ארגנטינה במשחקים האולימפיים
ארגנטינה השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת אנטוורפן (1920), אף ששני ספורטאים ארגנטינאים השתתפו באופן עצמאי באולימפיאדות קודמות. מאז, השתתפה בכל האולימפיאדות, למעט אולימפיאדת מוסקבה (1980), אותה החרימה במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. בסך הכל, זכו הספורטאים הארגנטינאים ב-77 מדליות, מהן 21 מדליות זהב. נתון זה מציב את ארגנטינה במקום ה-42 בטבלת המדליות של כל הזמנים, לאחר אולימפיאדת טוקיו (2020). את המספר הרב ביותר של מדליות צברה ארגנטינה בענף האיגרוף, בו היא מדורגת במקום התשיעי בטבלת המדליות של כל הזמנים, עם 24 מדליות, מהן 9 מדליות זהב.
 | ||||||
 | ||||||
| נבחרת הכדורגל של ארגנטינה באולימפיאדת אמסטרדם (1928) | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | ARG | |||||
| שם | הוועד האולימפי הארגנטינאי | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
באולימפיאדות החורף משתתפת ארגנטינה מאז אולימפיאדת סנט מוריץ (1928), אך היא נעדרה מהמשחקים שנערכו ב-1932, 1936 ו-1956. ספורטאים ארגנטינאים מעולם לא זכו במדליות באולימפיאדות החורף.
ארגנטינה לא אירחה מעולם את המשחקים האולימפיים. בואנוס איירס הגישה את מועמדותה לארח את המשחקים שלוש פעמים. ב-1956 הפסידה למלבורן על חודו של קול, ב-1968 דורגה במקום הרביעי, עם שני קולות בלבד, אחרי מקסיקו סיטי, דטרויט וליון, וב-2004 דורגה במקום החמישי, אחרי אתונה, רומא, קייפטאון וסטוקהולם.
היסטוריה
עריכהשני ספורטאים ארגנטינאים התחרו באולימפיאדות עוד בטרם החלה ארגנטינה להשתתף במשחקים באופן רשמי. הסייף אדוארדו קמט סיים במקום החמישי באולימפיאדת פריז (1900), ואילו המחליק הורטיו טורומה סיים במקום השביעי באולימפיאדת לונדון (1908) (באותה העת לא נערכו אולימפיאדות חורף).
באולימפיאדה הראשונה בה שלחה ארגנטינה משלחת באופן רשמי, אולימפיאדת אנטוורפן (1920), השתתף רק ספורטאי אחד, המתאגרף אנחל רודריגס, שהודח כבר בסיבוב הראשון. לאולימפיאדת פריז (1924) שלחה ארגנטינה משלחת גדולה בת 77 ספורטאים, שזכו הספורטאים בשש מדליות. נבחרת הפולו זכתה במדליית זהב, לאחר שניצחה בכל ארבעת משחקיה בבית שכלל חמש נבחרות. שני מתאגרפים זכו במדליות כסף, הקטור מנדס ואלפרדו קופז'ו, ושניים נוספים זכו במדליות ארד, אלפרדו פורסיו ופדרו קווארטוצי. ספורטאי נוסף, האתלט לואיס ברונטו, זכה במדליית כסף בקפיצה משולשת. ספורטאים ארגנטינאים נוספים שבלטו בפריז כללו את הקלעים לורנסו אמאז'ה ומתיאס אוסינאלדה (מקומות רביעי וחמישי בירי מ-25 מטר באקדח אש מהירה), מרים המשקולות קרלוס ברגרה, הסייף רוברטו לאראס (מקום חמישי ברומח) והמתאגרף בנחמין פטרוצו (הודח ברבע הגמר).
