פורמולה 1 עונת 2004
במסגרת פורמולה 1 של שנת 2004 נערכו 18 מרוצים. מיכאל שומאכר הוכתר לאלוף כשהוא ממשיך לשבור בכך את שיא האליפויות עם אליפות שביעית. בעונה זו, שבר מיכאל שומאכר שני שיאים נוספים: הוא ניצח ב-12 מתוך 13 המרוצים הראשונים של העונה וכן ניצח בסך הכול 13 מתוך 18 המרוצים. ג'נסון באטון הגיע להישג מעניין של מקום שלישי בדירוג הכולל על אף שלא ניצח באף מרוץ במהלך העונה.
מיכאל שומאכר זכה באליפות בפעם השביעית | |
סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
---|---|
תאריך התחלה | 7 במרץ 2004 |
תאריך סיום | 24 באוקטובר 2004 |
מספר עונה | 55 |
מספר מרוצים בעונה | 18 |
זוכה באליפות הנהגים | מיכאל שומאכר |
נקודות הנהג הזוכה | 148 |
זוכה באליפות היצרנים | פרארי |
נקודות היצרן הזוכה | 262 |
בעונה זו נקבעו מספר שינויים בתקנון כאשר העיקריים שבהם היו:
- איסור על החלפת המנוע ברכב מתחילת מקצה האימון הראשון ועד לסוף המרוץ. במקרה של החלפה, יוענש הנהג בהורדה של 10 מקומות על קו הזינוק.
- איסור על טלמטריה בין הרכב לסטנד הקבוצה, בשני כיווני התקשורת.
- מקסימום שני כנפונים בכנף האחורית במקום שלושה.
קבוצות ונהגים עריכה
קבוצה | יצרן | שלדה | מנוע | צמיגים | מספר | נהגים | סיבובים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
סקודריה פרארי מרלבורו | פרארי | F2004 | פרארי 053 | B | 1 | מיכאל שומאכר | 1–18 | ||
2 | רובנס באריקלו | 1–18 | |||||||
BMW ויליאמס F1 | ויליאמס-BMW | FW26 | BMW P84 | M | 3 | חואן פבלו מונטויה | 1–18 | ||
4 | ראלף שומאכר | 1–9, 16–18 | |||||||
מארק ז'נה | 10–11 | ||||||||
אנטוניו פיזוניה | 12–15 | ||||||||
ווסט מקלארן מרצדס | מקלארן-מרצדס | MP4-19 MP4-19B |
מרצדס FO 110Q | M | 5 | דייוויד קולטהרד | 1–18 | ||
6 | קימי רייקונן | 1–18 | |||||||
מילד סבן רנו F1 | רנו | R24 R24B |
רנו RS24 | M | 7 | יארנו טרולי | 1–15 | ||
ז'אק וילנב | 16–18 | ||||||||
8 | פרננדו אלונסו | 1–18 | |||||||
לאקי סטרייק BAR הונדה | BAR-הונדה | 006 | הונדה RA004E | M | 9 | ג'נסון באטן | 1–18 | ||
10 | טאקומה סאטו | 1–18 | |||||||
סאובר פטרונס | סאובר-פטרונס | C23 | פטרונס 04A | B | 11 | ג'אנקרלו פיסיקלה | 1–18 | ||
12 | פליפה מאסה | 1–18 | |||||||
יגואר רייסינג | יגואר-קוסוורת' | R5 R5B |
קוסוורת' CR-6 | M | 14 | מארק ובר | 1–18 | ||
15 | כריסטיאן קליין | 1–18 | |||||||
פנסוניק טויוטה רייסינג | טויוטה | TF104 TF104B |
טויוטה RVX-04 | M | 16 | כריסטיאנו דה מאטה | 1–12 | ||
ריקארדו זונטה | 13–16 | ||||||||
יארנו טרולי | 17–18 | ||||||||
17 | אוליבייה פאניס | 1–17 | |||||||
ריקארדו זונטה | 18 | ||||||||
ג'ורדן פורד | ג'ורדן-פורד | EJ14 | פורד RS2 | B | 18 | ניק היידפלד | 1–18 | ||
19 | ג'ורג'יו פאנטאנו | 1–7, 9–15 | |||||||
טימו גלוק | 8, 16–18 | ||||||||
מינארדי קוסוורת'[א] | מינארדי-קוסוורת' | PS04B | קוסוורת' CR-3 L | B | 20 | ג'יאנמריה ברוני | 1–18 | ||
21 | זסלוט באומגרטנר | 1–18 | |||||||
מקור:[3][4] |
מרוצים עריכה
דירוג האליפות עריכה
שיטת הניקוד עריכה
- ערך מורחב – שיטת הניקוד בפורמולה 1
הנקודות לנהגים וליצרנים הוענקו לפי השיטה שהונהגה בעונת 2003.
מיקום | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
נקודות | 10 | 8 | 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 |
אליפות הנהגים עריכה
|
|
אליפות היצרנים עריכה
|
|
קישורים חיצוניים עריכה
- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
ביאורים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Minardi confirms title sponsor - Wilux". Crash.net. 3 במרץ 2004. נבדק ב-3 בינואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Press Snoop: Minardi and Wilux split". Crash.net. 31 ביולי 2004. נבדק ב-3 בינואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "2004 Formula One season entry list". אורכב מ-המקור ב-8 בדצמבר 2004. נבדק ב-3 בינואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Silbermann, Eric (2004). Domenjoz, Luc (ed.). Formula 1 Yearbook 2004–2005. Bath, Somerset: Parragon. pp. 22–41. ISBN 2-84707-072-9 – via Open Library.
2003: מיכאל שומאכר |
אלוף העולם לנהגים מיכאל שומאכר |
2005: פרננדו אלונסו |
2003: פרארי |
אלופת העולם ליצרנים פרארי |
2005: רנו |