תורת ארץ ישראל (שיטת לימוד)

תורת ארץ ישראל היא התורה שנלמדת בארץ ישראל, לעומת 'תורת חוץ לארץ', שהיא התורה שנלמדת בחוץ לארץ. ממקורות חז"ל משתמע שתורת ארץ ישראל מעולה מתורת חוץ לארץ. אחרונים אחדים הסבירו את ההבדלים ביניהן, ובמיוחד הראי"ה קוק ותלמידיו, שתורת ארץ ישראל היא חידושו ומושג מרכזי בהגותו.

המושג משמש במקביל כשם נרדף לתלמוד הירושלמי, או במשמעות השקפה כללית של הציונות הדתית מבית מדרשו של הראי"ה קוק.

תורת א"י אצל חז"ל, ראשונים ואחרונים עריכה

מקור הביטוי 'תורת ארץ ישראל' הוא במדרש בראשית רבה: "וזהב הארץ ההיא טוב - מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל".[1] בתלמוד הירושלמי נכתב: "חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ"[2]. ובמדרש שוחר טוב: "אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה: מבקש אתה לראות פני שכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד"[3].

בתלמוד הבבלי מסופר על רבי זירא שצם מאה תעניות לאחר שעלה לארץ, כדי לשכוח את התורה שלמד בבבל,[4] ולאחר מכן כששינה את דרך תלמודו הוא נימק זאת בכך שהאוויר שבארץ ישראל מחכים.[5] כן מתואר הבדל בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל: חכמי ארץ ישראל "מנעימים זה לזה בהלכה" לעומת חכמי בבל ש"מחבלים זה לזה בהלכה".[6] רש"י פירש שבארץ ישראל לא הייתה נהוגה שיטת הלימוד המוכרת מן התלמוד הבבלי המבוססת על קושיות ותירוצים, אלא בני ארץ ישראל היו "מעיינין יחד, ומתקן זה את דברי זה, והשמועה יוצאה לאור". בדומה לכך כתבו ראשונים שדרך התלמוד הבבלי ארוכה ועמוקה, ואילו דרכו של התלמוד הירושלמי קצרה וקלה[7].

אמר אביי: וחד מינייהו (אחד מבני ישראל) עדיף (שקול, או פיקח וחריף) כתרי מינן (כשניים מבבל), אמר רבא: וחד מינן כי סליק להתם (אחד מבבל שעלה לא"י) עדיף כתרי מינייהו (כשניים מא"י), דהא רבי ירמיה דכי הוה הכא (כשהיה בבבל) לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן (מה אומרים חכמים), כי סליק להתם (משעלה לא"י ) קרי לן (קרא לחכמי בבל) בבלאי טפשאי (בבלים טפשים, משמע שהחכים מאוד בא"י).

הסביר שיטה מקובצת שבני ארץ ישראל אינם רגילים ללמוד כל כך בחריפות כבני בבל, שלבני בבל ההרגל (בתלמוד תורה) מסייע, ולבני ארץ ישראל טבע הארץ מסייע משום שאויר א"י מחכים, ושטבע הארץ עדיף מן ההרגל, אבל כשבן בבל עולה לארץ ישראל הנה ההרגל והטבע מסייעין אותו ולכן עדיף כשני בני א"י. וריב"ש פירש לפי שיצא מטומאת ארץ העמים ונכנס תחת כנפי השכינה, וגם כי כשאדם לומד חוצה למקומו קובע לימודו יותר ומצליח לפי שאינו מתבטל[8].

לפי המהר"ל מפראג, ארץ ישראל באמצע העולם כמו הנקודה שהיא אחת באמצע העיגול, שהיא מקשרת כל הקוים היוצאים מן העיגול, לכך הארץ גורמת שתלמידי חכמים שבא"י יש להם אחדות וקישור, ומכל שכן שהקב"ה אחד והוא משגיח על הארץ. וארץ ישראל קדושה, שכל הדברים שבה הם בשיווי ובסדר ראוי, ולפיכך תלמידי חכמים שבא"י היו נוחים זה לזה ומיישבים את הטעמים ללא קושיות. אבל בבל נקרא על שם עירוב ואין שם אחדות, ולכן נמצא שם יותר הפלפול, שהפלפול הוא שמקשה כנגדו והרי הוא כנגדו[9].

 
שער הירחון התורני "זהב הארץ", ירושלים. אייר תרס"ט

לפי הנצי"ב מוולוז'ין, בא"י הייתה זכות א"י גורמת לעמוד על אור ההוראה במעט העיון, וחכמי א"י היו למדים כל אחד בפני עצמו, ועיקר שקידתם לקבוע הלכה פסוקה וידיעתם בפירוש המשנה מאירה להם כאבוקה, ובבוא דבר חדש במעט פלפול להדביקה, להלכה אשר הייתה כבר לפניהם כחוקה. לא כן בבל שאין בה אור התורה, אלא על ידי אבוקה גדולה של הפלפול, ולכן חכמי בבל עיקר שקידתם לפלפל ולחדד איש יחד פני רעהו, ותכלית הנרצה היא ההוראה[10].  

