אשדוד ים

(הופנה מהדף אשדוד-ים)

אַשְׁדּוֹד יָם הייתה עיר נמל לחוף הים התיכון, שייסודה בתקופת הברזל. שרידיה ממוקמים באתר ארכאולוגי גדול בחוף הים הדרומי של אשדוד המודרנית. העיר מצויה כ-4 ק"מ מערבית לתל אשדוד, התל של אשדוד היבשתיתיוונית: אזוֹטוֹס מסוֹגיוֹס, Άζωτος Μεσόγειος) - אחת מחמש ערי פלשתים. בין שתי ערים אלה, היה קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, וההיסטוריה שלהן הייתה שלובה זו בזו לאורך מאות שנים.[1]

אשדוד-ים (אזוֹטוֹס פאראליוֹס)
חורבות אשדוד ים.JPG
מצודת אשדוד-ים, במבט אווירי
היסטוריה
תרבויות פלשתית, אשורית, הלניסטית, רומאית, ביזנטית, ערבית, צלבנית
סוג עיר נמל, מצודה
אתר ארכאולוגי
חפירות 1968-היום
ארכאולוגים יעקב קפלן, סער גנור (רשות העתיקות), אלכסנדר פאנטאלקין (אוניברסיטת תל אביב)
מצב שימור חלקי, קבור בחול
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום החוף הדרומי של אשדוד
קואורדינטות 31°46′50″N 34°37′18″E / 31.780435°N 34.621566°E / 31.780435; 34.621566
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

העדות הראשונה על אודות המקום היא מכתובתו של סרגון השני, מלך אשור, שביצר את היישוב במהלך המאה ה-8 לפנה"ס כדי שתשמש תחנת מסחר ונמל במחוז האשורי. מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל לא ידוע מה התרחש באשדוד-ים. במאה ה-4 גדלה והייתה לעיר מסחר משגשגת עם נמל שנקראה בשם ההלניסטי אזוֹטוֹס פאראליוֹס (ביוונית: Άζωτος παράλιος, שפירושו "אשדוד-חוף"), ותועדה במפת מידבא. העיר המשיכה להתקיים בתקופה הערבית הקדומה, בין המאה ה-8 להמאה ה-11 - התקופה ממנה נשמרו השרידים המרשימים של מצודת אשדוד-ים, המכונה בערבית קָלעת אל-מינָה (قلعة الميناء, שפירושו "מצודת הנמל").

שרידי העיר עודם קבורים תחת חולות החוף הדרומי של אשדוד. החל מ-2013 נמשכות באתר חפירות לסירוגין על ידי חוקרים וארכאולוגים מהארץ ומהעולם.

היסטוריהעריכה

 
אשדוד-ים במפת מידבא, עם הכיתוב "אזוטוס פאראליוס"
 
שרידיו של מגדל האיתות של המצודה בכיכר ברובע ט"ו בעיר אשדוד
  ערך מורחב – תל אשדוד

אשדוד העתיקה, נזכרת כבר במאה ה-17 לפנה"ס כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה-12 לפנה"ס פלשו למישור החוף הדרומי הפלשתים. לאשדוד, שהפכה לאחת מחמש ערי המדינה הפלשתיות החשובות ביותר, הייתה עיר נמל תחת חסותה כבר מאמצע תקופת הברונזה המאוחרת בשפך נחל לכיש, לפי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל מור. כלומר, טרם פלישת הפלשתים לחוף הדרומי.[2] הנמל ככל הנראה המשיך להתקיים במהלך התקופה הפלשתית, כאשר לפי תעודות שנמצאו בעיר הנמל אוגרית, אשדוד הייתה עיר מסחר משגשגת באותה תקופה.

במהלך המאה ה-10 לפנה"ס, נחרבה אשדוד. חוקרים משערים כי נחרבה ככל הנראה על ידי פרעה סיאמון, או על ידי דוד המלך באחת ממלחמותיו בפלשתים.[3] במאה ה-9 לפנה"ס היא שוקמה עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור, אך לא האריכה ימים ונחרבה שוב במאה ה-8 לפנה"ס על ידי עוזיהו, מלך יהודה.

תחת שלטון אשוריעריכה

בשנת 734 לפנה"ס נכבשה אשדוד על ידי תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור, שכן מיקומה על דרך הים היווה יעד אסטרטגי חשוב לצבא האשורי ולאשור, שרצתה לשלוט כלכלית במסחר הימי בין פיניקיה, פלשת ומצרים. בשנת 732 לפנה"ס השתעבדה אשדוד לאשור. בכתובת שנכתבה בשנת 722 לפנה"ס על ידי סרגון השני, מלך אשור, ציין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא שיקם את הערים הפלשתיות אשדוד וגת, וכן גם את העיר "אסדודימו" (אשדוד-ים). מאותה עת, העיר המתהווה שימשה כנמל החדש של אשדוד היבשתית.[4] אשדוד-ים נבנתה כמרכז מנהלי, והובאו אליה גולים מארצות אחרות בשליטת אשור. תיאור של כיבוש חבל פלשת באחת מכתובות סרגון:[5]

"הטלתי מצור על הערים אשדוד, גת ואָסדוּדימוּ [אשדוד-ים] ולכדתי [אותן]. לקחתי שלל את אלוהיו, נשיו, בניו, בנותיו, חפצי רכושו, אוצרות ארמונו, יחד עם אנשי ארצו. שיקמתי את הערים הללו והושבתי בהן אנשים מן הארצות אשר לכדתי אשר מקרב [מחוזות] המזרח. הפקדתי עליהן את קציני, מניתי אותם עם בני אשור וישאו את עולי."

אשדוד, בראשותו של המלך ימני, מרדה באשור בשנת 712 לפנה"ס, בתמיכתה של מצרים. סרגון השני דיכא את המרד וכבש את סביבותיה של אשדוד, החריב את העיר והגלה את תושביה. סרגון הפך את האזור למרכז שלטון אשורי, וחלק מהחוקרים משערים כי העביר את תואר בירת המחוז אל אשדוד-ים.[6] בחפירות שנעשו על ידי הארכאולוג יעקב קפלן בתל אשדוד, נמצאו ביצורים, שלפי קפלן, נבנו על ידי ימני כהכנה לתקיפתו של הצבא האשורי בעקבות המרד. לפי החוקר נדב נאמן, ייתכן והמרד נעשה מהחשש של אשדוד כי ההשתלטות האשורית על אשדוד-ים וביצורה על ידי סרגון, תאיים על אשדוד ותמנע ממנה גישה לים והכנסת כספים ממסחר ימי.[7] עם עלייתו לשלטון של סנחריב, בנו של סרגון, הוא יצא למסע כיבוש ברחבי ארץ ישראל, ומכתובותיו, ביניהן מנסרת סנחריב, מתברר כי אשדוד נשארה עיר-מדינה ולא הפכה למחוז אשורי. אשדוד-ים המשיכה לתפקד כעיר הנמל שלה, ועדיין הייתה בעלת חשיבות גדולה יותר בעיני האשורים. במאות השנים שלאחר מכן, נכבשה ונחרבה אשדוד שוב ושוב על ידי הבבלים, הפרסים, ההלניסטים והחשמונאים.

