מבקר המדינה
מבקר המדינה הוא המוסד המרכזי בישראל לביקורת המדינה. מבקר המדינה עורך ביקורת חיצונית על מגוון פעולותיהם של גופי מינהל המדינה וגופים ציבוריים שונים, כדי להבטיח פיקוח על כספי ציבור ונשיאה באחריותיות (Accountability). תפקידו וסמכויותיו של מבקר המדינה נקבעו בחוק יסוד: מבקר המדינה. מבקר המדינה המכהן הוא מתניהו אנגלמן.
 | |
.jpg) | |
| איוש נוכחי | מתניהו אנגלמן |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 4 ביולי 2019 |
| דרכי מינוי | בחירת הכנסת |
| תחום שיפוט |
 ישראל |
| מושב המשרה |
ירושלים, ישראל |
| משך כהונה קצוב | 7 שנים |
| ייסוד המשרה | 13 בספטמבר 1949 |
| איוש ראשון | זיגפריד מוזס |
|
www | |
  | |
סמכויותעריכה
בישראל, מבקר המדינה מבקר את משק הכספים של מדינת ישראל, את חוקיות אופן השימוש במשק הכספים, ההכנסות וההוצאות ואופן החזקת הרכוש הציבורי. כמו כן, המבקר בוחן את מידת החיסכון והיעילות שבה נוהגת הרשות המבצעת ואת טוהר המידות של אנשיה, אם לא מעלו בתפקידם או נטלו לכיסם מן הרכוש הציבורי המופקד בידם, ניהולם התקין של גופים אלו וכל עניין אחר שהמבקר רואה לנכון לבדוק ולבחון – הרשות נתונה בידו. מתוקף תפקידו, החל מ-1971, משמש המבקר גם כאומבודסמן – נציב תלונות הציבור.
יש הגורסים כי ראוי שמבקר המדינה יתמקד בביקורת מערכתית ואין זה ראוי שיעסוק במקרים ובאנשים פרטיים, אולם אין בחוק איסור על המבקר לערוך בדיקה פרטנית או לאזכר שמות של גורמים מעורבים ויש הגורסים שכך ראוי[1]. כמו כן, יש הטוענים כי מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור, הוא הגוף המתאים לשמש נציב זכויות האדם של ישראל, וכי יש לו את הסמכויות הנדרשות לשם כך[2].
הגוף הנתון לפיקוחו של המבקר הוא הרשות המבצעת, הכוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מפעל, מוסד, קרן ותאגיד המתוקצבים על ידי המדינה, או שהממשלה שותפה באופן כלשהו בניהולם, או תומכת בהם במישרין או בעקיפין. כמו כן, כל גוף, מוסד, קרן ותאגיד שהכנסת החליטה שהם נתונים לביקורת המדינה – המפלגות השונות, מגן דוד אדום וחברת החשמל.
עם זאת, מתוקף תפקידו הייחודי כמפקח על ביצוע חוק מימון מפלגות (מאסדר), הוא רשאי להמליץ ליושב ראש הכנסת על הטלת סנקציות כספיות על מפלגות שלא פעלו כשורה.
במסגרת משרד מבקר המדינה פועלת הוועדה למתן היתרים, שהוקמה בשנת 1980, ותפקידה לבחון בקשות של שרים וסגני שרים לחריגה מכללי האתיקה שנקבעו להם[3].
במאמר שפורסם בתחילת 2019 בכתב העת "השילוח" הובאו דברי אישים בכירים במשרד המבקר ומספר משפטנים בכירים, בראשם אהרן ברק ואחרים, מהם עולה כי בשנים האחרונות התעצמה מגמה לפיה תפקידו של מבקר המדינה אמור להיות גם "נציב זכויות האדם" של מדינת ישראל. עם זאת, נטען כי מהלך זה דומה בהיקפו למהפכה החוקתית, משולל זכות חוקית, יפר את האיזונים בין הרשויות ויפגע באמון הציבור ובתפקודו של מוסד מבקר המדינה[4].
