מבקר המדינה

מבקר המדינה
איוש נוכחי	יוסף שפירא
תאריך כניסה לתפקיד	4 ביולי 2012
דרכי מינוי	בחירת הכנסת
תחום שיפוט	ישראל
מושב המשרה	ירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב	7 שנים
ייסוד המשרה	13 בספטמבר 1949
איוש ראשון	זיגפריד מוזס
	mevaker.gov.il

מבקר המדינה הוא המוסד המרכזי בישראל לביקורת המדינה. מבקר המדינה עורך ביקורת חיצונית על מגוון פעולותיהם של גופי מינהל המדינה וגופים ציבוריים שונים, כדי להבטיח פיקוח על כספי ציבור ונשיאה באחריותיות (Accountability). תפקידו וסמכויותיו של מבקר המדינה נקבעו בחוק יסוד: מבקר המדינה. מבקר המדינה המכהן הוא יוסף שפירא.

תוכן עניינים

סמכויותעריכה

בישראל, מבקר המדינה מבקר את משק הכספים של מדינת ישראל, את חוקיות אופן השימוש במשק הכספים, ההכנסות וההוצאות ואופן החזקת הרכוש הציבורי. כמו כן, המבקר בוחן את מידת החיסכון והיעילות שבה נוהגת הרשות המבצעת ואת טוהר המידות של אנשיה, אם לא מעלו בתפקידם או נטלו לכיסם מן הרכוש הציבורי המופקד בידם, ניהולם התקין של גופים אלו וכל עניין אחר שהמבקר רואה לנכון לבדוק ולבחון – הרשות נתונה בידו. מתוקף תפקידו, החל מ-1971, משמש המבקר גם כאומבודסמן – נציב תלונות הציבור.

יש הגורסים כי ראוי שמבקר המדינה יתמקד בביקורת מערכתית ואין זה ראוי שיעסוק במקרים ובאנשים פרטיים, אולם אין בחוק איסור על המבקר לערוך בדיקה פרטנית או לאזכר שמות של גורמים מעורבים ויש הגורסים שכך ראוי^[1]. כמו כן, יש הטוענים כי מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור, הוא הגוף המתאים לשמש נציב זכויות האדם של ישראל, וכי יש לו את הסמכויות הנדרשות לשם כך^[2].

הגוף הנתון לפיקוחו של המבקר הוא הרשות המבצעת, הכוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מפעל, מוסד, קרן ותאגיד המתוקצבים על ידי המדינה, או שהממשלה שותפה באופן כלשהו בניהולם, או תומכת בהם במישרין או בעקיפין. כמו כן, כל גוף, מוסד, קרן ותאגיד שהכנסת החליטה שהם נתונים לביקורת המדינה – המפלגות השונות, מגן דוד אדום וחברת החשמל.

עם זאת, מתוקף תפקידו הייחודי כמפקח על ביצוע חוק מימון מפלגות (מאסדר), הוא רשאי להמליץ ליושב ראש הכנסת על הטלת סנקציות כספיות על מפלגות שלא פעלו כשורה.

במסגרת משרד מבקר המדינה פועלת הוועדה למתן היתרים, שהוקמה בשנת 1980, ותפקידה לבחון בקשות של שרים וסגני שרים לחריגה מכללי האתיקה שנקבעו להם.^[3]

במאמר שפורסם בתחילת 2019 בכתב העת "השילוח" הובאו דברי אישים בכירים במשרד המבקר ומספר משפטנים בכירים, בראשם אהרן ברק ואחרים, מהם עולה כי בשנים האחרונות התעצמה מגמה לפיה תפקידו של מבקר המדינה אמור להיות גם "נציב זכויות האדם" של מדינת ישראל. עם זאת, נטען כי מהלך זה דומה בהיקפו למהפכה החוקתית, משולל זכות חוקית, יפר את האיזונים בין הרשויות ויפגע באמון הציבור ובתפקודו של מוסד מבקר המדינה.^[4]

ואכן, באפריל 2019 פורסם בעיתון מקור ראשון כי במדריך חדש ששמו "תחומי פעילות של מוסד ביקורת המדינה", המגבש באופן רשמי את סמכויות ונוהלי המבקר, כתבו אנשי המבקר כי "הדגשים והגישות של ביקורת המדינה השתנו לאורך השנים. בעבודת הביקורת מושם דגש על שמירת זכויות הפרט וערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל, תוך בחינת פעולות הרשות המבצעת על בסיס אמות המידה החוקתיות הבאות לידי ביטוי בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם".^[5]

