רחוב מאה שערים
רחוב בירושלים
רחוב מאה שערים הוא רחובה הראשי של שכונת מאה שערים בירושלים. הרחוב נמתח מכיכר השבת עד רחוב שבטי ישראל וחוצה את השכונה ממערבה ועד מזרחה. הוא מהווה את גבולה הצפוני של השכונה, מצפון לו שכונת בית ישראל.
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 785 מטר בערך |
| מיקום | |
| עיר | ירושלים |
| שכונה | שכונת מאה שערים |
| קואורדינטות | 31°47′15″N 35°13′19″E / 31.787583333333°N 35.221916666667°E |
  | |
שליש הרחוב המערבי רחב יחסית ובעבר הייתה התנועה בו דו-סטרית. הקטע שמפינת רחוב חבקוק מזרחה עד סוף הרחוב נעשה צר, מדרכותיו צרות מאוד, ומתאפשרת בו תנועת רכב רק בכיוון אחד. כיוון הנסיעה ברחוב, כמו גם מספרי הבתים בו ידעו שינויים: בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל החל הרחוב במזרחו, מספרי הבתים החלו בפינת רחוב שבטי ישראל והסתיימו בכיכר השבת. גם כיוון התנועה היה בהתאם ממזרח למערב. לאחר קום המדינה השתנה כיוון התנועה ושונה סדר מספרי הבתים כך שיתחיל במערב הרחוב. על בתים אחדים מתנוססים עדיין שלטי הרחוב האליפטיים בעלי מספר שאינו תואם. חלק מהרחוב נקרא בתקופת המנדט רחוב גאולה.
אתרים בעלי עניין לאורך הרחוב עריכה
.jpg)
.jpg)
- כיכר השבת - מצדה המזרחי של הכיכר מתחיל רחוב מאה שערים.
- בתי ורשה - לאורך צדו הדרומי של הרחוב בתחילתו, שורת בתים שרק חלונותיהם פונים אליו, אלו בתי ורשה הניצבים בין רחוב מאה שערים לרחוב שטראוס. שער הכניסה אליהם ואל החצר הגדולה שלהם ניצב בהמשך הרחוב במקום שבו הופך הרחוב להיות צר. מתחת לחלונות בתי ורשה, בהיעדר פתחי כניסה ויציאה, התאפשרה הדבקת מודעות על קירות הבתים, מה שיצר את לוח המודעות האינסופי שהפך לסמלו הלא-רשמי של הרחוב. בשנים האחרונות הסדירה עיריית ירושלים את נושא הדבקת המודעות, וכמעט כולן מודבקות על לוחות מודעות עירוניים שהותקנו לאורך קיר זה.
- בית הכנסת התימני - שער שלום - בתחילת קטע הרחוב הצר בצדו הצפוני, בקומת המרתף שחלונותיה פונים אל מדרכת הרחוב. בית הכנסת נבנה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, חלונותיו פונים לרחוב מאה שערים אך הוא חלק מהשכונה התימנית הוותיקה נחלת צבי.
- בית המדרש אושפיצין (בפינת רחוב "חסד לאברהם") - שטיבל ותיק של חסידי צאנז, הוקם על ידי רבי אלעזר מאושפיצין. בבית מדרש זה הוקם בראשית שנות ה-50 תלמוד התורה של חסידות בעלז, ששוכן כיום ברחוב יצחק שולל בעיר. כיום מתקיימת בבית המדרש ישיבת אושפיצין בראשות הרב מנחם וייסמן.
- בית המדרש סטרופקוב (בבית מספר 53) - בית המדרש והישיבה של חסידות סטרופקוב, הוקם בשנת 1954 ונבנה מחדש בעשור הראשון של המאה ה-21. במרתף הבית יקב "ענב - כהן" שנוסד בשנת 1891 ושימש כמה יקבים במרוצת השנים.
- בנין כולל בוקרשט (בבית מספר 55) - בבנין זה שכן בית הכנסת בוקרשט ע"ש המלבי"ם (ביידיש: בוקארעשטער שול), המבנה נרכש עבור בית הכנסת בשנת 1901, בשנות ה-40 התנהלה ישיבת "פאר ישראל" לחסידי קרלין. ראש הישיבה הרב משה אייזן נהרג עם בני משפחתו בהפגזה ירדנית ב-1948. בשנים 1942–1943 למד בבית המדרש, הרב אלעזר מנחם שך, שעמד ארבע שנים לפני כן בראשות ישיבת חסידי קרלין בלוניניץ. בשנים 1946–1948 שימש בית הכנסת כמרכז לחסידות קרלין בהיותו בית המדרש של הרבי יוחנן פרלוב ששהה אז בארץ ישראל. בשנים האחרונות נהרס הבניין ובמקומו הוקם בית דירות, קומת הקרקע יוחדה לבית כנסת לפי תנאי ההקדש.
