פרשת דברים

פסוקים	דברים, א', א' - ג', כ"ב
מספר פסוקים	105
מספר תיבות	1548
תוכן	סקירת אירועים במדבר: מינוי הנשיאים והשופטים (יתרו), חטא המרגלים (שלח), יחסי ישראל עם עמי כנען (חקת) ומתן הנחלות בעבר הירדן (מטות)
	מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
	מינוי דיין שאיננו מתאים, יראת דיין מאיש
	הפטרה
אשכנזים, ספרדים, איטלקים ותימנים "שאמיים"	ישעיהו, א', א'–כ"ז
תימנים "בלדים"	ישעיהו, א', כ"א–ל"א

פָּרָשַׁת דְבָרִים היא פרשת השבוע הראשונה בספר דברים. הפרשה מתחילה בתחילת הספר (א', א') ומסתיימת, לפי החלוקה לפרקים, בפרק ג', פסוק כ"ב.

מפרשה זו ועד סוף ספר דברים, מדבר משה עם בני ישראל על הדרך שעשו במדבר ועל האתגרים הצפויים להם בכניסה לארץ. דברים אלו נאמרים בערבות מואב, תחנתם האחרונה במדבר, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, מא' בשבט ועד למותו של משה בז' באדר.

בתחילת הפרשה משה מתאר בפני עם ישראל כיצד התעכבו שנים רבות בין קבלת התורה לכניסה לארץ כנען. העם דרש לשלוח מרגלים שחזרו עם חוות דעת שלילית וכך העם לא רצה להיכנס לארץ, על חטא זה נענש אותו דור שרק לאחר שכל הגברים בו ימותו יוכל הדור הבא להיכנס לארץ. כעבור דור, עם ישראל מנסה להגיע אל הארץ דרך עמים שונים שמסרבים לתת לעבור דרכם. עוג וסיחון תוקפים ומפסידים וארצם, הצמודה לארץ ישראל, מוענקת לחלק מהשבטים בתמורה לשותפותם בכיבוש הארץ כחלוצים.

את פרשת דברים קוראים תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ועל שם ההפטרה (ישעיהו, א') שבת זו נקראת "שבת חזון". יש קהילות שבהן קוראים את פרק א', פסוק י"ב, הפותח במילה "איכה", במנגינת טעמי המקרא של מגילת איכה.

תוכן הפרשה עריכה

מטתו של עוג, המתוארת בפרשה: "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ"

בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שנשא לפני מותו: ”וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם.” בפרשה הוא סוקר את מינוי נשיאי השבטים והשופטים, מתאר את חטא המרגלים ואת העונש עליו, את יחסי בני ישראל עם אדום, מואב ועמון, את המלחמות עם סיחון ועוג ואת מתן הנחלות בעבר הירדן המזרחי לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט המנשה.

שם הפרשה נלקח מהפסוק הראשון שלה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל...".

חלוקת נושאים עריכה

דברי סיכום, תוכחה וצוואה (א, א-כא)
תזכורת ל'חטא המרגלים' ועונשו (א, כב-מו)
מסע הכיבוש ומגבלותיו (ב, א – ג, יא)
משה מנחיל את ארץ-ישראל המזרחית (ג, יב-כ)
צוואת משה: ביטחון בה' (ג, כא-כב)^[1]

הוראות לדיינים עריכה

בתחילת הפרשה, מזכיר משה לבני ישראל את מינוי השופטים בפרשת יתרו:

וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

— דברים, א', ט"ז–י"ח

על פי מוני המצוות, מחדשת הפרשה שתי מצוות לא תעשה המיועדות לדיינים בעם ישראל: "לא תכירו פנים במשפט", האוסרת על מינוי דיין שאינו בקיא בדיני התורה, ו"לא תגורו מפני איש", האוסרת על הדיינים להכריע במשפט מתוך פחד.

רבי יצחק קארו מפרש מתוך הפרשה חמש אזהרות לעיוות הדין:

"שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק", לפי שהדיין יעוֵת הדין לאחת מהחמש סיבות.
האחד, לפי ששמע לאחד מבעלי דינין קודם שיבא בעל דין חבירו והטעים טענותיו לב"ד, לזה אמר "שמוע בין אחיכם".
השני, לפי שאוהב לאחד מהם, לזה אמר "לא תכירו פנים במשפט".
השלישי, לפי שאחד מהם גדול זקן ונשוא פנים, לזה אמר "כקטן כגדול תשמעון".
הרביעי, לפי שאחד מהם רשע ואלם, לזה אמר "לא תגורו מפני איש".
החמישי, לחסרון ידיעה בדין ההוא, "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו".

— תולדות יצחק, דברים, פרק א', פסוק ט"ז

מבנה הפרשה עריכה

בפרשת דברים יש 105 פסוקים, אשר מאגדים פרשיה פתוחה אחת ועוד 5 סתומות. הפרשה מכילה 3 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת ספר ולכן גם בתחילת פרק וסדר הפרשה מסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מסתיימת באמצע הפרק.

תאריכי הקריאה עריכה

השבת בה קוראים את פרשת דברים יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים:

שנת זשה ושנת בחה, שנת בשה ושנת גכה - ד' באב
שנת השג ושנת זחג, שנת זשג ושנת בחג - ו' באב
שנת החא, שנת השא ושנת זחא - ח' באב
שנת הכז, שנת בשז ושנת גכז - ט' באב

הפטרה עריכה

ערך מורחב – שבת חזון

ההפטרה המקורית לפרשת דברים, הקשורה לנושא הפרשה, היא בספר ירמיהו, פרק ל', פסוקים ד'–כ"ב. ההפטרה היא נבואה נחמה של ירמיהו לעם ישראל, הפותחת באופן דומה לפתיחת הפרשה: "ואלה הדברים אשר דבר". הפטרה זו מתועדת בכתבי הגאונים ובמשנה תורה לרמב"ם.^[2]

אולם, מכיוון שהשבת שבה קוראים את פרשת דברים היא השבת שלפני תשעה באב, אין נוהגים להפטיר בהפטרת הפרשה. במקומה, מפטירים בעניין חטאי עם ישראל, בהפטרה השלישית מתלת דפורענותא. במקורות המוקדמים מכונה שבת זו "שבת איכה",^[3] והרמב"ם מציין שנוהגים להפטיר מפסוק כ"א ("איכה הייתה לזונה קריה נאמנה").^[4] המנהג הנפוץ כיום (מנהגי אשכנז, הספרדים, מנהג התימנים השאמי, איטליה ורומניא) הוא להרחיב הפטרה זו, ולהפטיר את כל הפרק הראשון של ספר ישעיהו, מפסוק א' ("חזון ישעיהו") עד פסוק כ"ז. בהתאם לכך, מכונה כיום שבת זו "שבת חזון". אולם, למנהג התימנים הבלדי מפטירים הפטרת "חזון" בשבת הקודמת, ולכן מתחילים רק מ"איכה הייתה לזונה" וממשיכים עד פסוק ל"א. במנהג לוב וג'רבה מפטירים "משא גיא חזיון" (ספר ישעיהו, פרק כ"ב), ובעבר היו מנהגי הפטרה נוספים בשבת זו.^[5]