ספרות זולה

ספרות זולה (באנגלית: Pulp Fiction) הוא סרט קולנוע משנת 1994 מסוגת דרמת פשע קומית שכתב וביים הבמאי האמריקאי קוונטין טרנטינו. הסרט זכה בשבחי הביקורת ובפרס דקל הזהב לצד הצלחה קופתית מרשימה. נחשב על ידי רבים לסרט ששינה את פני הקולנוע ההוליוודי, בכך שסייע לביסוסו של הקולנוע העצמאי בארצות הברית. הנרטיב המקוטע של הסרט, הדיאלוג השנון השאוב ממקורות שונים, האירוניה והשילוב של הומור קליל בתוך סצנות של אלימות קשה, זוויות הצילום הבלתי שגרתיות, והמחוות והאזכורים הרבים לתרבות הפופ, הפכו לאלמנטים ששימשו מאז בסרטים רבים. טרנטינו ושותפו לכתיבת התסריט רוג'ר אבארי זכו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר, בפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר, והסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

ספרות זולה
Pulp Fiction

כרזת הסרט בישראל
בימוי	קוונטין טרנטינו
הופק בידי	לורנס בנדר
תסריט	קוונטין טרנטינו, רוג'ר אייברי
עריכה	סאלי מנק
שחקנים ראשיים	ג'ון טרבולטה סמואל ל. ג'קסון אומה תורמן ברוס ויליס הרווי קייטל טים רות' אמנדה פלאמר וינג ריימס אריק סטולץ רוזנה ארקט כריסטופר ווקן
מוזיקה	מגוון אמנים
צילום	אנדריי סקולה
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	מירמקס
חברה מפיצה	מירמקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	12 במאי 1994 (פסטיבל קאן) 14 באוקטובר 1994 2 בדצמבר 1994
משך הקרנה	154 דקות
שפת הסרט	אנגלית ספרדית צרפתית
סוגה	סרט מאפיה, סרט פשע, סרט פעולה, סרט דרמה, סרט עצמאי, סרט מתח
תקציב	$8,000,000
הכנסות	$213,928,762
הכנסות באתר מוג'ו	pulpfiction
פרסים	פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר פרס גלובוס הזהב פרס סאטורן
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb

שמו של הסרט מתייחס לסוג של מגזינים שכונה "ספרות זולה" והיה נפוץ בארצות הברית באמצע שנות ה-20, שכללו תיאורים גרפיים בוטים של אלימות ומין, המאפיינים גם את מבנהו ותוכנו של הסרט.

בסרט קיים עניין מרכזי - סיפור של שוד במסעדה, אך אירועי הסרט מתרחשים באופן בלתי רציף לפני השוד ואחריו, ולעיתים מוצג אותו אירוע עצמו מנקודות ראות שונות, תוך מסירת פרטים נוספים שלא הועברו כשהוצג בפעם הקודמת. צורה זו של נרטיב בלתי רציף, המפורק לגורמים ומורכב שוב באופן המוסיף עומק ומשמעות, הפכה לפופולרית בסרטי שנות ה-90 וזכתה לחיקויים רבים. הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים בעלי עלילה לא ליניארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab"‏. ב-2013 הוכרז הסרט בידי ספריית הקונגרס כסרט לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

פסקול הסרט הצליח אף הוא מבחינה מסחרית ואמנותית. הפסקול כלל להיטים ונעימות משנות ה-70, חלקם מוכרים וידועים (כ"בנו של המטיף" בביצוע דאסטי ספרינגפילד), וחלקם הפכו ללהיטים שנים רבות לאחר הקלטתם בזכות הופעתם בפסקול הסרט (למשל "מיסירלו" נעימת הגיטרות העצבנית, שביצע דיק דייל, Dick Dale - Misirlou).

