משתמש:Avneref/יוסף אגסי

יוסף אגסי לוי אשכול 37, 9-9504072 agass ב-post.tau.ac.il
משתמש:Avneref/מדע/יוסף אגסי/הנאורות החדשה
משתמש:Avneref/ציטוטים/יוסף אגסי (עדכון!)
ראיון ב-emago

בין דת ללאום

בין דת ולאום: לקראת זהות לאומית ישראלית

טעויות בהבנת הלאומיות

• בובר: הראשון שהכיר בלאומיות יהודית, 1924; (אברהם יהושע העשל לא הכיר).
• שמעון פרס שוחח איתו חצי שעה, ללא תקשורת; בסופה אמר: "ארה'ב היא רב-לאומית"...

תנועת ההשכלה

• ההשכלה הורגשה לראשונה באנגליה. נוצר חופש דת (יהודים הורשו לחזור, והיה אפילו מלך קתולי לזמן קצר). אבל נשארה אפליה מעמדית (אגסי: עד היום).
• צרפת: ארץ ההשכלה הקלאסית. פריחת מדעים, וביטול זכויות היתר של האצולה והעשירים במהפכה הצרפתית - בחלקם ע"י בני אצילים עצמם.
  • אחרי כשלון המהפכה (בגלל שלטון הטרור), נפוליאון בונפרטה הופיע והציע "ישועה" אימפריאליסטית; אגסי: שקר פשוט ועלוב. ההרס שהפיץ בכל אירופה בשם רעיונות החירות והשוויון הולידו את הריאקציה.
• בארצות הברית הצליחו רעיונות ההשכלה יותר מבכל מקום אחר.
  • המתיישבים הראשונים באמריקה הצפונית ברחו מאנגליה - בתחילה להולנד הפלורליסטית; כשילדיהם החלו לדבר הולנדית - אזרו אומץ וחצו את האוקיינוס האטלנטי.
  • למרות ההשכלה, בארה"ב לא החשיבו רגש לאומי; זיהו לאום עם מדינה, אגסי: זה שגוי, לא שהלאום אינו הקבוצה שחיה במדינה - הוא כן; אלא בגלל שמטפחים את המדינה כסמל, ולא את הלאום.
• באירופה - נכשלה ההשכלה כתנועה מדינית. הסיבות:
  • (נאיביות-יתר: השכל יפתור הכל; דמוקרטיה, המשטר המיישם את ההשכלה - היא "מדעית", והמדע אינו טועה); היעדר אפשרות כפייה לגיטימית ע"י השלטון; ז'אן-ז'אק רוסו, האמנה החברתית (ספר): "מכריחים (את העם, שלא רוצה בכפייה) להיות חופשי" (אגסי: אסון).
  • התעלמות מהלאומיות: חשבו שהיא תמיד ריאקציונרית, ורעה.
  • סיבה עמוקה יותר: ההשכלה והריאקציה, התבססו שתיהן על הנחת הכרחיות הבחירה בין חירות הפרט לבין חירות הלאום - חלום באספמיה; הכרחי להכיר בשתיהן.
• עניינית, ההשכלה נכשלה:
  • הגדירה את המדינה האידאלית: ללא כפייה - אין כזו; גם במדינה שמותר להגר ממנה, אם לא כולם עוזבים - אין זה מוכיח שהם מסכימים לכל חוק, ומכאן שאין שם אמנה חברתית מלאה, וקיימת מידה של כפייה.
  • בהתווית קו בין משטר-כפייה ראוי, המשרת את האזרחים - לבין משטר דיכוי; לכן לא הבחינו בין כובש פנימי לבין כובש זר (ומסיבה זו תמכו אנשי ההשכלה הגרמנים בנפוליאון, בתקווה שישכין חירות - בכוח...)
• כשלונה הביא לעליית הריאקציה, הגורסת שהאדם הפשוט לא ראוי לחירות. ראויה רק חירות האומה - ולשם כך ראוי להקריב את חירות הפרט.

