשו בהר לאסן סדרה של התפרצויות קטנות וגדולות. אירועים אלו יצרו לוע הר געש חדש, פליטה של קילוחי לבה, וכמות גדולה של אפר געשי. בשל התראות מוקדמות לא היו הרוגים, אבל כמה בתים לאורך ערוצי הנחלים נהרסו. הצלם בנג'מין לומיס (Benjamin Franklin Loomis) צילם תמונות רבות של תוואי הנוף הגעשיים, ותיעד את ההתפרצויות הגדולות של 1914 ו-1915. הצילומים הרבים שהכין של הנוף הגעשי היפהפה, וההתפרצות של הר הגעש סייעו לפרסם את האזור, והוא קודם במהירות למעמד של פארק לאומי ב-9 באוגוסט 1916.[26]

שטח הפארק הלאומי הורחב ב-1929 וב-1931 בקצה בצפון-מערבי שלו, ואגם מנזניטה (Manzanita Lake) נכלל בפארק. סלילת קטע הכביש בן 47 הקילומטרים העובר דרך הפארק החלה ב-1925 והושלמה ב-1931. ב-1951 הפארק קלט לתוכו את אזור מפעלי הגופרית (Sulfur Works area), שעד אז היה שייך לבעלים פרטיים.[29] באוקטובר 1972 שופרה רמת ההגנה על שטח הפארק כאשר קרוב ל-320 קילומטרים רבועים הוכרזו על ידי הקונגרס של ארצות הברית אזור טבע בראשיתי בשם אזור הטבע הבראשיתי הגעשי לאסן (Lassen Volcanic Wilderness). שירות הפארקים הלאומיים שואף לנהל את אזור הטבע הבראשיתי בהתאם לחוק אזורים הטבע הבראשיתיים (Wilderness Act) מ-1964, עם מינימום של מתקנים, שלטים ושבילים. בתוכנית הניהול של 2003 נאמר: "חוויית אזור הטבע הבראשיתי מגלמת אתגר והרפתקאות ברמה בינונית עד גבוהה".[30]

ב-1974 קיבל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית את העצה של הסוכנות הפדרלית הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, והרס את מרכז המבקרים והאכסניה בסמוך לאגם מנזניטה בשל הסיכון ממפולת סלעים מצוקי כאוס אם תתרחש רעידת אדמה או התפרצות.[31] עם זאת, נותרו בסמוך אתר מחנאות, חנות ומוזיאון צילום המוקדש לבנג'מין לומיס, הסמוכים לכניסה הצפון-מערבית לפארק.

לאחר התפרצות הר הגעש הר סנט הלנס ב-1980 הגביר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית את הניטור של הרי געש פעילים בפוטנציה ברכס קסקייד. הניטור של אזור לאסן כולל מדידות תקופתיות של עיוותים בקרקע ופליטות גזים געשיים והשידור הרציף של רשת של תשעה סייסמוגרפים למשרדי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית במנלו פארק בקליפורניה.[32] אם יתגלו סימנים להתגברות משמעותיים של הפעילות הגעשית יפרוס הסקר הגאולוגי של ארצות הברית מיד מדענים ומכשירי ניטור ניידים מתוכננים במיוחד כדי להעריך את האיום. בנוסף, שירות הפארקים הלאומיים פיתח תוכנית לתגובת חירום שתופעל כדי להגן על הציבור במקרה של התפרצות הממשמשת ובאה.

