פתיחת התפריט הראשי

ביר גִפְגֶפֶה[1] (נקרא גם ביר-ג'פג'פה, מליז ולימים רפידים) הוא שדה תעופה במדבר סיני, הממוקם 90 קילומטרים מזרחית למרכזה של תעלת סואץ. בשנות השישים והשבעים היה לשדה תעופה זה תפקיד משמעותי בסכסוך בין ישראל למצרים.

ביר גפגפה
קוד IATA
‏‏
קוד ICAO
‏HE36‏
קואורדינטות 30°24′26″N 33°09′15″E / 30.40722222°N 33.15416667°E / 30.40722222; 33.15416667
גובה מעל פני הים 322 מטר
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
15/33 8,241 2,512 אספלט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

הקמהעריכה

השם ביר גפגפה נגזר ככל הנראה משם הצמח פרעושית מסולסלת (בלשון הבדואים בסיני: ג'פג'אף).[2]

ביר גפגפה נבנה על ידי חיל האוויר המצרי במהלך מלחמת סיני בשנת 1956. מספרו הסידורי של שדה התעופה היה 244, ותפקידו היה לתת סיוע אווירי ליחידות שריון ורגלים שפעלו במדבר סיני.

מלחמת ששת הימיםעריכה

  ערך מורחב – הזירה האווירית במלחמת ששת הימים
 
גמאל עבד אל נאצר נאצר עם קצינים וטייסים מצריים בבסיס חיל האוויר המצרי באבו סואר ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.

ב-22 במאי 1967, כאשר ישראל ושכנותיה הערביות החלו להתקרב לעבר עימות, נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר ביקר בבסיס חיל האוויר המצרי באבו סואר שממערב לתעלה[א][3] ונפגש עם טייסים ומפקדים של חיל האוויר המצרי. בפני קהל רב נאצר הכריז על כוונתו לסגור את מצרי טיראן בפני ישראל והצהיר "כעת אנו עומדים לקראת עימות עם ישראל" והוסיף, "אם היהודים מאיימים עלינו במלחמה, אני אומר להם בבקשה, אנו ערוכים למלחמה".

בסיס חיל האוויר המצרי בביר גפגפה החשוב ביותר בסיני, ובו מספר מטוסים שיכלו להסב נזק לעליונות האווירית של חיל האוויר הישראלי הוא סומן כמטרה חשובה. בערב המלחמה היו בבסיס זה מספר מטוסי מיג-21 מדגמים שונים, דאז מטוס הקרב המתקדם ביותר שהחזיקו בו צבאות מדינות ערב. גם מספר מסוקי קרב מדגם מיל Mi-6 הוצבו בביר גפגפה. לא פחות משישה מבני תקיפה נשלחו להפציץ את הבסיס, ארבעה מהם היו להקי תקיפה שכללו מטוסים מדגם דאסו אוראגן, השניים האחרים היו להקי תקיפה שהורכבו ממטוסי דאסו מיסטר. מטוסי הקרב וההפצה היו מטוסים מטייסת 113 שיצאו מבסיס חצור, ומטוסים מטייסת 109 שעשו את דרכם מבסיס רמת דוד.

ב-5 ביוני 1967 ישראל פתחה במבצע מוקד להשמדת חילות האוויר של סוריה ומצרים. להק התקיפה הראשון שיצא לכיוון ביר גפגפה המריא בשעה 07:14 מבסיס חצור. ארבעת מטוסי האוראגון תחת פיקודו של סרן רן אלון, הגיעו ליעדם בתוך חצי שעה. הם פגעו במסלול ההמראה והשמידו מספר מטוסים בעודם על הקרקע וכן מיג-21 שניסה להמריא. מטוס מיג זה הופל על ידי סרן דוד יריב, שהופל זמן קצר לאחר מכן על ידי אש נ"מ ונהרג בקרב. אש הנ"מ הייתה מסיבית ויעילה: היא פגעה במטוס נוסף שנאלץ לנחות נחיתת אונס בבסיס רמת דוד, סרן מרדכי לבון נהפך לשבוי מלחמה לאחר שנטש את מטוסו מעל הים התיכון ונלכד בעזה. עד לשעה 09:05, גל התקיפה הראשון של מבצע מוקד הסתיים וביר גפגפה הותקף על ידי 3 להקי תקיפה נוספים של מטוסי דאסו אוראגון ודאסו מיסטר.