שחקנים ודמויות

שם השחקן/נית	שם הדמות	אודות הדמות
ג'ון טרבולטה	וינסנט וגה	השותף של ג'ולס, עובד אצל מרסלוס ואלאס. וינסנט הוא אחיו של ויק וגה (בגילומו של מייקל מדסן) שהופיע בסרט "כלבי אשמורת".
סמואל ל. ג'קסון	ג'ולס וינפילד	השותף של וינסנט, עובד אצל מרסלוס ואלאס.
אומה תורמן	מיה ואלאס	אשתו של מרסלוס ושואפת להיות שחקנית.
הארווי קייטל	וינסטון וולף	עבריין שמומחה בפתרון בעיות.
טים רות'	רינגו / "פמפקין"	גנב ובן זוגה של יולנדה.
אמנדה פלאמר	יולנדה / "האני באני"	בת זוגו של רינגו ושותפתו לפשע.
מריה דה מדיירוס	פביאן	בת זוגו של בוץ'
וינג ריימס	מרסלוס ואלאס	ראש ארגון הפשע שמעסיק את וינסנט וג'ולס.
אריק סטולץ	לאנס	סוחר הסמים של וינסנט.
רוזנה ארקט	ג'ודי	אשתו של לאנס.
ברוס ויליס	בוץ' קולידג'	מתאגרף מזדקן שבורח ממרסלוס לאחר שבגד בו.
כריסטופר ווקן	קפטן קונס	יוצא צבא שלחם במלחמת וייטנאם שהעביר לבוץ' את שעון הזהב של אביו. נרמז כי קפטן קונס הוא צאצא של קרייג קונס, המוזכר בסרט "ג'אנגו ללא מעצורים".

קווי העלילה

עלילת הסרט מורכבת מכמה קווי עלילה העוסקים בדמויות משולי עולם הפשע בלוס אנג'לס. הסיפור אינו מוצג באופן כרונולוגי - הוא מפורק לחלקים, מסודר מחדש, ומוצג לצופה מנקודות מבט שונות.

בסרט ישנם ארבעה קווי עלילה עיקריים – וינסנט וג'ולס, מיה ואלאס, בוץ' קולידג', רינגו "פאמפקין" ויולנדה "האני באני". כל הארבעה קשורים זה בזה, אך וינסנט (המגולם על ידי ג'ון טרבולטה) הוא היחיד הבא במגע עם כל חמש הדמויות האחרות המובילות את קווי העלילה.

סדר העלילה המופיע בסרט הוא:

1. השוד במסעדה (חלק ראשון)
2. וינסנט וג'ולס
3. וינסנט וגה ומיה ואלאס (אשתו של מרסלוס ואלאס)
4. שעון הזהב
5. הבעיה עם בוני
6. השוד במסעדה (חלק שני)

הסדר הכרונולוגי של העלילה הוא:

1. וינסנט וג'ולס
2. הבעיה עם בוני
3. השוד במסעדה (על שני חלקיו)
4. וינסנט וגה ומיה ואלאס (אשתו של מרסלוס ואלאס)
5. שעון הזהב

גם תיאור כרונולוגי זה אינו מושלם, שכן סצנות רבות מופיעות באופן חופף בחלקים שונים, ומוצגות לעיתים מנקודות מבט שונות. כך, לדוגמה, הפרק "וינסנט וג'ולס" מסתיים בקרב יריות המוצג מנקודת ראותם של וינסנט וג'ולס, אך הפרק "הבעיה עם בוני" מציג את אותו קרב עצמו מנקודת ראותו של אדם שהסתתר באמבטיה ושומע את האירועים. העובדה שישנו אדם המסתתר באמבטיה ועד לאירועים, אינה ידועה לווינסנט ולג'ולס, כמו גם לצופי הסרט, עד שהקרב מוצג שוב בסרט מעל שעה אחר כך.

התיאור להלן הוא תיאור כרונולוגי ככל האפשר של קווי העלילה העיקריים.

וינסנט וג'ולס

הרוצחים השכירים וינסנט וגה (ג'ון טרבולטה) וג'ולס וינפילד (סמואל ל. ג'קסון) נשלחים לדירה בלוס אנג'לס על מנת לחלץ ממנה מזוודה השייכת לראש ארגון הפשע אליו הם שייכים, מרסלוס ואלאס (וינג ריימס). תוכנה של המזוודה אינו מוצג בסרט, אך כשהיא נפתחת בוקע ממנה אור צהבהב. המזוודה משמשת כ"מקגאפין" (כביטויו הידוע של אלפרד היצ'קוק), כלומר ככלי העוזר בקידום העלילה אך אין כל חשיבות לתוכנו, אף שבמהלך השנים הועלו ספקולציות רבות באשר לתוכנה של המזוודה.

