מועצה אזורית ערבות הירדן

מועצה אזורית במחוז יהודה ושומרון, ישראל

מועצה אזורית ערבות הירדן היא מועצה אזורית במחוז יהודה ושומרון, בבקעת הירדן. בעוד זהו שמה במסמכים רשמיים של הממשלה, היא נקראת "מועצה אזורית בקעת הירדן" במסמכיה של המועצה האזורית עצמה. בתחומי המועצה 21 יישובים, ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.9 ק"מ.

מועצה אזורית ערבות הירדן
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז יהודה ושומרון
מעמד מוניציפלי מועצה אזורית
מספר יישובים במועצה 21
    - דירוג מועצות אזוריות לפי מס. יישובים 23
ראש המועצה דוד אלחייני
תאריך ייסוד 1979
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 7,608 תושבים
    - מתוכם, תושבי ישראל 7,264 תושבי ישראל
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 208
מפה
מפת היישובים של מועצה אזורית ערבות הירדן
בירוק - מיקום בניין המועצה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[2]
6 מתוך 10
    - דירוג ארצי 109
מדד ג'יני
לשנת 2019[3]
0.3717
    - דירוג ארצי 206
לאום ודת[3]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[3]
גילאי 0 - 4 14.2%
גילאי 5 - 9 14.6%
גילאי 10 - 14 12.6%
גילאי 15 - 19 7.7%
גילאי 20 - 29 8.8%
גילאי 30 - 44 22.0%
גילאי 45 - 59 8.8%
גילאי 60 - 64 2.6%
גילאי 65 ומעלה 8.7%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[3]
סה"כ בתי ספר 4
–  יסודיים 2
–  על-יסודיים 2
תלמידים 1,282
 –  יסודי 1,021
 –  על-יסודי 261
מספר כיתות 58
ממוצע תלמידים לכיתה 24.2
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
jordanvalley.org.il
אנדרטת הבקעה בתכנונו של הפסל יגאל תומרקין, הממוקמת סמוך למושב פצאל

כל יישוביה הם התנחלויות המצויות ממזרח לקו הירוק. בדומה לשאר המועצות האזוריות ביהודה ושומרון, שטח השיפוט של המועצה כולל רק את שטחי היישובים היהודיים, ללא רצף קרקעי ביניהם.[4] ישובי המועצה נמצאים בשטח המשתרע על 860 אלף דונם, ממורדות הרי השומרון ועד לנהר הירדן.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2024 (אומדן), מתגוררים במועצה אזורית ערבות הירדן 7,608 תושבים, מתוכם 7,264 תושבי ישראל (מקום 208 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 82.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 10,069 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[5]

המועצה הוקמה בספטמבר 1979.[6]

בשטח המועצה האזורית ערבות הירדן אין עיר מחוז. היישוב הישראלי הגדול ביותר באזור הוא מעלה אפרים, שאינו חלק מהמועצה האזורית אלא מוגדר כמועצה מקומית עצמאית שהוקמה בצו של צה"ל. המועצה האזורית גובלת בשטח העיר הפלסטינית יריחו וסביבותיה.

באוגוסט 2023 הודיע שר הפנים משה ארבל על בחינת איחודן של רשויות מקומיות, כולל הצעה לאיחוד מועצה מקומית מעלה אפרים ומועצה אזורית מגילות ים המלח עם מועצה אזורית ערבות הירדן, והנחה כי תהליך הבחינה יחל לאחר הבחירות לרשויות המקומיות. ביולי 2024 חתם מנכ"ל משרד הפנים רונן פרץ על כתב מינוי ועדה גאוגרפית לבחינת מעמד מוניציפלי ואיחוד רשויות מקומיות אלה[7].

