עמנואל נבון

מרצה ליחסים בינלאומיים

עמנואל נבון (נולד ב-21 בינואר 1971) הוא מומחה ליחסים בין-לאומיים אשר משמש מנכ"ל סניף ELNET בישראל[1] וכמרצה בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב.[2] הוא עמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS)[3] ופרשן בערוץ i24news.[4]

עמנואל נבון
לידה 21 בינואר 1971 (בן 53)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Emmanuel Mréjen עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ישראל
עיסוק מרצה, סופר, מומחה ליחסים בינלאומיים
מקום לימודים

המכון למדע המדינה פריז

האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות

אוניברסיטת תל אביב

מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון
heb.navon.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

רקע עריכה

נבון נולד בשם עמנואל מרז'ןצרפתית: Emmanuel Mréjen) למשפחה מתבוללת בפריז שבצרפת. למד בבית ספר יסודי דו-לשוני (צרפתית/אנגלית). את תוארו הראשון במנהל ציבורי קיבל מהמכון למדע המדינה פריז. במהלך לימודיו התמחה במשרד החוץ הצרפתי ובמשרד האוצר הצרפתי. בראשית שנות העשרים לחייו חזר בתשובה, ובשנת 1993 עלה לישראל בגפו והשלים תואר שני ושלישי ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.[5] התגייס לצה"ל בגיל 24 ושירת בהנדסה קרבית. במהלך לימודיו לתואר שני חיבר עבור משרד החוץ הצעה לרפורמה של האו"ם. כדוקטורנט, היה עמית במרכז שלם.[6]

קריירה עריכה

נבון החל את הקריירה שלו בחברת הלוי דוויק, כיועץ לחברות ישראלית שביקשו להצטרף לתוכנית המחקר והפיתוח של הנציבות האירופאית. בשנים 2003-2005, שימש כמנכ"ל הרשת העסקית לשיתוף פעולה בינלאומי (BNIC), עמותה שהכשירה את ראשי המשק הישראלי בתחום ההסברה.[7] בשנים 2005-2010 היה שותף מנהל בחברת נבון-לוי ושות' (חברת ייעוץ לקידום פרויקטים חקלאים ואנרגטיים ישראלים באפריקה שמדרום לסהרה) ובשנים 2011-2016 שימש כראש התכנית לתקשורת ומדע המדינה במכללה החרדית בירושלים (מטעם אוניברסיטת בר-אילן).[6] מאז ינואר 2023 הוא משמש במנכ"ל ארגון ELNET בישראל.[1]

אקדמיה עריכה

מאז שנת 2002, נבון מרצה (כעמית הוראה) בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב.[8] בשנים 2012-2022 הוא היה מרצה (כמורה מן החוץ) בבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.[9] הוא מלמד ולימד שיעורים על מדיניות החוץ של ישראל, על תולדות הדיפלומטיה, על האיחוד אירופאי, על הגלובליזציה, ועל מדיניות אנרגטית.[10] בשנים 2013-2023 היה עמית בכיר בפורום קהלת[11], ובשנת 2017 הצטרף ל-מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS) כעמית מחקר.[12] בנייר המדיניות שהגיש לכנס הרצליה בשנת 2006 הצביע נבון על כשלי ההסברה של ישראל והציע דרכים להתגבר עליהם.[13] בנייר המדיניות שפרסם יחד עם פרופ' אברהם דיסקין עבור פורום קהלת, מציע נבון לאמץ את שיטת הרשימות הפתוחות וכן בריתות בין-מפלגתיות בבחירות לכנסת.[14]

