פתיחת התפריט הראשי

כלפון משה הכהן

רב תוניסאי
(הופנה מהדף שואל ונשאל)

הרב כַלְפוֹן משה הכהן (מכונה גם משה כלפון הכהן, ובראשי תיבות: מוהרמ"ך;[1] י"ב בשבט ה'תרל"ד, 30 בינואר 1874 - י"ח בטבת ה'תש"י, 7 בינואר 1950). רבה הראשי של ג'רבה ומגדולי רבני תוניסיה. כתב חיבורים רבים, בהם ספרי הלכה, חינוך, מוסר, דרשות ושו"ת. היה תומך נלהב של הציונות ופעל כל חייו לשיבה לארץ ישראל. כתב חזון קוסמופוליטי שדגל בשלום עולמי ובהקמת ארגון דוגמת האו"ם בירושלים[2]. נפטר בג'רבה ערב עלותו ארצה, ובחשוון ה'תשס"ו (אוקטובר 2005) הועלו עצמותיו לירושלים.

רבי כלפון משה הכהן
משה כלפון הכהן.jpg
לידה 30 בינואר 1874
י"ב בשבט ה'תרל"ד
ג'רבה, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בינואר 1950 (בגיל 75)
י"ח בטבת תש"י
ג'רבה, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי מוהרמ"ך
מקום קבורה ג'רבה, ואחר כך בירושלים
מדינה תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו אביו, הרב יוסף ברבי
חיבוריו שו"ת שואל ונשאל, ברית כהונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

תולדות חייועריכה

שושלת משפחתועריכה

משפחת הכהן הייתה ממשפחות הכהנים "אבריש" המיוחסות, לפי מסורת משפחתית, לעזרא הסופר. אבי סבו הוא הרב שאול הכהן שהיה אב בית הדין של האי ג'רבה. סבו מצד אביו הוא הרב משה הכהן, מחבר הספר "פני משה", ועל-שמו נקרא. אביו, רבי שלום, חיבר את הספרים "נהר שלום", "חפץ יקר" ו"חיים ושלום", היה אב בית הדין של העיירה זרזיס הסמוכה לג'רבה.[3]

שמועריכה

הכינוי "כלפון" שנוסף לשמו הוא כינוי חיבה שניתן לו על ידי אמו[דרוש מקור]. מסיבה זו הקפיד להקדים את השם כלפון לשם משה ולהיקרא "הרב כלפון משה הכהן", על מנת שהציבור לא יטעה ויחשוב שהשם כלפון הוא שם משפחתו. למרות זאת, בקרב יהודי ג'רבה השתרש כינויו, והוא נקרא "רבי משה כלפון הכהן".

שנותיו המוקדמותעריכה

נולד בשנת ה'תרל"ד, 1874 לרב שלום הכהן ותראכּי, באי ג'רבה בדרומה של תוניסיה. בילדותו ידעה משפחתו שנות עושר ושובע והייתה ידועה בגמילות חסדים ובתמיכתה בחכמי ועניי ג'רבה. בבחרותו הידרדר מצבה הכלכלי של משפחתו, והוא נאלץ לצאת לעזור בפרנסת הבית, בין השאר על ידי הגהת והעתקת ספרים. למד אצל אביו ואצל הרב יוסף ברבי, לימים רבה הראשי של ג'רבה. כאשר נקרא אביו להנהיג את קהילת זרזיס נתבקש מוהרמ"ך לשמש כשוחט לבני הקהילה. בהיותו בן שבע עשרה למד שחיטה אצל הרב בנימין חדאד (השוחט של הרובע הגדול - "חארה צגירה"),[4] ושימש כשוחט ובודק. עקב תנאי העבודה הקשים, תחת כיפת השמים בימי הקיץ החמים, חלה בקדחת וראייתו נפגעה. למרות זאת, בתחילה לא רצה להפסיק את עבודתו לטובת פרנסת ביתו, ורק לאחר הפצרות רבות חזר לג'רבה להמשיך בלימודיו.

