קינוח
קינוח או מנה אחרונה הוא מנה, בדרך כלל מתוקה, המוגשת בסופה של ארוחה. ישנם מטבחים בהם לא נהוג לאכול קינוח, והמנה המתוקה נאכלת באמצע הארוחה - לדוגמה במטבח הסיני.
 | |
| קינוחים שונים, ביניהם מגוון של עוגות, ביסקוויטים ופשטידות | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג | מזון מתוק |
| אופן הגשה | רבים, כגון ביסקוויטים, עוגות, טארטים עוגיות, ג'לי, גלידות, מאפים, פשטידות, פודינגים, חביצות, מרקים מתוקים, פירות ועוד) |
  | |
סוגים
עריכההקינוח יכול להיות דבר מאפה מתוק, קרם מסוג כלשהו, פירות, גלידה וכיוצא באלה. לעיתים מקנחים גם בדבר מה מלוח כגון פיצוחים או חטיפים אחרים, כאמור ישנם גם קינוחים המשולבים עם טעם מלוח. עם השתכללות הקולינריה, הומצאו קינוחים רבים שאינם מתוקים דווקא, אלא גם חמוצים (לדוגמה סורבה פירות או גלידת יוגורט).
גודל מנות
עריכהאין תקן מחייב אוניברסלי או "סטנדרט רשמי" לגודל מנת קינוח, כמו שיש לעיתים במנות עיקריות (למשל 100 גרם פסטה לא מבושלת לסועד). עם זאת, קיימים "כללי אצבע" מקובלים בענפי הקולינריה, התזונה וההסעדה, בהתאם להקשר:
- עוגות מוס או קרם (מנה אישית): כ־80–120 גרם.
- עוגות בחיתוך לפרוסות: פרוסה בגודל 100–150 גרם לאדם.
- קינוחים בכוסות: 100–120 מ"ל.
- קינוח מבוסס בצק (פאי, טארט): 100–130 גרם.
- כדורי גלידה: כדור סטנדרטי הוא כ־60 מ"ל, לרוב מגישים 1–2 כדורים.
- שוקולד/פרלינים: 20–30 גרם למנה.
- משקל ממוצע של מנת קינוח פרי: 120–150 גרם, אך זה תלוי בסוג הפרי וצורת ההגשה:
- פירות חתוכים או סלט פירות לרוב מגישים בין 120 ל־150 גרם (כוס וחצי בקירוב). במסעדות לעיתים מסתפקים גם ב־100 גרם, תלוי בהרכב ובסוג הפרי.
- במגש פירות או הגשה אסתטית באירועים לעיתים המנה קטנה יותר – כ־80–100 גרם למנה אישית, כחלק ממבחר קינוחים.
- חצי פרי גדול כמו מנגו, תפוח או אגס.
מנות זוגיות
עריכהבתחום ההסעדה מקובלות מאוד מנות קינוח "זוגיות", לרוב אלו הן מנות מוגדלות בכ־1.5 עד 1.8 ממנת קינוח אישית, אך לא מוכפלות ממש — מכיוון שברוב המקרים זוג לא צורך בדיוק כפול, אלא מעט יותר מיחיד. מעבר לאספקט הקולינרי, לקינוח זוגי יתרונות חברתיים, רגשיים וכלכליים: קינוחים אלו נאכלים על ידי זוג מאותה הצלחת, ומעניקים חוויה של שיתוף ותחושת קרבה. האכילה מכלי אחד יכולה לתרום לאינטימיות, במיוחד בדייטים. מבחינה כלכלית, הקינוח הזוגי בדרך כלל מתומחר במחיר הנמוך משני קינוחים אישיים.
