ויקיפדיה

מבקר המדינה

המוסד המרכזי בישראל לביקורת המדינה
(הופנה מהדף משרד מבקר המדינה)

מבקר המדינה הוא המוסד המרכזי בישראל לביקורת המדינה. מבקר המדינה עורך ביקורת חיצונית על מגוון פעולותיהם של גופי מינהל המדינה וגופים ציבוריים שונים, כדי להבטיח פיקוח על כספי ציבור ונשיאה באחריותיות (Accountability). תפקידו וסמכויותיו של מבקר המדינה נקבעו בחוק יסוד: מבקר המדינה ובחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958. מבקר המדינה המכהן הוא מתניהו אנגלמן.

מבקר המדינה
איוש נוכחי מתניהו אנגלמן
תאריך כניסה לתפקיד 4 ביולי 2019
דרכי מינוי בחירת הכנסת
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
מושב המשרה ישראלישראלירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב 7 שנים
ייסוד המשרה 13 בספטמבר 1949
איוש ראשון זיגפריד מוזס
www.mevaker.gov.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סמכויות עריכה

ביקורת המדינה מתוארת בחוק יסוד: מבקר המדינה:

מבקר המדינה יקיים ביקורת על המשק, הנכסים, הכספים, ההתחייבויות והמינהל של המדינה, של משרדי הממשלה, של כל מפעל, מוסד או תאגיד של המדינה, של הרשויות המקומיות ושל גופים או מוסדות אחרים שהועמדו על פי חוק לביקורתו של מבקר המדינה. מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחסכון של הגופים המבוקרים, וכל עניין אחר שיראה בו צורך.

בישראל, מבקר המדינה מבקר את משק הכספים של מדינת ישראל, את חוקיות אופן השימוש במשק הכספים, ההכנסות וההוצאות ואופן החזקת הרכוש הציבורי. כמו כן, המבקר בוחן את מידת החיסכון והיעילות שבה נוהגת הרשות המבצעת ואת טוהר המידות של אנשיה, אם לא מעלו בתפקידם או נטלו לכיסם מן הרכוש הציבורי המופקד בידם, ניהולם התקין של גופים אלו וכל עניין אחר שהמבקר רואה לנכון לבדוק ולבחון – הרשות נתונה בידו. מתוקף תפקידו, החל מ-1971, משמש המבקר גם כאומבודסמן – נציב תלונות הציבור.

יש הגורסים כי ראוי שמבקר המדינה יתמקד בביקורת מערכתית ואין זה ראוי שיעסוק במקרים ובאנשים פרטיים, אולם אין בחוק איסור על המבקר לערוך בדיקה פרטנית או לאזכר שמות של גורמים מעורבים ויש הגורסים שכך ראוי[1][2]. כמו כן, יש הטוענים כי מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור, הוא הגוף המתאים לשמש נציב זכויות האדם של ישראל, וכי יש לו את הסמכויות הנדרשות לשם כך[3].

הגוף הנתון לפיקוחו של המבקר הוא הרשות המבצעת, הכוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מפעל, מוסד, קרן ותאגיד המתוקצבים על ידי המדינה, או שהממשלה שותפה באופן כלשהו בניהולם, או תומכת בהם במישרין או בעקיפין. כמו כן, כל גוף, מוסד, קרן ותאגיד שהכנסת החליטה שהם נתונים לביקורת המדינה – המפלגות השונות, מגן דוד אדום וחברת החשמל.

עם זאת, מתוקף תפקידו הייחודי כמפקח על ביצוע חוק מימון מפלגות (מאסדר), הוא רשאי להמליץ ליושב ראש הכנסת על הטלת סנקציות כספיות על מפלגות שלא פעלו כשורה.

במסגרת משרד מבקר המדינה פועלת הוועדה למתן היתרים, שהוקמה בשנת 1980, ותפקידה לבחון בקשות של שרים וסגני שרים לחריגה מכללי האתיקה שנקבעו להם[4].

לאורך שנות פעילות מבקר המדינה נחשפו שחיתויות וליקויים רבים[5], שהובילו לתיקון בעיות ולענישה, כולל הרשעתם של אישים בכירים בפוליטיקה המקומית - אהוד אולמרט, אריה דרעי, צחי הנגבי ועמרי שרון - בעקבות ליקויים שנתגלו בדוחות המבקר[6].

