שלומי

מועצה מקומית בגליל המערבי

שְׁלוֹמִי היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא שוכנת בגליל המערבי, כקילומטר מגבול ישראל–לבנון, כ-4 קילומטרים מזרחית לים התיכון ו-3 קילומטרים מזרחית לראש הנקרה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1960.

שלומי
שלט שלומי בצומת חניתה
שלט שלומי בצומת חניתה
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה גבי נעמן
גובה ממוצע[1] ‎73 מטר
תאריך ייסוד 1950
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף ינואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 7,815 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 200
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎4.6% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎-6.56 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 1,338 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 154
תחום שיפוט[4] 5,840 דונם
    - דירוג ארצי[2] 180
33°04′33″N 35°08′56″E / 33.075926778589°N 35.1487522876067°E / 33.075926778589; 35.1487522876067
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
6 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 113
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.3812
    - דירוג ארצי[2] 181
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
גילאי 0 - 4 7.4%
גילאי 5 - 9 8.1%
גילאי 10 - 14 8.4%
גילאי 15 - 19 7.3%
גילאי 20 - 29 13.3%
גילאי 30 - 44 18.4%
גילאי 45 - 59 19.8%
גילאי 60 - 64 5.2%
גילאי 65 ומעלה 12.0%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 3
–  יסודיים 2
–  על-יסודיים 2
תלמידים 1,044
 –  יסודי 598
 –  על-יסודי 446
מספר כיתות 44
ממוצע תלמידים לכיתה 28.1
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל שלומי נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס

היישוב נקרא על שמו של שלומי, אביו של אחיהוד ששימש כנשיא שבט אשר: ”וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא, אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי” (במדבר, ל"ד, כ"ז).

היסטוריה עריכה

שלומי נוסדה כמעברה, סמוך לכפר הערבי הנטוש אל-בסה[6][7][8][9]. תחילה שכנו בבתים הנטושים שבמקום עולים ממזרח אירופה, בעיקר מבולגריה. ב-1952 הצטרפו גם עולים מתימן ומתוניסיה והוקמו 150 פחונים לשיכון המתיישבים הנוספים[10]. על פי התכנון הראשוני היה אמור לקום במקום מושב, אך באותה עת כבר הוקם בסמוך, בסוף שנת 1949, מושב בצת, היה חשש שאין מספיק מקורות מים באזור לגידולים חקלאיים של מושב נוסף, ורבים מהמתיישבים הראשונים עזבו[11]. במקום מושב הוחלט שהיישוב ישמש כמרכז אזורי למתן שירותים ליישובי הסביבה. בשנת 1956 החלה בניית השיכונים ביישוב, 300 יחידות בבתים דו-משפחתיים, דרומית להריסות הכפר אל-בסה[12]. באותה עת הגיעו לשלומי עולים ממרוקו ובסך הכל מנה היישוב כ-850 תושבים, אך היו בו רק שלושה ברזי מים[13].

בעת קבלת מעמד של מועצה מקומית ב-1960 מנתה שלומי 2,000 תושבים[14], אך כ-500 תושבים עזבו אותה עד שנת 1969[11]. במקביל חוסלה המעברה וכל התושבים עברו לבתי קבע[15]. היישוב לא התפתח כמרכז אזורי ורוב תושביו התפרנסו מעבודות מזדמנות בחקלאות ביישובי הסביבה[16].

בתחילת שנות ה-70 סבלה שלומי, בין השאר עקב קרבתה לגבול[17] ומחסור במקומות תעסוקה, מקשיים חברתיים וכלכליים[18]. מספר הצעות הועלו לשיפור המצב, כולל סיפוח היישוב לעיר נהריה[19]. דוד חזן, שנבחר כראש המועצה המקומית בשנת 1970, יזם תוכנית שיקום שכללה הקמת אזור תעשייה מודרני, מרכז קהילתי ובריכת שחייה[20]. בשנות ה-80 הייתה שלומי ליישוב מבוסס, באזור התעשייה כבר פעלו 25 מפעלים שנהנו מהטבות של אזור עדיפות לאומית, ביניהם מפעל של חברת זוגלובק (שהוקם כבר ב-1972). הוחל בהקמת שכונת "בנה ביתך", מרכז מדע ודעת למחוננים ומצטיינים ומרכז השתלמויות של הסתדרות המורים[21].

בשנות ה-90 נקלטו בשלומי כ-1,000 עולים מחבר המדינות (למעלה מ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה). באותה תקופה הגיעו גם כמה מאות תושבים מאזור הצפון לשכונת הווילות "פסגת שלומית" בזכות מחירי הנדל"ן הזולים, יחסית. בשנת 1998 החלה בנייתה של שכונה חדשה של בתים צמודי קרקע, צפונית ומזרחית לשלומית הוותיקה[22].