הגר"א ביאר את הפסוק: ”הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו” (מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ד'): "ואמר חדריו, שהן חדרי תורה, כי עיקר התורה היא בארץ ישראל"[11]. אמר הרב חיים הירשנזון:[12]

כל הלימודים שאנו מוצאים אותם בנושא אחד בארץ ובבבל, בירושלים ובמצרים, נמצא תמיד את "תורת ארץ ישראל" יותר ישרה ואמיתית, בנויה על יסודי ההגיון היותר ישרים... גם בעת הייתה עיקר תורת ישראל בבבל, הכירו כי ההגיון הישר הוא מולדת תורת א"י, וההגיון הבבלי הוא רק חידוד סופיסטי אשר תועלתו הוא רק לתבל את תורת ארץ ישראל, ולולי התורה העיקרית הזאת הוא כפלפול בלי בשר, כמלח בלי שיח... ומה שנתנה הספרות ההלכותית יתרון לתלמוד הבבלי על התלמוד הירושלמי, הוא לא מפני יתרון שיש לתורת בבל על תורת ארץ ישראל, רק מפני הגזרות והשמדות שהיו בארץ ישראל. לא בא מפני זה ספר הירושלמי למהדורה נשלמת ומסודרת, כמו תלמוד בבלי בימי רבינא ורב אשי ומר בריה.

הרב חיים הירשנזון, תורת ארץ ישראל, א

תורת א"י לפי הראי"ה קוק ותלמידיו עריכה

 
הראי"ה קוק

הנושא של תורת ארץ ישראל תופס מקום מרכזי בהגותו של הראי"ה קוק.[13] הוא האמין שעם שיבת ציון צריכה לחזור גם צורת הלימוד הארץ-ישראלית. הרב קוק סבר שתורת ארץ ישראל זורחת רק בארץ ישראל, אך גם תלויה בגורמים אחרים, כגון הקשר האישי של הלומד לארץ ישראל,[14] התקופה ההיסטורית של שיבת ציון,[15] וההתקדמות המעשית ביישוב הארץ והקמת המוסדות הלאומיים: מקדש ומלכות, כהונה ונבואה, שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם.[16]

הראי"ה קוק עסק בתורת הארץ ישראל בכתבים רבים[17]. להלן ההבדלים העיקריים בין תורת חוץ לארץ לתורת ארץ ישראל לפי הראי"ה קוק[17]:

תורת חוץ לארץ תורת ארץ ישראל
עוסקת בתיקון הנפש הפרטית, בדאגתה לחומריותה ורוחניותה, לזיכוכה והתעלותה בחיי שעה וחיי עולם, אבל רק בתור נפש פרטית. דואגת תמיד בעד הכלל, בעד כללות נשמת האומה כולה. הפרטים מתכנסים בקרבה בכללה, הם מתעלים בעילויה, מתעטרים בעטרתה.
בחוץ לארץ עיקר הקניין הוא בא רק מצד היגיעה, החיקור, הביקור, הנסיון וההתעמקות. וההארה האלהית היא באה בתור סיוע, ודבר נטפל, לשכלל את האוצר הרוחני, שבא ומתאדר על ידי העמל של המלחמה נגד המחשכים הרבים של חשכת הגלות. בארץ ישראל המעיין הרוחני של פנימיות הקודש מתגבר הוא מאליו. רק סיוע הוא צריך מהעבודה המעשית והשכלית, שהיא משתכללת בעמל כפיו ובעמל רוחו של האדם.
העסקנות, העבודה, המעשה, ההלכה, ההגדה, הנגלה, הנסתר, המחקר, הקבלה, המוסר, השירה, הבדיחות וכובד-הראש, הפלפול וההגיון, הדקדוק והרמז, מפולגים ומרוחקים זה מזה, וצרים זה לזה. השכל הכללי הוא משקיף בסקירה כוללת, ומנושאה באור חכמת אמת, על אור התורה האהבה והיראה, האגדה וההלכה, החכמה והמעשה, והעניינים יונקים זה מזה ביניקה רעננה, וכל אחד מסייע את חברו, להרחבתו והעמקתו, להתפשטותו ושכלולו.
הכללת והפשטת פרטים לכללים. את הנקודה התוכית, המיוסדת במעמקי קודש העליון, אי-אפשר לתפוס. התרוממות הנשמה להבנת הכללים וכללי הכללים, המתבארים על פי עסק קבוע ומוסכם בפנימיותה של תורה בכלל, כך שהפרטים בהצעותיהם יהיו נסמכים עמם.
מסוגלת לפלפול הפרטים, וצריך אריכות הדברים. די בדקדוקים קצרים לבירור ההלכה.
רוח הקודש מתפשטת בגלוי רק על האגדות, וההלכות נדונות על פי השכל האנושי. כל פרט ופרט מן התורה מעלה איזה ניצוץ, איזו הארה, להתקרב אל רוח אלקים חיים. יכולה רוח הקודש להשפיע גם על תוכן ההלכות. הרוח הכללי, השופע בנועם והולך ומתפשט, הוא הרודד את הפרטים, הוא המרחיב את ההלכות, הכל מלמעלה למטה.
הדמיון אשר בארץ העמים עכור הוא, ולא יוכל להתנשא למרומי קודש. לפיכך, המחשבות, ההגיונות, הרעיונות, והדמיונות, מעורבות הן בסיגים וקליפות מרובים. הדמיון של ארץ ישראל הוא צלול וברור, נקי וטהור ומסוגל להופעת האמת האלהית. לפי גודל התשוקה והקשור של האדם לארץ ישראל, הרי רעיונותיו מזדככים.
החיים הרוחניים אינם מקוריים אלא רק נשאבים מאוצר החיים אשר בשיור של התורה, על ידי עמלה ושינונה. התורה מקורית היא בארץ ישראל והיא מוכנת רק בה להיות מקורית. יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתוקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל.