תקשורת ופרשנות עריכה

 
עמנואל נבון במכון הסיני ללימודים אסטרטגיים בינלאומיים

נבון הוא פרשן לחדשות חוץ בערוץ i24news (באנגלית ובצרפתית) מאז הקמת הערוץ בשנת 2012.[15] הוא גם מרבה להופיע בכלי תקשורת בישראל ומחוצה לה כדי לתת את פרשנותו באנגלית, בצרפתית ובעברית, לרבות ב פרנס 24[16], קול אמריקה[17], וול סטריט ג'ורנל[18], ווושינגטון פוסט[19], בלומברג[20], סקיי ניוז[21], פיננשל טיימס[22], שיונחואה[23], הטלוויזיה המרכזית של סין[24], אל-ג'זירה[25], לה מונד[26], לה פיגארו[27], ליברסיון[28], לה נובל אבזרווטר[29], לה פואן[30], פרנס קולטור[31],רדיו צרפת בינלאומי[32], רדיו קנדה[33], ערוץ הכנסת[34], גלי צה"ל[35], הארץ[36], דה מרקר[37], ynet[38], כאן 11[39], וכאן רשת ב[40].

טורי הדעה של נבון התפרסמו בניוזוויק[41], לה מונד[42], לה פיגארו[43], הג'רוזלם פוסט[44], גלובס[45], דה מרקר[46], ישראל היום[47], מקור ראשון[48], ידיעות אחרונות[49], ומעריב[50]. הוא בעל טור בטיימס אוף ישראל[51], והיה בעבר בעל טור במידה[52].

נבון מרבה לתת הרצאות בחו"ל עבור ארגונים כמו הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, הלל[53], ואנלט[54].

במרץ 2011, הרצאה של ד"ר נבון באוניברסיטת קוויבק במונטריאול הופרעה על ידי סטודנטים פרו-פלסטינים והוא נאלץ להסתלק מן הקמפוס בליווי כוחות ביטחון.[55] בנובמבר 2012, העיתונאי הבלגי אדי קקלברג קטע באמצע ובשידור חי ריאיון עם ד"ר נבון ברדיו RTBF לאחר שנבון האשים את העיתונאי בקידום התעמולה של החמאס.[56] ב-2019, נבון הוזמן על ידי בית הספר הגבוה של הכשרת מורים בשווייץ כדי להציג את עמדתו בסוגיית הפליטים הפלסטינים בעקבות סערה ציבורית שנוצרה על ידי ההחלטה המקורית של בית הספר להזמין רק מרצים המזוהים עם הנרטיב הפלסטיני.[57] ביולי 2020, נבון התעמת בטלוויזיה ANews עם עיתונאי טורקי אשר טען כי יהודה ושומרון הם שטחים ש "נגנבו" על ידי ישראל. "שטחים אלו לא נגנבו, בניגוד לשטחים שמדינתך גנבה מקפריסין ומסוריה" השיב לו נבון.[58]

דעות ופולמוסים עריכה

יחסים בין-לאומיים עריכה

נבון טוען כי התחום הידוע כ"תאוריות היחסים בינלאומיים" חסר תועלת ושהפולמוסים בדיסציפלינה זו מהווים הונאה אינטלקטואלית בגבול השרלטנות.[59] גישתו המזלזלת של נבון כלפי תאוריות היחסים הבינלאומיים עוררה ביקורת נוקבת של החוקרים דוקן בל ובריאן שמיט. הביקורת של שמיט על נבון מצוטטת בהרחבה בספרות המקצועית.[60][61][62][63][64][65]

נבון תומך בכלכלת שוק ובגלובליזציה.[66] הוא סובר שיש לנצל את היתרון הטכנולוגי של ישראל כדי לקדם עצמאות אנרגטית, עמדה שעוררה את הביקורת של פרופ' יחזקאל דרור.[67] נבון הנו בעל גישה אטלנטית: הוא בעד לשמר את ברית נאט"ו ואת האיחוד האירופי, הוא חשדן כלפי רוסיה, והוא התנגד לברקזיט.[68] הוא מצדיק את מדיניות ה "הפרד ומשול" של ישראל כלפי האיחוד האירופי (דהיינו, הידוק הקשרים עם קבוצת וישגראד לצורך נטרול הצבעות פה אחד של מועצת האיחוד האירופי בסוגיית ישראל והמזרח התיכון) אך גם מזהיר מפני "הצלחה יתרה" של מדיניות זו משום שלטענתו, "עם כל חסרונותיו, שוק אירופי משותף ומקורב לארצות הברית הוא אינטרס ישראלי הרבה יותר מאשר יבשת מפוצלת בין ממשלות מרקנטיליסטיות ופרו-רוסיות."[69]