לאורך תקופה ארוכה סבל היישוב מירי קטיושות של הפת"ח והחזבאללה. בשנת 2000, עם יציאת צה"ל מלבנון נפסק לתקופה ירי הקטיושות למעט אירועים נקודתיים[23]. בשנת 2003 נהרג נער בשלומי כתוצאה מירי של חזבאללה[24]. במאי 2005 וכן במאי וביולי 2006 (מלחמת לבנון השנייה) שב היישוב לסבול מירי קטיושות מלבנון.

לאחר שכמעט כל עתודות הקרקע של שלומי נוצלו (היישוב משתרע על כ-3,000 דונם), הוחל בתכנון תוכנית מתאר חדשה הכוללת הגדלת תחום שיפוטה של המועצה ב-3,000 דונמים נוספים. מתוך שטח זה, 380 דונם מיועדים לתעשייה. שאר השטח מיועד לדיור ומוסדות ציבור שונים[25]. במרץ 2010 אושרה התוכנית המאפשרת את הגדלת היישוב עד 25,000 תושבים[26].

רב היישוב הוא הרב משה אלחרר.

אוכלוסייה עריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף ינואר 2024 (אומדן), מתגוררים בשלומי 7,815 תושבים (מקום 200 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.6%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 73.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 8,165 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[27]

חינוך עריכה

בשלומי נמצאים מעבר לבתי ספר יסודיים גם מוסדות החינוך הבאים:

  • בית ספר שש-שנתי של רשת אורט ישראל, הכולל חינוך בזרם הממלכתי והממלכתי דתי (נפתח בשנת 2007 כחטיבת ביניים). בשנת הלימודים תשע"ח נפתחה כיתת מחוננים.
  • מכללת ארז – מרכז להכשרה מקצועית. מרכז השתלמויות למורים בתחומים טכנולוגיה ומדעי הטבע
  • מרכז שלומי לעבודה ויצירה
  • בית ספר להעשרה למחוננים
  • מרכז הקוד הפתוח לקהילה

תרבות, ספורט ופנאי עריכה

מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי הוקם בסוף שנת 2000 ביוזמת משרד התרבות והספורט באזור התעשייה הישן בשלומי, בהנגרים תעשייתיים[28]. היוצרים במרכז שלומי הם: דודי מעיין, פבלו זלצמן, פנצ'ו אדלברג, נטע פלוצקי, אלן קוז'ינסקי ועוד[29]. בשלומי מתנ"ס המשרת גם את התושבים ביישובים סמוכים, בריכת שחיה, אולם תרבות ואולם ספורט. כמו כן שוכנת לרגלי רכס חניתה אכסניית נוער. בדרום-מערב שלומי, בסמוך לגן ההרפתקאות נמצא אתר ארכאולוגי ובו רצפת פסיפס מן התקופה הביזנטית. ממצאים ארכאולוגיים נוספים נמצאים בשטח הכפר אל-בסה, צפונית לאזור התעשייה. שם נחשפו שרידי יישוב מהתקופה הרומית, מערות קבורה ושרידי מנזר מהתקופה הביזנטית וכן שרידים של מבנים מימי הביניים.

הבית המצויר בשלומי הוא אתר תיירות הפתוח למבקרים. זהו ביתה של האמנית עפיה זכריה שבשנותיה המאוחרות צבעה את כל קירות הבית והתקרה בצבעים נועזים[30].

מזרחית לשלומי שוכן יער חניתה, בגבהים שבין 100 ל–400 מטרים מעל פני הים, ומשתרע על שטח של 2,300 דונם. מידע נוסף על יער חניתה: מסלולי טיול, פריחות ועוד, ניתן למצוא באתר של המועצה המקומית שלומי "יער קהילתי שלומי".

תעשייה ומסחר עריכה

אזור התעשייה משתרע על 500 דונם ובין המפעלים המצויים בו ניתן למנות את מפעל הבשר והנקניקיות של חברת "זוגלובק" ואת "מפעל מתכת חניתה" המייצר כלים ומכשירי חיתוך לתעשיית המתכת. שלומי מהווה מרכז מסחרי אזורי למושבים ולקיבוצים בסביבה.

המועצה שייכת לאשכול רשויות גליל מערביתאגיד כלכלי לפיתוח וקידום כלכלי של האזור.