משפחתועריכה

בשנת 1895 נשא הרב כלפון משה הכהן לאשה את מסיעדה, בת דודו מצד אמו, הרב אהרן הכהן[דרוש מקור]. לזוג נולדו שלושה בנים וארבע בנות:

  • הרב אברהם מגוץ הכהן; הוא כתב את ספרו התורני הראשון, "ברכת אברהם", בגיל 14. נפטר בגיל שלושים ושלוש לאחר מחלה קצרה. מות הבן השפיע רבות על אביו, אירוע אישי שקיבל ביטוי רב בזיכרונותיו.
  • הרב שושן הכהן, שירש את אביו כרבה הראשי של ג'רבה. חיבר את הספרים "מעשה שושן", "פרח שושן", "ממלכת כהנים" ועוד. לאחר עלייתו לארץ נתמנה לרבו של מושב איתן.
  • בן נוסף נפטר בגיל 4 חודשים, ולא נזכר בשמו בכתבי הרב אלא רק בראשי התיבות רמ"ז.

בנותיו היו:

  • אַמִימָה (נפטרה לפני נישואיה)
  • פְלִילָה, אשר נישאה לאחי אביה (מצד האב) לאחר שהתאלמן
  • חְבִּיבָּה
  • רחל

מנהיגותועריכה

כשהיה בן עשרים וחמש נדרש לקבל משרת חבר בבית הדין של ג'רבה, אך הוא דחה את ההצעה בטענה שאינו רוצה ליהנות מן הציבור. על אף סירובו, לאורך השנים המשיכו לזרום אליו הצעות לשמש בתפקידים רבניים שונים, לעיתים גם בצירוף הבטחה לפרס גדול ומכובד, אך הוא תמיד סירב.

בשנת 1917, בגיל 43, התמנה לבסוף לחבר בית הדין בג'רבה (לצד הרב ציון כהן יהונתן והרב מרדכי אמייס הכהן, בן דודו מצד אביו), אולם גם אז סירב לכהן בתור ראש בית הדין אלא רק כשלישי בדין, ורק במשך מספר שעות מסוים ביום. למעשה התנאים לא התקיימו, וכל היום הוא היה עסוק בעבודתו כאשר כמעט כל בית הדין של ג'רבה מוטל על כתפיו. מספר פעמים הוא אף שקל להתפטר עקב מצבו הבריאותי מפאת הקושי לעמוד בעומס העבודה. במהלך כהונתו תיקן תקנות חשובות בג'רבה, ועמד על משמר הדת בכל רחבי האי. פרשה מיוחדת בה בלטה מנהיגותו הייתה בעת פלשו הנאצים לג'רבה וביקשו 50 קילו זהב מהקהילה היהודית, היה זה ביום השבת והוא נסע עימם ברחבי השכונות היהודיות וחייב כל יהודי להביא את כל הזהב שיש לו.

פטירתו וקבורתועריכה

בשנת תש"ט, כשהיה בן שבעים וחמש, חלה אנושות. לאחר שיפור קל במצבו הוא הורע שוב, והוא נפטר בג'רבה ביום שבת בי"ח בטבת ה'תש"י (1950). ביום קבורתו כמעט התרוקנו ערי הסביבה מיושביהן היהודים, והשוק הראשי של ג'רבה (אשר רוב החנויות בו היו בבעלות יהודית) נסגר. רבבות אנשים, בהם נציגי ממשל תוניסאיים וצרפתיים, השתתפו בהלוויה. נקבר בג'רבה, אך בז' בחשוון שנת תשס"ו (2005), 55 שנה לאחר פטירתו, הועלו עצמותיו מתוניסיה (דרך צרפת) לישראל, והוא נקבר בהר המנוחות בירושלים על יד הרב שלום משאש. העלאת עצמותיו לארץ הייתה כרוכה במבצע מדיני מורכב אשר היה מעורב בו גם שר החוץ התוניסאי. במסע ההלוויה, שנמשך שלושה ימים[דרוש מקור], נטלו חלק רבבות משתתפים מישראל, תוניסיה וצרפת, ובהם הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף, שאפיין בדברים שנשא שם את דרכו ההלכתית של הנפטר: אי סטייה, לרוב, משיטת פסיקתו של מחבר הספר שולחן ערוך.

 
מצבת הרב משה כלפון הכהן בירושלים

על שמו קרויים בתי כנסת, ישיבות וכולל אברכים[דרוש מקור], ובערים נתיבות ואשקלון קיימים רחובות על שמו. באוקטובר 2010 נקרא על שמו רחוב בשכונת הר חומה בירושלים.[5]

דעותיו ומשנתועריכה

כל ישראל חבריםעריכה

עם הקמת בתי ספר של חברת כל ישראל חברים במאה ה-19 בתוניסיה, הוביל החינוך המודרני שלה להתרחקות מהמסורת. בניגוד לרבה הראשי של תוניסיה, הרב ישראל זיתון ורבנים נוספים, ביקש הרב כלפון לשמור על החינוך התורני-מסורתי, והתנגד יחד עם מספר רבנים נוספים מג'רבה להקמת בית ספר של החברה באי. הוא לא שינה את דעתו גם לאחר שקיבל פניה מרבה של תוניסיה, שביקש ממנו לתמוך בחברה. גם לאחר שהוקם בית הספר, מרבית התושבים נשמעו לרב כלפון, ולא שלחו את ילדיהם אליו.

