הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (1983)
הבחירות לרשויות המקומיות בישראל התקיימו בפעם השמינית ב-25 באוקטובר 1983.
הבחירות ברשויות השונות
עריכהבירושלים התמודדו ארבעה מועמדים: ראש העירייה המכהן טדי קולק, מאיר פורוש, שלמה תוסיה כהן וגרשון סלומון. בבחירות עצמן הצביעו כ-125,000 איש, וטדי קולק ניצח ברוב משמעותי של כ-80,000 קולות. לקראת הבחירות למועצת העיר הוקמה מפלגת ש"ס, שבשנים שלאחר מכן הפכה למשמעותית ברמה הארצית. סיעתו של קולק ("ירושלים אחת") קיבלה כ-17 מושבים, ושאר מושבי העיר התחלקו בין הסיעות הליכוד (4), אגודת ישראל וש"ס (3 מושבים לכל רשימה), פועלי אגודת ישראל (2 מושבים), סיעת תדי"ר, שהתמודדה במשותף עם מחנה הציונות הדתית (מצ"ד), והמפד"ל (מושב לכל רשימה).
בתל אביב-יפו התמודדו כ-7 מועמדים (ובהם מועמד המערך דב בן-מאיר, ויקי שירן, יצחק ארצי, אייבי נתן ומרדכי וירשובסקי) אל מול ראש העירייה המכהן מטעם הליכוד שלמה להט. להט ניצח בסיבוב הראשון עם כ-58.4% מקולות הבוחרים. במועצת העיר סיעת הליכוד קיבלה כ-14 המושבים, ושאר המושבים התחלקו בין סיעת המערך (9), הסיעה הדתית (3), הרשימה הליברלית ושינוי (2 לכל רשימה), ואילו רשימתו של אייבי נתן קיבלה כמושב אחד. מפלגת חד"ש התמודדה אף היא למועצת העיר, אך לא עברה את אחוז החסימה.
בחיפה ניצח ראש העירייה המכהן מטעם המערך אריה גוראל ברוב גדול של כ-63% מקולות הבוחרים. מולו התמודדו כמספר מועמדים ובהם המדענית יהודית נאות שהתמודדה מטעם מפלגת שינוי שקיבלה כ-6.6% מהקולות, והטייסת יעל רום שהגיעה למקום השני עם 17% מהקולות. במועצת העיר סיעת המערך קיבלה כ-13 מושבים, ואילו הליכוד כחמישה מושבים. שאר הסיעות היו החזית הדתית המאוחדת (3), סיעת "חיפה בדרך הנכונה" ושינוי (2 לכל רשימה), חד"ש, רשימת הצעירים והרשימה הליברלית (מושב לכל רשימה).
בבאר שבע התמודדו כ-7 מועמדים מול ראש העירייה המכהן אליהו נאוי. בסופו של דבר נאוי ניצח את מועמד העבודה אורי סבג בסבב השני.
בראשון לציון ניצח מועמד המערך מאיר ניצן את ראש העירייה המכהן חנניה גיבשטיין ברוב של 52% מול 33%. סיעת המערך קיבלה כ-11 מושבים, לעומת 5 מושבים שקיבלה רשימתו העצמאית של גיבשטיין. הליכוד והרשימה הדתית קיבלו כשני מושבים לכל רשימה. רשימה מקומית נוספת קיבלה כמושב אחד.
ברמת גן הגיע למקום הראשון מועמד הליכוד ישראל פלד, שקיבל כ-1.2% (600 קולות) פחות מרף ה-40% הדרושים לניצחון בסבב הראשון. בסבב השני פלד התחרה מול מועמד המערך אורי עמית, שניצח ברוב של כ-50.5%.
בהרצליה התמודדו לראשות העיר מועמד העבודה וראש העירייה המכהן יוסף נבו מול מועמד הליכוד אלי לנדאו. בסופו של דבר, לנדאו ניצח עם 55% מהקולות, לעומת 41.7% שהצביעו לנבו. במועצת העיר מפלגת העבודה קיבלה כ-8 מושבים, לעומת 7 לליכוד, כאשר המפד"ל ואגודת ישראל שקיבלו כמושב לכל רשימה.
בכפר סבא ניצח מועמד המערך יצחק ולד עם כ-74.6% מהקולות ו-10 מתוך 15 מושבי המועצה.
במגדל העמק ניצח מועמד הליכוד שאול עמור שקיבל כ-54.5% מהקולות. מולו התמודדו יעקב טולדנו מהמערך ודוד קדוש העצמאי.
בקריית גת ניצח ראש העירייה המכהן מטעם הליכוד דוד מגן. הליכוד ניצח גם בקריית שמונה עם המועמד פרוספר אזרן.
בבת ים ניצח מועמד המערך אהוד קינמון שקיבל כ-44% מקולות הבוחרים. סיעתו קיבלה כ-12 ממושבי המועצה מתוך 23.