ראשי המועצה עריכה

גלריית תמונות עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • שנהר-אלרעי, עליזה, בר יצחק, סיפורי-עם משלומי, חיפה: אוניברסיטת חיפה, תשמ"ב 1982. (הספר בקטלוג ULI)
  • שלומי שלנו: ליהוד הגליל ולישוב הספר, שלומי: המועצה המקומית, תשל"ח 1978. (הספר בקטלוג ULI)
  • נוריאל, יוסף, ידיעון : ... מועצה מקומית שלומי: עיירת פיתוח וספר בגליל המערבי החותרת לקידמה, שלומי: המועצה המקומית, תשל"ב - 1972. (הספר בקטלוג ULI)
  • כלפון-סטילמן, ידידה, ממרוקו לשלומי: שרידיה של תרבות חומרית, חיפה: החברה למחקר מדעי שימושי, אוניברסיטת חיפה, תשמ"ג 1982. (הספר בקטלוג ULI)
  • נוריאל יוסף, המועצה המקומית שלומי 1969–1973: סיכום הקדנציה השלישית, חיפה: אופסט פוטו פרינט, תשל"ד 1974. (הספר בקטלוג ULI)
  • דפי רקע: סיור עיתונאים בכירים בשלומי, 26,11,1972, שלומי: מועצה מקומית, תשל"ב - 1972. (הספר בקטלוג ULI)
  • זסלבסקי, דוד, סקר רמת הפיתוח: שלומי, ספטמבר 1970 תש"ל, תל אביב: מוציא לאור לא ידוע, 1970 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף ינואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-26 בדצמבר 2023.
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, מטח, 2010, עמ' 919
  7. ^ עורך: זאב ענר, כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, עמ' 307
  8. ^ Benny Morris, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited, Cambridge University Press, 2004, p. xx
  9. ^ סיבוב בשרידי אל-באסה ובמערת קשת, חלון אחורי
  10. ^ אריה כנרתי, עיירות פיתוח בגליל תובעות דיור ועולים, דבר, 1 בדצמבר 1972
  11. ^ 1 2 מאיר הראובני, פיזור אוכלסיה נוסח שלומי, למרחב, 3 ביולי 1970
  12. ^ מוקם השיכון לתושבי מעברת שלומי, הארץ, 25 ביוני 1956
  13. ^ 3 ברזי־מים משמשים 850 נפשות במעברת שלומי ..., על המשמר, 12 ביולי 1956
  14. ^ מועצה מקומית עצמאית לעיירת הפיתוח שלומי, הארץ, 23 בדצמבר 1960
  15. ^ מעברת שלומי תחוסל בקרוב, דבר, 15 באוגוסט 1960
  16. ^ יוסי ביילין, שלומי יש בטחון אין אנשים, דבר, 31 במאי 1974
  17. ^ אסתר לודן, פרבר עוני בגבול לבנון, למרחב, 29 בספטמבר 1969
  18. ^ עמוס כרמלי, עיירת הקיפוח שלומי !, דבר, 25 בספטמבר 1970
  19. ^ עיירת הפיתוח שלומי לשטח שיפוט נהריה, מעריב, 27 בינואר 1971
  20. ^ מנחם רהט, שלומי מ"סף גסיסה ל-7500 תושבים", מעריב, 13 ביוני 1976
  21. ^ אורלי טל, שלומי - עיירה בתנופה, מעריב, 6 במרץ 1988
  22. ^ שרון קדמי, ‏שלומי: קודם כל הקרקע של משפחת ראש המועצה, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2000
  23. ^ אורי אס, 3 פצועים בשלומי מירי נ"מ של חיזבאללה, באתר הארץ, 22 ביולי 2003
  24. ^ נער משלומי נהרג מאש חיזבאללה; צה"ל תקף בצפון, באתר ynet, 10 באוגוסט 2003
  25. ^ דוד חיון, ‏שלומי: המחוזית אישרה הרחבת איזור התעסוקה ובית העלמין, באתר גלובס, 21 במרץ 2004
  26. ^ רנית נחום-הלוי, הפשרת קרקע מסיבית תהפוך את שלומי לעיר: צפוי לגדול מ-6,000 תושבים כיום לכ-25 אלף, באתר TheMarker‏, 23 במרץ 2010
  27. ^ פרופיל שלומי באתר הלמ"ס
  28. ^ הבמה – נותנים במה לתרבות, באתר הבמה
  29. ^   יאיר אשכנזי, התיאטרון האלטרנטיבי באמת בישראל מתקיים במקום לא צפוי, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2019
  30. ^   עופר אדרת, הבית המצויר של עפיה זכריה בשלומי הוא יצירת אמנות עם סיפור קורע לב, באתר הארץ, 18 במאי 2017