מיכאל גורביץ'
מיכאל (מיקי) גורביץ' (נולד ב-30 בנובמבר 1951) הוא מחזאי ובמאי תיאטרון ישראלי. משנת 2001 עד 2018 שימש כבמאי וכמנהלו האמנותי של תיאטרון החאן בירושלים.
מיכאל גורביץ' | |
לידה |
30 בנובמבר 1951 (בן 72) תל אביב |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | סטודיו למשחק ניסן נתיב |
מספר צאצאים | 2 |
פרסים והוקרה |
|
http://www.michaelgurevitch.co.il | |
ביוגרפיה
עריכהגורביץ' נולד בתל אביב לאנטול גורביץ' והילדה קסטן. הוא מספר על המשיכה הראשונית שלו לתיאטרון:
בגיל 9 עשינו הצגה באנגלית בבית הספר, שיחקתי בתפקיד הראשי ואני זוכר משפט אחד מתוכה: "I'm Hungry". אחרי ההצגה הסתכלו עליי כולם, ואז אמרתי לעצמי שזה מקום שנותן לי כוח. הפעם הבאה שאני זוכר בהקשר דומה הייתה כשהלכתי עם אמא שלי ל"חלום ליל קיץ" בתיאטרון חיפה, וכשפוק השתחווה (השחקן לשעבר פופיק ארנון) הקהל מחא כפיים ואני אמרתי לאמא שלי בהתרגשות - "אני אהיה שחקן", והיא אמרה - "על גופתי המתה".
אמא שלי אמרה תמיד - "עדיף שתהיה אינסטלטור ולא תתעסק בתיאטרון", כי היא מאוד סבלה מחיי האמנות. היא הייתה רקדנית והייתי נוסע איתה בגיל מאוד צעיר להופעות שלה, עומד ליד הפסנתרנית ומחליף את דפי התווים, וכשהיה מסך – לא תמיד היה מסך – הייתי פותח וסוגר אותו, וכל ההתרגשות של ההצגה והריח של "מאחורי הקלעים" נכנסו לי לדם בגיל מאוד צעיר. גם אבא שלי היה בתיאטרון. הוא היה אחד מיוצרי תיאטרון הבובות הראשונים בארץ, הוא עבד יחד עם הונזו בגבעת חיים. הוא בנה לי תיאטרון בובות משלי ופנס קסם והייתי עושה הצגות ומקרין סרטים לילדים. כל פעם שהיה בא לבקר (ההורים שלי התגרשו) הייתי עושה לו הצגות, זה היה טקס קבוע. חוץ מזה אמא שלי הייתה לוקחת אותי כל הזמן לתיאטרון, פנטומימה, הופעות מחול. [1]
כנער קיבל את התקליט של ההצגה "הנסיכה האמריקאית" של נסים אלוני והאזין לו עשרות פעמים. בצבא שירת בלהקה צבאית. בגיל עשרים הלך ללמוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב. הוא הרבה לשהות בקיבוץ גבעת חיים, מישהו הציע לו לעשות הצגה. הוא הקריא שירים של לאה גולדברג על רקע מוזיקה, אביו לימד אותו להכין תפאורה מכמה ארגזים ותאורה בסיסית. ההצגה הצליחה מאוד ובעקבותיה ביים הצגות נוספות. ניסן נתיב הגיע לצפות באחת מהצגותיו ובעקבות זאת נתן לגורביץ' לביים את המחזה הראשון שלו מלאכים הם לא לנצח, בשנה השלישית ללימודיו בסטודיו. אחר-כך השתלם בבימוי ובחינוך בלונדון. ב-1978 חזר מהשתלמות בחו"ל, והתחיל ללמד ולביים בסטודיו למשחק ניסן נתיב. כשגורביץ' רצה להתחיל לביים בתיאטרון הוא פנה לדוד לוין, שהיה אז מנהלו האמנותי של הבימה, ששלח את עמרי ניצן, במאי הבית, לצפות במחזה "מסע לכיוון הים" שביים, ניצן. המחזה הראשון שכתב וביים כמורה בסטודיו למשחק היה סטניסלבסקי! סטניסלבסקי! סטניסלבסקי, שעלה לראשונה ב-1979.