הסכסוך הישראלי-ערבי עריכה

נבון מגדיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כ"מלכוד 22."[70] הוא סובר שיש לחולל שינויים טריטוריאליים על מנת לשמר את האופי היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, אך אינו מאמין שניתן להגיע להסכם עם הפלסטינים. הוא גם דוחה את האפשרות של נסיגות טריטוריאליות חד-צדדיות (כגון תוכנית ההתנתקות ב-2005) בשל הסיכון הביטחוני הכרוך בכך. לדבריו, פתרון שתי המדינות "ממשיך לעבוד בתאוריה ולהיכשל בפרקטיקה."[70] לשיטתו של נבון, ההתנחלויות אינן בלתי-חוקיות; הוא דוחה את "זכות השיבה" של הפלסטינים לישראל כחסרת בסיס במשפט הבינלאומי וכמנוגדת לפתרון שתי המדינות; והוא נחוש בדעתו כי רק מדינת ישראל הבטיחה את חופש הפולחן ושמרה על המקומות הקדושים של כל הדתות בירושלים.[70]

בנובמבר 2005 מתח נבון ביקורת על ההיסטוריונים החדשים.[71] באפריל 2010, הוא גינה את "ג'יי קול" וטען כי יוזמה זו מתעלמת מן אחריות המנהיגות הפלסטינית בכישלון תהליך השלום.[72] באוקטובר 2016, נבון השיב לחגי אל-עד על קריאתו במועצת הביטחון לפעול נגד נוכחותה של ישראל ביהודה ושומרון.[73] ב-2020, נבון הביע את תמיכתו בתוכנית השלום של הנשיא טראמפ ובסיפוח יהודה ושומרון. לטענתו של נבון, סיפוחים ישראלים חלקיים מעבר לקו הירוק אינם מנוגדים למשפט הבינלאומי ולפתרון שתי המדינות.[74]

לאומיות ודמוקרטיה עריכה

לשיטתו של נבון היהודים הם לא רק דת אלא גם לאום, ועל כן הם זכאים לזכות להגדה עצמית.[75] הוא רואה בציונות תנועת שחרור לאומית, וטוען כי לא ניתן לערר על הלגיטימיות של מדינת הלאום היהודית מבלי לערר על הלגיטימיות של כל מדינות הלאום.[76] נבון סבור כי אין סתירה עקרונית בין לאומיות מצד אחד (לרבות לאומיות יהודית) לבין דמוקרטיה ושוויון אזרחי מצד שני. לפי כך, הוא תמך בחקיקת חוק הלאום, אם כי גם הסכים שיש לעגן במקביל את עקרון השוויון האזרחי.[77]

לנבון ביקורת נוקבת כלפי יהודים פוסט-ציונים אנטי-ציוניים, כגון פיטר ביינהרט, מייק מרקוזי, ואיתן ברונשטיין אפריסיו, והוא מאתגר את טענותיהם.[78][79][80]