באולימפיאדת אמסטרדם (1928) הגיעה ארגנטינה להישג השיא שלה (אותו שחזרה מאוחר יותר) - 7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. המתאגרפים ויקטור אוונדניו וארטורו רודריגס זכו במדליות זהב, וראול לנדיני וויקטור פראלטה זכו במדליות כסף. השחיין אלברטו סוריז'ה היה לשחיין הראשון מדרום אמריקה שזכה במדליית זהב אולימפית והשחיין היחידי מארגנטינה שזכה עד כה (2012) במדליית זהב אולימפית, לאחר שניצח במשחה ל-400 מטר חופשי בשיא אולימפי חדש של 5:01.6 דקות. נבחרת הכדורגל הביסה בחצי הגמר את נבחרת מצרים 0-6. משחק הגמר, מול נבחרת אורוגוואי, הסתיים בתיקו 1-1. מאחר שבאותה העת לא היו נהוגות בעיטות הכרעה, נערך משחק חוזר, שבו ניצחה אורוגוואי 1-2, וארגנטינה הסתפקה במדליית הכסף. שחקן הנבחרת דומינגו טראסקוני הבקיע עשרה שערים במהלך המשחקים, והיה למלך השערים של הטורניר. במדליה נוספת, מדליית ארד, זכתה נבחרת הסיף, ברומח.
בשנת 1932, החליט נשיאה החדש של ארגנטינה, אגוסטין פדרו חוסטו להקטין את התקציב עבור הנבחרת לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), בגלל קשיים כלכליים שנוצרו בתקופת השפל הגדול. המשלחת כללה 32 ספורטאים, שוב ללא ייצוג של נשים. הייתה זו המשלחת השנייה הכי קטנה בהיסטוריה של ארגנטינה במשחקים האולימפיים. במהלך המשחקים, התעורר סכסוך בין הספורטאים הארגנטינאים לרשויות הספורט הארגנטינאי לאחר שלא קיבלו החזר הוצאות על אימון, תחבורה ולינה. סוריז'ה, האלוף האולימפי היוצא, שהיה הספורטאי המוביל במשלחת ודוברם של הספורטאים, החליט שלא להשתתף במשחה ל-400 מטר חופשי, לאחר שלא זכה לתשובה חיובית עבור בקשותיו, ובאופן רשמי דיווח כי הוא היה חולה. בסופו של דבר זכתה ארגנטינה בארבע מדליות, מהן שלוש מדליות זהב, והיא דורגה במקום ה-11 בטבלת המדליות, דירוג השיא שלה בכל הזמנים. המתאגרפים סנטיאגו לובל וכרמלו רובלדו זכו במדליות זהב, ואמאדו אסאר זכה במדליית כסף. במדליית הזהב השלישית זכה רץ המרתון חואן קרלוס סבאלה.
באולימפיאדת ברלין (1936) זכו הספורטאים הארגנטינאים ב-7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. המתאגרפים זכו בארבע מהמדליות: אוסקר קסאנובאס זכה במדליית זהב, גיז'רמו לובל זכה במדליית כסף, וראול ויז'ריאל ופרנסיסקו ריסיליונה זכו במדליות ארד. במדליית הזהב השנייה זכתה נבחרת הפולו, בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שהביסה את נבחרת בריטניה 0-11 במשחק הגמר. השחיינית ג'נט קמפבל זכתה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חופשי, והייתה לאישה הארגנטינאית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית. במדליה נוספת, מדליית ארד, זכה צמד החותרים אורסיו פודסטה וחוליו קורטז'ה.
