תפילת נשים ביהדות

תפילת נשים התקיימה ביהדות לאורך כל הדורות, ובמקרים מסוימים, תפילתן נחשבה לתפילת מופת. כך למשל תפילת חנה, שחז"ל ראו בה המודל של התפילה האידיאלית.[1] לפני חורבן בית שני, כאשר עדיין לא היה סידור, התפלל כל אדם על פי צרכיו תפילות הודיה והלל ותפילות בקשה. מתפללת (כמו גם מתפלל) יכלה להביע את עצמה בכל דרך שתרצה ובספונטניות.

סידור תפילה לאישה, 1480

תפילת נשים בהלכהעריכה

 
אישה מתפללת בכותל

תפילת עמידהעריכה

במשנה נאמר שנשים חייבות בתפילה. התלמוד נימק דין זה בכך שהתפילה היא בקשת רחמים, ולפי חלק מהגרסאות הוא מסביר שהתפילה אינה מצווה התלויה בזמן, ממנה נשים פטורות.[2]

דין זה הובא בספרות ההלכה, אולם מנהג הנשים היה לא להתפלל שלוש תפילות, אלא להסתפק באמירת בקשה בקומן בבוקר. בעל המגן אברהם הסביר זאת על פי דברי הרמב"ם, שכתב שיש מצווה מן התורה להתפלל כל יום, אך די בפעם אחת וללא נוסח מחייב. מכיוון שחובה זו אינה מצווה התלויה בזמן, אין הנשים פטורות ממנה, אך הן פטורות משלוש התפילות המנוסחות והתלויות בזמני היום שמדברי חכמים.[3] אמנם לדעת הרמב"ן כל החיוב להתפלל הוא מדברי חכמים,[4] וייתכן שדברי המשנה שנשים חייבות להתפלל פירושם שחייבו אותן להתפלל את כל התפילות.

  • פוסקים רבים קיבלו את הדעה שנשים אינן חייבות להתפלל כל יום, ודי להן באמירת בקשה בבוקר.[5]
  • הרב עובדיה יוסף כתב שיש לנשים להתפלל תפילת עמידה אחת ביום, ועדיף שתהיה זו תפילת שחרית - כדי להתחיל את היום בתפילה.[6] והרוצה להדר ולהתפלל כמה תפילות, רשאית.[7]
  • בעל המשנה ברורה כתב שמרבית הפוסקים סוברים שהחיוב בתפילה הוא מדברי חכמים, ושעל כן יש להזהיר את הנשים שתתפללנה שתי תפילות עמידה ביום. מתפילת ערבית הן פטורות, כיון שמעיקר ההלכה היא הייתה תפילת רשות, ורק הגברים קיבלו על עצמם כחובה להתפלל אותה.[8] עם זאת, בנו של בעל המשנה ברורה העיד שאימו כמעט לא התפללה כל השנים בהן היא טיפלה בילדיה, בהוראת בעלה.[9]
  • בספרות האחרונים נמצא מי שכתב שמעיקר הדין נשים חייבות בשלוש תפילות בכל יום.[10]

יש הסוברים שנשים צריכות להתפלל שתי תפילות עמידה ביום גם לדעת הרמב"ם.[11] מאידך, יש הסבורים שגם לדעת הרמב"ן נשים יוצאות ידי חובה בבקשת רחמים אחת ביום.[12]

שאר חלקי התפילהעריכה

נשים פטורות מאמירת: קרבנות, קריאת שמע וברכותיה, תחנון, אשרי, למנצח, קדושה דסדרא, שיר של יום, פיטום הקטורת ועלינו לשבח.

משום שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, הן פטורות מאמירת פסוקי דזמרא, לפי שזמן אמירתם לפני תפילת שחרית. יחד עם זאת, יש הסוברים, שהואיל ונשים חייבות להתפלל עמידה, חייבות הן גם לומר פסוקי דזמרא כדי להתכונן על ידם לתפילה. אולם לדעת רוב הפוסקים - פטורות, והרוצה להדר רשאית.[13]

יש פוסקים הסבורים, שהואיל ומצוות זכירת יציאת מצרים נמשכת ברציפות ביום ובלילה יש לחייב את הנשים בה, אך רבים חלקו על כך ולדעתם הנשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים.[14]

מניין ובית כנסתעריכה

נשים פטורות מתפילה במניין ובבית כנסת, אמנם המתפללות במניין ובבית הכנסת יש להן בזה זכות.[15]

היסטוריהעריכה

 
דיוקנה של אישה יהודייה אוחזת בספר תפילה, לזר קרסטין

תקופת המקראעריכה

מסיפורי המקרא עולה שאישה המתפללת היא עצמאית בלשונה וכל תפילה מנוסחת על פי המיית לבה. רבות המתפללות במקרא, ולכל אחת תפילה ייחודית משל עצמה. פנייתן הישירה מתקיימת באופן ספונטני מתוך הווייתן ונסיבות חייהן. הספרות היהודית לדורותיה עסקה בנושא זה ואולם הנושא זוכה לעניין מחקרי רב בתקופה האחרונה. ספרות ענפה חוברה במחצית השנייה של המאה העשרים ועד ימינו אלה בנושא זה.