ציונות וארץ ישראלעריכה

למרות התנגדותו להכנסת המודרניזציה אל בתי הספר של חברת כל ישראל חברים, הרב כלפון היה תומך נלהב בתנועה הציונית, למרות שהיה מודע לכך שפעיליה המרכזיים היו רחוקים ממסורת:

"בימינו אלה, רבים מאחינו בית ישראל, אף כי לא גדלו על ברכי היהדות, התורה והמצווה, וכתינוק הנשבה בין הגוים הם נדונים. על כל פנים, התעורר בלבבם רגש לאומי, לאהבת קיום האומה הישראלית והתמדתה להיותה אומה נבדלת מן האומות אשר בתבל"

קונטרס "גאולת משה" שבספרו "זכות משה"

על בנימין זאב הרצל כתב: "בימינו אלה הופיע בקרבנו איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון, בנימין זאב הרצל שמו... המציא רעיון נכבד להיות כל איש הבא להסתופף בצל החברה הציונית ובשם ציוני יקרא... ודפק על פתחי מלכים ורוזנים לקחת מהם משפט גלוי להיות ארץ ישראל לנו כמלפנים".[6]

בשנת 1919 נמנה עם מייסדי התנועה הציונית "עטרת ציון" בג'רבה, שפעלה בשיתוף עם הקרן הקיימת וקרן היסוד, לחיזוק השפה העברית וחבריה התעדכנו בחדשות מארץ ישראל, בין היתר על ידי קריאת עיתונים עבריים כמו "הלבנון", "המגיד", "הצפירה" ו"החבצלת".[7]

בדרשתו בשבת פרשת נשא, בי"ב בסיוון תר"פ, ימים אחדים לאחר תום ועידת סן-רמו ואשרור הצהרת בלפור בידי חבר הלאומים, אמר שמדובר ב"אתחלתא דגאולה". את הדרשה הזו שִׁכְתֵּב במוצ"ש, ופרסמה כ"הדרוש החמישי לאתחלתא דגאולה" בספרו "מטה משה", וכך כתב: "מעתה אין ספק כי זהו ראשית והתחלת הגאולה, וראוי לכל איש ישראלי לתת אלפי תודות לו ברוך הוא על הגאולה ועל התשועה, כי פקד ה' את עמו והוציאנו משעבוד לגאולה".

הרב כלפון סבר שהיכרות עם ארץ ישראל תגביר משמעותית את העלייה אליה, ובחזון שכתב בשנות ה-20 של המאה ה-20, הציע לארגן ביקורים של צעירים יהודים מרחבי העולם בארץ ישראל במימון התנועה הציונית. רעיון דומה מומש עם הקמת פרויקט תגלית בשנת 2000.

הרב כלפון עודד עלייה לארץ ישראל, ודאג שבני קהילתו יתמכו בעולים. הוא גם קרא לקניית קרקעות בארץ ופעל להחייאת השפה העברית. עם הקמת מדינת ישראל, קבע לחגוג באי ג'רבה את יום העצמאות של מדינת ישראל במשך שלושה ימים רצופים (ד'-ו' באייר).

ניסיונותיו לעלות לארץעריכה

בשנת תרנ"ח, כשהיה בן עשרים וארבע, ניסה לראשונה לעלות ארצה בעזרת ידיד מטריפולי, עמו היה בקשרי ידידות מביקוריו שם בדרכו לרפא את עיניו. אולם, לאחר שהנסיעה כבר הוסדרה, אביו שמע על כך וביקש להניא אותו מלעלות בטענה שלפי חשבונו המשיח יבוא בשנת תרע"ז ועליו לחכות עד אז. על מנת שלא לצער את אביו ר' משה כלפון שמע בקולו וויתר על ההזדמנות לעלות, הזדמנות שהצטער עליה כל ימיו.

