פתיחת התפריט הראשי
סידור תפילה לאשה 1480
אישה מתפללת בכותל

תפילת נשים התקיימה ביהדות לאורך כל הדורות, ובמקרים מסוימים, תפילתן נחשבה לתפילת מופת. כך למשל תפילת חנה, שחז"ל ראו בה המודל של התפילה האידיאלית[1]. לפני חורבן בית שני, כאשר עדיין לא היה סידור, התפלל כל אדם על פי צרכיו תפילות הודיה והלל ותפילות בקשה. מתפללת (כמו גם מתפלל) יכלה להביע את עצמה בכל דרך שתרצה ובספונטניות.

תפילת נשים בהלכהעריכה

נשים פטורות מתפילה במניין ובבית כנסת, אמנם המתפללות במניין ובבית הכנסת יש להן בזה זכות. יש פוסקים הסבורים, שהואיל ומצוות זכירת יציאת מצרים נמשכת ברציפות ביום ובלילה יש לחייב את הנשים בה, אך רבים חלקו על כך ולדעתם הנשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים[2].

סידורי התפילה המצויים בידינו חוברו על ידי גברים, נאמרו במניין של גברים, ה"אני הדובר" בהן הוא גברי וחוויות נשיות (בהן שהזמן גרמה, ונשים חייבות בה. ועל כן חובה על נשים לומר בכל יום בשחרית את ברכת "אמת ויציב" (ברכת גאולה) מתוך ברכות קריאת שמע, ובערבית את ברכת "אמת ואמונה" (ברכת גאולה) מתוך ברכות קריאת שמע (מ"א). אך רוב הפוסקים פוטרים, כיוון שיש מצווה מיוחדת לזכור ביום ומצווה מיוחדת לזכור בלילה, הרי שזו מצווה שהזמן גרמה.

חיוב נשים בתפילהעריכה

במשנה נאמר[3] שנשים חייבות בתפילה כגברים, (מצוות עשה שאין הזמן גרמא) דין זה הובא בספרות ההלכה[4] אולם מנהג הנשים היה לא להתפלל שלש תפילות, אלא היו מסתפקות באמירת בקשה בקומן בבוקר. בעל מגן אברהם[5] הסביר נוהג זה על פי שיטת הרמב"ם[6] שחיוב הנשים בתפילה נובע מכך שמצוות התפילה חיובה מדאורייתא, ומדאורייתא אין חיוב של תפילה שלשה פעמים ביום אלא רק אמירת בקשה פעם אחת ביום, ואילו לדעת הרמב"ן[7] שהחיוב להתפלל הוא מדרבנן, כך שהנאמר במשנה שנשים חייבות להתפלל, פירושו שחייבו אותם להתפלל את כל התפילות, כגברים.

  • על בסיס דברי המגן אברהם כתב הרב עובדיה יוסף שנשים חייבות בתפילת עמידה[8](רק אחת ביום), (ועדיף תפילת שחרית בבוקר- כדי להתחיל את היום בתפילה) ולא בתפילות שלאחריה והרוצה להדר ולהתפלל כמה תפילות, רשאית[9] .
  • לדעת המשנה ברורה, כיון שמרבית הראשונים סוברים שהחיוב בתפילה הוא מדרבנן, לכן יש להזהיר את הנשים שתתפללנה שתי תפילות עמידה ביום. מתפילת ערבית הן פטורות, כיון שנשים לא קיבלו על עצמן להתפלל אותה[10].
  • לדעת בעל אור לציון יש לחייב את הנשים להתפלל שתי תפילות עמידה ביום גם לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך[11].

נשים פטורות מאמירת: תחנון, אשרי, למנצח, קדושה דסדרא, שיר של יום, פיטום הקטורת ועלינו לשבח. משום שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, הן פטורות מאמירת פסוקי דזמרה, לפי שזמן אמירתם לפני תפילת שחרית. יחד עם זאת, יש הסוברים, שהואיל ונשים חייבות להתפלל עמידה, חייבות הן גם לומר פסוקי דזמרה כדי להתכונן על ידם לתפילה. אולם לדעת רוב הפוסקים - פטורות, והרוצה להדר רשאית.

