פתיחת התפריט הראשי

קורות חייםעריכה

אלבוגן נולד בעיר שילדברג (Schildberg) שבאזור פוזן, במזרח הקיסרות הגרמנית (כיום בשטחה של פולין). בילדותו למד בברסלאו, אצל דודו, פרופ' ר' יעקב לוי, בעל אוצר לשון התלמודים והמדרשים[1] הן לימודי קודש והן לימודי חול.[2]

בשנת 1891 החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ע"ש יונה פרֶנקֶל, והיה שם תלמידו של הרב ד"ר ישראל לוי, חוקר התלמוד הנודע ואבי הפילולוגיה התלמודית. בין השניים התפתחו יחסי ידידות, ולוי הפך לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר על דרכו האקדמית של אלבוגן. בנוסף, החל אלבוגן ללמוד באוניברסיטת ברסלאו, ובשנת 1898 בהיותו בן 24, קיבל שם תואר דוקטור לפילוסופיה.[2] נושא עבודת הדוקטורט שלו היה ה"מאמר על תיקון השכל" לברוך שפינוזה ומקומו בפילוסופיה שלו.[3] במהלך שנות לימודיו הצטרף לתנועה הציונית, אף כי התלבט רבות בקשר לפתרון העם היהודי - אם בגולה או בארץ ישראל.[4]

באותה שנה (1898) החל ללמד היסטוריה יהודית ותנ"ך בבית המדרש לרבנים בפירנצה (Collegio Rabbinico Italiano). שנה אחר כך הוסמך לרבנות. בשנת 1903 החל ללמד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היה מהמורים המובילים והרוח החיה בבית המדרש.[5]

בנוסף לפעילותו בתחום ההוראה היה אלבוגן אחד מהמנהיגים המובילים והמשפיעים באגף הליברלי של יהודי גרמניה, חבר במספר ארגונים יהודים, ומפעיליה הבולטים של תנועת חכמת ישראל בגרמניה.[6]

אלבוגן היה שמרן בדעותיו, והיה מזוהה עם הקו הפוזיטיבי-היסטורי של בית המדרש לרבנים בברסלאו. ב-1909 היה מראשי החותמים על מנשר הייסוד של "ההתאחדות היהודית החופשית" (Freie jüdische Vereinigung), ארגון קצר-ימים שנועד להוות משקל נגד הן לרפורמים (שהיו הגורם הדומיננטי בקרב היהדות הליברלית הגרמנית) והן לאורתודוקסים.[7] הוא עצמו היה שומר מסורת ואף נהג להתפלל בבית הכנסת האורתודוקסי ברחוב לֶסִינְג (לסינגשטראסה) בברלין. עם זאת, ביקורתו החריפה על ספרו של יצחק אייזיק הלוי, "דורות הראשונים",[8] עוררה עליו תרעומת מצד חוגים מסוימים בעולם האורתודוקסי, בפרט מבית המדרש לרבנים של הילדסהיימר.[5]

לאחר מהפכת נובמבר, בשנת 1919, הוענק לו באופן רשמי התואר פרופסור מידי הממשלה הפרוסית.[9]

בשנת 1928 ביקר בארץ ישראל ושימש מרצה אורח באוניברסיטה העברית בירושלים. הביקור בארץ ישראל ביטל את ספקותיו בקשר לפתרון הראוי ליהודי העולם, וכבר אז ראה בעלייה יהודית גדולה ומהירה לארץ ישראל כדבר שיוביל לפתרון זה. אלבוגן שב וביקר בארץ בשנת 1938, ביקור שהגביר עוד יותר את תמיכתו במפעל הציוני.[4]

באותה שנה (1928) הציעה הנדבנית היהודיה לינדה מילר לנשיא אוניברסיטת קולומביה, ניקולס מורי באטלר, להקים באוניברסיטת קולומביה קתדרה חדשה ללימודי יהדות בתחומי ההיסטוריה, הספרות והמוסדות הקהילתיים, לזכר בעלה המנוח. הוועדה שהוקמה לאיתור מועמד לראש הקתדרה, הציעה ביוני 1929 את המשרה לאלבוגן. לאחר משא ומתן ארוך על תנאי השכר והפרישה, שנמשך עד לסוף חודש ספטמבר 1929, דחה אלבוגן את ההצעה, ונימוקו היה רגש הנאמנות והאחריות שהוא חש כלפי בית המדרש לרבנים בברלין ותלמידיו. המשרה ניתנה לבסוף, בדצמבר 1929, לשלום בארון, בהסתמך, בין היתר, על המלצתו של אלבוגן.[10] לאחר מינויו של בארון שלח לו אלבוגן מכתב ברכה וציין כי בחירתו של בארון הצעיר, אשר חי מזה מספר שנים בארצות הברית[11] הייתה הבחירה המתאימה לתפקיד, בפרט לאור גילו ומצב בריאותו הרעוע של אלבוגן.[12]

