משפחת קלהורה

משפחת קלהורה (נכתב גם; קאלהורא, קאלהורי, קאליהרו קאליהרי, קאליהארא, קאליפארא, קליפארי, קליפארה, וגם קאלווארי) הייתה משפחה יהודית ממוצא ספרדי בפולין. רבים מבניה היו רופאים או רוקחים ואנשי עסקים, וחלקם רבנים ומחברי ספרים. בני המשפחה תפסו עמדות חשובות בחיי היהודים בפולין במשך כמה דורות. שניים מהם הוצאו להורג על קידוש השם. שני הענפים העיקריים של המשפחה התפצלו בין קרקוב לפוזנן. הענף של המשפחה בקרקוב התקיים עד שנת תקצ"ד ואילו הענף בפוזנן התקיים בעיר עד למלחמת העולם השנייה, ולאחריה בישראל ובקנדה.

רבי עקיבא איגר מלווה בשנים מבני משפחת קלהורה: רבי יעקב קאלווארי, ותלמידו רבי משה לאנדסברג (בנו של מחבר הספר "תואר פני שלמה"), דיינים בפוזנן (1837)

שלמה קלהורה

ערך מורחב – שלמה קלהורה

אבי המשפחה היה שלמה קלהורה, שנקרא ככל הנראה על שם העיר קלהורה שבספרד, שלמה היגר לפולין בשנת ה'ש"ך 1520 והתיישב בקרקוב. (לדברי אחד מצאצאיו היה רופא המלכה אצל פרדיננד השני, מלך אראגון). שלמה נחשב מגדולי העיר קרקוב ומחכמיה, ממנהיגי הקהילה בימי הרמ"א וגיסו רבי יוסף כץ, וגדולי הדור התייעצו עמו בענייני רפואה והלכה.

בשנת 1570 (ה'ש"ל) מונה על ידי זיגמונד השני, מלך פולין לרופאו האישי. בזכות כך הוא נפטר על ידי המלך מכל מסי הקהל והמדינה, והמרות עליו ועל בני משפחתו הייתה בידי המלך בלבד שלא כיהודי קרקוב האחרים שהיו נתונים גם לשליטת העירייה. אחרי מותו של זיגמונד המשיך בתפקיד רופא החצר אצל יורשו סטפן בטורי. לא אחת נקרא גם לזאמושץ' לטפל ביאן זאמויסקי ובבנו תומאש זאמויסקי , ואף הוזמן גם על ידו להתיישב בזאמושץ' אולם הוא העדיף להישאר בקרקוב. שלמה השתמש בזכויותיו היתרות לצורכי עסקי מסחר מסועפים. ב-24 בינואר 1580 העניק לו סטפאן באטורי את הזיכיון להפיק מלח ולמכרו בכל רחבי פולין למשך שש שנים. הוא היה שותף עם אחיו אברהם ויהודי נוסף בכריית מלח במכרות המלח ברוסיה האדומה (באזור פלשטין).

נפטר בט"ז בכסלו ה'שנ"ז בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב. אשתו לאה בת אברהם נפטרה בח"י בכסלו שנ"ט.

המשפחה בקרקוב

רבי יעקב

רבי יעקב היה בנו הגדול של רבי שלמה, ובן הדור השני למשפחת קלהורה. היה פרנס בקרקוב, ונחשב כתלמיד חכם. נפטר בכ"א בשבט ה'שע"ד.

רבי ישראל שמואל קלהורה וצאצאיו

רבי ישראל שמואל קליפארי (קלהורה) היה בנו של שלמה, ובן הדור השני למשפחת קלהורה. היה מחכמי קרקוב, מחבר ספרים ומקובל. ספרו "ישמח ישראל", חיבור קצר על ארבעה חלקי שולחן ערוך הכולל פסקי דינים ומנהגים, נדפס בקרקוב שפ"ו. חיבר ספרים נוספים על התלמוד הבבלי, על התורה, על פרקי אבות ועל קבלה. ספרים אלו לא הודפסו מעולם.

נפטר בי"ג בשבט ה'ת', ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב.