ראשי המועצה

עריכה

יישובי המועצה

עריכה
מספר צורת היישוב יישוב שנת הקמה מספר תושבים (2023)
1 מושב ארגמן 1968 160
2 מושב בקעות 1972 247
3 מאחז גבעת סלעית 2001 20 משפחות
4 מושב גיתית 1972 567
5 קיבוץ גלגל 1970 209
6 יישוב קהילתי חמדת 1979 386
7 מושב חמרה 1971 271
8 מושב ייט"ב 1970 199
9 מושב יפית 1980 279
10 יישוב קהילתי מבואות יריחו 1999 538
11 מושב מחולה 1967 760
12 מושב מכורה 1973 250
13 מושב משואה 1969 434
14 יישוב קהילתי משכיות 2004 389
15 מושב נעמ"ה 1982 311
16 קיבוץ נערן 1971 146
17 מושב נתיב הגדוד 1975 214
18 מושב פצאל 1970 534
19 מושב רועי 1976 154
20 יישוב קהילתי רותם 2001 311
21 מושב שדמות מחולה 1984 731
22 מושב תומר 1976 420

גאוגרפיה

עריכה
  ערך מורחב – בקעת הירדן

בתחום המועצה עובר אחד מכבישי האורך החשובים במדינת ישראל: כביש 90, המהווה ציר ראשי המקשר בין דרום הארץ לצפונה.

גבולות שטח השיפוט של המועצה הם:

רקע היסטורי וחברתי

עריכה
 
בתי המושב יפית
 
שדמות מחולה, תצלום אוויר

השטח עליו הוקמה לאחר מכן המועצה, נכבש על ידי ישראל מממלכת ירדן בשנת 1967 במהלך מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הוחל בהקמת יישובים ישראליים בבקעה. ראשון היישובים היה מחולה, שהוקם בשנת 1967, ולאחריה הוקמו כיישובים אזרחיים פצאל, חמרה, ארגמן ובקעות. כן הוקמו היאחזויות נח"ל שאוזרחו לאחר מכן. תחילה קיבלו היישובים שירותים ממועצה אזורית בקעת בית שאן[12][13].

המועצה האזורית הוקמה בתחילת 1980 בצו של המושל הצבאי של צה"ל באזור יהודה ושומרון[14].

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על התיישבות יהודית באזור הן בתקופת בית שני והן בתקופות מוקדמות יותר. לדוגמה, בעיר יריחו נמצאו שרידי בית כנסת עתיק.

מבחינה כלכלית חברתית סובלים יישובי המועצה האזורית ערבות הירדן מבעיות האופייניות לאזורי פריפריה המרוחקים מהמרכז: מיעוט תעסוקה לעובדים בעלי השכלה אקדמית, הגירה שלילית של צעירים, תשתיות לא מספקות בתחומי החינוך, התרבות ומחסור בתחבורה ציבורית.

כיום ישנם אזורים, בעיקר בצפון הבקעה שסובלים מטרור חקלאי של כפרים פלסטינים בעיקר מהכפרים ברדלה וכרדלה ועין אל-בידה.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  3. ^ 1 2 3 4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  4. ^ מבקר המדינה, היבטים בהתנהלות המועצות האזוריות בשומרון, ראו הערה בעמ' 554
  5. ^ פרופיל מועצה אזורית ערבות הירדן באתר הלמ"ס
  6. ^ נישול וניצול: מדיניות ישראל בבקעת הירדן ובצפון ים המלח, באתר בצלם
  7. ^ הוועדה לבחינת איחודי רשויות מקומיות יוצאת לדרך
  8. ^ דובר המועצה בדף הפייסבוק של המועצה
  9. ^ בקעת הירדן: מן המסוף ניבט הסוף, יעקב אחימאיר, מחלקה ראשונה, 2005
  10. ^ מתוך גלריית אתר נווה שמואל
  11. ^ ראש מועצת בקעת הירדן: "הפלסטינים מנצחים אותנו, אנחנו מאבדים את הבקעה", גלעד צוויק, מידה, 2017
  12. ^ יוסף וייץ, דבר, 26 בספטמבר 1972
    דוד שליו, מניין ישובי הבקעה, דבר, 8 בפברואר 1973
  13. ^ הוחל בחישמול דרום הבקעה, דבר, 8 ביוני 1975
  14. ^ ברוך מאירי, 16 ישובי בקעת הירדן חגגו הקמת מועצתם, מעריב, 3 בינואר 1980
    פרופיל של הצעירה במועצות האזוריות, מעריב, 20 בפברואר 1980