בתקופה הביזנטיתעריכה

מהמאה ה-7 לפנה"ס ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל לא קיים תיעוד היסטורי כתוב בנוגע למתרחש באשדוד-ים, אף על פי שנמצאו באתר ממצאים ארכאולוגיים אחדים מהתקופה הפרסית, מהתקופה ההלניסטית ומהתקופה הרומית, המעידים כי אשדוד-ים המשיכה לתפקד כעיר נמל. באשדוד היבשתית, מנגד, ישנם תיעודים היסטוריים לאורך כל התקופה. במאה ה-4 הייתה אשדוד-ים לעיר מסחר משגשגת וכונתה בשם היווני אָזוֹטוֹס פאראליוֹס (בעברית: "אשדוד-חוף"), ככל הנראה עוד מהתקופה ההלניסטית. כך, גם שמה של אשדוד היבשתית - אָזוֹטוֹס מֵסוֹגֵיוֹס. במהלך תקופה זו הייתה אשדוד-ים גדולה יותר מאשדוד היבשתית, שהחורבנות המרובים שלה הביאו לדעיכה הדרגתית של חשיבותה. תרשים של אשדוד-ים מובא במפת מידבא, בה היא מופיעה כעיר נמל גדולה עם מזח, בתים ומבני ציבור רבים, בהם מזרקה וכנסיות. העיר אף יוצגה על ידי בישוף במועצת ירושלים של 536 ('אנ) - הרקליון מאזוטוס.[8] שרידים מתקופה זו, כולל כנסייה, נמצאו כ-2 ק"מ מהאתר הנוכחי ונחפרו באופן חלקי.

בתקופה הערבית והצלבניתעריכה

במהלך המאה ה-7, עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, ובסמוך לתחילת דרכו של הכפר הערבי איסְדוּד שהתהווה במורדות תל אשדוד, נבנתה בסמוך לשרידי אשדוד-ים מצודה גדולה על ידי הח'ליף עבד אל-מלכ. המצודה נבנתה כחלק ממערכת של ביצורי הגנה לאורך מישור החוף הדרומי שנבנתה על ידי הערבים (כמו באשקלון וביבנה-ים), והורכבה מריבאטים (מצודות ומצדים) ומחראס'ים (מגדלים) כדי לאותת לבירת המחוז רמלה ולהזהיר מפני פלישה של אוניות ביזנטיות.[9] במהלך המאה ה-10, בתקופת השושלת הפאטמית, בוצרה והורחבה המצודה, וכונתה קָלעת אל-מינָה (בעברית: "מצודת הנמל"). ברובע ט"ו בעיר אשדוד המודרנית, נמצאים שרידיו של מגדל איתות נוסף שפעל ביחד עם המצודה. ב-1033 נפגעה המצודה מרעידת אדמה שהכתה ברחבי הארץ. ב-1099, עם סיום מסע הצלב הראשון והקמת ממלכת ירושלים, בוצרה המצודה שוב ונקראה קָסטֶלוּם בֵּרוּאַר/בֵּרוּאַרדי (בעברית: 'מבצר בֵּרוּאַר'), על שמו של ניקולאס דה-ברואר, אביר ממסדר הלורד יו ('אנ) מרמלה. המצודה ננטשה סופית עם נפילת הממלכה הצלבנית ב-1260 וכיבוש הממלוכים את ארץ ישראל, שימשה לאורך השנים נוודים, ונשמרה עד היום.

ממצאי החפירותעריכה

מצודת אשדוד-יםעריכה

 
המצודה במבט אווירי ומאחוריה דרום העיר אשדוד
 
מחסני המצודה

בסוף שנות ה-90 בוצעה במצודה חפירה מרוכזת, אשר חשפה לחלוטין את שרידיה. גודלה עמד על 60X45 מטרים בקירוב, ובחומה שלה עמדו שישה מגדלים עגולים בגובה משוער של כ-8 מטרים - ארבעה בצד המערבי שלה (שניים מתוכם תחמו את שער הים), ושניים נוספים בצד המזרחי שלה (שתחמו את השער היבשתי). שני מגדלים רבועים נוספים היו בפינות הצד המזרחי. אבני החומה נחצבו מכורכר. בהשפעת רעידת האדמה שפגעה באתר והרוחות מן הים, ניכר הכרסום במבנים של מגדלי הכניסה. מסביב למצודה ניכרים סימנים לחפיר, אשר הקיף את המצודה מכיוון היבשה, ומעליו גשר שהוביל לכניסה המזרחית.

