פתיחת התפריט הראשי
מודעת פרסום לקפה "עטרה", השבועון קולנוע, 1942
אלנבי 54. בקומת הקרקע היה בזמנו קפה "עטרה"

בתל אביב של שנות החמישים והששים היו בתי אוכל, שרובם נעלמו בשנים מאוחרות יותר, לא רק הם עצמם אלא גם בני סוגם ודומיהם. מקומות אלה היו לא רק אתרי אכילה, אלא גם נקודות מפגש, ציון מקום ואתרים תרבותיים.

תוכן עניינים

פינת המשלטעריכה

בפינת הרחובות שינקין ואלנבי היה מזנון מעוגל, פתוח לשני הרחובות. מכרו בו בעיקר גלידה, כעכים (בייגלך), שתייה קלה (גזוז ומיץ תפוזים), ומאוחר יותר גם פלאפל וצ'יפס בשקיות. את המקום הקימו בשנות השלושים מרים ואליהו פלוטניצקי ובהמשך ניהלו את המקום בנם שרגא פלט וחתנם יהודה אהרון. היה זה מקום מפגש מקובל על ילדים, בני נוער וצעירים. המקום שינה בהדרגה את פניו עד שלבסוף, בשנות ה-80, נסגר.

שוק בצלאלעריכה

רחוב צר, עמוס דוכני ממכר שונים, היוצא מרחוב המלך ג'ורג' סמוך לכיכר מגן דוד. הרחוב קיים גם היום, אבל נקודת המשיכה העיקרית שלו בשנים ההן כבר איננה. אז הייתה שם שורת דוכני פלאפל, שהתחרו זה בזה על קהל הלקוחות, ואלה נהנו משום כך משלל תוספות והטבות, שלא היה כמותן בשום מקום אחר. מבחר סלטים עשיר וטרי, פרוסות תפוחי אדמה מטוגנות בעטיפת בצק, ריפוד חומוס שופע.

בתקופת פריחת המקום, בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הלקוח היה מקבל פיתה ריקה והיה יכול לדחוס לתוכה כדורי פלאפל ותוספות כאוות נפשו וללא הגבלה. סועדים היו עומדים ליד הדוכן, אוכלים מהמילוי וממלאים את הפיתה מילוי חוזר. עם הזמן, ירדה איכות המוצרים ובייחוד איכות כדורי הפלאפל עצמם והקהל נטש את המקום.

מלך הפלאפלעריכה

מתחרה לשוק בצלאל, ברחוב פינסקר, בין כיכר דיזנגוף לרחוב בוגרשוב.

המיואשעריכה

בן תחרותו המיידי של מלך הפלאפל, שכנו הקרוב ברחוב פינסקר.

פיצהעריכה

רחוב דיזנגוף, בצד המערבי, מצפון לכיכר. על אף השם, בשנות החמישים לא מכרו שם פיצה, עוד לא הייתה אז פיצה בארץ. מה שמכרו שם הייתה גלידה איטלקית, בגביעי פלסטיק צבעוניים או באמבטיות צבעוניות, בתוספת כפיות פלסטיק זעירות. גם הגלידה הייתה שונה מזו המוכרת עד אז, מגוונת יותר בטעמים וגם מחיריה היו גבוהים באופן משמעותי-20 גרוש לאמבטיית פלסטיק, לעומת 10 גרוש לגלידה בגביע ופל בטעמי שוקו וניל בקיוסק רגיל ומצוי.

גלידה ויטמןעריכה

גלידה ויטמן הייתה שם דבר בקרב תל אביבים ומבקרים מן החוץ. ברחוב אלנבי, הגלידה הוותיקה והמוכרת ביותר באזור המרכז, מתחרה לגלידת תל-חנן בנשר. עוד מקום מפגש מוכר ומהולל של לפני-או-אחרי קולנוע או תנועת הנוער. המקום ידוע גם כמקום בו נפגשו יצחק רבין ולאה שלוסברג בשנת 1943.

תנובהעריכה

מסעדות תנובה היו במקומות שונים בעיר, מסעדות פשוטות, מינימליסטיות וזולות, לאכול בהן ארוחות צנע של סלט ירקות, לבן, לחם שחור, פירה תפוחי אדמה וכדומה. הכיסאות והשולחנות המרובעים היו צבועים בצבע שמן לבן, הקירות היו לבנים או ירקרקים, הדלפק שיש לבן ונקי למשעי והמגישות לבשו חלוקים לבנים. ברחוב שינקין הייתה "תנובה" כזאת, עד שנסגרה בשנות התשעים. ב"זמר מפוחית" שלו כתב אלתרמן: "אבל אני, על אף כל אלה, חי שמיים, אני קשור לאיזו תנובה מרופטת." מסעדת "תנובה" כזאת נזכרת גם בספר הילדים קבוצת הידית הכחולה של חנה סמואל, ברחוב פבזנר שבהדר הכרמל בחיפה של סוף שנות ה-40 של המאה ה-20.

המסעדה הקואופרטיביתעריכה

במרכז תל אביב היו שתיים כאלה - אחת בבנין מועצת פועלי תל אביב (בית ברנר), ברחוב בעל אותו שם, סמוך לרחוב אלנבי, בין שינקין לבלפור, והשנייה בפינת אלנבי-יהודה הלוי, מול בית הדואר המרכזי. שתיהן היו מסעדות פועלים במלוא מובן המילה - גדולות, המוניות, אוכל מוסדי, משביע וחסר-טעם לדעת חלק מהאוכלים. כוח משיכתן העיקרי היה במחיר העממי, השווה לכל נפש. גם הן נסגרו, במועד בלתי ידוע, כנראה בשנות השבעים או תחילת השמונים.

