ויקיפדיה

היריון באמנות

כל עבודה המציגה היריון נחשבת לעבודת אמנות.[דרושה הבהרה] באמנות, כמו בחיים, לא תמיד ברור אם הייתה כוונה להציג אישה בהיריון או שמפני שהאישה מוצגת בתנוחה שבה היא מגינה בידה על בטנה היא מובנת כאילו האישה נמצאת בהיריון.[דרושה הבהרה]

Gustav Klimt, 1903, Hoffnung I (Hope I)

מבחינה היסטורית, ייצוג נשים בהריון הוא די נדיר[1] . בדרך כלל אמנות המערב כוללת שני נושאים עיקריים שבהם מופיעות נשים בהיריון: ציורים היסטוריים, בהם ההיריון מהווה חלק חשוב מהסיפור, כמו הסיפור של דיאנה וקאליסטו (Diana and Callisto), בהם רואים את קאליסטו ברגע שהיא מגלה את ההיריון האסור שלה. נושא נוסף בו מופיעה אישה בהיריון הוא בסיפור הברית החדשה[2]. תמונות נשים בהיריון החלו להיות אופנתיים יותר בסביבות שנת 1600.

מסורת תרבותית עריכה

צלמיות נשים בהיריון הופיעו בתרבויות שונות, בתקופות שונות, במקומות שונים בעולם. פסלונים עשויים קרמיקה ניתן למצוא בתרבויות הפרה-קולומבניות ובתקופות העתיקות במזרח התיכון. חלק גדול מפסלונים אלו קשורים לפריון ולעיתים קשה לזהות האם אכן הצלמית מגלמת היריון, או את המשמעות שלה בתרבות בה היא מופיעה[3].

בין הדוגמאות העתיקות ביותר של פסלי היריון ניתן למצוא צלמיות פרהיסטוריות באירו-אסיה הידועות כצלמיות ונוס. הידועה מכולן היא הצלמית ונוס מווילנדורף - צלמית העשויה אבן סידן נאוליתית ובה רואים אישה עם חזה וירכיים מוגזמים בגודלם הבאים להדגיש את פריונה. פסלונים מסוג זה הפריזו, בדרך כלל, את גודל הבטן, הירכיים, החזה, המותניים והפות, אך ההיריון עצמו איננו מובלט במיוחד[4].

  •  
    Pottery figure from ancient Mexico
  •  
    Cycladic figure, Early Bronze Age
  •  
    ונוס מווילנדורף, כ-25,000 לפני הספירה, אוסטריה

אמנות המערב עריכה

הציור דיאנה וקאליסטו של טיציאן, משנת 1559, משקף את הרגע שבו הריונה של קאליסטו התגלה. באירופה, נמנעו בדרך כלל מלצייר נשים בהיריון (מלבד בדמויות מקודשות), אך מאוחר יותר, באמנות המערב, התקיימו שני נושאים שבהם הובעו הריונות כחלק מהסיפור.

קאליסטו עריכה

במיתולוגיה היוונית, הנימפה קליסטו, נכנסה להיריון מהאב זאוס (יופיטר במיתולוגיה הרומית). ההיריון התגלה כאשר קאליסטו רחצה בנהר. אדוניתה ארטמיס (דיאנה) כעסה עליה וגרשה אותה ויונו, אשתו של זאוס, הפכה אותה לדובה. הציורים הקלאסיים בהם הופיעה קאליסטו שיקפו את הרגע בו היא הופכת לדב, אך מאוחר יותר, במיוחד החל מתקופת הרנסאנס, נראית קאליסטו ברגע בו ההיריון מתגלה. מקור ההשראה לציורים אלו הייתה שירתו של אובידיוס[2].