הראי"ה קוק ציין אבני-דרך לעבודתה של תורת ארץ-ישראל:[18]

  • ראשית עבודתה של תורת ארץ ישראל צריכה להיות מכוונת בייחוד להסיר את הבורות של החלק המדעי והפנימי שבתורה. זה הוא החלק הנשגב של כל ענייני הלב, התלוי ברגשות, בדעות ובאמונות, שהוא כללות תוכן האגדה, המוסר והמחקר, הקבלה והחסידות, ההיסטוריה, הפילוסופיה והפיוט, עם כל צדדיהם הרבים והשונים. כל אלה הנם ענפים מתורת הנבואה ורוח-הקודש המיוחדת לארץ ישראל.
  • עמידה כללית והנהגה שלמה של האומה בכוחה העצמי הפנימי, אי-אפשר שתתכונן ברעיון טהור, אלא על ידי מושגים ברורים וטהורים, על ידי הבנה ישרה ומאירה וברורה ביסודי הדעות והאמונות, בצורת הדברים הנוגעים אל הלב ואל הרעיון, וביחושם הבריא אל החיים המעשיים והחברתיים.
  • תורת ארץ ישראל צריכה להיות עשירה מאוד, בעושר שפע החכמה והנועם האלהי של זיקוק הדעה העליונה, לרומם את הרוח הפנימי לאורה של תורה, בצורה חיה ומבהקת. כל ההגיונות האלהיים, כל החכמות הרוחניות, כל משאות נפש לקדושה ואצילות, כל תלמוד של מוסר עליון ובינה עליונה של דעת אלהים, כל הבנת תעופת רזי תורה בידיעה הנותנת ליודעיה אור וחיים, הכל צריך שיתחדש על ידי השפעת תורת ארץ ישראל.
  • חיי כנסת ישראל ההולכים ומתחדשים בארץ ישראל, מביאים לחדש ולרומם את מהלך ההגיון והמחשבה הישראלים. הצורה המיוחדת של חידוש זה, צריך שתורגש בכל המקצועות כולם, בין בהלכה, בין באגדה, בין בכל ערכי המדע והמוסר, בין בתפישת החיים והשקפת העולם. התוכן הכללי של חידוש זה צריך שיהיה: ביסוס כל הרוחניות כולה על יסוד החיים הכלליים של האומה, וביסוס כל חיי האומה על היסוד הרוחני העליון שלה, וההתאמה הגמורה של חיי החול עם חיי הקודש, ושל החיים הגשמיים עם החיים הרוחניים הכלליים.
  • על ידי תחייתם של ישראל בארץ-ד' יחודש הרוח, ורעיון אלהי עליון, איתן ומזוקק, יופיע מנאות-יעקב, לטהר את הרוח הדתי שבכל מלא-עולם, ועמו יחד יטוהר הרוח הפרטי האישי והרוח החברתי. יופיע אור רוח-הקודש בעזוז-חילו, וסגולת הנבואה הנאמנה תחל ליסול מסילות בלב דור נאור וכביר באמת לדבר שלום ואמת אל כל העמים תחת כל השמים.

הראי"ה קוק הדגיש את החובה לחבב הרבה את תורת ארץ ישראל:

בכל דור היינו צריכים לחבב הרבה את תורת ארץ ישראל. ויותר מכל דור אנו צריכים לזה בדורנו... אנו צריכים להראות לו את גדולת האמת ואת הבהירות הנמצאים באוצרנו האלהי, בהגותיה וברעיונותיה של תורת אמת. את היופי והנשגב במצוותיה המעשיות ובתיאור החיים כולם, שעל פיה ובקרבה, כמה היא תורת אמת ותורת חיים! - אשר לטעום וקל וחומר להטעים כל אלה במובן המלא אפשר רק ע"י אור תורת ארץ ישראל.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, משנת הרב, תורת ארץ ישראל

הראי"ה קוק ניסה להשפיע באופן מעשי בעניין, ופנה אל תלמידי חכמים שבארץ ישראל בקריאה לפלש נתיבות ממקורה של תורה, מתורת ארץ ישראל ממש. הוא הזהיר[19] שאם ימשיכו ללמוד תוך חיקוי סגנון החידוש, הפלפול והדרוש שבגולה, לא יצליחו להוציא לפועל כראוי את כוחותיהם הנפלאים, כי עליהם להחזיר את עטרת עוזה של תורה מקדושת חיי ישראל הקדמונים ליושנה, חיים מקוריים, חיי תורת אמת ברוב עוזם[20]. הוא הדגיש שתלמידי חכמים שבא"י צריכים לחיות חיים של שמירת הבריאות, שהיא מחוברת עם עבודת השם באמת זהירות וזריזות, בשמחת הנפש וצהלת הרוח, עם נתינת חלק הגון בעתו ובזמנו להרגש הצער העליון, צער העולם כולו וצער כנסת ישראל, על סיתום המאורות העליונים ומיעוט שפעם[21].

הנחיות מפורטות באשר לשיטת הלימוד שהראי"ה קוק ביקש לפתח, מובאות על ידי תלמידו הרב הנזיר, המסביר כיצד לימוד התורה צריך להיות שלא בדרך של פלפול וחידוש או של עיון למדני, אלא בדרך של סידור השיטות בצורה מובנית.[22] הציפייה לתהליך ההתקרבות בין עולמות האגדה וההלכה מתוארת בספרו אורות בפרק נה של אורות התחיה, שם ניכרת זהירותו מאיחודים שנעשו בעבר ויצאו 'בצורה קטנותית ובוסרית'. מדבריו עולה שזהו תהליך הנבנה בפנימיות הנשמות של הדורות ההולכים ומתקרבים למצב השלם, עד שיצאו הדברים בצורתם הבשלה[23].

