בית לאהיא

עיר ברשות הפלסטינית

בית לַ֫אהִיַאערבית: بيت لاهيا) היא עיר השוכנת בצפון רצועת עזה, צפונית למחנה הפליטים ג'באליה וממערב לבית חאנון. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, מנתה אוכלוסיית בית לאהיא, נכון לשנת 2017, 89,838 נפש.

בית לאהיא
بيت لاهيا(בית לאהיא)
סמל בית לאהיא
סמל בית לאהיא
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה צפון עזה
ראש העיר עיז אלדין אלדחנון
גובה 0 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 89,838 (2017)
קואורדינטות 31°33′08″N 34°30′03″E / 31.55234°N 34.500828°E / 31.55234; 34.500828
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה

עריכה

במפת מידבא מהתקופה הביזנטית (מהמאה ה-6 או ה-7) המקום נקרא בשם 'ביתוליה'. ביתוליה מזוהה עם העיר היהודית העתיקה 'בתואל' או 'בתול'. בתקופתו של הירונימוס (סוף המאה ה-4 ותחילת ה-5) המקום מוזכר בשם 'ליהְנוּס' או 'ליהונוּס'.[1]

משמעות המילה "לאהיה" בארמית-סורית היא 'מדבר', כנראה מכיוון שהעיירה הייתה מוקפת בדיונות חול.

בתקופה הביזנטית חי בעיירה ההיסטוריון הרומאי הנוצרי סוזומנוס (המחצית ה-1 של המאה ה-5), שכתב מקורות חשובים בנוגע לתחילת הכנסייה הנוצרית באימפריה הרומית.

בעיירה ישנו מסגד שנבנה בתקופה המוסלמית האיובית, ושני מסגדים שנבנו בתקופה העות'מאנית.

המלומד המוסלמי בן המאה ה-13 יאקות אל-חמאווי אמר על בית לאהיא שהוא "כפר עם הרבה עצי פרי".[2]

בלוח שיש מהתקופה הממלוכית, שנמצא בבית לאהיא, מסופר שארבעת בניו של מושל עזה מתו בחודש אחד, סביר להניח ממגפה שהתפשטה בארץ בשנים 1491-1492.[3]

בשנת 1517 העיירה סופחה לאימפרייה העות'מאנית ביחד עם כל ארץ ישראל. בשנת 1596 בית לאהיא מופיעה ברשומות המס הטורקית בסנג'ק (תת-מחוז) עזה. היו בה 70 בתי אב מוסלמים ושילמו מס של 25%.

במאות ה-17 וה-18 אזור בית לאהיא חווה נטישה של האוכלוסייה בעקבות פשיטות של בדואים, אך האדמה המשיכה להיות מעובדת.

במאי 1863 החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר. הוא תיאר אותו כ"מאוכלס עם 250 תושבים. הוא תופס עמק מוארך, מעובד היטב, ומוקף בדיונות חול גבוהות, הגורמות לחום רב. זהו נווה מדבר קטן, מאוים ללא הרף על ידי גבעות חול נעות, המקיפות אותו מכל צד. הן היו בולעות אותו לולא המאבק המתמשך של האדם לעצור את התקדמותם".[4]

רשימת כפרים עות'מאנית משנת 1870 לערך הראתה שבבית להיה 394 תושבים, עם סך של 118 בתים, אם כי ספירת האוכלוסייה כללה גברים בלבד.[5]

סקר פלשתינה המערבית משנת 1883 מתאר את בית לאהיא כ"כפר קטן עם גינות יפות ומטעי זיתים באמצע המדבר, ישנו באר בדרום הכפר ומסגד במרכזו".[6]

בימי המנדט הבריטי

עריכה

הבריטים כבשו את בית לאהיא לאחר קרב עזה השלישי ב-1917. במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1922, נמנו בבית לאהיא אוכלוסייה של 871 תושבים, כולם מוסלמים.[7] במפקד האוכלוסין בארץ ישראל בשנת 1931 המספר עלה ל-1,133, עדיין כולם מוסלמים, ב-223 בתים.[8]

ביוני 1936 הוטל על הכפר עונש קיבוצי בגלל שותפות בהתפרעויות של המרד הערבי הגדול[9].

