ויקיפדיה

הגירה מאפריקה לאירופה

הגירה מאפריקה לאירופה כוללת הגירה של אנשים אשר נולדו באפריקה לאירופה. קבוצה זו כוללת אנשים שנולדו בצפון אפריקה ובאפריקה שמדרום לסהרה.

מפת נתיבי הגירה לצפון אפריקה ואירופה ממערב אפריקה.

היסטוריה

עריכה

הקיסר הרומאי ספטימיוס סוורוס נולד בלפטיס מגנה שבצפון אפריקה, באזור טריפוליטניה, לוב של היום. בתקופת השלטון הרומאי חלק מהתושבים הצפון אפריקאים עברו לפרובינקיה בריטניה.[1][2]

נמצא כי שישה גברים בריטים בעלי אותו שם משפחה נדיר ביותר, נושאים כרומוזום Y הנובע מקבוצה גנטית (הפלוגרופ) שמקורה בגבר אפריקאי מדרום לסהרה, ככל הנראה מהמאה ה-16 ואילך. [3] [4]

תהליכי הגירה

עריכה

מאז שנות ה-60 המדינות העיקריות שמהן יצאה הגירה מאפריקה לאירופה היו מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ובמידה פחותה גם מצרים. כתוצאה מכך, עד סוף המאה ה-20, נוצרו קהילות גדולות ממוצא מהמדינות הללו ברחבי אירופה. בתקופה שלאחר משבר האנרגיה העולמי בשנת 1973, הוחמרו אמצעי הפיקוח על ההגירה במדינות אירופה. ההשפעה העיקרית של צעדים אלה הייתה לעודד הגירה קבועה של מהגרים שהיו אמורים להיות זמניים, ולגרום להגירה נלווית של בני משפחותיהם. רוב ההגירה הזו הייתה מהמגרב לצרפת, הולנד, בלגיה וגרמניה. מהמחצית השנייה של שנות ה-80, יעדי ההגירה עבור מהגרים מהמגרב התרחבו וכללו גם את ספרד ואיטליה, בעקבות הגברת הביקוש לעובדים לא מיומנים במדינות אלה.[5]

בספרד ובאיטליה הוטלו דרישות אשרות כניסה על מהגרים מהמגרב בתחילת שנות ה-90, מה שהוביל לעלייה בהגירה בלתי חוקית דרך הים התיכון. מאז שנת 2000, מדינות אפריקה שמדרום לסהרה הפכו אף הן למקור חשוב של מהגרים לאירופה.[5]

בין השנים 2000–2005 היגרו מאפריקה כ-440,000 איש בשנה, רובם לאירופה.[6]לדברי היין דה האס, מנהל המכון הבינלאומי להגירה באוניברסיטת אוקספורד, השיח הציבורי בנוגע להגירה מאפריקה לאירופה מציג את התופעה כ"אקסודוס", המורכב ברובו ממהגרים בלתי חוקיים, המונעים על ידי סכסוכים ועוני. הוא מבקר את הצגת הדברים הזו, וטוען כי המהגרים הבלתי חוקיים הם לעיתים קרובות משכילים ויכולים להרשות לעצמם את העלויות הניכרות של המסע לאירופה. לדבריו, ההגירה מאפריקה לאירופה מונעת על ידי ביקוש מבני לכוח עבודה זול. מרבית המהגרים מהגרים מיוזמתם, ולא בשל היותם קורבנות של סוחרי אדם. יתרה מזאת, הוא טוען שרוב המהגרים מגיעים באמצעות אשרות תייר או מסמכים מזויפים, או דרך המובלעות הספרדיות, סאוטה ומלייה. הוא מדגיש כי "מרבית המהגרים האפריקאים הבלתי חוקיים נכנסים לאירופה באופן חוקי ולאחר מכן נשארים לאחר שפג תוקף האשרה".[5] מומחה ההגירה סטיבן קאסלס מוסיף כי "למרות ההיסטריה התקשורתית סביב הגידול בהגירה האפריקאית לאירופה, המספרים בפועל נראים קטנים למדי – אם כי יש חוסר דיוק מפתיע בנתונים".[7]