באולימפיאדת לונדון (1948) שחזרה ארגנטינה את הישג השיא שלה - 7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. המתאגרפים רפאל איגלסיאס ופסקואל פרר זכו במדליות זהב, ומתאגרף שלישי, מאורו סיה, זכה במדליית ארד. במדליית הזהב השלישית זכה רץ המרתון דלפו קבררה. הרץ הראשון שנכנס לאצטדיון היה הבלגי אטיין גלי, אך הוא כבר היה מותש ונפל, וקבררה עקף אותו בדרך לניצחון. אתלטית נוספת, נאומי סימונטו, זכתה במדליית כסף בקפיצה לרוחק. קרלוס דיאס סאנס היה הקלע הארגנטינאי הראשון שזכה במדליה אולימפית, מדליית כסף בירי מ-25 מטר באקדח אש מהירה, וגם שייטי ה-6 מטר שזכו במדליית כסף השיגו מדליה ראשונה בענף. ספורטאים ארגנטינאים נוספים שבלטו בלונדון כללו את האתלט אלברטו טריולסי (מקום רביעי בריצת 110 מטר משוכות), המתאגרף פרנסיסקו נונייס (מקום רביעי), השחיין מריו צ'אווס (מקום רביעי ב-100 מטר גב), האתלט אנריקה קיסטנמאכר (מקום רביעי בקרב עשר), נבחרת הרכיבה (מקום רביעי בדרסאז'), האתלט אאוסביו גינייס (מקום חמישי במרתון), מרים המשקולות אוסוולדו פורטה (מקום חמישי), המתאבק אלווידיו פלאמיני (מקום חמישי), נבחרת השחייה במשחה ל-200X4 מטר חופשי (מקום שישי), המתאבקים מנואל ורלה וארנסטו נוז'ה (מקום שביעי כל אחד) צוות שייטי הדרגון (מקום שביעי), נבחרת ארגנטינה במרוץ אופני כביש (מקום שביעי), האתלטית אינגבורג מלו (מקום שמיני בזריקת דיסקוס ומקום תשיעי בהדיפת כדור ברזל) והשחיין אלפרדו ז'נטורנו (מקום שמיני ב-400 מטר חופשי).
באולימפיאדת הלסינקי (1952) פחת מספר המדליות ועמד על חמש, מהן מדליית זהב אחת, בה זכו החותרים אדוארדו גררו וטרנקילו קפוצו. הייתה זו מדליית הזהב האולימפית האחרונה שהשיגה ארגנטינה ב-52 השנים הבאות. המתאגרף אנטוניו פצ'נצה זכה במדליית כסף ואלאדיו הררה זכה במדליית ארד. רץ המרתון ריינלדו גורנו זכה במדליית כסף, ומרים המשקולות אומברטו סלווטי זכה במדליית ארד, והיה לארגנטינאי הראשון שזוכה במדליה אולימפית בענף זה. נבחרת הכדורסל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית בחצי הגמר, ולנבחרת אורוגוואי במשחק על מדליית הארד.
באולימפיאדת מלבורן (1956) ירדו הישגי המשלחת הארגנטינאית לשתי מדליות: אומברטו סלווטי שיפר את הישגו מהלסינקי וזכה במדליית כסף, והמתאגרף ויקטור סלסאר זכה במדליית ארד. ספורטאים ארגנטינאים נוספים שבלטו במלבורן כללו את צוות שייטי הדרגון (מקום רביעי), הקלע אוסקר סירבו (מקום חמישי בירי באקדח אש מהירה), האתלטית איסבל אווז'אן (מקום שישי בזריקת דיסקוס), והמתאגרפים פרנסיסקו גלאברטי, כרמלו טומסלי, אנטוניו מרסיז'ה וטריסטן פלפאן (הודחו כולם ברבע הגמר).
גם באולימפיאדת רומא (1960) הסתכמו הישגי המשלחת הארגנטינאית במדליית כסף ומדליית ארד: במדליית הכסף זכה צוות שייטי הדרגון ובמדליית הארד זכה המתאגרף אבל לאודוניו. עוד בלטו ברומא: צוות שייטי ה-5.5 מטר (מקום רביעי), נבחרת רוכבי האופניים (מקום חמישי במרוץ מרדף), הרוכב נלדו דאסו (מקום שביעי בתחרות הקפיצות) והמתאגרפים מיגל אנחל בוטה, רפאל גרגיולו וסלדוניו לימה (הודחו שלושתם ברבע הגמר).
.JPG)
באולימפיאדת טוקיו (1964) השתתפו 102 ספורטאים ארגנטינאים, אך רק אחד מהם זכה במדליה, הרוכב קרלוס מוראטוריו, שזכה במדליית כסף. באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) זכו שני ספורטאים ארגנטינאים במדליות ארד: המתאגרף מריו גיז'וטי והחותר אלברטו דמידי. שני שחיינים העפילו למשחי גמר וסיימו במקום השביעי - לואיס ניקולאו ב-100 מטר חופשי ואלברטו פורז'י ב-100 מטר חזה. גם נבחרת רוכבי האופניים דורגה במקום השביעי במרוץ נגד השעון. רביעיית החותרים דורגה במקום השמיני והמתאגרף מיגל גרסיה הודח ברבע הגמר.