הרב יעקב משה חרל"פ עריכה

הרב יעקב משה חרל"פ הסביר שההבדל היסודי בין תורת חוץ לארץ, הגלותית, לתורת ארץ ישראל, הגואלת, הוא אותו ההבדל שבין עבדות לחירות[24]. בחוץ לארץ אין ההשגה כי אם בדרכי הבינה להיות מבין דבר מתוך דבר; אבל בארץ ישראל, לאלו המכינים עצמם להיות מוכשר לקבל הוד השפעתה, ההשגה דרך השבילים הישרים בגילוי אורות החכמה[25].

בכבלי הגלות, ההשגות וההבנות הרחבות של התורה אינן מתבארות בבירורן האמיתי העשיר והבהיר, ואין עניין שלא רבו בו הספקות והמבוכות. אף אותה ההשגה החלקית המעטה נרכשת דווקא ברוב עמל וטורח ויגיעה מרובה. וגם בזה מצויה תגבורת השכחה וההעלם. לא כן היא תורת ארץ ישראל שהיא משוחררת מכל כבלי הגלות, שלא בעמל ושלא ביגיעה, כי אם במרוצה גדולה כשטף מים רבים, כנהר שאינו פוסק, וכמעיין המתגבר, נזרמים ישר כל ההבנות וההשגות, לכל מי שמכין ומכשיר עצמו לינוק משדי הארץ ואווירה הזך והמבהיק, באופן שהכל מתנגן ככינור המתנגן מאליו. כל המעקשים נעשים למישור בלי כל מבוכה וספק ובלי כל העלמה ושכחה, וארובות השמים נפתחים להבין רזין עילאין בחופש גמור ובחירות מוחלטת. ולהשגה זו דרוש לא רק שחרור פרטי כי אם שחרור כללי - ולא רק שחרור רוחני כי אם שחרור לאומי[24].

לדעתו, הדרישה העצומה לארץ ישראל שנתעוררה בזמנו בכל מחנות ישראל, אינה מכוונת בעיקרה לממשותה של הארץ בלבד, אלא טבוע בה צימאון של ישראל לתורת ישראל מארץ ישראל[25]. מפני ערכה הנשגב של תורת א"י, קשה להגיע אליה אם לא בעסק לשמה ובקדושה ובטהרה[26].

הרצי"ה קוק עריכה

הרב צבי יהודה קוק, בנו של הראי"ה, היה מרבה להתייחס בשיחותיו לנושא של תורת ארץ ישראל, ואף הקדיש שיחות שלימות לעסוק בערכה הגדול.[27] לדבריו, תורה אמיתית קיימת רק בארץ ישראל, הצד הרוחני הלימודי של התורה מצוי בכל חיוניותו הרוחנית בארץ ישראל, תלמידי חכמים שבחוץ לארץ אינם במקומם הנורמלי, רק בארץ ישראל תלמידי חכמים הם בני מקומם. הקדושה שבחוץ לארץ היא בניגוד לטבע, בניגוד לבריאות, בניגוד לחיוניות. קדושת ארץ ישראל היא הקדושה שבטבע, קדושה עליונה, קדושה מקורית שלמה[28].

אך הרצי"ה לא היה מסביר בצורה מעשית מה משמעות המושג וכיצד יש ליישם את הדבר בפועל. הוא היה מדגיש, שאין לערב הלכה ואגדה אף בהקשר של תורת ארץ ישראל, והיה מצטט את המטפורה של החתם סופר שהעושה כן עובר על איסור כלאיים.[29] לשאלת תלמיד כיצד נדע להבדיל בין הערבוב הבלתי-רצוי, לאיחוד ההלכה והאגדה הרצוי (אורות הקודש חלק א'), ענה: כשתלמד הרבה - תדע. כתוצאה מכך, תלמידיו וממשיכי דרכו של הרצי"ה, שרבים מהם משמשים כראשי ישיבות וכר"מים, אינם עוסקים בעניין תורת ארץ ישראל, ובדרך כלל אינם מעבירים לתלמידיהם אפילו את עובדת קיומו של המושג במשמעות זו. המודעות שהתפתחה מאוחר יותר לנושא הזה נצרכה לזרזים מבתי מדרש שנפגשו עם תורת הרב קוק שלא דרך הרצי"ה.

לדברי הרצי"ה, הרמב"ם הוא משיחי, גאולתי, ענק בכלל ישראליותו, ולכן הרמב"ם פוסק כתורת ארץ ישראל (התלמוד הירושלמי).[30] הרצי"ה היה אומר בשיחותיו (לדוגמה: שיחות למועדי תשרי) שאנו הולכים וזוכים לאורו של הירושלמי. כשסיפר לו ר"מ בישיבתו 'מרכז הרב' שהוא לומד עם קבוצת אברכים מובחרת מסכת גמ' בעיון מתוך כוונה לסיים את כולה, שמח ואמר: גם עם הירושלמי.