המצודה שימשה כנראה כביתם של חיילים ששמרו על חוף הים מפני פלישות, כאשר מסביב לחצר המרכזית שלה עמדו חדרי מגורים, אורוות ומסגד. שתי בארות אותרו מצפון ומדרום לחצר. בצפון החצר נחשפו גם בית מרחץ, אמבטיות מטויחות ומתקן לחימום מים. על קרקעית הים ממערב למצודה נמצאו מטעני ספינות ובהם סרקופג שלם, וכן עוגנים ושברי חרס רבים.[10] בספטמבר 2012, בוצעה חפירה נוספת בבאר שבאתר לטובת שחזור מפלס הים הקדום בחוף הארץ-ישראלי.[11]

שרידי העירעריכה

שרידיה של אשדוד-ים מפוזרים באתר שאורכו כק"מ בחוף הדרומי של אשדוד, ועומקו כמה מאות מטרים מקו החוף אל היבשה. חפירות ארכאולוגיות מסודרות נערכו באתר על ידי הארכאולוג יעקב קפלן בשנים 1968-1965. בחפירות נתגלו כמה ממצאים וביניהם חרסים ומטבעות עתיקים מהתקופה הערבית בארץ ישראל. לאורך השנים בוצעו גם מספר סקרים ארכאולוגיים תת-ימיים בקו החוף של האתר, במהלכם נמצאו שרידים רבים של ספינות טרופות, עוגנים שונים וכלי חרס ומתכת רבים.

בין דצמבר 2006 לינואר 2007 בוצעה באתר חפירת בדיקה על ידי רשות העתיקות לקראת הקמת אתר שאיבה. בחפירה נמצאו מבני לבנים וחרסים מקפריסין, מצרים ומיקנה.[12]

בפברואר 2012 נערכה חפירה בראשות הארכאולוג סער גנור מרשות העתיקות לקראת הקמת טיילת ספורט בדרום העיר. במהלכה נמצאו שתי אחוזות קבר השייכות לבית הקברות של העיר אשדוד-ים מהמאה ה-4 עד המאה ה-6, בהן נקברו בני המעמד הגבוה מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית.[13] בינואר 2014 מתחם הקברים נפתח לציבור.

החל מ-2013, התחדשו החפירות באזור על ידי ארכאולוגים וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב בראשות ד"ר אלכסנדר פאנטאלקין. בעונת החפירות הראשונה נחשפו שרידים של מערכת ביצורים הכוללת חלקלקות מהמאה ה-8 לפנה"ס אשר הקיפה מעין מעגן, וכן נמצאו מספר מבנים מהתקופה ההלניסטית.[14] בנובמבר 2017, נחשפה בין בתי רובע י"א שבאשדוד רצפת פסיפס בת כ-1,500 שנים, אשר הייתה שייכת לכנסייה או מנזר גאורגי שפעל בעיר במהלך התקופה הביזנטית.[15]

מוקד תיירות ימי ארכאולוגיעריכה

 
חזית המצודה לאחר הוספת המרפסת, הדלתות ועמודי התאורה האור-קולית

החברה העירונית לתיירות אשדוד הוציאה לפועל פרויקט לשימור מצודת אשדוד-ים והפיכתה למוקד תיירות ימי ארכאולוגי הכולל מרכיבי מסחר, תיירות ונופש. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הדרום אישרה את התוכנית (בכפוף לתיקונים) ב-2 במאי 2011.[16] ב-2020 הסתיימו העבודות לפיתוח ושימור מצודת אשדוד-ים בשיתוף עיריית אשדוד, משרד התיירות ורשות העתיקות. במסגרתן, חוזקו קירות המצודה, הוקמה מרפסת תצפית להולכי רגל והאתר הונגש למבקרים. באותה שנה נחנך גם בשטחי החולות שבסמוך לה, בה נמצאים שרידי העיר אשדוד-ים, פארק אקולוגי-חופי ובו מערכת שבילים ומתחמי מקלט לבעלי חיים. בקרבת המצודה ישנו חוף לא-מוכרז, אליו נוהגים להגיע נופשים רבים בחודשי הקיץ.