על פי ארגון ה-OECD ההגירה ממדינות אפריקה למדינות מפותחות קטנה יחסית בהשוואה להגירה הכלל-עולמית. ה-BBC דיווח בשנת 2007 כי ארגון ההגירה הבין-לאומי מעריך כי כ-4.6 מיליון מהגרים אפריקאים מתגוררים באירופה, אך מכון מדיניות ההגירה מעריך כי בין 7 ל-8 מיליון מהגרים בלתי חוקיים מאפריקה חיים באיחוד האירופי.[8]

הגירה בלתי מתועדת

עריכה
 
מהגרים שניצלו אוקטובר 2013

הגירה לא מתועדת מאפריקה לאירופה היא משמעותית. אנשים רבים ממדינות אפריקה פחות מפותחות יוצאים למסע המסוכן עבור אירופה, בתקווה לחיים טובים יותר. בחלקים מאפריקה, במיוחד צפון אפריקה (מרוקו, מאוריטניה ולוב), הסחר במהגרים לאירופה הפך למשתלם יותר מסחר בסמים. הגירה לא מתועדת לאירופה מתרחשת לעיתים קרובות בסירה דרך הים התיכון, או במקרים מסוימים ביבשה במובלעות הספרדיות של סאוטה ומלילה, ועלתה לכותרות בינלאומיות. מהגרים רבים מסתכנים בפציעה חמורה או מוות במהלך מסעם לאירופה ורוב אלה שבקשות המקלט שלהם לא צלחו מגורשים בחזרה לאפריקה.[9][10] לוב היא נקודת המוצא העיקרית של מהגרים בלתי חוקיים היוצאים לאירופה.[11][12] עם זאת, מהגרים אפריקאים לא מתועדים באירופה לא בהכרח נכנסו לאירופה בדרכים לא מורשות. רבים מהם, נכנסו עם אשרות תקפות שאותן האריכו. מול הדרה מוגברת של מדיניות ההגירה האירופית, למהגרים אפריקאים רבים לא נותרה אפשרות להיכנס ולהתגורר באופן בלתי חוקי. כפי שכתב אפוסטולו אנדריקופולוס, בהקשר זה של עוינות מוגברת והדרה משפטית, מהגרים אפריקאים רבים "פונים לקרבה בחיפוש אחר ביטחון, יציבות ויכולת חיזוי". [13] קרבה ויחסים חברתיים מספקים תמיכה למהגרים לא מורשים להתמודד עם מצבם המשפטי הרעוע.

ההגירה הבלתי מתועדת מאפריקה לאירופה היא משמעותית. אנשים רבים ממדינות אפריקה הפחות מפותחות יוצאים למסע המסוכן לאירופה, בתקווה לחיים טובים יותר. בחלקים מאפריקה, במיוחד בצפון אפריקה (מרוקו, מאוריטניה ולוב), סחר במהגרים לאירופה הפך לרווחי יותר מסחר בסמים. מהגרים רבים מסתכנים בפציעות חמורות או מוות במהלך מסעם לאירופה, ורוב אלו שבקשות המקלט שלהם נדחו מגורשים חזרה לאפריקה.[9][10] לוב היא נקודת המוצא העיקרית למהגרים בלתי חוקיים היוצאים לאירופה.[11][12] עם זאת, מהגרים אפריקאים בלתי מתועדים באירופה לא בהכרח נכנסו לאירופה בדרכים בלתי חוקיות. רבים מהם נכנסו עם אשרות חוקיות שלאחר מכן פג תוקפן. מול החרפת המדיניות ההגירה האירופית, מהגרים אפריקאים רבים נאלצים להיכנס ולהתגורר באופן בלתי חוקי.

בין אוקטובר 2013 לאוקטובר 2014 ממשלת איטליה ניהלה את מבצע "מארה נוסטרום", מבצע ימי ואווירי שמטרתו הייתה לצמצם את ההגירה הבלתי חוקית לאירופה ואת מקרי טביעות הספינות בים התיכון ליד חופי למפדוזה. ממשלת איטליה הפסיקה את המבצע כיוון שהתגלה שאינו בר-קיימא בשל המעורבות הרבה של הצי האיטלקי. המבצע הוחלף במבצע משותף ומוגבל יותר להגנת גבולות האיחוד האירופי, שנקרא מבצע "טריטון" ומנוהל על ידי הסוכנות האירופית לניהול מבצעים משותפים Frontex. ממשלות אירופיות אחרות, כולל בריטניה, טענו שמבצעים כמו "מארה נוסטרום" ו"טריטון" משמשים כ"גורם משיכה בלתי מכוון" המעודד הגירה נוספת.[14][15]