 
מיג-21 שהופל במלחמה ומסביבו חיילים ישראלים

להק נוסף הופיע מעל ביר גפגפה בשעה 09:55, וכן מטוסים נוספים מטייסת 105 תקפו אותו שוב בשעות אחר הצהריים, זאת למרות שהשדה הוחרב כמעט כליל ולא היה ניתן לפגוע בו במטרות איכות. חיל האוויר המצרי איבד מטוס מיג-15, 4 מסוקי קרב מיל Mi-6 ולא פחות מ-20 מטוסי קרב מדגם מיג-21.

למרות שלבסיס התלוו כוחות חיל רגלים ושריון של הצבא המצרי, הם נטשו את ביר גפגפה בהבינם כי לא יוכלו לקבל סיוע אווירי. אוגדה 84, אוגדת טל, השתלטה על הבסיס ב-7 ביוני. ברגע שהבסיס עבר לשליטה ישראלית, מטוסי תובלה מדגם נורד 2501 נוראטלס ודקוטה נשלחו לבסיס כדי לספק נשק ואספקה, וכן סוללת נ"מ מדגם MIM-23 הוק. כמות ניכרת של טילי אוויר-אוויר מדגם וימפל K-13 נלקחו שלל ו-9 משגרי טילים. הטילים הותאמו לנשיאה על ידי מטוסי מיראז' 3 של טייסת 119 והותקנו בהם בדצמבר 1967.

בסיס רפידיםעריכה

  ערך מורחב – בסיס רפידים

עם סיום מלחמת ששת הימים, ישראל כבשה את חצי האי סיני וכך התקרבה לאויבתה מצרים. לפיכך, הוחלט לקרב את יחידות צה"ל לעבר הגבול החדש עם מצרים, וביר גפגפה נהפך לבסיס צבאי ישראלי. בעקבות חדירות אוויריות של המצרים הוחלט לשלוח לבסיס 4 מטוסי מיראז' מטייסת 101 ב-26 ביולי 1967. שמו הישראלי של הבסיס הוא "רפידים", על שם התחנה בה עצרו בני ישראל בדרכם במדבר ממצרים לארץ ישראל. מלבד חיל האוויר, הוצבו בו גם יחידות נוספות של הצבא בהן יחידות מחיל הלוגיסטיקה וכן הבסיס שימש גם כבסיס אספקה ותובלה.

מלחמת ההתשהעריכה

עם התגברות המתחיות בקרבת תעלת סואץ, ישראל שלחה טייסות קרב נוספות לבסיס רפידים. באופן קבוע, 2 מטוסים היו בכוננות הזנקה והיו מוכנים להמריא לאוויר בתוך 5 דקות. רבות מהפלותיו של חיל האוויר הישראלי בין השנים 1967 עד 1973 הושגו על ידי טייסים שהיו בכוננות זו ברפידים, ועל כן טייסים רבים שאפו להיות מוצבים שם כדי להיכנס לקרבות אוויר ולרשום לעצמם ניצחונות והפלות. כמו כן, בסיס רפידים היה הבסיס הקרוב ביותר בו יכלו מטוסים פגועים או בעלי מחסור בדלק לנחות בקרבת מדבר סיני. חיילים שנפצעו בקרבות באזור התעלה נשלחו לבסיס זה, קיבלו טיפול רפואי ראשוני ונשלחו חזרה לשטח ישראל.