לאחר שצפה בעלייה במקרי האנטישמיות וההפליה כנגד היהודים בגרמניה, התריע על כך במכתב בשנת 1931 לוועידה הלאומית של המנהיגים היהודים, ושלח את בנו הרמן לארצות הברית, ואת בתו שושנה, לארץ ישראל.[13] אלבוגן עצמו נשאר בגרמניה עד לאנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית) בשנת 1938, ומשנוכח לדעת כי לא יוכל יותר לתרום ולסייע ליהדות גרמניה, היגר לארצות הברית והתמנה לפרופסור, בו-זמנית, הן בבית המדרש לרבנים באמריקה, הן בהיברו יוניון קולג',[14] הן במכון היהודי לדתות (Jewish Institute of Religion; שעד לשנת 1950 היה מוסד נפרד מהיברו יוניון קולג') והן בדרופסי קולג'.[6]

בשנת 1943 נפטר בפתאומיות, בעודו עובד על המאמר "ר' ישראל לוי, האיש והחכם", שאמור היה להתפרסם בספר היובל לכבוד לוי גינזבורג.[15]

לאחר מותועריכה

לאחר מותו פרסמו החוקרים אלכסנדר מרקס,[16] מקס וינר[17] ושלום בארון[18] רשימות על חייו ופועלו. מאמרים ומחקרים נוספים, על חייו ופועלו, ממשיכים להתפרסם במשך השנים.[19]

בשנת 1946 פרסמה אשתו רגינה[20] רשימה ביבליוגרפית של כתביו.[21]

מחקריו החשובים, על התפילה בישראל ועל ההיסטוריה של עם ישראל, תורגמו לאחר מותו לעברית ולאנגלית (ראו פירוט להלן) וזכו להדפסות חוזרות. גם היום הם ממשיכים לעורר עניין ומהווים מקור חשוב למחקרים רבים בתחומם.[22]

ארכיון איסמר אלבוגן [23] הופקד במכון ליאו בק והוא כולל מכתבים אל אלבוגן וממנו, יומנים אישיים, תמונות, כתבי יד של מאמריו וחיבוריו השונים, מערכי שיעורים במוסדות החינוך השונים בהם לימד, תעודות ועוד. מסמכים נוספים[24] נתרמו, בשנת 1979, על ידי היברו יוניון קולג', לארכיב היהודי האמריקני (American Jewish Archives).

בשנת 2008 נוסדה בברנדנבורג (Brandenburg) שבגרמניה האגודה להיסטוריה תרבותית על שם איסמר אלבוגן (Ismar Elbogen Netzwek), העוסקת בעיקר בחקר ותיעוד היסטוריה יהודית.[25]

עבודתו ומחקריועריכה

אלבוגן פרסם בימי חייו עשרות ספרים, מאות מחקרים ומאמרים ומאות נוספות של ערכים באנציקלופדיות שונות.[2] מרבית מחקריו עוסקים בחקר הפיוט, התפילה וההיסטוריה היהודית.

אל חקר התפילה הגיע במקרה, לאחר שבזמן לימודיו, בשנת 1898, הוכרז בבית המדרש לרבנים בברסלאו על תחרות לכתיבת חיבור על תפילת שמונה עשרה. אלבוגן כתב את חיבורו (בגרמנית): "היסטוריה של שמונה עשרה הברכות" (Geschichte des Achtzehngebets)‏,[26] וזכה בפרס הראשון.[2]

ספרו התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית יצא לאור לראשונה בגרמנית בשנת 1913, והוא מהחיבורים החשובים ביותר שנכתבו בתחום זה (פרטים נוספים על הספר ראו להלן).[27]

ספר חשוב נוסף שחיבר, דברי ימי ישראל במאה השנים האחרונות, חובר כהמשך למפעלו המונומנטלי של ההיסטוריון צבי גרץ, "דברי ימי ישראל".[6]

יש לציין כי באחד מהקורסים שלימד בבית המדרש לרבנים בברלין, על חיי הרוח וההשכלה בעת החדשה, התמקד אלבוגן בחיי הרוח של יהודי גרמניה. משנשאל מדוע איננו מלמד על חיי הרוח של יהדות מזרח אירופה, ענה כי כל הקורה שם, לרבות תולדות הרוח וההשכלה, הם העתק של תולדות הרוח וההשכלה הברלינאית. מאידך סבר כי גרץ לא תיאר את יהדות מזרח ארופה נכונה ודעותיו השליליות כנגד תורת הקבלה ותנועת החסידות היו שגויות.[28]

מחקרים ורשימות נוספים שפרסם אלבוגן היו על הפייטן אלעזר קליר, רב סעדיה גאון וסידורו, הרמב"ם וספרו משנה תורה, רש"י, שפינוזה, שד"ל, אברהם גייגר, משה שטיינשניידר, צונץ, שמעון דובנוב ועוד.

בנוסף, הוא היה העורך, עם אחרים, של מספר רב של כתבים מדעיים ואנציקלופדיות, מביניהם ניתן למנות את גרמניה יודאיקה (2 כרכים, בשנים 1917 ו-1934), Geschichte der Juden in Deutschland (בעריכתו יצאו 7 כרכים, בשנים 19191938), כתב העת דביר (2 כרכים, בשנים 1923–1924), "הלקסיקון היהודי" (Jüdisches Lexikon; יצא ב-4 חלקים, 5 כרכים, בשנים 19271930), "אנציקלופדיה יודאיקה" (10 כרכים, בשנים 1928–1934), אנציקלופדיה אשכול (2 כרכים, בשנים 1929 ו- 1932), וכן Universal Jewish Encyclopedia (בעריכתו יצאו 10 כרכים, בשנים 19391943). בנוסף הוציא לאור מחדש את כתביו של משה מנדלסזון (יצאו לאור 7 כרכים בלבד, בשנים 1929–1939).[6]

במסגרת פעילותו בתנועת חכמת ישראל היה אלבוגן מכותביו העיקריים של הסידור האחיד: תפילות לכל השנה, בשנת 1932, והחזיר לתפילה את התפילות שהתנועה הרפורמית ביטלה בשעתו על מנת לשוות ליהדות מראה של דת אוניברסלית יותר.[6]

התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטוריתעריכה

  ערך מורחב – התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית

הספר התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, הוא מחקר יסוד על התפילה היהודית והתפתחותה, מתחילתה לפני חורבן הבית ועד לזמן חיבורו, בתחילת המאה ה-20.

לספר שלושה חלקים: בחלקו הראשון, הוא עוסק בתפילה בציבור, על כל חלקיה, ומתאר את מנהגי העדות והקהילות השונות; חלקו השני מתאר את תולדות התפילה מראשיתה ועד לזמנו של המחבר; ובחלק השלישי מתוארים כל הדברים הקשורים לארגון בית הכנסת, לרבות התפתחות בית הכנסת, הציוד ונושאי התפקידים שבו.

הספר זכה לפופולריות רבה, ויצא לאור בשלוש מהדורות בגרמנית, שתי מהדורות בעברית ושתי מהדורות באנגלית. המהדורה הגרמנית השלישית והמהדורה העברית השנייה הופיעו במספר הדפסות.

מספריו ומאמריו בעבריתעריכה

מספריו בעבריתעריכה

  • תפארת ישראל, מנחת תודה ומזכרת אהבה לכבוד מורנו ורבנו ישראל לוי ביום מלאת לו שבעים שנה, מאת תלמידיו וידידיו ומוקירי שמו, נערך על ידי מרדכי בראנן [בראן] ויצחק משה עלבאגען [אלבוגן]; 2 כרכים (חלק א' בעברית וחלק ב' בגרמנית); ברסלוי, דפוס מ’ וה’ מרקוס, תרע"א (יצא בשנית, בדפוס צילום, ירושלים, הוצאת מקור, תשל"ב).
  • תולדות התפלה והעבודה בישראל, תרגם מגרמנית, על פי המהדורה השנייה: ברוך קרופניק, חלק א', ירושלים: דביר, תרפ"ד; יצא שוב בשם: התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תרגם מגרמנית על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר, ערך והשלים: יוסף היינמן, בהשתתפות ישראל אדלר, אברהם נגב, יעקב פטוחובסקי וחיים שירמן; תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ב-1972.
  • דברי ימי ישראל במאה השנים האחרונות, תרגם ברוך קרופניק, תל אביב: יזרעאל, 1947 (הדפסות נוספות: תשי"ג-1952; תשט"ז-1956).

ממאמריו בעבריתעריכה

  • "שני קטעים כתבי יד מפירש"י על סנהדרין", הצופה לחכמת ישראל, שנה עשירית; וזאת ליהודה, קבץ מאמרים בחכמת ישראל, אשר חברו אוהבים ורעים ידידים ותלמידים לכבוד החכם יהודה אריה בלוי (אנ'), מורה ומנהל בבית המדרש לרבנים בבודאפעשט ביום מלאת לו ששים וחמש שנה לימי חייו וארבעים שנה לעבודתו בספרות (נערך על ידי דר. צדוק העוועשי, דר. דב העללער, דר. מרדכי קליין); בודאפעשט, דפוס אוניון, תרפ"ו-1926, עמ' 10 - 17.
  • דוגמאות מפירוש רש"י על יחזקאל, כתב יד ורשה (הוצאה מיוחדת מתוך: ספר זכרון לכבוד הד"ר שמואל אברהם פוזננסקי ז"ל, בהוצאת הועד של בית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקה בורשה, ורשה, תרפ"ז, עמ' רד - ריד), חמו"ל, תרפ"ז.
  • "שרידים מפיוטים לחג הסכות ליניי ולאלעזר", בתוך: ספר היובל לפרופיסור שמואל קרויס, תרצ"ז, עמ' 307 - 310.