• בנו משה היה רוקח ואיש עסקים, עסקיו הסתעפו עד לגרמניה ואיטליה. הרחיב את רובע היהודים בקז'ימייז'. אף הוא היה ממנהיגי הקהילה בקרקוב, ותקופה מסוימת אף עמד בראשות הקהילה. נפטר בי"ד בתמוז שפ"ב.

• דוד בנו של משה, היה רוקח כאביו, אך הורשה למכור תרופות ליהודים בלבד. נפטר בשנת 1655.

מתתיהו קלהורה

ערך מורחב – מתתיהו קלהורה

מתתיהו קלהורה (כונה גם: "מתתיהו אפטייקר") נולד לדוד בן משה קלהורה, והיה בן הדור החמישי למשפחת קלהורה. כאבותיו היה גם הוא רוקח, בקרקוב.

מתתיהו היה רופא מבוקש בקרקוב ושימש כרופא גם בכמה מנזרים. בחורף תכ"ד נקלע לוויכוח-דת עם נזיר דומיניקני, מה שהביא להאשמתו בביזוי ישו ואמו מרים. גרסה אחרת של הסיפור היא כי אחד ממכריו, נזיר דומיניקני בשם האבלין ששימש כמטיף בכנסיית סנט אדלברט , האשים אותו כי השאיר באיזו כנסייה פתק שהכילה גידופים כלפי ישו הנוצרי ואמונתו. הוא נידון לעינויים ולמוות בשריפה. ביצוע גזר הדין היה בפיוטרקוב, בי"ד בכסלו ה'תכ"ד (1663). פיו ולשונו נחתכו, עורו נפשט מעליו בחייו, ולבסוף הוא הועלה על המוקד. את אפר גופתו ירו מקנה תותח. מה שנותר מגופתו נקבר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב.

• בנו יחיאל מיכל נעזר על ידי ראשי הקהילה בהחזקת בית המרקחת של אביו ובפרנסת אמו האלמנה ואחיו היתומים.

בני משפחה נוספים בקרקוב

אחרי הוצאתו להורג של מתתיהו, עבר ניהול בית המרקחת שלו לאחיו נטע, שחתם עם הקהילה על הסכם לפיו התחייב לספק תרופות לחולים ולעניים ולא לעזוב את העיר. רק להכתרת המלך בוורשה^{[דרושה הבהרה]} הורשה לצאת, "כי שם יהיה כנס גדול של אצילים וסוחרים".

מקצוע הרפואה נותר בקרב המשפחה כמסורת משפחתית, ושנים ארוכות נמנו הרופאים בקהילה היהודית בקרקוב על בניה. בין צאצאי המשפחה שעסקו ברפואה היה אהרן בנו של יחיאל מיכל שלמד רפואה באוניברסיטה היגלונית, אולם לא הצליח להשיג תעודה רשמית, והסתפק בתעודות פרטיות שהעניקו לו הפרופסורים והרקטור של האוניברסיטה. אהרן טיפל גם בחולים נוצריים מהשכבה הגבוהה של האוכלוסייה בקרקוב. מעמדו הגן עליו מפני עונשי מאסר וקנסות שהוטלו על חברים מהקהילה שהתארגנו לאופוזיציה נגד ועד הקהילה, אליהם חבר גם אהרן.

• בנו מנחם מנדל הוסמך לרפואה באוניברסיטת ויאדרינה האירופאית שבפרנקפורט על האודר, ובעקבותיו הלכו רבים מבני הקהילה בקרקוב. מלבד מקצוע הרפואה עסק גם בהלוואה בריבית. נפטר בז' בטבת תקל"ב.
  • בנו יצחק אהרן קולהרי היה חבר "ועד בני הברית הישנה" שהוקם בוורשה ב-1825 על פי בקשת הצאר אלכסנדר השני (הוועד מנה פקידים פולניים, אך גם קבוצה קטנה של מועצת יהודים. תפקיד הוועד היה לענייני יהודים). הוא היה האחרון בקרקוב שנשא את שם המשפחה קלהורה. נפטר בלא בנים בשנת 1834, ובמותו פסקה השושלת המשפחתית בקרקוב.