באולימפיאדת מינכן (1972) שיפר אלברטו דמידי את הישגו ממקסיקו סיטי, וזכה במדליית כסף, היחידה לזכות ארגנטינה במשחקים אלו. מרבית הישגי המשלחת היו נמוכים, ופרט לו, בלט רק המתאגרף מיגל קואז'ו, שהודח ברבע גמר. באולימפיאדת מונטריאול (1976), לראשונה מאז 1920, אף ספורטאי ארגנטינאי לא זכה במדליה. הקרוב ביותר לכך היה הג'ודוקא חורחה פורטז'י, שהפסיד בקרב על מדליית הארד, וסיים במקום החמישי. ספורטאים בולטים אחרים במשלחת כללו את החותר ריקרדו איבארה שסיים במקום השישי ואת המתאגרפים חואן דומינגו סוארס, לואיס פורטיז'ו והקטור פטרי, שהודחו ברבע הגמר.
לאחר שנעדרה מאולימפיאדת מוסקבה, אותה החרימה, שבה ארגנטינה והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). גם במשחקים אלה אף ספורטאי ארגנטינאי לא זכה במדליה. להישגים הגבוהים ביותר הגיעו החותר ריקרדו איבארה שדורג חמישי, רוכב האופניים חואן קורוצ'ט שדורג חמישי במרוץ הנקודות, רוכב האופניים מרסלו אלכסנדרה שדורג במקום השביעי במרוץ נגד השעון והודח ברבע הגמר בספרינט והמתאגרף פדרו רובן דסימה שהודח ברבע הגמר. נבחרת הכדורעף סיימה במקום החמישי.
באולימפיאדת סיאול (1988) זכתה הטניסאית גבריאלה סבטיני במדליה האולימפית הראשונה לזכות ארגנטינה מזה 16 שנים. סבטיני זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לשטפי גראף מגרמניה המערבית. בהמשך, זכתה נבחרת הכדורעף במדליית ארד לאחר שהפסידה לנבחרת ברית המועצות, וגברה על נבחרת ברזיל במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת ברזיל, ושתי נבחרות ההוקי שדה דורגו במקום השביעי. ספורטאים בולטים נוספים כללו את רוכב האופניים חואן קורוצ'ט שסיים במקום החמישי במרוץ הנקודות, השייט חורחה גרסיה ולאסקו שסיים מקום השביעי בדגם דיוויז'ן II, הקלע פירמו רוברטי שסיים במקום השמיני בסקיט והטניסאי מרטין חייטה שהודח ברבע הגמר.
באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכו הטניסאים חאווייר פראנה וכריסטיאן מיניוסי במדליית ארד בטניס זוגות, לאחר שהפסידו בחצי הגמר לגרמנים בוריס בקר ומיכאל שטיך. הייתה זו המדליה היחידה בה זכו חברי המשלחת הארגנטינאית בברצלונה. רוכב האופניים חוסה לוביטו סיים במקום השישי בספרינט, והחותר סרחיו פרננדס רודריגס סיים אף הוא במקום השישי. הטניסאיות פטריסיה טראביני ומרסדס פאס הודחו ברבע הגמר בטורניר הזוגות, וכך גם המתאגרף רמיחיו מולינה. הקופצת למים ורוניקה ריבוטי סיימה במקום השמיני בקפיצה מ-10 מטר ובמקום העשירי בקפיצה מ-3 מטר. באולימפיאדת ברצלונה נערכו גם תחרויות ראווה בהוקי גלגיליות (קואד) ובכדור בסקי, בענף הראשון זכתה ארגנטינה במדליית הזהב, ובשני - בשתי מדליות זהב.
באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכתה נבחרת הכדורגל, שבשורותיה כיכבו שחקנים כרוברטו אז'אלה, הרנן קרספו, דייגו סימאונה ואריאל אורטגה, במדליית הכסף, לראשונה מזה 68 שנים, לאחר שגברה על נבחרת פורטוגל בחצי הגמר, והפסידה לנבחרת ניגריה במשחק הגמר. במהלך הטורניר הבקיע הרנן קרספו שישה שערים, והיה למלך השערים, יחד עם בבטו. במדליית כסף נוספת זכה גולש המיסטרל קרלוס אספינוסה. במדליה שלישית, מדליית ארד, זכה המתאגרף פבלו צ'אקון. ספורטאים בולטים אחרים כללו את הג'ודוקא דריו גרסיה שסיים במקום החמישי, השייטים מרטין ביז'וץ' ומרטין רודריגס שסיימו במקום השביעי בדגם 470 והגולשת סרנה אמאטו שסיימה במקום השמיני בדגם יורופ. נבחרת הנשים בהוקי שדה סיימה במקום השביעי ונבחרת הגברים בכדורעף סיימה במקום השמיני.
באולימפיאדת סידני (2000) עלה מספר המדליות בה זכתה המשלחת הארגנטינאית לארבע. שלוש מהמדליות הושגו בענף השיט: גולש המיסטרל קרלוס אספינולה שחזר את הישגו מאטלנטה וזכה במדליית הכסף, שייט ה-470 חואן דה לה פואנטה וחאווייר קונטה זכו במדליית ארד, וכך גם שייטת היורופ סרנה אמאטו. במדליה הרביעית, מדליית כסף, זכתה נבחרת הנשים בהוקי שדה, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת אוסטרליה. נבחרת הגברים דורגה במקום השביעי. נבחרת הגברים בכדורעף סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת רוסיה ולנבחרת איטליה במשחק על מדליית הארד. ספורטאים בולטים נוספים כללו את לוחם הטאקוונדו גבריאל טרבורז'י שהפסיד בקרב על מדליית הארד, ההקיאקיסט חאווייר קוריאה שסיים במקום החמישי במקצה ל-1000 מטר, האחים גבריאל וחואן קורוצ'ט שסיימו במקום השביעי במרוץ מדיסון, מרימת המשקולות נורה קופל שסיימה במקום השמיני והמתאגרף ישראל הקטור פרס שהודח ברבע הגמר.
באולימפיאדת אתונה (2004) זכתה ארגנטינה ב-6 מדליות, בהן מדליות הזהב הראשונות מזה 52 שנים. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו חבייר סביולה, גבריאל היינצה, קרלוס טבס ואחרים זכתה במדליית הזהב, מבלי שספגה שער אחד בטורניר כולו. ארגנטינה הביסה את נבחרת איטליה 0-3 בחצי הגמר, ובמשחק הגמר גברה 0-1 על נבחרת פרגוואי. טבס, שכבש שמונה שערים לזכות נבחרתו, היה למלך השערים של הטורניר. גם נבחרת הכדורסל, שבשורותיה שיחקו כוכבי ליגת ה-NBA כמאנו ג'ינובילי וקרלוס דלפינו, זכתה במדליית הזהב, לאחר שהדיחה את נבחרת ארצות הברית בשלב חצי הגמר, וגברה על נבחרת איטליה במשחק הגמר. נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה הפעם במדליית הארד. השייט קרלוס אספינולה עבר להתחרות בדגם טורנדו, יחד עם סנטיאגו לאנחה, והשניים זכו במדליית ארד. הטניסאיות פטריסיה טראביני ופאולה סוארס זכו במדליית ארד בטורניר הזוגות, ובמדליית ארד נוספת זכתה השחיינית ג'ורג'ינה ברדאץ', במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. ספורטאים בולטים נוספים כללו את החותר סנטיאגו פרננדס (מקום רביעי), הג'ודאית דניאלה קרוקובר (מקום חמישי), השייטת סרנה אמאטו (מקום שישי בדגם יורופ) והקיאקיסט חאווייר קוריאה (מקום שמיני במקצה ל-500 מטר). נבחרת הגברים בכדורעף הודחה ברבע הגמר.