בשנת 2014, תועדו 170,100 מהגרים בלתי חוקיים שהגיעו לאיטליה דרך הים (גידול לעומת 42,925 הגעות שתועדו בשנת 2013), כאשר 141,484 מהם עזבו מלוב.[16] רובם הגיעו מסוריה, קרן אפריקה וממערב אפריקה.[17][18]

הנושא חזר לכותרות בינלאומיות עם סדרת טביעות ספינות מהגרים, כחלק מגל הגירת הפליטים לאירופה בשנת 2015. הערכות ארגון ההגירה הבין-לאומי (IOM) מצביעות על כך שבין תחילת 2015 לאמצע אפריל, 21,000 מהגרים הגיעו לחופי איטליה ו-900 מהגרים מתו בים התיכון.[19] מבקרי מדיניות ההגירה האירופית כלפי הגירה בלתי חוקית בים התיכון טוענים שביטול מבצע "מארה נוסטרום" לא הרתיע מהגרים, ושבמקום זאת, ההחלפה שלו ב"טריטון" יצרה את התנאים להעלאת מספר מקרי המוות.[20]

בספטמבר 2023, למעלה מ-120 סירות שנשאו כ-7,000 מהגרים מאפריקה – יותר מאוכלוסיית למפדוזה כולה – הגיעו לאי בתוך 24 שעות.[21]

השפעות

עריכה
 
צלב עשוי מעץ של סירות הגירה שבורות בלמפדוזה.

בנוגע להשפעות על מדינות המקור באפריקה, מאמר במגזין "האקונומיסט" מתאר את ההגירה מאפריקה ככזו שיש לה יתרונות כלכליים מסוימים עבור המדינות האפריקאיות מהן מגיעים המהגרים (בעיקר הודות למשלוחי הכספים, וגם בהצגת היתרונות של חינוך, מה שמעודד יותר אנשים ללכת לבית הספר).[22]

באשר להשפעות על מדינות היעד באירופה, על פי דיווח של ה-BBC, קיימת עלייה במספר הפשעים הקשורים להגירה האפריקאית באירופה, במיוחד במדינות סקנדינביה, מה שמוביל להתנגדות להגירה ולהופעת מפלגות לאומניות כמו ה-AfD בגרמניה, השוודים הדמוקרטים וה-ווקס בספרד.[23]

אלפי מהגרים מתו בניסיונותיהם לחצות את מדבר סהרה ואת הים התיכון בדרכם לאירופה. [24]

מדיניות ההגירה האירופית

עריכה

לאיחוד האירופי אין מדיניות הגירה משותפת ביחס לאזרחי מדינות עולם שלישי. חלק מהמדינות כמו ספרד ומלטה קוראות למדינות חברות אחרות באיחוד לשאת באחריות המשותפת לטיפול בזרמי ההגירה מאפריקה. ספרד גם יצרה נתיבי הגירה חוקיים למהגרים אפריקאים, ומגייסת עובדים ממדינות כמו סנגל.[25] מדינות אחרות, כמו צרפת תחת ניקולא סרקוזי, אימצו מדיניות מגבילה יותר, וניסו להציע תמריצים למהגרים לשוב לאפריקה. אף על פי שאימצה גישה ליברלית יותר מצרפת, ספרד ניסתה גם היא, על פי דיווח של המועצה ליחסי חוץ, "לכונן הסכמים בילטרליים רחבים עם מדינות אפריקאיות שיכללו חילופי גירוש בתמורה למימון שיסייע למהגרים שהוחזרו".[26]

 
מהגרים אפריקאים חולצו ליד לוב במהלך מבצע טריטון של האיחוד האירופי, יוני 2015

ספרד גם ניהלה תוכניות הסדרה כדי להעניק זכויות עבודה למהגרים בלתי חוקיים לשעבר, במיוחד בשנת 2005[27] אך מהלך זה ספג ביקורת מממשלות אחרות באיחוד האירופי, שטענו כי הוא מעודד הגירה בלתי חוקית נוספת וכי המהגרים שהוסדרו צפויים להגר בתוך האיחוד למדינות עשירות יותר לאחר שקיבלו מעמד בספרד.[28] [29]

דמוגרפיה

עריכה

טבלה זו מתייחסת גם לאפריקאים מצפון אפריקה וגם לאפריקאים שמדרום לסהרה, רוב המספרים מתייחסים רק לאנשים שנולדו ביבשת אפריקה.