המשפחה בפוזנן

רבי שלמה

בנו של רבי ישראל שמואל קלהורה מקרקוב היה רבי שלמה, אב"ד לונטשיץ. חתן רבי יהודה רופא מפוזנן. בימיו, בז' באדר שפ"ד, אירעה עלילה על יהודי לונטשיץ, בגינה נשרפו ונהרגו מיהודי העיר. בעקבות כך הוא חיבר סליחה. המאורע הביא לעזיבתו את לונטשיץ, וככל הנראה היגר לפוזנן על מנת להתגורר בסמוך לחותנו, וממנו השתלשלה משפחת קלהורה בפוזנן.

רבי יוסף קליפארה

רבי יוסף קליפארה (מכונה "רבי יוסף דרשן") נולד לרבי שלמה מלונטשיץ בשנת שס"א. למד בבילה צרקווה ("שדה לבן") אצל רבי רבי יהושע השיל^{[דרוש מקור]}. בגזרות ת"ח ות"ט התחבא בבית הקברות במשך יומיים, וראה מול עיניו כיצד רוצחים את רבו. למד גם בקרקוב אצל רבי יום טוב ליפמן הלר, ועם רבי מאיר פאפירש. נשא את בתו של נפתלי מפוזנן.

היה מקובל ופרוש ונהג ללמוד מחצות הלילה בספר הזוהר בישיבה על הקרקע. בשנת תי"ט מונה לדרשן בפוזנן, בימי רבי יצחק מפוזנא.

ספרו המפורסם יסוד יוסף, העוסק בעניין שמירת הברית, הודפס על ידי גיסו בפרנקפורט דאודר בשנת תל"ט, ופעמים רבות לאחר מכן. לספר שלושה חלקים: א. סיבות המביאות לחטא זה, ב. עונשים הנגרמים כתוצאה מחטא זה, ג. תיקונים לחטא זה. הספר הודפס גם בשנת תרנ"ו על ידי רבי רפאל אוחנה, שצירך לו גם קונטרס "ראה והתקין" המבאר כיצד ראוי לנהוג ביום שראו בו קרי. בשנת תש"ח הודפס הספר בקאשוי עם פירוש "טהרת יום טוב" מאת רבי חנניה יום טוב ליפא דויטש. ספרו שדה בוכים נדפס על ידי אחיו דוד בשנת תל"ט בפפד"א. חיבר ספרים נוספים שנותרו בכתב יד.

נפטר בשנת תנ"ו.

רבי אריה לייב קלהורה

רבי אריה לייב קאלווארי (נפטר בי"ח בכסלו תצ"ז, 22 בנובמבר 1736) היה דיין ומגיד מישרים בפוזנן. נולד לרבי יוסף דרשן לעת זקנותו. נשא את טריינה. כיהן ברבנות בפייזער ובסמטור הסמוכה לפוזנן. בשנת תע"ו מונה לדיין בפוזנן.

בכ"ט באלול תצ"ו נמצא פעוט נוצרי מת סמוך לפוזנן. על פי המסופר, גופת הילד נדקרה לאחר מותו כדי ליצור חשד של הריגה מכוונת, מה שעשוי להוביל להפללת היהודים. לאחר מכן נמצאו עדים שהעידו שהיהודים רצחו את הילד. רבי אריה לייב נאסר יחד עם "השתדלן יעקב", ועם שניים נוספים מראשי הקהילה. למרות שהוא הוזהר בטרם מאסרו, סירב רבי אריה לייב קלהורה לברוח, משום שלא רצה לעזוב את הקהילה בתקופה קשה שכזו. בשעה שנאסר ברך ברבים את ברכת קידוש השם, מחשש שלא יהיו עשרה מישראל בצאת נשמתו.

במאסרם עברו רבי אריה לייב קלהורה ויעקב השתדלן עינויים קשים ביותר, אך סירבו לכל הצעות ההתנצרות שניתנו להם כתמורה להצלת חייהם. שיאם של העינויים היה כאשר הונחו כדורי ברזל מלובנים תחת בית שחיו של רבי אריה לייב; מאז הלך ונחלש (על פי עדותו; "ריאותיו התכווצו") עד שכתוצאה מכך נפטר בי"ח בכסלו תצ"ז.

כתביו על השולחן ערוך הודפסו תחת השם "כתבי הקדוש", בבני ברק שנת תש"ן. חלק אחר מכתביו נשרף בפוזנן.

צאצאי רבי אריה לייב קאלווארי

• בנו רבי יעקב - אב"ד ור"מ בפוזנן ובמייזלינג.

