ויקיפדיה

בני רכב

(הופנה מהדף רכבים)

בְּנֵי רֵכָב (נקראים גם: רֵכָבִים) הם משפחה וכת, מצאצאי יהונדב בן רכב.[1] הרכבים נזכרים בספר ירמיהו כמי שישבו ביהודה ונודעו בדרך חייהם הסגפנית שחיו בה על פי מצוותו של אביהם. המקורות המקראיים על מוצאם של הרכבים ועל אחריתם מועטים ואינם בהירים. יש הסבורים כי בני רכב היו כוהנים,[2] ולדעת אחרים[3] היו גרים בני השבט הקיני, צאצאיו של יתרו חותן משה.

המסתורין באשר לגורלם לאחר תקופת המקרא וייחודם כקבוצה שחיה חיי פרישות במדבר, עוררו שמועות ואגדות שנשמרו במסורות יהודיות מוקדמות ומאוחרות, נוצריות, ומוסלמיות.

יהונדב בן רכב והרכבים במקרא עריכה

יהונדב מוזכר לראשונה בספר מלכים, כמי שהצטרף ותמך, רעיונית ומעשית, במלך יהוא, בעת שכינס בעורמה את כל נביאי הבעל, למקום אחד והרג אותם.

  • ”וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת-יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת-לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם-לְבָבֶךָ, וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ, תְּנָה אֶת-יָדֶךָ; וַיִּתֵּן יָדוֹ, וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל-הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי, וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַה'; וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ”.[4] מפסוקים אלו ניתן להסיק שיהונדב היה מוכר כאיש דת קנאי, ועל כן צירף אותו המלך לטבח שעשה בנביאי הבעל.

לאחר כ־200 שנה, בספר ירמיהו, מוזכרים צאצאיו של יהונדב, בהקשר של ציוויו של אביהם, והקפדתם הרבה לשמור את הציווי.

  • ”הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית ה' אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן... וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן: וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם, וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם... וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ, לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ”.[5]

אנשי "בית הרכבים", המציגים את עצמם כצאצאי יהונדב בן רכב, מתוארים בפסוקים אלה כקהילה המתייחדת באורח חייה בעקבות מצוות אביהם הקדמון, יהונדב. הם מנועים משתיית יין, מישיבה בבתי קבע ומעיסוק בחקלאות. הם חיים באוהלים, ומכאן ניתן להסיק שהם עוסקים במרעה וייתכן שהם חיים באזור שאינו מיושב, אולי במדבר. ירמיהו מביא את סיפורם כדוגמה ומופת לאנשים המקיימים את מצוות אביהם ועומדים בכל הפיתויים. זאת בניגוד לעם ישראל שאינו מקיים את מצוות האל למרות הפצרות חוזרות ונשנות של הנביאים ולכן אלוהים יעניש אותו.

על אף שבדבריו ירמיהו אינו מתייחס לאורח חייהם של הרכבים, הרי שאין ספק שהוא מביא אותם לא רק כדוגמה למי שמקיימים את מצוות אביהם, אלא גם כמי שמקיימים אורח חיים מוסרי וטהור, בניגוד לשחיתות ולסיאוב שפשו ביהודה. ירמיהו ונביאים אחרים הציגו את חיי הרועים היושבים באוהלים כחיים של צניעות ופשטות לעומת תושבי ירושלים ויהודה שחטאו בחיים של חומרנות ושחיתות. הרצון להרבות ברכוש, בבתים ובשדות, הביא בעקבותיו חיי הוללות והפקרות שנלוו גם בסביאת יין. ייתכן שהאיסור על שתיית יין נובע גם מכך שעבודת האדמה בכנען נקשרה באלי הפריון – בעל ועשתרת, ובכך הייתה גורם נוסף שהשפיע על בגידת העם באלוהיו. הנביאים הציגו את תקופת הנדודים במדבר, לפני ההתיישבות בארץ ישראל, כתקופה של טוהר ונאמנות לאלוהים[6] ולכן אורח חייהם של הרכבים הופך אותם לחברת מופת יהודית.

בספר נחמיה נזכר מלכיה בן-רכב, שר הפלך של 'בית הכרם', אשר שיקם את שער האשפות בחומת ירושלים: ”וְאֵת שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן-רֵכָב שַׂר פֶּלֶךְ בֵּית-הַכָּרֶם הוּא יִבְנֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו ” (ספר נחמיה, פרק ג', פסוק י"ד).