מספריו וחיבוריו בשפות אחרותעריכה

  • S. D. Luzzatto, commemorazione, fatta dal Prof. Dott, Firenze: Galletti & Cassuto, 1901.
  • Die Religionsanschauungen der Pharisäer, mit besonderer Berücksichtigung der Begriffe Gott und Mensch, Berlin: 1904.
  • Studien zur Geschichte des juedischen Gottesdienstes, Berlin: Mayer & Müller, 1907.
  • Lehranstalt für die Wissenschaft des Judentums, Festschrift zur Einweihung des eigenen Heims, Berlin: Druck von H. S. Hermann, 1907.
  • Judaica, Festschrift zu Hermann Cohens siebzigstem Geburtstage, im Auftrage des Komitees Elbogen, Kellermann, Mittwoch, Berlin: B. Cassirer, 1912.
  • Der jüdische Gottesdienst in seiner geschichtlichen Entwicklung, Leipzig: G. Fock, 1913; second edition: Frankfurt a.M.: J. Kauffmann, 1924; third edition: Frankfurt am Main: J. Kauffmann, 1931.
  • Gottesdienst und synagogale Poesie, Frankfurt a.M.: J. Kauffmann, 1914.
  • Zu den hebräischen Berichten über die Judenverfolgungen im Jahre 1096, Breslau: 1916.
  • Gerechtigkeit, Duldsamkeit und Menschenliebe, als Richtlinien im internationalen Verkehr, Gotha: F. A. Perthes, 1916.
  • Sittenlehrer, von dr. Zunz, mit anmerkungen, Frankfurt am Main: J. Kauffmann, 1921.
  • Judarnas historia, Fran den Judiska Statens undergang till vara dagar, Stockholm: P A Norstedt, 1922.
  • Ein Jahrhundert Wissenschaft des Judentums, Berlin: Philo-Verlag, 1922.
  • History of the Jews after the fall of the Jewish state, Cincinnati: Department of Synagogue and School Extension of the Union of American Hebrew Congregations, 1926.
  • Gestalten und Momente aus der jüdischen Geschichte, Leipzig, Heine-Bund, 1927.
  • Esra und das nachexilische Judentum, Giessen: A. Töpelmann, 1927.
  • Das Leben des Rabbi Mosche ben Maimon, aus seinen Briefen und anderen Quellen, ausgewaehlt und eingeleitet, Berlin: Schocken Verlag, 1935.
  • A century of Jewish life, translated by Moses Hadas, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1944.
  • Jewish liturgy, a comprehensive history, translated by Raymond P. Scheindlin, Philadelphia, Jerusalem: Jewish Publication Society, 1993.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • חיים שירמן, "י. מ. אלבוגן, במלאות עשר שנים למותו (על ההיסטוריון וחוקר התפלה והפיוט הנודע)", "הארץ", כ"ז בתמוז תשי"ג, 10.7.1953.
  • א. מ. הברמן, "התפילה בישראל מאת י"מ אלבוגן", מסכת סופרים וספרות (פורסם במקור בקריית ספר מט, תשל"ד, 203–206), ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ז-1976, עמ' 170–177.
  • יצחק משה אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תרגם מגרמנית, על פי המהדורה שלישית, יהושע עמיר, ערך והשלים יוסף היינמן, בהשתתפות ישראל אדלר, אברהם נגב, יעקב פטוחובסקי וחיים שירמן; תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ב-1972; פרטים ביוגרפיים על אלבוגן בכריכה הפנימית של הספר; פרטים ביבליוגרפים על הספר, בעמ' ז–ט, "עם הספר", מאת חיים שירמן.
  • דניאל גולדשמידט, "מחקר הליטורגיה היהודית בגרמניה", מחקרי תפילה ופיוט, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ט (מהדורה שנייה מתוקנת: תש"ם-1980; הדפסה חוזרת: תשנ"ו-1996), עמ' 429 - 444 (על אלבוגן ומחקריו ראו בעיקר בעמ' 438 - 440).
  • J. H. Kaplan, Ismar Elbogen, Central Conference of American Rabbis, Yearbook 25, 1915, pp. 403-413, מאמר על פועלו המחקרי של אלבוגן.
  • Salo W. Baron and Alexander Marx, "Ismar Elbogen", Proceedings of the American Academy for Jewish Research, vol. 13, 1943, pp. xxiv-xxvi.
  • Alexander Marx, "Ismar Elbogen, an appreciation", Century of Jewish Life, 1944, pp. xi–xix.
  • M. Wiener, Ismar Elbogen, Historia Judaica 6, 1944, pp. 95–98.
  • Salo Wittmayer Baron, Ismar Elbogen, Journal of Semitic Studies 6, 1944, pp. 91–92.
  • Regi Elbogen, Ismar Elbogen, 1874-1943, a bibliography, Historia Judaica 8, New York: 1946, pp. 69–94
  • Herbert A. Strauss, "The end of the science of Judaism in Germany"; The Jewish Legacy and the German Conscience, 1991, pp. 87-98. חיבור העוסק בעיקר בפועלם של אלבוגן ויוג'ין טאובלר.
  • Erwin I.J. Rosenthal, "Ismar Elbogen and the new Jewish learning"; Judaism, Philosophy, Culture, 2001, pp. 327-352.
  • Michael A. Meyer, Without Wissenschaft there is no Judaism, the life and thought of the Jewish historian Ismar Elbogen, Ramat-Gan: Bar-Ilan University, 2004.

קישורים חיצונייםעריכה

עליו ועל חיבוריועריכה

ביבליוגרפיות חלקיות של חיבוריועריכה

מחיבוריו בשפה העבריתעריכה

  • מרדכי בראנן ויצחק משה עלבאגען (עורכים), ‏תפארת ישראל, מנחת תודה ומזכרת אהבה לכבוד מורנו ורבנו ישראל לוי ביום מלאת לו שבעים שנה, מאת תלמידיו וידידיו ומוקירי שמו; חלק א' (בעברית), ברסלוי: דפוס מ’ וה’ מרקוס, תרע"א, באתר HebrewBooks.
  • יצחק משה אלבוגן, ‏שני קטעים כתבי יד מפירש"י על סנהדרין, הצופה לחכמת ישראל, שנה עשירית; וזאת ליהודה, קבץ מאמרים בחכמת ישראל, אשר חברו אוהבים ורעים ידידים ותלמידים לכבוד החכם יהודה אריה בלוי, מורה ומנהל בבית המדרש לרבנים בבודאפעשט ביום מלאת לו ששים וחמש שנה לימי חייו וארבעים שנה לעבודתו בספרות (נערך ע"י דר. צדוק העוועשי, דר. דב העללער, דר. מרדכי קליין), בודאפעשט: דפוס אוניון, תרפ"ו-1926, עמ' 10–17, באתר HebrewBooks.
  • אלבאגן, יצחק משה, ‏שרידים מפיוטים לחג הסכות לייני ולאלעזר, ספר היובל לפרופיסור שמואל קרויס למלאת לו שבעים שנה, מנחה היא שלוחה מאת חבריו, ידידיו ותלמידיו, יצא לאור ע"י ועד היובל בירושלים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תרצ"ז, עמ' 307 - 310, באתר HebrewBooks.
  • לקריאה במהדורה העברית השנייה של הספר "התפילה בישראל", ראו בערך: "התפילה בישראל, קישורים חיצוניים, המהדורה העברית השנייה".