באולימפיאדת בייג'ינג (2008) שחזרה ארגנטינה את הישגיה מאתונה - 2 מדליות זהב ו-4 מדליות ארד. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו ליונל מסי וחואן רומן ריקלמה שבה וזכתה במדליית הזהב, לאחר שהדיחה את נבחרת ברזיל בחצי הגמר, וגברה על ניגריה במשחק הגמר. במדליית זהב נוספת זכו רוכבי האופניים ולטר פרס וחואן קורוצ'ט, במרוץ מדיסון. נבחרת הכדורסל הסתפקה הפעם במדליית הארד, לאחר שבחצי הגמר הפסידה לארצות הברית, ובמשחק על המקום השלישי גברה על נבחרת ליטא. נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה אף היא במדליית ארד בפעם השלישית ברציפות. השייטים אספינולה ולאנחה זכו במדליית ארד שנייה ברציפות. עבור אספינולה הייתה זו מדליה אולימפית רביעית. במדליית ארד נוספת זכתה הג'ודאית פאולה פארטו. עוד בלטו רוכבת האופניים גבריאלה דיאס, שסיימה במקום החמישי במרוץ אופני BMX, והשייט חוליו אלסוגאראי, שסיים במקום השביעי בדגם לייזר.
אולימפיאדת לונדון (2012)
עריכה
אולימפיאדת לונדון (2012) נערכה על רקע המתיחות המתחדשת בין ארגנטינה לבריטניה בסוגיית הריבונות באיי פוקלנד. הרשויות בארגנטינה ניצלו את המתיחות כדי לקדם את רגשי הפטריוטיות ואת התמיכה בנבחרת, והפיקו סרטון בו נראה קפטן נבחרת ההוקי של ארגנטינה, פרננדו זילברברג, כשהוא רץ ברחובות בירת איי פוקלנד, פורט סטנלי. את הסרטון חתמה הסיסמה "כדי להתחרות על אדמה אנגלית, אנחנו מתאמנים על אדמה ארגנטינאית"[1]. בריטניה, מצדה, העלתה חשש שהספורטאים הארגנטינאים תנצל את המשחקים למחאה נגדה[2]. בסופו של דבר לא נרשמו תקריות חריגות בהקשר זה במהלך המשחקים.
במשחקים עצמם זכו הארגנטינאים בארבע מדליות, אך רק אחת מהן הייתה מדליית זהב, בה זכה לוחם הטאקוונדו סבסטיאן קריסמניץ'. נבחרת הנשים בהוקי שדה שיפרה את הישגה מהמשחקים הקודמים, וזכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על בריטניה והפסידה במשחק הגמר להולנד. הטניסאי חואן מרטין דל פוטרו זכה במדליית ארד, לאחר שגבר על המדורג שני בעולם, הסרבי נובאק ג'וקוביץ'. בשלב חצי הגמר הפסיד דל פוטרו למדורג ראשון רוג'ר פדרר, במשחק שנמשך 4 שעות ו-26 דקות, המשחק הארוך בתולדות המשחקים האולימפיים. במדליית ארד נוספת זכו שייטי ה-470 לוקאס קלאברסה וחואן דה לה פואנטה. נבחרת הכדורסל שוב הפסידה לארצות הברית בחצי הגמר, וסיימה במקום הרביעי לאחר שהפסידה גם לנבחרת רוסיה. שחקן הנבחרת לואיס סקולה קלע בממוצע 20.2 נקודת במשחק, ומאנו ג'ינובילי קלע 20 נקודות בממוצע. השניים דורגו במקומות השלישי והרביעי בטבלת הקלעים של המשחקים. פאבלו פריג'יוני מסר 6 אסיסטים בממוצע למשחק, ודורג שני בקטגוריה זו.