ניהול ואדמיניסטרציה עריכה

 
מרכז המבקרים של הפארק הלאומי הגעשי לאסן

הפארק הלאומי הגעשי לאסן מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, יחידת משנה במחלקת הפנים של ארצות הברית. תקציב שירות לאומי זה בשנת 2016 היה 3.376 מיליארד דולר[33] והוא מנהל אזורים מוגנים ברמה הלאומית בשטח כולל של כ-340,000 קילומטרים רבועים.[34]

המטה המקומי של שירות הפארקים הלאומיים שוכן בעיירה הסמוכה מינרל (Mineral). בשנת 2000 היה תקציב הפארק קרוב ל-5 מיליון דולר לצוות של כ-50 עובדים קבועים ו-75 עובדים עונתיים.[35] תקציב זה מיועד בעיקר לתשלום משכורות לצוות העובדים ולשפץ ולשדרג כבישים ומבנים. הצוות אחראי לקבלת פנים למבקרים ולהדרכתם. הוא גם מתמודד עם התפשטות המינים הפולשים ומנטר מקרוב את ההתפתחות של אוכלוסיות של מינים בסיכון. הצוות גם מפקח על תחזוקת התשתיות ושיפוץ המבנים ההיסטוריים ועל ההגנה והמחקר של אתרים ארכאולוגיים.[35]

תפקידו של שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית הוא לשמר ולהגן על המשאבים הטבעיים ותרבותיים. הקונגרס של ארצות הברית העניק לו את התואר של הסוכנות הפדרלית במסגרת אשרור של החוק האורגני של שירות הפארקים הלאומיים ב-25 באוגוסט 1916.[36] על פי חוק זה, ייעודו של השירות הוא לקדם ולהסדיר את השימוש בפארקים לאומיים על ידי הגנה על נופים, חיות הבר ואתרים היסטוריים על מנת להשאיר אותם שלמים לדורות הבאים. ציד, כריתת עצים ולקיחת משאבים טבעיים ותרבותיים בלתי חוקיים בתוך הפארק. חיפוש נפט או גז והפקתם אסורים גם הם.[36]

תיירות עריכה

בפארק, הידוע בשל נופיו הגעשיים מבקרים, בממוצע מעל ל-500,000 תיירים בפארק מדי שנה. מספר מבקרים דומה לאלו במערכת הפארקים רדווד, אבל כמעט עשירית ממספר המבקרים בפארק הלאומי יוסמיטי, הפארק הפופולרי ביותר בקליפורניה. הפעילות המוצעת בפארק כוללת סיורים ממונעים, סיורים רגליים, צפרות, צפייה בחיות הבר, רכיבה על סוסים, סקי, סיורים בשלג, צפייה בכוכבים ואסטרונומיה, שחייה, שיט ומחנאות.[37]

גישה עריכה

 
פינוי שלג מהכניסה לפארק
 
חוות האירוח דרייקסבד

כביש 89 של קליפורניה חוצה את הפארק מדרום לצפון החל בכביש 36 של קליפורניה מדרום ועד כביש כביש 44 של קליפורניה מצפון. אל שלושת הכבישים אפשר להגיע באמצעות כביש בין-מדינתי 5. כביש 89 עובר בסמוך להר לאסן כשהוא מטפס עד לגובה 2,594 מטרים מעל פני הים, הכביש הגבוה ביותר ברכס קסקייד. הנהיגה בכביש 89 לא קלה בשל פיתולים רבים ורוחות עזות, בייחוד בחלק הדרומי. אין בכביש מעקות בטיחות בשל הצורך לפנות שלג לצדדים בחורף. השלג נערם לעיתים קרובות עד לגובה של 12 מטרים סמוך לאגם הלן, ושלוגיות יכולות לשרוד עד יולי. לאורך הדרך יש מקומות עצירה מסומנים שנועדו לצפייה בנוף.

יש חמש כניסות לרכבים לפארק. הכניסה הצפונית והכניסה דרומית הן בכביש 89. כניסות נוספות הן בדרכי עפר. מדרום דרך חוות האירוח דרייקסבד (Drakesbad Guest Ranch) או דרך אגם ג'וניפר (Juniper Lake), ומצפון דרך אגם ביוט (Butte Lake) מצפון-מזרח. אל הפארק אפשר להגיע ברגל משבילים המובילים מאזור הטבע הבראשיתי קאריבו (Caribou Wilderness) ממזרח, כמו גם דרך שביל הרכס הפסיפי החוצה את הפארק מדרום לצפון, ושני שבילים קצרים מאגם וילאו (Willow Lake) ואגם וילואו הקטן (Little Willow Lake) המובילים מדרום. כל הדרכים נסגרות בחורף (בין דצמבר למאי) בשל השלג.[38]