• בנו רבי יצחק איציק - אב"ד בפוזנן; מחבר "קרן שמואל". חתן רבי שלמה זלמן אשכנזי מפוזנן.

• בנו רבי אריה לייבוש - דיין ור"מ.

• בנו רבי יעקב קאלווארי - דיין בפוזנא. מחותמי כתב הרבנות לרבי עקיבא איגר בפוזנן.

• בנו רבי משה - אב"ד בראקוויץ ובפוזנן.

• בנו שלמה - פרנס בקהילת פוזנא.

• בנו משה קלפאריה מפוזנא.

• נינו משה קולווארי-אלון - היגר לטורונטו, הדפיס את הספר "כתבי הקדוש" לרבי אריה לייב קלהורה.

• בנו רבי זאב וואלף קאלפארי - דיין.
• בנו אלכסנדר זיסקינד.

• בנו רבי אליהו מלאנדסבערג - נולד בפוזנן בשנת ה'ת"ע. בילדותו נפצע בפוגרום שנערך בפוזנן בחודש אב ה'תע"ו, בו נהרגה טריינה אמו. נשא את מיכלא (מיכלה) בת רבי צבי הירש מונק אב"ד שוורין ובהמשך אב"ד מזריטש, ואחותו של רבי מאיר פוזנר, בעל ה"בית מאיר". ישב שנתיים באמסטרדם שם תמך בו ידיד עשיר. אחרי מות אביו חזר לפולין כיהן ברבנות בוורשנא . אחרי כמה עלילות דם באזור, עקר ללנדסברג. נפטר בסביבות גיל 90. הגהותיו על שולחן ערוך חלק אבן העזר הודפסו ב"כתבי הקדוש", בני ברק תש"ן (עמ' ס"ז).

• בנו רבי יוסף - נולד בשנת תק"י בפוזנן. למד אצל רבי צבי הירש מפיורדא. נשא את גיטל נינת סבו רבי אריה לייב (אחיה היה רבי אריה לייב, אביו של רבי יעקב קאלווארי הדיין מפוזנן). הסכים להתמנות לדיין וראש ישיבה בפוזנן בתנאי שימשיך לשלם את מסי הקהל כרגיל. נפטר בפוזנן בשנת תקפ"ה.

• בנו הגביר שלמה זלמן פוזנר-לאנדסבערג מלובעראנץ - מחבר הספר "תואר פני שלמה". נפטר בח' באייר תרכ"ג.

• בנו רבי משה לאנדסבערג - דיין בפוזנן (ה'תקס"א-תרל"ד). נחשב לעשיר; בבעלותו היה בנק. מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא איגר.

קישורים חיצוניים

• רבי ישראל שמואל קליפארה, ישמח ישראל בעושיו, קרקוב שפ"ו, באתר אוצר החכמה.
• רבי יוסף בן שלמה, יסוד יוסף, מונקאטש תרנ"ה, באתר היברובוקס.
• רבי אריה ליב בן יוסף, כתבי הקדוש, בני ברק תש"נ, באתר אוצר החכמה.
• שלמה זלמן לאנדסברג, תואר פני שלמה, קרוטושין תר"ל, עמ' 72–24, באתר אוצר החכמה.
• רבי חיים נתן דמביצר, כלילת יופי, חלק א', קרקוב תרמ"ח, עמ' כ"ג-כ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
• דוד הלחמי, רבי שלמה קאליהרו הספרדי, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' מ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
• הרב חיים דביר, "שולחן ערוך ישמח ישראל", בתוך: ישורון חלק י"ז, ירושלים תשס"ו, עמ' תת"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• ישכר בעריש וייס, קונטרס "תפארת משה", בתוך: ספר תהלים <דברי משה>, ניו יורק תשע"ו, עמ' תקנ"ו ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• אלכסנדר גוטרמן, יהודים ספרדיים על אדמת פולין, יד בן צבי.
• קלהורה, באתר בית התפוצות
• חותנו של רבי אליעזר ליזר מסומפולנא - ממשפחת קאליפארי, באתר "תולדות ושורשים".
• ארכיון משפחת לאנדסבערג עתירת היחס, מפוזנן, באתר בידספיריט.