הרב שאול ישראלי עריכה

לדעת הרב שאול ישראלי[31], עדיפותה של תורת ארץ ישראל אינה מצד שוני הנושאים הלימודיים שבין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ לארץ, ואף לא מבחינת דרך הלימוד. אלא התלמוד הבבלי הוגדר בתור "תמורה" (זוה"ח רות), על כי הצליח לתת תמורה לעם באבדן החיים הנורמליים, כשהקרקע הושמט מתחת רגליו, והיא הקימה סביבו חומת אש בנפול מבצריו בידי אויב. אולם "תמורה" זו אינה אלא מוצא לשעת הדחק. ועל כן אי-אפשר להגדירה כ"טוב". תורת ארץ ישראל, המוגדרת בתור "גאולה", אינה פוסלת את הדפוסים הקיימים אצל כל אומה ולשון, והיא מחייבת מדינה וצבא ועבודת כפיים ומלאכת מחשבת ועבודת אדמה. אולם היא גואלת אותם, נותנת להם משמעות אחרת, ההופכת את התכנים הללו עצמם, במקום משעבדים את האדם לגשמיות, לגורמים לעליה רוחנית. במקום מלחמה בגוף, באה החייאתו, נזרקת בו נשמה, וניתנת בו רוח חיים. על ידי כך הגוף עצמו מתעורר לתחייה, והליכות עולם של ההולכים בה הופכות להלכות מאוששות, בחינת "בכל דרכיך דעהו"[32].

גישות חדשות עריכה

ישנן שלוש גישות חדשות בציונות הדתית, הקוראות להתאים את הלימוד בישיבות ובבתי המדרש למה שהן קוראות תורת ארץ ישראל. כל גישה מציעה פירוש אחר למושג תורת ארץ ישראל, ושלושתן מבססות את הבנתן על מקורות בדברי הראי"ה קוק.

תלמוד ירושלמי עריכה

רבני מכון אורות הירושלמי - תלמודה של ארץ ישראל רואים את העיסוק בתלמוד הירושלמי, ובעיקר בצדו הפנימי-אמוני, כמשמעות העיקרית של לימוד תורת ארץ ישראל, וקוראים לבסס את מרכזיות לימוד התלמוד הירושלמי וההנהגה על פיו. ראש מכון הירושלמי הוא הרב אברהם בל"ס, והוא מבקש לברר סוגיות מחשבתיות על פי האגדות והדגשים החינוכיים והציבוריים שבתלמוד הירושלמי. לצורך כך כינס הרב בל"ס בספרו 'זהב הארץ' מקורות רבים מהבבלי ומהירושלמי, בהם ניתן להבחין לדבריו בהבדלים מחשבתיים בין שני התלמודים.

ספר נוסף שיצא לאור על ידי מכון הירושלמי, ועוסק בהשוואה בין הבבלי והירושלמי, הוא הספר דרכי התלמודים של הרב אחיקם קשת[33], שעוסק בהשוואה של הבדלים שיטתיים בין התלמודים, בהלכה, אגדה, סגנון ושיטת לימוד, ומפרט כ-120 הבדלים, עם דוגמאות לכל אחד מהם. במקומות רבים, המחבר מביא הסברים שניתנו על ידי מפרשים שונים לסיבת ההבדל, כגון התמצות שאפיין את הלימוד בארץ ישראל בתקופה של גזרות ושמדות, החתימה המוקדמת של הירושלמי ביחס לבבלי, ייחודה הרוחני של ארץ ישראל וסיבות נוספות.

 
הרב שאר ישוב כהןתלמוד ירושלמי

נשיא מכון הירושלמי היה הרב שאר ישוב כהן, שיצא בקריאה לעולם התורה הדתי לאומי להתמסר ללימוד הירושלמי.[34]

בנוסף לשיטות נקודתיות אלו, פרסם הרב ארלה הראל, נשיא ישיבת לב חדש וראש ישיבת ההסדר בשילה, ספר המאגד עשרה עמודים בהם מובחנת תורת ארץ ישראל מתורת חו"ל, לאור משנת הראי"ה קוק. ספר זה, תורת הרא"ה, יצא לאור בשנת תשס"ד, והוא מהווה יצירה מקיפה על הנושא. הוא מתייחס גם לנקודות הנ"ל, ומוסיף גם - לימוד לשמה, לימוד מקרא, עיסוק בהגות מחשבה ופנימיות התורה, לימוד סדרי קודשים טהרות וזרעים, לימוד הלכתי ועוד.

מיזוג הלכה ואגדה עריכה

 
הרב יהושע ויצמןהלכה ואגדה

גישה אחת מתפתחת בכמה ישיבות ובתי מדרש בהם מנסים ללמוד גמרא באופן של חיפוש והעמקה בקווים מחשבתיים המתחברים לפרטי הסוגיות ההלכתיות. דרך לימוד זו נקראת לפעמים 'הקשבה בלימוד'. גישה זו בולטת במיוחד בישיבת מעלות יעקב ובשלוחותיה, המכנים בפירוש את שיטת הלימוד שלהם בשם 'תורת ארץ ישראל'. גישה זאת לא באה להחליף את הלימוד המסורתי הרגיל בישיבות אלא להוסיף על גביו פן חדש, כלומר לאחר פילפולים והעמקה בספרות הראשונים והאחרונים, נוסף פן חדש שמוגדר כחיבור כל הפרטים ההלכתים וסברות התנאים האמוראים הראשונים והאחרונים לשורשי אמונה. בישיבת מעלות מוביל את הדרך הזו ראש הישיבה הרב יהושע ויצמן, שבשיעוריו מבאר מחלוקות ראשונים בסוגיות הלכתיות בעזרת פסקאות מהזוהר, מכתבי הרב קוק, ומכתבי הגות ומחשבה נוספים. הרב ויצמן מסביר שזוהי דרכה של תורת ארץ ישראל, וקורא לכל לומדי התורה לאמץ את שיטתו הלימודית.

