ובכן ויהי בחצי הלילה

ובכן ויהי בחצי הלילה (על שם הפזמון שלו) או אז רוב נסים הִפְלֵאתָ בלילה (על שם השורה הפותחת שלו) הוא פיוט, חלק מקדושתא, שחיבר יניי, פייטן ארצישראלי מהמאה החמישית או המאה השישית. הפיוט נאמר כיום בסיום ההגדה של פסח, ובחלק מהקהילות בתפילת שחרית בשבת הגדול. לפיוט מספר לחנים. הבית האחרון שלו, "קרב יום", זכה ללחן נפוץ.

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
מאת יניי
וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אָז רֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה בְּרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת זֶה הַלַּיְלָה גֵּר צֶדֶק נִצַּחְתּוֹ כְּנֶחֱלַק לוֹ לַיְלָה וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה דַּנְתָּ מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה הִפְחַדְתָּ אֲרַמִּי בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה וְיִשְׂרָאֵל יָשַׂר לָאֵל וַיּוּכַל לוֹ לַיְלָה וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה זֶרַע בְּכוֹרֵי פַּתְרֹס מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה חֵילָם לֹא מָצְאוּ בְּקוּמָם בַּלַּיְלָה. (נוסח הגניזה: חִלְחַלְתָּ מִדְיָן וַחֲבֵרָיו בִּצְלִיל לֶחֶם בַּחֲלוֹם לַיְלָה) טִיסַת נְגִיד חֲרֹשֶׁת סִלִּיתָ בְּכוֹכְבֵי לַיְלָה וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה יָעַץ מְחָרֵף לְנוֹפֵף אִוּוּי הוֹבַשְׁתָּ פְגָרָיו בַּלַּיְלָה כָּרַע בֵּל וּמַצָּבוֹ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה לְאִישׁ חֲמוּדוֹת נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַּיְלָה נוֹשַׁע מִבּוֹר אֲרָיוֹת פּוֹתֵר בִּעֲתוּתֵי לַיְלָה שִׂנְאָה נָטַר אֲגָגִי וְכָתַב סְפָרִים בַּלַּיְלָה וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה פּוּרָה תִדְרֹךְ לְשׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה צָרַח כַּשּׁוֹמֵר וְשָׂח אָתָא בֹקֶר וְגַם לַיְלָה וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

תוכן הפיוט

הפייטן מונה נסים שנעשו לעם ישראל, ועל פי המדרש נעשו בחצות הלילה, רובן או כולם בחצות ליל הסדר המאורעות המופיעים בפיוט: רדיפת אברהם אחרי ארבעת המלכים (ויש מפרשים שמדובר בהשלכת אברהם לכבשן האש), התגלות ה' לאבימלך לאחר שלקח את שרה, התגלות ה' ללבן במרדף אחרי יעקב, מאבק יעקב והמלאך, מכת בכורות, ניצחון גדעון על מדין (על פי נוסח הגניזה), ניצחון ברק על סיסרא, מותם הניסי של חיילי סנחריב, הכתובת על הקיר במשתה בלשאצר ומות בלשאצר, דניאל בגוב האריות, גזירות המן, נדידת שנת אחשוורוש.

בהקשר לכך כתב מהרי"ל ”בכל כ"ד ספרים, היכן שנס נעשה בלילה הוא היה ליל פסח.”