המצודה במבט ממזרח

לקריאה נוספתעריכה

  • Masarwa, Y. 2006. From a Word of God to Archaeological Monuments: A Historical-Archaeological Study of the Umayyad Ribāts of Palestine. Ph.D. Dissertation. Princeton University.
  • Nachlieli, D. 2008. Ashdod-Yam. In E. Stern, H. Geva and A. Paris, eds. The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 5, Supplementary Volume. Jerusalem. Pp. 1575-1576.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פטר פביאן - רשות העתיקות ויצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון, היישוב בתקופת הברזל בתחומי העיר באר שבע המודרנית, באתר רשות העתיקות
  2. ^ משה דותן, תל מור, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 3, עמ' 922
  3. ^ עמיחי מזר, גבריאל ברקאי, מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, יחידות 8–9, עמוד 28, האוניברסיטה הפתוחה
  4. ^ חוקרים משערים כי נמל קטן היה קיים עוד קודם בסביבות אשדוד-ים ששירת את אשדוד טרם הכיבוש האשורי שלה, ולאחר החורבן בתל מור
  5. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב' ממלכות ישראל ויהודה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, נספח ב' - שינויי אוכלוסין בארץ-ישראל בעקבות ההגליות האשוריות, עמ' 467
  6. ^ ד"ר יעקב שביט (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל - ישראל ויהודה בתקופת המקרא - ישראל ויהודה בתקופת המקרא, חלק ב' ממלכות ישראל ויהודה, 7. שכני ישראל ויחסיהם עם ישראל, ארץ-ישראל בשלטון אשור. יד יצחק בן-צבי: המערכת המדעית
  7. ^ נדב נאמן, מסעות מלכי אשור ליהודה לאור תעודה אשורית חדשה, התשל"ז, עמ' 170-173
  8. ^ Richard Price, Michael Gaddis, The Acts of the Council of Chalcedon, volumes 1-3, 4 Cambridge Street, Liverpool, L69 7ZU: Liverpool University Press, 2005-12-31, ISBN 978-0-85323-039-7
  9. ^ ראובן וונש, אורן טל ודורית סיון, חורבת אשדוד-ים, חדשות ארכאולוגיות - חפירות וסקרים בארץ ישראל, רשות העתיקות, 8 באוגוסט 2013
  10. ^ נספח ארכאולוגי בתסקיר השפעה על הסביבה, תוכננית להקמת מסוף מכולו תחדש בנמל אשדוד, ספטמבר 2009
  11. ^ ראובן וונש, אורן טל ודורית סיון, גיליון 125 לשנת 2013, חורבת אשדוד-ים, חדשות ארכאולוגיות, רשות העתיקות, ‏08/08/2013
  12. ^ פרחיה נחשוני, גיליון 121 לשנת 2009 אשדוד, חוף דרומי, חדשות ארכאולוגיות, רשות העתיקות, ‏22.11.2009
  13. ^ סער גנור, גיליון 129 לשנת 2017, חורבת אשדוד-ים, חדשות ארכאולוגיות, רשות העתיקות, ‏09/02/2017
  14. ^ מערכת ביצורים עתיקה נמצאה באשדוד, ynet, ‏2013-08-14
  15. ^ איתי בלומנטל, רצפת פסיפס מלפני כ-1,500 שנה נחשפה באשדוד, באתר ynet, 23 בנובמבר 2017
  16. ^ פרוטוקול הוועדה המחוזית