במסעדות אלו, היה ניתן לרכוש כרטיסיות לארוחות. היו כרטיסיות לארוחות מלאות וכרטיסיות לארוחות חלקיות (למשל מרק + לחם). היו תולשים מהכרטיסיה ריבוע קטן בכל פעם שהיה נעשה בהן שימוש.

קפה עטרהעריכה

היו שני בתי קפה בשם "עטרה", שניהם ברחוב אלנבי - האחד באלנבי 54 והאחר בפינת שדרות רוטשילד. אפשר היה לשתות שם קפה, תה או שוקו עם עוגה, ואפשר היה גם לאכול ארוחת צהריים חלבית, במחיר לא גבוה אך יקר יחסית לזה של "תנובה" או המסעדה הקואופרטיבית. באותה תקופה עוד לא היה היצע עשיר של קפטריות חלביות בדומה לימינו, ובית קפה שמציע גם ארוחת צהריים נחשב חידוש.

קפה עטרה היה גם ברחוב בן-יהודה בירושלים, כשעוד לא היה מדרחוב.

קפה המדורהעריכה

"המדורה" היה בית קפה שפעל בשנות ה-50 בתל אביב. הוא שכן במרתף פינת הרחובות ריינס וגורדון, בצד הצפון-מערבי. בבית הקפה נהגו להפגש אומנים תל אביביים מהתקופה, אנשי מפ"ם ועוד. בין האנשים שפקדו את המקום היה אברהם שלונסקי.

מנת הבית הייתה מרק עגבניות עשיר. פרט לקפה ולמרק זה, לא הוגשו מנות נוספות בבית הקפה.

קפה בתיהעריכה

 
קפה בתיה המקורי

קפה בתיה הייתה מסעדה שנפתחה ב-1941 ברחוב דיזנגוף 197 פינת ארלוזורוב ונקראה על שם המבשלת ובעלת המקום, בתיה יום טוב, עולה מפולין. המסעדה התמחתה במטבח הפולני והוגשו בה מאכלים כמו כבד קצוץ, רגל קרושה, גפילטע פיש, מרק עוף עם קרעפלאך ועוד. המסעדה נסגרה באוגוסט 2012 לאחר 71 שנות פעילות[1] והמבנה נהרס. היא נפתחה באותו שם ברחוב החשמונאים 95 בפברואר 2013 ופעלה בו עד שנסגרה סופית ב-2016.

קפה תמרעריכה

 
קפה תמר (דצמבר 2011)
 
שרה שטרן בפתח קפה תמר (אפריל 2012)

קפה תמר שכן ברחוב שינקין 57 פינת רחוב אחד העם. היה זה בית קפה ותיק מאוד, שנוסד ב-1941, ושימר את טעם העבר. משנת 1957 נוהל בית הקפה על ידי שרה שטרן, קרובה של מקימי המקום, אישה שרבים קראו לה "השריף של שינקין"[2], ובעלה אברהם (שנפטר בשנת 1966). אחד ממאפייניו המיוחדים היה עץ גדול, שבית הקפה הוקם סביבו וכדי לא לכרות אותו, פתחו לו פתח בגג וצמרתו התנשאה ממעל והצלה על בית הקפה. בנוסף הייתה צמודה אליו ספריית השאלה קטנה פרטית, בשם "הספר הטוב". היא נסגרה בשנת 1967 לאחר שבעליה, שמואלי, נפטר.

בחודשים נובמבר-דצמבר 2014, זמן קצר לפני סגירתו של קפה תמר, הוצגה בסטודיו שוקי קוק תערוכת צילומים בשם "אנשי תמר". בתערוכה הוצגו צילומים של שלומית כרמלי, המתעדים התרחשויות בקפה תמר בשנותיו האחרונות.

קפה תמר נסגר ביוני 2015, ושלושה חודשים לאחר סגירתו, ב-9 בספטמבר 2015, נפטרה שרה שטרן בגיל 90.

הזמר שם טוב לוי מצולם על עטיפת אלבומו "התעוררות" משנת 1981 כשהוא יושב וסועד ארוחת בוקר בבית הקפה. בית הקפה מוזכר בשיר "גרה בשינקין" שכתב יאיר לפיד ב-1989 ובוצע על ידי להקת מנגו.

קיטוןעריכה

 
מסעדת קיטון

מסעדה שהוקמה ב-1945 ברחוב דיזנגוף 145 ומופעלת עד היום על ידי הדור השלישי של המייסדים. מתמחה במטבח היהודי. למקום נהרו אנשי רוח ומשוררים כמו אלכסנדר פן, אשר לנוכח המקום הצר של המסעדה הציע את השם קיטון, שמשמעותו תא קטן.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • מרדכי נאור, "קפה רצקי" - קפה ספרותי בתל אביב 1935-1932, הוצאת מודן, 2006.
  • בתיה כרמיאל (אוצרת התערוכה), בתי הקפה של תל אביב, 1920 -1980, קטלוג תערוכה - מוזיאון ארץ ישראל, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2007.
  • בני כהן, מקרלטון עד "תנובה": רשמים וזיכרונות מראשית המסעדנות בתל אביב, תש"ע 2010.
  • נתן דונביץ', מקיוסק גזוז עד מסעדת שף: מאה שנות אוכל בתל אביב, הוצאת אחוזת בית, 2012.

קישורים חיצונייםעריכה

על קפה תמר

הערות שולייםעריכה

  1. ^   אסף צ'רנילס, מיתולוגיה תל אביבית - קפה בתיה סוגר את הדלתות, באתר של "רשת 13", 3 בספטמבר 2012 (במקור, מאתר "nana10")
  2. ^ גרדה גלזר‏, המוסד: קפה תמר, באתר וואלה! NEWS‏, 06 בדצמבר 2011