שונות

• תומאס הובס: מחסידי האמנה חברתית, אבל הכי אנטי-ליברלי (הצדיק מידה רבה של אלימות של השליט, כל עוד מבצע את תפקידו: מניעת מלחמת אזרחים). דווקא צ'ארלס השני, מלך אנגליה, שמלך אחרי מלחמת האזרחים האנגלית (וקיבל "הכשר" מהובס) - לא אהב אותו, כי הובס התנה את העריצות בהסכמת העם.
• העולם משלם מחיר יקר על 2 דברים סותרים:
  • ההתעלמות של ההשכלה מהלאום; זכות הגדרה עצמית-לאומית היא רעיון של הלאומיות הלא-ליברלית, כי ההשכלה לא עסקה בזה כלל. אגסי: רגש לאומי הכרחי למדינה ליברלית! (למרות שאין לו בעצמו #שיחה 18.2.2018).
  • ההגזמה של הריאקציה עם הלאומנות
• מלחמת האזרחים האמריקנית החלה בגלל ההתבדלות של הדרום; רק אחר כך הוסיפו הדרישה לשחרור עבדים.
• היגל: היהודים איבדו את זכותם כאומה (בצעירותו אמר: לא בני אדם); טען שהם לא הכירו בגיבור הלאומי שלהם - ישו.
• ציונות מעשית התנגדה לכל יוזמה מדינית - אפילו לשימוש במילה מדינה, עד 1942. כך עזב זאב ז'בוטינסקי את ההסתדרות הציונית.
  • המעשיים התנגדו להקמת בנק; הרצל התגאה ביומנו שהצליח בתחבולה להקים את בנק לאומי, בלונדון (הערה 18).
• היסטוריונים: האנטישמיות בלמה מגמות של התנצרות. מצד שני: בגלל שלילת-זכויות באמצע המאה ה-19 - יותר התנצרות. מדובר בשני תהליכים שונים: בתקופת ההשכלה, יהודים יכלו להתבולל בלי להתנצר, או רק לכאורה (כמו היינריך היינה, שהודה בכך בזמן-אמת); ואילו בתקופת הרומנטיקה, כשלא יכלו להתבולל כיהודים (גירשו אותם) - העדיפו להתנצר.
  • קרל פופר: אביו היה פעיל בקהילה, ואח"כ התנצר; פופר עזב את וינה כפליט; כשנתקל באנטישמיות - הזדהה כיהודי, וכשלא - התבייש ביהדותו (אגסי: לדעתי מתוך בורות).
  • יהודים קיבלו זכויות בצרפת, בגלל המהפכה הצרפתית; אחרי 100 שנה, בתקופת הריאקציה (סוף המאה ה-19) - דרשו לשלול מהם (משפט דרייפוס - לכן רוב הצרפתים התגייסו למענו - ראו בזה התקפה על ערכי המהפכה).
  • בתחילת המאה ה-19, "נשבו רוחות המהפכה" למזרח, ובגרמניה קיבלו היהודים זכויות - שנשללו מהם באמצע המאה; שם, זה עזר לבלום את ההתנצרות, שהייתה קורית אם התנאים היו נוחים; הזכיר ליהודים את זהותם.
• שלמה אבינרי: בנימין זאב הרצל היה רק יחצ"ן מוכשר, וקצת מעורער נפשית... ונכשל (כי לא הגשים ציונות מדינית); רק ציונות מעשית הצליחה (אבינרי, בעקבות: הגל, מרקס). אגסי: מרבית ההיסטוריונים של תנועות לאומיות טועים בזה - טוענים שאי אפשר לייצג מדינה לא-קיימת; הנה: המהפכה האמריקאית יצרה לאום חדש! (אמנם, רק מ-1800; כי האבות המייסדים לא הכירו בלאום כזה; רצו רק אינבידואליזם, פחדו ממפלגות, ומבנקים - כשעדיין לא היו בנקים...). הרצל היה עיתונאי וכותב בינוני, אבל הוגה-פוליטי גאון; אבינרי טוען שלא - זה טמטום. הוא חוקר מעמיק, אבל לא מוכן לקבל שהציונות המעשית הייתה טעות, ועד היום כושלת; הרצל: ציונות מדינית.
  • פרסם מהדורה של אלטנוילנד, אגסי פרסם ביקורת. הרצל הזכיר המוסלמים - הוכחה שהציונות לא התעלמה מהם. הרצל התנגד להתיישבות, כי חשש לחיי המתישבים, ומעליית מחיר הקרקע. (אגסי: עבודה עברית - אסון עד היום; לא רצו שהערבים יורידו שכר העבודה - ולא חשבו להעלות את שכר הערבים...)
  • הרצל רצה לפתור את בעיית הסוציאליזם שיהודים גורמים באירופה: מעורבותם במהפכות הייתה מערערת-סדר; לכן ביקש מהארופאים לעזור לפנות את היהודים מאירופה לא"י. אגסי: לא מסכים, אבל זו דעתו; אחד ההוגים הפוליטיים החשובים בעולם הכללי. הציג את האנטישמיות כבעיה אירופית! מרטין לותר קינג למד מהרצל: בעיית השחורים היא אמריקנית! והאינטרס שלהם לא מנוגד לזה של הלבנים - אלא משותף. הלל קוק ארגן את צעדת הרבנים, עם אברהם יהושע השל.