במהלך נסיעתם ללוס אנג'לס מספר וינסנט לג'ולס כי מרסלוס ביקש ממנו לארח חברה לאשתו בזמן שהוא נמצא מחוץ לעיר. ג'ולס מזהיר את וינסנט מפני מרסלוס, הנחשב לרכושני מאוד כלפי אשתו. ג'ולס אף מספר לווינסנט כי פעם מרסלוס זרק מישהו מהחלון מאחר שהעניק לאשתו מסאז' בכפות רגליה.

ג'ולס ווינסנט מגיעים לדירה שבה נמצאת המזוודה והמחזיקים בה, ולאחר שיחה ארוכה ומוזרה שעורכים שני הרוצחים עם שלושת האנשים בדירה, יורים השניים והורגים את מחזיק המזוודה ואת אחד משותפיו.

הבעיה עם בוני

לאחר שג'ולס ווינסנט מחסלים שניים מבין שלושת האנשים שבדירה, צץ במפתיע שותף רביעי שהסתתר בשירותים, ויורה לעברם בפראות, אך מחטיא בכל ניסיונותיו, ווינסנט וג'ולס הורגים גם אותו. הם לוקחים עמם מהדירה את השותף האחרון, נער בשם מרווין (פיל לאמר), ששימש כמודיע וסייע להם לחלץ את המזוודה. בעודם נוסעים כשהמזוודה בידיהם, וינסנט פולט בטעות כדור מאקדחו והורג את מרווין, שדמו ניתז על המכונית ועל שני הרוצחים.

השניים מנסים למצוא דרך להיפטר מהגופה, ומגיעים לדירת ידיד בשם ג'ימי דימיק (מגולם בידי קוונטין טרנטינו עצמו). ג'ימי הנסער רוצה לסייע להם, אך הוא מודאג שמא אשתו, בוני, תגלה על קשריו עם אנשי העולם התחתון ותתגרש ממנו. הוא מתרה בג'ולס ווינסנט שיסיימו את עבודתם ויסתלקו מביתו בטרם תשוב בוני הביתה. לשם כך מוזעק למקום, בעזרתו של מרסלוס, עבריין מומחה בשם וינסטון וולף (הארווי קייטל) המסייע להם לנקות את המכונית ולהיפטר מהגופה. מאחר שחליפותיהם של וינסנט וג'ולס התלכלכו בדם, הם נאלצים לשאול מג'ימי חולצות טריקו ובגדים אחרים מוזנחים למראה.

השוד במסעדה (חלק 1)

זוג פושעים זעירים ולא-יוצלחים, המכנים זה את זה בשמות חיבה, פאמפקין (טים רות') והאני באני (אמאנדה פלאמר), יושבים במסעדה, ומגיעים למסקנה שהמקום שכדאי ביותר לשדוד הוא מסעדה, כיוון שהשוד בה פשוט ביותר. לדעתם, העובדים אינם בעלי עניין ברווחי המסעדה ולכן לא יתנגדו לשוד, וכן, הלקוחות הרבים במסעדה נושאים ארנקים, שבמקרים רבים מכילים כסף רב, שגם אותם ניתן לשדוד בנקל.

השוד במסעדה (חלק 2)