ביאור הפיוט

נוסח הפיוט	ביאור
אָז רֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַיְלָה, בְּרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת זֶה הַלַּיְלָה	ה' עשה ניסים רבים בליל יציאת מצרים, ובחצות הלילה שהוא ראש האשמורת השלישית (לפי הדעה המחלקת את הלילה לארבע אשמורות).
גֵּר צֶדֶק נִצַּחְתּוֹ כְּנֶחֱלַק לוֹ לַיְלָה	ה' גרם לאברהם ("גר צדק") לנצח בחצי הלילה במלחמת ארבעת המלכים את החמישה בה רדף אחר המלכים ששבו את לוט: "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם" (בראשית, פרק י"ד).
דַּנְתָּ מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה	ה' הורה בחלום לאבימלך מלך גרר שלקח את שרה לאשה להשיבה לאברהם: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ" (בראשית, פרק כ').
הִפְחַדְתָּ אֲרַמִּי בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה	ה' נגלה בחלום אל לבן הארמי כאשר לבן רדף אחרי יעקב אבינו שברח מביתו ורצה לפגוע בו: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית, פרק ל"א).
וְיִשְׂרָאֵל יָשַר לָאֵל וַיּוּכַל לוֹ לַיְלָה	יעקב אבינו נשאר לבדו במעבר נחל יבוק, "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית, פרק ל"ב). בבוקר התברר ליעקב שנאבק עם מלאך, ששינה את שמו לישראל.
זֶרַע בְּכוֹרֵי פַּתְרֹס מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, חֵילָם לֹא מָצְאוּ בְּקוּמָם בַּלַּיְלָה	פתרוס הוא כינוי למצרים. "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַה' הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות, פרק י"ב). בני ישראל לקחו עמם בצאתם ממצרים את ממונם (=חילם) של המצרים, יש מפרשים חילם=בכוריהם, ואז השורה עוסקת במכת בכורות כקודמתה.
חִלְחַלְתָּ מִדְיָן וַחֲבֵרָיו בִּצְלִיל לֶחֶם בַּחֲלוֹם לַיְלָה	ה' הפחיד את צבא מדין במלחמתם עם גדעון באמצעות חלום על לחם המתגלגל ומפיל את המחנה: "הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל... אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן" (שופטים ז).
טִיסַת נְגִיד חֲרֹשֶׁת סִלִּיתָ בְּכֹוכְבֵי לַיְלָה	ה' סייע לבני ישראל במלחמתם עם סיסרא מחרושת הגויים בראשות דבורה הנביאה וברק בן אבינעם ואפילו "הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא" (שופטים, פרקים ד'–ה').
יָעַץ מְחָרֵף לְנוֹפֵף אִוּוּי הוֹבַשְׁתָּ פְגָרָיו בַּלַיְלָה	סנחריב ועוזרו רבשקה ("מחרף") בקשו להחריב את בית המקדש וירושלים ("איווי"). באותו לילה עבר מלאך במחנה אשור והרג בחיילים. "וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב', י"ט, ל"ה).
כָּרַע בֵּל וּמַצָּבוֹ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, לְאִישׁ חֲמוּדוֹת נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה	בחלומו, ראה נבוכדנאצר מלך בבל, פסל גדול שנשבר לרסיסים על ידי אבן גדולה. לאחר ניפוץ הפסל הפכה האבן להר שמלא את הארץ. דניאל, המכונה איש חמודות, פיענח למלך נבוכדנצר את חלומו (דניאל, פרק ב'). ייתכן גם שהשורה הראשונה רומזת למעשה בל והתנין.
מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַיְלָה	בלשאצר מלך בבל ערך משתה וציווה להגיש את היין בכלי זהב וכסף שנלקחו על ידי נבוכדנצר כשלל מבית המקדש. במהלך המשתה הופיעה דמות כף יד וכתבה על הקיר את המילים "מנא מנא תקל ופרסין", דניאל פתר למלך את הכתובת ולפיה ממלכתו עתידה להיכבש על ידי מלך פרס, ובאותו לילה נהרג המלך בלשאצר (דניאל, פרק ה').
נוֹשַׁע מִבּוֹר אֲרָיוֹת פּוֹתֵר בִּעֲתוּתֵי לַיְלָה	השרים שקינאו בדניאל (המכונה "פותר בעתותי לילה", על שום היותו פותר חלומות) העלילו עליו בפני המלך דריוש, וזה הורה להטילו לבור אריות ולהשאירו שם כל הלילה. בעזרת ה', יצא דניאל מבור האריות ללא פגע, ובבוקר הוציא אותו המלך מן הבור והשליך במקומו את השרים (דניאל, פרק ו').
שִׂנְאָה נָטַר אֲגָגִי וְכָתַב סְפָרִים בַּלַּיְלָה, עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה	המן האגגי שנא את העם היהודי וכתב ספרים עם הנחיות להשמיד את כל היהודים. מפלתו הגיעה כיוון ששנתו של המלך אחשורוש נדדה בלילה, הוא ציווה לקרא בספר הזכרונות ונזכר בחסד שעליו להחזיר למרדכי היהודי (אסתר, פרקים ג'–ו').
פּוּרָה תִדְרֹךְ לְשׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה	במשפט זה עובר הפייטן לבקש על מאורעות הגאולה העתידה באחרית הימים. "שומר מה מלילה" הוא כינוי לאדום (המסמלת גם את רומא) על פי ישעיהו כא יא. הנביא ישעיהו (פרק ס"ג) תיאר את נקמת ה' באדום כדריכת יין בגת: "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת. פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין-אִישׁ אִתִּי, וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי, וְיֵז נִצְחָם עַל-בְּגָדַי וְכָל-מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי. כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה".
צָרַח כַּשׁוֹמֵר וְשָח אָתָא בֹקֶר וְגַם לַיְלָה	המחבר רומז על נבואת ישעיהו (פרק כ"א) ולפיה תבוא הישועה, היא הבוקר, לעם ישראל, אולם לגויים תגיע פורענות ונקמה והם יהיו בחשכה.
קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה	המחבר מצפה לזמן בו תתחולל מלחמת גוג ומגוג, עליו נאמר "וְהָיָה יוֹם אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר" (זכריה, י"ד, ז').
רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה, שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַּת לַיְלָה	המחבר פונה בקריאה לה' שיביא את זמן הגאולה (שלדעת רבי יהושע תתרחש בליל הסדר), ובו תיבנה ירושלים ותתקיים בה נבואתו של ישעיהו "עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ" (ישעיהו, ס"ב, ו'). האור שנברא בבריאת העולם ישוב ויאיר את חשכת הגלות.