- בית הכנסת "קהל יראים" (בבית מספר 55) - בעבר התקיים בו בית הכנסת של יוצאי מרמורש, ה"מארמרושע שוהל". כאן היה מרכז "נטורי קרתא" ומכאן יצאו הפגנות השבת בסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50. כיום משמש הבניין מרכזה של חסידות משכנות הרועים.
- בית המדרש "עדת ישראל" טשורטקוב (בבית מספר 30) - בית המדרש הוותיק של חסידות טשורטקוב (ביידיש: טשורטקובר שול), הכניסה אליו מרחוב עין יעקב הסמוך.[1]
- מדרש שמואל נייטרא (בבית מספר 61) - בית מדרש וישיבה ע"ש הרב שמואל דוד אונגר מנייטרא, הבית במתכונתו הנוכחית נחנך בשנת 2000.
- בחזית בית מספר 65 שכנה חנותו של ר' יעקב יוסף הרמן, המתוארת בספרה של בתו רוחמה שיין "הכל לאדון הכל".
- בית ויינגרטן (בבית מספר 67) - משכנו הראשון של בית היתומות ויינגרטן (1902–1912), משקוף האבן המהודר עודנו במקומו.
- שומרי אמונים (בבית מספר 67) - כאן ייסד רבי אהרן ראטה את חבורת החסידים שלו שהתפצלה לאחר פטירתו לחסידויות תולדות אהרן (ותולדות אברהם יצחק) וחסידות שומרי אמונים. לאחר פטירתו (1947) היה כאן בית המדרש המרכזי של חסידות שומרי אמונים. מ-1976 חילק האדמו"ר אברהם חיים ראטה את זמנו בין בית מדרשו בבני ברק ובית מדרש זה.
- בית הכנסת הרומני (רומענישע שול) (בבית מספר 67) - בשמו הרשמי "בית יעקב לחסידי בוהוש". הוקם על ידי מוסדות כולל רומניה. בבית זה שוכנים משרדי כולל רומניה ומערכת כתב העת "העדה" של העדה החרדית הירושלמית.
- בית הכנסת "תפארת ירושלים" - כולל אמריקה (בבית מספר 42) - בית הכנסת הוקם בשנת 1889. בבית מדרש זה הוקמה ישיבת פרשבורג בארץ ישראל, לאחר עליית הרב מפרשבורג, רבי עקיבא סופר לארץ ישראל, שכרו תלמידיו עבורו את בית הכנסת ופרצו פתח לרחוב מאה שערים. מאז נקרא המקום "שערי שמחה - פרשבורג" ובשמו המוכר ביידיש: פרעשבורגער שול.
- בתי אונגרין (הכניסה למתחם ליד בית מספר 52) - השכונה נוסדה ב-1891 כחלק ממגמת היציאה מן החומות, בשנת 1898 כבר היו בה 35 בתים שכללו מאות דירות. על שער הכניסה מתנוסס שלט ה"כולל" שהקים את השכונה: "כולל שומרי החומות לצדקת רבי מאיר בעל הנס".
- שוק מאה שערים - השער הראשי לשוק ממוקם בסמוך לבית מספר 70. השוק הוא רחובה הפנימי של השכונה הגרעינית המקורית, ובו ממוקמים שטיבלך מאה שערים.
- בית הכנסת "מטרסדורף" (בבית מספר 86) - בית מדרשו של הרב ישראל טויסיג, גאב"ד מטרסדורף ורבה של בתי אונגרין.
- בתי נייטין (הכניסה למתחם ליד בית מספר 85) - נוסדה בשנת 1901 על ידי הרב שמואל זנוויל שפיצר, על שמו של הנדבן מנחם נייטין שעלה מארצות הברית והשתכן בירושלים.
- בית המדרש הגדול דחסידי ברסלב (בבית מספר 108) - הבניין נבנה בשנות ה-60 כמרכזו של אחד הפלגים המרכזיים בחסידות ברסלב ונקרא בפי החסידים סתמית "בית הכנסת" בה' הידיעה (ביידיש: השול), גם שוכנת בו ישיבת "אור הנעלם". במקום פעלה משנת 1888 ועד 1954 טחנת קמח בבעלות ערבית-יהודית משותפת, ובקומה שמעל הטחנה נפתח בשנת 1908 "מלון ארץ ישראל", שבו הייתה גם מסעדה ובאולם האוכל שלו נערכו חתונות. בית המלון פעל במקום עד 1958 אז קרס חלק מהמבנה והמלון עבר למשכנו החדש ברחוב קינג ג'ורג' 51 בעיר.[2] מכאן יצאה חוליית "ההגנה" שבלמה את ההתנפלות על שכונת מאה שערים במאורעות תרפ"ט.
- מתחם חסידות תולדות אהרן (בית מספר 112 ומאחוריו) - הקומפלקס הגדול של מוסדות חסידות תולדות אהרן שוכן בסמוך לרחוב מאה שערים, המבנה הראשון במתחם ניצב ברחוב מאה שערים בפינת רחוב אדמון, מבנה חדש שנחנך בעשור הראשון של המאה ה-21 ומשמש את ישיבת תולדות אהרן ומוסדות החסידות.