היה במאי בית בתיאטרון "הבימה" במשך שש שנים. בשנת 2001 החל לשמש כבמאי וכמנהלו האמנותי של תיאטרון החאן בירושלים. בשנת 2016, פורסמו טענות של שתי שחקניות על מה שהגדירו כהתנהגות בלתי הולמת מצדו; גורביץ דחה את הטענות. ועדת בדיקה מטעם החאן מצאה שלא עבר על החוק וכהונתו הוארכה עד 30 בנובמבר 2018. בסוף 2018 הגישו נגד גורביץ' שלוש בוגרות ניסן נתיב תלונה למשטרה, בדבר הטרדה מינית, בעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות וניצול מיני והתעללות נפשית. בעקבות התלונות גורביץ הפסיק את עבודתו בהסכמה עם הנהלת בית הספר. בינואר 2020 החליטה פרקליטות מחוז תל אביב על סגירת התיק מחוסר אשמה.[2]
בימים אלה[דרושה הבהרה] הוא כותב ספר המתאר את תפיסת התיאטרון שלו ואת דרך עבודתו.
בבימוי ההצגות שהוא כותב, פועל גורביץ' בתהליך של שיתוף פעולה מלא עם שחקניו. לדבריו, "הצד של הבמה, של השחקן, הוא זה שתמיד מושך אותי, מעניין ומגרה אותי, וזה הכאן והעכשיו האמיתי של ההצגה". עוד טען כי "כל מה שאני עושה בתיאטרון הוא במהותו אנטיתזה לערוץ 2. הטלוויזיה הצליחה לדלל את הנפש שלנו".
משפחתו
עריכהלגורביץ' אח למחצה מנישואיו של אביו לשחקנית רבקה גור. לגורביץ' בת ובן בהורות משותפת עם דניז וינברג.
פרסים
עריכה- 1988 - פרס פינקל עבור בימוי המחזה "גן ריקי"
- פרס מוזיאון תל אביב ע"ש ד"ר חיים גמזו
- 1991 - פרס מאיר מרגלית
- 1999 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "צל חולף"
- 2004 - פרס לנדאו לאמנויות הבמה עבור בימוי המחזה "הקמצן"
- 2004 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "הקמצן"
- 2005 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "אושר"
- 2005 - פרס א.מ.ת על עבודות בימוי ועל תרומתו לתיאטרון הישראלי[3]
- 2012 - תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.[4]
מחזות שכתב וביים
עריכהמחזה | תיאטרון | הצגת בכורה |
---|---|---|
שיר ישן, רחוק... | תיאטרון החאן | 24 בספטמבר 2016 |
חוקר פרטי | תיאטרון החאן | 24 בדצמבר 2011 |
הרומן שלי עם גאיה | סטודיו למשחק ניסן נתיב | 14 בינואר 2010 |
אהובת הדרקון | תיאטרון החאן | 27 דצמבר 2008 |
המצליחים (כתב עם דניאל לפין) | תיאטרון החאן | 23 אוקטובר 2006 |
חיל פרשים אנו | תיאטרון החאן | 14 אוגוסט 2005 |
אושר | תיאטרון החאן | 30 בדצמבר 2004 |
מילה של אהבה | תיאטרון החאן | 26 ביוני 2002 |
נוימן - אגדת חיילים (ביים אודי בן-משה) | תיאטרון תמונע | 14 אוגוסט 2001 |
מים רבים או ברטה והים הגדול | הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב | 2001 |
צל חולף | תיאטרון החאן | 5 אוקטובר 1999 |
שחור היה הלילה | 14 אוגוסט 1998 | |
המרחק הזעיר שבין האהבה לגוף | 14 באוגוסט 1994 | |
מים קדושים (כתב עם דניאל לפין) | תיאטרון בית ליסין | 1994 |
אני יהודה ואחותו של הרמטכ"ל (עם דניאל לפין) | בתחילה בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב, אחר כך בצוותא | 1992 |
הכבש השישה עשר | תיאטרון הקאמרי | 2 בדצמבר 1991 |
האבן והשושנים | סטודיו למשחק ניסן נתיב, אחר-כך התיאטרון הקאמרי ולבסוף הצגה אורחת בפסטיבל עכו 1990 | 11 במאי 1990 |