הרב יהושע ויצמן מסביר את "אויר ארץ ישראל מחכים" באופנים הבאים:[35]

  • חכמה מכוח קדושה: ארץ ישראל קדושה, מקום מוכן לחכמה.
  • ארץ דרך ארץ: מקום שהוא ראוי לסגול מעלות המדות ודרך ארץ. וענווה שורש כל המידות, והיא שורש לחכמה.
  • ארץ נכוחות: ארץ ישראל היא מקום הנבואה, ותכונתה זו משפיעה על לימוד התורה.
  • שערי חכמה: משפיע על כלל עבודת ה' ודרכי החיים של תלמידי חכמים במקום אורו של עולם.

הלכה נבואית עריכה

 
הרב יובל שרלוהלכה נבואית
  ערך מורחב – הלכה נבואית

הרב יובל שרלו תופס את עניין תורת ארץ ישראל כסוג של התחדשות הלכתית. לפי הבנתו, בארץ ישראל אין לפסוק הלכה רק בעזרת כלים פנים הלכתיים, אלא הבירור ההלכתי יעשה על פי 'רוח החוק', שיתברר בלימוד האגדה והנסתר, ויושפע ממוסר הנביאים. הרב שרלו קורא לשאוף לקראת מערכת הלכתית שאיננה נוקשה כמו המערכת הגלותית, אלא היא דינמית ומותאמת אישית, ומנוסחת כהנחיות בעלות אופן כללי ולא ככללים חתוכים.

וכך כתב הרב לתלמידיו בישיבה:

"תורת ארץ ישראל היא התורה של ארץ ישראל.

ארץ ישראל היא ארץ הנשמה, ארץ אהבת האדם ואהבת ה' יתברך.

ארץ של גליל וגולן וארץ של רחבת הקמפוסים וגני הילדים.

ארץ של בריאות חיים ולחיים אדומות.

וארץ של געגועים לקדושה ותפילה חרישית.

ארץ של אמונות ויצירה מוזיקה מעורבת וקליטת עלייה.

ארץ של שכונות מצוקה ואימהות חד-הוריות ואגף התקציבים באוצר.

ארץ של חללי צה"ל ומסתערבים והמון טוב לב יושר וסולידריות.

התורה שתפעים תכוון ותרומם את כל אלו היא תורת ארץ ישראל.

ישיבתנו היא ישיבה של תורת ארץ ישראל, ועל כן היא מיועדת וקרואה להנכיח את תורת ארץ ישראל להוות מקום ומשכן לימודי לתורה זו שתקרין ותרומם את רוחו של בן הישיבה הלומד בה ואת המרחב הציבורי על רבדיו השונים.

תורה זו היא התורה הרחבה והמקיפה של כל חלקי התורה, של החיבורים הנעשים בתוך התורה בין ההלכה והאגדה בין תנ"ך ופילפול בין מוסר טבעי ושו"ע - חושן משפט בין תורת הסוד ותורת הנגלה.

זאת תורה שיוצאת מתוך ד' אמות של הלכה שבהם נתכנסה השכינה מיום שחרב בית המקדש וכעת היא שבה אל דמותה הרחבה המקורית."

התנגדות לגישות החדשות עריכה

אף אחת משלוש הגישות החדשות הללו אינה זוכה להסכמה רחבה. עם התפשטותן, היו רבנים בציונות הדתית שהגיבו כנגדן. למשל:

  • הרב אהרון ליכטנשטיין אמר שהוא לא שינה את לימודו מאז שעלה לארץ ישראל, ושהוא מעדיף לחסות בצילם של חכמי אשכנז. הוא הסביר שלמושג תורת ארץ ישראל אין שורשים עמוקים כל כך, וטען שמי שנוטה לתפיסה זו הם אנשים שחושבים במונחים יותר מיסטיים ויותר מטפיזיים ממנו.[36]
  • הרב דב ליאור טען שמלימוד תורת ארץ ישראל ומלימוד תורת חוץ-לארץ מגיעים לאותה מסקנה, אך המיוחד בתורת ארץ ישראל שהרבה יותר קל להשיגה, וזה מסגולת המקום. לפני שמגיעים למעלת תורת ארץ-ישראל, אין הבדל בצורת הלימוד בין הלימוד בארץ-ישראל ללימוד בחוץ-לארץ. למדרגה הגבוהה של תורת ארץ ישראל מגיעים רק לאחר תלמוד תורה בהתמדה רבה ובדבקות. רק כשמגיע הלומד לדבקות זו, יזכה "לטעום מטעמה של תורת ארץ ישראל'.[37] בדומה לכך, אמר הרב צבי ישראל טאו שכשזוכה האדם ונשמתו מאירה בקרבו הוא מגלה בכל פרט את עומק הכללות שבו, את ערכו האידיאלי, הרוחני, המוסרי.אך למצבים עילאיים של התרוממות נפש כזאת אפשר להגיע רק בדרך אחת, דרך עיונה של תורה ועמלה, והמדרגה הזו נולדת מעצמה בנפש, ולא על ידי ניסיון מכוון לגלות בדרך הלימוד את הרעיון הרוחני הטמון בסוגיה בה עסוקים.[38]

ההתנגדות החריפה ביותר היא כנגד אותן גישות הקוראות לשינויים הלכתיים. כך למשל כתב הרב אלישע אבינר:

המושג 'תורת ארץ ישראל' נעשה חביבם של אלו המבקשים לחדש ביהדות, ומחפשים אילן גדול להיתלות בו. הוא הפך לכסוּי נוח לכל מיני בלבולי סברות ומחשבות שונות ומשונות. כל המבקש הכשר להרהוריו מדביק עליהם תוית של 'תורת ארץ ישראל', ורוחץ בניקיון כפיו.