מרכז המבקרים של הפארק (Kohm Yah-mah-nee Visitor Center) שוכן סמוך לכניסה הדרומית ופתוח כל השנה. במרכז המבקרים יש אולם הקרנה, תערוכה קבועה, בית קפה ומסעדה וחנות מזכרות. שומרי הפארק מספקים מידע על אפשרויות הסיור והפעילויות בפארק. מרכז מבקרים נוסף הוא מוזיאון לומיס (Loomis Museum), סמוך לכניסה הצפונית לפארק. במוזיאון יש תערוכה של תמונות של הצלם בנג'מין לומיס, כולל ההתפרצות של 1915, חנות ספרים ומרכז מידע של שומרי הפארק.[39]

מקומות לינה בשטח הפארק כוללים שמונה אתרי מחנאות ברמת שירות ממפותחת לפרימיטיבית, כאשר אחד האתרים מציע בקתות פשוטות.[40] חוות האירוח דרייקסבד (Drakesbad Guest Ranch) מציעה לינה בחדרי אירוח וארוחות.[41]

פעילויות עריכה

 
דיג באגם מנזניטה
  • סיורים ממונעים – בנסיעה לאורך הכביש הפנימי אפשר לבקר באתרים: "מפעלי הגופרית", אתר הפעילות הגעשית "בומפאס הל", תצפית על הר לאסן, אזור הפיקניק ושביל הטבעת של אגם הפסגה, האזור שנפגע בהתפרצות של 1915 וצוקי הכאוס.[42]
  • סיורים רגליים – הפארק מציע 240 קילומטרים של שבילי הליכה ברמות קושי שונות, בהם שבילי הליכה לאזורים של פעילות געשית כדוגמת "מטבח השטן" (Devils Kitchen) או "בומפאס הל"; למפלים בערוץ הט קריק, או לפסגות הר לאסן והר ברוקאוף.[43]
  • פעילות בחורף – בחורף השלג מפונה מהכביש עד מרכז המבקרים בדרום או מוזיאון לומיס בצפון. סקי למרחקים ארוכים, הליכה בנעלי שלג, משחקי שלג ומחנאות בשלג הם חלק מהפעילויות הייחודיות לפארק בחורף.[44][45]
  • צפייה בכוכבים – מכיוון שמרבית אזור הפארק שוממת מאנשים שמי הלילה נקיים מזיהום אור ומאפשרים צפייה בכוכבים בלילות שבהם השמיים נקיים מעננים. שומרי הפארק מארגנים שיעורים באסטרונומיה, כאשר באוגוסט חוגגים את פסטיבל השמיים השחורים (Dark Sky Festival).[46]
  • רכיבה על סוסים – הפארק מציע מעל ל-150 קילומטרים של שבילים לרכיבה על סוסים, כולל האזורים עם פעילות געשית.[47]
  • שיט ודיג – שיט בחתירה אפשרי באגמים הרבים באזור. האגמים הפופולריים ביותר כולל את אגם מנזניטה, אגם ביוט, אגם ג'וניפר ואגם הפסגה. בכל אחד מאגמים אלו יש אזור אחד או יותר לגישה לסירות. דיג ברישיון תחת תנאי של שחרור דגים לכודים אפשרי בכל רחבי הפארק.[48]
  • מחנאות ומחנאות בחיק הטבע – תחת רישיון וכפוף להגבלות אפשר ללון בחיק הטבע ברחבי הפארק למעט באזורים מסוימים וקרוב לשבילי ההליכה.[49] להרפתקנים פחות מוצעים 8 אתרי מחנאות מסודרים, כשאחד מהם מציע לינה בבקתות.[40]
  • סמינרים ואירועים מיוחדים – שומרי הפארק מציעים סדרה של תוכניות לסדנאות צילום וציור בחיק הטבע וסיורים מודרכים,[50] סיורים בשלג, טיבוע של ציפורים ושיעורי אסטרונומיה.[51] בנוסף מתקיימים בפארק אירועים מיוחדים: פסטיבל יין ואומנות, פסטיבל השמיים השחורים (לצפייה בכוכבים) וספירת ציפורים בחג המולד.[52]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי הגעשי לאסן בוויקישיתוף
  • "USGS: Geology of Lassen Volcanic National Park". U.S. Geological Survey. אורכב מ-המקור ב-2017-09-06. נבדק ב-2017-12-14.