הפולמוס על מבקר המדינה כ"נציב זכויות האדם" במדינת ישראל עריכה

במאמר שפורסם בתחילת 2019 בכתב העת "השילוח" הובאו דברי אישים בכירים במשרד המבקר ומספר משפטנים בכירים, בראשם אהרן ברק ואחרים, מהם עולה כי בסוף העשור השני של המאה ה-21 התעצמה מגמה לפיה תפקידו של מבקר המדינה אמור להיות גם "נציב זכויות האדם" של מדינת ישראל. עם זאת, נטען כי מהלך זה דומה בהיקפו למהפכה החוקתית, משולל זכות חוקית, יפר את האיזונים בין הרשויות ויפגע באמון הציבור ובתפקודו של מוסד מבקר המדינה[7].

באפריל 2019 פורסם בעיתון מקור ראשון כי במדריך חדש ששמו "תחומי פעילות של מוסד ביקורת המדינה", המגבש באופן רשמי את סמכויות ונוהלי המבקר, כתבו אנשי המבקר שפירא כי "הדגשים והגישות של ביקורת המדינה השתנו לאורך השנים. בעבודת הביקורת מושם דגש על שמירת זכויות הפרט וערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל, תוך בחינת פעולות הרשות המבצעת על בסיס אמות המידה החוקתיות הבאות לידי ביטוי בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם"[8].

במקביל פרסם מרכז מינרבה לזכויות האדם הפועל באוניברסיטה העברית, דו"ח העוסק בהקמת מוסד זכויות אדם מדינתי בישראל, ובו נבחן, בין השאר, משרד מבקר המדינה והתאמת פעילותו לעקרונות פריז (אנ'). בשל היעדרו של מנדט מפורש, בלשון החוק, המטיל על מבקר המדינה את האחריות לשמירה על זכויות האדם, קוראים מחברי הדו"ח לשינויים שיעגנו את מעמדו של מבקר המדינה כנציב זכויות האדם בהתאם לעקרונות פריז: תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה, קביעת הנחיות פנימיות במשרדו, מינוי מומחים לדיני זכויות אדם בינלאומיים במשרד, קיום קשרים עם מוסדות מדינתיים אחרים בנושא, ועוד[9].

בתגובה לטענות נאמר כי "חוק יסוד מבקר המדינה קובע ש'מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות'... וחוקיות הפעולות זה חוקי היסוד של המדינה". נטען גם שמדיניות זו מסתמכת על אמנות שאשררה הממשלה, ועל פרשנויות שניתנו "לזכות לכבוד" בבית המשפט העליון. עוד הוזכר כי אין למבקר המדינה סמכות לבטל חוקים והעיסוק בזכויות אדם הוא "כיפת ברזל למדינה"[10].

מינוי וארגון עריכה

 

המבקר נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ובאפשרותה גם להדיחו מתפקידו והיא אף קובעת את שכרו – בהחלטת ועדת הכנסת. כדי להבטיח את אי-תלותו ברשות המבצעת, שעליה הוא מפקח, תקציבו נקבע על פי הצעת המבקר עצמו על ידי ועדת הכספים של הכנסת, ולא על ידי משרד האוצר. כמו כן, המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד – מקיים עמה קשרים והתיעצויות, ופעמיים בשנה – מגיש לה דין וחשבון על ממצאיו כפי שנתגלו בתוך תהליך הביקורת הנמשך, לעיתים, מעבר לשנה אחת, וכן המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעת הישנותם בעתיד. הדו"ח מוגש לידי יושב ראש הכנסת וליושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ועוד בטרם פרסומו – ליו"ר ועדת השרים לענייני ביקורת ולגופים המבוקרים, כדי שיוכלו לתקן את מה שהמבקר המליץ לתקן.

כדי להעביר את מבקר המדינה מתפקידו נדרשת הצבעה בכנסת שבה יושג רוב של שלושה רבעים מחברי הכנסת (סעיף 13(2) לחוק יסוד: מבקר המדינה).