וינסנט וג'ולס מגיעים למסעדה לאחר שסיימו להעלים את גופתו של מרווין, כשהם מחזיקים במזוודה שלמענה ביצעו שלושה מעשי רצח. הם מתיישבים ומזמינים ארוחה, וג'ולס מספר לווינסנט כי לאחר שניצל ממוות בדרך נס, כאשר האדם שהסתתר בשירותים ופרץ החוצה ביריות לא פגע בו, בכוונתו לעזוב את עסקי הפשע ולהפוך למטיף דת נודד. וינסנט יוצא לשירותים במסעדה, ובאותו רגע מחליטים פאמפקין והאני באני לשדוד את המסעדה. ג'ולס מסרב לדרישתו של פאמפקין למסור לידיו את המזוודה של מרסלוס ואלאס, ולאחר שווינסנט יוצא מהשירותים, נוצר במקום תיקו מקסיקני שבו מאיימים שני זוגות הפושעים זה על זה באקדחים. ג'ולס מצליח לפרוק את פאמפקין מנשקו ולקבל בחזרה את ארנקו ואת המזוודה. מכיוון שהחליט לעזוב את עולם הפשע, ג'ולס מעניק לפאמפקין את הכסף שהיה בארנקו, 1,500 דולר, ונותן לפאמפקין ולהאני באני ללכת לדרכם. אחריהם גם ג'ולס ווינסנט יוצאים מהמסעדה.

סצנה זו היא הסצנה הפותחת את הסרט וגם זו המסיימת אותו. בסצנה הראשונה בסרט פאמפקין והאני באני יושבים במסעדה ומתכננים את השוד, והסצנה מסתיימת כשהם קופצים על השולחנות עם אקדחים שלופים וזועקים "כולם להירגע, זה שוד, אם מישהו מכם יזוז, נירה בו".
הסצנה המסיימת את הסרט מתחילה בכך שווינסנט וג'ולס נכנסים למסעדה, ומתחילים לשוחח, ורק בהמשך מסתבר שזוהי אותה המסעדה שבה מתבצע השוד בסצנת הפתיחה, ואכן תוך שניות ספורות מזנקים פאמפקין והאני באני על השולחנות, וכך נקשרת סצנת הפתיחה של הסרט לסצנת הסיום שלו.

וינסנט וגה ואשתו של מרסלוס ואלאס

לבקשתו של מרסלוס ואלאס (וינג ריימס), ראש ארגון הפשע שאליו שייכים וינסנט וג'ולס, יוצא וינסנט לבלות עם אשתו של מרסלוס, מיה ואלאס (אומה תורמן). השניים מבלים במסעדה המציגה נושאים משנות ה-50, ומלצריה מחופשים לכוכבי קולנוע קלאסיים משנים אלו, כמו מרילין מונרו ואחרים. לאחר מכן הם משתתפים בתחרות ריקודי טוויסט שנערכת במסעדה, וזוכים. וינסנט מחזיר את מיה לביתה, שם היא לוקחת מנת יתר של סם, ומאבדת את הכרתה. וינסנט יודע שחייו תלויים בהצלת חייה של מיה, והוא לוקח אותה לביתם של ידידיו, סוחר ההרואין, לאנס, ואשתו (אריק סטולץ ורוזנה ארקט), המביאים להחייאתה של מיה באמצעות זריקת אדרנלין המוחדרת דרך עצם החזה ישירות ללבה. וינסנט מחזיר את מיה לביתה, והם נשבעים זה לזה שלעולם לא יגלו לאיש את מה שקרה באותו יום.

שעון הזהב

המתאגרף המזדקן בוץ' קולידג' (ברוס ויליס) מקבל את הצעתו של מרסלוס ואלאס לפיה יקבל סכום כסף נכבד אם יסכים להפסיד בקרב האיגרוף באותו ערב. הסצנה שבה משכנע ואלאס את בוץ' למכור את הקרב מתרחשת באותו יום שבו התרחש השוד במסעדה, שכן למקום מגיעים וינסנט וג'ולס, כשהם לבושים בחולצות הטריקו המוזנחות שלבשו במסעדה.

לפני הקרב, בוץ' נזכר בילדותו, עת קיבל מידיד של אביו שעון זהב שעבר מדור לדור במשפחה. הידיד (כריסטופר ווקן) מספר לבוץ' על המאמצים הגדולים שעשה אביו להעביר אליו את השעון, לאחר שנפל בשבי במלחמת וייטנאם שממנו לא שרד.

בקרב עצמו, בוץ' בוגד במרסלוס, מהמר על עצמו בסכום גדול, ומנצח בקרב (ואף הורג בטעות את יריבו). הוא יודע שעליו להיעלם, שכן מרסלוס לא יסלח לו על בגידתו, וצפוי להורגו.