במקביל פרסם מרכז מינרבה לזכויות האדם הפועל באוניברסיטה העברית, דו"ח העוסק בהקמת מוסד זכויות אדם מדינתי בישראל, ובו נבחן, בין השאר, משרד מבקר המדינה והתאמת פעילותו לעקרונות פריז (אנ'). בשל היעדרו של מנדט מפורש, בלשון החוק, המטיל על מבקר המדינה את האחריות לשמירה על זכויות האדם, קוראים מחברי הדו"ח לשינויים שיעגנו את מעמדו של מבקר המדינה כנציב זכויות האדם בהתאם לעקרונות פריז: תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה, קביעת הנחיות פנימיות במשרדו, מינוי מומחים לדיני זכויות אדם בינלאומיים במשרד, קיום קשרים עם מוסדות מדינתיים אחרים בנושא, ועוד.^[6]

מינוי וארגוןעריכה

המבקר נבחר על ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ובאפשרותה גם להדיחו מתפקידו והיא אף קובעת את שכרו – בהחלטת ועדת הכנסת. כדי להבטיח את אי-תלותו ברשות המבצעת, שעליה הוא מפקח, תקציבו נקבע על פי הצעת המבקר עצמו על ידי ועדת הכספים של הכנסת, ולא על ידי משרד האוצר. כמו כן, המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד – מקיים עמה קשרים והתיעצויות, ופעמיים בשנה – מגיש לה דין וחשבון על ממצאיו כפי שנתגלו בתוך תהליך הביקורת הנמשך, לעיתים, מעבר לשנה אחת, וכן המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעת הישנותם בעתיד. הדו"ח מוגש לידי יושב ראש הכנסת וליושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ועוד בטרם פרסומו – ליו"ר ועדת השרים לענייני ביקורת ולגופים המבוקרים, כדי שיוכלו לתקן את מה שהמבקר המליץ לתקן.

כדי להעביר את מבקר המדינה מתפקידו נדרשת הצבעה בכנסת שבה יושג רוב של שלושה רבעים מחברי הכנסת (סעיף 13(2) לחוק יסוד: מבקר המדינה).

מבקרי המדינהעריכה

מבקרי המדינה
מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	תקופת כהונה				כנסת ממנה	עיסוקים קודמים
מס'	דיוקן	שם (תקופת חיים)	תאריך עברי		תאריך לועזי		כנסת ממנה	עיסוקים קודמים
1		זיגפריד מוזס (1887–1974)	י"ט באלול ה'תש"ט	ג' בטבת ה'תשכ"ב	13 בספטמבר 1949	10 בדצמבר 1961	מונה על ידי נשיא המדינה	מנהיג ציוני ורואה חשבון
2		יצחק ארנסט נבנצל (1907–1992)	ד' בטבת ה'תשכ"ב	י"ד בכסלו ה'תשמ"ב	11 בדצמבר 1961	10 בדצמבר 1981	הכנסת הרביעית	פרופסור למשפטים יו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל
3		יצחק טוניק (1911–1989)	י"ט בטבת ה'תשמ"ב	ו' בטבת ה'תשמ"ז	14 בינואר 1982	7 בינואר 1987	הכנסת העשירית	התובע הצבאי הראשי ראש לשכת עורכי הדין
4		יעקב מלץ (1923–2006)	ו' בשבט ה'תשמ"ז	ט"ו בתמוז ה'תשמ"ח	5 בפברואר 1987	30 ביוני 1988	הכנסת האחת עשרה	עורך דין ושופט מחוזי
5		מרים בן-פורת (1918–2012)	י"ט בתמוז ה'תשמ"ח	י' בתמוז ה'תשנ"ח	4 ביולי 1988	4 ביולי 1998	הכנסת האחת עשרה	עורכת דין; סגנית פרקליט המדינה נשיאת בית המשפט המחוזי משנה לנשיא בית המשפט העליון
6		אליעזר גולדברג (1931–)	י"א בתמוז ה'תשנ"ח	כ"ו בסיוון ה'תשס"ה	5 ביולי 1998	3 ביולי 2005	הכנסת הארבע עשרה	שופט עליון ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית
7		מיכה לינדנשטראוס (1937–2019)	כ"ז בסיוון ה'תשס"ה	י"ג בתמוז ה'תשע"ג	4 ביולי 2005	3 ביולי 2012	הכנסת השש עשרה	שופט צבאי, שופט תעבורה ושופט מחוזי
8		יוסף שפירא (1945–)	י"ג בתמוז ה'תשע"ג	מכהן	4 ביולי 2012	מכהן	הכנסת השמונה עשרה	שופט צבאי ושופט מחוזי