בני רכב בדברי חז"ל עריכה

חז"ל כמעט ולא התייחסו לאורח חייהם המיוחד של הרכבים. הם עסקו בעיקר בשתי שאלות: מוצאו של בית רכב, ומשמעותה של הבטחת ירמיהו לעתידם.

על פי ספר ירמיהו, יהונדב הבטיח לבניו ששכרם על קיום מצוותו יהיה שיאריכו ימים במקום שבו הם חיים. ירמיהו חוזר על ההבטחה לאריכות ימים בצורה אחרת: ”לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים”.

חז"ל הבינו מכך שהרכבים היו כהנים, וזאת בעקבות פסוק המתאר את עונשם של בני עלי הכהן, חפני ופנחס: "ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי"[7][6].

אפשר שהקבלות אלה הם המקור לדעה שבני הרכבים היו כוהנים. תרגום יונתן לביטוי "עמד לפני" הוא "משמש קדמי", ומשמע שמדובר במשמש בכהונה. דעה כזו מופיעה במפורש במדרש בספרי ובילקוט שמעוני: "הם בני יתרו שנישאו בנותיהם לכוהנים ושימשו על גבי המזבח"[8]. ייתכן כי לדעת המדרש בני רכב הם הכוהנים שעליהם מדובר בסוף הנבואה על בני עלי. התקבולת הניגודית בין הפרשיות מורה על החלפה מוחלטת בין המשפחות: ירמיהו (מבית עלי) ניבא כי בני הרכבים יתפסו את מקומם של בני עלי. על קשרם של בני רכב למשפחות הכהונה ניתן לעמוד גם מן המשנה בתענית (פ"ד מ"ה), המספרת לנו שאחת המשפחות שהביאו עצים למזבח בזמן "עצי כוהנים", הייתה משפחת בני יהונדב בן רכב, וזמנם בשבעה באב.[9]

חז"ל קשרו את בני רכב עם יתרו, חותן משה, המתואר במקרא ככהן מדין או כקיני, בהסתמך על הפסוקים:

  1. ”וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים ישבו (יֹשְׁבֵי) יַעְבֵּץ, תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים; הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים, מֵחַמַּת אֲבִי בֵית-רֵכָב” (דברי הימים א' פרק ב' פס' נ"ה)
  2. ” וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב אֶת-הָעָם” (שופטים פרק א' פס' ט"ז)

מאמרי חז"ל רבים נסובו על יתרו ועל בני רכב וכולם מדברים בשבחם, כנראה מתוך כוונה ליישב קושי זה.

דבריו של רב סימאי מתייחסים לדברי בלעם כאשר הוא מסיים "לא בהצלחה" את המשימה שהטיל עליו בלק בן ציפור ” וַיַּרְא, אֶת-הַקֵּינִי, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: אֵיתָן, מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע, קִנֶּךָ”.[10] בלעם רואה בחזונו, את בני רכב, צאצאיו של יתרו, ככוהנים היושבים בלשכת הגזית, והוא שואל בתמיהה, הרי כולנו היינו באותה עצה נגד עם ישראל, ואיך זכו בניך לשבת במקום כה רם? אלא, אומרים חז"ל, שכך זכו בניו של יתרו, מפני שברח אביהם.

רבי נתן מבטא את החיבה הרבה שרחשו חז"ל לבני רכב, בגלל נאמנותם לציוויו של אביהם, בעוד שישראל אינם נאמנים לדבר ה'.

  • אמר רבי נתן: ”גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב, מן הברית שנכרת עם דוד, שהברית שנכרת עם דוד לא נכרת אלא על תנאי... אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת עמו על תנאי”[11]
  • מדרש אחר מציע הסברים נוספים לקושי. לדבריו בני רכב הצטיינו בלימוד התורה וישבו בסנהדרין (כלומר, לא היו כוהנים אלא חכמים). הוא מעלה גם אפשרות אחרת: בני רכב נישאו לבנות של כוהנים ובכך הוכשרו לכהונה.[12]

מדרשים קישרו את המסופר בספר שופטים על הקינים שישבו בעיר התמרים עם השכר שבו זכו הרכבים על נאמנות למצוות אביהם ועל חיי הפרישות והצדיקות שלהם:

"מַה טּוֹבָה הֵטִיבוּ לוֹ? אָמְרוּ, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחַלְּקִין אֶת הָאָרֶץ, הָיָה דֻּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ ת"ק אַמָּה עַל ת"ק אַמָּה וְהִנִּיחוּהוּ מִלַּחֲלֹק, אָמְרוּ מִי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ הוּא יִטְּלֶנּוּ, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נְתָנוּהוּ לִבְנֵי יִתְרוֹ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים"[13]

בתלמוד הירושלמי[14] נאמר כי רבי יוסי בן חלפתא, מגדולי התנאים, היה מצאצאי בית רכב.