ואכן, באפריל 2019 פורסם בעיתון מקור ראשון כי במדריך חדש ששמו "תחומי פעילות של מוסד ביקורת המדינה", המגבש באופן רשמי את סמכויות ונוהלי המבקר, כתבו אנשי המבקר כי "הדגשים והגישות של ביקורת המדינה השתנו לאורך השנים. בעבודת הביקורת מושם דגש על שמירת זכויות הפרט וערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל, תוך בחינת פעולות הרשות המבצעת על בסיס אמות המידה החוקתיות הבאות לידי ביטוי בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם"[5].
במקביל פרסם מרכז מינרבה לזכויות האדם הפועל באוניברסיטה העברית, דו"ח העוסק בהקמת מוסד זכויות אדם מדינתי בישראל, ובו נבחן, בין השאר, משרד מבקר המדינה והתאמת פעילותו לעקרונות פריז (אנ'). בשל היעדרו של מנדט מפורש, בלשון החוק, המטיל על מבקר המדינה את האחריות לשמירה על זכויות האדם, קוראים מחברי הדו"ח לשינויים שיעגנו את מעמדו של מבקר המדינה כנציב זכויות האדם בהתאם לעקרונות פריז: תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה, קביעת הנחיות פנימיות במשרדו, מינוי מומחים לדיני זכויות אדם בינלאומיים במשרד, קיום קשרים עם מוסדות מדינתיים אחרים בנושא, ועוד[6].
מינוי וארגוןעריכה
המבקר נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ובאפשרותה גם להדיחו מתפקידו והיא אף קובעת את שכרו – בהחלטת ועדת הכנסת. כדי להבטיח את אי-תלותו ברשות המבצעת, שעליה הוא מפקח, תקציבו נקבע על פי הצעת המבקר עצמו על ידי ועדת הכספים של הכנסת, ולא על ידי משרד האוצר. כמו כן, המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד – מקיים עמה קשרים והתיעצויות, ופעמיים בשנה – מגיש לה דין וחשבון על ממצאיו כפי שנתגלו בתוך תהליך הביקורת הנמשך, לעיתים, מעבר לשנה אחת, וכן המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעת הישנותם בעתיד. הדו"ח מוגש לידי יושב ראש הכנסת וליושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ועוד בטרם פרסומו – ליו"ר ועדת השרים לענייני ביקורת ולגופים המבוקרים, כדי שיוכלו לתקן את מה שהמבקר המליץ לתקן.
כדי להעביר את מבקר המדינה מתפקידו נדרשת הצבעה בכנסת שבה יושג רוב של שלושה רבעים מחברי הכנסת (סעיף 13(2) לחוק יסוד: מבקר המדינה).
מבקרי המדינהעריכה
| מס' | דיוקן | שם
(תקופת חיים) |
תקופת כהונה | כנסת ממנה | עיסוקים קודמים | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך עברי | תאריך לועזי | |||||||
| 1 | 
|
זיגפריד מוזס
(1887–1974) |
י"ט באלול ה'תש"ט | ג' בטבת ה'תשכ"ב | 13 בספטמבר 1949 | 10 בדצמבר 1961 | מונה על ידי נשיא המדינה |
מנהיג ציוני ורואה חשבון |
| 2 | 
|
יצחק ארנסט נבנצל
(1907–1992) |
ד' בטבת ה'תשכ"ב | י"ד בכסלו ה'תשמ"ב | 11 בדצמבר 1961 | 10 בדצמבר 1981 | הכנסת הרביעית |
פרופסור למשפטים |
| 3 | .png)
|
יצחק טוניק
(1911–1989) |
י"ט בטבת ה'תשמ"ב | ו' בטבת ה'תשמ"ז | 14 בינואר 1982 | 7 בינואר 1987 | הכנסת העשירית |
התובע הצבאי הראשי |
| 4 | 
|
יעקב מלץ
(1923–2006) |
ו' בשבט ה'תשמ"ז | ט"ו בתמוז ה'תשמ"ח | 5 בפברואר 1987 | 30 ביוני 1988 | הכנסת האחת עשרה |