בניין מבקר המדינהעריכה

בניין הנהלת מבקר המדינה בקריית הלאום ירושלים

בשנת 2016 נחנך בניין הנהלת מבקר המדינה ברחוב מבקר המדינה בקריית הלאום בירושלים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

מיכל טמיר, ומרדכי קרמניצר (מנחה). מבט ביקורתי על מבקר המדינה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009.
גד ברזילי, דוד נחמיאס, מוסד ביקורת המדינה: סמכות ואחריות. המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998.
שלומית לביא, "ביקורת המדינה ברשויות המקומיות בראי התקשורת". בתוך "הביקורת ברשויות המקומיות בישראל" הוצאת משרד הפנים, 1999.
אורלי פישמן וליאור בן דוד, ‏מעמדו וסמכויותיו של מבקר המדינה (סקירה משווה), באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, י"ז באייר תשס"ו 15 במאי 2006

קישורים חיצונייםעריכה

חוק-יסוד: מבקר המדינה בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט

אתר מבקר המדינה
חוק יסוד: מבקר המדינה, באתר מבקר המדינה
צבי לביא, השערוריות בממשלה התחילו מהיום הראשון, באתר ynet, 6 במאי 2008
עמוס הראל, יוסי מלמן ואנשיל פפר, דו"ח מבקר המדינה 2009: רוב האזרחים אינם מוגנים מהתקפה כימית, מערכת ההגנה מטילים אינה נראית באופק, באתר הארץ, 2 במרץ 2009
אריאל כהנא, מקור ראשון, מבקר ללא בקרה: מה קורה במשרד מבקר המדינה?, באתר nrg‏, 10 בנובמבר 2017
נטעאל בנדל, ‏מבקר המדינה הסמיך עצמו לבקר זכויות אדם, בעיתון מקור ראשון, 18 באפריל 2019

הערות שולייםעריכה

^
שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון
פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים בג"ץ 4870/10 , סעיפים 17-22
^ אלי מרזל, מתן גוטמן ואלון רודס, "ממבקר המדינה לנציב זכויות האדם - דרך קצרה והכרחית", עיונים בביקורת המדינה, חוברת 63, 2018, עמ' 49
^ פעילות הוועדה למתן היתרים, באתר של משרד מבקר המדינה
^ מתנאל בראלי, הנציב שאיש לא מינה, באתר "השילוח", 24.02.2019
^ נטעאל בנדל, מבקר המדינה הסמיך עצמו לבקר זכויות אדם, מקור ראשון, ‏04/18/2019
^ "A National Human Rights Institution in Israel: Possibilities and Limitations" באתר מרכז מינרבה לזכויות אדם

מבקרי המדינה

זיגפריד מוזס	יצחק ארנסט נבנצל	יצחק טוניק	יעקב מלץ	מרים בן־פורת	אליעזר גולדברג	מיכה לינדנשטראוס	יוסף שפירא
1949–1961	1961–1982	1982–1987	1987–1988	1988–1998	1998–2005	2005–2012	2012 ואילך

[1] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון
פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים בג"ץ 4870/10 , סעיפים 17-22

[2] אלי מרזל, מתן גוטמן ואלון רודס, "ממבקר המדינה לנציב זכויות האדם - דרך קצרה והכרחית", עיונים בביקורת המדינה, חוברת 63, 2018, עמ' 49

[3] פעילות הוועדה למתן היתרים, באתר של משרד מבקר המדינה

[4] מתנאל בראלי, הנציב שאיש לא מינה, באתר "השילוח", 24.02.2019

[5] נטעאל בנדל, מבקר המדינה הסמיך עצמו לבקר זכויות אדם, מקור ראשון, ‏04/18/2019

[6] "A National Human Rights Institution in Israel: Possibilities and Limitations" באתר מרכז מינרבה לזכויות אדם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]