היסטוריהעריכה

תקופת המקראעריכה

מסיפורי המקרא עולה שאישה המתפללת היא עצמאית בלשונה וכל תפילה מנוסחת על פי המיית לבה. רבות המתפללות במקרא, ולכל אחת תפילה ייחודית משל עצמה. פנייתן הישירה מתקיימת באופן ספונטאני מתוך הווייתן ונסיבות חייהן. הספרות היהודית לדורותיה עסקה בנושא זה ואולם הנושא זוכה לעניין מחקרי רב בתקופה האחרונה. ספרות ענפה חוברה במחצית השנייה של המאה העשרים ועד ימינו אלה בנושא זה.

התפילות המפורסמות ביותר במקרא הן של: רבקה[12], לאה[13], מרים הנביאה (שמות טו כא), דבורה (שופטים ה ג), חנה (שמ"א א' יא, ב' א-י), אסתר (ד טו-טז) ורות (ד יד). לאורך ההיסטוריה היהודית בכל תפוצות ישראל נשים חיברו תפילות, חלקן השתמר אך רובן הגדול השתכח משום שלא הועלו על הכתב. חלק מזערי של תפילות אילו הוא זה הבא לידי ביטוי בתפילות הנשים שאנו מוצאים בספרות החיצונית.

תקופת ימי הבינייםעריכה

עם תחילת היווצרות הסידור וביתר שאת עם הפיכת הנוסח לרשמי, כתוב ומאוחר יותר מודפס אנו פוגשים פחות ופחות השפעה נשים על סידור התפילה. תפילות הנשים, גם אם נאמרו לא נותרו בדרך כלל בידינו.

רק בתקופות הקרובות יותר לזמננו אנו מתחילים לפגוש סידורי נשים. בין אם היו אילו סידורי הכלל כמו סידור "קורבן מנחה" המיועד לנשים ובין אם היו אלו קובצי תחינות, היינו תפילות אישיות שנועדו להיאמר ברשות הפרט ובשפת המדינה (בדרך כלל יידיש), כמו "תחינות שרה בת-טובים" או סידורה האישי של יהודית כהן מאיטליה. סידורים אילו נתנו ביטוי, בדרך כלל, לנושאים נשיים אשר הסידור הממוסד לא נתן את דעתו עליהם כמו למשל נושאי הריון ולידה, טהרת המשפחה, וחיי גידול ילדים וחינוכם לצד הבעל.

במקביל אנו פוגשים קבוצות וקהילות מיוחדות בהן הנשים היו הממונות על שמירת המסורת. בגלל הקביעה כי היהדות מועברת מהאם לצאצאיה היו אלה הנשים, בקרב קהילות האנוסים בפורטוגל, שהפכו למתפללות העיקריות בהתכנסויות החשאיות ולנושאות בעול שימור המסורת בנסיבות החיים שנכפו עליהם.

תפילת נשים בזרמים הליברלייםעריכה

 
תפילה במניין של נשות הכותל.

בעידן המודרני, עם כינונם של הזרמים הליברליים (הלא-אורתודוקסים) ביהדות ועם המגמה ההולכת ומתגברת של שוויונות בין האיש לאישה בחיי הקהילה המודרנית, אנו מוצאים יותר ויותר ביטויים של יצירת תפילות על ידי נשים, בין אם לנושאים נשיים ובין אם לתפילת הכלל. זרמי יהדות אלה, אשר חתרו לשוויון בין המינים, הפכו מגמה אידאולוגית זו ליישומית על ידי שוויוניות הדרגתית של תפקודי בית הכנסת לכלל הקהילה כולל הנשים. כך אנו פוגשים בנות מצווה, דרשניות ומורות, עולות לתורה, רבות חזניות ועוד.

תפילה נשית רפורמיתעריכה

גם לשונה של התפילה הלכה והפכה רגישה ומודעת יותר לשאלות מגדריות. במאמרה על השפעות המגדר על התפילה הישראלית הרפורמית מחלקת המחברת, הרבה דר' דליה מרקס, את השינויים בסידורים הליברליים לארבע רמות:[14]