עורך דין ושופט מחוזי |
| 5 | 
|
מרים בן-פורת
(1918–2012) |
י"ט בתמוז ה'תשמ"ח | י' בתמוז ה'תשנ"ח | 4 ביולי 1988 | 4 ביולי 1998 | הכנסת האחת עשרה |
עורכת דין; סגנית פרקליט המדינה |
| 6 | 
|
אליעזר גולדברג
(1931–) |
י"א בתמוז ה'תשנ"ח | כ"ו בסיוון ה'תשס"ה | 5 ביולי 1998 | 3 ביולי 2005 | הכנסת הארבע עשרה |
שופט עליון ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית |
| 7 | 
|
מיכה לינדנשטראוס
(1937–2019) |
כ"ז בסיוון ה'תשס"ה | י"ג בתמוז ה'תשע"ב | 4 ביולי 2005 | 3 ביולי 2012 | הכנסת השש עשרה |
שופט צבאי, שופט תעבורה ושופט מחוזי |
| 8 | 
|
יוסף שפירא
(1945–) |
י"ד בתמוז ה'תשע"ב | א' בתמוז ה'תשע"ט | 4 ביולי 2012 | 4 ביולי 2019 | הכנסת השמונה עשרה | שופט צבאי ושופט מחוזי |
| 9 |
|
מתניהו אנגלמן
(1966–) |
א' בתמוז ה'תשע"ט | מכהן | 4 ביולי 2019 | מכהן | הכנסת העשרים ואחת | רואה חשבון, מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה |
בניין מבקר המדינהעריכה
בשנת 2016 נחנך בניין הנהלת מבקר המדינה ברחוב מבקר המדינה בקריית הלאום בירושלים.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- מיכל טמיר, ומרדכי קרמניצר (מנחה). מבט ביקורתי על מבקר המדינה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009.
- גד ברזילי, דוד נחמיאס, מוסד ביקורת המדינה: סמכות ואחריות. המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998.
- אורלי פישמן וליאור בן דוד, מעמדו וסמכויותיו של מבקר המדינה (סקירה משווה), באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, י"ז באייר תשס"ו 15 במאי 2006.
- מתנאל בראלי, הנציב שאיש לא מינה, השילוח 13, פברואר 2019.
- שלומית לביא, "ביקורת המדינה ברשויות המקומיות בראי התקשורת". בתוך "הביקורת ברשויות המקומיות בישראל" הוצאת משרד הפנים, 1999.
קישורים חיצונייםעריכה
חוק-יסוד: מבקר המדינה, בספר החוקים הפתוח- אתר מבקר המדינה
- חוק יסוד: מבקר המדינה, באתר מבקר המדינה
- צבי לביא, השערוריות בממשלה התחילו מהיום הראשון, באתר ynet, 6 במאי 2008
- עמוס הראל, יוסי מלמן ואנשיל פפר, דו"ח מבקר המדינה 2009: רוב האזרחים אינם מוגנים מהתקפה כימית, מערכת ההגנה מטילים אינה נראית באופק, באתר הארץ, 2 במרץ 2009
- אריאל כהנא, מקור ראשון, מבקר ללא בקרה: מה קורה במשרד מבקר המדינה?, באתר nrg, 10 בנובמבר 2017
- נטעאל בנדל, מבקר המדינה הסמיך עצמו לבקר זכויות אדם, בעיתון מקור ראשון, 18 באפריל 2019
הערות שולייםעריכה
- ^ בג"ץ 4870/10 רות בלום-דוד עו"ד נ' מבקר המדינה, סעיפים 17-22
- ^ אלי מרזל, מתן גוטמן ואלון רודס, "ממבקר המדינה לנציב זכויות האדם - דרך קצרה והכרחית", עיונים בביקורת המדינה חוברת 63, 2018, עמ' 49
- ^ פעילות הוועדה למתן היתרים, באתר של משרד מבקר המדינה
- ^ מתנאל בראלי, הנציב שאיש לא מינה, השילוח 13, פברואר 2019.
- ^ נטעאל בנדל, מבקר המדינה הסמיך עצמו לבקר זכויות אדם, מקור ראשון, 04/18/2019
- ^ "A National Human Rights Institution in Israel: Possibilities and Limitations" באתר מרכז מינרבה לזכויות אדם