בסיס רפידים, שהיה הבסיס המערבי והקרוב ביותר לגבול עם מצרים, לקח חלק בקרבות גדולים מול הצבא המצרי וכן בעימותים קטנים יותר. ב-26 באוגוסט 1967, צמד מטוסי סוחוי-7 מצריים תקפו את הבסיס ופגעו בשדה ההמראה הראשי. אחד מהם הופל באש נגד מטוסים, בעוד שהשני הצליח לחמוק מצמד מטוסי מיראז' שהוזנק ליירטו. ההפלה הראשונה של בסיס רפידים נרשמה ב-10 באוקטובר 1967, כאשר אביהו בן נון הפיל מיג-21 מצרי מעל מדבר סיני. הכוננות האווירית המוגברת בבסיס רפידים סייעה לישראל בתגובה מהירה להתקפה על אוניית חיל הים אילת, וכן במבצע רימון 20 בו מטוסי מיג-21 של חיל האוויר המצרי הוטסו על ידי טייסים רוסים ו-5 מהם הופלו בקרב האווירי.

מלחמת יום הכיפוריםעריכה

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, בסיס רפידים שוב עמד בחוד החנית של הלחימה בין ישראל למצרים. למרות שרמת הכוננות בבסיסי חיל האוויר הועלתה ב-5 באוקטובר 1973, בסיס רפידים לא הוכשר כראוי לקרב שפרץ עם תקיפת הצבא המצרי. 16 מטוסי סוחוי-7 מלווים ב-6 מטוסי קרב מדגם מיג-21 הפתיעו את בסיס רפידים ב-6 באוקטובר 1973 בשעה 14:00, הם הפציצו את הבסיס ונמלטו ללא פגע. אם כי מסלול ההמראה הראשי ניזוק קשות בתקיפה, מסלול ההמראה המקביל לו היה מבצעי כשלושים דקות לאחר התקיפה, ומטוסי חיל האוויר שהיו בבסיס יכלו להמריא ממנו ולהיכנס לקרבות שהתחוללו בקרבת תעלת סואץ. שני מטוסי פנטום F-4 הוזנקו מהבסיס, הטייס משה מלניק והנווט צבי טל יירטו טילי קלט שנורו ממטוס טופולב Tu-16 וכן סוחוי-7. בהמשך היום, צמד שהורכב ממטוס פנטום F-4 וממטוס נשר תוצרת התעשייה האווירית, המריאו מרפידים והפילו מסוקים מצריים שניסו להחדיר יחידות קומנדו מצריות לשטח סיני. בערב אותו יום, נחתו בבסיס רפידים מסוקים שנשלחו אליו כדי לסייע בפינוי אווירי. אחד מן המסוקים, מסוק יסעור, הופל באוויר מעל רפידים ב-12 באוקטובר וחמישה אנשי צוות מצאו את מותם בקרב.

אחרית דברעריכה

בעקבות הסכמי קמפ דייוויד, רפידים היה בסיס חיל אוויר הראשון אותו פינתה ישראל בשנת 1979. אם כי ההסכמים קובעים כי מצרים לא תעשה בבסיס שימוש צבאי, ביר גפגפה משמש היום את מצרים כשדה תעופה צבאי ואזרחי. ייתכן שמספר מטוסי תובלה מיושנים מדגם C-97 נותרו בבסיס לאחר שישראל נסוגה מסיני. השדה הוא השדה האזרחי הראשון בגודלו בחצי האי סיני.

קריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ הפגישה נערכה באבו סואר ולא בביר גפגפה כפי שהייתה הדעה בעבר.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הניקוד על פי שמואל אבידור, צה"ל עוסק באסוף השלל הרב שנלקח בסיני, הצופה, 8 בנובמבר 1956
  2. ^ יצחק ביילי, שמות גאוגרפיים בפי הבדואים, באתר "סנונית", 1976, פריט מס' 53 ברשימה
  3. ^ פסח מלובני, כשטייסי חיל האוויר המצרי פגשו את ג'מאל עבד אל-נאצר עמ' 33-32 בחוברת מבט מל"מ מס' 81 מיולי 2018