בנצרת עלית ניצח ראש העירייה המכהן מטעם המערך מנחם אריאב. מועצת העיר התחלקה בין המערך (8 מושבים) לבין הליכוד (5 מושבים).
בבני ברק ניצח המועמד משה אירנשטיין עם כ-55% תמיכה.
בגבעתיים ניצח מועמד המערך בהובלת יצחק ירון.
בחדרה ניצח ראש העירייה המכהן יחיאל כהנא עם כ-44.3% מקולות הבוחר. המערך ניצח גם ברוב גדול בעיר חולון עם ראש העיר פנחס אילון.
בעפולה התמודד רק ראש העירייה המכהן מטעם הליכוד עובדיה עלי, שקיבל כ-100% מהקולות.
בגבעת עדה ניצח מועמד העבודה יעקב דורון את מועמד הליכוד עמינדב ארגוב. המערך ניצח גם ביישובים נס ציונה, נחלת יהודה ומצפה רמון.
במטולה ניצח מועמד הליכוד יוסף גולדברג את המועמד העצמאי ביאליק בלסקי. הליכוד ניצח גם בנתיבות, מנחמיה וקריית עקרון.
המפד"ל ניצחה במבשרת ציון עם המועמד צדוק בן יצחק. המפד"ל ניצח גם בטבריה עם ראש העירייה המכהן יגאל ביבי.
ברמות השבים התמודדו רשימת מועמדים אחת ומועמד אחד לראשות המועצה לכן לא התקיימו בחירות. הרשימה היחידה איישה את כלל מועצת היישוב והמועמד היחיד דוד אפיק מונה לראש המועצה. מקרה דומה קרה בסביון, שבי ציון ובאזור (שם הרשימה היחידה הייתה של מפלגת העבודה).
בקצרין נערכו הבחירות לראשונה בתולדות היישוב, שבהן ניצח ראש המועצה המכהן סמי בר לב מסיעת "קצרין בתנופה".
בנצרת התמודדה התנועה המתקדמת שפרשה מהסניף המקומי של חד"ש וזכתה ב־4 מושבים מתוך 17. מועמדה לראשות העירייה כאמל אל־ד'האר זכה בכרבע מהקולות.[1]
קישורים חיצוניים
עריכהתוצאות הבחירות -
- חלק א' (ירושלים),
- חלק ב' (חיפה),
- חלק ג' (רמות השבים, סביון, אור עקיבא, אזור, שבי ציון, הרצליה, אור יהודה, קריית אונו),
- חלק ד' (בני ברק, גבעת עדה, ג'יסר א זרקא, יפיע, כפר סבא, כפר קאסם, כפר שמריהו, מגדל העמק, מזכרת בתיה. מטולה, מצפה רמון, נחלת יהודה, נס ציונה, נתיבות, פורידיס).
- חלק ה' - בת ים, נהריה, נצרת עילית, קריית ביאליק, ראשון לציון, רמת גן, בענה, בית דגן, בית שאן ג'ש (גוש חלב), דאלית אל כרמלף דיר אל סד, טורעאן.
- חלק ו' - טירה, כנרת מושבה, כפר ברא, כפר יאסיף, כפר כמא, כפר תבור, מגד אל כרום, רמת השרון, מכר, נוה מונוסון, עומר, ערד, ערערה, פרדס חנה כרכור.
- חלק ז': אשקלון, באר שבע, גבעתיים, בסמת טבעון, פרדסיה, קצרין, קריית טבעון, ראש פינה, ריינה, רכסים, רמת ישי, אבן יהודה, רכסים.
- חלק ח' - חדרה, חולון, טבריה, עכו, קריית גת, קריית שמונה, רחובות, רמלה, אופקים, באר יעקב, בית שמש, כפר קרע
- חלק ט'- ג'דיידה, גן יבנה, גני תקוה, דימונה, זכרון יעקב, חצור הגלילית, טייבה, טירת כרמל, יבנאל, יבנה, יקנעם עלית, ירכא, מגדל
- חלק י' - תל אביב, אשדוד, לוד, קריית מוצקין, שפרעם, מבשרת ציון, מנחמיה, מעלות תרשיחא, נחף, עיילבון, עין מאהל, תל מונד
- חלק י"א,
- חלק י"ב,
- חלק י"ג - רעננה, איכסאל, גבעת שמואל, גדרה, ג'וליס, חורפיש, יהוד, מעיליא, פסוטה, קריית מלאכי, ראמה, שדרות, שלומי
- חלק י"ד (קריית אתא, באקה אל גרביה, כאבול),
- חלק ט"ו (עוספיא),
- חלק ט"ז (ג'ת),
- חלק י"ז (תיקוני טעויות: אשדוד),
- חלק י"ח (תיקוני טעויות: מעיליא, נהריה, רמת השרון)
הערות שוליים
עריכה- ^ אסעד גאנם, מפלגות וזרמים אידאולוגיים בקרב המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל, מדינה וחברה 1 (1), 2001, עמ' 89–114, JSTOR 23637424