משתמשת:Bambababy/טיוטה

ברברה מקלינטוק
Barbara McClintock

ברברה מקלינטוק במעבדתה בקולד ספרינגס הרבור, 1947
לידה	16 ביוני 1902
פטירה	2 בספטמבר 1992 (בגיל 90)
ענף מדעי	ביולוגיה, גנטיקה
מקום מגורים	ארצות הברית
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1983 פרס וולף ברפואה לשנת 1982
תרומות עיקריות
חוקרת ציטוגנטיקה

ברברה מקלינטוק (באנגלית: Barbara McClintock; ‏16 ביוני 1902 - 2 בספטמבר 1992) הייתה מדענית, חוקרת ציטוגנטיקה אמריקאית, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1983, על גילוי הניידות של אלמנטים גנטיים. מקלינטוק קיבלה את דוקטורט הפילוסופיה שלה בבוטניקה מאוניברסיטת קורנל בשנת 1927. שם היא התחילה את הקריירה שלה בתור מובילה של פיתוח ציטוגנטיקת תירס, המרכז של המחקר שלה למשך שארית חייה. משנות 1920 המאוחרות מקלינטוק למדה על כרומוזומים וכיצד הם משתנים במהלך הרבייה של התירס. היא פתחה טכניקה המאפשרת הדמיית כרומוזומים והשתמשה בניתוחים מיקרוסקופים כדי להפגין רעיונות גנטיים על היסוד. . אחד הרעיונות האלה היה הרעיון של שחלוף גנטי  ידי חציית גבולות במהלך המיוזה-מנגנון שבאמצעותו הכרומוזומים מחליפים מידע. היא הפיקה את המפה הגנטית הראשונה עבור תירס, שמקשרת בין  אזורים של הכרומוזום אל תכונות פיסיות. היא הדגימה את התפקיד של הטלומרים ואת הסנטרומרים, אזורים של הכרומוזום שחשובים בשימור המידע הגנטי. היא הייתה ידועה מהטובים בתחום, הוענקו לה מלגות יוקרתיות והיא נבחרה כחברת האקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1944. במהלך 1940 ו 1950, מקלינטוק גילתה טרנספוזיציה והשתמשה בה על מנת להוכיח כי גנים אחראים להפיכת מאפיינים פיסיים לסירוגין. היא פיתחה תיאוריות כדי להסביר את דיכוי ביטוי המידע הגנטי מדור לדור של צמחי תירס . בשל ספקנות במחקרה והשלכותיו, היא הפסיקה לפרסם נתונים שלה בשנת 1953. כעבור זמן היא עשתה מחקר מקיף של ציטוגנטיקה ואתנובוטניקה של גזעי תירס מדרום אמריקה. המחקר של מקלינטוק הפך למובן ב -1960 ו -1970, כמו מדענים אחרים שאישרו את מנגנוני השינוי הגנטי ורגולציה גנטית שהיא הפגינה במחקר התירס שלה בשנת 1940 ו 1950. פרסים והכרה על תרומתה לתחום , כללו פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, הוענקו לה בשנת 1983 על גילוי טרנספוזיציה גנטי.

חייה

ברברה נולדה בשם אלינור מקלינטוק. היא נולדה בקונטיקט ב16 ביוני בשנת 1902 בהרפורד, קונטיקט. השלישית מבין ארבעה ילדים שנולדו לרופא תומס הנרי ושרה הנדי מקלינטוק. תומאס מקלינטוק היה בנם של מהגרים בריטים, ושרה הנדי, הנולדה בשם גרייס, היא צאצאית של משפחת מייפלאוור אמריקאית ישנה. מרג'ורי, הילד הבכור, נולד באוקטובר 1898, מינגון, הבת השנייה, נולדה בנובמבר 1900. הבן הצעיר, מלקולם רידר, נולד שנה וחצי לאחר לידת ברברה. כנערה צעירה, הוריה קבעו כי אלינור, שם "נשי" ו"עדין", לא התאים לה, ובחרו את השם ברברה במקום. מקלינטוק הייתה ילדה עצמאית החל מגיל צעיר מאוד, תכונה שלאחר מכן זוהתה "היכולת להיות לבד" שלה. מגיל שלוש ועד שהתחילה את בית הספר, מקלינטוק גרה עם דוד ודודה שלה בברוקלין, ניו יורק, על מנת להפחית את הנטל הכספי על הוריה בזמן שאביה הקים את הקליניקה שלו. היא תוארה כילדה מתבודדת, עצמאית ונערית (טומבוי). היא הייתה קרובה לאביה, אבל היתה לו מערכת יחסים קשה עם אמה, המתח שהחל כשהייתה צעירה. משפחת מקלינטוק עברה לברוקלין ב -1908, ומקלינטוק סיימה את החינוך העל-יסודי שלה שם בתיכון ארסמוס הול מוקדם בשנת 1919. היא גילתה את אהבתה למדע שאישרה מחדש האישיות הבודדה שלה במהלך התיכון . היא רצתה להמשיך את לימודיה בבית הספר הגבוה לחקלאות של אוניברסיטת קורנל. אמה התנגדה לשליחת מקלינטוק לקולג', מחשש שהיא לא תוכל להתחתן. מקלינטוק נמנעה כמעט מלהתחיל ללמוד במכללה, אבל אביה התערב רק לפני שהרישום החל.