בשנת 1940 נכלל בית לאהיא באיזורים שנאסר למכור בהם קרקעות ליהודים[10].

בסקר הכפרים של 1945 הוערכה אוכלוסיית בית לאהיא בכ-1,700 מוסלמים. שטח האדמה היה 38,376 דונם, מתוכם 18 דונם שטח בנוי.[11]

ממלחמת העצמאות

עריכה

כחלק מתוכנית החלוקה של האו"ם של 1947 בית לאהיא היה אמור להיות חלק מהמדינה הערבית, אך במהלך מלחמת העצמאות הצבא המצרי פלש לארץ ישראל והשתלט על רצועת עזה ואיתה גם על בית לאהיא.

במהלך מבצע יואב צה"ל כבש את בית חאנון הסמוכה לבית לאהיא, אך לא התקדם לבית לאהיא עצמה כי המטרה הייתה לפרוץ לנגב ולא לכבוש את רצועת עזה.

לאחר מלחמת העצמאות מצרים קיבלה את רצועת עזה, אך לא סיפחה אותה והכילה בה שלטון צבאי. פליטים רבים הגיעו לרצועה לאחר מלחמת העצמאות, ולמעשה הרכיבו 2/3 מאוכלוסיית הרצועה.[12]

במהלך התקופה שאחרי מלחמת העצמאות יצאו מרצועת עזה פעולות טרור של הפדאיון.

ב-1956 צה"ל כבש את בית לאהיא כחלק ממבצע סיני והחיל בה שלטון צבאי שנמשך כ-5 חודשים, אך לבסוף נסוג מהרצועה ביחד עם מדבר סיני.

ב-1967 ישראל כבשה שוב את רצועת עזה במלחמת ששת הימים, והחילה בה שלטון צבאי. בתחילת מרץ 1968 הוטל עוצר על בית לאהיא, לאחר ששני עובדי מקורות נהרגו ממוקש ליד יד מרדכי והעקבות הובילו לכיוון בית לאהיא[13]. עוצר נוסף הוטל על בית לאהיא בתחילת פברואר 1970, לאחר שעובד הממשל הצבאי נפצע מירי בבית חאנון[14]. ב-7 במאי 1970 נרצח המוכתר של בית לאהיא. שלטונות ישראל העריכו שהמוכתר נרצח בגלל ששיתף פעולה עם ישראל, שראתה בבית לאהיא מרכז פעילות עויינת נגד ישראל[15]. במאי 1971 בעקבות פגיעה בחייל בבית לאהיא בוצעו סריקות בכפר. ב-30 במאי 1970 קיימו נשים מהכפר הפגנה נגד היחס הנוקשה של הצבא[16]. בדצמבר 1974 חוברה בית לאהיא לרשת החשמל[17] ובינואר 1977 נחנך שוק חדש במקום[18]. באמצע שנות ה-70 הוקמה שכונה של אלף יחידות דיור בבית לאהיא, עבור פליטים שהתגוררו במחנה הפליטים ג'באליה, מה שהכפיל את אוכלוסיית הכפר[19]. בבית לאהיא עסקו גם בפיתוח החקלאות דוגמת גידול פרחים ותות שדה, ולצורך כך יצרו קשרים עם חקלאים בישראל[20].

בשנת 1994, במסגרת הסכמי אוסלו, הועברה השליטה על בית לאהיא יחד עם שאר יישובי הערבים ברצועה עזה, לידי הרשות הפלסטינית.

בשנת 2007 החמאס השתלט על הרצועה ואיתה גם על בית לאהיא. במבצע צוק איתן בשנת 2014, כ-100 מבנים בבית לאהיא נהרסו כליל, 63 מבנים ניזוקו קשה ו-37 מבנים ניזוקו באופן פחות חמור[21].

במלחמת חרבות ברזל בשנת 2023, צה"ל כבש את בית לאהיא.

ארכאולוגיה

עריכה

בחפירת יסודות לבניית בית, שהתקיימו בשנת 2012 בעיירה, נמצאו שרידי בית עם רצפת פסיפס, כנראה מהתקופה הביזנטית.[22] ממערב לעיירה, ליד הכפר אל-עטאטרה, נמצאים שרידי כפר מהתקופה העות'מאנית.