מחיבוריו בשפה הגרמניתעריכה

ממאמריו בגרמניתעריכה

  • קישור למאמרים סרוקים של אלבוגן (למעלה מ-90 מאמרים, בשפה הגרמנית. מאמר אחד בשוודית), באתר של Goethe Universität.
  • מפאת חשיבותו, מובא כאן מאמרו הראשון של אלבוגן בחקר התפילה, משנת 1898, "ההיסטוריה של שמונה עשרה הברכות" (Geschichte des Achtzehngebets). על מאמר זה זכה כאמור בפרס הראשון, בתחרות לכתיבת חיבור שנושאו עוסק בתפילת שמונה עשרה, מטעם בית המדרש לרבנים בברסלאו, עת היה סטודנט במוסד. הזכייה בפרס הראשון, הובילה אותו להמשיך ולחקור את תחום התפילה, תחום המחקר שבגינו זכה למירב פרסומו העולמי. המאמר פורסם בשלושה חלקים, בשנת 1902, בכתב העת Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, כדלקמן:
    • I. Elboge, Geschichte des Achtzehngebets, Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, Heft 7 - 8 (Juli 1902), Berlin: Jüd. Kulturbund in Dtschl., Abt. Verl., pp. 330 - 357.
    • I. Elboge, Geschichte des Achtzehngebets, Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, Heft 9 - 10 (September 1902), Berlin: Jüd. Kulturbund in Dtschl., Abt. Verl., pp. 427 - 439.
    • I. Elboge, Geschichte des Achtzehngebets, Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, Heft 11 - 12 (November 1902), Berlin: Jüd. Kulturbund in Dtschl., Abt. Verl., pp. 547 - 555.