ספורטאים ארגנטינאים נוספים שבלטו בלונדון כללו את החותרים כריסטיאן רוסו ואריאל סוארס (מקום רביעי), חותרי הקיאק מיגל קוראה ורובן רסולה (מקום חמישי במקצה ל-200 מטרים), הג'ודוקא פאולה פארטו (מקום חמישי), האתלט חרמן לאורו (מקום שישי בהדיפת כדור ברזל) והמתעמל פדריקו מולינרי (מקום שמיני בתרגיל הטבעות). נבחרת הכדורעף הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר שהפסידה לנבחרת ברזיל. נבחרת ארגנטינה בכדוריד השתתפה לראשונה בטורניר, אך לא עברה את שלב הבתים, לאחר שניצחה במשחק אחד בלבד.
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
עריכה
גם באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) זכו הארגנטינאים בארבע מדליות, אך הפעם שלוש מהן היו מדליות זהב, לראשונה מאז 1948.
שייטי הנאקרה 17 סנטיאגו לאנחה וססיליה קראנסה סארולי זכו במדליית זהב. עבור לאנחה בן ה-54, שחצי שנה לפני המשחקים החלים מסרטן הריאות, הייתה זו מדליה אולימפית שלישית. בניו של לאנחה, קלאוס ויאגו, התחרו בדגם 49er, וסיימו במקום השביעי. במדליית זהב נוספת זכתה הג'ודאית פאולה פארטו, ובמדליית הזהב השלישית זכתה נבחרת ההוקי שדה, לאחר שגברה בחצי הגמר על האלופה האולימפית מבייג'ינג ומלונדון, גרמניה, בתוצאה 2-5, ובמשחק הגמר ניצחה את בלגיה 2-4. במדליה הרביעית, מדליית כסף, זכה הטניסאי חואן מרטין דל פוטרו. דל פוטרו, שהגיע לטורניר כמדורג 141 בעולם, לאחר שסבל משורה של פציעות, הפתיע בסיבוב הראשון את נובאק ג'וקוביץ', גבר בחצי הגמר על רפאל נדאל, ונכנע רק במשחק הגמר לאנדי מארי.
פרט לנבחרת ההוקי שדה, רשמו גם נבחרות ארגנטינאיות נוספות הישגים נאים בענפי הכדור. נבחרת הגברים בכדורעף סיימה בראש הבית בשלב המוקדמות, אך שוב הודחה ברבע הגמר בידי ברזיל. נבחרת הרוגבי סיימה במקום השישי. נבחרת הנשים בהוקי שדה הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת הולנד, וסיימה במקום השביעי. נבחרת הגברים בכדורסל סיימה במקום השמיני, לאחר שהודחה בשלב רבע הגמר בידי ארצות הברית. שחקן הנבחרת פקונדו קמפאסו הוביל את טבלת החטיפות בטורניר, עם 2.8 בממוצע למשחק, ואנדרס נוצ'יוני קבע את שיא הנקודות למשחק (37), במשחק נגד המארחת נבחרת ברזיל שהסתיים בניצחון ארגנטינאי רק לאחר שתי הארכות.
ספורטאים ארגנטינאים נוספים שבלטו בריו כללו את מרימת המשקולות פטריסיה ברמודס שסיימה במקום החמישי, הרוכב מתיאס אלבראסין שסיים במקום השמיני, שחקן הגולף אמיליאנו גריז'ו סיים במקום השמיני והמתאגרפים אלברטו מז'יאן וז'אמיל פראלטה שהודחו ברבע הגמר.
משחקי החורף
עריכה
ארגנטינה השתתפה לראשונה במשחקי החורף באולימפיאדת סנט מוריץ (1928), נעדרה משתי האולימפיאדות, ומאז אולימפיאדת סנט מוריץ (1948) השתתפה בכל המשחקים למעט אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956).
עד כה, אף ספורטאי ארגנטינאי לא זכה במדליה במשחקי החורף, והישגי המשלחת הארגנטינאית היו בדרך כלל נמוכים מאוד. ההישג הטוב ביותר נרשם במשחקים הראשונים בהם השתתפה ארגנטינה, בסנט מוריץ, אז דורגו צוותי המזחלות הארגנטינאים במקום הרביעי והחמישי במקצה לרביעיות. באולימפיאדת אוסלו (1952) הגיעה רביעיית מזחלות נוספת למקום השמיני.