אקטיביזם שיפוטי ותיקון שיטת הבחירות עריכה

לנבון גישה ביקורתית כלפי האקטיביזם השיפוטי והמהפכה החוקתית של השופט אהרון ברק. בספרו ניצחון הציונות טוען נבון כי האיזון בין שלוש הרשויות הופר בשנות ה-1990 בעקבות שינויים מרחיקי לכת שנקבעו באופן חד-צדדי על ידי בג"ץ: 1. הקביעה כי "הכל שפיט" ועל כן ששום סוגיה ציבורית אינה חסינה מביקורת שיפוטית; 2. הרחבת זכות העמידה ופתיחת שערי בג"ץ לכל דכפין; 3. ההחלטה לבטל חוקי הכנסת הנחשבים מנוגדים לחוקי יסוד; 4. השימוש בעילת הסבירות לביטול החלטות ממשלה; 5. הפיכת הייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה להחלטות המחייבות את הממשלה.[81] נבון תומך בחקיקת חוק יסוד: החקיקה על מנת להחזיר את האיזון בין הרשויות באופן מוסכם ובתמיכת רוב מוצק.[82]

נבון גם מציע שני תיקונים לשיטת הבחירות לכנסת: רשימות פתוחות והסכמי עודפים רב מפלגתיים. בשיטת הרשימות הפתוחות, סדר חברי הרשימה נקבע ביום הבחירות בידי מי שמצביע לאותה רשימה (עם אפשרות להגבלות, כגון שריון מקום ראשון ליו"ר הרשימה וכיוצא בזה). באשר להסכמי עודפים רב מפלגתיים, הם יאפשרו למפלגות שונות להתאגד לפני הבחירות ל"גוש" פוליטי אחד. קולות מפלגה ב'גוש' שלא תעבור את אחוז החסימה יוענקו למפלגה הגדולה ב'גוש'. שיטה זו תחזק את השתקפות רצונם של האזרחים בתוצאות הבחירות ולמפלגות הקטנות יהיה תמריץ להצטרף ל'ברית', שכן כך מצביעים יוכלו להצביע להן ללא חשש שתמיכתם לאחר הבחירות תוענק למנהיג 'הגוש' היריב. גם למפלגות החוששות שלא יעברו את אחוז החסימה יהיה תמריץ להצטרף ל'ברית' שכן תומכיהם יוכלו להצביע להן תוך ביטחון שבכל מקרה קולותיהם יספרו ויחזקו את 'הגוש'.[83]

מעורבות פוליטית עריכה

בנובמבר 2012, נבון התמודד בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לכנסת ה-19, אך לא נבחר למקום ראלי.[84]

בבחירות לנשיאות צרפת ב-2017, תמך נבון במועמדותו של פרנסואה פיאון בסיבוב הראשון ובמועמדותו של עמנואל מקרון בסיבוב השני.[85][86]

בדצמבר 2019, נבון תמך במועמדותו של גדעון סער לראשות הליכוד[87] והודיע על תמיכה בו עם פרישתו מהליכוד כעבור שנה והקמת מפלגת תקווה חדשה[88].

חייו האישיים עריכה

נבון נשוי לסימה ולהם ארבעה ילדים. הוא גדל במשפחה יהודית חילונית וחזר בתשובה בנעוריו.[89]

אבי־אמו היה קצין בצבא הצרפתי ומרגל במחתרת הצרפתית, וחייו ניצלו בזכות קצין גרמני.[90]

אחותו הגדולה ולרי מרז'ן (צר') היא סופרת, אמנית וצלמת צרפתייה. אחי־אשתו – שמואל הרצפלד (אנ'), הוא רב אמריקאי אורתודקסי מודרני.

ביבליוגרפיה עריכה

ספרים עריכה

  • הכוכב והשבט: היסטוריה דיפלומטית של ישראל, תירגמה מאנגלית: זהבה מרקס, הוצאת מודן, משרד הביטחון ומערכות, 2023[91]