קינוחי טעימות
עריכהבמסעדות רבות — בעיקר במסעדות שף או מסעדות יוקרה — נהוג להציע קינוחי "טעימות" (לעיתים נקראים גם "קינוחי מיני"). מדובר בגישה שונה ממנות קינוח רגילות או זוגיות. שיטת הטעימות מאפשרת לחוות כמה קינוחים שונים באותה מנה, לעיתים תוך הפגנה של "רוח המטבח" או הקונדיטור – סוג של "כרטיס ביקור מתוק". מנת טעימות עשויה להיבנות בצורה שתגרה את חוש הטעם באמצעות מעבר הדרגתי מטעם לטעם, תעודד תשומת לב לפרטים כמו טמפרטורה, מרקם, שילובים. קינוחי טעימות נוחים במיוחד לשולחן של כמה סועדים אך גם לזוג שרוצה לחלוק.
במנת טעימות גודל ממוצע של כל קינוח קטן יהיה 30–50 גרם, וכלל המנה בטווח 120–180 גרם (בדומה למנה זוגית).
בר קינוחים
עריכהבר קינוחים הוא סגנון הגשה נפוץ באירועים חגיגיים, הכולל מבחר רחב של קינוחים המוצגים על גבי שולחן או מתחם ייעודי, לרוב באופן פתוח לשירות עצמי. הקינוחים מוגשים במנות קטנות, ולעיתים כוללים שילוב של עוגות, מאפים, פירות, שוקולדים, קינוחים בכוסות ותחנות הכנה חיה, כמו ופל בלגי או קרפ.
בר קינוחים מאפשר לאורחים לבחור באופן חופשי בין קינוחים שונים, ומשלב היבטים קולינריים, עיצוביים וחווייתיים. ברים מסוג זה נפוצים באירועים פרטיים ועסקיים כאחד, ולעיתים נתפסים גם כמרכיב עיצובי המהווה חלק בלתי נפרד מתפאורת האירוע. בין יתרונותיהם – מגוון רחב של טעמים, התאמה לקהל מגוון ואפשרות לשילוב קינוחים ייחודיים.
היסטוריה
עריכה
פירות יבשים ודבש היו ככל הנראה הממתיקים הראשונים בהם השתמשו ברוב העולם, אך עם התפשטות קנה הסוכר ברחבי העולם החלו לפתח תוצרים שונים של קינוח.[1] קנה הסוכר גדל והתפתח בהודו לפני 500 לפני הספירה[1]26 והתגבש, מה שהפך אותו קל לתנועה, בשנת 500 לספירה. סוכר וקני סוכר נמכרו בקלות, מה שהפך סוכר זמין במקדוניה בשנת 303 לפנה"ס ובסין בשנת 600 לספירה. בתת היבשת ההודית, המזרח התיכון וסין, הסוכר היה המרכיב העיקרי בבישול וקינוחים במשך למעלה מאלף שנים.
קנה סוכר וסוכר לא היו ידועים ואף היו נדירים באירופה עד המאה השתים עשרה או עד מאוחר יותר. רק לאחר מכן, כאשר מסעי הצלב ולאחר מכן ההתיישבויות החקלאיות הפיצו את השימוש בהם. האירופים החלו לייצר סוכר בימי הביניים, וקינוחים מתוקים נוספים הפכו לפופולרים ונגישים לעיתים קרובות.[2] אז, עקב התייקרות הסוכר במידה רבה, בדרך כלל רק העשירים היו יכולים להתענג באירועים מיוחדים.
המהפכה התעשייתית באירופה ומאוחר יותר באמריקה הובילה לייצור המוני של מוצרי מזון, כולל קינוחים, שניתן לעבד, לשמר ולארוז. מזונות קפואים, כולל קינוחים, הפכו פופולריים מאוד החל משנות העשרים של המאה הקודמת.[3]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- מתכוני מנות קינוח, באתר וואלה
- קינוחים, באתר "שפים"
- קינוח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קינוחים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Krondl, Michael (2011). Sweet Invention: A History of Dessert. Chicago IL: Chicago Review Press. ISBN 978-1-55652-954-2.
- ^ Adamson, Melitta Weiss (2004). Food in Medieval Times. Greenwood Press, Westport, CT. p. 89. ISBN 0-313-32147-7. (באנגלית)
- ^ Mintz, Steven. "Food in America". Digital History. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2013. נבדק ב-18 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)