  • המרת לשונות אשר לטענת הרפורמים פוגעניות ומתייחסות לנשים כסובייקט – ברכת "שלא עשני אישה", הנאמרת במסגרת ברכות השחר, הושמטה או הומרה בברכות בלשון חיובית. בסידורים רבים נאמר כאן "ברוך.. שעשני בצלמו", לשון המזכירה את סיפור הבריאה הראשון המתואר בספר בראשית. כיום גם בתוך המחנה האורתודוקסיה המודרנית מתקיימים דיונים על ברכת "שלא עשני אישה" ויש בודדים המבקשים אף לשנות את נוסח הברכה.[15]
  • הוספת דמויות נשיות לתפילה - בעקבות רצון להנכיח את דמויות הנשים היהודיות לאורך הדורות, הוכנסו שמות האמהות שרה רבקה רחל ולאה אל הברכה הראשונה, ברכת "אבות" בתפילת העמידה, שהיא התפילה המרכזית הנאמרת שלוש פעמים ביום. ברכה זו נקראה מעתה ברכת "אבות ואמהות". בדומה, נוסף שמה של מרים הנביאה בברכת "גאולה" שאחרי קריאת שמע יחד עם אחיה משה, בקריאה "כמשה מרים ובני ישראל, לך ענו שירה חדשה ואמרו כולם..." ושניהם יחד מוליכים את עם ישראל באמירת: מי כמוך באלים ה'.
  • טקסי חיים - שינויים נוספים באו לידי ביטוי בטקסי מעגל החיים. אלה מתחלקים לשני סוגים עיקריים: א.עדכון של טקסים קיימים, כמו טקסי לידה (זבד הבת), בת מצווה וטקסי חתונה שוויוניים, הנותנים מענה גם לקולה ולתפילתה של הכלה ולא רק לחתן; ב. יצירתם של טקסים חדשים שענייניהם לקוחים מעולמן של הנשים כגון: נוסחי תפילה לנשים לקראת חתונה, הריון, לידה, הנקה, הפלה ועוד.
  • לשון הפניה לאל – אף על פי שהאל אין לו גוף ולא דמות הגוף, רוב דימויי האל בתפילות ישראל המסורתיות הם דימויים גבריים: מלך, שופט, רועה, אב וכו'. עורכי סידורים ליברליים בתפוצות מבקשים להימנע ככל הנראה מהיזקקות ללשון גברית לתיאור האל, ויש אף אלה שמוסיפים דימוים בלשון נקבה (למשל פניה אל ה"שכינה" או פניה בנוסח "ברוכה את יה...") כדי לאזן את התמונה. השינויים הקשורים בדרכים שבהם אנו פונים אל האל התפילה הם השנויים ביותר בוויכוח ובמחלוקת. כמובן שיש לזכור כי בניגוד לשפות אירופאיות מסוימות אין בעברית אפשרות לשימוש בגוף שלישי סתמי בדומה ל IT באנגלית ולכן תהיה הפניה אל האלוהים בדרך כלל בלשון זכר להוציא את המקרים המועטים בהם נאמרים הדברים בלשון נקבה או בפניה לשכינה ולא לה'.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א, עמוד א' ועמוד ב.
  2. ^ משנה ברורה סימן ע סעיף קטן ב.
  3. ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ג', משנה ג'
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפים, פרק א', הלכה ב'.שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ו, סעיף ב'
  5. ^ מגן אברהם לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ו, סעיף א' סעיף קטן ב.
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה ונשיאת כפים, פרק א', הלכה ב'.
  7. ^ השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ה'.
  8. ^ יש להעיר שעיקר החיוב לפי המגן אברהם הוא בתפילה אחת ביום, ולאו דווקא תפילת העמידה, אך כיון שהנשים בזמננו רגילות בלשון התפילה וקל להן להתפלל תפילת העמידה ההדרכה היא לפי הרב עובדיה יוסף שתתפללנה לפחות תפילת עמידה אחת ביום.
  9. ^ יביע אומר חלק ו סימן יז.
  10. ^ משנה ברורה לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ו, סעיף א' סעיף קטן ד.
  11. ^ שו"ת אור לציון חלק ב, הערות פרק ז, הלכות תפילה (כד).
  12. ^ בראשית כה כב: " ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'"
  13. ^ בראשית כט לה: "ותאמר הפעם אודה את ה'"
  14. ^ Dalia Marx, “Gender language in Liberal Israeli Liturgy”, Elyse Goldstein ed, New Jewish Feminism: Probing the Past, Forging the Future, Woodstock 2008, pp. 206-217:
  15. ^ שלמה ריסקין, "ברכת 'שלא עשני אשה', אפשרויות לשינוי", להיות אישה יהודייה (כרך א), בעריכת שילה מרגלית, ירושלים 1999, עמ' 139 – 149