מדינה אוכלוסייה אפריקאית שנה מרכזי אוכלוסייה תיאור
צרפת כ-3,115,500 2019 פריז, ליון, טולוז, בורדו, מרסיי, נאנט, ליל, מונפלייה כולל כל אדם שנולד באפריקה. רובם קשורים למושבות הצרפתיות לשעבר. לפי INSEE, ישנם 4.6 מיליון אנשים שנולדו בצפון אפריקה או שיש להם מוצא מצפון אפריקה, בעיקר מאלג'יריה, מרוקו ותוניסיה. כמו כן, ישנו מספר דומה של מהגרים וצאצאים מאפריקה שמדרום לסהרה, בעיקר מסנגל, מאלי, חוף השנהב, קמרון, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והרפובליקה של קונגו.
הממלכה המאוחדת 1,656,00 2021 לונדון, ברמינגהם, מנצ'סטר, לידס, שפילד, בריסטול, נוטינגהאם, ניוקאסל על הטיין הערכות ONS מ-2021 לגבי אוכלוסייה שנולדה באפריקה; כוללת רק אוכלוסייה שנולדה מחוץ למדינה. רובם קשורים למושבות הבריטיות לשעבר באפריקה. הקבוצות הגדולות ביותר הן מדרום אפריקה, ניגריה, קניה, זימבבואה, סומליה, גאנה, אוגנדה, גמביה, סיירה לאון ולוב.
טורקיה 1,500,000 2017 איסטנבול, איזמיר, מולה, אנקרה, אנטליה בעיקר אזרחי קמרון, לוב, אלג'יריה, סומליה, ניז'ר, ניגריה, קניה, סודן, מצרים ואתיופיה.
ספרד 1,322,625 2021 ברצלונה, מדריד, מלאגה, מורסיה, פלמה דה מיורקה, סביליה, ולנסיה רובם ממרוקו ואלג'יריה, אך כוללים גם חלק ממדינות מערב אפריקה כמו סנגל, ניגריה, כף ורדה, והמושבות הספרדיות לשעבר, כמו גינאה המשוונית. רבים מהאפריקאים מדרום לסהרה הם עובדים בחוזים.
איטליה 1,150,627 2021 רומא, מילאנו, טורינו, פלרמו, ברשה, בולוניה, לצ'ה, פירנצה, פרארה

