שמואל ברוך ורנר

ראב"ד בתל אביב, חתנו של הרב חרל"פ

רבי שמואל ברוך ורנר (כ"ה בטבת ה'תרע"א, 25 בינואר 1911ל' בסיון ה'תשנ"ג, 19 ביוני 1993) היה אב"ד בתל אביב במשך עשרות שנים. מחבר, מהדיר ועורך תורני, מראשי מכון ירושלים. חתן פרס הרב קוק ופרס הרב מימון. חתנו של הרב יעקב משה חרל"פ.

רבי שמואל ברוך ורנר
נואם ב'כנס תורה שבעל פה', ירושלים תשל"א
נואם ב'כנס תורה שבעל פה', ירושלים תשל"א
לידה 25 בינואר 1911
כ"ה בטבת ה'תרע"א
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 ביוני 1993 (בגיל 82)
ל' בסיון ה'תשנ"ג
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות בני ברק
תקופת הפעילות ? – 19 ביוני 1993 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ליטאים
תחומי עיסוק תלמוד הלכה ורמב"ם
תפקידים נוספים ראב"ד בתל אביב, דיין
חיבוריו משפטי שמואל, יקר תפארת, ובירורי הלכות
צאצאים דוד ורנר
מספר צאצאים 6
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בירושלים לרב חנוך הניך (תרל"ד-ה'תשט"ז) ודינה ורנר (נפטרה בתרפ"ז). סבו הוא הרב משה מנחם מנדל ורנר, מבוני ירושלים, מייסד שכונת בתי ורנר בירושלים שיועדה למגורי תלמידי חכמים. למד בישיבת מאה שערים ובישיבת ציון, והחל מתרפ"ו בישיבת עץ חיים. באותה תקופה למד בחברותא עם הרב דב בער אליעזרוב.

באדר ה'תר"צ (1930) נישא לקיילה יהודית (נפטרה בתשמ"ט), בתו של הרב יעקב משה חרל"פ,[1] והתגורר בשכונת שערי חסד.[2] באותה תקופה למד בקביעות עם חותנו, שהכין עמו את השיעור הכללי בישיבת מרכז הרב.

נסמך לרבנות בידי הרב יצחק יעקב וכטפוגל והרב אבא יעקב בורוכוב. רבותיו המובהקים היו הרב איסר זלמן מלצר,[3] ראש ישיבת עץ חיים, וכן חותנו הרב חרל"פ אותו שימש כעשרים שנה. בהדרכת חותנו העמיק בלימוד כתבי המהר"ל.

עריכה תורנית והוראה

עריכה

החל משנת תרצ"ג היה מראשוני הלומדים במכון הארי פישל בנשיאותו של הראי"ה קוק,[4] שם למד בחברותא במשך כעשור עם הרב חיים שרגא פייבל פרנק. במסגרת המכון הוציא לאור עם הרב פרנק את חידושי הר"ן למסכתת מועד קטן. כן עסק בכתיבת ביאור הלכה על הפרק השלישי במסכת ביצה.[5] לאחר סגירת המכון שימש מפקח רוחני ובוחן בישיבות רשת מפעל התורה של תנועת המזרחי, בנשיאות הרב עוזיאל והרב פרנק.[6]

בשנת תש"ה (1944) פרסם במוסד הרב קוק על פי כתב יד את "יקר תפארת" – פירוש הרדב"ז על הלכות שלוחין ושותפין והלכות עבדים ברמב"ם.[7] באותה שנה נמנה בין מייסדי בית המדרש "בית זבול" בראשות חותנו הרב חרל"פ ולימד בו. סייע לשלמה זלמן אריאל בכתיבת ערכים באנציקלופדיה מאיר נתיב.

בשחר ימיו היה חבר "חבר הרבנים של המזרחי והפועל המזרחי".[8] לאחר מלחמת ששת הימים כתב כי "ראינו במו עינינו הנסים הגלויים שעשה ה' לנו בארצנו", ולפיכך ראה בחיוב קריאת הלל.[9]

דיינות ופעילות ציבורית

עריכה

בשנת ה'תשי"ב (1952), לבקשת הרב הראשי הרב הרצוג ושר הדתות הרב יהודה ליב מימון, נעתר להתמנות כדיין בבית הדין הרבני בתל אביב.[10] בתחילת כהונתו כדיין התגורר בבני ברק, תחילה לבדו – לעתים בדירת ידידו הרב ראובן מרגליות – ובהמשך הצטרפה אליו משפחתו. באותה תקופה התקרב לחזון איש והתפלל בביתו בקביעות. בהמשך קבע את תפילותיו בישיבת פוניבז' והיה דמות קבועה באירועיה.[11]

החל מתשט"ז (1956) כיהן כאב בית דין רבני בתל אביב.[12] הוא שימש כאב"ד כשלושים שנה, עד פרישתו לגמלאות. לצד דיינים נוספים, דוגמת הרבנים אליעזר גולדשמידט, בצלאל ז'ולטי, שלמה קרליץ, שלמה טנא, יוסף שלום אלישיב, אליעזר יהודה ולנדברג ועוד, נחשבת עבודתו כדיין כתשתית החלוצית הראשונה למערך בתי הדין הרבניים במדינת ישראל.

שימש חבר ועדת השופטים של פרס הרב קוק. במסגרת תפקידו, התפרסמה התנגדותו החריפה להענקת הפרס לרב פרופ' שאול ליברמן, בשל עבודתו של האחרון בבבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק המשתייך לתנועה הקונסרבטיבית, אף שליברמן עצמו קיים אורח חיים אורתודוכסי אדוק.[13] בשנת תשל"א, לצד עמיתו הרב יצחק קוליץ, נסע מטעם מועצת הרבנות הראשית לוינה ופירסם דו"ח על פרשת גיורי וינה בעיר.

בשנת ה'תשל"ג (1973) זכה בעצמו בפרס הרב קוק (פרס כבוד) על ספרו "משפטי שמואל". הספר זכה בשנת ה'תשל"ח גם בפרס הרב מימון, ונחשב פרויקט חלוצי המתאים את עקרונות חושן משפט לדין בבתי הדין הרבניים המודרניים. לצד עבודתו בהוראה ובבית הדין, עסק במפעלי חסד ונדבנות רבים.[14]

פרסם מספר ספרים תורניים וכן מאמרים בנושאי הלכה ומשפט בבמות שונות. במקביל לעיסוקו בתחום ההלכה והדיינות עסק בעריכת תורתם של הראשונים. בעשרים השנים האחרונות לחייו עמד בראש המחלקה לכתבי יד של "מכון ירושלים".

הרב ורנר נפטר בל' בסיוון ה'תשנ"ג ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים[15]. לאחר פטירתו יצא לכבודו "ספר הזיכרון למרן הגרש"ב ורנר" על ידי מכון ירושלים בעריכת הרב יוסף בוקסבוים.

משפחתו

עריכה

דודו הרב שמחה בונם ורנר כיהן כחבר הבד"ץ של העדה החרדית בירושלים. בני דודיו הם הרב אברהם ורנר רבה של נתניה והרב אשר זאב ורנר רבה של טבריה. בנו הרב דוד ורנר משמש כרבה של חדרה. בן נוסף, הרב שמעון מאיר ורנר, כיהן שנים רבות כראש כולל 'הרמב"ם' בישיבת תפארת חיים בתל אביב, וכיום כראש קיבוץ בישיבת עטרת שלמה. חתנו הוא הרב דב צבי קרלנשטיין ראש ישיבת גרודנא באשדוד. חתן נוסף הוא הרב מנחם שיף, ראש כולל ברעננה.

מספריו ועריכותיו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו גם: הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, תל אביב תשמ"ז, עמ' 343
  2. ^ ראו: מפקד התושבים היהודים בירושלים תש"ז - שכונות: שערי חסד, רחביה, נווה בצלאל, באתר ארכיון המדינה, עמ' 25
  3. ^ לשם ההמחשה, ראו איזכורי הרב ורנר בשני כרכי "בדרך עץ החיים" על הרב מלצר.
  4. ^ לדוגמה: ש. ח. יהודה, פגישת אירגוני הנוער הדתיים בירושלים, הצופה, 26 בנובמבר 1939
  5. ^ הרב ורנר הוציא לאור בהדפסה מיוחדת את קונטרסו "בירור הלכה" על מסכת ביצה, בהוצאת מכון הרי פישל (ראו: במישור עט, ו' אלול תש"א, עמ' טז)
  6. ^ ראו: מנחם מנדל פרוש, עדות לישראל ולעמים, ירושלים תש"ו, עמ' מט; במדרשית נע"ם, הצופה, 16 ביוני 1950
  7. ^ ספרים שנתקבלו במערכת, העולם, 26 בנובמבר 1944
  8. ^ ספר הציונות הדתית א, מוסד הרב קוק תשל"ז, עמ' 437, 468. ראו גם: רשימת המזרחי וחרדים בלתי מפלגתיים, הצופה, 31 ביולי 1944; במזרחי בירושלים, הצופה, 16 בנובמבר 1948; שבת שקלים – שבת המזרחי בירושלים, הצופה, 24 בפברואר 1949; ד. צ. פנקס במסיבת המזרחי בירושלים, הצופה, 5 בינואר 1950; מודעה מטעם הסתדרות הפועל המזרחי, המפד"ל והמזרחי, מסיבות ראש־חודש שבט בישובי־עולים, הצופה, 19 בינואר 1958; ועוד
  9. ^ ראו מכתבו אל הרב משה צבי נריה, שנה בשנה: תשכ"ז, הוצאת היכל שלמה, עמ' 114–115
  10. ^ ראו: חוק בתי הדין הרבניים (אישור מינויים), תשי"ב-1952
  11. ^ ראו לדוגמה: פוניבז', בני ברק תשל"א, עמ' 9
  12. ^ שינויים בהרכב בתי הדין הרבניים, חרות, 6 במאי 1956
  13. ^ על הפרשה ראו, לדוגמה: אב בבית המלך, ירושלים תשנ"ח, עמ' 116–117
  14. ^ ראו לדוגמה: ד. ברוידס, מכתב אל הרב ורנר יו"ר האגודה "חסד לאברהם", הצופה, 24 בספטמבר 1963
  15. ^ צילום קברו, אתר הר הזיתים
  16. ^ על הספר: הרב יהודא[!] סגל, '"משפטי שמואל" תנינא – לגאון רבי שמואל ברוך ורנר שליט"א', שערים, פסח תשמ"ד, עמ' 18; הרב שמריה שולמאן, 'ספר "משפטי שמואל"', הדרום מא, ניסן תשל"ה, עמ' 188–189; 'משנה תורה לרמב"ם הל' עבדים ע"פ יקר תפארת וספר משפטי שמואל', מוריה, יז יא-יב [רג-רד], אייר תשנ"א, עמ' קז
  17. ^ על עבודתו ראו: הרב יוסף מרדכי דובאוויק, 'השמטות בהגהות המהרש"ל על הטור', ישורון יא, תשס"ב, עמ' צח-צז; הנ"ל, מבוא לספר "עטרת שלמה" למהרש"ל, ירושלים תשס"ו
  18. ^ פורסם קודם: 'כשמואל בדורו: הגאון רבי שמואל ברוך וורנר זצ"ל', מוסף יתד נאמן, פרשת חקת תשנ"ד, עמ' 6–9