התפילות המפורסמות ביותר במקרא הן של: רבקה,[16] לאה,[17] מרים הנביאה,[18] דבורה,[19] חנה,[20] אסתר[21] ורות.[22] לאורך ההיסטוריה היהודית בכל תפוצות ישראל נשים חיברו תפילות, חלקן השתמר אך רובן הגדול השתכח משום שלא הועלו על הכתב. חלק מזערי של תפילות אילו הוא זה הבא לידי ביטוי בתפילות הנשים שאנו מוצאים בספרות החיצונית.

תקופת ימי הבינייםעריכה

עם תחילת היווצרות הסידור וביתר שאת עם הפיכת הנוסח לרשמי, כתוב ומאוחר יותר מודפס אנו פוגשים פחות ופחות השפעה נשים על סידור התפילה. תפילות הנשים, גם אם נאמרו לא נותרו בדרך כלל בידינו.

רק בתקופות הקרובות יותר לזמננו אנו מתחילים לפגוש סידורי נשים. בין אם היו אילו סידורי הכלל כמו סידור "קורבן מנחה" המיועד לנשים ובין אם היו אלו קובצי תחינות, היינו תפילות אישיות שנועדו להיאמר ברשות הפרט ובשפת המדינה (בדרך כלל יידיש), כמו "תחינות שרה בת-טובים" או סידורה האישי של יהודית כהן מאיטליה. סידורים אילו נתנו ביטוי, בדרך כלל, לנושאים נשיים אשר הסידור הממוסד לא נתן את דעתו עליהם כמו למשל נושאי הריון ולידה, טהרת המשפחה, וחיי גידול ילדים וחינוכם לצד הבעל.

במקביל אנו פוגשים קבוצות וקהילות מיוחדות בהן הנשים היו הממונות על שמירת המסורת. בגלל הקביעה כי היהדות מועברת מהאם לצאצאיה היו אלה הנשים, בקרב קהילות האנוסים בפורטוגל, שהפכו למתפללות העיקריות בהתכנסויות החשאיות ולנושאות בעול שימור המסורת בנסיבות החיים שנכפו עליהם.

בימינועריכה

המגמה ההולכת ומתגברת של שוויונות בין האיש לאישה בכלל תחומי החיים, החל מסוף המאה ה-19, וביתר שאת במאה ה-20 וה-21 הביאה להרחבת חלקן של הנשים בבתי הכנסת ובתפילות.

בתקופתנו קיימים סידורי תפילה אורתודוקסיים עם ניסוחים מותאמים לנשים. בסידור פעמי גאולה מופיעה בכל המקומות הרלוונטיים אופציה של ניסוח לנשים וההנחיות בו מופנות לנשים ולגברים כאחד. בנוסף, קיימים סידורים מיוחדים לנשים דוגמת סידור כוונת הלב לבת ישראל וסידור עבודת השם לבת ישראל.

בזרם האורתדוקסיה המודרנית החלו להיווצר קבוצות תפילה נפרדות לנשים, ונפתחו "מניינים שיתופיים" הרואים עצמם כנאמנים להלכה, ובהם נשים לוקחות חלק משמעותי בחלקים מסוימים בתפילה. החלוצה הייתה קהילת שירה חדשה בירושלים, שהוקמה בשנת 2001 על ידי קבוצה בראשות ד"ר טובה הרטמן במטרה "ליצור קהילה דתית המשלבת מחויבות להלכה עם מחויבות לתפילה ופמיניזם, ולהגדיר מחדש את מקומן של נשים בבית הכנסת". מאז פועלות בארץ כמה עשרות קהילות שוויוניות או משתפות מסוג זה. בולט בתמיכתו הרב דניאל שפרבר, אשר הקדיש ספר הלכתי לדיון בשיתופן של נשים בתפילות ובקריאת התורה.[23]

תפילת נשים בזרמים הלא אורתודוקסייםעריכה

 
תפילה של נשות הכותל.

תפילת נשים בולטת במיוחד בזרמי היהדות הלא אורתודוקסיים, אשר הפכו עוד מראשית המאה ה-20 את המגמה האידאולוגית לשוויון בין המינים ליישומית על ידי שוויוניות הדרגתית של כלל תפקודי בית הכנסת לנשים.