, ג'נובה, ונציה

בעיקר ממדינות צפון אפריקה כמו מרוקו, תוניסיה, לוב, מצרים ואלג'יריה, אך גם ממערב אפריקה (ניגריה, סנגל, מאלי, חוף השנהב, בורקינה פאסו וגאנה) ומהמושבות האיטלקיות לשעבר (אריתריאה, סומליה). אינו כולל מהגרים לא סדירים מהחציות הים התיכון שהחליטו להישאר באיטליה.
גרמניה 1,000,000 2020 ברלין, המבורג, פרנקפורט, קלן, מינכן, שטוטגרט בעיקר מאלג'יריה, מצרים, מרוקו ותוניסיה וממושבות גרמניה לשעבר כמו קמרון וטוגו וכן מהגרים נוספים בעיקר מקניה, אריתריאה, גאנה, ניגריה ואתיופיה. כ-50% מהאוכלוסייה מורכבת משחורים אפריקאים שמדרום לסהרה והיתר מצפון אפריקאים ערבים וברברים. כולל סטודנטים, עובדים ומהגרים חוקיים מיומנים ולא מיומנים וכן מבקשי מקלט ומהגרים לא סדירים.
הולנד 714,732 2020 ראנדסטאד; אזור המטרופולין ארנהם-ניימכן רובם ממרוקו, אך ישנם מיעוטים גדולים ממדינות כמו סומליה, מצרים, דרום אפריקה, גאנה, כף ורדה ואריתריאה.
פורטוגל 700,000 אזור המטרופולין של ליסבון, אלגארבה בעיקר מהמושבות הפורטוגזיות לשעבר באפריקה, במיוחד כף ורדה, אנגולה, גינאה-ביסאו וסאו טומה ופרינסיפה. 47% מהתושבים החוקיים הזרים בשנת 2001 היו במקור ממדינה אפריקאית.
בלגיה 550,000–600,000 2018 בריסל, לייז', אנטוורפן, שרלרואה רובם בעלי שורשים מקונגו הבלגית לשעבר ובמדינות אפריקה דוברות הצרפתית האחרות. בעיקר ממרוקו, רואנדה, אלג'יריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, סנגל, גאנה, גינאה, בורונדי, קמרון, ניגריה וג'יבוטי.
שווייץ 93,800 2015 ז'נבה, בזל, ווה, ברן, פריבור, לוזאן בעיקר אזרחי אלג'יריה, אריתריאה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קמרון ואנגולה (למעט אנשים ממוצא אפריקאי מאזורים אחרים בעולם: הרפובליקה הדומיניקנית, ברזיל, ארצות הברית, קובה וכו').
פינלנד לפחות 65,007 2022 הלסינקי, אספו, ונטאה, טורקו, ואסה לפי הלמ"ס של פינלנד: ששני הוריהם נולדו באפריקה או שההורה היחיד המוכר נולד באפריקה, • או שנולדו באפריקה ומדינות הלידה של הוריהם אינן ידועות. כך למשל, אנשים עם הורה פיני אחד והורה אפריקאי אחד או אנשים עם מוצא אפריקאי רחוק יותר אינם נכללים בנתון מבוסס מדינה זה שאינו אתני. כמו כן, רקע של ילדים מאומצים שנולדו באפריקה נקבע על פי הוריהם המאמצים, ולא על פי הוריהם הביולוגיים. הם מגיעים בעיקר מסומליה, ניגריה, מרוקו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אתיופיה וגאנה.

סטטיסטיקה

עריכה

קצב ההגירה צפוי להמשיך לעלות בעשורים הקרובים, על פי סר פול קולייר, כלכלן בתחום הפיתוח.[30]

הערה: מבקשי מקלט לאירופה הם מבקשים בפעם הראשונה לאחר הסרת בקשות שהוסרו. מהגרים מאפריקה שמדרום לסהרה עשויים להיכנס לכל יעד באמצעים שונים מהדרכים המוצגות בטבלה זו. כתוצאה מכך, נתוני הזרימה הללו אינם מלאים וסביר שהם מייצגים מינימום. גידול במלאי המהגרים והזרימות אינו זהה.[31] מקור: מרכז המחקר פיו.

שנה מספר מבקשי מקלט[32]
2010 58,000
2011 84,000
2012 74,000
2013 91,000
2014 139,000
2015 164,000
2016 196,000
2017 168,000

המדינות המובילות בהן נולדו מהגרים מאפריקה שמדרום לסהרה המתגוררים באיחוד האירופי, נורווגיה ושווייץ בשנת 2017. מקור: מרכז המחקר פיו.

מדינה מספר מהגרים
ניגריה 390,000
דרום אפריקה 310,000
סומליה 300,000
סנגל 270,000
גאנה 250,000
אנגולה 220,000
קניה 180,000
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו 150,000
קמרון 150,000
חוף השנהב 140,000