נוימן - אגדת חיילים | תיאטרון צה"ל | 1988 |
אורפאוס | 16 במרץ 1983 | |
סטניסלבסקי, סטניסלבסקי, סטניסלבסקי! | הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב | 23 באוגוסט 1979 |
מלאכים הם לא לנצח | 22 במאי 1975 | |
השינה והאש | הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב | |
אורפאוס | הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב |
הצגות בבימויו
עריכהשם ההצגה | תיאטרון | מחזאי | הצגת בכורה |
---|---|---|---|
איך להיות מאושרים ב-10 שלבים | פסטיבל תיאטרונטו | מעין אבן | אפריל 2018 |
חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק | תיאטרון החאן | דריו פו | דצמבר 2017 |
הדוד וניה | תיאטרון החאן | אנטון צ'כוב | ספטמבר 2014 |
הקומדיה של קאלאנדרו | תיאטרון החאן | בּרנארדוֹ דוֹביצי דה בּיבּיינה | 21 בספטמבר 2013 |
גן הדובדבנים | תיאטרון החאן | אנטון צ'כוב | 30 בספטמבר 2010 |
אוכלים | תיאטרון החאן | יעקב שבתאי | 26 במרץ 2011 |
אותלו | תיאטרון החאן | ויליאם שקספיר | 3 בנובמבר 2007 |
החיים הם חלום | תיאטרון החאן | פדרו קלדרון דה לה ברקה | 17 בספטמבר 2005 |
בגדי המלך | תיאטרון הבימה יחד עם תיאטרון החאן | נסים אלוני | 22 במאי 2004 |
הקמצן | תיאטרון החאן | מולייר | 27 בדצמבר 2003 |
מלחמה על הבית | תיאטרון החאן | אילן חצור, פזמונים: עלי מוהר | 11 בספטמבר 2002 |
המכשפה | תיאטרון הבימה | אברהם גולדפדן | 21 באוקטובר 2000 |
ז'קו | תיאטרון בית ליסין | אילן חצור | 21 ביוני 2000 |
קרום | תיאטרון הקאמרי | חנוך לוין | 17 בפברואר 2000 |
מהומה רבה על לא דבר | תיאטרון באר שבע | ויליאם שייקספיר | 18 באוגוסט 1999 |
שידוכים | תיאטרון הקאמרי | ניקולאי גוגול | 5 בדצמבר 1998 |
עלילות מקס ומוריס | תיאטרון חיפה | חיים מרין | 4 באוגוסט 1998 |
מלחמת טרויה לא תהיה | תיאטרון חיפה | ז'אן ז'ירודו | 20 באוגוסט 1998 |
אבא של החתן | תיאטרון הקאמרי | יוסף בר-יוסף | 4 בספטמבר 1997 |
מרד המתים | תיאטרון חיפה | ארווין שואו | 19 באוגוסט 1997 |
התאומים מוונציה | תיאטרון בית ליסין | קרלו גולדוני | 14 באוגוסט 1997 |
הלילה השנים עשר | תיאטרון הקאמרי | ויליאם שייקספיר | 18 בינואר 1997 |
מריוס | תיאטרון הבימה | מרסל פניול | 8 ביולי 1996 |
דבר מצחיק קרה | תיאטרון הקאמרי | ברט שבלוב; לארי גלברט על פי פלאוטוס; פזמונים: סטיבן סונדהיים | 9 נובמבר 1994 |
מים קדושים | תיאטרון בית ליסין | דניאל לפין | 14 באוגוסט 1994 |
אמדאוס | תיאטרון הבימה | פיטר שאפר | 1 בינואר 1994 |
כולם היו בני חוץ מנעמי | הצגת-גמר בסטודיו למשחק ניסן נתיב | יוני להב ודניאל לפין | 14 באוגוסט 1993 |
אנטיגונה | תיאטרון הקאמרי | סופוקלס | 14 בדצמבר 1992 |
חגיגת חורף | תיאטרון הבימה | יוסף בר-יוסף | 10 במרץ 1992 |
החולה המדומה | תיאטרון הקאמרי | מולייר | 15 בדצמבר 1990 |
מלאכת החיים | תיאטרון הבימה | חנוך לוין | 17 ביוני 1989 |
מקבת' | תיאטרון הקאמרי | ויליאם שייקספיר | 29 במרץ 1989 |
גן ריקי | תיאטרון הבימה | דויד גרוסמן | 7 מרץ 1988 |