בני רכב והנצרות עריכה

הרכבים מוזכרים בספרות הכנסייתית המוקדמת. היסטוריון הכנסייה אוסביוס (המאה ה-4), מצטט מספרו של הגסיפוס (המאה ה-2) סיפור על יעקב הצדיק, אחיו של ישו. יעקב מתואר כמי שחי חיי פרישות והתנזר מרחצה, משתיית יין ומאכילת בשר. לפי הסיפור, הפרושים והכתבנים היושבים ליד בית המקדש כעסו על יעקב בטענה שהוא מפיץ את תורת ישו בירושלים ורצו להורגו. כהן מבני הרכבים, המוזכרים על ידי הנביא ירמיהו, ניסה להגן עליו אך נכשל ויעקב הומת בסקילה.[15] הרכבים מוזכרים כדוגמה לציות לאל על ידי יוחנן כריסוסטומוס ועל ידי אוגוסטינוס. הירונימוס, מאבות הנזירות הנוצרית, מביא את חיי הרכבים כדוגמה ומופת לחיי הפרישות האידיאליים.[16]

הרכבים מופיעים בטקסט נוצרי ביוונית מהמאה החמישית או השישית המופיע גם בטקסטים סוריים ואתיופיים וידוע בשם סיפור זוסימוס. על פי המסופר בו זוסימוס הוא פרוש המתבודד במדבר ומגיע לארצם של צאצאי הרכבים, בני כת מבודדת שהוא מכנה בשם "המבורכים". זוסימוס מגיע לארץ הרכבים בהנחיית מלאך אלוהים ובדרך פלאית. ארץ זו נבדלת משאר העולם על ידי עננים ועל ידי נהר בלתי עביר. הרכבים מספרים לזוסימוס את סיפור תולדותיהם. בזכות ששמרו על מצוות הנזירות של יהונדב אביהם, מלך ירושלים והעם חזרו בתשובה ולכן לא חרבה ירושלים. לאחר שהמלך מת וקם מלך חדש הוא שמע את סיפורם של הרכבים ודרש שיחזרו בהם מנדרם אך הם סירבו. המלך רצה להעניש אותם אך מלאך הציל אותם והביא אותם לארצם הפלאית. חוקרים לא מצאו את הסיפור במקורות נוצריים אחרים, אך מניחים שלסיפור יש שורשים במסורות נוצריות, מאחר שסיפור הרכבים הוא אחד הטקסטים הבודדים בברית הישנה היכול לשמש אסמכתא וחיזוק לתופעת הפרישות והנזירות בנצרות. עם זאת יש גם המשערים שמקורם של הפרקים בסיפור זוסימוס העוסקים ברכבים הוא בטקסטים יהודיים מהמאה הראשונה לספירה.[17]

בני רכב והנבטים עריכה

קיים דמיון מעניין בין הציווי של בני רכב לבין המנהגים של הנבטים. על פי ההיסטוריון היווני הירונימוס מקארדיה (המאות ה-4 וה-3 לפנה"ס) הנבטים היו מנועים מעיסוק בחקלאות, שתיית יין והקמת מבני קבע[18]. מקום מושבם של בני רכב בשולי הארץ הנושבת - במדבר יהודה בנוסף על החיבור לבני הקיני תורמים לקישור הזה ואולי מצביעים על מקור משותף קדום למנהגם של בני רכב ולשבטים הנבטים.

בני רכב בעת החדשה עריכה

שמם של בני רכב השתמר כנראה בהקשר למסורות המוסלמיות על יהודי ח'ייבר, בני שבט יהודי שחי במדבר ערב. הם נודעו בעיקר בסיפור על קרב ח'ייבר, שהיה מהקרבות המכריעים של הנביא מוחמד. יהודי ח'ייבר סירבו לקבל את האמונה המוסלמית גם לאחר שהובסו בקרב, אך זכרם נשמר באגדות כלוחמים אמיצים. מסורות אלה שנשתמרו במשך מאות בשנים בקרב יהודים ומוסלמים נקשרו בראשית המאה ה-20 בבני רכב, יושבי האוהלים שגורלם לא נודע מאז נזכרו במקרא, אולי בשל חילופי אותיות בשמותיהם חייבר-רכב.