מדליות
עריכה  |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה
עריכהבאולימפיאדות הקיץ:[3]
| אולימפיאדה | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
| אולימפיאדת פריז (1900) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת סנט לואיס (1904) | לא השתתפה | |||
| אולימפיאדת לונדון (1908) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת סטוקהולם | לא השתתפה | |||
| אולימפיאדת אנטוורפן (1920) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת פריז (1924) | 1 | 3 | 2 | 6 |
| אולימפיאדת אמסטרדם (1928) | 3 | 3 | 1 | 7 |
| אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) | 3 | 1 | 0 | 4 |
| אולימפיאדת ברלין (1936) | 2 | 2 | 3 | 7 |
| אולימפיאדת לונדון (1948) | 3 | 3 | 1 | 7 |
| אולימפיאדת הלסינקי (1952) | 1 | 2 | 2 | 5 |
| אולימפיאדת מלבורן (1956) | 0 | 1 | 1 | 2 |
| אולימפיאדת רומא (1960) | 0 | 1 | 1 | 2 |
| אולימפיאדת טוקיו (1964) | 0 | 1 | 0 | 1 |
| אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) | 0 | 0 | 2 | 2 |
| אולימפיאדת מינכן (1972) | 0 | 1 | 0 | 1 |
| אולימפיאדת מונטריאול (1976) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת מוסקבה (1980) | לא השתתפה | |||
| אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת סיאול (1988) | 0 | 1 | 1 | 2 |
| אולימפיאדת ברצלונה (1992) | 0 | 0 | 1 | 1 |
| אולימפיאדת אטלנטה (1996) | 0 | 2 | 1 | 3 |
| אולימפיאדת סידני (2000) | 0 | 2 | 2 | 4 |
| אולימפיאדת אתונה (2004) | 2 | 0 | 4 | 6 |
| אולימפיאדת בייג'ינג (2008) | 2 | 0 | 4 | 6 |
| אולימפיאדת לונדון (2012) | 1 | 1 | 2 | 4 |
| אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) | 3 | 1 | 0 | 4 |
| אולימפיאדת טוקיו (2020) | 0 | 1 | 2 | 3 |
| סך הכל | 21 | 26 | 30 | 77 |
לפי ענף
עריכהבענפי הקיץ:[4]
| ענף | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
 איגרוף |
7 | 7 | 10 | 24 |
 אתלטיקה |
2 | 3 | 0 | 5 |
 כדורגל |
2 | 2 | 0 | 4 |
 פולו |
2 | 0 | 0 | 2 |
 שיט |
1 | 4 | 5 | 10 |
 הוקי שדה |
1 | 3 | 2 | 6 |
 חתירה |
1 | 1 | 2 | 4 |
 שחייה |
1 | 1 | 1 | 3 |
 ג'ודו |
1 | 0 | 1 | 2 |
 כדורסל |
1 | 0 | 1 | 2 |
_pictogram.svg){kind=small} אופניים |
1 | 0 | 0 | 1 |
 טאקוונדו |
1 | 0 | 0 | 1 |
 טניס |
0 | 2 | 3 | 5 |
 הרמת משקולות |
0 | 1 | 1 | 2 |
 קליעה |
0 | 1 | 0 | 1 |
 רכיבה |
0 | 1 | 0 | 1 |
_pictogram.svg){kind=small} כדורעף |
0 | 0 | 2 | 1 |
 סיף |
0 | 0 | 1 | 1 |
 רוגבי |
0 | 0 | 1 | 1 |
| סך הכל | 21 | 26 | 30 | 77 |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אתר הוועד האולימפי הארגנטינאי (בספרדית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ארגנטינה מנצלת את איי פוקלנד לקראת האולימפיאדה , באתר הארץ, 4 במאי 2012
- ^ חשש מצעדי מחאה של ארגנטינה באולימפיאדה, באתר nrg, 24 ביוני 2012
- ^ "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)