מרטין בובר

• גרשם שלום ורבקה שץ סברו, שבובר סילף את כוונת החסידים: כוונות המיסטיקה הפוכה - לנתק את האדם מהמציאות; אחרים ובהם משה אידל: להיפך, שלום הוא שסילף. רון מרגולין: בובר לא ביקש לחזור לחסידות, אלא לקחת ממנה רעיונות של קשר אנושי, שחסרים בתרבות המערבית המודרנית.
  • אגסי: שלום דאג שלא אקבל משרה באוניברסיטה העברית בירושלים, כל עוד הוא שם. היה פאנל, שבו הרשו לסטודנטים לדבר; יעקב לוינגר אמר: אני רוצה להאמין בבראשית כפשוטו, אבל מה אעשה וצ'ארלס דרווין אוסר עלי... אגסי: דרווין לא אוסר להאמין בכלום. שולם כעס (צעק על יהודית), כי חשב שרק לרציונליות יש ערך (שנא את המיסטיקה); כינה את הקבלה: עבודה זרה.
    • שולם טען שיוסף ג'יקטיליה? הקטין את דמות המקובל (?). ושבקבלה יש רעיונות אסטרונומיים: ספִירָה, שיש לקרוא ספֵירָה? הלא תורת הספירות של האר"י מושפעת מהאפיציקלים, שהם ה"עובי" של ספירות הזכוכית (קליפות? עוצרות את הניצוצות)
• (ע' 98) בובר התרחק מרומנטיקה; לא אהב את המיסטיקה בחסידות (התנגד לכישוף), אך מאוחר יותר הגן עליה, כי לקח ממנה את הטוב: החום האנושי. הסכים עם שולם ביחסו למיסטיקה, אבל לא היה עוין לחסידות. מילותיו האחרונות של בובר היו נגד שולם: "הוא חושב שאני מייחס לחסידות את הפילוסופיה שלי; זה לא נכון - הם הקדימוני בזה."
• (ע' 93) בובר לא עשה להצלה - דרש שהישוב יעשה, ולדעתו הוא יכול היה; לפחות: לקרוע קריעה, אבל הם הכחישו את השואה, בזמן התרחשותה. המוסדות הציוניים (בעיקר בארה"ב: סטיבן שמואל וייז) פשעו בחוסר מעש להצלה; לכל היותר, ארגנו נסיונות בריחה בלבד (לפעמים בניגוד להוראות: יוסי הראל, אקסודוס, הפר 2 פקודות: של הישוב, והבריטים).
  • כנראה, אפשר היה למחות נגד השואה, כי לנאצים היה איכפת מביקורת; עובדה, שהפתרון הסופי נשמר בסוד, ושמעולם לא היתה הוראה מפורשת.
    • הראשון שניבא את השואה: אלברט איינשטיין, כתב למקס פלאנק ב-1933: "הם רוצים להשמיד את העם שלי... אני לא חוזר לגרמניה"; ענה לו: "אני שמח, כי ציוו עלי לפטר אותך"... פלנק היה אנטי-דמוקרט (בתחילה רצה לתת לנאצים "הזדמנות"), אך בהמשך אנטי-נאצי. דיבר עם אדולף היטלר נגד הפיטורים; אחרי המלחמה, איינשטיין כעס על המדענים הגרמנים שלא התנצלו, והתנתק מכולם, כולל פלאנק.

