פורטל:שבת ומועדי ישראל/מועדי ישראל

חגי ישראל ומועדיו הוא כינוי לכלל החגים היהודיים הקיימים. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מצווים עוד מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים, ובמיוחד בעקבות הקמת מדינת ישראל. זמנם של החגים נקבע על פי הלוח העברי.

ניתן לסווג את החגים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, תעניות, אבל וזיכרון וימים של רצינות ומחשבה.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג". מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' – עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל – פסח, שבועות וסוכות. המוכרים בשמם הכולל שלוש הרגלים בהם היו עולים ברגל לעיר ירושלים הן בצורה פיזית והן בצורה רוחנית. בחברה הישראלית נהוג לשייך את החגים בדך כלל לחגים 'דתיים' המזוהים כחגים בהם נוהגים מנהגי שבת ובהם חלים איסורי מלאכה ועבודה כנהוג ביום השבת וחגים 'שאינם דתיים' בהם חוגגים ומציינים את החג אך מותרות בו מלאכות ואין בו איסורים מיוחדים או שאין בו איסורים כלל.

מאז ומתמיד היווה החג ביהדות כזמן להתייחדות ולעיתים אף לזיכרון. נוגים לומר כי כל החגים בשנה היהודית הינם חגי זיכרון לזכור את המאורעות של העבר ואילו רק ראש השנה ויום הכיפורים הינם מועד וחג הצופים אל העתיד. בחברה הישראלית מהווה החג כזמן איחוד של משפחה בה נפגשת המשפחה המצומצמת והמורחבת יחד וסועדת סעודת חג ואילו בחברה המסורתית והדתית יותר בישראל מהווה החג גם זמן מתאים ומוצלח ללמד את הילדים ולספר להם על אירועי העבר, מהחגים המוכרים הוא חג הפסח בה מתאחדת המשפחה סביב שולחן 'ליל הסדר' והמצווה העיקרית בלילה זה היא מצוות והגדת לבנך בה מספרים לילדים מתוך ההגדה של פסח על כוחו של הקדוש ברוך הוא אשר הוציא את עם ישראל מעבדות לחירות, מארץ מצרים אל ארץ ישראל.