גם לשונה של התפילה הלכה והפכה רגישה ומודעת יותר לשאלות מגדריות. במאמרה על השפעות המגדר על התפילה הישראלית הרפורמית מחלקת המחברת, הרבה ד"ר דליה מרקס, את השינויים בסידורים הליברליים לארבע רמות:[24]

  • המרת לשונות אשר לטענת הרפורמים פוגעניות ומתייחסות לנשים כאובייקט – ברכת "שלא עשני אישה", הנאמרת במסגרת ברכות השחר, הושמטה או הומרה בברכות בלשון חיובית. בסידורים רבים נאמר כאן "ברוך.. שעשני בצלמו", לשון המזכירה את סיפור הבריאה הראשון המתואר בספר בראשית. כיום גם בתוך מחנה האורתודוקסיה המודרנית מתקיימים דיונים על ברכת "שלא עשני אישה" ויש בודדים המבקשים אף לשנות את נוסח הברכה.[25]
  • הוספת דמויות נשיות לתפילה - בעקבות רצון להנכיח את דמויות הנשים היהודיות לאורך הדורות, הוכנסו שמות האמהות שרה רבקה רחל ולאה אל ברכת "אבות", הברכה הראשונה בתפילת העמידה, שהיא התפילה המרכזית הנאמרת שלוש פעמים ביום. ברכה זו נקראה מעתה ברכת "אבות ואמהות". בדומה, נוסף שמה של מרים הנביאה בברכת "גאולה" שאחרי קריאת שמע יחד עם אחיה משה, בקריאה "משה מרים ובני ישראל, לך ענו שירה חדשה ואמרו כולם..." ושניהם יחד מוליכים את עם ישראל באמירת: מי כמוך באלים ה'.
  • טקסי חיים - שינויים נוספים באו לידי ביטוי בטקסי מעגל החיים. אלה מתחלקים לשני סוגים עיקריים: א. עדכון של טקסים קיימים, כמו טקסי לידה (זבד הבת), בת מצווה וטקסי חתונה שוויוניים, הנותנים מענה גם לקולה ולתפילתה של הכלה ולא רק לחתן; ב. יצירתם של טקסים חדשים שענייניהם לקוחים מעולמן של הנשים כגון: נוסחי תפילה לנשים לקראת חתונה, הריון, לידה, הנקה, הפלה ועוד.
  • לשון הפניה לאל – הפניה אל האלוהים בתפילה המסורתית נעשית בלשון "אתה" או "הוא". חלק מעורכי הסידורים הלילברליים ביקשו להימנע מהשימוש בלשון זו לתיאור האל, ויש המוסיפים דימויים בלשון נקבה כדי לאזן את הנוסח (למשל פניה אל ה"שכינה" או פניה בנוסח "ברוכה את י-ה..."). השינויים הקשורים בדרכי הפנייה אל האל בתפילה שנויים במחלוקת.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א, עמוד א' ועמוד ב
  2. ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ג', משנה ג'. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד ב'. מאירי שם. תוספות רבי יהודה שירלאון שם. לפי חלק מהכיוונים שהוצעו במפרשים, אין הגירסאות חולקות אחת על השניה.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א', הלכה ב'. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"ו, סעיף ב'. מגן אברהם, סימן ק"ו, סעיף קטן ב'
  4. ^ השגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה ה, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
  5. ^ אשל אברהם, סימן ע; נימוקי אורח חיים, סימן מז; ועוד
  6. ^ עיקר החיוב לפי המגן אברהם הוא בתפילה אחת ביום, ולאו דווקא תפילת העמידה. אך כיון שהנשים בזמננו רגילות בלשון התפילה וקל להן להתפלל את תפילת העמידה, ההדרכה לפי הרב עובדיה יוסף היא שהנשים תתפללנה לפחות תפילת עמידה אחת ביום.
  7. ^ יביע אומר חלק ו סימן יז
  8. ^ משנה ברורה, סימן ק"ו, סעיף קטן ד'
  9. ^ שיחות החפץ חיים חלק א אות כז
  10. ^ בן ידיד על הרמב"ם, הלכות תפלה, פרק א, הלכה ב
  11. ^ אור לציון, חלק ב, פרק ז, אות כד
  12. ^ תורת חיים, סימן קו אות ב; שו"ת לב אברהם, סימן כה; שו"ת ברכות שמים (לאדמו"ר מקאשוי), סימן מו; ועוד
  13. ^ תפילת נשים, האם חובה לומר פסוקי דזמרה, באתר פניני הלכה
  14. ^ משנה ברורה, סימן ע', סעיף קטן ב'
  15. ^ תפילת נשים, נשים פטורות מתפילה בבית הכנסת ובמניין, באתר פניני הלכה
  16. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ב: "ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'"
  17. ^ ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק ל"ה: "ותאמר הפעם אודה את ה'"
  18. ^ ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק כ'
  19. ^ ספר שופטים, פרק ה'
  20. ^ ספר שמואל א', פרק א', פסוק י"א; פרק ב', פסוקים א'י"א
  21. ^ מגילת אסתר, פרק ד', פסוקים ט"וט"ז
  22. ^ מגילת רות, פרק ד', פסוק י"ד
  23. ^ קישורים לסוגיות הלכתיות בתפילת נשים בציבור ולקהילה שיוויניות, נאמני תורה ועבודה
  24. ^ Dalia Marx, “Gender language in Liberal Israeli Liturgy”, Elyse Goldstein ed, New Jewish Feminism: Probing the Past, Forging the Future, Woodstock 2008, pp. 206-217:
  25. ^ שלמה ריסקין, "ברכת 'שלא עשני אשה', אפשרויות לשינוי", להיות אישה יהודייה (כרך א), בעריכת שילה מרגלית, ירושלים 1999, עמ' 139 – 149