המצב הנוכחי בפילוסופיה

• [1] "שתי מסורות פילוסופיות בנות זמננו: הפילוסופיה אנליטית והפנומנולוגיה (רוב החברים למקצוע שייכים לאחת משניהן) אינן מניחות את הדעת. האנליטית - רוב חבריה תועלתנים; מטרתו של אדמונד הוסרל מייסד הפנומנולוגיה הייתה למנוע טעות - מטרה שבטעות(...) יסודה, כי אי אפשר להימנע לחלוטין מטעות. חשבו שאפשר, כל הרציונליסטים מימי קדם, עד הפליביליזם במאה ה-20: בעיקרון אי-אפשר להימנע מכל טעות, לא במתמטיקה, לא במדע ולא בתיאולוגיה, ובכל זאת ניתן ונדרש מאתנו להיות רציונליים. הפנומנולוגיה עשתה תפנית חדה כאשר השתלט עליה מרטין היידגר הנאצי. חסיד הפנומנולוגיה היחיד שעסק באופן מיוחד בשאלות מוסר היה עמנואל לוינס, ואף הוא, בדומה לראסל, שאב את השראתו לא מהפילוסופיה אלא מהמסורת, לא מהמקרא אלא מהתלמוד.
• [2] אני מחשיב את הפילוסוף הנורווגי ארנה נס (Arne Næss), שהיה חלוץ הפילוסופיה האנליטית, חזר בו ונעשה ריאליסט וספקן, ולאחר מכן הקדיש את שארית חייו למעשה המדיני כפילוסוף, משום שחברה מפותחת מבחינה תעשייתית בלבד מסכנת את הסביבה האקולוגית. נוסף לבעיות הכלליות, על סדר היום גם בעיות אזוריות, כולל סכסוכים מקומיים. לכל אזרח רגיש יש עניין בכך. מה יוכל הפילוסוף הישראלי להוסיף? אם יש אמת בטענה שהפילוסופיה תרמה לקידום האנושות, לשיפור תנאי החיים ולהמעטת מלחמות, אזי אולי נוכל לתרום כהוגי דעות עצמאיים. ואם חלילה המצב נואש, אזי נשאל מה יש לעשות במצבים נואשים.
• אני נמצא במצוקה פילוסופית. נראה לי מובן מאליו (שאין סתירה בין לאומיות לאחווה אנושית), וכך ראו אותו מנהיגי תנועת הנאורות, מקאנט עד פרנקלין, אולם מורי ורבי קרל פופר סבר אחרת. אמנם דעתו כי (מה שטוב ב)דמוקרטיה, שחילופי השלטון מתבצעים ללא שפיכות דמים - התקבלה והשפיעה לטובה על החיים המדיניים; אך למרבה הצער דעתו על הלאומיות ועל התנועה הציונית עוינת באופן קיצוני את אחוות האנושות. הוא הסכים עם תנועת הנאורות כי הפטריוטיות אינה מנוגדת לאחוות האנושות, אך ברעיון הלאומי הוא ראה עוינות לאחוות האנושות ולפטריוטיות. על כך הבעתי את ביקורתי, ובקצרה: יש לאומיות העוינת את אחוות האנושות ומחרחרת מלחמה, ועל כן היא מנוגדת גם לפטריוטיות, אך יש גם לאומיות פטריוטית. כפי שהראה ארנסט גלנר, בראשיתה הייתה הלאומיות תנועה מתקדמת לקראת קוסמופוליטיות, שכן יש שיתוף אינטרסים עמוק בין כולנו, שהוא חשוב וחזק הרבה יותר מכל ניגוד.
• ברגע מסוים איבד המשטר (הנאצי) את הלגיטימיות שלו - בבוקר שלאחר ליל הסכינים הארוכות, כאשר המנהיג קיבל אחריות על הטבח בחבריהם. לעתים יש סלחנות לפגיעת פושע בפושע, וזו תמיד טעות כי זו פגיעה בזכויות אזרח. לו היה מנהיג בריטי מודה באחריות לפשע, היה גורם לשיתוק של המשק. בגרמניה המעשה גרם זעזוע עמוק, אך לא הביא למעשה. לא הייתה מנהיגות שתקרא לתגובה. מרטין בובר אמר כי אילו היו האוניברסיטאות נסגרות אז, היה סיכוי למוטט את המשטר. האוניברסיטאות היו מוכנות לכך רק כעבור 3-4 שנים, אחרי שהציבור כבר נעשה אדיש לטרור. רעיון זה קיבל ביטויים שונים: הטענה כי תומס מאן היגר מגרמניה מאוחר מדי; הוא נשאר זמן כה רב כי היה שמרן ולאומן וקיווה שהנאצים ילמדו לקבל אחריות ציבורית. זה היה מקובל על מקס פלאנק ועל רבים אחרים.