ג'וזף וולף (אנ') מיסיונר אנגליקני ממוצא יהודי, שערך מסעות רבים ברחבי אסיה, טען בזכרונותיו כי פגש בתימן שבט של צאצאי הרכבים השומרים על מצוות יהונדב בן רכב ואינם שותים יין, אינם זורעים שדה, וחיים באוהלים.[19] לסיפור זה אין חיזוק ממקורות אחרים אך ייתכן והוא מושפע מאגדות שרווחו באזור ובארץ ישראל בקרב יהודים ומוסלמים, בדומה לסיפורי המיתוס של עשרת השבטים האבודים שזכו במאה ה 19 להתענינות מיוחדת.

 
לוח שנה של מיסדר הרכבים. מנצ'סטר, 1938

בביקורת המקרא החל מסוף המאה ה-19, בני-רכב קושרו עם הקיני ועם דמות קין בגרסאות שונות של ההשערה המדיינית-קינית, לפיהן האמונה באל ששמו יהוה הובאה לממלכות ישראל ויהודה מאזור אדום על-ידי הקינים ו/או המדיינים. ההשערה הייתה נפוצה בקרב מלומדים וחוקרי מקרא בגרמניה, ולאחר מכן גם בבריטניה ובארצות-הברית, בראשית המאה ה-20.

מיסדר נוצרי בשם The Independent Order of Rechabites נוסד באנגליה בשנת 1935 כחלק מהתאגדויות שקמו בעיקר בארצות דוברות האנגלית ובסקנדינביה במטרה לצמצם או למנוע את שתיית האלכוהול. המיסדר רואה בבית הרכבים המקראיים דוגמה ומופת לחברה טהורה ומוסרית יותר בזכות ההימנעות משתיית יין ומיני אלכוהול. סניפי המיסדר נקראים אוהלים והם פעילים עד היום בארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.

 
בדואים מהעיר קרק במזרח ים המלח, 1910

בני רכב נזכרים בספרות של תקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה, ככל הנראה כחלק מן השאיפה למצוא בארץ ישראל יהודים ילידים שיקבלו את המתיישבים החדשים כאחיהם. במושבות העלייה הראשונה נפוצו שמועות וסיפורים על מפגשים עם בדווים יהודים, רוכבים על גמלים ואוחזים בנשק, שהם בנים לשבט יהודי חייבר, ואולי גם לבני רכב הקדמונים,[20] כזה הוא סיפורה של חמדה בן יהודה "חוות בני רכב" 1903, המתאר מפגש דמיוני עם בני רכב, שמעולם לא עזבו את הארץ.[21] הסיפור שהתפרסם בהמשכים בעיתון "השקפה" מספר על מפגש עם שבט בדואי היושב במזרח ים המלח. בני השבט הדוברים במעין עברית, הם יושבי אוהלים ואינם נוטעים ואינם שותים יין, כמסורת מאביהם הקדמון. לדבריהם הם נקראים חבר או רכב, ומעולם לא עזבו את ארצם.[22]

ש"י עגנון בספרו הדום וכסא מתאר ביקור דמיוני אצל בני רכב בעיר התמרים בבקעת יריחו. הרכבים בסיפורו הם קהילת מופת בכל אורחות חייהם. הם חיים באוהלים ונהנים משפע הפירות המקום. הם אינם משתמשים בכסף, חיים בצניעות, ואינם שותים יין או כל משקה אחר מלבד מים. הם "ישרים בלבם ותמימים במעשיהם" ומתחתנים רק זה בזה כדי להבטיח שתמיד ישמרו על השבועה "שהשביעם יונדב אביהם... הם עומדים בשבועתם ואינם משנים כלום, לא במאכל ובמשתה ולא בכסות ולא בדירה ולא באירוסין ובנישואין". הרכבים שפגש עגנון בסיפורו יושבים במקומם, בבקעת יריחו כל הימים. " ועד היום הם קיימים ועומדים. בא נבוכדנצר ולא הגלם, בא טיטוס ולא החריבם. והם יושבים מסוגרים במקום אחד בארץ ישראל ואין פותח, שלא להחריד אותם מפני בני אדם שסביבותם ועדיין לשונם נקיה כבימי יונדב אביהם"[23]