הרב אלישע אבינר, כוונתך רצויה אבל דבריך אינם רצויים, נקודה, גיליון 207

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות התורה, פרק י"ג (עמודים ע"ג-פ"ד), ירושלים הת"ש (באתר היברובוקס)
  • הרב אברהם יצחק הכהן קוק, משנת הרב, תורת ארץ ישראל, ירושלים תרצ"ו (באתר היברובוקס)
  • הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ארץ חפץ, ירושלים תר"ץ.
  • הרב חיים הירשנזון, תורת ארץ ישראל, ניו-יורק תרצ"ה.
  • הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום, חלק ששי: ממעיני הישועה, חלק ג' - שערי ארץ ישראל, עמודים רל"ג-שי"ח, ירושלים תשמ"ב.
  • הרב יעקב משה חרל"פ, הד החיים הישראלים, ירושלים תרע"ב (באתר היברובוקס)
  • הרב יעקב משה חרל"פ, מכתב גלוי, ירושלים תרע"ח.
  • הרב דוד כהן (הנזיר), על החנוך ותורת א"י במשנת הרב (קוק), ב"מורשה", ע' 104-96, חורף תשל"ו.
  • הרב צבי יהודה קוק, אור לנתיבתי, ע' רפ-רפד (מאמר התורה הגואלת), ירושלים תשמ"ט.
  • הרב צבי יהודה קוק, מתוך התורה הגואלת, חלק א, שער א, ע' א-כט, ירושלים תשמ"ט.
  • הרב נחמן בן צבי אריה, זמרת הארץ, ברוקלין ניו-יורק תשד"ם.
  • הרב איסר קליגר, אנציקלופדיה מורחבת לחכמי התלמוד, חלק שני: "דרש עולה רבה באגדה ובהלכה", ישראל תשנ"ב.
  • חיים ליפשיץ, תורת א"י ושבת הארץ - במחשבת מרן הראי"ה קוק זצ"ל, ב"תורה שבעל-פה" (בעריכת יצחק רפאל), ע' כה-לט, ירושלים: מוסד הרב קוק תשכ"ו
  • הרב משה צוריאל, הקודש והנסתר והאגדה בהגותו של הראי"ה קוק זצוק"ל, ע' 30-28; 41-39, תשמ"ה.
  • הרב דוד חי כהן, תורת ארץ ישראל, ב"מפירות הכרם", ע' 446-441, ישיבת כרם יבנה תשס"ד.
  • הרב יהושע ויצמן, זהב הארץ - פרקים להבנת דרכי הלימוד של תורת ארץ ישראל
  • הרב יהושע ויצמן, מיטב הארץ - כללי לימוד ושיעורים לאורה של תורת ארץ ישראל, זהב הארץ, תש"ע.
  • הרב יובל שרלו, תורת ארץ ישראל לאור משנת הראי"ה קוק, גולן 1998.
  • הרב יובל שרלו, דמותה של ההלכה הנבואית", אקדמות י"ב
  • הרב אברהם הכהן בל"ס, זהב הארץ, ספריית בית אל, 1994
  • הרב ישי ויצמן, לחזות בנועם - אורו של התלמוד הירושלמי, מעלות תשע"ז.
  • הרב זלמן מלמד, שיעורים בספר אורות, ע' 128-55 (אורות ארץ ישראל), בית אל תשע"ג.
  • דוד רוזנטל, תורת ארץ ישראל בתלמוד הבבלי, ב'ספרות חז"ל הארץ-ישראלית', כרך ראשון, ע' 296-261, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי תשע"ח (2018).
  • הרב נריה גוטל, תורת ארץ ישראל - התלמוד הירושלמי במשנת הרב קוק, ב"ישועות עוזו", ע' 412-390, ירושלים תשנ"ו.
  • הרב שמעון כהן, מפי כהן לספר דברים, עמודים 15–29, 99-69, מנחם אב תשע"ו.
  • אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית - הפילוסופיה של ההלכה במשנת הראי"ה קוק, מאגנס, תשס"ז