שיחה 18.2.2018

• s:כתובות כ א "קרא עליו ערער - אין, לא קרא עליו - לא". זה אכן כמו פופר; וכמו שלילת התארים של הרמב"ם. גם הקריטריון לנביא שקר (דברים): אם נבואתו לא התקיימה, אבל אם התקיימה - זאת לא הוכחה שהוא אמת! אפשר רק להפריך, לא להוכיח.
  • מנחם פיש (תלמיד של אגסי): Rational Rabbis; על תנורו של עכנאי
• מדענים שעבדו על אותן בעיות, בנפרד:
  • ברטראנד ראסל, גוטלוב פרגה (ראסל לא ידע עליו; ידע על ג'וזפה פאנו)
  • בארגון המהנדסים באנגליה במאה ה-19, הרצאה על שדות - כל המידע נלקח ממייקל פאראדיי, מבלי שאיש ידע זאת. פאראדיי כבר שיער שחלל ריק יכול להעביר אנרגיה, לפני ג'יימס קלרק מקסוול! (חידוש של אגסי, בספרו על פאראדיי: היה תאורטיקן גדול.)
• מאמרים: מוסכמות על ידיעה בתלמוד; הרמב"ם
• אגסי: לי אין תחושה לאומית; אבל לרוב האנשים יש, חובה להתחשב בכך. (גם להלל קוק לא הייתה) .
  • מחקר סוציולוגי על Rainbow Division: הזדהו עם קבוצתם יותר מכל קבוצה.
• הרמב"ם: אולי האמין בניסים (כמו סינגולריות), חריגות מקומיות מהטבע; במורה נבוכים - לא הבינו את כוונתו (ליאו שטראוס, ובעקבותיו כל המורים שלי); כשאמר שיש סתירות - צריך להבינו כפשוטו, ולא לחפש משמעות נסתרת! הבין זאת שלמה פינס: "אין אזוטרי שמסתיר את המסר, כשאותו מסר מופיע במדע." המדע הוא דידקטי, והמו"נ דיאלקטי (אין בו סתירות, אלא דעות שונות). ציטוט ממו"נ: אילו (הייתי?) סבר שהעולם לא נברא (כמו אריסטו) - היה מפרש כך. ישעיה תשבי: רמב"ם מעמיד דעתו מעל דעת התורה - זה סקנדל; הסיק שהעולם נברא - תשבי: זה סקנדל מבחינה אמונית, שהשיקול הוא לוגי.
  • הרמב"ם היה מאד אוטופיסט; ראה את המוסלמים כבני נח (אגסי: בניגוד לנוצרים), ולכן אפשר להקים את ממלכת יהודה. (רש"י: אין יין נסך, כל יין - כשר...)
    • צניעות: אי אפשר להגזים בה (בניגוד להמלצתו על "שביל הזהב" בכל דבר אחר). לאבן תיבון אמר, שכתב את משנה תורה בשביל עצמו, כי "יש לו זכרון רע"... איינשטיין היה צנוע באמת, שהכיר בערכו: "צניעות, שיפה לאדם באשר הוא - מספיקה" (?). לייבוביץ היה אדם גאה, בעיקר בתגליתו בבוכימיה (?), שאפשרה לו להראות, שהוא עוסק בהוראה ובפילוסופיה - לא בגלל שאיננו מדען טוב...
  • אין מקרא יוצא מידי פשוטו: תמיד יש לקבל גם את הפשט (אולי בנוסף לפרושים אחרים).
  • רש"י תמיד פירש לפי פרשנות הפשט למקרא; למשל שיר השירים: אהבה, בנוסף אולי לאלגוריה. גדולתו: כשלא הבין משמעות אחרת - הודה בכך.
• הדיאלקטיקה הרסה את יוון העתיקה: האמונה שאפשר לחיות רק עפ"י השכל, ומסורת לא חשובה; ללא מסורת - מלחמת אזרחים, ואח"כ קריסה.
  • נתן החכם; סוקרטס: עד גיל 40 ?
  • נגד עקרונות - אין ויכוח
• כתב ביקורת על עמדתו הפוליטית של מרטין בובר.
• לאום ישראלי: יש סיכוי גבוה שיווצר, אבל כנראה יהיה מאוחר מדי.
• משרד החינוך הוא האויב... (חיל האוויר הישראלי)

שאלות

1. נתן החכם; סוקרטס: עד גיל 40 ?
2. על פאראדיי (?)