בוץ' פוגש את חברתו פביאן (מריה דה מדיירוס) במקום מסתור שתוכנן מראש, אך מגלה כי פביאן, המוצגת כאישה סהרורית ומטושטשת, שכחה להביא עמה את שעון הזהב. הוא שב לדירתו על מנת להביא את השעון. בדירה הוא מוצא את השעון, וכן תת-מקלע. מתברר שווינסנט הגיע לדירה על מנת לחפש אותו. וינסנט יוצא מן השירותים כשבידו ספר, ובוץ', שמזהה אותו כאחד מאנשיו של מרסלוס, יורה בו בתת-מקלע והורג אותו.

לאחר מכן, כאשר בוץ' נמצא ברכבו ומנסה לשוב למקום המסתור, הוא פוגש במקרה את מרסלוס ואלאס. בוץ' דורס את מרסלוס ברכבו, אך זה מתאושש במהירות ופותח בירי כלפיו. בוץ', שמכוניתו נהרסה בהתנגשות, בורח רגלית כשבעקבותיו מרסלוס, עד שהוא מגיע לחנות משכונות, שבה הוא אורב למרסלוס ומתגבר עליו בקרב מהלומות קצר. להפתעת שניהם, שולף המוכר רובה ציד ומהמם את שניהם במכות. מתברר שהחנות משמשת לפעילות BDSM, ומרסלוס ובוץ' נשבים ונכבלים בידי בעל החנות וחברו, "Z". בעל החנות וחברו מחליטים לאנוס תחילה את מרסלוס. בזמן שהם מבצעים בו את זממם, מצליח בוץ' להשתחרר מהחבלים הכופתים את ידיו, ופונה לברוח מן החנות. ברקע הוא שומע את מרסלוס נאנק מכאבים בזמן שהוא נאנס, ולכן הוא מחליט לסכן את חייו ולשחרר את מרסלוס מהחוטפים האנסים. בוץ' מתגבר על החוטפים בעזרת חרב קטאנה יפנית שמצא בחנות. בתמורה לשחרור, מעניק מרסלוס לבוץ' "חנינה", בתנאי שיעזוב את העיר לצמיתות. בוץ' מגיע למקום המסתור, אוסף את פביאן, ונעלם ברכיבה על אופנוע שהיה שייך ל"Z", חברו של בעל החנות.

אמצעים לקידום העלילה

המזוודה המסתורית

שניים מקווי העלילה הראשיים (סיפורם של וינסנט וג'ולס והשוד במסעדה) מונעים על ידי המזוודה המסתורית, הניסיונות לחלצה, ולאחר מכן לשמור עליה. מזוודה זו היא בעלת מאפיינים מסתוריים. הקוד לפתיחתה הוא "666" ("מספר החיה" המיסטי מהברית החדשה), וכאשר היא נפתחת אין הצופים רואים את תוכנה אלא רק זוהר צהוב וחזק, המוחזר ממנה אל פניהם של השחקנים.

כשנשאל על כך השיב טרנטינו כי אינו יודע מה היא תכולת המזוודה, וכי היא "מקגאפין", אמצעי לקידום העלילה שאין לו כל משמעות או תוכן משל עצמו. רוב הצופים מניחים כי המזוודה מכילה זהב, דבר המסביר את האור הצהוב הבוקע ממנה (בפועל השתמש טרנטינו בנורה צהובה המחוברת לסוללה, שהוכנסה למזוודה), ואת העובדה שכאשר פאמפקין פותח את המזוודה, במהלך סצנת השוד במסעדה, הוא נדהם ואומר "האם זה מה שאני חושב שזה? יופי".

הציטוט מספר יחזקאל

בכל פעם לפני שג'ולס וינפילד מבצע רצח, הוא פוצח בציטוט בנימה פיוטית-תנ"כית שלקוח לכאורה מספר יחזקאל, פרק כ"ה, פסוק י"ז.

עושק רשעים ועוונות בוצעי בצע יִּסֹּבו אורח צדִיק: אשרי נֹחֶה יגעים מעמק מאפליה בשם צדקות ושלום: כי שומר אחִיו הוא ומשיב נדחי עולליו: ועשיתי נקמות גדלות בתוכחות חמה במבקשי נפש אֶחָי להשקותם תרעלה ולהכריתם: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת-נִקְמָתִי בָּם

(באנגלית:

The path of the righteous man is beset on all sides by the inequities of the selfish and the tyranny of evil men. Blessed is he who in the name of charity and good will shepherds the weak through the valley of darkness, for he is truly his brother's keeper and the finder of lost children. And I will strike down upon thee with great vengeance and furious anger those who attempt to poison and destroy my brothers. And you will know my name is the Lord when I lay my vengeance upon thee.)

אך אין זה ציטוט אמיתי מהתנ"ך, אלא ערבוב ועירוב של פסוקים מומצאים, בהם משולב הפסוק האמיתי מיחזקאל כ"ה, י"ז: "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל-פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם. וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי אֶת-נִקְמָתִי בָּם".

טרנטינו שילב את חלקו השני של פסוק י"ז עם ציטוט מישעיה כ"ו, ז': "ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס" (המתורגם לאנגלית כ-"The way of the righteous is level; thou dost make smooth the path of the righteous" ונושאים מפורסמים מתהילים כ"ג - "ה' רועי לא אחסר... גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע".

למעשה מדובר במחווה לסרט "קראטה קִיבָּה" משנת 1976 בכיכובו של סוני צ'יבה, אחד השחקנים האהובים על טרנטינו. הסרט פותח בציטטה שגויה דומה, המיוחסת אף היא לספר יחזקאל כ"ה, י"ז.

השימוש בחדר השירותים

חדר השירותים משמש ליצירת נקודות מפנה בעלילה. בכל פעם שדמות משתמשת בשירותים, חל מפנה עלילתי. כאשר וינסנט וג'ולס רוצחים את המחזיקים במזוודה בדירתם, מסתתר אדם בחדר השירותים ומאזין לרצח, ולאחר מכן יוצא ומנסה לירות בהם. וינסנט שוהה בשירותים כאשר מיה נוטלת את מנת היתר, ולאחר מכן הוא שוהה שוב בשירותים כאשר בוץ' מגיע לדירתו, מוצא את תת-המקלע, והורג אותו כשהוא יוצא מהשירותים. וינסנט משתמש בשירותים במסעדה, כאשר פמפקין והאני באני קופצים על השולחן ומכריזים על שוד.

ייתכן כי מדובר באירוניה של טרנטינו, בשל העובדה שהשירותים הם טאבו בסרטים הוליוודיים, וגיבורי סרטים אלו לעולם אינם משתמשים בשירותים, ולכן בחר להפוך את חדר השירותים ואת השימוש בו למרכיב חשוב בקידום העלילה.

מסגרת הזמן שבה מתרחש הסרט

הסרט מתרחש בלוס אנג'לס של תחילת שנות ה-90, אך הוא שואב דימויים ונושאים מחלק ניכר מהמאה ה-20 כולה.

• מיה ואלאס מזכירה בתלבושתה, בתסרוקתה ובהתנהגותה כוכבת ראינוע, ובמיוחד את דמות ה"פאם פאטאל" של הסרט האילם, כדוגמת לואיז ברוקס.
• מסעדת "ג'אק רביט סלימס" אליה יוצאים מיה ווינסנט, היא מסעדה המוקדשת לשנות ה-50, בתפריט, בעיצוב, ובלבושם של המלצרים.
• קרב האיגרוף בין בוץ' קולידג' ליריבו וילסון מזכיר את שמות נשיאי ארצות הברית מתחילת המאה ה-20, וודרו וילסון וקלווין קולידג'.
• השלט המפרסם את קרב האיגרוף מצהיר כי הקרב מתרחש ביום חמישי, 16 ביולי. בכל הרבע האחרון של המאה העשרים חל תאריך זה ביום חמישי רק בארבע שנים: 1981, 1987, 1992 ו-1998 (האחרונה מהארבע חלה לאחר יציאת הסרט לאקרנים). מבין ארבע שנים אלו, שנת 1992 היא המתאימה לתיאורו של בוץ', כמי שהיה עדיין ילד בזמן מלחמת וייטנאם.
• הסצנות המתארות את קרב האיגרוף, ואת הזמן שמיד אחריו, מזכירות בסגנון הצילום שלהם, המטושטש וחסר הצבע, את הסרט האפל. מוטיב מוכר מסרטי הסרט האפל הוא מתאגרף המוכר את הקרב.
• דמויותיהם של וינסנט וג'ולס מתנהגות ולבושות בסגנון סרטי ה"בלאקספלויטיישן" של שנות ה-70, סגנון לו יצר טרנטינו מחווה בסרטו הבא, "ג'קי בראון".
• אף שבדירתה של מיה מצויים טייפ סלילים ונגן תקליטים, ולא קומפקט דיסק כמו שניתן היה לצפות, במהלך הסרט מדבר וינסנט בטלפון סלולרי, דבר המקשר את הסרט מבחינה טכנולוגית לשנות ה-90.
• דגני הבוקר שאוכל לאנס כאשר וינסנט מגיע לביתו, נקראים "פרוט ברוט", שייצורם הופסק בשנת 1983. עם זאת סוג זה של דגנים מופיע כמעט בכל סרטיו של טרנטינו.

השפעות על הסרט

לוגו הסרט באנגלית, עיצוב הפונט אופייני לסרטי שנות ה-70.

הסיפור אינו מוצג באופן כרונולוגי - הוא מפורק לחלקים, מסודר מחדש, ומוצג לצופה מנקודות מבט שונות, באופן המזכיר את עבודת במאי הגל החדש בקולנוע הצרפתי, כז'אן-לוק גודאר ופרנסואה טריפו. השפעות נוספות על מבנה הסרט, צילומו ועריכתו ניתן לראות בסרטו של סטנלי קובריק "ההרג" משנת 1956, סרטו של אורסון ולס "מגע של רשע" משנת 1958, וסרטו של דון סיגל "הרוצחים" משנת 1964. הדיאלוג וסצנות הפעולה מושפעים ממערבוני הספגטי של סרג'ו לאונה.

הסרט רצוף במחוות לסרטים מן העבר. טרנטינו, שעבד כמוכר בדלפק של חנות להשכרת סרטי וידאו, ידוע בידע הרחב שרכש על הקולנוע האמריקני, כאשר צפה בכל הסרטים שהוצעו להשכרה בחנות שבה עבד. חלק מן ההשפעות הניכרות על הסרט הן:

• הציטוט המדומה מספר יחזקאל מופיע לראשונה (אם כי בנוסח שונה) בסרט "קראטה" משנת 1976 בכיכובו של סוני צ'יבה.
• סרטו של דון סיגל, "הרוצחים", מציג שני רוצחים המחליפים ביניהם דברי שנינות כשהם לבושים בחליפות מחויטות שחורות.
• סצנת הריקוד מזכירה סצנות דומות בסרטים של ז'אן-לוק גודאר "לחיות את חייה" (Vivre Sa Vie) משנת 1962 ו"Bande à part" משנת 1964, כמו גם סצנה מהסרט "שמונה וחצי" של פדריקו פליני. שם סרטו של גודאר, "Bande à part", שימש בסיס גם לשם חברת ההפקה של טרנטינו, A Band Apart.
• הסרטים "Kiss Me Deadly" ו-"Repo Man" כוללים שימוש במזוודה שכל מה שנראה מתוכנה הוא האור הבהיר הבוקע ממנה.
• סרטו של מרטין סקורסזה "נער אמריקני" משנת 1978 כולל דמות המספרת על הצורך להזריק אדרנלין לאחר שימוש במנת יתר של סם.
• המסעדה "ג'ק רביט סלים" דומה מבחוץ למסעדה המוצגת בסרטו של ג'ורג' לוקאס "אמריקן גרפיטי" (1973).

הצלחת הסרט והשפעתו

הסרט נמצא ברוב הרשימות העוסקות ב"מאה הסרטים הגדולים" וכדומה, וזכה, הן בעת הופעתו, ועדיין, לשבחי הביקורת ולאהדת הקהל. מבקרים חשובים כסיסקל ואברט השוו את הדרך שבה התקבל "ספרות זולה" על ידי הביקורת והקהל, לדרך שבה התקבל "האזרח קיין", שיצר אורסון ולס בשנת 1941.

תחילה היה הסרט שנוי במחלוקת, לרוב בשל האלימות הקשה שבו, ובשל מה שנתפס כגזענות והשימוש הרב במילה "Nigger" (כושי), המהווה טאבו בתרבות האמריקנית.

הצלחת הסרט הביאה את האולפנים הגדולים בהוליווד ליצור שורה של סרטים שחיקו את הפורמט של הסרט: עלילה לא כרונולוגית, לצד דיאלוג שנון, נושאים הלקוחים מעולם הפשע, המוצגים בצורה אלימה. סרטים אלו לא הגיעו ברובם להצלחתו של "ספרות זולה", והמבקרים סברו שהם נחותים לעומת המקור, אם כי היו ביניהם שזכו להצלחה, כסרטו של גאי ריצ'י "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים", שהיווה למעשה השתלה של אווירת "ספרות זולה" לסצנת הפשע בלונדון.

הגישה הבלתי שגרתית של הסרט לנרטיב הקולנועי ולדרך שבה מסופר סיפור העלילה, הביאה לכך שרבים הגדירו אותו כיצירה פוסט מודרנית.

הסרט השפיע באופן חיובי על הקריירה של המשתתפים בו. הקריירה של ג'ון טרבולטה, ששקעה בשנים שלפני הסרט, קיבלה תפנית חיובית, והדמות אותה הוא משחק, הרוצח השכיר וינסנט וגה, הפכה לאחת הדמויות המזוהות עמו ביותר. גם ברוס ויליס זכה לרענון דומה של הקריירה שלו, שנראתה כשוקעת. אומה תורמן זכתה למעמד של שחקנית מובילה בהוליווד, ושחקני אופי כווינג ריימס והארווי קייטל זכו לחשיפה שהובילה להופעתם בסרטים נוספים. סמואל ל. ג'קסון, שעד סרט זה הופיע בדמויות משנה, ועל אף שזכה לתשבחות ופרסים לא פרץ לתודעת הקהל, זכה לחשיפה רבה ביותר, והפך לכוכב בעקבות הופעתו בסרט זה.

לקריאה נוספת

• קוונטין טרנטינו, ספרות זולה : שלושה סיפורים --- על סיפור אחד ---, הוצאת גוונים, 2000
• דיינה פולאן, תרגום: איה ברויר, ספרות זולה, תל אביב: רסלינג, 2003

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ספרות זולה (באנגלית)
• "ספרות זולה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ספרות זולה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "ספרות זולה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "ספרות זולה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "ספרות זולה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "ספרות זולה", באתר אידיבי
• "ספרות זולה", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
• "ספרות זולה", באתר Prime Video (באנגלית)
• "ספרות זולה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "ספרות זולה", במסד נתוני כלי נשק בקולנוע imfdb (באנגלית)
• אורי קליין, כבר לפני 30 שנה אורי קליין ידע: טרנטינו בורא מחדש את הקולנוע האמריקאי, באתר הארץ, 2 בדצמבר 1994
• מערכת וואלה!‏, פולחן במבחן: "ספרות זולה" - קלאסיקה עמוקה או נפיחה ריקה?, באתר וואלה, 6 באוקטובר 2011
• ארז דבורה, כשקוונטין טרנטינו העיף לצופים את השכל: "ספרות זולה" חוגג 30, באתר ynet, 26 במאי 2024
• דודי פטימר, ‏מהפכה קולנועית כפולה: שלושה עשורים ל"ספרות זולה ו"חומות של תקווה", באתר מעריב אונליין, 13 באוקטובר 2024
• לילך וולך, יונתן אנגלנדר, ספרות זולה: מאחורי הסרט ששינה את עולם הקולנוע - ובסטייל, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2024
• שני ליטמן, 30 שנה ל"ספרות זולה": הסרט שהעיף לנו את המוח מזכיר לנו איזה נאיבים היינו פעם, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2024
• בן שלו, שיר אחד ב"ספרות זולה" מוכיח: טרנטינו לא ויתר על האתיקה לשם האסתטיקה, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2024