 
Venus of Willendorf, c. 25,000 BC, Austria

תמונה טיפוסית הופיעה לראשונה בציורו של טיציאן, דיאנה וקליסטו משנת 1559, שבה ביטנה של קליסטו חשופה בעוד ארטמיס/דיאנה מצביעה בהאשמה עליה ועל התומכות בה[2]. על פי אובידיוס קאליסטו הייתה בחודש התשיעי להריונה, אך בציורים היא מופיעה, בדרך כלל, רק בתחילת ההיריון כאשר חברותיה מגלות אותו לראשונה. נראה כי מה שקסם לאומנים כנושא הייתה ההזדמנות להציג קבוצת נשים בעירום[2], אם כי ניתן גם להבין ציור כזה כאזהרה מפני היריון לא רצוי.

מריה הבתולה עריכה

 
Visitation by Rogier van der Weyden (1430s, now Leipzig) with open laces on Elizabeth

מריה הבתולה מופיעה, לעיתים קרובות יותר, בציורי אמנות, כשהיא בהיריון, בעיקר בציורי הפוסט-קלאסיקה המערביים, והיא מופיעה כך אפילו בימינו. הרגע בו מריה מתעברת נקרא הבשורה, נושא הנפוץ מאוד באמנות הנוצרית המסורתית. אולם קיימים גם ציורים של מריה בהיריון מאוחר יותר ובדרך כלל אין ספק בציורים מסוג זה שמריה אכן בהיריון.

ציורי ההתגלות היה נושא פופולרי באמנות ופירש את הכתוב בברית החדשה, (לוקאס 1:39–56 ) בה סופר על המפגש בין שתי נשים בהיריון, מריה ואליזבט[5], אך, בדרך כלל, היריון זה איננו מומחש ויזואלית. רק בציורים ההולנדים מן המאה ה-15 החלו האומנים לעשות זאת[5][6] .

אופנת הביגוד הרחבה, באמנות הדתית ואף בחיי היום יום, בתקופת ימי הביניים, מקשים על האפשרות לדעת אם אכן הנשים המופיעות בתמונות הן בהיריון. בציורים מימי הביניים המאוחרים יותר מופיע פתח מאונך בביגוד, מלפנים או בצד, פתח הרומז, בדרך כלל, על כך שהנשים המופיעות בהם הן בהיריון, אף על פי שפתח כזה היה מאוד אופנתי החל משנת 1450, ואפשר היה לראותו גם על נשים שלא היו בהכרח בהיריון[6].

בציורים מסוימים, יד אחת או שתיים מונחות על הבטן, כמו בציור של רוחיר ואן דר ויידן מלייפציג. בציורים אחרים, בעיקר מהתקופה הביזנטית וימי הביניים המאוחרים בגרמניה, מופיע גם העובר ברחם האישה, בדרך כלל מצויר בעירום והילה מקיפה את ראשו. אך יש להדגיש שבכל התקופות, ברוב הציורים, אין רמז ברור לכך שהנשים אומנם בהיריון, אך הסיפור המצויר היה מוכר לקהל הצופים[7][2].

בציורים אחרים ניתן לראות את הבתולה בהיריון. היא מופיעה יחד עם בעלה יוסף הקדוש או בני משפחה אחרים, כשהם בדרך לבית לחם[2]. כך הם הוצגו בדרך כלל בתקופה הביזנטינית, אך ציורים מסוג זה נדירים יותר בכנסייה המערבית[8].

נושא נדיר נוסף היה הנושא של הטלת הספק של יוסף. גם כאן מופיעה מריה בהיריון וגם כאן, בחלק מהגרסאות, ההיריון מרומז על ידי הפתח בשמלה או הצגה חלקית של העובר ברחם[8] בתמונות מסוג זה, המבוססות על מתי 1:18–25 בברית החדשה, יוסף נרעש בעקבות ההיריון של כלתו הבתולה, אך לאחר שהמלאך בא אליו בחלום הוא מבין את שקרה. לעיתים קרובות נראית מריה, בתמונות אלה, טווה בנול בזמן הריונה.

עבודות אמנות דומות שבהן מריה מופיעה לבד נקראות Maria gravida (מריה בהריון). גם בתמונות הולנדיות קדומות מריה מגדלנה נראית בשמלה שיש בה פתח. יש האומרים שמוטיב זה מסמל ''היריון רוחני''. אחרים חושבים שהוא מסמל את מצוקתה של מרים, כפי שניתן לראות בציורו של (van der Weyden The Descent from the Cross ( (c. 1435, שנמצא בפראדו במדריד.

Madonna del Parto הוא שם לדמות הבתולה מריה המיוחס במיוחד להיריון וללידה. התמונה הידועה ביותר היא של פיירו דה לה פרנצ'סקה, ( Piero della Francesca), שבה נראית מריה בהיריון מתקדם והיא לובשת שמלה בעלת פתח רחב מלפנים ופתח נוסף בצד[6]. אך תמונות מסוג זה יצאו מהאופנה בתקופת הרנסאנס והתמונה של פיירו היא התמונה האחרונה מסוג זה שנמצאה בטוסקנה[9]. תמונות כאלה נוצרו במיוחד למען נשים בהיריון ובני משפחתן, כמו גם למען נשים ששאפו להיכנס להיריון. בחדרה של המלכה קלוד בצרפת, שהצליחה ללדת שבעה ילדים לפני שנפטרה בגיל 24, הייתה תלויה תמונת 'ההתגלות' של Sebastiano del Piombo שנמצאת עכשיו במוזיאון הלובר בפריז [10].

בין התמונות מהסוג הזה אפשר גם למצוא ציורים שבהם רואים חלקית את העובר ישו ברחם אימו. ברבים מהציורים האם מניחה יד מגינה על ביטנה. דיוקנאות מסוג זה נמצאים גם בתמונות שהחלו להופיע לאחר הרפורמציה הקתולית, אך תמונות של ישו ברחם אימו נעשו נדירות יותר ובמקומן הופיעה מריה עם הסימון הנוצרי IHS על בטנה.

באיקונין של הנצרות האורתודוקסית המזרחית, ישו ברחם אימו מופיע בדרך כלל בלבוש מלא, כחלק מהמסורת שנשמרה עד ימינו. אפשר לראות זאת גם באיקונין הרוסי הידוע מהמאה ה-12 של ההתגלות, בגלריה טרטיאקוב שבמוסקובה, בו מופיע עובר בגודל של ילד טבעי באזור החזה של האם, וכך גם באיקונין של מריה שנקרא ברוסית Pomozhenie rodam שמשמעותו ''עזרה בלידה''.

  •  
    תמונה מהמאה ה-16 באוסטריה בה ההיריון, שלא כרגיל, מאוד ברור
  •  
    "Cutaway" unborn Jesus, from a Swiss altarpiece of 1505
  •  
    Fra Angelico, Visitation תמונה טיפוסית יותר בה ההיריון איננו ברור
  •  
    Maria Gravida, International Gothic
  •  
    Madonna del Parto, 15th century, Italy

דיוקנאות עריכה

בתקופת ימי הביניים המאוחרת מתחילים להופיע דיוקנאות של נשים בהיריון, אף על פי שייתכן שאופנת השמלות האסופות מלפנים מקשה על זיהוי הנשים בהיריון[7]. פורטרט ארנולפיני (Arnolfini portrait) של יאן ואן אייק, משנת 1434 הוא דוגמה לציור של אישה בהיריון, אף על פי שהיסטוריונים רבים מתנגדים להיבט זה וטוענים שנשים קדושות הוצגו לעיתים קרובות בצורה דומה [11].

הקדושה המעונה קטרינה מאלכסנדריה מופיעה בדרך כלל בלבוש אופנתי דומה של התקופה, והייתה הקדושה המגנה על הלידה, ולכן ייתכן שבציורים מסוג זה אי הבהירות היא מכוונת.

פורטרטים מסוימים מתקופת הרנסאנס נקשרים להיריון או לתקופה שלאחר הלידה. בין התמונות הללו כוללים גם את הציור של המונה ליזה של לאונרדו דה וינצ'י, שבה השמלה שהתגלתה, בשנת 2006, תחת סקירת קרניים אינפרה -אדומות מרמזת על האפשרות שהדמות הייתה בהיריון או מיד לאחר הלידה כאשר דה ויצ'י צייר אותה. גם בציור הפורטרט של זמרלדה ברנדיני, של בוטיצ'לי[12], האישה מניחה יד על הבטן. זוהי תנוחה הקיימת בתמונות נוספות כגון כאלה המתארות את ההתגלות למריה, כמו בתמונות של אנתוני ואן דייק[13] ובתמונת 'האישה בהיריון' של רפאל שבה האישה יושבת כשידה השמאלית מונחת על בטנה. אך תמונות מסוג זה נדירות באמנות הרנסאנס[14]. אבל כאשר מופיעה אישה בהיריון, היא מוצגת, בדרך כלל, בעמידה. תמונות כאלה ניתן למצוא בעיקר באנגליה, שבה אופנת השמלה האסופה נעשתה פופולרית בסביבות שנת 1590 בעקבות הצייר האנגלי מרקוס גרהארט הצעיר (Marcus Gheeraerts the Younger) שהיה צייר מוביל של ציורים מסוג זה. ייתכן מאוד שהיה ביקוש לציורים כאלה מכיוון שהאם היולדת עמדה בפני סכנת חיים וייתכן שחלק מתמונות אלה אף נוצרו לאחר מות האם[13].

יש דוגמאות מוקדמות יותר של ציורים דומים באירופה[15] ובאנגליה[13], אך עיקר התמונות נוצרו בין השנים 1580- 1630[13]. באותה תקופה, לדוגמה, מלכת ספרד שלחה דיוקן של עצמה בהיריון לחברות קרובות ולבני משפחתה[16]. ביתה, שהייתה מלכת ספרד גם היא, צוירה כאשר הייתה בהיריון מתקדם .

מאוחר יותר דיוקנאות של נשים בהיריון היו בדרך כלל שייכים לבני המשפחה, כי היה יקר מאוד להזמין ציור ורוב הנשים לא רצו להופיע בתמונה כשהן בהיריון. בדרך כלל תמונות אלה הוזמנו מיד לאחר הנישואים, ובמקרים מסוימים, בהם ידוע שהאישה הייתה בהיריון, ההיריון למעשה הוסתר בציור עצמו[13]. במספר עבודות של וורמיר, ידוע שהנשים המופיעות בהן הן אכן בהיריון, אף על פי שמומחים רבים דוחים את הרעיון של ההיריון[13]. נשים בהיריון מופיעות גם באמנות ההולנדית, כמו בתמונה של יאן סטין שבה יש נשים בהיריון המופיעות בפונדקים, או נשים צעירות שמחלתן בדרך כלל הייתה ההקאות בבקרים. גם רמברנדט צייר אישה בהיריון מתקדם בציורים של Maerten Soolmans ו Oopjen Coppit. אך האופנה שהתפתחה בשנות 1620 עזרה להסתיר בטן בהיריון.

Lovis Corinth צייר גם הוא מספר תמונות של נשים בהיריון, ובשנת 1906 האומנית Paula Modersohn-Becker ציירה את עצמה בהיריון, עוד לפני שהייתה ממש בהיריון[14].

ציורי מוסר וסאטיריקה עריכה

 
William Hogarth, A Woman Swearing a Child to a Grave Citizen c.1729

חלק מהציורים בתקופה המודרנית המוקדמת, כגון הדפסים ואיורים בספרים, נגעו בצד החברתי של ההיריון, כלומר הצביעו על העובדה שלנשים היו יותר ילדים מכפי יכולתן לתמוך בהם כספית, או על כך שנשים, במיוחד, משרתות, נכנסו להיריון מחוץ לנישואים[4]. קיימות עבודות המצביעות על היריון לא רצוי, בעיקר מנקודת מבטו של האב, כולל מקרים שבהם נשים פנו לבית המשפט על מנת לקבל תמיכה כספית[17]. האומן האנגלי וויליאם הוגראת צייר בעבודותיו נשים רבות בהיריון, בעיקר כדי להדגיש את הצד הסאטירי או הקומי של המצב ובדרך כלל רמז על כך שזהו מצב שלילי ולא רצוי[18].

התקופה המודרנית עריכה

 
Hoffnung II ("Hope II"), Gustav Klimt, 1907-08

בתקופה המודרנית החלו האומנים להציג נשים כשהן בבירור בהיריון. כמו כן הוצגו הנשים בהיריון בתמונות עירום. שני ציורים של גוסטב קלימט, תקווה I (ראו למעלה) ותקווה II מציגים אישה רזה בהיריון מתקדם ואישה בעירום שבו ההיריון מודגש מאוד[2].

איגון שילה צייר נשים בהיריון בעירום בהרבה מעבודותיו. פאבלו פיקאסו פיסל אישה בהיריון, פסל שהוקדש לבת זוגו Francoise Gilot. פיקאסו עשה זאת כדי לעודד אותה להיכנס להיריון נוסף[19].

אליס ניל ציירה סידרה של שבע נשים בהיריון, בעירום[20]. לוסיאן פרויד צייר נערה בהיריון בשנת 1960-61 שבה הופיעה בת זוגו Bernadine Coverley כשהייתה בהריון עם ביתו בלה[21]. גם אומנים נוספים, כמו דמיאן הירסט ורון מיואק, ציירו ופיסלו נשים בהיריון.

איורים רפואיים עריכה

בשדה הרפואה איורי נשים בהיריון היה אחד הנושאים הראשונים והמצויים ביותר בספרי הרפואה. האיור היה, בדרך כלל, של רחם פתוחה כפי שהופיעה בציורי הדת של ימי הביניים. איורי העובר עמדו במרכז, יותר מאשר איורי האם עצמה. רוב האיורים המוקדמים בספרי ההדרכה למיילדות היו מעוותים, אבל עדיין עזרו בהצגת תנוחות הלידה. איורים אלו התבססו על העתקה של דמויים מדורות קודמים ומספרי רפואה שהגיעו אפילו משנת 500[14].

ייתכן והאיורים המדויקים של לאונרדו דה וינצ'י היו מהראשונים, אך בספרי הרפואה המקצועיים הגיעו איורים מדויקים רק שנים רבות מאוחר יותר. ויליאם הנטר שעסק באנטומיה והיה הרופא של המלכה שרלוטה, העריץ את האיורים של לאונרדו ולמד מהם. ספרו פורסם בשנת 1774 והתבסס על מחקר עמוק של גופות נשים בהיריון[22].

אמנות המיועדת לנשים בהריון עריכה

 

יש עבודות שנוצרו במיוחד למען נשים בהיריון, אף על פי שהן נדירות יותר מאשר עבודות שנועדו לנשים ששאפו להיכנס להיריון. אחד ההסברים ליצירתם של פסלוני וינוס הוא שהם הוחזקו בידיהן של הנשים כאשר עמדו ללדת ולכן היו צריכים להתאים לכף היד[23].

ציור ה Madonna del Parto וציורים נוספים של הבתולה מריה בהיריון מלאו בדרך כלל תפקיד של התמקדות באמונת הנשים ומשפחתן. בשנת 1954 ראש עיריית העיר Monterchi שבה נמצאת תמונת המדונה של פיירו דה לה פרנצ'סקה, סירב להשאיל את התמונה לתערוכה בפירנצה כי לא רצה שהתושבים בעיר יסבלו ממחסורה[24].

ציורים של desco da parto שהם מן 'מגש לידה' הוו מתנה סמלית חשובה לנשים נשואות בסוף ימי הביניים. על מגשים אלה, בצד העליון, צוירו סצנות מהמיתולוגיה הקלאסית ומספורי התנ''ך או הברית החדשה. תמונות שהיו מאוד פופולריות לפני הלידה[25]. מצידו האחורי של המגש צוירו הציורים הפחות חשובים ובהם דמויות של משפחה, ילדים וסמלי המשפחה[26].

בתקופת הרנסאנס האמינו שמה שאישה בהריון רואה משפיע על ההיריון עצמו ויכול אפילו להשפיע על הוולד הנולד. מרטין לותר סיפר על אישה שנבהלה מעכבר בעת הריונה וכתוצאה מכך ילדה עכבר. חוברות ההדרכה ייעצו להסתכל על תמונות שיש בהן השפעה חיובית כגון תמונות ילדים עירומים, או לידה מוצלחת. זו הייתה אחת הסיבות שתמונות של הבתולה והבן והמגשים המיוחדים נתלו בחדרי שינה[27]. 

היריון באמנות ישראל עריכה

צלמיות חרס שחלקן העליון עוצב בצורת גוף אישה עם שדיים שופעים, לעיתים קרובות נתמכים בידיים, נמצאו בעיקר בבתי מגורים פרטיים באתרים שונים ברחבי יהודה. הראשים של רבות מן הצלמיות עוצבו בתבנית, לכמה יש כיסוי ראש דמוי פאה ולאחרות כובע חרוטי. הצלמיות שראשן עוצב ביד, מכונות ' צלמיות פני ציפור', מכיוון שאפן עוצב על ידי צביטת החומר הרך בין האצבעות.

הצלמיות נתפסו כבעלות תכונות מאגיות והוחזקו בבתים כקמעות שנועדו להגביר את הפוריות ולהבטיח שפע. הן מזוהות על פי רוב עם אלות כנעניות מוכרות כמו עשתרת ואשרה. נביאי ישראל התנגדו התנגדות נמרצת לשימוש בחפצים אלה. בחפירות בעיר דוד נתגלו יותר מאלפיים צלמיות פולחן כאלה, כולן היו מרוסקות לרסיסים. אולי הדבר קשור למהפכת הפולחן של המלך יאשיהו בסוף המאה ה-7 לפני הספירה, מהפכה שביקשה לרכז את הפולחן במקדש בירושלים[28].

אומנים ישראלים רבים ציירו ופיסלו נשים בהיריון או את המצב ההריוני. ביניהם מנשה קדישמן[29], ובסדנא לאמנות, אומנים כמו איריס יונג, רות אייל, שרון בן יהודה, הדס דאימונט ועוד יצרו גם הם נשים בהיריון.