שיחה 4.4.2019

• ארה"ב כיום מפריכה כל שידוע על דתיות: המדינה הכי חילונית בעולם - והחברה הכי דתית. מאז השואה - אין קהילה יהודית כמו בארה"ב. בישראל - הפוך... אפילו בברה"מ לא הגיעו לחילוניות כזו: חברים שלו הצטלבו (בכריעה!) בקרבת כנסיה.
  • יהדות היא "קתולית", אבל היסטורית הייתה בה כנסיה "נמוכה": כל רב הוא כמו האפיפיור - אין היררכיה; "טול מקל והך על קדקדם..." ואם רב חולק על רב - אפשר להחרים, ולא נכנעים. בקתוליות יש היררכיה, והיום גם בישראל יש - של רבנים; לכן ישראל אינה יהודית!...
• הציונות מעשית לא הבינה בפוליטיקה, הייתה טיפשות מרקסיסטית.
  • קרל מרקס: אנושי, אבל טעה; אמנם ההמונים הלכו אחריו, ולחמו לצד הפועלים והצליחו. הנרי פורד הריאקציונר העלה שכר פועליו - כדי לשבור את האיגוד עובדים; הצליח לו. במנצ'סטר: חוק לחינוך הילד; בארה"ב: התארגנו בשיקגו, עשו מה שמרקס אמר, ולהפתעתו: הצליחו! - מהומות היימרקט, בעקבות אחד במאי (חשב שיכשלו, ובכך יביאו למהפכה).
• מדענים לא-רציונליים: יוהאנס קפלר עסק באסטרולוגיה - לא חשב שהיא נכונה, אבל אמר שיגלה את הנכונה... זיגמונד פרויד האמין בידיעת העתיד. מייקלסון, שעשה ניסוי נדיר בדיוקו - לא האמין לתורת איינשטיין עד מותו ב-1932. תגלית גלי הכבידה - היום שואלים אם הם מעבירים אנרגיה; אם כן - זה יהיה סוף היקום... (בגלל החוק השני של התרמודינמיקה)
• וולפגנג פאולי אמר על יואל רקח: אם בונים מחשב - שמים בו את רקח...
• עמנואל וליקובסקי היה נאה, קול ערב, מלא קסם. אגסי ארגן לו כנס מדענים - שהיה כשלון לוילקובסקי, התמהוני.
• לפרנסיס בייקון - תמיד הגן על מבקריו. כתב את ההגנה הטובה ביותר על אפלטון. (קרל פופר שותף?)
• ג'וזף פריסטלי: כומר, שכתב ספרי לימוד רק כי לא היו! (ביקש מבנג'מין פרנקלין, שסרב)

שיחה 25.2.2020, ואחריה

• טכנולוגיה: מסכים לילדים
• ביוגרפיה
• יחסו לציונות (רע?!)
• תלמוד: לוגיקה - הלכה

יקירוביץ'

ביקורת על "בין דת ללאום" ב"סימניה"

• כל תנועה לאומית (כמעט?) נולדה כתגובה לאיום (אמיתי, או מדומה):
  • הצרפתית: לשלטון המלוכני הרודני
  • הגרמנית לכיבושי נפוליאון בונפרטה
  • הציונות: לאנטישמיות
  • התנועה הלאומית הפלסטינית: לציונות.

ראיונות, מאמרים

דיוקנו של פילוסוף

מחשבות, צבי ינאי, מחשבות (כתב עת) פברואר 1977

• רק אחד כינה אותי שרלטן: אימרה לקטוש (וישעיהו ליבוביץ נתן לי את המחמאה הכי גדולה: אמר שכיף להתווכח איתי).
• החשובים ביותר בחינוך הם חשבון, קריאה וכתיבה. אבל גם אסור לכפות מוטיבציה והשכלה על הילד. אי-אפשר ליצור מוטיבציה, גם לא באמצעות גרויים מכוונים. צריך לתת לילד הזדמנות לממש את רצונו הטבעי לקרוא ולכתוב. אני בעד חינוך חובה, אבל רק שיכריחו ילדים לבקר בבית-הספר. אם לא תכפה עליו ללמוד, הוא פשוט ישב וילמד. זו עובדה אמפירית.
• חיפשתי את האלוהים (בישיבה) ולא מצאתי אותו. הלכתי למדע (כתחליף לדת). גיליתי שגם זה שטות, ועם זאת מצאתי שבאמצעות המדע מחפש האדם את מקומו בעולם, ועל-כן המדע מהווה, למרות הכל, במובן הפונקציונלי, תחליף לדת. זה לא רעיון חדש - כבר אמרו ראסל וורנר הייזנברג, אלא שאני מסיק משהו נוסף: שלמדע יש קומפוננט מיטאפיסי, הנעוץ בעצם נסיונו להשתלב בתוך תמונת-עולם. גם ההסטוריון הגדול אלכסנדר קוירה (Alexandre Koyré) וגם אינשטיין אמרו, שתמונת העולם שאנו מבקשים אחריה צריכה לאחד פרגמנטים מדעיים; ואילו אני טוען שנסיון זה לא תמיד עולה יפה וכי תולדות המדע, בעצם, הם קורות הכשלונות הללו לאחד את הפרגמנטים המדעיים להשקפת עולם אחת.