בסופו של דבר מקלינטוק אכן לא התחתנה ולא ילדה אלא הקדישה עצמה למדע. מקלינטוק רכשה את שלושת תאריה באוניברסיטת קורנל, ארצות הברית, בין השנים 1919–1927. היא גילתה עניין בביולוגיה, אך בשנות העשרים נשים לא הורשו ללמוד את התחום, ולכן למדה בוטניקה.

מחקרה

מקלינטוק החלה את לימודיה במכללת קורנל החקלאות בשנת 1919. שם, היא השתתפה במועצות תלמידים והוזמן להצטרף מועדון נשים, אם כי עד מהרה הבינה שהיא לא העדיף להצטרף לארגונים פורמליים. היא למדה בוטניקה, וקיבלה תואר ראשון בשנת 1923. העניין שלה בגנטיקה החל כשהיא לקחה את הקורס הראשון שלה בתחום זה בשנת 1921. הקורס התבסס על אחד דומה שהוצע באוניברסיטת הרווארד, ונלמד על ידי סי-בי האצ'יסון, מגדל ומטפח גנטיקה של צמחים. האצ'יסון התרשם מהעניין של מקלינטוק, וטלפן כדי להזמינה להשתתף בקורס גנטיקת מחקר בקורנל בשנת 1922. מקלינטוק הגדירה את הזמנתו של האצ'יסון כסיבה שהמשיכה בגנטיקה. דווח כי נשים לא יכלו להתמחות בגנטיקה בקורנל, ולכן והתואר השני והדוקטורט שהרוויחה ב-1925 ו 1927, הוענקו באופן רשמי. במהלך לימודיה לתואר שני ומינויה שלאחר התואר למדריכת בוטניקה, מקלינטוק הייתה מועילה בהרכבת קבוצה ולמד את השדה החדש של ציטוגנטיקה בתירס. קבוצה זו הפגישה בין מגדלי צמחים וציטולוגים, וכללה את מרקוס רודס, ג'ורג' בידל- חתן פרס נובל לעתיד, והרייט קרייטון. רולינס א. אמרסון, ראש המחלקה לגידול צמחים, תמך במאמצים אלה, אם כי הוא לא היה ציטולוג בעצמו.

מקלינטוק גם עבדה כעוזרת מחקר עבור לואל פיץ רנדולף ולאחר מכן עבור לסטר ו. שארפ, בוטנאי מקורנל גם הוא.

המחקר הציטוגנטי של מקלינטוק התמקד בפיתוח דרכים לדמיין ולאפיין כרומוזומי תירס. חלק מסוים של עבודתה השפיע על דור של תלמידים. היא גם פיתחה טכניקה באמצעות ארגמן מכתים כדי לדמיין כרומוזומי תירס, והראתה בפעם הראשונה את המורפולוגיה של עשרה כרומוזומי תירס. תגלית זו נעשתה משום שמקלינטוק הצפה תאים מן נִבגוֹן בניגוד לקצה השורש. על ידי לימוד המורפולוגיה של כרומוזומים, מקלינטוק הצליחה לקשר קבוצות כרומוזומים מסוימות של תכונות שנורשו יחד. מרקוס רודס ציין כי מאמר הגנטיקה של מקלינטוק משנת 1929 האפיון של כרומוזומים תירס מופעל עניין-מדעי בציטוגנטיקת תירס. בשנת 1930, מקלינטוק הייתה האדם הראשון לתאר את האינטראקציה בצורת הצלב של כרומוזומים הומולוגיים במהלך המיוזה. בשנה שלאחר מכן, מקלינטוק וקרייטון הוכיחו את הקשר בין מוצלב כרומוזומלי במהלך המיוזה ורקומבינציה של תכונות גנטיות. הם התבוננו כיצד רקומבינציה של כרומוזומים נראית תחת מיקרוסקופ בקורלציה עם תכונות חדשות. עד לנקודה זו, היה משוער כי רק שחלוף יכול להתרחש במהלך המיוזה, למרות שזה הוכח גנטית. מקלינטוק פרסמה את המפה הגנטית הראשונה עבור תירס בשנת 1931, המציגה סדר של שלושה גנים על כרומוזום תירס 9.