כהכנה לעלייה ארצה קנה חלקת אדמה בשכונת בית הכרם בירושלים, ובערוב ימיו, כאשר בריאותו רופפת, החליט לנסות לעלות לארץ פעם נוספת. בשנת תש"ט הוא השיג רישיון עלייה, ובנו שושן יצא לתוניס על-מנת להסדיר את המסמכים. אולם, עקב מחלה נדחתה עלייתו לארץ בשל ההחמרה במצבו הבריאותי, אשר לא השתפר די הצורך עד יומו האחרון.

חזון איחוד האומות, שלום עולמי והכפר הגלובלי-מוסריעריכה

בחיבוריו המוקדמים, עוד בטרם קמה מדינת ישראל, הוא דן ברעיונות מדיניים מפורטים הלכה למעשה, לא רק בנוגע לרעיון הציוני אלא גם ברעיונות קוסמופוליטיים מובהקים.

בעקבות מלחמת רוסיה-יפן שפרצה ב-1904, הרב כלפון הגיע למסקנה שתורת ישראל לא מסתפקת בגאולת ישראל, אלא מבקשת לבנות עולם שלם ומתוקן עבור האנושות כולה. הוא ניסח חזון קוסמופוליטי נרחב, שבו קיימים מנגנונים ומוסדות שיכוננו שלום עולמי. בשל חששו כי דבריו לא יתקבלו בשל מעמדו ומעמד ארץ מגוריו השוליים יחסית, גנז את הרב כלפון החזון. עיתון בשפה הערבית שהגיע לידיו 15 שנים לאחר מכן, חשף בפניו להפתעתו רעיונות מדיניים הזהים לרעיונות שכתב ב-1905. מאז החליט כי מחובתו לפרסם את רעיונותיו בפומבי.

בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 נשא הרב כלפון דרשות שבהן הדגיש את הצורך לעסוק במשפט בינלאומי, וניסח בפירוט הצעה מעשית להקמת ממשלה עולמית ולכינון משפט בינלאומי. הוא פיתח מנגנון לפתרון סכסוכים, וניסח תוכנית מדינית מפורטת בת סעיפים רבים[8].

הרב כלפון קרא לייסד בירושלים וועד מדינות ובית דין בינלאומי שיבחן את התנהלותן של המדינות בהתאם לטובתם של כלל בני האדם, ויכלול נציגים מכל המדינות שיחד יכריעו בסכסוכים בינלאומיים וימנעו שימוש בכוח ובאלימות. רעיון זה, שהתממש בהמשך עם הקמת האו"ם, כלל גם מספר רעיונות נוספים, בהם רעיון להקמת צבא בינלאומי שיהיה אמון על טיפול במדינות שיסרבו להישמע לוועד המדינות, רעיון לייסוד וועד שיפעל לחינוך לסובלנות באופן מוסרי, רעיון לייסוד בנק מרכזי עולמי, שחלק מהכנסותיו יופנה לסיוע עבור עניים במדינות העולם, ורעיון ליצירת מטבע בינלאומי שישמש למסחר כלל עולמי, שערכו יהיה שווה בכל המדינות. הרעיון האחרון מומש גם הוא, עם המצאת הביטקוין עשרות שנים לאחר מכן.

הרב כלפון סבר שהקמת מרכזו הגדול של וועד המדינות צריכה להיות בירושלים, "כי שם שאיפה גדולה לכל העמים – לנו היהודים ולנוצרים ולישמעאלים[9].

עם התרחבות תנועת שיבת ציון והצהרת בלפור, החייאת השפה העברית והטבת מצבם של היהודים במדינות המפותחות ראה הרב כלפון כראשיתו של עידן הגאולה.

הרב כלפון ראה בהתפתחות הטכנולוגית אמצעי שהופך את העולם לכפר גלובלי, המחייב את מדינית העולם לבוא לעזרת מדינית השרויות במצוקה כחלק מהערבות ההדדית והשלום העולמי. המושג האחרון גם היווה עבורו חובה דתית, וההתקדמות הטכנולוגית סימלה בעיניו בסיס לעליית מדרגה רוחנית.