מספריו בגרמניתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Neuhebräisches und chaldäisches Wörterbuch über die Talmudim und Midrashim (4 volumes); Leipzig, F.A. Brockhaus, 1875-1889; second edition: Wörterbuch über die Talmudim und Midraschim (4 volumes); Berlin Wien, B. Harz, 1924.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 לפרטים ביוגרפים על אלבוגן, ראו בכריכה הפנימית של המהדורה העברית של ספרו: התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תרגם מגרמנית על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר, ערך והשלים: יוסף היינמן, בהשתתפות ישראל אדלר, אברהם נגב, יעקב פטוחובסקי וחיים שירמן; תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ב-1972 (להלן: "התפילה בישראל").
  3. ^ Der Tractatus de intellectus emendatione und seine Stellung in der Philosophie Spinozas, ein Beitrag zur Entwickelungsgeschichte Spinozas; Breslau, Preuss & Junger, 1898.
  4. ^ 4.0 4.1 דב פלאטו, היסטוריון העם – סבלותיו תפילותיו וכיסופיו (במלאות תשעים שנה להולדתו של הפרופסור אלבוגן ז"ל), דבר, 14 באוגוסט 1964.
  5. ^ 5.0 5.1 ד"ר יהודה ראזענטאל, בית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין, בתוך: שמואל ק. מירסקי (עורך), מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, ניו יורק: עגן, תשט"ז; פורסם באתר דעת (להלן: "רוזנטל, בית המדרש").
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 Elbogen, Ismar, in: Encyclopaedia Judaica, second edition; Fred Skolnik, editor in chief; Detroit, Macmillan Reference USA and Keter Pub. House, vol. 6; 2007, p. 291, באתר Jewish Virtual Library.
  7. ^ Christian Wiese, Challenging Colonial Discourse: Jewish Studies And Protestant Theology In Wilhelmine Germany, Brill, 2005. עמ' 333.‏ Steven M. Lowenstein, Lukewarm Establishment or Miltiant Ideology?: German Liberal Judaism in the 1920, בתוך: Lauren B. Strauss, Michael Brenner (עורכים), Mediating Modernity: Challenges and Trends in the Jewish Encounter with the Modern World : Essays in Honor of Michael A. Meyer, Wayne University Press, 2008. עמ' 250-253, 256-257.‏ראה את ההכרזה של "ההתאחדות החופשית" ב-1909 (די וולט, עמ' 922).
  8. ^ במאמר ביקורת על הספר: Die neueste Construction der jüdischen Geschichte, Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judenthums, Breslau: W.Koebner, 1902; וכן במאמר: Die Religionsanschauungen der Pharisäer: mit besonderer Berücksichtigung der Begriffe Gott und Mensch, Bericht der Lehranstalt für die Wissenschaft des Judentums in Berlin 22, Berlin: 1904.
  9. ^ Salo W. Baron and Alexander Marx, "Ismar Elbogen", Proceedings of the American Academy for Jewish Research, vol. 13; 1943, p. xxiv (להלן: "בארון ומרקס, אלבוגן").
  10. ^ Robert Liberles, Salo Wittmayer Baron, architect of Jewish history; New York, New York University Press, 1995, pp. 2, 58-79 (להלן: "ליברלס, בארון").
  11. ^ בשנת 1929 היה בארון בן 34 ושלוש שנים בארצות הברית.
  12. ^ ליברלס, בארון, עמ' 84–85.
  13. ^ Ismar Elbogen Papers, in: American Jewish Archives website.
  14. ^ בהיברו יוניון קולג' הוא גם הרצה בשנים 1922–1923 כמרצה אורח; ראו אצל בארון ומרקס, אלבוגן.
  15. ^ ראו הקדמת העורכים, ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג, למלאת לו שבעים שנה (עורכים: שאול ליברמן, שניאור זלמן צייטלין, שלום שפיגל, אלכסנדר מרקס, יו"ר), חלק עברי, נוירק: האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תש"ו, עמ' V, באתר "מסורתי".
  16. ^ Alexander Marx, "Ismar Elbogen, an appreciation", Century of Jewish Life, 1944, pp. xi–xix; ראו גם בארון ומרקס, אלבוגן.
  17. ^ M. Wiener, Ismar Elbogen, Historia Judaica 6, 1944, pp. 95–98.
  18. ^ Salo Wittmayer Baron, Ismar Elbogen, Journal of Semitic Studies 6; 1944, pp. 91–92; ראו גם בארון ומרקס, אלבוגן.
  19. ^ ראו למשל מאמרו של דב פלאטו, לעיל, שנתפרסם בשנת 1964, בעיתון "דבר".
  20. ^ אשתו, רגינה קלמפרר, הייתה אחותו של המנצח הנודע אוטו קלמפרר.
  21. ^ ראו Regi Elbogen, 'Ismar Elbogen, 1874-1943, a bibliography', Historia Judaica 8; New York, 1946, pp. 69–94; שתי רשימות קודמות, פורסמו עוד בחייו, על ידי Jenny Wilde. ראו Jenny Wilde, Verzeichnis der von Prof. Dr. Ismar Elbogen von 1898-1924 verfassten Schriften, Berlin: Altmann, 1924. Goethe Universität website, וכן: Jenny Wilde, Verzeichnis der von Prof. Dr. Ismar Elbogen von 1927 - 1934 verfaßten Schriften, Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, Heft 4 (1934), pp. 465 - 471. Goethe Universität website.
  22. ^ ספרו על התפילה בישראל, למשל, מצוטט כמעט בכל ספר העוסק בתפילה יהודית.
  23. ^ http://findingaids.cjh.org/?pID=476343
  24. ^ http://americanjewisharchives.org/aja/FindingAids/IsmarElbogen.htm
  25. ^ האגודה מפעילה, בין יתר פעולותיה, את האתר http://jewlib.freebase.com/ בFreebase, המרכז מקורות לחקר היסטוריה יהודית מכל העולם.
  26. ^ לפרטים נוספים על המאמר וקריאה בו, ראו בפרק: "קישורים חיצוניים", "מחיבוריו בשפה הגרמנית", "ממאמריו בגרמנית".
  27. ^ א. מ. הברמן, "התפילה בישראל מאת י"מ אלבוגן", מסכת סופרים וספרות, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ז-1976, עמ' 170–177; בעיקר עמ' 170 – 171.
  28. ^ רוזנטל, בית המדרש. השנייה בסיבות שנתן לשאלה מדוע אינו מלמד על יהדות מזרח ארופה בזמן החדש, הייתה חוסר זמן.
  29. ^ מאמר ביקורת של חיים ברודי על ספרו של אלבוגן, Studien zur Geschichte des juedischen Gottesdienstes; Berlin: Mayer & Müller, 1907.