האידיאולוגיה של המהפכה האיינשטיינית

מחשבות, מרץ 1974

• אייזק ניוטון כתב בהקדמה לספר השלישי של Principia, שהוא אחד הספרים החשובים בתולדות המין האנושי (אגסי: כמדען - ניוטון גדול מאיינשטיין), כי כתב אותו בשתי נוסחאות - עממית ופרופסורית, ושבסוף פרסם את הפרופסורית כדי שהאיש הפשוט לא יבין, כדי שלא תהיה ביקורת (אותה שנא).
• רוברט בויל כתב ב-״Premial Essay to Certain Physiological Essays" ב־1661: אציג את נסיונותי ואתן לעובדות לדבר בעד עצמן, ואלו שיודעים שתורותיהם מתנגדות ישנו אותן בצינעה, ולא אגרום למדע שיפסיד אנשים טובים ויקרים ע״י זה שאלבין פניהם ברבים.
• ב-1800 כל הפילוסופים, חוץ מתומס יאנג, הסכימו עם תורת האור של ניוטון; וב-1820 לא היה אחד שהסכים, חוץ מז'אן-בטיסט ביו! אפילו ב־1810 עשה פייר סימון לפלס צחוק מיאנג, ואמר שתורת האור של ניוטון הוכחה כפל-כפליים).
  • ג׳ון הרשל , נשיא החברה המלכותית לאסטרונומיה ניסה לתרץ, שניוטון לא האמין בתורתו האופטית, ורק תלמידיו קידשו אותה וטעו; והפילוסוף הגדול של המאה ה-19, ויליאם יואל: הקריטריון לתאוריה מדעית היא הבחינה בקפדנות. האופטיקה של ניוטון לא נבחנה, וטעתה; אבל המכניקה נבחנה בקפדנות רבה, ונמצאה נכונה - לנצח. אפילו הספקן הגדול דייויד יום אמר זאת! אגסי: למרות זאת, לא היה מעריץ לניוטון כאיינשטיין.
• ההומניזם הכתיב שכל מה שאנשי הדת עושים, אנשי ההומניזם יכולים לעשות יותר טוב: אם הדת יכולה להביא ודאות מלאה, אז המדע יכול יותר...
• תורת הנדריק לורנץ היתה דומה מאד לתורת מקסוול, שכתב עליה חיבור מלא שבחים: יש לה ערך אינטלקטואלי, יפה, אבל היא איננה מדעית...
• הרלטיביזם: אמנם אינשטיין לא הסכים עם ניוטון, (אבל שתיהן אמיתות, כל אחת לזמנה). אני חושב שבהשפעתו הארורה של היגל, בעיקר בישראל, האמת היחסית נפוצה מאד.