ביאורים עריכה

  1. ^ קבוצה של חמש כיפות געשיות צפונית לפסגת לאסן

הערות שוליים עריכה

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ Lassen Volcanic NP
  3. ^ Dome volcano
  4. ^ Lynch, David K. "Volcanoes and their relationship to plate tectonics". SanAndreasFault.org.
  5. ^ Clynne, Michael A; Janik, Cathy J; Muffler, LJP. "Hot Water in Lassen Volcanic National Park: Fumaroles, Steaming Ground, and Boiling Mudpots" (PDF). United States Geological Survey.
  6. ^ Volcanoes: 10 national parks with explosive origins
  7. ^ 1 2 Lee, Robert F (2001). "The Story of the Antiquities Act". Chapter 8: The Proclamation of National Monuments Under the Antiquities Act, 1906–1970
  8. ^ 1 2 Public Lands Flora
  9. ^ 1 2 Animals
  10. ^ 1 2 "Geology Fieldnotes for Lassen Volcanic National Park California" (PDF).
  11. ^ C.Michael Hogan. 2010. Extremophile. eds. E.Monosson and C.Cleveland. Encyclopedia of Earth. National Council for Science and the Environment, Washington DC
  12. ^ "Cascade Snow". Skimountaineer.com.
  13. ^ "Glaciers Online". אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Geologic Formations". National Park Service.
  15. ^ Eruptions of Lassen Peak, California, 1914 to 1917 U.S. Geological Survey Fact Sheet
  16. ^ Mike White, Lassen Volcanic National Park: Your Complete Hiking Guide
  17. ^ Animals
  18. ^ 1 2 3 Plants
  19. ^ 1 2 3 Plants and Aanimals
  20. ^ Fish
  21. ^ 1 2 Amphibians and Reptiles
  22. ^ Birds of Lassen volcanic national park
  23. ^ 1 2 3 4 5 Small Vertebrate Inventory Report
  24. ^ Lassen Volcanic National Park (N.P.), Warner Valley Comprehensive Site Plan: Environmental Impact Statement
  25. ^ 1 2 3 4 Hisory & Culture
  26. ^ 1 2 3 Little Gem of the Cascades: Little Gem of the Cascades: An Administrative History of Lassen Volcanic National Park
  27. ^ Jedediah Strong Smith
  28. ^ Lassen County History
  29. ^ Sulfur and the Supans
  30. ^ "NPS 2003 General Management Plan, Wilderness Zone" (PDF).
  31. ^ Chaos Crags
  32. ^ USGS: Volcano Hazards of the Lassen Volcanic National Park Area, California/
  33. ^ National park service Fiscal year 2017 Budget justifications
  34. ^ National Park Service, 2008 Director's Report
  35. ^ 1 2 Business Plan 2000
  36. ^ 1 2 Designation of National Park System Units
  37. ^ Things to Do
  38. ^ Getting Around
  39. ^ Visitor Centers
  40. ^ 1 2 Campgrounds of Lassen Volcanic
  41. ^ Drakesbad
  42. ^ Auto Touring
  43. ^ Hiking
  44. ^ Winter Activities
  45. ^ Snowshoeing
  46. ^ Stargazing & Astronomy
  47. ^ Stock Use
  48. ^ Boating
  49. ^ Backcountry Camping
  50. ^ Field Seminars
  51. ^ Ranger-led Programs
  52. ^ Special Events


 
 
מבט על הר לאסן וצוקי הכאוס מאגם מנזניטה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_הגעשי_לאסן&oldid=37892905"