ספריועריכה

מתוך ספריו יצאו לאור כ-44 חיבורים העוסקים בכל ענפי היהדות. רבים אחרים נותרו בכתב יד. שני ספריו ההלכתיים החשובים ביותר הם:

  • שו"ת שואל ונשאל (אסופה של כשלשת אלפים תשובות בתשעה כרכים)
  • ברית כהונה (כל המנהגים והתקנות של ג'רבה וסביבותיה, בנוי על פי סדר ארבעת חלקי השולחן ערוך)

מספריו שיצאו לאור:

  • קול משה (חידושים על הש"ס)
  • יד משה (חידושים על חמישה חומשי תורה)
  • דרכי משה (דרושים מוסריים לפי סדר פרשיות השבוע)

מספריו שלא יצאו לאור:

  • צדקה ורחמים (על דברי הפוסקים)

לקריאה נוספתעריכה

  • עובדיה חן (עורך), עמוד ההוראה, הוצאת מכון הרב מצליח, בני ברק, תשס"ח
  • ראובן מאמו (עורך), 'תהילה למשה - פרקים במשנתו הציונית של הרב כלפון משה הכהן (הכמ"ה), ירושלים תשס"ט
  • צבי זוהר, אשרור דתי של הציונות כתנועה לאומית חילונית : פרק במשנתו של הרב כלפון משה הכהן, בתוך: ישראל (סדרה חדשה), כרך 2, תשס"ב-תשס"ג (המכון לחקר הציונות, אוניברסיטת תל אביב), עמ' 107–126
  • ירון נעים, הרב כלפון משה הכהן - בין שמרנות למודרנה, עבודה לתואר שלישי, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ט
  • חנינה בוגיד סעדון, קדושת משה : סיפורים ועניינים לכבוד מוה"ר... כלפון משה הכהן, מכון הרב מצליח, בני-ברק תשמ"ח. נספח לו מאותו מחבר הילולא דמשה שבו הספדים ודרשות לכבוד הרב משה כלפון שנאמרו ביום פטירתו מדי שנה או בשבת עם דברי מוסר וסיפורים.
  • הרב משה אלחרר, ענק התורה ואוהב ציון : הרב ... משה כלפון הכהן ... גדול רבני ג'רבא בדור האחרון, "מעלה - המרכז לציונות דתית", ירושלים תשנ"ז.
  • משה חיים חדד, קונטרס זיכרון משה, נתיבות תשנ"א. על חייו וחיי אבותיו של הרב משה כלפון ועם שלוש דרשות בפטירתו ודרשה באזכרה השנתית לזכרו
  • שרה ברדה, שלשה צדיקים מאי אחד : תולדות חיי רבותינו הגאונים... ר' כלפון משה הכהן, ר' רחמים חי חויתא הכהן, ר' חיים חורי..., הוצאת "ספרי קדש מעיין חיים", ירושלים תשנ"א
  • יהודה מוריאל, והיו עיניך רואות את מוריך : גדולי רבני תוניסיה ולוב ב', "מרכז מורשת יהדות המזרח",[10] ירושלים תשמ"ו[11]
  • גדעון מאיר גליקרוב, האיר המזרח: סיפור חייהם, פעלם והנהגותיהם של גדולי ישראל מרבותינו הספרדים בדורות האחרונים, ירושלים תשס"ב
  • יצחק שוראקי, מסורת בעידן המודרני: חכמים ספרדים בדורות אחרונים, מבחר מכתביו, עמודים 115-154, סדרת עם הספר, הוצאת משכל, תל אביב, 2009.

קישורים חיצונייםעריכה

אישיותו

ספריו

העלאת עצמותיו לישראל

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מורנו הרב משה כלפון; כך מכונה בספרות התורנית המקומית המתייחסת אליו ואל חיבוריו.
  2. ^ עמוס ישראל-פליסהואור יחס ההלכה למשפט בין- לאומי ויחסי הגומלין ביניהם (עבודת דוקטורט, אוניברסיטת תל אביב – הפקולטה למשפטים, 2011, עמ' 50-77)
  3. ^ ראה על כך - מערכת בית נאמן, רבי שלום הכהן זצ"ל - סיפור, מוסדות 'חכמת רחמים', ‏21/8/2017
  4. ^ ראו חכם בנימין חדאד, באתר החכם היומי
  5. ^ שמעון כהן, רחוב בירושלים ע"ש ראש רבני ג'רבה, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2010
  6. ^ שמעון כהן, ‏ליבו במזרח - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 15 בינואר 2004
  7. ^ עופר אדרת"בן יהודה" התוניסאי, שדאג שגם בג'רבה ידברו עברית, באתר הארץ, 7 ביולי 2016
  8. ^ ויקהל משה, עמ 22 ואילך
  9. ^ מסורת בעידן המודרני, עמ 146
  10. ^ חלק מהאגף לחינוך הדתי שבמשרד החינוך והתרבות.
  11. ^ כרך שמיני בסדרת "ספרית המורה הדתי : תולדות ישראל"