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Wuyts, Ann (22 באוקטובר 2011). "Evidence of 'upper class' Africans living in Roman York". The Independent. ארכיון מ-2014-04-20. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Kennedy, Maev (26 בפברואר 2010). "African origin of Roman York's rich lady with the ivory bangle". The Guardian. נבדק ב-28 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Khamsi, Roxanne (24 בינואר 2007). "Genes reveal West African heritage of white Brits". New Scientist. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Rare African DNA Discovered in White British Males". אורכב מ-המקור ב-7 בפברואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 de Haas, Hein (2008). "The Myth of Invasion: the inconvenient realities of African migration to Europe". Third World Quarterly. 29 (7): 1305–1322. doi:10.1080/01436590802386435.
  6. ^ World migration 2008: Managing labour mobility in the evolving global economy Volume 4 of IOM world migration report series, International Organization for Migration, Hammersmith Press, 2008 מסת"ב 978-92-9068-405-3, pp. 38, 407.
  7. ^ Castles, Stephen (2009). "Development and Migration – Migration and Development: What Comes First? Global Perspective and African Experiences". Theoria. 56 (121): 1–31. doi:10.3167/th.2009.5512102.
  8. ^ "Key facts: Africa to Europe migration". BBC News. 2 ביולי 2007. נבדק ב-6 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 "Missing Migrants: Tracking Migrants Along Migratory Routes". International Organization for Migration. נבדק ב-29 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Mbugua, Nganga. "Tough life of illegal immigrants in Germany". Afro Articles. אורכב מ-המקור ב-12 בנובמבר 2012. נבדק ב-2012-08-10. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Williams, Martin (15 בספטמבר 2014). "200 migrants feared drowned after boat sinks off Libya coast". The Guardian. נבדק ב-21 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 Attir, Mustafa O. (18 בספטמבר 2012). "Illegal Migration in Libya after the Arab Spring". Middle East Institute. נבדק ב-21 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Andrikopoulos, Apostolos. Argonauts of West Africa: Unauthorized Migration and Kinship Dynamics in a Changing Europe (באנגלית). Chicago, IL: University of Chicago Press.
  14. ^ Travis, Alan (27 באוקטובר 2014). "UK axes support for Mediterranean migrant rescue operation". The Guardian. נבדק ב-21 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Davies, Lizzy; Neslen, Arthur (31 באוקטובר 2014). "Italy: end of ongoing sea rescue mission 'puts thousands at risk'". The Guardian. נבדק ב-21 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Eventi migratori illegali registrati in ambito nazionale" [Illegal migratory events recorded nationwide]. Fondazione ISMU. אורכב מ-המקור ב-24 באפריל 2020. נבדק ב-21 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Migrant Arrivals by Sea in Italy Top 170,000 in 2014". International Organization for Migration. 16 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Analisi: Paolo Gentiloni" [Analysis: Paolo Gentiloni]. Pagella Politica. 22 בפברואר 2015. אורכב מ-המקור ב-21 בספטמבר 2015. נבדק ב-22 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Peter, Laurence (20 באפריל 2015). "Why is EU struggling with migrants and asylum?". BBC News. נבדק ב-21 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Kingsley, Patrick; Gayle, Damien (15 באפריל 2015). "Migrant boat disaster: rescue hopes led to sinking in Mediterranean". The Guardian. נבדק ב-21 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "What's behind the surge in migrant arrivals to Italy?". AP News (באנגלית). 2023-09-15. נבדק ב-2023-09-16.
  22. ^ The Economist, 28 March 2020, page 6, "Migration is Helping Africa in Many Ways".
  23. ^ BBC, 13 September 2018 "Reality check: Are migrants driving crime in Germany?".
  24. ^ "56,800 migrant dead and missing: 'They are human beings'". AP News. 2 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Choe, Julia (10 ביולי 2007). "African Migration to Europe". Council on Foreign Relations. אורכב מ-המקור ב-24 באפריל 2020. נבדק ב-6 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Choe, Julia (10 ביולי 2007). "African Migration to Europe". Council on Foreign Relations. אורכב מ-המקור ב-24 באפריל 2020. נבדק ב-6 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Miguélez, Fausto; Recio, Albert (2008). "Spain: large-scale regularisation and its impacts on labour market and social policy". Transfer: European Review of Labour and Research. 14: 589–606. doi:10.1177/102425890801400406.
  28. ^ Adler, Katya (25 במאי 2005). "Spain stands by immigrant amnesty". BBC News. נבדק ב-6 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Let them stay". The Economist. 12 במאי 2005. נבדק ב-6 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Migration is helping Africa in many ways". The Economist. 28 במרץ 2020. נבדק ב-9 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Connor, Philip (18 במרץ 2018), "At Least a Million Sub-Saharan Africans Moved to Europe Since 2010. Sub-Saharan migration to the United States also growing", Pew Research Center, אורכב מ-המקור ב-1 במרץ 2019, נבדק ב-15 ביולי 2018 {{citation}}: (עזרה)
  32. ^ Connor, Philip (18 במרץ 2018), "At Least a Million Sub-Saharan Africans Moved to Europe Since 2010. Sub-Saharan migration to the United States also growing", Pew Research Center, אורכב מ-המקור ב-1 במרץ 2019, נבדק ב-15 ביולי 2018 {{citation}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הגירה_מאפריקה_לאירופה&oldid=39695323"