מאמרים אקדמיים עריכה

ניירות מדיניות עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Dr. Emmanuel Navon announced as New CEO of ELNET-Israel - ELNET, ‏2023-01-08 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ ד"ר עמנואל נבון | הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, באתר social-sciences.tau.ac.il
  3. ^ Dr. Emmanuel Navon, JISS
  4. ^ Emmanuel Navon, YouTube
  5. ^ צור ארליך, המשוגע של השכונה, באתר מקור ראשון (דיוקן), ‏22/06/2012
  6. ^ 1 2 צור ארליך, "המשוגע של השכונה", באתר מקור ראשון (דיוקן), ‏22/06/2012
  7. ^ גלית ימיני, "שגרירות אלטרנטיבית", באתר דה מרקר, ‏ינואר 2005
  8. ^ ד"ר עמנואל נבון | בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, באתר social-sciences.tau.ac.il
  9. ^ סגל, באתר www.idc.ac.il
  10. ^ עמוד לינקדין של עמנואל נבון
  11. ^ ד"ר עמנואל נבון - צוות הפורום, באתר פורום קהלת
  12. ^ Dr. Emmanuel Navon, JISS(הקישור אינו פעיל)
  13. ^ Elise Hannaford, Cautioning Israeli Policy-Makers: The Consequences of Failed Negotiations, Palestine-Israel Journal, ‏February 2014
  14. ^ קובי ליברמן, האפשרויות לשינוי שיטת הבחירות, באתר ynet, 11 בנובמבר 2019
  15. ^ צילומי הפרשנות של עמנואל נבון בערוץ i24news
  16. ^ France 24, 1 July 2020
  17. ^ Voice of America, 27 October 2015
  18. ^ The Wall Street Journal, 16 March 2020
  19. ^ The Washington Post, 24 November 2019
  20. ^ Bloomberg, 10 April 2019
  21. ^ Sky News, 10 April 2019
  22. ^ The Financial Times, 8 April 2019
  23. ^ Xinhua, 14 May 2020
  24. ^ CCTV, 18 September 2019
  25. ^ Al-Jazeera, 19 July 2018
  26. ^ Le Monde, 4 August 2015
  27. ^ Le Figaro, 31 May 2019
  28. ^ Libération, 26 February 2008
  29. ^ Le Nouvel Observateur, 2 July 2017
  30. ^ Le Point, 26 April 2018
  31. ^ France Culture, 9 July 2018
  32. ^ RFI, 16 September 2019
  33. ^ Radio Canada, 19 May 2015
  34. ^ ערוץ הכנסת, 1 יולי 2020
  35. ^ גלי צה"ל, 8 דצמבר 2019
  36. ^ הארץ, 21 נובמבר 2019
  37. ^ The Marker, 25/11/2016
  38. ^ Ynet, 07/05/2017
  39. ^ כאן 11, 5 מרץ 2018
  40. ^ כאן רשת ב, 25 פברואר 2020
  41. ^ Newsweek, 28 October 2015
  42. ^ Le Monde, 20 September 2011
  43. ^ Le Figaro, 7 August 2002
  44. ^ The Jerusalem Post, 1 February 2012
  45. ^ גלובס, 4 נובמבר 2019
  46. ^ דה מרקר, 5 מרץ 2019
  47. ^ ישראל היום, 2 אוקטובר 2019
  48. ^ מקור ראשון, 30 נובמבר 2018
  49. ^ ידיעות אחרונות, 11 מרץ 2018
  50. ^ מעריב, 12 אפריל 2017
  51. ^ Emmanuel Navon's Blog, blogs.timesofisrael.com (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
  52. ^ עמנואל נבון, מחבר ב, באתר מידה
  53. ^ Houston Hillel hosts scholar in residence, jhvonline.com
  54. ^ ELNET International Policy Conference 2019, ELNET (באנגלית)
  55. ^ David Ouellette, Intimidation à l’UQAM, Le blogue de David Ouellette, ‏2011-03-31 (באנגלית)
  56. ^ RTBF, 15 November 2012
  57. ^ Orit Arfa, Communal pressure helps put pro-Israeli speakers on teacher-training program in Switzerland, JNS.org, ‏2019-04-25 (באנגלית)