- בית הכנסת אהל יצחק בית הכנסת של חסידי חב"ד, בין שנים 1947 עד 1948 שימש הבית הכנסת את ישיבת תורת אמת.
- מתחם בית החולים האיטלקי - בסוף הרחוב, בנקודת החיבור שלו עם רחוב שבטי ישראל, פינתו הצפונית של מתחם בית החולים האיטלקי, שנמצא מאז שנות ה-60 המוקדמות בחזקת משרד החינוך הישראלי.
בתים ברחוב עריכה
- בית מס' 1 - בית שאול ברינקר, קבלן ירושלמי שבנה בתים רבים באזור מרכז העיר (אחיו של דב נתן ברינקר). בית זה גבוה יחסית לשאר בתי השכונה. במשך השנים נמכר הבית ושינה את שמו לבית בורוכוב. בבית זה שכנו במשך שנים רבות משרדי הסניף הירושלמי של תנועת פועלי אגודת ישראל. מרתף הבניין שימש במלחמת ששת הימים מקלט ציבורי. כיום שוכנים באחת הדירות משרדי ועד הרבנים לענייני צדקה. בחזית הבניין חנויות אחדות.
- בית מס' 3 - דיירי אחת הדירות בבית זה שהייתה בבעלות תושב תל אביב, נחשדו כמיסיונרים. הדירה קיבלה את הכינוי "דירת המיסיונריות" לאחר שצעירים חרדים התפרצו לתוכה בחורף 1998 והשליכו את כל תכולת הדירה אל הרחוב. כמה מהם נעצרו ונשפטו וברחוב עומד "גלעד" מאולתר לזכר האירוע. בבניין זה התגורר הרב שמואל אלעזר היילפרין. בחזית הבניין היו חנויות תכשיטים, תשמישי קדושה וספרים. בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 שכנה כאן חנות הספרים של משפחת פפנהיים שמכרה גם ספרים נדירים מאוספים פרטיים והייתה מוקד כינוס לרבנים ואוהבי ספר. בין פוקדי החנות הקבועים נודעו: הרב עובדיה יוסף, הרב אליעזר יהודה וולדנברג, הרב שלמה גורן והרב שלמה שמשון קרליץ.
- בית מספר 5 - (בתקופת המנדט: גאולה 18) בו שכנו מאז 1933 משרדי "מרכז אגודת ישראל בארץ ישראל" בהנהגת משה בלוי ומשה פרוש, ממשרד זה התנהלה פעילות אגודת ישראל הירושלמית בשנות המנדט וראשית המדינה, בין הפעילים הצעירים היו: אוריאל צימר, שמואל שאולזון ומנחם פרוש. במשך עשרים שנה שכנה במשרדים אלו מערכת השבועון "קול ישראל". בבית זה התגורר גם הרב חיים מאיר אונגר, אב"ד לוקנבך.
- בית מספר 7 - במרתף הבית שכנה המחלבה של משפחת מקובקי[3] שבמקביל ייבאה חמאה מחו"ל. בחזית הבית ובחלק מהדירות שכנו עסקים וחנויות רבות. גלריה לאמנות, חנויות הלבשה והנעלה, חנות למוצרי חשמל, סוכנות נסיעות ותחנת מוניות, חנות יין ומגדנייה.
- בית מספר 9 - בבית זה נפתח זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה סניף של הדואר האוסטרי, סניף הדואר הראשון בירושלים שמחוץ לחומות. עוד בבית זה, חנות הוצאת הספרים "כתר", שמואל וולנר מבעלי ההוצאה[4] נהרג בפיגוע בקו 2 (2003).
לקריאה נוספת עריכה
- יוסף יואל ריבלין, מאה שערים, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער - המדור הדתי של ההסתדרות הציונית, תש"ז.
- צבי כהנא, ספר מאה שערים בעבר ובהווה: היסטוריה של 110 שנים של שכונת מאה שערים, ישיבותיה מוסדותיה אנשיה מייסדיה רחובותיה שווקיה ושעריה. ירושלים תשמ"ג
- גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), מאה שערים וסביבתה, אריאל, 163-164, תשס"ד, עמ' 121–135.
- בנימין קלוגר, רחוב מאה שערים: סיפורו של רחוב, ירושלים: הוצאת המודיע, 2016
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ראובן גפני, "לוחות ושברי לוחות". על בית הכנסת של חסידי צ'ורטקוב במאה שערים, באתר "צ'ורטקוב"
- ^ עוד על טחנת הקמח, ראו: נ. בר אוריין, היה היתה טחנת קמח..., מעריב, 27 בנובמבר 1958.
- ^ על אבי המשפחה, חיים מקובקי, ראו: דוד תדהר (עורך), "חיים מקובקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3481.
- ^ דף לזכר שמואל וולנר, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה.