ביקור או נו בישראל

או נו מבקר בבסיס צבאי בישראל, מלווה במשה דיין

ביקור או נו בישראל היה הביקור הדיפלומטי הראשון של ראש מדינה זרה במדינת ישראל הצעירה. ראש ממשלת בורמה, או נו, נחת בישראל ב-29 במאי 1955 והמריא חזרה לארצו שבוע לאחר מכן. או נו לא נכנע ללחץ מדינות ערב שניסו להניאו מהביקור, ואף ביטל בשל כך ביקור בקהיר. לאור זאת ולאור יחסו החם כלפי ישראל, בפרט בעקבות אווירת הבדידות המדינית ששררה בישראל לאחר החלטות ועידת באנדונג, התקבל או נו בישראל בהתלהבות. נתן אלתרמן כתב לכבוד הביקור טור במדורו הטור השביעי בדבר בשם "מר נו" ובו השורות שביטאו את הלך-הרוח:

עוד אנחנו עומדים פה בקצה היבשת/ נצורים ומנודים וגדופים מלאום/ - איש אמיץ הוא שקם ולא חת מגשת/ וחייך ואמר בעברית: שלום.

הרקע לביקורעריכה

בורמה וישראל חלקו מספר מאפיינים דומים, שתיהן אומות בעלות מורשת עתיקה שזכו לעצמאות מבריטניה ב-1948 ובשתיהן התקיים משטר סוציאל-דמוקרטי בראשות דמות כריזמטית (או נו בבורמה, דוד בן-גוריון בישראל), בשתי המדינות נמצאו אזורים צחיחים שנזקקו לפיתוח ובשתיהן התקיים מצב מתוח בגבולותיהן עם שכנותיהן החזקות (מדינות ערב בישראל, סין והודו בבורמה). או נו ראה בישראל בכלל ובקיבוצים והמושבים בפרט מודל סוציאליסטי שניתן למימוש גם בארצו. קברניטי המדיניות הישראלים, שר החוץ (ולימים ראש ממשלת ישראל) משה שרת ובן-גוריון חפצו להוציא את המדינה הצעירה מן הבידוד הדיפלומטי שנכפה עליה עקב החרם הערבי והחלטותיה האנטי-ישראליות של ועידת באנדונג של המדינות הבלתי-מזדהות ולמצוא מדינות ידידות ברחבי העולם, בפרט חיפשו "שער לאסיה". בין בן-גוריון ואו נו נקשרו גם יחסי ידידות אישיים על רקע התעניינותו של בן-גוריון בבודהיזם.

היחסים הביטחוניים בין המדינות התהדקו, בתחילת 1954 הגיעה לישראל משלחת רכש של בורמה. בעקבות הביקור נחתמו עסקאות נשק בין המדינות. ישראל העבירה במרץ 1954 לבורמה 30 מטוסי ספיטפייר (לאחר שהוחלפו בחיל האוויר הישראלי על ידי מטוסי סילון מסוג מטאור), אימנה 6 טייסים בורמזים בישראל. אחד הטייסים הבורמזים, סגן טאן וין, נהרג בהתרסקות מטוסו במהלך האימונים ב 3.1.55 והוא קבור בבית הקברות הצבאי בחיפה בחלקת הלא יהודים. בספטמבר 1954 יצאה משלחת טכנית של חיל האוויר לבורמה, כדי לסייע בהכשרת טכנאים מקומיים בתחזוקת המטוסים.[1] העסקה כללה גם מכירת תותחים, מקלעים ותחמושת למטוסים בעסקה שהיקפה היה כמיליון דולר. עסקה נוספת הייתה מכירת 30,000 רובים לצבא בורמה, וכן משלחות צבאיות ישראליות שסייעו בתחומי הרפואה הצבאית, ארגון בית הספר לצניחה ועוד.[2]

הביקורעריכה

את הרקע לביקור הניחה משלחת של המפלגה הסוציאליסטית הבורמזית שביקרה בארץ לצורכי לימודים בנושאי חקלאות, התיישבות בספר וביטחון. כן סייע בהכנות שגריר ישראל בבורמה, דוד הכהן. הביקור בישראל היה חלק ממסע שערך או נו ושתוכנן לכלול גם ביקור במצרים (שבוטל עקב ביקורו בישראל), ביוגוסלביה, בריטניה, ארצות הברית ויפן.[3]

בנמל התעופה לוד, אליו הגיע במטוס אל על מיוחד מניקוסיה, קפריסין, התקבל האורח על ידי ראש הממשלה משה שרת, והשרים לוי אשכול ויוסף ספיר, יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק והרמטכ"ל משה דיין. לאחר קבלת הפנים יצא או נו לירושלים ולן במלון המלך דוד.

למחרת נחיתתו נערכו לו קבלות פנים בירושלים אצל ראש הממשלה משה שרת ונשיא המדינה יצחק בן-צבי, הניח זר על קבר הרצל וביקר בתערוכת "כיבוש השממה". למחרת הוענקה לו אזרחות כבוד של תל אביב. השיירה שבה נסע במכונית פתוחה, כשהוא לבוש בלבוש מסורתי ובמצנפת, התקבלה בהתלהבות על ידי המונים בכל מקום שבו חלפה, והביקור הפך לאירוע תקשורתי גדול. בסיום ביקורו בתל אביב צפה או נו בהצגה "בערבות הנגב" בתיאטרון "הבימה".[4]

בהמשך ביקורו, ביקר או נו במכון ויצמן למדע ברחובות, שם נפגש עם אלמנתו של חיים ויצמן, ורה ויצמן. או נו הזמין את ויצמן לביקור בבורמה עוד ב-1947, ביקור שלא יצא לפועל עקב מצבו הבריאותי של נשיאהּ הראשון של מדינת ישראל. בהמשך אותו יום ביקר במפעלי התעשייה הצבאית והתעשייה האווירית בליוויו של מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס. הוא ערך ביקורים גם בבית ברל ורמת הכובש.

ב-2 ביוני יצא או נו לסיור בצפון הארץ בדגש על ההתיישבות. מסלולו עבר בעמק הירדן, עמק בית שאן ועמק יזרעאל. את מסלולו של או נו ליוו בצידי הדרכים ילדי ההתיישבות העובדת, ומכוניתו נעצרה מדי פעם על מנת שיוכל לברך אותם. או נו ביקר בקיבוץ לביא וכן בדגניה א' באפיקים ובעין גב, שם התרשם גם מן התעשייה הקיבוצית. לסיכום ביקוריו בקיבוצים אמר "אני מאמין שהחיים בקיבוצים יכולים להיות גם חיים בבורמה בהתאם לעקרונות הבודהיזם". בנוסף ביקר או נו גם במושב נהלל לפני ששב למרכז הארץ דרך זכרון יעקב ונתניה.[5] בסיום היום אירח את או נו מזכ"ל ההסתדרות מרדכי נמיר בבית הוועד הפועל של ההסתדרות והוא צפה בהופעת להקת המחול ענבל והזמרת שושנה דמארי.

או נו נפגש עם שר הביטחון דוד בן-גוריון בצריפו בשדה בוקר ועיקר שיחתם הייתה על דת הבודהיזם, שבן-גוריון גילה בה עניין רב. בדברי הפרידה שלו בשדה התעופה לוד בעוזבו את הארץ, בתום מסיבת עיתונאים משותפת עם משה שרת, אמר נו: "חברי, הייתי בישראל והתאהבתי בכם. אתם יודעים כמה קשה להיפרד מחברים. אני מצטער מאד שעלי לעזוב, אך מקווה שאוכל לשוב בקרוב. שלום".

במהלך ביקורו בארצות הברית, אליו יצא לאחר שהותו בישראל וביוגוסלביה, ציין או נו בראיון טלוויזיה את התרשמותו מישראל ותושביה.[6]

תוצאות הביקור ולאחריועריכה

 
ראש הממשלה דוד בן-גוריון בתלבושת בורמזית מסורתית, מתארח אצל ראש ממשלת בורמה או נו,
רנגון מאי 1961

היחסים הביטחוניים בין המדינות התהדקו ומשה דיין ושמעון פרס ביקרו בבורמה ב-1958. נשיא המדינה יצחק בן צבי ערך ביקור רשמי בבורמה ב 1959

בתקופת כהונה מאוחרת יותר של או נו, בשנת 1961 קיים ראש הממשלה דוד בן-גוריון ביקור גומלין בבורמה, שכלל שהייה בת מספר ימים במנזר בודהיסטי.[7][8]

גולדה מאיר תיארה כך את יחסי ההדדיות בין המדינות: "הם לקחו מאיתנו כמעט בשלמות את הרעיון שאנשים יכולים לעבוד כחקלאים ובאותו זמן להתאמן בהגנה עצמית [...] אני הצעתי לבורמנים שיקימו יישובי ספר משלהם בצורה זו, והצעתי להם שישלחו קבוצה גדולה של חיילים בורמנים משוחררים עם משפחותיהם לישראל לשנה בערך כדי שיעבדו בקיבוצים [...] ואילו אנחנו נשלח ישראלים לבורמה שיעזרו לתכנן שם מושבים נוסח בורמה".[9] שבועות ספורים לאחר ביקורה של מאיר אירע המהפך השלטוני בבורמה כשאו נו הודח בהפיכה צבאית ב-1962.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ביקור או נו בישראל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ איתם אלמדון, ‏כך הועברו מטוסים ישראליים לבורמה, באתר חיל האוויר הישראלי, 14 במרץ 2017
  2. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת אוניברסיטת חיפה, עמ' 119
  3. ^ יו פי, או נו לישראל, דבר, 10 במאי 1955
  4. ^ ביקורו של או נו בתל אביב, דבר, 1 ביוני 1955
  5. ^ פגישה נרגשת של או נו עם ילדי ההתיישבות העובדת, דבר, 3 ביוני 1955
  6. ^ יו פי, או נו: "תושבי ישראל אנשים נפלאים", חרות, 4 ביולי 1955
  7. ^ יובל אזולאי, ברק רביד, בירושלים התעכבו עם הגינוי, אך מכחישים קשרים לחונטה, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2007
  8. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 8.4.2011)
  9. ^ גולדה מאיר, חיי, עמ' 249 - 250.