על מדע ואנשי המדע

מחשבות, מאי 1971

• פיתגורס אולי המדען הראשון. חיפוש יחסים מתימטיים בטבע הוא היסוד של הפיסיקה המודרנית; הסולם (מוזיקה) המערבי בנוי מאוקטבה, קווינטה וקווארטה — מפיתגורס (ההשפעה הגדולה ביותר - ביחסו לתגלית: מסופר שהיה מקריב מאה שוורים על תגלית חדשה.) אגסי: כנראה אין באמת יחסים מספריים; וזה מה שיפה במדע - לא החלטי. ... אני נמנה עם הרואים במדע המודרני צרוף של תרבויות יוון וישראל. אמנם יש גם מדענים גדולים הודים ויפנים, אבל המדע שלהם מערבי.
• מתנגד לעבודה מדעית כעבודת נמלים, על פרטים טפלים ומצומצמים. העבודות המדעיות החשובות הן לא אלו שהושקע בהן הרבה כסף, אלא מחשבה. (שאלתי את דודי מה חשיבות התפילין; השיב שעלי להניח תפילין שישים שנה לפני שאוכל לשאול שאלה כזאת. חדלתי להניח, כי החלטתי שאין לי שישים שנה בשביל כל שאלה. מצאתי שהדרישה לעבודה אפורה מצד המדענים היא כמו של דודי, ולכן החלטתי לחדול מעבודה אפורה).
  • למד פיסיקה, כי רצה להיות פילוסוף, לא אהב חישובים; יואל רקח רצה שיחקור אלקטרון - השתעמם. כתב ביקורת טובה על ספר של שמואל סמבורסקי על תולדות המדע המחשבה הפיסיקאלית בהתהוותה? הפיזיקה של המאה ה-17? אבל תיקן בו שגיאות (???) סגנון כתיבה גרוע? ; משה ימר - ספר ראשון, לא שווה...
• ההבדל ביני לבין ישעיהו ליבוביץ: הוא אומר שהעובדות כפויות עלינו כמו אזיקים בלא אפשרות להשתחרר, ואני אומר: אזיקים — כן, אבל אפשר להשתחרר. ... כשכתבתי הדוקטורט (בפילוסופיה), אחרי שכבר היה לי תואר שני בפיסיקה, נדהמתי לגלות שחוק אוהם איננו אמת (כי אינו פועל על סליל, או על חוט ארוך... נכון רק למערכת מקובצת).
• תאוריה מאוחדת - תהליך של איחוד ופירוד מתמיד. כל מה שתאחד היום יבואו בו פירודים חדשים מחר. מלחמה מתמדת בה המוח מאחד והטבע מפריד. אינני מאמין שנגיע לפיענוח סוד החיים. תמיד נהיה מוגבלים, ואם נדע אותו — אצטער מאד; חיים בלי חיפוש אחר סוד החיים נראים לי פגומים. אולי אני טועה - שכשיתגלה סוד החיים יתגלה מה נותן טעם לחיים יותר מאשר החיפוש אחרי סוד החיים.

כתבים

• ספר על פאראדיי
• פראנויה (עם יהודה פריד); טען לחידוש: ”כל אדם הוא קצת נוירוטי”, ואפילו פסיכוזה (בניגוד לזיגמונד פרויד)
• איינשטיין: אחדות וריבוי. משרד הבטחון (1989); "אוניברסיטה משודרת"
  • (בתגובה לתמיהה על כך שימתין על הגשר): אבל אני יכול לעבוד גם כשאני עומד על גשר ומביט במים.
  • פופר: העריץ את איינשטיין לא בגלל התיאוריות, ולא בגלל התרומות הכבירות למין האנושי, אלא בגלל הביקורת העצמית (אגסי: פופר הטיף לביקורת, ושנא אותה על עצמו! איינשטיין היה צנוע, לא בשקר: "המדע לא מגלה את האמת, רק מתקרב אליה"; על כן, מותר למרוד גם באיינשטיין...
  • ידיד לא-מדען: מה אתה עושה בימים אלו? איינשטיין: היה לי רעיון, עבדתי עליו חודשים מספר ועכשיו אני רואה שהוא לא טוב. אני מנסח את המאמר המדעי שיסכם את עבודתי עליו. תמה: אם הגעת למסקנה שהרעיון אינו טוב, מדוע אתה כותב עליו מאמר מדעי? - כדי שטיפש אחר לא יבזבז עליו כמה חודשים.
  • מי שרוצה לעסוק במחקר מדעי, כדאי שיהיה סנדלר לפרנסתו. למחקר אין ערובות, ואם יעסוק במחקר תמורת תשלום - יתכן שלא יוכל ליצור דבר.
• מוסכמות על ידיעה בתלמוד
  • חוש הצדק שלו תבע ממנו סטייה מעקרון הקוסמופוליטיות. למרות רצונו להיות קוסמופוליט ופציפיסט - היה מוכן להצטרף לצבא השווייצרי מתוך הכרת תודה ששווייץ קיבלה אותו כאזרח, כשהיה סטודנט בן 21.וסירב להצטרף לאוניברסיטת אוקספורד בגלל המשמעת; לא היה מוכן להכין רשימת הרצאות, כמו קצין בצבא.