עלילות מכס, מוריס, בלה, מורדוך הערבי וזבישק הסוס | תיאטרון חיפה במה 2 בשיתוף עם תיאטרון בית ליסין | חיים מרין | 1987 |
חלום ליל קיץ | הצגת-גמר בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב | ויליאם שייקספיר | 3 ביולי 1987 |
בלילה בשוק הישן | הצגת-גמר בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב | י. ל. פרץ | 14 באוגוסט 1986 |
מלון קטן בצד | תיאטרון הבימה | ז'ורז' פדו ומוריס דבלייה | 18 באפריל 1985 |
הבית ברחוב שינקין | תיאטרון הבימה | דניאל לפין ויונתן להב | 1 בינואר 1985 |
כולם היו בני חוץ מנעמי (או "חופי שוצריה") | תיאטרון בית ליסין | דניאל לפין, ויונתן להב | 1984 |
סנג'ר | תיאטרון הבימה | מוטי בהרב | 24 בדצמבר 1983 |
קוויאר ועדשים | תיאטרון הבימה | ג'וליו סקארניציי ורמו טאראבוזי | 23 ביולי 1983 |
שלומית | תיאטרון הבימה | אוסקר ויילד | 29 באוגוסט 1982 |
פילומנה | תיאטרון הבימה | אדוארדו דה פיליפו | 29 באוגוסט 1981 |
חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוק | תיאטרון הבימה | דריו פו | 14 במרץ 1981 |
ביער ביער | התיאטרון הצועני, פסטיבל עכו | חיים מרין | 10 במרץ 1981 |
הסבתא של אפרים | תיאטרון אורנה פורת | חגית רכבי ניקוליבסקי | 1981-1980 |
מחזות בעיבודו
עריכהשם המחזה | תיאטרון | מחזאי | הצגת בכורה |
---|---|---|---|
אניהו | התיאטרון הקאמרי | אתגר קרת ורוני סיני | 2019 |
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מיכאל גורביץ'
- מיכאל גורביץ', בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מיכאל גורביץ', בארכיון הבימה
- פרטים על מיכאל גורביץ' בארכיון הילדה קסטן, בספרייה הלאומית
- מידע על מיכאל גורביץ' בקטלוג הספרייה הלאומית
- סרטונים בערוץ של סרטי וידאו של שלושים הצגות שלמות בבימויו של גורביץ', באתר יוטיוב
- מיכאל גורביץ' באתר תיאטרון החאן
- מיכאל גורביץ', בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מיכאל גורביץ' (אורכב 07.10.2008 בארכיון Wayback Machine) באתר "יצוג אמנים"
- מיכאל גורביץ', באתר פרס א.מ.ת.
- מרב יודילוביץ', בדרך אל האושר, באתר ynet, 31 בינואר 2005
- ציפי שוחט, הנשמה שלנו בסכנה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2006
- ריאיון עם מיכאל גורביץ' מכאן ז' כתב עת לחקר הספרות והתרבות (מרכז הקשרים, כתר ספרים, 2006)
- מרב יודילוביץ', מיקי גורביץ': טלוויזיה משעבדת, תיאטרון משחרר, באתר ynet, 19 בפברואר 2012
- טל לוין, עכבר העיר אונליין, "חוקר פרטי": סוקרטס היה גאה, באתר הארץ, 14 בפברואר 2012
- מיכאל גורביץ' (1951-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ זהבה כספי, סבטלנה נטקוביץ', טלי לטוביצקי ופרופ' נורית יערי, ריאיון עם מיקי גורביץ', כתב העת "מכאן", 5 אוקטובר 2005
- ^ איה חיות, נסגר התיק נגד המחזאי והבמאי מיקי גורביץ' בשל חוסר אשמה, באתר הארץ, 16 בינואר 2020
- ^ פרס א.מ.ת בקטגוריה תרבות ואמנות בתחום בימוי ומשחק בתיאטרון - מיכאל גורביץ (2005)
- ^ דוקטור לשם כבוד הוענק למיקי גורביץ' - המנהל האמנותי של תיאטרון החאן, באתר החאן