מבקרי המדינה עריכה

 
מבקרי המדינה
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

תקופת כהונה כנסת ממנה עיסוקים קודמים
תאריך עברי תאריך לועזי
1   זיגפריד מוזס

(1887–1974)

י"ט באלול ה'תש"ט ג' בטבת ה'תשכ"ב 13 בספטמבר 1949 10 בדצמבר 1961 מונה על ידי נשיא המדינה

מנהיג ציוני ורואה חשבון

2   יצחק ארנסט נבנצל

(1907–1992)

ד' בטבת ה'תשכ"ב י"ד בכסלו ה'תשמ"ב 11 בדצמבר 1961 10 בדצמבר 1981 הכנסת הרביעית

פרופסור למשפטים
יו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל

3   יצחק טוניק

(1911–1989)

י"ט בטבת ה'תשמ"ב ו' בטבת ה'תשמ"ז 14 בינואר 1982 7 בינואר 1987 הכנסת העשירית

התובע הצבאי הראשי
ראש לשכת עורכי הדין

4   יעקב מלץ

(1923–2006)

ו' בשבט ה'תשמ"ז ט"ו בתמוז ה'תשמ"ח 5 בפברואר 1987 30 ביוני 1988 הכנסת האחת עשרה

עורך דין ושופט מחוזי

5   מרים בן-פורת

(1918–2012)

י"ט בתמוז ה'תשמ"ח י' בתמוז ה'תשנ"ח 4 ביולי 1988 4 ביולי 1998 הכנסת האחת עשרה

עורכת דין; סגנית פרקליט המדינה
נשיאת בית המשפט המחוזי
משנה לנשיא בית המשפט העליון

6   אליעזר גולדברג

(1931–2022)

י"א בתמוז ה'תשנ"ח כ"ו בסיוון ה'תשס"ה 5 ביולי 1998 3 ביולי 2005 הכנסת הארבע עשרה

שופט עליון ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית

7   מיכה לינדנשטראוס

(1937–2019)

כ"ז בסיוון ה'תשס"ה י"ג בתמוז ה'תשע"ב 4 ביולי 2005 3 ביולי 2012 הכנסת השש עשרה

שופט צבאי, שופט תעבורה ושופט מחוזי

8   יוסף שפירא

(1945–)

י"ד בתמוז ה'תשע"ב ל' בסיון ה'תשע"ט 4 ביולי 2012 3 ביולי 2019 הכנסת השמונה עשרה שופט צבאי ושופט מחוזי
9   מתניהו אנגלמן

(1966–)

א' בתמוז ה'תשע"ט מכהן 4 ביולי 2019 מכהן הכנסת העשרים ואחת רואה חשבון, מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה

בניין מבקר המדינה עריכה

 
בניין הנהלת מבקר המדינה בקריית הלאום ירושלים

בשנת 2016 נחנך בניין הנהלת מבקר המדינה ברחוב מבקר המדינה בקריית הלאום בירושלים[11][12].

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מבקר המדינה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בג"ץ 4870/10 רות בלום-דוד עו"ד נ' מבקר המדינה, סעיפים 17-22
  2. ^ מבקר המדינה – תפקיד, צורת העבודה וסגנון, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  3. ^ אלי מרזל, מתן גוטמן ואלון רודס, "ממבקר המדינה לנציב זכויות האדם - דרך קצרה והכרחית", עיונים בביקורת המדינה חוברת 63, 2018, עמ' 49
  4. ^ פעילות הוועדה למתן היתרים, באתר של משרד מבקר המדינה
  5. ^ איך מבקר המדינה עזר לך – חלק שני, באתר שקוף - גוף התקשורת של הציבור
  6. ^ איך מוסד מבקר המדינה עזר לך לאורך השנים?, באתר שקוף - גוף התקשורת של הציבור
  7. ^ מתנאל בראלי, ‏הנציב שאיש לא מינה, השילוח, 13, פברואר 2019.
  8. ^ נטעאל בנדל, מבקר המדינה הסמיך עצמו לבקר זכויות אדם, באתר מקור ראשון, ‏04/18/2019
  9. ^ "A National Human Rights Institution in Israel: Possibilities and Limitations" באתר מרכז מינרבה לזכויות אדם
  10. ^ מתן ברניר, ריאיון עם האיש שמכיר את כל הסודות של מבקר המדינה, באתר גלובס, ‏2019-11-01
  11. ^ עדו בן פורת, נחנך רחוב מבקר המדינה בירושלים, באתר ערוץ 7, 26 באוקטובר 2015
  12. ^ מיכאל יעקובסון, הבניין החדש של מבקר המדינה יאפשר לו לתצפת על נחקריו, באתר Xnet‏, 6 בספטמבר 2012


מבקרי המדינה  
זיגפריד מוזס יצחק ארנסט נבנצל יצחק טוניק יעקב מלץ מרים בן־פורת אליעזר גולדברג מיכה לינדנשטראוס יוסף שפירא מתניהו אנגלמן
1949–1961 1961–1982 1982–1987 1987–1988 1988–1998 1998–2005 2005–2012 2012–2019 2019 ואילך
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מבקר_המדינה&oldid=37594940"