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בראשית רבה טז, ד
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק א, הלכה ב
  3. ^ מדרש שוחר טוב, קה
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ח, עמוד ב'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד, עמוד א'
  7. ^ שו"ת הרשב"ש, סימן רנ"א
  8. ^ שיטה מקובצת, מסכת כתובות, דף עה, עמוד א [1]
  9. ^ מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה, פרק יג
  10. ^ הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, העמק שאלה, הקדמת הספר - "קדמת העמק" א, פסקאות ט-יא
  11. ^ וכתב רבי בצלאל הכהן: "בני ארץ ישראל מכירים לכוון לאמיתה של תורה, דוגמת השרים שבבית המלכות שבקיאים בכל כוונות המלך ולא ישגו בהבנת כוונתו; לא כן הרחוקים ממנו שאעפ"י שהם חכמים מחוכמים מכל מקום יעמלו הרבה להבין רצונו האמיתי על פי יסודות חוקים וכללים קדומים בדרכי המשא ומתן וחקירה".
  12. ^ עפ"י תשובות הגאונים ואגרת רב שרירא גאון
  13. ^ הרב יעקב משה חרל"פ, תלמידו של הרב קוק, סיפר על כך שהמהרי"ל דיסקין נגלה אליו בחלום, דיבר עמו על ההבדל שבין הבבלי לירושלמי, ואמר שזהו חידושו העיקרי של הרב קוק (הד הרים, סימן לו)
  14. ^ הראי"ה קוק, שמונה קבצים, קובץ ז, פסקה קמח
  15. ^ הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, איגרת צו
  16. ^ הראי"ה קוק, אורות התורה, פרק א, פסקה א
  17. ^ 1 2 בעיקר אורות התורה פרק י"ג, משנת הרב: תורת ארץ ישראל, ארץ חפץ, אורות הקודש קטז-קיח, אורות (ספר): ארץ ישראל, אגרות ראי"ה צ"ו ק"ג, ופסקאות מתוך שמונה קבצים
  18. ^ משנת הרב, תורת ארץ ישראל
  19. ^ ויסוד לאזהרתו בפירוש רש"י לדברי ר' יוחנן בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י, עמוד א
  20. ^ הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה, אגרות צו ו-רצח; אורות התורה, פרק יג, פסקאות ו, ו-ח
  21. ^ הראי"ה קוק, ארץ חפץ, תורת הארץ, יא. "כשהרוח מתמלא אורה, מתהפכת המרירות הזאת בעצמה לעונג ישרים, לקרבת ה', לטהרה וקדושה, לאהבת תורה ויראת שמים מרוצפת באהבת ישראל ובאהבת הבריות, העושה את האדם נחמד למטה ואהוב למעלה" (הראי"ה קוק, שם).
  22. ^ הרב דוד כהן (הנזיר) (הרב הנזיר), על החינוך ותורת ארץ ישראל במשנת הרב, בתוך: מורשה, גיליון 10: ”גם בדרך התלמוד לרב זצ"ל דרך מיוחדת, שיסודה חיבור התלמוד וההלכה, וכן חיבר בשנותיו האחרונות הלכה ברורה... לא סברות ופלפולים וחידושים, ואם גם בדרך הגיונית עמוקה כמו שהנהיגו בישיבות ליטא מיסודו של הגר"ח סולובייצ'יק מבריסק. כי אם בדרך הראשונים, בירור הלכה בהשוואת כל השיטות, בסדר ישר המישר את הדעת ואת אורחות הלימוד. וזו תורת ארץ ישראל.”
  23. ^ שם ציין שההסברות המתחדשות בדרך לימוד ההלכה הנגלית יש בהם התקרבות למקצוע הרוחני של התורה, ותלמידיו מציינים שהכוונה למשל לר' חיים מבריסק ולר' שמעון שקופ ותלמידיהם.
  24. ^ 1 2 יעקב משה חרל"פ, מכתב גלוי, ירושלים: התור, תרע"ב, עמ' 13-12
  25. ^ 1 2 יעקב משה חרל"פ, הד החיים הישראליים, ירושלים: התור, תרע"ב, עמ' טז-יז
  26. ^ הרב יעקב משה חרל"פ, בית זבול, הקדמה
  27. ^ הרצי"ה קוק, שיחות הרצי"ה, שיחות לספר בראשית עמודים 411 ו-452, שיחות 'ת"ת א', 'ת"ת ב', 'כלל ישראל' (3), 'תורת ארץ ישראל' (32), 'שיבת ציון' (41), 'מדינת ישראל' (43); מתוך התורה הגואלת חלק א עמודים ו ו-כד, וחלק ד עמודים כא ו-כד.
  28. ^ שיחות הרב צבי יהודה קוק, אורות התחיה, פרק כ"ח
  29. ^ הרצי"ה קוק, אור לנתיבתי עמוד מ"ז; מתוך התורה הגואלת חלק א' עמוד ו' וחלק ד' עמוד כ"ג; שיחות הרצי"ה, כלל ישראל (3), סעיף 3
  30. ^ שיחות הרב צבי יהודה, שיבת ציון (גליון 41). וכבר הראב"ד והגר"א ציינו שדרכו של הרמב"ם לסמוך על התלמוד הירושלמי.
  31. ^ שאול ישראלי, ספר ארץ חמדה (הקדמה), תשי"ז
  32. ^ משלי ג, ו
  33. ^ https://daf-yomi.com/BookFiles.aspx?type=1&id=520
  34. ^ שמעון כהן, התלמוד הירושלמי - קולה של ארץ ישראל, בשבע, 24 במרץ 2013; הרב אברהם בלס, "הציונות הדתית והתלמוד הירושלמי", הצופה, 31.3.2010;
    הרב שאר ישוב הכהן, מקומו של הירושלמי בהלכה
    יפה גולדשטיין, חוזרים לתלמודה של ארץ ישראל, דתילי, 27 בנובמבר 2007
  35. ^ יהושע ויצמן, זהב הארץ, תשנ"ו, עמ' 31-25
  36. ^ ריאיון עם הרב אהרן ליכטנשטיין, באתר של הרב חיים נבון
  37. ^ הרב דב ליאור, בין תורת ארץ ישראל ותורת חוץ לארץ, באתר כיפה
  38. ^ לאמונת עיתנו יב, "וזהב הארץ היא טוב"