מקור הפיוט

מנהג ארץ ישראל הקדום היה לסיים את קריאת התורה בשלוש שנים ולא בשנה כפי שנהוג היום (על פי מנהג בבל). בכל שבת קראו פרשה קצרה הנקראת סדר או סדרה. הפיוט חובר כחלק מקדושתא לשבת שבה קראו את הסדר הפותח "ויהי בחצי הלילה" והכולל את מכת בכורות ויציאת מצרים. הקרובה פותחת במילים "אוני פתחי רחמתיים" ו"ויהי בחצי הלילה" הוא הפיוט השביעי בקרובה ("רהיט").

באשכנז, העבירו את אמירת קרובתו של יניי לשבת הגדול. סביר שכבר בארץ ישראל החליפה הקרובה את ייעודה, ובדרך זה התגלגלה לאירופה. ככל הנראה, בדרום איטליה גם נהגה הקרובה "אוני פטרי רחמתיים" בשבת הגדול, ומשם הועתקה הקרובה גם למחזור אשכנז המערבי, שם היא נאמרת כקרובה לשבת הגדול עד היום. במחזור נוסח אשכנז המזרחי (הנפוץ יותר), אומרים בשבת הגדול קרובה אחרת "אלהים בצעדך הכות פתרוס", שחיבר ר' יוסף טוב עלם, אך מוסיפים גם את הפיוט "ויהי בחצי הלילה" בתוך קרובה זו.

בנוסף, הפיוט הועתק לסוף ההגדה של פסח, במסגרת הפיוטים הנאמרים בסיום ליל הסדר. בחו"ל, שם עושים שני לילות סדר, יש נוהגים לומר את הפיוט רק בלילה הראשון, אך יש נוהגים לאומרו בשני הלילות.

הפיוט השפיע על רבי אלעזר בירבי קליר שחיבר את הפיוט הדומה ובכן ואמרתם זבח פסח, העוסק בניסים שנעשו בפסח. פיוטו של הקליר הוא החלק השביעי בקדושתא לפסח "אסירים אשר בכושר שעשעת", הנאמר באשכנז ביום שני של פסח. כיום, גם פיוט זה נאמר בסיום ליל הסדר.

מחבר הפיוט לא היו ידוע במשך שנים רבות, עד שבעקבות גילוי הגניזה הקהירית התברר מחבר הפיוט.

לקריאה נוספת

• שתי הקרובות (של יניי ושל ר' יוסף טוב עלם) זו לצד זו, בסידור אוצר התפילות.
• פירוש לפיוט מאת רבי אפרים מבונא, נדפס בתוך תורת חיים: הגדה של פסח עם פירושי הראשונים (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשנ"ח), עמ' קפו-קפח
• ליעד לוי-מוסן, "ויהי בחצי הלילה- הפיוט, הפולמוס ואופן התקבלותו בהגדות ימי הביניים", עבודת תזה, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית, 2017

קישורים חיצוניים

• הפיוט ובכן ויהי בחצי הלילה, באתר הפיוט והתפילה
• מידע על ויהי בחצי הלילה בקטלוג הספרייה הלאומית
• זלי גורביץ', לא (ב)יום ולא (ב)לילה, באתר הזמנה לפיוט
• מאמר העוסק בפיוט בהקשר למושג חצות הלילה
• קרב יום, בביצוע הלב והמעיין ואביתר בנאי, סרטון באתר יוטיוב
• קרב יום, בביצוע משה פלד, סרטון באתר יוטיוב
• קרב יום, בביצוע שולי רנד, סרטון באתר יוטיוב