ניתן גם למצוא בין ציורי הנשים של האומן משה (מוסא) שפט, למשל, מגוון דמויות נשיות כגון ונוס ואפרודיטה, רחב ומריה, האם הקדמונית והאם הגדולה המהווים מאבני היסוד של תולדות האמנות[30].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא היריון באמנות בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, “La Esperanza II” 1907: Gustav Klimt (1862–1918), Revista Médica Clínica Las Condes 25, 2014-11, עמ' 1049 doi: 10.1016/s0716-8640(14)70657-1
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 James Hall, Kenneth Clark, Dictionary of Subjects and Symbols in Art, 2018-05-04 doi: 10.4324/9780429493959
  3. ^ Gordon R. Willey, Handbook of Middle American Indians, Volumes 2 and 3: Archaeology of Southern Mesoamerica, University of Texas Press, 1965-01-01, ISBN 978-1-4773-0655-0. (באנגלית)
  4. ^ 1 2 Helene E. Roberts, Encyclopedia of Comparative Iconography: Themes Depicted in Works of Art, Routledge, 2013-09-05, ISBN 978-1-136-78793-5. (באנגלית)
  5. ^ 1 2 Norbert Zimmermann, Catacomb Painting and the Rise of Christian Iconography in Funerary Art, First [edition]. | New York : Routledge, 2018.: Routledge, 2018-05-20, עמ' 21–38
  6. ^ 1 2 3 Penny Howell Jolly, Made in God’s Image?, 1997-12-31 doi: 10.1525/9780520318229
  7. ^ 1 2 Norbert Zimmermann, Catacomb Painting and the Rise of Christian Iconography in Funerary Art, First [edition]. | New York : Routledge, 2018.: Routledge, 2018-05-20, עמ' 21–38
  8. ^ 1 2 Schiller, Gertud,, Iconography of Christian Art, Vol. I, 1971 (English trans from German), Lund Humphries,
  9. ^ Ferrie, Frank, "Piero della Francesca's Madonna del Parto and the Function of Images of the Pregnant Virgin Mary", London: Dandelion
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Encyclopedia of women in the Renaissance: Italy, France, and England, Choice Reviews Online 45, 2007-11-01, עמ' 45–1216-45-1216 doi: 10.5860/choice.45-1216
  11. ^ Edwin Hall, The Arnolfini Betrothal: Medieval Marriage and the Enigma of Van Eyck's Double Portrait, University of California Press, 1994-01-01, ISBN 978-0-520-08251-9. (באנגלית)
  12. ^ Was Mona Lisa pregnant when she posed?, NBC News (באנגלית)
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 Karen Hearn, A Fatal Fertility? Elizabethan and Jacobean Pregnancy Portraits, Costume 34, 2000-01-01, עמ' 39–43 doi: 10.1179/cos.2000.34.1.39
  14. ^ 1 2 3 Helene E. Roberts, Encyclopedia of Comparative Iconography: Themes Depicted in Works of Art, Routledge, 2013-09-05, ISBN 978-1-136-78793-5. (באנגלית)
  15. ^ Karen Hearn, A Fatal Fertility? Elizabethan and Jacobean Pregnancy Portraits, Costume 34, 2000-01-01, עמ' 39–43 doi: 10.1179/cos.2000.34.1.39
  16. ^ Introduction, Routledge, 2016-05-06, עמ' 19–40
  17. ^ Lionel Rose, Bastardy and the Poor Law in mid-Victorian England, Routledge, 2015-08-27, עמ' 22–34
  18. ^ Patrick Oliveira Silveira, O ensino de Sociologia com o PBworks: Do espaço de trabalho ao protagonismo dos estudantes no aprendizado, RENOTE 14, 2016-08-26 doi: 10.22456/1679-1916.67378
  19. ^ Pablo Picasso | Pregnant Woman (La femme enceinte) (1950-1959) | Artsy, www.artsy.net
  20. ^ Ann Sutherland Harris, Neel, Alice, Oxford University Press, 2017-12-12, Oxford Art Online
  21. ^ Kunsthistorisches Museum Wien, Vienna,, Lucian Freud exhibition, Press release/exhibition booklet
  22. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, A message from HRH The Prince of Wales, honorary fellow of the Royal College of Physicians, Future Healthcare Journal 8, 2021-03, עמ' 5–8 doi: 10.7861/fhj.8.1.hrh
  23. ^ April Nowell, Melanie L. Chang, Science, the Media, and Interpretations of Upper Paleolithic Figurines, American Anthropologist 116, 2014-08-26, עמ' 562–577 doi: 10.1111/aman.12121
  24. ^ Dandelion: Postgraduate Arts Journal and Research Network, dandelionjournal.org
  25. ^ Jacqueline Marie Musacchio, The Medici-Tornabuoni Desco da Parto in Context, Metropolitan Museum Journal 33, 1998-01, עמ' 137–151 doi: 10.2307/1513010
  26. ^ Lucrezia Tornabuoni de' Medici, Jane Tylus, Jane Tylus, Sacred Narratives, University of Chicago Press, 2001, ISBN 978-0-226-80854-3
  27. ^ A. Brown, A. Avery, Healthy weight management during pregnancy: what advice and information is being provided, Journal of Human Nutrition and Dietetics 25, 2012-02-17, עמ' 378–387 doi: 10.1111/j.1365-277x.2012.01231.x
  28. ^ צלמיות עשתורת, באתר www.imj.org.il, ‏2021-10-06
  29. ^ הריון - נדיר | קדישמן מנשה | בידרמן גלריה לאמנות ישראלית, באתר www.biderman.co.il
  30. ^ דמות האישה דרך נקודת מבטו של האמן... אומנות ישראלית מראש פינה, באתר ארט בלוג אמנות - Art Blog By Iris Eshet Cohen, ‏2016-03-31
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=היריון_באמנות&oldid=37765857"