בצידה המערבי של העיירה נמצאת גבעה עתיקה ובקרבתה הריסות של כפר נטוש. בכפר מסגד עתיק ובו שרד חדר תפילה עם גומחה (מחראב) המסמנת את כיוון התפילה. המסגד מתוארך לסוף תקופת השושלת הפאטמית ותחילת השושלת האיובית ושלטונו של צלאח א-דין. במקום נמצאים גם שני מסגדים נוספים כפי הנראה מהתקופה העות'מאנית.

רמת חיים

עריכה

בעבר בא פרסומה של העיירה תודות למאגר המים המתוקים שנמצא תחתיה, שממנו שאבו תושבי המקום מים עבורם ועבור בעלי החיים שלהם. כן השקו את עצי התאנים, השקמים ופרדסי ההדרים שגדלו במקום, והיו ידועים בפירותיהם המשובחים. לאחר מלחמת ששת הימים, אימצו החקלאים המקומיים את שיטות הגידול הישראליות והחלו לגדל תות שדה, קישואים, עגבניות מלפפונים ועוד תוצרת חקלאית ששווקה בשווקים הישראליים ואף יוצאה לחו"ל על ידי חברת אגרקסקו.

במקום גם נמצא המתקן לטיהור שפכים של צפון הרצועה, המתקן לטיהור שפכים בבית לאהיא. המתקן משמש את תושבי העיר והאזור ועוזר להם להתמודד עם משבר המים שברצועה.

החל משנת 2016 פועל בעיר בית החולים האינדונזי.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בית לאהיא בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, עמ' 117
  2. ^ לה סטרנז', פלשתינה תחת המוסלמים, ‏1890
  3. ^ משה שרון, Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae - volume 2, 1999, עמ' 149
  4. ^ ויקטור גרן, DESCRIPTION DE LA PALESTINE, 1869, עמ' 176
  5. ^ הרמן גותה, Deutschen Palaestina-Vereins, לייפציג, 1878, עמ' 146
  6. ^ אדוורד פאלמר, Western Palestine survey, 1883, עמ' 234
  7. ^ J.b barron, PALESTINE REPORT AND GENERAL ABSTRACTS OF THE CENSUS OF 1922., 1922, עמ' 11
  8. ^ אדוורד מיילס, Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas by E. Mills, 1931, עמ' 2
  9. ^ ענשים קבוציים, דבר, 18 ביוני 1936
  10. ^ תקנות העברת קרקע 1940, הארץ, 29 בפברואר 1940
  11. ^ סטטיסטיקה כפרים בפלשתינה, עזה
  12. ^ יעקב טובי, על מפתן ביתה - התגבשות מדיניותה של ישראל בסוגית הפליטים הפלסטינים, 1948-1956, 2008, עמ' 62
  13. ^ "שמעתי התפוצצות וראיתי פטריית עשן משהו עף באויר מחוץ לגדר המשק", מעריב, 4 במרץ 1968
    נמשכים העוצר והסריקות בצפון הרצועה, מעריב, 5 במרץ 1968
  14. ^ עוצר הוטל על צפון הרצועה, למרחב, 5 בפברואר 1970
  15. ^ 4 נרצחו ברצועת עזה, דבר, 8 במאי 1970
  16. ^ הפגנות־נשים מבית־להיה נערכה בעזה, דבר, 31 במאי 1971
  17. ^ עזרא ינוב, חג אורות - גם ברצועה, מעריב, 9 בדצמבר 1974
  18. ^ ביום א' חנוכת השוק בבית להיה, על המשמר, 7 בינואר 1977
  19. ^ עזרא ינוב, מהמחנה אל הווילה, מעריב, 7 באפריל 1978
  20. ^ פרחי לכיש לבית ??? , דבר, 10 באפריל 1978
  21. ^ רועי קייס, אליאור לוי ורונן סולומון, ההרס מהחלל: בית להיא ובית חנון לפני ואחרי, באתר ynet, 1 באוגוסט 2014
  22. ^ The discovery of an archaeological site in the town of Beit Lahiya, Palestinian, news.travelerpedia