בספרו של זאב ז'בוטינסקי שמשון מגיע גיבור הספר, שמשון, למקום מושבם של בני רכב ליד ים המלח ושוהה ביניהם זמן מה. ז'בוטינסקי מתאר את הרכבים כקהילת מופת שבמצוות אביהם יהונדב בן רכב אינם שותים יין, אינם בונים בתים ואינם חורשים את האדמה. הם אינם משתמשים בחומרים הנחצבים מתוך האדמה - ברזל או כסף וזהב כי חטא הוא להם לפגוע באדמה בכל צורה שהיא. בכך הם אמורים לכפר על חטאו של אביהם הקדמון קין, עובד האדמה הראשון, ובנו תובל קין שהיה חרש ברזל. הם חיים חיי שוויון ואחווה בתוך חורשות התמרים שליד יריחו ומסתפקים במועט. הדם אסור עליהם בכל צורה, גם היין הדומה לדם, ולכן אין הם אנשי מלחמה.[24] זבוטינסקי כתב את הספר בין השנים 1919 - 1926 שבהן שהה בארץ ישראל, וייתכן שהושפע גם הוא מהאגדות והשמועות על בני רכב. הקישור שקישר ז'בוטינסקי בין שמשון ובני רכב נבע אולי, מההתנזרות של הרכבים ושל שמשון משתיית יין, אך יש בו קושי מאחר שעל פי הסיפור המקראי, יהונדב, אבי הרכבים, חי בתקופת מלכי ישראל, שנים רבים אחרי שמשון שחי בתקופת השופטים שקדמה למלוכה בישראל.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מוזכר ארבע פעמים בתנ"ך (פעם במלכים ב' פרק י', פסוק ט"ו, ו-3 פעמים בספר ירמיהו, פרק ל"ה, פסוקים: ח', י"ד, ט"ז)
  2. ^ שמות הצדיקים תחת הערך צדיקי התנ"ך, דברי הימים, "ואלה הלוים", שם מופיע יונדב בן רכב יחד עם החשמונאים
  3. ^ רש"י ירמיה ל"ה ב; ספרי זוטא י כ"ט ; מכילתא דרשב"י יח כ"ז
  4. ^ ספר מלכים ב', פרק י', פסוקים ט"ו–ט"ז
  5. ^ ספר ירמיהו, פרק ל"ה, פסוקים א'–י"ט
  6. ^ 1 2 ראובן גפני, בני הרכבים ובני עלי, מכללת הרצוג - גוש עציון
  7. ^ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק ל"ג
  8. ^ ילקוט שמעוני, שמואל ב', רמז צג
  9. ^ ראובן גפני, בני הרכבים ובני עלי, מכללת הרצוג - גוש עציון
  10. ^ ספר במדבר, פרק כ"ד, פסוק כ"א
  11. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, ספרי מופת לבתי ספר, הוצאת שוקן, תש"ד, עמ' פ"ב, באתר היברובוקס
  12. ^ . רבי יונתן אומר וכי גרים נכנסין להיכל אלא היו יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה, ויש אומרים בנותיהם נשאו לכהנים והיו בני בניהם מקריבים על גבי המזבח. ילקוט שמעוני על נ"ך שב"כ
  13. ^ ספרי במדבר, בהעלותך פיסקא פ"א
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'
  15. ^ http://www.earlychristianwritings.com/text/hegesippus.html Hegisippus Early Christian Witings
  16. ^ James R. Davila, THE RECHABITES IN PATRISTIC AND PARABIBLICAL LITERATURE, ‏2003
  17. ^ Chris Knights, the Story of Zosimus or The History of the Rchabites, Journal for the Study of Judaism xxiv,2
  18. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: XXXII. Diodorus, No.59, p. 174
  19. ^ Journal of the Rev. Joseph Wolff ...: In a Series of Letters to Sir Thomas Baring, Bart. : Containing an Account of His Missionary Labours from the Years 1827 to 1831 : and from the Years 1835 to 1838. London, James Burns, 1839.
  20. ^ אהוד בן עזר, צל הפרדסים והר הגעש, שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל., באתר חדשות בן עזר
  21. ^ יפה ברלוביץ', ספרות העלייה הראשונה כספרות מתיישבים ראשונים: הצעה לתיקון היסטוריוגרפי, ירושלים: יד בן צבי
  22. ^ נורית גוברין, דבש מסלע, תל אביב: משרד הביטחון הוצאה לאור, 1989, עמ' 45 - 53
  23. ^ הלל וייס, קול הנשמה - חקר "הדום וכסא" ספר דברי הימים לש"י עגנון, ירושלים: אוניברסיטת בר-אילן, 1985, עמ' 123 - 135
  24. ^ זאב ז'בוטינסקי, שמשון, באתר פרויקט בן יהודה


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בני_רכב&oldid=38371875"