  58. ^ ANews, 8 July 2020
  59. ^ Chris Brown and Kirsten Ainley, eds., Understanding International Relations (Palgrave Mc Millan, 2009), p. 63
  60. ^ Alex Prichard, Justice, Order and Anarchy: The International Political Theory of Joseph-Pierre Proudhon, Routledge 2013
  61. ^ Oliver Jütersonke, Morgenthau, Law and Realism (Cambridge University Press, 2010), p. 7
  62. ^ Walter Carlnaes, Thomas Risse, Beth A. Simmons, eds., Handbook of International Relations, Sage 2012
  63. ^ Chris Clarke, Ethics and Economic Governance: Using Adam Smith to Understand the Global Financial Crisis, Routledge 2016
  64. ^ Knud Erik Jorgensen, Tonny Brems Knudsen, eds., International Relations in Europe: Traditions, Perspectives, and Destinations (Routledge, 2006), p. 248.
  65. ^ John Buke, Realpolitik: A History (Oxford University Press, 2016), p. 316
  66. ^ Démocratie et mondialisation en crise, akadem.org (בצרפתית)
  67. ^ Strategists: Primum Non Nocere, Begin-Sadat Center for Strategic Studies, ‏2010-11-18 (באנגלית)
  68. ^ i24news, 23 June 2016
  69. ^ Emmanuel Navon, Israel's European Dilemma, Israel Journal of Foreign Affairs, Vol, 12, No. 3, pp. 325-333.
  70. ^ 1 2 3 Ezra Bernstein, Perspectives on the Israeli-Palestinian Conflict, Where Do We Stand?
  71. ^ Réécrire l'histoire, akadem.org (בצרפתית)
  72. ^ Andrew Rettman, Jewish luminaries petition EU parliament over settlements, EU Observer, ‏03/052012
  73. ^ A reply to Hagai El-Ad, blogs.timesofisrael.com (באנגלית)
  74. ^ פרנס 24, 01/07/2020
  75. ^ Faut-il reconnaître Israël comme Etat juif?, La libre Belgique, ‏25/11/2014
  76. ^ Jonathan Spyer, Theories of Nationalism: The Israeli Experience as a Test Case, Israel Studies Forum, Vol. 20 No. 2, ‏Winter 2005
  77. ^ RFI, 20/07/2018
  78. ^ ושנאת לרעך כמוך (המרחב הציבורי, 2009)
  79. ^ It's 1948, Stupid (Tel Aviv Review of Books, 2019)
  80. ^ Emmanuel Navon, Why Peter Beinart's Judaism is Doomed, JNS, ‏June 7, 2021
  81. ^ Emmanuel Navon, The VIctory of Zionism (CreateSpace 2014), pp. xix-xxvi
  82. ^ עמנואל נבון, זעקת הקוזק הנגזל של המהפכה החוקתית, באתר גלובס, ‏26/05/2019
  83. ^ כנס ירושלים של עיתון "בשבע" 02/2020
  84. ^ אריק בנדר, ראש החוג למדע המדינה מחפש מקום בליכוד, באתר מעריב, ‏02/11/2012
  85. ^ I24News, 24/11/2016
  86. ^ »Les Français ont manqué de courage » Emmanuel Navon, LPH INFO, ‏2017-04-29 (ב־)
  87. ^ נבון, ד"ר עמנואל (2019-12-03). "דעה: נתניהו, שחרר אותנו, ד"ר עמנואל נבון, דעות". Globes. נבדק ב-2020-09-09.
  88. ^   ציוץ של עמנואל נבון ברשת החברתית אקס (טוויטר), 8 בדצמבר 2020
  89. ^ צור ארליך, המשוגע של השכונה, באתר מקור ראשון, ‏22/06/2012
  90. ^ קלוד בלום, כך הציל קצין גרמני את חיי במלחמה, וכך השבתי לו טובה, באתר מידה, ‏2018-07-27
  91. ^   תום שגב, הכוכב והשבט מתעלם מהשאלה המסקרנת ביותר בתולדות הדיפלומטיה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2023