באותה העת, טרום עידן הביולוגיה המולקולרית, המחקרים נעשו בצורה של ריבוי מבוקר של מיני בעלי חיים פשוטים (כגון זבוב הפירות) וצמחים שבהם ניתן היה להבחין בקלות בשינוי בביטויים של תכונות (פנוטיפים) לאורך הדורות. על סמך הפנוטיפים ניסו החוקרים לפענח את הקוד הגנטי ואת התהליכים שיצרו אותו. מאוחר יותר נכנס השימוש בקרני רנטגן כאמצעי ליצירת מוטציות מכוונות, אשר אפשרו לחוקרים לעקוב אחר ביטויים ייחודיים לאורך הדורות.

מקלינטוק זכתה לתהילה כבר כחוקרת צעירה, בשנות השלושים, כאשר הייתה שותפה לגילוי אופן חלוקת תא הרבייה, ותופעת שחלוף הכרומוזומים. מחקרה התמקד בצמח התירס, אותו הצליחה למפות מבחינה גנטית. התירס לקה בחיסרון משום שבמשך שנה ניתן היה לפתח רק דור צאצאים אחד, אולם יתרונו הגדול היה בשלל התכונות שאחרי השינויים בהם ניתן היה לעקוב בנוחות, ובעיקר סידור הצבעים על פני הקלחים.

חקר צמח התירס הצבעוני, תוך מעקב אחר מיקום הפיגמנטים בקלחים, הביא אותה במהלך שנות הארבעים, למסקנה כי התאוריות של זמנה אינן מסבירות את השינויים בין הדורות. על סמך ממצאיה היא פרסמה תאוריה לפיה ישנם גנים אשר "מקפצים" בין הכרומוזומים בעת חלוקת תא הרבייה (מיוזה). הממסד המדעי של תקופתה הגיב בלעג מר לטענותיה, ויוקרתה המדעית נשחקה, עד שבתחילת שנות החמישים הפסיקה לפרסם את ממצאיה, על אף שהמשיכה במחקר.

ישנם התולים את הדחייה של הממסד המדעי את ממצאיה בכך שאותה העת התקיים ויכוח מר אם אמנם קיים חומר גנטי. מכיוון שניתן היה להבחין רק בפנוטיפים, ואת התהליכים המקדדים – הגנטיים ניתן היה רק לשער, היו חוקרים שסברו שאין כלל חומר גנטי תורשתי, וכי מדובר רק בהמשגה אנושית של תופעה שלא ניתן להוכיח את קיומה (בדומה ליחס בין גוף לנפש). הממסד המדעי, שתמך ברעיון של חומר מקדד, סבר שהשערותיה של מקלינטוק משרתות את הצד השולל בוויכוח, ולכן דחה את ממצאיה.

ההכרה המדעית ופרסים

בשנות השישים, עם התפתחות כלי מחקר חדשים, בעיקר אמצעי ההגדלה האלקטרוניים והביולוגיה המולקולרית, הוכחו השערותיה של מקלינטוק, ואף התברר שהן תקפות לגבי מרבית האורגניזמים, ובעלות חשיבות עצומה במגוון רב של תחומי מחקר. הגנים הקופצים כונו טרנספוזונים, ומקלינטוק זכתה לכבוד רב כמי שהקדימה את זמנה משום שהתעקשה על ממצאיה מול הפרדיגמות השגויות של הממסד המדעי.

בשנת 1982 זכתה בפרס וולף יחד עם הביולוג המולקולרי סטנלי כהן (זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1986), ובשנת 1983 זכתה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לבדה, והייתה בכך לאישה הראשונה שזכתה לכבוד נדיר זה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Bambababy/טיוטה בוויקישיתוף

• ביוגרפיה של ברברה מקלינטוק, באתר פרס נובל
• אתר המותאם לילדים על ברברה מקלינטוק